מגילה ל ע"א

דף ל - א

אמר אביי: לא שפיר למעבד הכי, דאם כן,  אמרי אינשי, שלא קראו כלל פרשת שקלים, אלא אוקומי הוא דקא מוקמי התם, דהיינו, שלא נסתיימה פרשת תצוה עד כאן. שהרי פרשת כי תשא היא המשך של פרשת תצוה, ולא יהא ניכר לאינשי דנקראת לשם פרשת שקלים.

אלא אמר אביי, הכי עבדינן: קרו שיתא קרואין מ"ואתה תצוה" עד סוף הפרשה, וממשיכין וקורין בפרשת כי תשא עד "ועשית כיור נחשת", וחד תני [חוזר] וקרי שוב מ"כי תשא" עד "ועשית".

מיתיבי: חל ראש חודש אדר להיות בפרשה הסמוכה לה לפרשת שקלים, בין שחל מלפניה, דהיינו בפרשת תצוה, ובין שחל מלאחריה, קורין אותה - את פרשת שקלים - וכופלין אותה. והשתא, בשלמא לאביי - ניחא, דהכי הוא פירושא דברייתא: אם חל ראש חודש אדר להיות בפרשת תצוה הסמוכה לפרשת שקלים [דהיינו "כי תשא"], קורין אותה, את פרשת "כי תשא", לאחר שסיימו פרשת תצוה, וכופלין אותה, דהיינו, שקוראין שוב מתחילת "כי תשא".

אלא לרבי יצחק נפחא - קשיא, דהא הוא אמר דאין כופלין, אלא השביעי לבדו קורא בפרשת כי תשא!?

אמר לך רבי יצחק נפחא: ולאביי - מי ניחא? תינח היכא דחל ראש חודש בשבת שלפניה, דאז כופלין, וכדאמרן.

אלא היכא דחל לאחריה, דהיינו, לאחר פרשת שקלים, היכי משכחת לה דכופלין קריאתה?

אלא, מאי אית לך למימר - דהך דתניא "וכופלין אותה" - היינו דכופלה בשבתות, דהיינו, שקורין את פרשת שקלים בשתי שבתות, זו אחר זו. שבשבת ראשונה קראו פרשת כי תשא, ובשבת שלאחריה קורין שוב בפרשת "כי תשא" את פרשת שקלים.

הכא נמי, כשחל לפניה - כופלה בשבתות קאמר. לא שכופל קריאתה באותה שבת עצמה, אלא, שאף על פי שכבר קראו בשבת זו את פרשת שקלים, שהיא מפרשת כי תשא, קוראין שוב בשבת שלאחריה את פרשת כי תשא.

חל להיות שבת שקלים בפרשת כי תשא עצמה, אמר רבי יצחק נפחא: קרו שיתא מן "ועשית" [דהיינו סוף הקריאה של פרשת שקלים] - עד תחילת פרשת "ויקהל", וחד קרי מתחילת "כי תשא" - עד "ועשית".

מתקיף לה אביי: השתא אמרי אינשי: למפרע הוא דקא קרי!

אלא אמר אביי, הכי קעבדינן: קרו שיתא קרואין מתחילת "כי תשא" - עד "ויקהל", וחד תני וקרי שוב מ"כי תשא" עד "ועשית כיור נחשת".

תניא כוותיה דאביי: חל להיות בכי תשא עצמה, קורין אותה - וכופלין אותה, חזינן דקוראין פעמיים את פרשת שקלים, ודלא כרב יצחק נפחא, דאמר דאין קורין אותה שוב.

שנינו במשנתינו: חל להיות בתוך השבת - מקדימין לשבת שעברה.

איתמר: ראש חדש אדר שחל להיות בערב שבת, רב אמר: מקדימין לקרות פרשת שקלים בשבת שעברה.

ושמואל אמר: מאחרין לקרותה בשבת הסמוכה.

מאי טעמייהו:

רב אמר מקדימין - משום דאם כן, אם נאחר את הקריאה עד למחרת ראש חודש - בצרי להו [יפחתו] יומי שולחנות, שהרי צריכין לקרות פרשת שקלים שתי שבתות לפני הזמן שיושבין שולחנות במדינה, דהיינו ט"ו באדר [לשיטת רשב"ג לעיל כ"ט ע"ב], ואם נאחר הקריאה - יהיו פחות משבועיים עד ט"ו!

ושמואל דאמר מאחרין - אמר לך: סוף סוף, אי מיקלע ראש חודש בערב שבת, הא חמיסר באדר נמי - במעלי שבתא [בערב שבת] מיקלע. ואם כן, שולחנות לא נפקי עד חד בשבא, שהרי בערב שבת לא ישבו מפני כבוד השבת, הלכך מאחרין לקרות למחרת ראש חודש, שהרי עדיין ישארו שתי שבתות עד שישבו שולחנות.

תנן: חל להיות בתוך השבת, מקדימין לשעבר, ומפסיקין לשבת אחרת.

מאי לאו - אפילו חל ראש חודש בערב שבת, וקתני דמקדימין לשעבר, וכרב!?

ודחינן: לא. אם חל בתוך השבת דוקא - אזי מקדימין, דבהא אם נאחר - ודאי בצרי יומי דשולחנות. אבל אם חל בערב שבת - איכא למימר דמאחרין.

תא שמע: איזו היא שבת ראשונה - כל שחל ראש חודש אדר להיות בתוכה, בתוך אותו שבוע, ואפילו אם חל ראש חודש בערב שבת.

מאי לאו, האי דקתני "אפילו בערב שבת" - דומיא ד"תוכה" הוא, מה כשחל ראש חודש בתוכה - מקדימין לקרות בשבת שלפניה, אף כשחל בערב שבת - מקדימין, וכרב!? אמר שמואל: האי דקתני בהך ברייתא "בתוכה", היינו שחל ראש חודש בה - בשבת עצמה, דאז ודאי קורין באותה שבת. וקאמרה הברייתא דערב שבת - דומיא דתוכה, דהוא הדין אם חל בערב שבת, קורין בשבת שלאחריו - כאילו חל בשבת עצמה.

וכן תנא דבי שמואל בתוספתא את ברייתא זו: "כל שחל ראש חודש אדר להיות בה".

והאי פלוגתא דרב ושמואל - כפלוגתא דתנאי היא.

דתניא: מסרגין לשבתות, "מסרגין" - מלשון סירוגין. כלומר, מפסיקין בין השבתות, כשחל ראש חודש אדר בחול. שמקדימין לקרות פרשת שקלים בשבת שעברה, דאם לא כן, בצרי להו יומי שולחנות, ומפסיקין בשבת שאחריה מלקרות הפרשיות, ובשבת שלישית הסמוכה לפורים - קורין פרשת זכור, כדי לסמוך קריאת זכור לפורים. דברי רבי יהודה הנשיא.

רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין מסרגין. ומפרש ואזיל:

אמר רבי שמעון בן אלעזר: אימתי אני אומר דאין מסרגין - בזמן שחל ראש חודש להיות בערב שבת, דהא בכי האי גוונא, כי נמי קרו פרשת שקלים בשבת שלאחר ראש חודש - לא בצרי להו יומי שולחנות, דהא לא יתבי עד לאחר השבת של ט"ו באדר, וכדאמר שמואל לעיל. להכי מאחרין ואין מסרגין.

אבל בזמן שחל ראש חודש להיות בתוך השבת [באמצע השבוע], על כרחך מקדים, וקורא פרשת שקלים משבת שעברה, אף על פי שהוא עדיין חודש שבט. דאי לא נקדים - בצרי להו יומי שלחנות.

והיינו פלוגתא דרב ושמואל, דתנא קמא דברייתא סבר, דאפילו אם חל ראש חודש אדר בערב שבת - מקדימין, וכרב. ורבי שמעון בן אלעזר סבר, דבכהאי גוונא - מאחרין, וכדשמואל.

שנינו במשנתינו: בשניה זכור וכו'.

איתמר: פורים שחל להיות בערב שבת. רב אמר: מקדימין לקרות פרשת זכור בשבת שלפני פורים.

ושמואל אמר: מאחרין לקרותה בשבת שלאחר פורים.

במאי קמיפליגי?

רב אמר מקדימין - כי היכי דלא תיקדום עשיה לזכירה. דאי אמרת מאחרין - הרי מקיימין קודם, בערב שבת, את עשיית הפורים, ובשבת שלאחר מכן - את הזכירה, דהיינו קריאת פרשת זכור.

ושמואל דאמר מאחרין - אמר לך: כיון דאיכא מוקפין דעבדי פורים בחמיסר, דהיינו בשבת, הרי במוקפין עשיה וזכירה - בהדי הדדי קא אתיין [בבת אחת באין].

תנן: בשניה - זכור. וסלקא אדעתין, דארישא דמתניתין קאי, אראש חודש אדר שחל להיות בשבת. והא כי מיקלע ריש ירחא בשבת - מיקלע פורים בערב שבת, וקתני דקרינן בשניה פרשת זכור, וכדרב דאמר דמקדימין!?

אמר רב פפא: לא ארישא קאי, אלא אסיפא. דקתני דאם חל ראש חודש בתוך השבוע, מקדימין לקרות שקלים לשעבר, ומפסיקין לשבת הבאה. ומאי "בשניה" דקאמר - שניה להפסקה, דהיינו, שבשבת שלאחר ההפסקה - קרינן זכור.

תא שמע: איזו היא שבת של פרשה שניה, דהיינו פרשת זכור - כל שחל פורים להיות בתוכה [לאחריה], ואפילו חל פורים בערב שבת.

מאי לאו, ערב שבת - דומיא דתוכה. מה אי חל פורים להיות בתוכה - ודאי דמקדימין, אף כשחל פורים בערב שבת - מקדימין, וכדרב!?

אמר שמואל: האי דקתני "שחל פורים להיות בתוכה", היינו בה, שחל פורים בשבת עצמה, דאז קורין פרשת זכור בו ביום. וקאמר הברייתא, דאפילו חל פורים בערב שבת - הוי כאילו חל למחר בשבת, וקורין הפרשה למחר, והיינו כשמואל.

וכן תנא דבי שמואל בהך ברייתא: "כל שחל פורים להיות בה".

חל פורים להיות בשבת עצמה ^[155], אמר רב הונא: לדברי הכל אין מקדימין, אלא קורין פרשת זכור בשבת של פורים. שהרי לא קדמה עשיה לזכירה, אלא בהדי הדדי קאתיין, וגבי מוקפין - קדמה זכירה לעשיה.

ורב נחמן אמר: עדיין היא מחלוקת, דאף בזו אמר רב דמקדימין, כדי שתקדום עשיה לזכירה דבני עיירות.

איתמר נמי דאף בהא פליג רב: אמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי אבא, אמר רב: פורים שחל להיות בשבת - מקדים וקורא בשבת שעברה פרשת זכור.

שנינו במשנתינו: בשלישית פרה אדומה וכו'.

תנו רבנן: איזו היא שבת שלישית - כל שסמוכה לפורים מאחריה, דהיינו, השבת שאחרי פורים.

איתמר, רבי חמא ברבי חנינא אמר: שבת הסמוכה לראש חודש ניסן - היא שבת שלישית שקורין בה פרשת פרה.

ולא פליגי. הא דאמרן דקרינן בשבת הסמוכה לראש חודש ניסן, היינו היכא דאיקלע ראש חודש ניסן בשבת, שלא הוצרכנו להקדים קריאת פרשת החודש לשבת שעברה, אלא קורין אותה בראש חודש עצמו. ובכהאי גוונא - הכי עדיף, לקרות פרשת פרה סמוך לניסן, כדי לסמוך אזהרת טמאים - לפסח.

ואילו הא דאמרן דקרינן בשבת שאחר פורים - היינו היכא דאיקלע ראש חודש ניסן באמצע שבת, דאז מקדימין לקרות פרשת החודש בשבת שקודם ראש חודש ניסן, ופרשת פרה - קורין בשבת שלפני כן, שהיא הסמוכה לפורים מאחריה.

שנינו במשנתינו: ברביעית - החדש הזה לכם.

תנו רבנן: ראש חודש אדר שחל להיות בשבת - קורין בפרשת כי תשא, ומפטירין ביהוידע הכהן [ברייתא זו התפרשה לעיל לסירוגין, לרב כדאית ליה, ולשמואל כדאית ליה].

ואי זו היא שבת ראשונה - כל שחל ראש חודש אדר להיות בתוכה, דהיינו - לאחריה, ואפילו חל ראש חודש בערב שבת.

בשבת שניה קורין זכור, ומפטירין: "פקדתי".

ואי זו היא שבת שניה - כל שחל פורים להיות בתוכה, ואפילו בערב שבת.

בשבת שלישית - קורין פרשת פרה אדומה, ומפטירין: "וזרקתי עליכם".

ואי זו היא שבת שלישית - כל שסמוכה לפורים מאחריה.

ברביעית - קורין החדש הזה, ומפטירין: "כה אמר ה' אלקים בראשון באחד לחדש".

אתמר חל ר"ח אדר להיות בואתה תצוה. אמר אביי קרו שיתא מואתה תצוה עד ועשית כיור נחשת וחד חוזר וקורא מכי תשא עד ועשית כיור נחשת. וקי"ל כוותיה. חל להיות ר"ח אדר בכי תשא עצמה. אמר אביי קרו ו' מכי תשא עד ויקהל. וחד חוזר וקורא מכי תשא ועד ועשית כיור נחשת וקי"ל כוותיה דתניא כוותיה:

אתמר ר"ח אדר שחל להיות בע"ש רב אמר מקדימין וקורין פרשת שקלים בשבת שהיא כ"ו יום בשבט. שאם לא תקרא כך אלא בשבת שהיא ב' ימים באדר בצרי יומי דשלחנות דבעינן משעה שמשמיעין בשקלים עד ט"ו ואח"כ יוצאין השלחנות והנה אם תשמע בב' ימים לאדר נמצאו השלחנות יוצאין בי"ד יום. ופריק שמואל דאמר מאחרין וקורין בשבת שהיא שני ימים באדר כיון דשלחנות כל אימת דחל ר"ח אדר בע"ש לא נפקי עד חד בשבת לא בצרי ואקשינן לשמואל דתניא איזו היא שבת ראשונה כל שחל ר"ח אדר להיות בתוכה ודייקינן מאי לאו ע"ש דומיא דתוכה מה כשחל להיות בתוכה מקדמינן וקרינן פרשת שקלים אף כשחל ר"ח אדר בע"ש מקדמינן וקרינן משבת שעברה. ופריק שמואל לא תימא בתוכה אלא בה. וכך היא סוגיא דמתניתין.

איזו היא שבת ראשונה כל שחל ר"ח אדר להיות בתוכה. ואפי' בע"ש פירוש בה בשב' עצמה. כשם כשחל ר"ח אדר בשבת עצמה קורין בה פרשת שקלים כך אפילו אם חל להיות בע"ש קורין בשבת עצמה. והא פלוגתא דרב ושמואל כתנאי היא דתניא מסרגין לשבתות דברי ר' יהודה כו'. פירוש מסרגין מפסיקין כדתנן קראה סירוגין ומפרשינן פיסקי פיסקי.

ואמר ר' שמעון אימתי אני אומר אין מסרגין. כלומר שאין מפסיקין אלא שקורין שבת אחר שבת בזמן שחל ר"ח אדר להיות ע"ש מכלל דסבר שקורין פרשת שקלים למחר כשמואל ולפיכך אין מפסיקין. ות"ק סבר מקדימין וקורין משעה שעברה אע"פ שהיא שבט כרב ומפסיקין בשבת שהיא שני ימים באדר. וקי"ל כרב. ואע"ג דפריק שמואל לטעמיה לית הלכתא כוותיה:

ת"ר ר"ח אדר שחל להיות בשבת קורין בכי תשא ומפטירין ביהוידע. ואיזו היא שבת ראשונה כל שחל ר"ח אדר להיות בתוכה ואפילו בע"ש. בשניה זכור ומפטירין כה אמר ה' צבאות פקדתי. איזו היא שבת שניה כל שחל פורים להיות בתוכה ואפי' בע"ש.

בשלישית פרה אדומה ומפטירין וזרקתי עליכם. ואיזו היא שבת שלישית כל שסמוכה לפורים מאחריה. וזה כשחל ר"ח ניסן באמצע שבת אבל אם חל ר"ח ניסן להיות בשבת נמצאת שבת שלישית הסמוכה לר"ח ניסן. ברביעית החדש הזה. ומפטירין כה אמר ה' בראשון באחד לחדש כו' בחמישי' חוזרין לכסדרן.

גמרא: רב אמר מקדימין דאם כן בצרי להו יומי לשולחנות. הא דנקט האי טעמא אע"ג דלרבן שמעון בן גמליאל הוא לרבותא נקטיה, כלומר אפילו לרבן שמעון בן גמליאל בצרי להו יומי משום דמודה הוא בהא דמשום שולחנות בעינן שיהו מקדימין וקורין מראש חדש וכדאמרינן לעיל (שם), וכל שכן לרבנן דבעינן שלשים יום משום ששואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום כדאיתא לעיל (שם). ואינו מחוור בעיני, דאם איתא הא דפרקינן אליבא דשמואל כיון דסוף סוף חמיסר במעלי שבתא קא מיקלע ולא נפקי עד חד בשבא האי פירוקא לא סליק אלא אליבא דרבן שמעון בן גמליאל בלחוד אבל לרבנן דאית להו טעמא דשואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום לא סליק דהא חסרי להו משלשים, ואכתי תיקשי לשמואל מדרבנן. על כן נראה לי דלכולי עלמא אית לן טעמא דשולחנות, והא דאמרינן לעיל (שם) מתניתין דלא כרבן שמעון בן גמליאל דאי כרבן שמעון בן גמליאל בחמיסר סגיא דתניא שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום רבן שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות ופרקינן אפילו תימא רבן שמעון בן גמליאל משום שולחנות, דאלמא משמע לכאורה דלרבנן לא הוי משום שולחנות אלא משום שאלת שלשים יום, לא היא דודאי מעיקרא הוה סבירא להו הכין משום דלא סליק אדעתייהו טעמא דשולחנות ומשום דלא אשכחן טעמא אחרינא להקדמת הקריאה תלו ליה בשאלת שלשים יום אבל למסקנא טעמא לכולהו משום שולחנות הוא.
ובהא מיתרצא לי אחריתי דקשיא לי אשמעתין דלעיל, דאי טעמא דפרשת שקלים משום שאלת הלכות אם כן אף בעצרת ובחג נקדים ונקרא פרשת מועדות בבית הכנסת דמאי שנא. ועוד דבברייתא לא אמרו אלא שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח אבל לקרות בפרשיות שבתורה לא שמענו. ועוד דאפילו שאלת הלכות אינה מחוייבת, כלומר שיהו דורשין כן לרבים, שלא נאמרו הדברים אלא לשאול בבית המדרש ולומר דמי ששואל אינו בכלל גולם ששואל שלא בענין וכמו שכתבתי למעלה בפרק ראשון (ד, א ד"ה מאי), וכדמוכח נמי בתוספתא דמכלתין בפרק שלישי (ה"ב עי"ש) דתניא התם בבית הועד שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום רבן שמעון בן גמליאל אומר אין פחות משתי שבתות, והיינו נמי דהכא תניא שואלין ולקמן בשלהי פירקין (מגילה לב, א) תניא משה תקן להם לישראל שיהו דורשין הלכות הפסח בפסח הלכות עצרת בעצרת והכא תני שואלין, דאלמא בפסח ובעצרת ממש דורשין אבל קודם להן אין דורשין אלא שואלין. אלא ודאי עיקר הענין כמו שכתבתי דלמסקנא טעמא דכולהו משום שולחנות הוא, ואין מדקדקין במה שהיו סבורין מעיקרא כיון דלא סליק. כך נראה לי.

מאי לאו אפילו בערב שבת לא בתוך השבת דוקא. איכא למידק, מאי קא מקשה מינה לשמואל ואמר מאי לאו אפילו בערב שבת דמשמע דלרב אפילו בערב שבת קא מיירי, והא על כרחין אפילו לרב אי אפשר דמיירי בערב שבת מדקתני מתניתין (לעיל כט, א) בשניה זכור בשלישית פרה אדומה ומאי בשניה ובשלישית דקתני שניה ושלישית להפסקה ואסיפא קאי דקתני (שם) חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת הבאה כדבעינן למימר קמן ואפילו לרב, הלכך אי בשחל בתוך השבת ואפילו בערב שבת קאמר אם כן על כרחין מפסיקין בשבת שלאחר הפורים שהוא ששה עשר באדר והוא סימן ובי"ו כדאמרינן לקמן דפרשת פרה קורין אותה בשבת הסמוכה לראש חדש ניסן ואוקימנא בדאיקלע ראש חדש ניסן בשבת דהיינו דאיקלע ראש חדש אדר בערב שבת דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר ואם כן אין קורין פרשת פרה בשלישית להפסקה אלא ברביעית וכן ברביעית החדש אינה אלא בחמישית, אלא על כרחין מתניתין בין לרב בין לשמואל לא מיירי בשחל בערב שבת. ויש לומר דהוא הדין דהוה מצי למימר ליה ולטעמיך לרב מי ניחא, אלא טובא איכא בגמרא דהוה מצי למימר ולטעמיך ולא אמר.
והא נמי דאקשינן בשניה זכור והא הכא כיון דאיקלע ראש חדש אדר בשבת מיקלע פורים ערב שבת וקתני בשניה זכור ופריק רב פפא מאי שניה שניה להפסקה, הוא הדין דהוה מצי למיפרך ולטעמיך לרב מי ניחא דהא תינח שניה שלישית ורביעית מאי איכא למימר, דאי בשחל להיות בשבת קאי ומאי שניה שניה לשקלים אם כן מאי קאמר בשלישית פרה ברביעית החדש דאינה אלא ברביעית ובחמישית, דהא אין קורין פרשת פרה בשלישית לשקלים אלא ברביעית כדי שתהא סמוכה לפרשת החדש ומפסיקין בשבת שלאחר הפורים דהיא ט"ו לאדר וסימן זט"ו, ואם כן אם נאמר בשלישית לשקלים פרה אינה אלא רביעית וכן נמי ברביעית החדש אינה רביעית אלא חמישית, אלא דהוא הדין דהוה מצי למימר ולטעמיך לרב מי ניחא, והרבה איכא דכוותה דהוה מצי למימר ולטעמיך ולא אמר.

איתמר נמי אמר רבי אבא אמר רבי חייא בר אשי אמר רב פורים שחל להיות בשבת מקדים וקורא זכור שבת שעברה. איכא למידק דאם כן לא תהא הפסקה בין פרשת שקלים לפרשת זכור, ואנן תנן (לעיל מגילה כט, א) חל להיות בתוך השבת מקדימין לשבת שעברה ומפסיקין לשבת הבאה. ויש לומר דאחד בשבת לא מיקרי בתוך השבת אלא התחלת השבת, ומתניתין לא מיירי כלל אליבא דרב בשחל להיות באחד בשבת.

אמר רב פפא ולא פליגי הא דאיקלע ראש חדש ניסן בשבת הא דאיקלע באמצע שבת. כלומר, כל שהוא חל באמצע שבת לעולם קורין פרה בשבת הסמוכה לפורים מאחריהם, פירוש בשבת שהיא לאחר פורים של פרזים ושל כרכים דהיינו בשבת שלאחר חמשה עשר, וסימן ב"ו ד"ד שאם חל ראש חדש ניסן ביום ג' ראש חדש אדר חל בב' ואין מפסיקין אלא בשבת שלאחריו בלבד שהוא לו יום ו' וכן נמי בשחל בחמישי חל ראש חדש אדר בד' ואין מפסיקין אלא בשבת שלאחריו שהוא לו יום ד', אבל כשחל ראש חדש ניסן באחד בשבת וחל ראש חדש אדר בשבת אי אפשר לקרות פרשת פרה בשבת שלאחר פורים לבני עיירות דהיינו יום פורים לבני כרכים משום דבעינן שיהו קורין פרשת החדש בשבת הסמוך לראש חדש ניסן ואם היינו קורין פרשת פרה בשבת הסמוך לפורים דהיינו יום ט"ו באדר נמצא שהיינו צריכין לקרות פרשת החדש בשבת שניה לו דקאי בכ"ב באדר ונמצא סוף אדר בשבת ונמצא קורא פרשת החדש שתי שבתות קודם לראש חדש ניסן, ואם תאמר שיקראו פרשת פרה בשבת הסמוכה לפורים ויפסיקו בינה ובין פרשת החדש אי אפשר וכדאמרינן בירושלמי (פ"ג ה"ה) סימן לדבר בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה, וטעמא דמילתא כאידך דאיתמר בירושלמי (שם) דבדין היה שתקדים פרשת החדש לפרשת פרה שבאחד לחדש הוקם המשכן ולא נשרפה פרה אלא בשני אלא מפני מה הקדימוה מפני שהיא טהרתן של ישראל והלכך די לנו אם נקדים אותה שבת אחת קודם לפרשת החדש, וכיון שכן הא דתניא איזו היא שבת שלישית כל שסמוכה לפורים מאחריה על כרחין מאחרי הפורים של פרזים ושל כרכים קאמר ומפסיקין בחמשה עשר וסימן זט"ו. והרב ר' אלחנן ז"ל נתן טעם אחר לדבר, משום דלשמואל דאמר פורים שחל להיות בערב שבת כלומר פורים דעיירות דהיינו ארבעה עשר מאחרין, אם כן נמצא קורא באותה שבת שתי פרשיות פרשת זכור ופרשת פרה ואינו בדין שיהו קורין שתים בשבת אחת.

הא דאיקלע ראש חדש ניסן בשבת. כלומר, קורין פרשת פרה בשבת הסמוכה לראש חדש ניסן ולא בשבת הסמוכה לפורים מאחריהם, ואע"פ שיש שבת אחת סמוכה מאחריהם שהיו יכולין לקרות בה. וטעמא נמי כדאמרית לעיל (בסמוך), דפרשת החדש קורין אותה בשבת עצמה שחל להיות בה ראש חדש ניסן וכיון שכן אי אפשר נמי להקדים ולהפסיק בינה ובין פרשת פרה, והלכך מפסיקין בשבת שלאחר פורים דקאי ביום י"ו לאדר והיינו סימן ובי"ו.

אמרי למפרע קא קרו פי' שאין כאן הכר כיון שהוא סדר א' אלא שאומר אותו למפרע:

ת"ש אי זו היא שבת א' וכו' כדתניא מסרגין לשבתו' פי' שמפסיקין בין שקלים לזכור מלשון סירוגין ודוקא בהן אבל בין פרה להחדש לדברי הכל אין מסרגין לעולם וסימניך בין הכוסות האלו אם רצה לשתות ישתה בין ג' לד' לא ישתה דברי ר' יהודה הנשיא רשב"ג אומר אין מסרגין אלא סומכין שקלי' לזכור:

אמר רשב"גא אימתי אני אומ' אין מסרגין בזמן שחל להיות ר"ח אדר בע"ש שמקדימין שקלים לשעבר ומפסיקין בשבת שניה וקורין זכור לג' והלכתא כותיה ויהיב רבנן סימן ובי"ו כלומר שיום ראשון חדש אדר בו' יש ב' הפסקו' בב' באדר ובי"ו באדר הפסק' אחרת בין זכור לפרה וכד מקלע אדר בשבת קורין בו ביום שקלי' לשבת אחרת זכור לה סמיכה לפורים שהוא בו' דקי"ל כרב פורים שחל להיות בע"ש מקדימין ומפסיקין לשבת שלאחר פורים ולשבת אחרת פרה ולשבת אחרת החדש וסימן ז"טו כר"ח בז' היינו שבת הפסקה בט"ו לחדש דהיינו לשבת ג':

וכד מקלע ר"ח בב' מקדימין שקלים לשעבר ואכתי ב' שבתות קודם פורים מפסיקין בשבת א' שאחר ר"ח ושוב אין מפסיקין וסימן בו' וכד מקלע ר"ח אדר בד' מפסיקין נמי לשבת שלאחריו בלבד וסימן ד"ד ולעולם לא מיקלע ר"ח באג"ה דא"כ הוי בד"ו פסח ולעולם לא בד"ו פסח:

אמר רב פפא מאי שניה שניה להפסקה כלומר דכי קתני בב' זכור לא קאי ארישא ולא שהיא שבת שניה לשקלים אלא אסיפא קאי שחל בתוך השבת ומפסיקין בשבת ראשונה של אדר וקורין בשניה לה זכור ובג' פרה אדומה ובד' החדש דתו ליכא הפסקה וסימן ב"ו או ד"ד:

וכד מקלע ער"ש דאיכא ב' הפסקות והוי סימן ובי"ו הא פרישנא לעיל דע"ש לא מיקרי תוך השבת וכ"ת לעיל דהוה פרכינן מדשמואל מסיפא ואמרי מאי לאו אפילו בע"ש נימא ליה ולטעמיך דס"ד בתוך השבת מיקרי אפילו ע"ש לרב מי ניחא והא קתני בג' פרה אדומה ומאי שלישי להפסקה והא אין קורין להפסקה כד מקלע ר"ח בע"ש דסימניך ובי"ו ולי"ו שבת ג' להפסקה היא וי"ל כדאמרן לעיל דאה"נ דמצינן למיפרך ולטעמיך ולא חייש א"נ והוא הנכון דרב פפא מילתא בעלמא קאמר שניה להפסקה אבל תנא לא נחית להני אלא סדר פרשיות הוא מונה ועל שם עצמם קורא אותם וג' וד' כלומר שניה לפרשיות וג' לפרשיות באי זו שבת דמקלע בין בשניה וג' לשבתות החדש או לא:

ראש חדש אדר שחל להיות בואתה תצוה שהיא סמוכה לכי תשא שהיא פרשת שקלים לפי סוגית ההלכה קורין חמשה בפרשת תצוה וששי בכי תשא ושביעי חוזר וקורא בכי תשא ומתוך כפילתו ניכר לכל שהיא פרשת שקלים ומ"מ שני ספרי תורה אין כאן הואיל והפרשה סמוכה ואין צריך גלילה ועכשו נוהגין להוציא שני ספרי תורה וקורין ששה בואתה תצוה ושביעי בכי תשא והוצאת הספר נותן היכר לכל על ענין הפרשה ויש נוהגין בזו בספר תורה אחת וקורין שבעה בואתה תצוה ומפסיקין בקדיש וקורא מפטיר בפרשת שקלים והקדיש מודיע הפרשה וכן נוהגין כשחל להיות בכי תשא עצמה ולפי ההלכה חל להיות בכי תשא עצמה קורין ו' כל הפרשה ואחר חוזר וקורא מכי תשא עד ועשית כיור לפי מנהגינו שאנו עושין פקוד ופסח בפשוטה סגור ופסח במעוברת אין פרשת שקלים באה לא בואתה תצוה ולא בכי תשא אלא בפשוטה או במשפטים או בתרומה ובמעוברת או באלה פקודי או בויקרא אבל בגלילות פורווינצא שעושין פקוד ופסח אף במעוברת וחולקין הסדרים לשנים באה לפעמים בואתה תצוה ולפעמים בכי תשא ודין קריאתה על הדרך שהזכרנו ומפשוטה של סוגיא אתה למד שכל שיש שני ספרי תורה קורין ששה בראשונה ושביעי בשניה ולא שיוציאו את השניה בשביל מפטיר כמו שנוהגין בהרבה מקומות אלא שיש אומרים שבאותם הזמנים היה המפטיר מכלל השבעה ואין נראה כן שהרי שאלו בו אם עולה למנין שבעה אם לאו ואע"פ שנהגו כן במקצת מקומות אינו מנהג נאה וכל שכן כשהמפטיר קטן אף גדולי הדורות למדו מסוגיא זו שכל שבת שיארע בו ראש חדש קורין בשניה מתחלת פרשת צו וביום השבת ובראשי חדשיכם ממה שאמרו בה אלא למאן דאמר פרשת צו מאי שני ואם לא כן הא שני שבכל שבת שיארע בו ראש חדש קורא מוביום השבת ובשקלים קורא מצו אלא שאף בכל שבת קורא מפרשת צו ואין זה הכרח שמ"מ הנכנסין חושבין שבתחלת הפרשה התחילו ואף אותם שעמדו הואיל ופרשה אחת היא אין כאן הוכחה:

ארבע פרשיות אלו לעולם אין קורין אותן בארבע שבתות רצופין אלא בהפסקה פעמים בהפסקה אחת פעמים בשתים והדבר תלוי בדברים אלו לעולם אם חל ראש חדש אדר בשבת קורין פרשת שקלים בו וכן בראש חדש ניסן שחל בשבת קורין פרשת החדש בו ביום ואם הגיעו באמצע שבת קורין פרשה בשבת הסמוכה להם ר"ל של שקלים בשבת הסמוכה לאדר ושל חדש בשבת הסמוכה לניסן ופרשת זכור לעולם אין קריאתה אלא בשבת שלפני פורים ופרשת פרה אין לה זמן קבוע אלא שלעולם סומכין אותה לפרשת החדש ואין מפסיקין בין שתיהם ר"ל בין פרה לחדש אחר שתדע הקדמות אלו צריך שתדע שאין אדר הסמוך לניסן בא באג"ה שלא יבא פסח בבד"ו ונמצא שאין אדר בא אלא בזבד"ו כשבא בשבת קורין שקלים בו ביום וזכור לשבת שניה שהרי יחול פורים בששי שבה ומפסיקין לשבת של מחרת פורים שהוא יום ט"ו בחדש בין זכור לפרה שאלו היינו קורין פרה ביום ט"ו היה יום כ"ב באדר זמן קריאת חדש הואיל ואין מפסיקין בין פרה לחדש ואינה שבת הסמוכה לניסן שהרי יום כ"ט של אדר שבת ומחרתו ר"ח ניסן נמצא שהוצרכנו להפסיק בט"ו ובשבת כ"ב קורין פרה ובשבת של כ"ט קורין חדש וסי' זט"ו ואם חל ר"ח ביום ב' הרי קראו שקלים בשבת שעברה והרי יש מכאן ועד פורים שתי שבתות והוצרכנו לשבת הסמוכה לפורים בקריאת זכור נמצא שהוצרכנו להפסיק בין שקלי' לזכור שבת ראשונה של אדר שהוא יום ו' בו ושבת שלאחריה שהוא י"ג לאדר קורין [זכור] ומחרתו פורים וסי' ב"ו ואם חל ר"ח אדר בד' הרי קראו שקלים בשבת שעברה ויש מכאן ועד פורים ב' שבתות שבת ד' באדר ושבת י"א באדר וא"כ צריכין להפסיק בשבת ד' ולקרוא זכור בשבת י"א שהיא סמוכה לפורים ושבת שהוא י"ח קורין פרה ושבת שהוא כ"ה קורין חדש ויום ה' שבאותו שבוע ר"ח ניסן וסי' ד"ד ואם חל ר"ח אדר בו' כבר קראו שקלים בשבת שעברה ויש מכאן ועד פורים שבת ב' אדר ושבת יום ט' בו וצריכים אנו להפסיק בשבת יום ב' כדי לקרוא זכור בשבת יום ט' שהיא סמוכ' לפורים שיחול ביום ה' שהוא י"ד לחדש וכן אנו צריכין להפסיק בשבת שאחר פורים שהוא י"ו לאדר שהרי ניסן בא בשבת ואין בו הקדמה לקריאת חדש ונמצא שבת כ"ג באדר בין שבת שאמר פורים לשבת שבו ר"ח ניסן ומפני זה חוזרין ומפסיקין בשבת שאחר פורים שהוא י"ו לאדר ושבת שהוא כ"ג באדר קורין בפרה ושבת שהוא יום ל' והוא ראש חדש ניסן קורין חדש וסימן ובי"ו:

אמר ר"ש בן אלעזר אימתי אני אומר אין מסרגין בזמן שחל ר"ח אדר בע"ש פי' דכי היכי דאם חל בשבת אין מקדימין ואין מסרגין הם ה"נ אם חל בע"ש אין מקדימין ואין מסרגין אבל אם חל להיות בתוך השבת מקדים וקורא בשבת שעברה אע"פ שהיא שבט דכיון שמקדים לשעבר מסרגין כך נ"ל שאין סירוג לרשב"א כשחל ר"ח אדר להיות בשבת ומש"ה מפליג בין ערב שבת לתוך השבת ואל מפליג בין ערב שבת לשבת וא"כ ס"ל לרשב"א כשמואל בחדא כשחל בע"ש ואין מסרגין ופלגי עליה בחדא דהיכא דחל בשבת נמי ס"ל לרשב"א דאין מסרגין ושמואל אמר'י לקמן בהלכתין דאין מסרגין:

אא"ב לסדר פרשיות האי חוזר היינו דאיכא פרשת בחול פירש האי פרשיות דסיפא לא דמי לסדר פרשיות דרישא למאן דמפרש רישא לסדר פרשיות דסדר פרשיות דסיפא הוו מעשרה פסוקין שקורין בשני ובחמישי ובשבת ובמנחה וה"פ לכל מפסיקין פרשת הייום שקורין ממנה י' פסוקים בשני ובחמישי לראשי חדשים ולחנוכה ולפורים שאם חלו בשני ובחמישי אין קורין השלשה בפשרת היום כמו שקורין בכל שני וחמישי אלא מפסיקין פרשת היום וקרו בפרשת צו ובתעניות קורין ג' ברכות וקללות ובמעמדות קורין ג' במעשה בראשית וביום הכיפורים דקתני לאו על קריאת שחרית קאמר למימרא דמפסיקין פרשת היום וקורין באחרי מות דא"כ מאי אריא יוה"כ אפילו כל המועדות נמי מפסיקין שחרית פרשת היום וקוריאן בסדר המועדות אלא לא נקט יוה"כ אלא בעבור קריאת המנחה שכמו שמפסיקין שחרית פרשת היום וקורין אחרי מות כך במנחה נמי מפסיקין פרשת היום וקורין במשעה ארץ כנען מה שאין כן בשאר המועדות שכשחל יו"ט להיות בשבת שחרית דוקא מפסיקין פ' היום וקורין בפרשת אותו יום טוב אבל במנחה כהן ולוי וישראל קורין בפרשת היום י' פסוקין מפני שאין קורין במנחה בי"ט שחל להיות בחול אבל יוה"כ שאם חל להיות בתוך השבת קורין במנחה בפרשת עריות כך אם חל נמי להיות בשבת קורין במנחה בפרשת עריות כך אם חל נמי להיות בשבת קורין במנחה בפרשת עריות ומפסיקין פרשת היום:

סליקו

בפרש"י בד"ה שנייה להפסקה כו' אלא אסיפא קאי דקתני חל להיות בתוך השבת כו' ומפסיקין לשבת כו' עכ"ל אין רצונו אסיפא דחל בתוך השבת דמפסיקין דהא השתא לשמואל בחל להיות ר"ח בשבת נמי מפסיקין אלא אסיפא דקתני מפסיקין בין שחל ראש חדש בשבת בין בתוך השבת קאי וק"ל:

גמרא רב אמר מקדימין דא"כ (כצ"ל) בצרי להו י"ש. עט"א שהקשה דלרבנן דס"ל שואלין ל"י קודם וילפי מהא דמשה עומד בפ"ר כו' א"כ ה"ל ל"א יום עם יום המעשה ולמה סגי לקרות פ"ש בר"ח דלא הוי רק ל"י עם יוהמ"ע ותירץ דיוהמ"ע של ר"ח ניסן כיון דלילה א"ר לה הוה נמי בכלל החשבון ותימה דסוף סוף כיון דילפי מהא דמשה ושם גם מקצת יוהמ"ע א"ר עד בה"ע כמש"כ בעצמו ואפ"ה הוה ל"י זולתו:

שם א"ש בה. ופרש"י האי בתוכה כו' תוך שבת עצמו וכן בנגעים פ"א מ"ד בסופה תני ח"ל בתוך השבת והכוונה דוקא ביום שבת עצמו ע"ש:

שם כיון דאיכא מוקפין כו'. עט"א ועי' בהגר"א ז"ל סי' תרפ"ח סקי"ח ובמש"כ בס"ד בס' עליית אליהו בסוף המכתבים ויש שם השמטת הדפוס וכצ"ל וכפי סוגיית הגמרא בריש מכילתין וברפ"ב בפי' נזכרים דהיינו קריאת כו':

שם איתמר נמי ארחב"א כו' פורים שח"ל בשבת מקדים כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה אבל בזמן כו'. בצרי להו יומי לשולחנות. כצ"ל:

רש"י ד"ה שניה להפסקה. עי' מהרש"א בכוונת דבריו אך לפ"ד סיומו ובתוך שבוע שלאחריה יהא פורים לא א"ש:

בגמרא אלא אמר אביי קרי שיתא מואתה תצוה עד ועשית וחד קרי מכי תשא עד ועשית, ויש לתמוה טובא דמשמע הכא בפשיטות דלאביי הא דקאמרינן במתניתין דקורין בפ' שקלים אהפטרה לחודה קאי אבל שיתא קמאי לעולם קורין כסדרן ובסמוך ע"ב אפיסקא דבה' חוזרין לכסדרן דפליגי רבי אמי ורבי ירמיה לסדר מאי מסיק אביי גופא דכוותיה דרבי אמי מסתברא דלסדר פרשיות הוא חוזר אלמא דבפ' שקלים כל הז' קורין בכי תשא וכמו שכתב רש"י להדיא לקמן. והנראה בזה דאביי הדר ביה מהך דלקמן וכן מוכח ממ"ש כל הפוסקים בפשיטות בהאי דלקמן דלסדר הפטרות הוא חוזר כדרבי ירמיה אע"ג דרבי אמי ואביי הו"ל תרי לגבי רבי ירמיה ועוד דאביי בתראה הוא לגבי ר' ירמיה אע"כ דאפ"ה פסקו כר"י כיון דמסוגיא דהכא משמע דאביי גופא הדר ביה מהאי דלקמן והא דלא אמרינן איפכא דהדר ביה מהך דהכא אע"ג דהך דלקמן דאחריתא הוא ואית לן למימר דהדר ביה מקמא כדאשכחן בש"ס טובא אלא דש"ה דמייתי סתמא דתלמודא ברייתא דת"כ דאביי דחל להיות בכי תשא קורין אותה וכופלין אותה ומייתי נמי לאידך ברייתא דחל להיות בפרשה הסמוכה בין מלפניה ובין מלאחריה קורין אותה וכופלין אותה ומסקינן דהיינו שכופלין אותה בשבתות וא"כ ע"כ היינו כדרבי ירמיה דלסדר הפטרות הוא חוזר כן נ"ל ברור בטעם שיטת הפוסקים אלא דלע"ד נראה עוד דאפשר דלא קשיא כלל דאביי אדאביי דלקמן דקאי אביי אמתני' דחמישית חוזרין לכסדרן משמע ליה לאביי כרבי אמי דלסדר הפרשיות הוא חוזר דבפרשת שקלים כל הז' קורין באותה פרשה דכי תשא עצמה ואין חשש בדבר כיון דמעיקר דין המשנה אין סדר הקריאה כסדרן מעכב כלל אפילו בשאר שבתות השנה תדע דהא במערבא פסקו לדאורייתא בתלת שנין כדאמרינן לעיל בסמוך וא"כ ע"כ הדבר מסור לכל לקרות ז' הקרואים באיזה ענין שירצה וא"כ שפיר קאמר אביי בפ' שקלים יוכל לקרות הז' קרואים באותה פרשה עצמה והא דקתני במתניתין חוזרין לכסדרן היינו לסדר פרשיות ודייק לה שפיר דהוי דומיא דסיפא דלכל מפסיקין והיינו לענין פרשיות משא"כ בסוגיא דהכא דר' יצחק ואביי איירי לפי האמת דלא קי"ל כבני מערבא אלא שעיקר קריאת התורה צריך להשלים כסדרן בכל שנה ושנה כדאמר רבי אמי גופא בפ"ק דברכות לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור ואמרינן עלה דרבי ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו לפרשייתא דכולא שתא במעלי יומא דכיפורא וכו' אלמא דהכי הלכתא ונראה דהיינו אי משום דקיי"ל כברייתא דרשב"א לקמן דאמר עזרא וכו' תיקן להם לישראל שיהיו קורין קללות שבת"כ קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ר"ה ויהיב טעמא למלתא אלמא שמעיקר התקנה לקרות כל התורה כסדרן לפי סדר השבתות ולהשלימן בכל שנה ושנה ודלא כבני מערבא או משום דנהי דבזמן המשנה לא היה דבר קבוע לקרותה דוקא כסדרן אעפ"כ אח"כ נשתנה הדבר כיון דאשכחן הכי להדיא בהנך ברייתות דחל להיות בשבת הסמוכה או בכי תשא דמסקינן שכופלין אותה בשבתות וכה"ג אשכחן לעיל בפ"ג דאף שלפי דין המשנה לא היו מברכין כי אם הפותח לפניה והמסיים לאחריה אפ"ה אמרינן התם דהאידנא כל הקורין צריכין לברך לפניה וא"כ ה"נ דכוותיה וכבר אפשר דהא בהא תליא דכיון שכל א' מברך לפניה ולאחריה אינו בדין שיברכו ז' פעמים לפניה ולאחריה על פרשה אחת לכופלה כמה פעמים מאי דלא אשכח בשאר פרשיות התורה ואין להאריך כאן יותר:

סליק פירקא וסליקא לה מסכת מגילה

(ל ע"א) כי היכי דלא תיקדום עשייה לזכירה.—ממה שכתב רש"י כאן "הכי גרסינן" כתב הגר"א בא"ח סי' תרפ"ח, שלפני רש"י היתה הגירסא "כי היכי דתקדום זכירה לעשייה". ונראה בטעמו של רש"י שדחה גירסא זו משום דלמטה אית ליה לרב הונא בחל להיות בשבת עצמה, שלדברי הכל אין מקדימין, ואי איתא לגירסא ראשונה, דרב סבר דצריך לקדום זכירה לעשייה דעיירות פשיטא דצריך להקדים.

אמרי אוקומי הוא דמוקמי התם. כלומר אין הדבר ניכר לשם פרשת שקלים אלא סברי שלא נסתיימה פרשת ואתה תצוה עד כאן: וחד תאני וקרי. חוזר ושונה לקרות מכי תשא עד ועשית כיור נחושת וגו': כופלה בשבתות. שקורין אותה שני שבתות זו אחר זו: רב אמר מקדימין. וקורין בכי תשא לשבת שעבר כדתנן במתני': דאם כן. דמאחרין בצרי להו לשולחנות משני שבתות דאמרינן לעיל משום ששולחנות הוצרכו לישב במדינה בט''ו מקדימין וקורין מראש חודש שיהו דורשין שתי שבתות לפניהן כרבן שמעון בן גמליאל ואם תאחר עד למחרת ראש חדש אין כאן הקדמה שתי שבתות: חמיסר במעלי שבתא מיקלע. ואותו היום לא יתחילו לצאת ולישב במדינה מפני כבוד השבת: לא נפקי עד בחד בשבת. וכי מאחרת נמי איכא שתי שבתות הלכך מאחרין כדי שלא תצטרך להפסיק בין ב' פרשיות: בתוך שבת דוקא. דאי מאחרת ודאי בצרי להו יומי לשולחנות: אמר שמואל. האי בתוכה דקתני לאו תוך שבוע אלא תוך שבת עצמו: וכן תנא דבי שמואל. בתוספתא דהך ברייתא אי זו היא שבת ראשונה כל שחל ר''ח אדר להיות בה ביום שבת עצמו ואפילו חל בערב שבת של אתמול כאילו חל בה אלמא מאחרין אשמועינן: מסרגין. לשון סירוגין כלומר מפסיקין לשבתות בין פרשה ראשונה לשניה כשחל ר''ח בחול שמקדימין לשעבר דא''כ בצרי להו יומי לשולחנות ומפסיקין לשבת הבאה ולשבת שלישית קורין זכור כדי שתהא סמוכה זכור לפורים: אין מסרגין. כדמפרש ואזיל: אימתי אני אומר אין מסרגין בזמן שחל להיות בערב שבת. דכי נמי מאחרין לא בצרי יומי לשולחנות כדאמר שמואל לעיל סוף סוף שולחנות לא יתבי עד חד בשבת הלכך מאחרין ואין כאן סירוג: אבל בזמן שחל להיות בתוך השבת. דאי מאחרת לה בצרי להו יומא לשולחנות על כרחך נקדים ויש כאן סירוג: הכי גרסינן כי היכי דלא ליקדום עשייה לזכירה: תנן בשניה זכור. קא סלקא דעתך אראש חודש אדר שחל להיות בשבת קאי דמיירי ביה רישא דמתניתין: שניה להפסקה. כלומר לאו ארישא קאי אלא אסיפא קאי דקתני חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת הבאה ועלה קאי ואמר בשבת של אחר הפסקה קורין זכור ובתוך שבוע שלאחריה יהא פורים: איזו היא שבת שניה. כלומר שבת של פרשה שניה פרשת זכור: בתוכה. לאחריה ואפילו חל פורים בערב שבת: בה. ביום שבת עצמו קורין הפרשה בו ביום ואפילו חל בערב שבת אתמול כאילו חל לשבת שלמחר והיינו כשמואל: חל להיות פורים בשבת. דברי הכל אין קורין זכור לשעבר דהא השתא לא קדמה עשייה לזכירה וגבי מוקפין קדמה זכירה לעשייה: עדיין היא מחלוקת. אף בזו אמר רב מקדימין כדי שתקדם זכירה לעשייה דעיירות איזו היא שבת שלישית. שקורין בו פרשה שלישית: הא דאיקלע ראש חודש ניסן ביום השבת. שלא הוצרך להקדים פרשת החודש לשבת שעברה קרינן לשבת שעברה פרה אדומה כרבי אחא בר' חנינא ולא בסמוכה לפורים לסמוך אזהרת טמאים לפסח והיכא דחל ראש חודש ניסן באמצע שבת שהוצרכנו לקרות פרשת החודש בשבת שלפניה הוזקקנו להקדים פרשת פרה לשבת שלפני שבת שהיא סמוכה לפורים מאחריה: תנו רבנן כו'. ברייתא זו מפורשת למעלה בסירוגין לרב כדאית ליה ולשמואל כדאית ליה:

עדיין היא מחלוקת איתמר נמי וכו'. קשיא אמאי לא פריך מברייתא דקתני איזוהי שבת שניה כל שחל פורים להיות בתוכה ואפילו בערב שבת ולרב הוי מצי למימר ואפי' בשבת שלאחר כך וכל שכן בערב שבת שלפניה שמקדימין לשבת שעברה וי''ל דהך ברייתא היינו ברייתא דבסמוך אחר מתני' דברביעית החדש הזה ואגב דתני ואפילו בערב שבת גבי שבת ראשונה וגבי שבת רביעית דהוי דוקא תנא נמי בהא בערב שבת ולא בשבת אף על גב דלא הוי דוקא: