ברכות נה ע"ב

ברכות נה ע"ב - Steinsaltz

and eleven stars bowed down to me” (Genesis 37:9), and at that time his mother was no longer alive. According to the interpretation of the dream, the moon symbolizes Joseph’s mother. Even this dream that was ultimately fulfilled contained an element that was not fulfilled.

From the same source, Rabbi Levi said: One should always anticipate fulfillment of a good dream up to twenty-two years after the dream. From where do we derive this? From Joseph, as it is written in the story of Joseph’s dream: “These are the generations of Jacob. Joseph, being seventeen years old, was feeding the flock with his brethren” (Genesis 37:2); and it is written: “And Joseph was thirty years old when he stood before Pharaoh King of Egypt” (Genesis 41:46). From seventeen to thirty how many years are they? Thirteen; and add seven years of plenty and two of famine; the total is twenty-two and only then was the dream fulfilled when his brothers came and bowed down to him.

Rav Huna said: A good person is not shown a good dream and a wicked person is not shown a bad dream; rather, a good person is punished for his relatively few transgressions with bad dreams and a wicked person is rewarded for his relatively few merits with good dreams.

That was also taught in a baraita: All of King David’s life he never saw a good dream, and all of Ahitophel’s life he never saw a bad dream.

The Gemara raises a difficulty: Is it not written: “No evil shall befall you, neither shall any plague come near your tent” (Psalms 91:10)? And Rav Ḥisda said that Rav Yirmeya bar Abba said in explanation of that verse: This means that you will be frightened neither by bad dreams nor by evil thoughts. Neither shall any plague come near your tent, means that you will never find your wife with the uncertain status of a menstruating woman when you return from a journey. This proves that it is impossible that a righteous person will experience bad dreams throughout his life. Rather, one might say that he does not see bad dreams; others see bad dreams about him.

The Gemara asks: And when he does not see a dream, is that a virtue? Didn’t Rabbi Zeira say: Anyone who sleeps seven days without a dream is called evil, as it indicates that God does not wish to appear to him even in that indirect manner. Allusion to this is, as it is stated: “And he that has it shall lie satisfied [vesave’a], he shall not be visited with evil” (Proverbs 19:23). The Sages said: Do not read it as satisfied [vesave’a], rather read it as seven [vesheva], which is an allusion to the fact that one who sleeps seven times and does not experience a dream is considered evil. Rather, one must say that David saw dreams and the baraita says as follows: David certainly saw dreams, but he did not understand what he saw.

Rav Huna bar Ami said that Rabbi Pedat said that Rabbi Yoḥanan said: One who sees a dream from which his soul is distraught, should go and have it interpreted before three. The Gemara is surprised by this: Interpreted? Didn’t Rav Ḥisda say: A dream not interpreted is like a letter not read? If one is concerned about a dream, why would he actively promote its fulfillment? Rather, say as follows: He should better it before three. He should bring three people and say to them: I saw a good dream. And they should say to him: It is good, and let it be good, may God make it good. May they decree upon you from heaven seven times that it will be good, and it will be good. Afterwards they recite three verses of transformation from bad to good, three verses of redemption, and three verses which mention peace.

The Gemara elaborates: Three transformations:
“You transformed my mourning into dancing;
You loosed my sackcloth, and girded me with gladness” (Psalms 30:12);
“Then shall the virgin rejoice in the dance, and the young men and the old together;
for I will transform their mourning into joy, and will comfort them, and make them rejoice from their sorrow” (Jeremiah 31:12);
and: “Nevertheless the Lord your God would not hearken unto Balaam;
but the Lord your God transformed the curse into a blessing unto you” (Deuteronomy 23:6).

And three redemptions, as it is written:
“He has redeemed my soul in peace so that none came near me; for they were many that strove with me” (Psalms 55:19);
“The redeemed of the Lord shall return, and come with singing unto Zion, and everlasting joy shall be upon their heads;
they shall obtain gladness and joy, and sorrow and sighing shall flee away” (Isaiah 35:10);
and: “The people said to Saul: Shall Jonathan die, who has wrought this great salvation in Israel?
So the people rescued Jonathan, that he died not” (I Samuel 14:45).

And three mentions of peace, as it is written:
“Peace, peace, to him that is far off and to him that is near, says the Lord that creates the expression of the lips; and I will heal him” (Isaiah 57:19);
“Then the spirit clothed Amasai, who was chief of the captains: Yours are we, David, and on your side, you son of Yishai;
peace, peace be unto you, and peace be to your helpers” (I Chronicles 12:19);
and: “Thus you shall say: All hail and peace be both unto you,
and peace be to your house, and peace be unto all that you have” (I Samuel 25:6).

The Gemara relates: Ameimar and Mar Zutra and Rav Ashi were sitting together. They said: Let each and every one of us say something that the other has not heard. One of them began and said: One who saw a dream and does not know what he saw should stand before the priests when they lift their hands during the Priestly Blessing and say the following:
Master of the Universe, I am Yours and my dreams are Yours,
I dreamed a dream and I do not know what it is.
Whether I have dreamed of myself, whether my friends have dreamed of me or whether I have dreamed of others,
if the dreams are good, strengthen them and reinforce them like the dreams of Joseph.
And if the dreams require healing,
heal them like the bitter waters of Mara by Moses our teacher, and like Miriam from her leprosy,
and like Hezekiah from his illness, and like the bitter waters of Jericho by Elisha.
And just as You transformed the curse of Balaam the wicked into a blessing,
so transform all of my dreams for me for the best.
And he should complete his prayer together with the priests so the congregation responds amen both to the blessing of the priests and to his individual request. And if he is not able to recite this entire formula, he should say:
Majestic One on high, Who dwells in power,
You are peace and Your name is peace.
May it be Your will that You bestow upon us peace.

Another began and said: One who enters a city and fears the evil eye should hold the thumb [zekafa] of his right hand in his left hand and the thumb of his left hand in his right hand and recite the following: I, so-and-so son of so-and-so, come from the descendants of Joseph, over whom the evil eye has no dominion, as it is stated: “Joseph is a fruitful vine, a fruitful vine by a fountain [alei ayin]; its branches run over the wall” (Genesis 49:22). Do not read it as alei ayin; but rather, read it as olei ayin, who rise above the eye and the evil eye has no dominion over him. Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: Derive it from here, from what is stated in Jacob’s blessing of Joseph’s sons: “And let them grow like fish into a multitude in the midst of the earth” (Genesis 48:16): Just as fish in the sea are covered by water and the evil eye has no dominion over them as they cannot be seen, so too the offspring of Joseph, the evil eye has no dominion over them. And if he is concerned about his own evil eye, lest it damage others, he should look at the side of his left nostril.

Another began and said: One who is sick should not reveal it on the first day of his illness so that his luck should not suffer; from there on he may reveal it. Like that which Rava does when he falls ill; on the first day he does not reveal it, from there on he says to his servant: Go out and announce: Rava is sick. Those who love me will pray that God have mercy on me and those who hate me will rejoice over my distress. And it is written: “Rejoice not when your enemy falls, and let not your heart be glad when he stumbles; lest the Lord see it, and it displease Him, and He turn away His wrath from him” (Proverbs 24:17–18). The joy of my enemy over my distress will also assist my healing.

The Gemara relates: Shmuel, when he would see a bad dream, would say: “And the dreams speak falsely” (Zechariah 10:2). When he would see a good dream, he would say: And do dreams speak falsely? Isn’t it written: “I speak with him in a dream” (Numbers 12:6)?

Rava raised a contradiction between these verses: On the one hand, it is written: “I speak with him in a dream”; and on the other hand, it is written: “And the dreams speak falsely.” The Gemara resolves this contradiction: This is not difficult because there are two types of dreams. Here, the verse, “I speak with him in a dream,” refers to dreams that come by means of an angel; here, the verse, “And the dreams speak falsely,” refers to dreams that come by means of a demon.

In a long chain of those transmitting this statement, it is said that Rabbi Bizna bar Zavda said that Rabbi Akiva said that Rabbi Panda said that Rav Naḥum said that Rabbi Birayim said in the name of one elder, and who is he, Rabbi Bena’a: There were twenty-four interpreters of dreams in Jerusalem. One time, I dreamed a dream and went to each of them to interpret it. What one interpreted for me the other did not interpret for me, and, nevertheless, all of the interpretations were realized in me, to fulfill that which is stated: All dreams follow the mouth of the interpreter.

The Gemara asks: Is that to say that all dreams follow the mouth is a verse cited as corroboration? The Gemara responds: Yes, and in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar said: From where is it derived that all dreams follow the mouth of the interpreter? As it is stated in the story of the dreams of Pharaoh’s two ministers. The butler said to Pharaoh: “And it came to pass, as he interpreted to us, so it was” (Genesis 41:13). Rava said, one must attach a caveat to this: This is only in a case where it is interpreted for him in a manner akin to the dream, where the interpretation is relevant to the dream, as it is stated in the story of Joseph’s interpretation of the dreams of Pharaoh’s two ministers: “Each man according to his dream he did interpret” (Genesis 41:12).

With regard to Joseph’s interpretation of these dreams, the Gemara asks, it is written: “The baker saw that the interpretation was good” (Genesis 40:16); from where did the baker know that the interpretation was good? Rabbi Elazar said: This teaches that each of them was shown his dream and the interpretation of the other’s dream. That is how he knew that it was the correct interpretation.

With regard to the veracity of dreams, Rabbi Yoḥanan said: One who awakened in the morning and a specific verse happens into his mouth, it is a minor prophecy and an indication that the content of the verse will be fulfilled.

Rabbi Yoḥanan also said: Three dreams are fulfilled: A dream of the morning, a dream that one’s fellow dreamed about him, and a dream that is interpreted within a dream. And some say that a dream that is repeated several times is also fulfilled, as it is stated: “And for that the dream was doubled unto Pharaoh twice, it is because the thing is established by God, and God will shortly bring it to pass” (Genesis 41:32).

Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: A person is shown in his dream only the thoughts of his heart when he was awake, as evidenced by what Daniel said to Nebuchadnezzar, as it is stated: “As for you, O king, your thoughts came upon your bed, what should come to pass hereafter” (Daniel 2:29). And if you wish, say instead that it is derived from here, a related verse: “And that you may know the thoughts of your heart” (Daniel 2:30). How will you know the thoughts of your heart? By their being revealed to you in a dream. Rava said: Know that this is the case, for one is neither shown a golden palm tree nor an elephant going through the eye of a needle in a dream. In other words, dreams only contain images that enter a person’s mind.

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף נה - ב

והרי בההיא שעתא שחלם, ^[24] אמיה כבר לא הות בעולם, ונמצא שחלק זה מחלומו לא התקיים ^[25].

אמר רבי לוי: לעולם יצפה אדם לחלום טוב שיתקיים, עד עשרים ושתים שנה, ^[26] מנלן? - מיוסף. דכתיב בו [בראשית לז ב] "אלה תולדות יעקב, יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן וגו'". ואז חלם שיבואו אביו ואחיו להשתחוות לו. וכתיב "ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה וגו"', ואז התמנה למושל על מצרים. ונחשב מן שבסרי מגיל שנה עד תלתין שנה כמה הוי

- תלת סרי [13 שנה]. וכיון שפתרון החלום התקיים רק כאשר יעקב ירד למצרים בשנה השניה לשנות הרעב - הוסף לשלש עשרה השנים האמורות עוד שב [ע] שנים דשבעא, ועוד תרתי שנים דכפנא, הא נמצא שעברו כ"ב שנים מיום שחלם יוסף עד שהתקיים חלומו.

אמר רב הונא: לאדם טוב, אין מראין לו חלום טוב, אלא חלום רע! כדי שמתוך דאגתו, לא יבוא לידי חטא, ואם חטא יכפר לו הצער. ^[27]

ולאדם רע, אין מראין לו חלום רע, אלא חלום טוב! כדי לשמחו, ובכך יאכל את שכרו בעולם הזה. ^[28]

תניא נמי הכי: כל שנותיו של דוד, לא ראה חלום טוב ^[29] . וכל שנותיו של אחיתופל, לא ראה חלום רע.

מקשה הגמרא: איני, והכתיב בדוד [תהלים צא י]: "לא תאונה אליך רעה", ואמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא: בפסוק זה הבטיחו הקדוש ברוך הוא לדוד שלא יבהילוך לא חלומות רעים ולא הרהורים רעים, וכן בהמשכו "ונגע לא יקרב באהלך"

- הבטיחו שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעה שאתה בא מן הדרך!, ואם כן מפורש שדוד לא ראה חלומות רעים, ושלא כרב הונא.

מתרצת הגמרא: אלא, איהו - דוד עצמו, וכן כל אדם טוב - לא חזי ליה חלום רע לעצמו, וכוונת רב הונא, דאחריני חזון ליה [עליו] חלום רע. ^[30]

מקשה הגמרא: אם כן נמצא שדוד לא ראה חלום כלל, שהרי שנינו כי מימיו לא ראה חלום טוב, ולדברי רב חסדא גם חלום רע לא ראה, וכי לא חזא איהו - דוד, אף חלום, מעליותא הוא? והאמר רב זעירא: כל הלן שבעה ימים בלא חלום נקר "רע", שנאמר "ושבע ילין בל יפקד רע", אל תקרי "שבע" [מלשון שביעה] אלא שבע! כלומר, אם שבעה ימים ילין ולא יפקוד שום אותו חלום במשך הזמן הזה, הריהו "רע".

מתרצת הגמרא: אלא הכי קאמר רב הונא: לעולם אפשר לו לאדם טוב דחזא חלום, ואולם לא ידע מאי חזא! שעד שלא יקיץ משנתו, ישתכח ממנו החלום. כדי שלא ישמח בו.

אמר רב הונא בר אמי אמר רבי פדא אמר רבי יוחנן: הרואה חלום, ומחמת כן נפשו עגומה עליו, ^[31] ילך ^[32] ויפתרנו בפני שלשה!

תמהה הגמרא: יפתרנו? - והאמר רב חסדא לעיל: "חלמא דלא מפשר, כאגרתא דלא מקריא", וכיון שנפשו עגומה, מסתבר שהיה זה חלום רע, ואם כן עדיף לו שלא לפותרו, כדי שלא יתקיים ממנו דבר.

מתרצת הגמרא: אלא אימא, יטיבנו בפני שלשה! וכך יעשה: ליתי תלתא אנשים מאוהביו ^[33] ולימא להו: "חלמא טבא חזאי", ולימרו ליה הנך שלשה אנשים: "טבא הוא, וטבא ליהוי, רחמנא לשוייה [יעשה את החלום הזה] לטב, שבע זימנין ^[34] לגזרו עלך מן שמיא דלהוי טבא, ויהוי טבא"! ^[35]

ואחר כך לימרו לו: ג' הפוכות [פסוקים שנאמר בהם לשון "היפוך"]. וג' פסוקים של פדויות [שיש בהם לשון פדות] ושלש פסוקים של שלומות. [שיש בהם לשון שלום].

ומפרשת הגמרא מה הם הפסוקים הראויים להטבת חלום: "שלש הפוכות" א. [תהלים ל יב] "הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה" ב. [ירמיה לא יב] "אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדיו, והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם". ג. [דברים כג ו] "ולא אבה ה' אלוהיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלהיך".

"שלש פדויות" א. דכתיב: [תהלים נה יט] "פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי". ב. [ישעיה לה י] "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם, ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה". ג. [שמואל א, יד מה] "ויאמר העם אל שאול, היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל, חלילה חי ה' אם יפול משערת ראשו ארצה, כי עם אלהים עשה היום הזה, ויפדו העם את יונתן ולא מת".

"שלש שלומות" - א. דכתיב [ישעיה נז יט]: "בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב, אמר ה' ורפאתיו". ב. [דברי הימים א, יב יט] "ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים, לך דוד ועמך בן ישי, שלום שלום לך ושלום לעזרך, כי עזרך ה' אלהיך, ויקבלם דוד ויתנם בראשי הגדוד". ג. [שמואל א, כה ו] "ואמרתם כה לחי, ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום".

אמימר ומר זוטרא הוו יתבי בהדי הדדי. אמרי זה לזה: כל חד וחד מינן לימא מלתא [דבר חידוש] דלא שמיע ליה לחבריה!

פתח חד מינייהו ואמר: האי מאן דחזא חלמא, ונשתכח ממנו החלום, ולא ידע מאי חזא, ^[36] ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו [בשעה שנושאין כפיהם, ^[37] ולימא הכי ^[38]: "רבונו של עולם, אני שלך וחלומותי שלך. חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא. בין שחלמתי אני לעצמי ובין שחלמו לי [עלי] חבירי, ובין שחלמתי על אחרים ^[39] . אם [חלומות] טובים הם, חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף. ואם צריכים רפואה, ^[40] רפאם כמי מרה שהומתקו על ידי משה רבינו, וכמרים מצרעתה, וכחזקיהו מחליו, וכמי יריחו על ידי אלישע [שהיו רעים, ונתן בהם מלח ונרפאו] ^[41] וכשם שהפכת קללת בלעם הרשע לברכה, כן הפוך חלומותי עלי לטובה! ומסיים תפלה זו בהדי יחד עם הכהני כשמסיימים את ברכתם, כדי שיצא דעני צבורא אמן אחרי תפלתו כאשר הם עונים על ברכת הכהנים.

ואי לא מספיק לומר כל נוסח זה ^[42], לימא הכי: "אדיר במרום, שוכן בגבורה, אתה שלום ושמך שלום, יהי רצון מלפניך שתשים עלינו שלום!

פתח אידך ואמר: האי מאן דעייל למתא ודחיל מעינא בישא [הנכנס לעיר וחושש מעין הרע ^[43]], כי בעיר יש הרבה אנשים, לנקוט זקפא [אגודל] דידא דימיניה בידא דשמאליה, וזקפא דידא דשמאליה בידא דימיניה, ולימא הכי: "אנא פלוני בר פלוני, מזרעא דיוסף קאתינא, ^[44] דלא שלטא ביה עינא בישא", שנאמר [בראשית מט כב] "בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין וגו'" אל תיקרי "עלי עין", אלא "עולי עין!", והיינו שיוסף וזרעו שליטים על העין, ואין עין רעה עולה בהם.

רבי יוסי ברבי חנינא אמר, מהכא למדו שאין עין הרע שולטת בזרעו של יוסף: שנאמר בברכת יעקב לבני יוסף [בראשית מח טז] "וידגו לרוב בקרב הארץ" מה דגים שבים, מים מכסים עליהם, ולכן אין עין רעה שולטת בהם, אף זרעו של יוסף, אין עין רעה שולטת בהם.

והמשיך ואמר: ואי דחיל מעינא בישא דיליה [מעין הרע של עצמו ^[45]], ליחזי אטרפא דנחיריה דשמאליה [יביט על דופן חוטמו השמאלי].

פתח אידך ואמר: האי מאן דחליש [חלה], יומא קמא לא לגלי [לא יגלה] לבריות שהוא חולה. כי היכי דלא ליתרע מזליה, שעל ידי שיוכרז כחולה הרי זה כפותח פה לשטן, ומכאן ואילך [אחר היום הראשון לחוליו] לגלי לרבים את חוליו, כדי שיתפללו עליו.

כי הא דרבא, כי הוה חליש, יומא קמא לא היה מגלי, ומכאן ואילך אמר ליה לשמעיה: פוק ואכריז "רבא חלש!", כדי שמאן דרחים לי [מי שאוהב אותי] לבעי עלי רחמי, ומאן דסני [מי ששונא] לי, לחדי לי [ישמח במחלתי], ומתוך כך ישוב חרון האף מעלי, ואתרפא. וכתיב [משלי כד יז] "בנפול אויביך אל תשמח, ובכשלו אל יגיל לבך פן יראה ה' ורע בעיניו, והשיב מעליו אפו!" כי ירע בעיני ה' שאתה שמח בצרתו, ומשום כך יושיעו.

שמואל, כי הוה חזי חלמא בישא, אמר: [זכריה י ב] "וחלומות השוא ידברו", בניחותא ^[46]. וכי הוה חזי חלמא טבא, היה מדקדק בלשון הכתוב "השוא", שמשמעותו בתמיה, ולכן אמר: "וכי החלומות השוא ידברו"?! והרי אינם שוא, כי הכתיב במשה [במדבר יב ו] "בחלום אדבר בו".

רבא רמי סתירה בין שני פסוקים: כתיב: "בחלום אדבר בו!" ומשמע שדברי החלום הם אמת. וכתיב מאידך "וחלומות השוא ידברו!" הרי ששקר הם?

מתרצת הגמרא: לא קשיא. כאן "בחלום אדבר בו" נאמר בחלום שעל ידי מלאך, ^[47] שהוא חלום אמיתי, ואילו כאן - "שוא ידברו" נאמר על חלום הבא על ידי שד, שהוא שקר. ^[48]

אמר רב ביזנא בר זבדא, אמר רבי עקיבא, אמר רבי פנדא, אמר רבי נחום, אמר רבי בירים משום זקן אחד, ומנו [אותו זקן]? - רבי בנאה הוא: עשרים וארבעה פותרי חלומות ^[49] היו בירושלים, פעם אחת חלמתי חלום, והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה, לא פתר לי זה. ופתרונות כולם נתקיימו בי ^[50]. ודבר זה יש בו כדי לקיים מה שנאמר "כל החלומות הולכים אחר הפה!" - כפי שהפה פותר את החלום, כך הוא מתקיים ^[51].

מקשה הגמרא על הלשון "לקיים מה שנאמר": אטו, וכי כל החלומות הולכים אחר הפה, קרא הוא!?

מבארת הגמרא: אין, אכן, אף שלא מצינו בכתוב לשון זה, כך היא משמעות הכתוב. וכדרבי אלעזר.

דאמר רבי אלעזר: מנין שכל החלומות הולכים אחר הפה? - שנאמר בדברי שר המשקים לפרעה [בראשית מא יג] "ויהי כאשר פתר לנו כן היה!" ומשמע כי משום שכך פתר יוסף, נתקיים כן.

אמר רבא: כלל זה ש"כל החלומות הולכים אחר הפה", הוא דוקא באופן דמפשר [שפותר] ליה מעין חלמיה, שנאמר בפתרון יוסף [שם יב] "איש כחלומו פתר", ורק משום כך "כן היה".

עוד נאמר [שם מ טז] לאחר שפתר יוסף את חלום שר המשקים, "וירא שר האופים כי טוב פתר". ומשמע שידע כי פתרונו נכון, ומבררת הגמרא: מנא ידע שר האופים, שפתרון חלום שר המשקים נכון הוא? אמר רבי אלעזר: מלמד, שכל אחד ואחד [שר המשקים ושר האופים] הראוהו את חלומו וגם את פתרון חלומו של חבירו! ומתוך כך ידע שר האופים שפתרון יוסף הוא נכון.

אמר רבי יוחנן: השכים משנתו ונפל לו פסוק בתוך פיו, הרי זו נבואה קטנה!

ועוד אמר רבי יוחנן: שלשה מיני חלומות מתקיימין. א. חלום של שחרית ב. וחלום שחלם לו חבירו ^[52] ג. וחלום שנפתר לו בתוך החלום עצמו - שראה גם את הפתרון בחלומו.

ויש אומר: אף חלום שחזר ונשנה, מתקיים! ^[53] שנאמרבחלום פרעה שאמריוסף [שם מא לב] "ועל השנות החלום אל פרעה פעמים, כי נכון הדבר מעם האלהים, וממהר האלהים לעשותו". ^[54]

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: אין מראין לו לאדם בחלום אלא מעין מה שמהרהר בהרהורי לבו. שנאמר בדניאל שאמר לנבוכדנצר, [ב ז] "אנת מלכא, רעיונך על משכבך סליקו!" [מעין מה שעלה במחשבתך ביום, חלמת על משכבך].

ואיבעית אימא: מהכא למדו שמראין לו רק מהרהורי לבו: דכתיב [שם] "ורעיוני לבבך תנדע".

אמר רבא: תדע שאכן כך הוא, דהרי לא מחוו [מראים] ליה לאינש בחלומו, לא דקלא דדהבא [דקל מזהב] ולא פילא דעייל בקופא דמחטא [פיל שנכנס בתוך נקב המחט], ובהכרח שדברים שאינם עולים על דעתו בהקיץ, אף בחלום אינם נראים לו. ^[55]

הערות

^[24] כך ביאר רש"י [ד"ה וההיא], ולכן כתב בפירושו עה"ת [בראשית לז י] שרחל מתה, ויעקב לא ידע שהכוונה לבלהה שגדלתו כאמו [כמבואר במדרש]. ונמצא ש"דברים בטלים" הם דברים שאינם יכולים להתקיים. והרמב"ן [שם] הקשה שהרי מצינו שבלהה מתה קודם שירדו למצרים, והיינו כי הבין שכוונת הגמרא ל"ההיא שעתא" שהשתחוו לפניו, [ואין מחלוקת בין סוגיין למדרש]. ונקט ש"דברים בטלים" הם דברים שלא התקיימו לבסוף, אף שבשעת החלום היו יכולים להתקיים. אך אין החלום מראה דבר שאינו שייך כלל, כרחל שכבר לא היתה בשעת החלום.

^[25] רש"י [בראשית שם] ביאר שזה השיב יעקב ליוסף "הבא נבא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה" וכתב: "ורבותינו למדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים, ויעקב נתכוון להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאוהו. ולכך אמר לו, כשם שאי אפשר באמך, כך השאר נמי בטל". וביאר המהרש"א, שהכתוב מסיים "ואביו שמר את הדבר", והיה מצפה לראות מתי יתקיים, ומוכח שלא שלל יעקב את החלום כולו מחמת החלק שלא היה יכול להתקיים. ומכך למדו, שאין חלום בלא דברים בטלים. ומה ששלל בפני בניו את כל החלום, לא היה אלא בשביל שלא יתקנאו בו. והחיד"א [פני דוד] כתב שיעקב גער בו כדי להפיג שמחתו, כי אמרו להלן "חלמא טבא חדוותיה מסתייה", ועל כך נאמר ש"אביו שמר את הדבר" שיתקיים, ולא יתבטל בשמחתו.

^[26] ראה רש"י ביחזקאל [כט יא] שבחלום פרעה נגזרו על מצרים מ"ב שנות רעב, ונפרעו אחר מאות שנים, ונמצא שיש פתרון המתקיים רק אחר זמן רב מאד, וראה עוד במחצית השקל [תרו ד].

^[27] לכאורה יקשה על כלל זה מחלומותיו של יוסף, שהיו חלומות טובים לו. וביאר מהרש"א שדוקא חלום שאין מתקיים, ולא בא אלא לשמחו, אין מראין לו, אבל חלום אמיתי שבא על ידי מלאך [כדלקמן], הוא כעין נבואה, ואותו מראין לו. והצל"ח כתב, שדוקא אם יכול להתקיים הדבר בלא החלום, אין מראין לו אותו. אבל ביוסף, כל התהליך התגלגל על ידי החלום, כי מתוך שסיפרו לאביו, נתקנאו בו אחיו, ומכרוהו, ונעשה מלך על מצרים.

^[28] בספר החיים [לאחי מהר"ל מפראג] כתב שאת הצדיק מייסרים רק זמן מועט, כי נבהל בעת החלום שהוא רגע קט, ובזה מתכפרים עוונותיו, והוא רמז לכל צערו בעוה"ז שהוא כחלום יעוף, אך הרשע כל הנאתו היא זמנית, וכמו שנהנה מעט זמן בחלום, ומיד כשיקיץ מגלה שאין בידו כלום.

^[29] כתב רס"ג בהקדמת אמונות ודעות שחלומות האדם הם לפי מזגו, וכיון שדוד היה תמיד בצער על חטאיו, כאמרו "בדמעתי ערסי אמסה" ךפיכך לא ראה חלומות טובים, וזהו גם הטעם שכל אדם טוב אינו רואה חלום טוב. וראה מהרש"א [ג א ד"ה ואשה, ולהלן הערה 48] שחלום טוב נראה רק במשמרה שלישית של הלילה, וכיון שדוד קם כל ימיו בחצות לא יכל לראותו.

^[30] במשך חכמה [ריש מקץ, ביאר בכך את הפסוק בתהילים [לא יב] "מכל צוררי הייתי חרפה ופחד למיודעי" כי ידידיו ראו חלומות רעים עליו.

^[31] כתב הדרישה [רכ א] דהיינו אפילו אם לא היה בחלום רמז לדבר רע, כיון שנפשו עגומה עליו, יטיבנו. וראה בערוך השלחן [רכ ד] שראוי להרגיל עצמו שלא ישים לבו לחלומות, שלא תהא נפשו עגומה מהם.

^[32] בדרישה [שם] כתב שזמן ההטבה בסוף היום, כשיוצא מבית הכנסת, ואילו המג"א [ס"ק ג] הביא שהשל"ה נקט שיטיבנו מיד בבקר.

^[33] כך כתב הרא"ש, וכן הוא בשו"ע [רכ א], וכתב באליהו רבה שמצוה להשתתף בהטבת חלום, כי משיב בכך את נפשו של החולם.

^[34] תוס' [ד"ה שבע] נקטו ש"שבע זימנין" הוא מנוסח ההטבה, ואומרים את הנוסח שלש פעמים. אך הביאו שיש מפרש שהכוונה שיאמר שבע פעמים "חלמא טבא חזאי" וגם הם יענו לו שבע פעמים. ומהרש"ל כתב שיאמרו לו ד' פעמים: "טבא הוא וטבא להוי וכו"', ואח"כ יאמרו ג' פעמים" "שבע זימנין:. דלהוי טבא ויהוי טבא" ובכך יצאו ידי שתי השיטות. וראה בכל בו [סי כז] שהביא ג' שיטות באופן ההטבה.

^[35] ביאר המהרש"א: "טבא הוא בראייתו, וטבא ליהוי בקיומו, אם הוא חלום שראית ע"י מלאך - רחמנא לשוייה לטב, ואם הוא חלום שראית ע"י מערכת השמים שהיא - שבע זימנין דהיינו שבעה כוכבי לכת - לגזרו עלך מן שמיא דלהוי טבא, וגם אם ראית אותו ע"י שד יהוי טבא". ולכן אומר "הפוכות", להפוך מטוב לרע, את החלומות שראה מהרהורי לבו ביום. ו"פדויות", לפדותו ממה שראה ע"י מערכת השמים או ע"י שד. ו"שלומות", שיתן לו ה' שלום כנגד מה שראה ע"י מלאך. ואומר שלש פסוקים מכל סוג, כנגד ג' סוגי חלומות: א. על עצמו. ב. על קרוביו. ג. על כלל ישראל.

^[36] ביאר המהרש"א שתפלה זו מועילה רק אם אינו זוכר מה ראה בחלום, כי אם יודע מה ראה הרי צריך להטיבו בפני שלשה

^[37] רב נסים גאון הביא שהמקור לכך במדרש תנחומא פרשת נשא: "הנה מטתו שלשלמה, ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל, כלם אחזי חרב מלמדי מלחמה, איש חרבו על ירכו מפחד בלילות". "ששים גבורים" - אלו ס' אותיות שבברכת כהנים. "כולם אחוזי חרב" - שכל אחד ואחד [מהברכות], שמו של הקדוש ברוך הוא נזכר בו. "יברכך ה"', "יאר ה"', ו"ישא ה"'. "איש חרבו על ירכו" - שאפילו אדם רואה בחלומו חרב שלופה ונתונה בצוארו וקוטעת את ירכו, הריהו משכים בבקר לבית הכנסת, ורואה את הכהנים נושאים את כפיהם, והחלום הרע מתבטל ממנו. לכך נאמר "מפחד בלילות".

^[38] תוס' בסוטה [מ א] כתבו שהתירו לאומרו בשעת הברכה, אף שיש בכך היסח הדעת, משום שיש חשש סכנה בחלום רע. והב"י [קל] הביא שמהרי"ל נקט שאינו היסח הדעת, כי כיון שברכת כהנים יש בה כח לתקן חלום נמצא שהוא מתפלל מענין הברכה, וראה להלן [נז ב הערה 85 שהחלום מתבטל ונעשה חלק מברכת הכהנים]: ובהגהות מיימוניות [תפלה יד ז] כתב שהמנהג לאומרה כשהכהנים אומרים תיבות "וישמרך, ויחונך, שלום", וביאר התרומת הדשן [כז] דהיינו כשמושכים את ההברה בסוף התיבה, ונמצא שכבר שמע את כל הברכה, והיסח דעתו רק כשמוסיפים עליה.

^[39] המג"א [קל ב] כתב שראוי להקדים ולבקש על חלומות שראה לאחרים, כי המתפלל על חברו הוא נענה תחילה, ובמחצית השקל ביאר שבגמ' גרסו תפילת עצמו קודם, כי בזמן הגמ' היו אומרים תפלה זו רק על חלום שחלם באותו לילה, ולא יכל לאמרה על מה שראה לאחרים, כי סתם אדם חולם רק חלום אחד בלילה, ומדובר באופן שאינו יודע את פתרון החלום, אם הוא עליו או על אחרים, ואם חלם לעצמו, לא חלם להם, ולא שייך בו "הוא נענה תחילה". וביד המלך [תפלה יד יב] כתב כי אף שאדם טוב לב מקדים להתפלל על חברו, אין מתקנים את נוסח התפלה לציבור באופן זה, כי אם כולם יקדימו להתפלל על חבריהם, לא תהא בכך ראיה שמקדים את חברו מתוך טוב לבו, ולפיכך הנוסח הוא כנזכר בגמרא, ורק מי שנשאו לבו מקדים להתפלל על חלום שראה לחברו.

^[40] הפרישה [קל ב] ביאר שאינו אומר "אם רעים הם, יסתלקו", כי עדיף לו שיהא חלום ויהפך לטובה, שהרי לולי החלום אין לו לא טובה ולא רעה, ולכן מבקש רק שתתרפא רעת החלום, כמו שמשה ואלישע לא ביקשו לסלק את המים כי נצרכו להם, ולכן בקשו שיהפכו לטובה, וכן צרעת מרים ונעמן שהתרפאו הביאו תועלת, מה שלא היה שייך אם מתחילה לא היו באות כלל. ובתורת חיים [ב"ק נה א] ביאר שיתכן שראה גזירה ששורשה כבר יצא לפועל, ואי אפשר לבטלו, אלא רק להופכו לטוב, וראה שפתי חיים [מועדים ב קעח].

^[41] בשלמה משנתו ביאר שמזכיר דברים אלו שהם כנגד סוגי הצער בחלומות: "מי מרה" היו צרה לכל ישראל, והם כנגד חלום הנוגע לכל ישראל. "מרים נרפאה מצרעתה" ע"י משה אחיה, כנגד חלומות הנוגעים למשפחתו. "חזקיה מחליו" כנגד חלומות הנוגעים רק לו. וכל אלו הם חלומות הנוגעים למיתת הגוף "מרה" צמא במדבר, "מרים" מצורע חשוב כמת, "חזקיה" נטה למות. ועל כך מוסיף "מי יריחו" שהם כנגד חלומות שאין בהם אלא צער, כמי יריחו שהיו במקום ישוב ויכלו לקנות מים.

^[42] גירסת הרי"ף והרא"ש "וכי מהדרי כהני אפייהו לימא הכי", וביאר הגר"א שהוא מקור מנהגנו לומר "אדיר במרום" אחר שהופכים פניהם.

^[43] ראה מכתב מאליהו [ח"ד עמ' 5] שביאר כי כל נפשות בני אדם קשורים זה בזה בשרשם הרוחני, וכאשר צרה עין אדם בחברו ואינו חפץ בטובתו, הוא ממעט בכך מחברו את שפע החיים כפי שהוא תלוי בו. ואין חברו יכול לטעון שלא עשה דבר ואיך יפגע מצרות עינו, כי עין הרע באה מחמת קנאה, והצנוע בהליכותיו ואינו מתחרה בהצלחת אחרים אלא נותן משלו לרבים, הרי הוא "מכוסה כדגים שבים", וכיון שאינו מעורר קנאה, אין נותנים בו עין רעה.

^[44] כתב המהרש"א שכך הוא נוסח הלחש, אף למי שאינו משבט יוסף. וצידד לומר שכל ישראל נקראו על שם יוסף, שנאמר "נוהג כצאן יוסף". ומקור לזה בבעל הטורים [בראשית מח טז] "ויקרא בהם שמי", שכל שבטי ישראל נקראו על שם יוסף, כדכתיב "גאלת בזרוע עמך, בני יעקב ויוסף סלה".

^[45] ראה רמב"ן [אמונה ובטחון כד] ותוס' רי"ד [ב"ק פג א] שאדם יכול להזיק לעצמו בעין הרע שלו.

^[46] כתב הריטב"א [תענית יד ב] ששמואל אמר כך כפתרון טוב לחלומו, והיינו שאחר שבטלו לטובה אי לא יחול עליו פתרון רע, אך ודאי אם לא התיישבה דעתו בכך, לא נפטר מתענית, ואינו חולק על רב שאמר [שם] "יפה תענית לחלום כאש בנעורת". אך בשו"ת הריב"ש [תקיג] נקט ששמואל היה גברא שלא קפיד, ולא חשש לחלום רע, וכן משמע בשו"ת הרשב"א [ח"א קלב].

^[47] בזוהר [בראשית שם, קפג א] מובא שהוא גבריאל, ובפרשת מקץ [קצו א] כתב שכוחו להראות מראה מתוך מראה, וראה ביערות דבש ח"א ב] שגבריאל יודע מה שבלבו של אדם, והקב"ה נתן לו זאת הבחינה, כי הוא ממונה על חלומות ואין מראין לאדם אלא מהרהור הלב. וכתב במשך חכמה [ריש מקץ] שלכן שד אינו יכול להראות חלום נכון, שהרי אמרו בגיטין [סו א] שאין לו בבואה דבבואה, [וראה מהרש"א יומא פג ב]. וראה להלן [נז ב] שחלום הוא אחד משישים בנבואה, וברעיא מהימנא [פנחס רלד ב] כתוב דהיינו בחלום הנראה ע"י מלאך, אך חלום שע"י שד אינו מענין נבואה, וראה הגהה שם, שדברים "בטלים" בגימטריא "מלאך", והיינו שכל חלום בא ע"י מלאך, אך מלאך רע נקרא שד, ודבריו בטלים. והתשב"ץ [ח"ב קכח] נקט שאין הכוונה למלאך או שד ממש, אלא מראה מכח שכל ישר נקרא "מלאך", ואילו מראה מכח דמיון יצירתו ברוע ונחשב "שד". ובספר חסידים [תמא] ביאר "שמחמת שד ורוח אין אדם ישן בחוזק, אלא עיניו כאלו הן סגורות וחושב מחשבות, כי השד אינו נכנס במחשבה, אלא מלחש באזנו מתוך עומק חור האוזן, והאדם חפץ להקיץ, והשד מנפח לפני נחיריו ופיו, ואין הדעת יכול לשוב לאדם לגמרי, והוא בדעתו כאדם ער". ובערוך השלחן [רכ א] כתב שאיש טהור שמחשבותיו בתורה, מתקיים בו "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך" והוא חולם מה שמראים לו המלאכים, אך אלו המשוקעים בהבלי העולם, שהם השדים הגמורים - השודדים הצלחת האדם האמיתית - אין ממש בחלומותיהם, וראה בזוהר [שם קמט א] שלכל אדם יש כמה דרגות בחלומותיו.

^[48] המהרש"א [לעיל ג א ד"ה ואשה] כתב שמיצנו בסוגיין ג' סוגי חלומות. א. חלום ע"י מלאך, והוא "חלום של שחרית" שהוא אמיתי כי אז שכלו זך. ב. חלום שע"י שד, והוא במשמר שני של הלילה שאז שולטים השדים והרוחות. ג. חלום מהרהורי לבו ביום, והוא בתחילת הלילה שעדיין הוא טרוד בטרדות היום.

^[49] כתבו תוס' שהכח לפתור חלום אינו תלוי בחכמה, אלא במזל שעת הלידה, והגר"א כתב שחכמה היא ולא מזל. וראה בהרחבה בשו"ת מן השמים [כב ואילך]. והגרי"ז אמר, כי מי שנולד במזל של פותר חלומות, צריך לשמוע כל פרטי החלום כדי לפותרו, ואינו נקרא "חכם" אלא הפותר מצד נבואה, כמו שמצינו ביוסף שתחילה אמר לו פרעה "תשמע חלום לפתור אותו", וענהו יוסף שפותר בנבואה, ולכן ניסהו פרעה ושינה לו מפרטי החלום, וכיון שפתר נכון אמר עליו "אין נבון וחכם ממך", כי אין נביא אלא חכם [נדרים לה ב].

^[50] באור החיים [בראשית לז ו] כתב כי דוקא אם אין הפתרונים סותרים, מתקיימים כולם, אבל אם הם סותרים, אין פותר שני מוציא מפתרון ראשון. וכן נקט הריטב"א [תענית יב ב] שרק חלום שיש לו כמה פנים אפשר לפותרו בכמה פתרונות. [וראה בכתבי הגרי"ז על התורה אות כח, שביוסף התקיימו גם "מלך תמלוך" וגם "משול תמשול"].

^[51] בשו"ת הרשב"א [תח] כתב: מכאן מוכח שלא כחכמי הפילוסופיה שתולים הכל במנהג הטבע, כי נראה מהכתובים ומהסכמת חכמי התורה, שיש בכל אלו סגולות או דברים נעלמים שלא נתבארה לנו סיבתם. והוא שאמרו "ברית כרותה לשפתיים". וגם הפילוסופים אינם יכולים ליתן טעם לדברים הנראין לעין בעשבים ובאבנים, כאבן השואבת את הברזל. היש מגיד טעם בזה? אמור מעתה, אף פתרון החלומות הוא כאחד מדברים אלו. ובעל אור החיים כתב בחפץ ה' שהחלום אינו אמת כנבואה, אלא שכאשר הנשמה יוצאת מן הגוף פוגשים בה רוחות ומראים לה מראות שונים, ואם מבקש פתרון, הרי הוא נותן בידם לשלוט בו כפי הפתרון [ואפילו קריאה בחלום מועילה להם, כדלהלן], אמנם כל זה רק בחלום שבא מחמת רוחות, אך חלום של נבואה אינו תלוי בפתרון, וכדלעיל הערה 47, וראה דרך ה' [ח"ג סוף פ"א]. וראה בפתח עינים, ובסידור יעב"ץ ובספר הברית אודות החלומות על פי הטבע.

^[52] ביאר המהרש"א שחלום בעלמא הוא לפי מה שמהרהר ביום, אבל בסוף הלילה לעת שחרית, כבר נח אדם מהרהורי היום, ולכך הוא חלום יותר אמיתי. וכן חלום שחלם לו חבירו אינו הולך כל כך אחר ההרהור, לפי שעיקר הרהור האדם הוא בענייני עצמו, ולא בחבירו. וחלום שנפתר בחלום, פתרונו מועיל לו כפתרון בפה.

^[53] ראה מרדכי [שבת סי' רכט] שבשבת מתענים רק על חלום שראהו שלשה פעמים. ומהרש"א כתב ש"נשנה" משמעותו שחזר פעם שניה על אותו ענין במראה שונה, והטעם שהוא מתקיים, הוא כמו חלום של שחרית, כי כבר נח מהרהורי לבו, וראה הערה הבאה.

^[54] בפירוש הרשב"ם לפסוק זה כתב שרק בחלומות פרעה נאמר כן, כי היו באותו לילה, אך חלומות יוסף שהיו בשני זמנים אין בהם הוכחה שממהר ה' לעשותם. ויתכן שלכן "אביו שמר את הדבר", כי כיון שלא היו בלילה אחד ידע שיתכן ויתקיימו אחר זמן רב, ומשום כך לא נאמר "ויקנאו בו אחיו" אלא אחר החלום השני, שמוכיח שיתקיים [אך לביאור המהרש"א, כיון שהיה בשני לילות אין בו מעלת כחלום שנשנה]. וראה באור החיים [לז ה] שצידד כי את החלום הראשון שראה יוסף, לא ספרו לאחיו, ויתכן שלא ספר עד שנכפל פעמיים, ולביאור המהרש"א יתכן שבתחילה ראה פעמיים אותו חלום, ולא סיפרו כשנים, כי רק כאשר יש בו שינוי מראה הוא מוכיח שיתקיים.

^[55] החתם סופר [ריש מקץ] כתב שמכלל זה הבין פרעה שחלומו על הפרות והשבלים הוא אות מהשמים, ולכן אמר "לא רעיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרוע", והיינו שלא היו פרות כאלו במחשבתי מעולם, ובהכרח אין זה חלום מהרהורי לבי.

ואחד עשר כוכבים משתחווים לי" (בראשית לז, ט), וההיא שעתא אמיה לא הות [ובאותה שעה אמו לא היתה] כבר בחיים, ולפי משמעות החלום הירח מסמל את אמו של יוסף, הרי שאף חלום זה שנתקיים, היה בו דבר שלא התקיים.

ומכאן אמר ר' לוי: לעולם יצפה אדם להתגשמותו של חלום טוב עד עשרים ושתים שנה. מנלן [מנין לנו] דבר זה? — מיוסף, דכתיב [שנאמר] בסיפור חלומו של יוסף: "אלה תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן" (שם, ב) וכתיב [ונאמר]: "ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים" (שם מא, מו), מן שבסרי [שבע עשרה] ועד תלתין [שלושים] כמה שנים הוי [הם]? — תלת סרי [שלוש עשרה], ושב דשבעא ותרתי דכפנא — הא עשרים ותרתי [ועוד שבע שנים של שובע ושתים של רעב — הרי עשרים ושתים] ורק אז נתקיים החלום שבאו אחיו והשתחוו לו.

א אמר רב הונא: לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב, ולאדם רע אין מראין לו חלום רע, אלא הטוב נענש על מקצת חטאותיו בחלומות רעים, והרע מקבל שכר על זכויותיו בחלומות טובים.

תניא נמי הכי [שנינו ברייתא גם כן כך]: כל שנותיו של דוד לא ראה דוד חלום טוב, וכל שנותיו של אחיתופל לא ראה אחיתופל חלום רע.

ומקשים: והכתיב [והרי נאמר] על הבוטח בה' "לא תאנה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך" (תהלים צא, י). ואמר רב חסדא אמר רב ירמיה בר אבא כפירוש לפסוק: הכוונה היא שלא יבהילוך לא חלומות רעים ולא הרהורים רעים. ופירוש "ונגע לא יקרב באהלך" — שלא תמצא אשתך שהיא ספק נדה בשעה שאתה בא מן הדרך. והרי שאין זה אפשרי שיהיו כל ימיו של צדיק בחלומות רעים! אלא יש לומר כי איהו לא חזי ליה, אחריני חזו ליה [הוא לא ראה חלומות, אבל אחרים ראו לו] חלומות רעים שחלמו עליו.

ושואלים: וכי לא חזא איהו, מעליותא הוא [וכאשר לא ראה הוא, חלום, האם מעלה היא]? והאמר [והרי אמר] ר' זעירא: כל הלן שבעה ימים בלא שיחלום חלום — נקרא "רע", שמראה הדבר שאף בדרך עקיפין זו אין הקדוש ברוך הוא מתגלה אליו. ורמז לדבר ממה שנאמר: "ושבע ילין בל יפקד רע" (משלי יט, כג), ואמרו חכמים: אל תקרי [תקרא] "שבע" אלא "שבע", ונדרש: מי ששבע פעמים ילין ולא יפקד בחלום — הריהו רע. אלא יש ודאי לומר כי ראה דוד חלומות, והכי קאמר [כך אמר]: דחזא [שראה] דוד ואולם לא ידע מאי חזא [מה ראה].

ב אמר רב הונא בר אמי אמר ר' פדת אמר ר' יוחנן: הרואה חלום ונפשו עגומה ממנו, ילך ויפתרנו בפני שלשה. על כך תמהים: "יפתרנו"?! והאמר [והרי אמר] רב חסדא כי חלמא [חלום] שלא מפשר [נפתר] הריהו כאגרתא [כאיגרת] שלא מקריא [נקראה], ואם חושש מפני החלום מדוע יקרב את התגשמותו? אלא אימא [אמור] כך: יטיבנו בפני שלשה. וכך יעשה: ליתי תלתא ולימא להו [יביא שלושה אנשים ויאמר להם]: "חלמא טבא חזאי" [חלום טוב ראיתי]. ולימרו ליה הנך [ויאמרו לו אלו]: "טבא [טוב] הוא וטבא ליהוי [וטוב יהיה], רחמנא לשוייה לטב [הקדוש ברוך הוא יעשה אותו לטוב]. שבע זימנין לגזרו עלך מן שמיא דלהוי טבא, ויהוי טבא" [שבע פעמים יגזרו עליך מן השמים שיהיה טוב, ויהיה טוב]. ולימרו [ואחר כך יאמרו] שלש פסוקים של הפוכות, שמוזכרת בהם הפיכה מרע לטוב, ושלש של פדויות ושלש של הזכרת שלומות.

ומפרטים: שלש הפוכות — "הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה" (תהלים ל, יב), וכן "אז תשמח בתולה במחול... ובחרים וזקנים יחדו והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם" (ירמיהו לא, יב), וכן "ולא אבה ה' אלהיך לשמע אל בלעם ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה" (דברים כג, ו).

ושלש פדויות, דכתיב [שנאמר]: "פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי" (תהלים נה, יט), וכן "ופדויי ה' ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה" (ישעיהו לה, י), וכן "ויאמר העם אל שאול היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל... ויפדו העם את יונתן ולא מת" (שמואל א' יד, מה).

ושלש שלומות, דכתיב [שנאמר]: "בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו" (ישעיהו נז, יט). וכן "ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים לך דויד ועמך בן ישי שלום שלום לך ושלום לעזרך כי עזרך אלהיך" (דברי הימים א' יב, יט). וכן "ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום" (שמואל א' כה, ו).

ג מסופר כי אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי בהדי הדדי [היו יושבים יחד]. אמרי [אמרו]: כל חד וחד מינן לימא מלתא דלא שמיע ליה לחבריה [כל אחד ואחד מאתנו יאמר דבר שלא שמע אותו חבירו]. פתח חד מינייהו [אחד מהם] ואמר: האי מאן דחזא חלמא ולא ידע מאי חזא, ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו ולימא הכי [מי שראה חלום ואינו יודע מה ראה, יעמוד לפני הכהנים בזמן שנושאים כפיהם בברכת כהנים ויאמר כך]: "רבונו של עולם, אני שלך וחלומותי שלך, חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא. בין שחלמתי אני לעצמי ובין שחלמו לי חבירי ובין שחלמתי על אחרים, אם טובים הם — חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף. ואם צריכים הם לרפואה — רפאם כמי מרה על ידי משה רבינו, וכמרים מצרעתה, וכחזקיה מחליו, וכמי יריחו על ידי אלישע. וכשם שהפכת קללת בלעם הרשע לברכה, כן הפוך כל חלומותי עלי לטובה". ומסיים בהדי כהני דעני צבורא [יחד עם הכהנים שעונה הציבור] "אמן" אחר הדברים, הן ברכת הכהנים והן בקשתו הפרטית. ואי [ואם] לא, שאינו מספיק לומר כל נוסח זה, לימא הכי [יאמר כך]: "אדיר במרום, שוכן בגבורה, אתה שלום ושמך שלום. יהי רצון מלפניך שתשים עלינו שלום".

פתח אידך [האחר] ואמר: האי מאן דעייל למתא ודחיל מעינא בישא [מי שנכנס לעיר וירא מעין הרע], לנקוט זקפא דידא דימיניה בידא דשמאליה וזקפא דידא דשמאליה בידא דימיניה, ולימא הכי [יחזיק בוהן ידו הימנית בידו השמאלית ובוהן ידו השמאלית בידו הימנית, ויאמר כך]: אנא [אני] פלוני בר [בן] פלוני מזרעא [מזרע] של יוסף קאתינא [אני בא], שלא שלטא ביה עינא בישא [שלטה בו עין רעה], שעל יוסף נאמר: "בן פרת יוסף בן פרת עלי עין בנות צעדה עלי שור" (בראשית מט, כב), אל תקרי [תקרא] "עלי עין" אלא "עולי עין", שהוא למעלה מן העין, ואין העין יכולה לשלוט בו. ר' יוסי בר' חנינא אמר: מהכא [מכאן] נלמד הדבר, ממה שנאמר בברכת בני יוסף "וידגו לרב בקרב הארץ" (שם מח, טז), ומשמעות הדבר: מה דגים שבים המים מכסים עליהם ואינם נראים ואין עין רעה שולטת בהם, אף זרעו של יוסף אין עין רעה שולטת בהם. ואי דחיל מעינא בישא דיליה [ואם הוא חושש מהעין הרעה של עצמו] שתזיק לאחרים, ליחזי אטרפא דנחיריה דשמאליה [יסתכל בצד נחירו השמאלי].

פתח אידך [האחר] ואמר: האי מאן דחליש [מי שחולה], יומא קמא לא לגלי, כי היכי דלא לתרע מזליה [ביום הראשון אל יגלה, כדי שלא יורע מזלו], מכאן ואילך לגלי [יגלה]. כי הא [כמו דבר זה] שהיה ברבא, כי הוה חליש [שכאשר היה חולה], יומא קמא [ביום הראשון] לא מגלי [היה מגלה] מכאן ואילך אמר ליה לשמעיה [לו לשמשו]: פוק אכריז [צא והכרז]: "רבא חלש" [חלה]. מאן דרחים לי [מי שאוהב אותי] — לבעי [יבקש] עלי רחמי [רחמים], ומאן דסני לי [ומי ששונא אותי] — לחדי לי [ישמח עלי]. וכתיב [והרי נאמר] "בנפל אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו" (משלי כד, יז–יח), כך שגם שמחתם לאיד של אויבי תסייע להחלמתי.

ד מסופר: שמואל כי הוה חזי חלמא בישא [כאשר היה רואה חלום רע] אמר [היה אומר]: "וחלמות השוא ידברו" (זכריה י, ב). כי הוה חזי חלמא טבא [כאשר היה רואה חלום טוב] אמר: וכי החלומות השוא ידברו? והכתיב [והרי נאמר] "בחלום אדבר בו" (במדבר יב, ו)!

ואכן, רבא רמי [השליך, הראה את הסתירה] בין הכתובים הללו: מצד אחד כתיב [נאמר] "בחלום אדבר בו", ומצד אחר כתיב [נאמר]: "וחלמות השוא ידברו"! ומתרץ: לא קשיא [אין זה קשה], שיש שני סוגי חלומות כאן הפסוק "בחלום אדבר בו" שממנו משמע שיש ממש בחלומות, מדבר בחלומות הבאים על ידי מלאך, וכאן הפסוק "וחלומות השוא ידברו", שממנו משמע שאין בחלומות ולא כלום, מדבר בחלום הבא על ידי שד.

בשלשלת ארוכה של מוסרי המאמר מסופר כי אמר ר' ביזנא בר זבדא אמר ר' עקיבא אמר ר' פנדא אמר רב נחום אמר ר' בירים משום (בשם) זקן אחד, ומנו [ומי הוא] — ר' בנאה: עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, פעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם לפתור חלום שראיתי, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה, ואף על פי כן כולם, כל הפתרונות נתקיימו בי. לקיים מה שנאמר: כל החלומות הולכים אחר הפה של הפותר.

ושואלים: אטו [וכי] "כל החלומות הולכים אחר הפה" קרא [מקרא] הוא שהוא מצטט ומאמת אותו? ומשיבים: אין [כן] וכדברי ר' אלעזר, שאמר ר' אלעזר: מנין שכל החלומות הולכין אחר הפה של הפותר? — שנאמר בסיפור חלומות שני שרי פרעה, שר המשקים ושר האופים, שאמרו הם לפרעה: "ויהי כאשר פתר לנו כן היה" (בראשית מא, יג). אמר רבא, יש להגביל דברים אלו: והוא דווקא באופן דמפשר ליה [שפותר לו] מעין חלמיה [מעין חלומו], שנראה שהפתרון נובע מהחלום, שנאמר בסיפור פתרון חלומות שרי פרעה על ידי יוסף "איש כחלמו פתר" (שם יב).

ואגב הבאת פתרון החלומות על ידי יוסף, שואלים: נאמר "וירא שר האפים כי טוב פתר" (שם מ, טז), ומנא [מנין] ידע שר האופים שפתרון טוב הוא? אמר ר' אלעזר: מלמד שכל אחד ואחד מהם הראוהו חלומו ופתרון חלומו של חבירו, ולכן ידע שהוא הפתרון הנכון.

על התאמתותם של חלומות אמר ר' יוחנן: מי שהשכים ונפל לו פסוק לתוך פיו, שעם קומו בבוקר עולה בדעתו פסוק מסויים, הרי זו נבואה קטנה, ויש בכך רמז שיתקיים תוכן הפסוק.

ועוד אמר ר' יוחנן: שלשה חלומות מתקיימין: חלום של שחרית, וחלום שחלם לו (עליו) חבירו, וחלום שנפתר בתוך החלום. ויש מי שאומר שאף חלום שנשנה כמה פעמים מתקיים, שנאמר "ועל השנות החלום אל פרעה פעמיים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשותו" (שם מא, לב).

ה אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אין מראין לו לאדם בחלום אלא מהרהורי לבו בהקיץ. וראיה לדבר ממה שנאמר שאמר דניאל לנבוכדנצר: "אנת מלכא רעיונך על משכבך סלקו מה די להוא אחרי דנה" [אתה המלך רעיונותיך על משכבך עלו מה יהיה אחרי כן] (דניאל ב, כט). ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] שהדבר נלמד מהכא [מכאן], מפסוק אחר באותו ענין "ורעיוני לבבך תנדע" [ומחשבות לבך תדע] (שם ל), ואיך תדע? — בכך שהם יתגלו לך בחלום. אמר רבא: תדע שכן הוא, שהרי לא מחוו ליה לאינש [מראים לו לאדם] בחלום לא דקלא דדהבא [דקל העשוי מזהב] ולא פילא דעייל בקופא דמחטא [פיל הנכנס בקוף המחט], כלומר, שאין בחלום דברים שאין אדם מעלה על דעתו.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

That was also taught in a baraita: All of King David’s life he never saw a good dream, and all of Ahitophel’s life he never saw a bad dream.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי בהדי הדדי אמרי כל חד וחד מינן נימא מילתא דלא שמיע ליה לחברי' פתח חד מינייהו ואמר האי מאן דחזאי חלמא ולא ידע מאי חזאי ניקו קמי כהני בעידנא דפרסין כהני ידייהו. מפרש טעמא דמילתא במדרש ילמדנו רבינו בפרשת נשא הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים אלו ס' אותיות שבברכת כהנים כולם אחוזי חרב שכל אחד ואחד שמו של הקב"ה נזכר בו יברכך ה' יאר ה' ישא ה' איש חרבו על ירכו מה ראתה ירך נזכרת כן אפילו רואה אדם בחלומו החרב שלופה ונתונה בצוארו וקוטע את ירכו משכים לבוקר והולך לבית הכנסת מפחד שראה בלילות בחלומו ורואה את הכהנים נושאין את כפיהם והחלום הרע מתבטל ממנו לכך נאמר מפחד בלילות:

ייטיבנו בפני שלשה ולימא חלמא טבא חזאי ולימרו ליה טבא הוא וטבא ליהוי רחמנא לשוייה טב שבע זמנין לכרזון עלך מן שמיא וכו'. מן הלחש הוא ולא שיהא צריך ז' פעמים:

ואם ראה חלום ואינו יורד לסוף ענינו אם טוב ואם רע ונפשו נבוכה עליו יכוין את השעה שהצבור מכונין בה ביותר והוא בשעת תפלה וכ"ש בשעה שהכהנים נושאים כפיהם ועונין הציבור אחריהם אמן בכונה יתירה ויתפלל על עצמו ויאמר רבון העולמים אני שלך וחלומותי שלך בין חלום שחלמתי אני לעצמי בן חלום שחלמו לי חברי אם טוב הוא חזקהו ואמצהו כחלומו של יוסף ואם צריך רפואה רפאהו כמי מרה על ידי משה וכמי יריחו על ידי אלישע וכשם שהפכת קללת בלעם לברכה כן הפכהו עלי לברכה:

יטיבנו בפני ג'. אע"ג דאמרי' לעיל כל חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא [מ"מ] יש לדאוג ממנו וצריך הטבה:

שבע זימנין ליגזרון עלך. כך הוא לשון הלחש שיש לומר שבע זמנין וי"א שאינו מן הלחש אלא קאי אדלעיל ולימא להו ולימרו ליה כלומר שבע פעמים יאמר הוא וישיבו לו, ולא משמע הכי מדכתיב בתר שבע זמנין מן שמיא ליגזרו עלך:

עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים. נראה שהדבר תלוי בשעה ובמזל שנולד בו האדם שפותרין חלומותיו ומתקיימים ולא הכל ברוב חכמתו ואלו נולדו במזל לפתור חלומות:

גמרא ואי לא לימא הכי אדיר במרום כו' ובגירסת הרי"ף והרא"ש וכי מהדרי כהני אפייהו לימא אדיר כו' וק"ל:

תוס' בד"ה פותרי חלומות פר"י דמזל שעת הלידה גרים כו' עכ"ל דבריהם צריכין ביאור:

ע"ב לעולם יצפה אדם לחלום טוב כו'. נראה ע"פ מאי דאמרינן לקמן בחלומות המתקיימים וי"א אף חלום שנשנה שנאמר ועל השנות החלום וגו' ולזה מבואר שגם חלום יוסף כיון שנשנה באלומות ובכוכבים א"א שיתבטל אף אם יתעכב בקיומו עד כ"ב שנים ומה שלא נתקיים מיד כמו חלום פרעה דכתיב ועל השנות החלום וגו'. וממהר האלהים לעשותו הוא בעונש יעקב שביטל כ"ב שנים כבוד אב כדאמרינן סוף פ"ק דמגילה (יז.) ולפירוש הראב"ע יתיישב בע"א דבלילה אחד ב' חלומות מורה כי ממהר אלהים וגו' וחלומות יוסף משמע שהיו בב' לילות ולזה חלום שעל אמו לא נתקיים לפי שלא נשנה שהרי לא הוזכר בחלומו רמז לאמו אלא בחלום שני רמז גם לאמו השמש וירח וגו' וכיון שלא נשנה אפשר שיבטל והיינו דאין חלום בלא דברים בטלים כיון שלא נשנה ודו"ק:

ולאדם טוב כו'. יש להקשות מחלום של יוסף הצדיק וכן לקמן שמואל כי הוי חזי חלמא טבא כו' וי"ל דחלום טוב המתקיים כעין נבואה וע"י מלאך כדלקמן ודאי דמראין גם לאדם טוב אבל חלום טוב שאינו מתקיים דהיינו שע"י שד ולא בא אלא משום דחדותיה מסתייה אין מראין לאדם טוב וכן חלום הרע דקאמר הכא לא מיירי במתקיים אלא דבא משום דעציבותיה מסתייה וכדי שלא יחטא כו' כפירש"י הכא ודו"ק:

לא תאונה אליך וגו' שלא יבהילוך כו'. מפורש פרק חלק:

כל הלן ז' ימים בלא חלום כו'. מפורש פ' היה קורא ע"ש:

אימא יטיבנו כו' ולימא להו חלמא טבא חזאי כו'. בכל חלום אפילו בחלום רע קאמר דיטיבנו באמירתו חלמא טבא חזאי ובאמירת ג' דלימרו ליה טבא הוא לפי ראותך וטבא להוי בקיומו ולפי שהחלומות יש מהן מלמעלה ע"י מלאך והוא חלום אמיתי חלום של שחרית במשמר האחרון ויש מהן ע"י מערכת השמים ובכללו ע"י שד כדלקמן והוא במשמר שניה ויש מהן מלמטה כדלקמן שאדם רואה מהרהורי לבו שביום כהנהו חלומות דקיסר ודשבור מלכא והן החלומות שבמשמר ראשון כדמפורש כל זה ברפ"ק (ג.) גבי ג' משמרות כו' וע"כ אמר אם הוא החלום מלמעלה ע"י מלאך רחמנא לשויה לטב ואם החלום הוא ממערכת שמים שבע זימנין כו' דהיינו מצד שבע כוכבי לכת לגזרו עליך ממערכת שמיא דלהוי טבא ואם החלום הוא מלמטה ע"י שד להוי טבא ועד"ז קאמר ג' הפוכות וג' פדויות וג' שלומות דהיינו הפוכות שיהפוך הקב"ה ממה דחזה ע"י הרהור שביום מרעה לטובה ופדויות שיפדהו הקב"ה ממה דחזה ע"י מערכת השמים ושד ושלומות שיתן הקב"ה שלום במאי דחזא ע"י מלאך פמליא שלו שהוא שלום ולפי שיש חלומות שהוא רואה לעצמו ויש חלומות שרואה על בניו ועל קרוביו ויש שרואה על אחרים וכן שקרוביו ואחרים רואים עליו וע"כ קאמר בכ"א מהם ג' פסוקים ג' הפוכות הפכת מספדי למחול לי וגו' היינו שחלמתי לעצמי אז תשמח בתולה במחול בחורים וגו' והפכתי אבלם וגו' נגד חלום בניו וקרוביו ולא אבה ה' וגו' ויהפוך ה' וגו' נגד חלום אחרים כלל ישראל וכן בג' פדויות פדה בשלום נפשי נגד חלום עצמו ויאמר העם וגו' ויפדו וגו' נגד חלום קרוביו ופדויי ה' ישובון נגד חלום אחרים כלל ישראל וכן ג' שלומות שלום שלום לרחוק וגו' נגד חלום עצמו ורוח לבשה וגו' ושלום לעוזרך וגו' נגד חלום קרוביו ומסיים בהאי קרא הכוללם אתה שלום דהיינו חלום עצמו וביתך שלום היינו חלום קרובים וכל אשר לך שלום דהיינו כלל ישראל שהם תחת ממשלתך ודו"ק:

מאן דחזא חלמא ולא ידע כו'. היינו שמשתכח הימנו כדלעיל אבל הזוכר החלום וידע ביה הא קאמר ביה דיטיבנו בפני ג' ואמר דלימא הכי כו' אם טובים הם כו' לפי שהחלומות גם אם הוא מראה לטוב אפשר שיתהפך ע"י פתרון וכן במראה רע יתהפך לטוב ע"י הפתרון כהנהו חלומות דפתר בר הדיא לאביי ורבא ולזה יאמר אם מראה החלום שאיני יודע אותו אם הוא טוב חזקם ואמצם שיתקיימו בי לטובה ולא יתהפכו לרעה כחלומותיו של יוסף הצדיק שנשתהו כ"ב שנים ונתקיימו לטובה ולא נתהפכו לרעה כפי מחשבת אחיו לפותרו לרעה ואם הם חלומות שמראים לרעה וצריכין רפואה שהוא פתרון לטובה רפאם כמי מרה כו' שנתהפכו מי מרה למתוקים ע"י עץ מר כמ"ש ויורהו ה' עץ זה הרדופני וכן מי יריחו ריפא אלישע במלח וכמ"ש במכילתא וישלך שם מלח ב"ו במתוק מרפא את המר אבל מי שאמר והיה העולם לא כן אלא במר מתקן המר וכמרים מצרעתה דהיינו שנתהפכה רפואתה לטובה שנעשית נערה כדאמרי' פ"ק דסוטה (יב.) וכחזקיהו מחליו שנגזר עליו שימות קודם זמנו ונתהפך רפואתו לטובה להוסיף לו ט"ו שנים כמפורש בקרא ומסיים כשם שהפכת קללת כו' כן הפוך כל חלומותי המראים לרעה שיהיו פתרונם לטובה ומסיים בהדי כהני כו' היינו בסוף כל פסוק שמסיימין והיינו שאומרים ג"פ כן ע"פ הכוונה דלעיל דאחר שמסיימין פסוק ראשון וישמרך דהיינו מן המזיקין הוא נגד חלום הבא ע"י מזיקין ובפסוק שני יאר ה' וגו' ויחנך היינו נגד חלום הבא מן המערכת השמים ובפסוק שלישי ישא ה' וגו' וישם לך שלום מחלום הבא ע"י מלאכי מעלה:

אנא פלוני בר פלוני מזרעא דיוסף כו'. בפרק אלו נאמרים (סוטה לו:) דמייתי ליה אבני יוסף ניחא ובפרק מי שמתו (ברכות כ.) ובפרק הפועלים (בבא מציעא פד.) נמי דר' יוחנן קאמר לה אנא מזרעיה דיוסף קאתינא איכא למימר דהוה ידע דמשפחתו היה מזרע יוסף אך הכא אינו דומה דמיירי דוקא במאן דאתי מיוסף וי"ל דהלחש הוא כן ועי"ל דכל ישראל נקראו ע"ש יוסף דכתיב נוהג כצאן יוסף וגו' וק"ל:

יומא קמא לא לגלי כי היכי דלא לתרע כו'. נראה שהוא ע"פ מ"ש (ברכות יט. ס. וכתובות ח:) אל יפתח אדם פיו לשטן וע"כ יומא קמא דעדיין לא נתחזק החולי בו לא ליגלי כי היכי דלא יפתח פיו לשטן להחזיקו בדבורו:

וכי החלומות שוא וגו'. ונראה דמשמע ליה נמי קרא זה בלשון תמיהא משום דה' השוא יתירה הוא לפי פשטיה כדכתיב בהאי ענינא כי התרפים דברו און ולא כתיב דברו האון וכן והקוסמים חזו שקר ולא כתיב חזו השקר ולהכי מפרש ליה כפשטיה דיש חלומות שהן שוא שהן ע"י שד ומפרש ליה נמי בה"א התמיהא החלומות השוא ידברו ע"י מלאך שהרי כתיב בחלום אדבר בו וק"ל:

שכל החלומות כו'. כבר האריך בעל העקידה בקושיות בדבר זה וז"ל כי איך תתחלף הוראות חלום כפי חילוף הפותר אותו כרצונו כו' לא טוב ולא רע כעובדא דבר הדיא כו' ופלא גדול מזה כו' כ"ד פותרי חלומות כו' והאריך בקושיותיו ובתירוצו ליישב כל זה ע"ש אבל אין כל הסוגיא מתיישבת לדבריו ואין להאריך כי הוא מובן מעצמו אבל הנראה דהדברים כפשטן וכמשמען כי יש לפעמים לחלום אופנים הרבה לרעה ולטובה מעין החלום כדאמר רבא והוא דמפשר ליה מעין חלמא ובזולת הפתרון אפשר שהוא לא טוב ולא רע כמ"ש רב חסדא חלמא דלא מפשר כו' ופירש"י דלא מיקרי לא טוב ולא רע שכל החלומות הולכין אחר הפתרון עכ"ל ויותר מזה שגם החלומות שפתרונם הקרוב לאמתי לטובה אפשר שישתנה לרעה ע"י הפתרון כדמוכח מההיא דהרואה באר בחלום ישכים כו' ע"ש ואין זה דבר זר לקבל כי כמו שמצינו שיש כח בנפש האדם לפעול בעינו לטוב כדכתי' טוב עין הוא יבורך וכן בהפך ברע עין כבלעם ובכמה מקומות וכיוצא בזה בדבורו הקל כדאמרי' (לעיל ברכות ז.) אל תהא ברכת הדיוט כו' ואל תהא קללת הדיוט קלה בעיניך (מגילה טו. כח. ב"ק צג. ) וכן הוא הדבר הזה שניתן כח לפה להוליך את החלו' כפי פתרונו אם הוא מעין החלום וקרוב לזה כתב בע"י ולפי הסוגיא דשמעתין דג' מיני חלומות הן. הא' שהולך כולו אחר הפה ובלא פתרון אינו לא טוב ולא רע ומזה המין א"ר חסדא כל חלמא דלא מפשר וכו' כפירש"י והך דרבי בנאה בכ"ד פותרי חלומות וכל הני עובדי דבר הדיא וזה החלק מהחלומות שע"י שד שהוא שוא בזולת הפתרון והמין הב' שיש לו פתרון קרוב לאמתי ויתקיים בלי פתרון אמנם ישתנה ע"י פתרון אפילו מטוב לרע ומרע לטוב כההיא דהרואה באר בחלום כו' כמ"ש במקומו לקמן ומזה המין הם חלומות של ב' סריסי פרעה אשר חלומם האמתי היה על העתידות כמפורש פ' ג"ה (צב.) אפסוק ובגפן שלשה שריגים וגו' וזה החלום שע"י מערכת השמים והג' החלום אשר אין לו פתרון כ"א הא' האמתי ואינו משתנה כלל כחלום של יוסף הצדיק והוא ע"י מלאך דכתיב בחלום אדבר בו ומה שמתענין על קצת חלומות לפי שאפשר שהוא ע"י מלאך ולא ישתנה בפתרון אחר כ"א בתשובה ומע"ט ודו"ק:

הראוהו חלומו ופתרון כו'. דלפי פשוטו שראה כי לטוב פתר לו להושיבו על כנו הוא דחוק וכי פתרון כל החלומות שוות דאפשר דזה יהיה לטוב וזה לרע וע"כ פירשו כי טוב לשון טוב אמתי הוא שהוא ראה פתרון של זה בחלומו ומיהו יש לשאול בזה דמהאי קרא וירא שר האופים כי טוב וגו' אינו מוכח רק ששר האופים ראה פתרון של שר המשקים אבל מנין לומר ששר המשקים ראה ג"כ פתרון של שר האופים י"ל דסמיך אקרא דלעיל מיניה דכתיב ויחלמו חלום שניהם שפירושו שכ"א חלם החלום של שניהם דהיינו חלומו ופתרון חלומו של חבירו כפירש"י בחומש ע"ש והא דא"ל חלום חלמנו ופותר אין אותו י"ל דלא ידע כל אחד שהוא פתרונו של חלום חבירו עד אשר שמע חלום חבירו ופתר אותו כמו שראה הוא ועיין ברא"ם ואין כאן להאריך:

חלום של שחרית כו'. ר"ל שאלו החלומות הם אמתיים ומתקיימין בלי ספק אפילו בלא פתרון והוא מבואר כדלקמן דאין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו שנאמר וכו' ולזה חלומות שבתחלת הלילה הולכין אחר הרהורי לב שביום גם עשן המאכל יטרדוהו ומערב שכלו בדברים בטלים והם בעצמם החלומות אשר ע"י שד שוא ידברו אבל חלום של שחרית שכבר נח האדם מהרהורין שביום יבואו החלומות האמתיים אשר ע"י מלאך וכן החלום שחלם לו חבירו כו' דאין הולך כ"כ אחרי הרהוריו שהאדם מהרהר בעניניו ומטעם זה אמרו בדוד דאחרינא חזו ליה שיהיה חלום אמתי וחלום שנפתר כו' ראוי הוא להתקיים באותו הפתרון ולא אחר פתרון אחר כמין החלומות שהולכין אחר הפה ואין זה במקרה כחלום שע"י שד וי"א אף חלום שנשנה שנאמר ועל השנות וגו' והוא ג"כ מטעם דבר שנתחזק ב' פעמים אין זה מקרה אלא אמתי הוא והוא הענין בחלום פרעה שאמר שאין חלומו מהכוזבות הבאים מהרהורי הלב שהרי לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרוע שכלם טובות כמ"ש פרק זה בורר (לג.) אין פרה וחזירה יוצאת ממצרים עד שניטל אם שלה ואמר והנה חלום שהיו בעיניו ב' החלומות כחלום א' להורות על ענין א' ושנשנה כדי שיתקיים וז"ש ויהי בבקר וגו' שהיה זה חלום של שחרית שראוי להתקיים ויקרא פרעה לחרטומים ויספר להם את חלומו שהיה בעיניו ב' החלומות בפרות ובשבלים כחלום אחד שנשנה דודאי מתקיים ואין פותר אותם לפרעה כמ"ש שא"ל ז' פרות הטובות הם ז' בנות אתה מוליד והרעות ז' אתה קובר וז' השבלים הטובות ז' אפרכיות אתה כובש והרעות ז' אפרכיות מורדות בך שהם עשו ממנו ב' חלומות ואין אלו מהחלומות הנשנה על ענין א' וע"כ אמר כאן ואין פותר אותם בלשון רבים לפי הבנתם שהם ב' חלומות וז"ש אל החרטומים ואין מגיד לי שלא קבל פתרונם שעשו ממנו חלום שלא נשנה ואפשר שאינו מתקיים וע"כ א"ל יוסף חלום אחד הוא דהפרות והשבלים מענין אחד הם על ז' שני שובע ורעב וחלום שנשנה הוא ואשר אלהים עושה הגיד לפרעה דהיינו שחלום זה אמתי הוא להתקיים ע"י מלאך הוא ומעתה הונחה קושית בעל עקידה אהא דאמרינן כל החלומות הולכים אחר הפה הרי יוסף אמר כי לאלהים פתרונים דאין כאן מקום קושיא דודאי זה החלום פרעה כיון שנשנה פעמים בלילה אחד הוא מחלומות שהפתרון לאלהים ומתקיימין וק"ל:

אלא מהרהורי כו'. בחלומות הכוזבות ניחא כפשטיה כמש"ל בהנך עובדי דקיסר ודשבור מלכא דאייתי לקמן אלא דגם חלום אמיתי כהא דמייתו הכא מנ"נ אין מראין לו אלא בדבר דאפשר להיות שאדם מהרהר וקאמר רבא עלה תדע דלא מחוו כו' וק"ק מחלום שני של נבוכדנצר שהיה אמיתי כתיב רבה אילנא ותקף ורומה ימטא לשמיא וחזיתה לסוף ארעא דדבר זה א"א להיות ובודאי לאהרהר בו מעולם וי"ל דלאו דוקא נקט ימטא לשמיא וגו'. כמו ערים גדולות ובצורות בשמים דאמרינן ביה דדבר הכתוב ל' הבאי (חולין צג:) וק"ל:

גמרא אטו כל החלומות הולכין אחר הפה קרא הוא אין כו'. כה"ג בב"ק (פ"א ב') מי כתיב מהיות טוב כו'. ועמש"כ במ"ר נשא פ"ו אות ח' בהערה] :

דעני צבורא אמן ואי לא כו'. נ"ב דלא אפשר ליה לסיומי בהדי צבורא:

שם אנא פלוני בר פלוני מזרעא דיוסף. נ"ב כל ישראל נקראו בני יוסף ככתוב גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה. משום שכלכל אותם במצרים והחיה אותם נקראו על שמו לפי פשוטו. אכל יש בו סוד ידוע לי״ח כי הוא נושא משך הזרע לבית ישראל היינו מזרעא:

שֶׁלֹּא תִּמְצָא אִשְׁתְּךָ סָפֵק נִדָּה בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה בָּא מִן הַדֶּרֶךְ. קשא אמאי לא אמר גם על ודאי נדה? ונראה לי בס"ד כי ודאי נדה הוא ענין טבעי שבא הוסת בזמנו, ולא ישנה הטבע בעבור הנאה מועטת כזאת שהוא לשמש עמה בבואו מן הדרך, אבל סָפֵק נִדָּה זה ענין מקריי שנזדמן לה ואינו של וסת הטבעי ומזה יצילהו השם יתברך. אי נמי ודאי נדה יכולה למנות ז' נקיים ותטבול ותטהר, אך סָפֵק נִדָּה הוא כתם בעלמא דאינו וסת הנהוג, ואחר חמשה ימים תמנה ז' נקיים, ואפשר קודם שתטבול ביום הז' יגיע הוסת שלה ואז תראה נדה וצריכה להמתין עוד ז' נקיים עד שתטבול, אם כן מן הספק נדה יסובב מזה הרחקה גדולה, ודע כי בסנהדרין (דף קג) פירש רש"י ז"ל על ספק הוא מיצר ויצרו תוקפו שאומר בדעתו טהורה היא ועל חנם אני מונע עיין שם. ויש להקשות דכבר ברכו (תהלים צא, י) לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה, שלא ישלוט בו יצר הרע ואיך יצרו תקפו? ויש לישב, אמנם במציעא (דף קח) שם פירש רש"י ז"ל סָפֵק נִדָּה וכל שכן ודאי! יעיין שם, והרב פתח עינים ז"ל בסנהדרין נרגש בזה ותירץ דהתם הוא ברכה והכא הבטחה עיין שם. ותירוץ זה דוחק דהכא נמי ברכה דכל המזמור הוא נאמר לברכה? ונראה לי בס"ד דהכא בתהלים קרי לה נֶגַע וגם תלה זה באשה, והנה דם הודאי של אשה אין זה נֶגַע כי אדרבה על ידי הדם תוליד הבנים, אבל סָפֵק נִדָּה שנאסרת על בעלה אף על פי שבאמת טהורה היא זה חשיב נֶגַע, ולזה אמר וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ, מה שאין כן פסוק בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ שתלה הטובה בו, שיהיה מעונג בבואו מן הדרך שלא ימנע מן התשמיש, אם תראה ודאי דם אז ימנע מכל שכן וגם מזה יהיה בָּרוּךְ.

הַאי מַאן דְּעַיִל לְמָתָא וְדָחִיל מֵעֵינָא בִּישָׁא, לִינְקוֹט זָקְפָא דְּיָדָא דְּיַמִּינֵיהּ בְּיָדָא דִּשְׂמָאלֵיהּ וְזָקְפָא דְּיָדָא דִּשְׂמָאלֵיהּ בְּיָדָא דְּיַמִּינֵיהּ. נראה לי בס"ד טעם לסגולה זו, דהגודל רומז לישראל לכך הוא מובדל משאר אצבעות, וכן ישראל כתיב בהו (במדבר כ"ג ט') הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב, והארבע אצבעות עם הכף הם י"ג פרקים כמנין אחד [13], וכמנין אהבה [13], ואם יניח גודל הימין בתוך י"ג הנזכר, וכן של שמאל בימין יהיה מזה אחד ומזה אחד מספר שם הוי"ה [26] השומר את ישראל מעין רעה, כמו שנאמר (תהלים קכא ז) ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע, שהוא 'עין הרע' הכוללת כָּל רָע שבעולם, וזה שנאמר אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ וְרוּחַ לֹא יָבוֹא בֵינֵיהֶם (איוב מא ח) רצונו לומר רוּחַ הנמשך מן עין הרע.

וְלֵימָא הָכִי: אֲנָא פְּלוֹנִי בַּר פְּלָנִיתָא. הטעם שמזכיר שם אמו ולא של אביו, אומרים העולם כי אמו ודאית יותר מאביו ולא ניחא לי בזה, ואדרבא יש בזה חילול כבוד שמזלזל באביו שעושהו בתורת סָפֵק. אמנם נראה לי בס"ד הטעם מפני שהאשה אין עליה קטרוגים כל כך כמו האיש, חדא שהיא פטורה ממצות עשה שהזמן גרמא, ועוד מוצלת משני עונות חמורים של ביטול תורה ושל קרי, וגם להיותה אשה אין המקטרגים מקנאין בה כמו האיש, לכך מזכיר האדם בתפילתו שם אמו ולא שם אביו. אי נמי יש לומר כיון שאשה מזרעת תחלה יולדת זכר נמצא היא היתה סיבה לביאתו לעולם הזה, לכך מייחס עצמו לה, ולא ניחא לי בזה דבאמת מצינו גם הנקבה תאמר בַּר פְּלָנִיתָא.
ובאופן אחר נראה לי בס"ד דאף על גב דאב ואם שותפים הם בולד, עם כל זה האם עיקר הן מצד הגשמיות הן מצד הנפשיות, דכתבו חכמי הטבע שאם האם בריאה אף על פי שהאב כחוש מאד תוליד בן בריא, מה שאין כן להפך נמצא מצד הגשמיות האם עיקר וכן מצד הנפשות כונת האם בעת הזווג פועלת בילד יותר מן כוונת האב, וכמו שכתוב בישי כשהוליד את דוד המלך ע"ה.

כָּל הַחֲלוֹמוֹת הוֹלְכִין אַחַר הַפֶּה. נראה לי בס"ד על פי מה שכתוב בספרים סגולה לקיום החלום שיכתבנו ויכתוב היום והשבוע והחודש והשנה, וידוע שלשה מקומות יש בגוף שנעשה בהם ג' פעולות שיש בעולם, האחד המוח שבו המחשבה, ואחריו הפה שבו פועל הדבור, ואחריו הידים שבהם כח המעשה, ולזה אמר הוֹלְכִין אַחַר הַפֶּה, רצונו לומר שיעשה בהם מעשה כתיבה בידים שהם אַחַר הַפֶּה.
או יובן בס"ד על פי מה שכתבתי לעיל בשם רבינו ז"ל שהחלום בא מכח שמות אלהים המכסים על ההויו"ת, והנה שם אֱלֹהִים [86] הוא מספר פ"ו ומספר פ"ו הוא אחר מספר פֶּה [85]
או יובן בס"ד כתבו המקובלים ז"ל החלום נמשך מן העשיה שיש שם תערובת טוב ורע לכך אין חלום בלא דברים בטלים, וידוע כי שם המאיר בעשיה הוא שם א"ל אדנ"י, שמספרו צ"ו [96], ואותיות צ"ו הם אחר אותיות פ"ה, וז"ש כָּל הַחֲלוֹמוֹת הוֹלְכִין אַחַר הַפֶּה, ומה שאמר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פּוֹתְרֵי חֲלוֹמוֹת הָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם וּפִּתְרוּ חֲלוֹם לָאָדָם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פִּתְרוֹנִים וְכֻלָּם נִתְקַיְּמוּ, הדבר יפלא כי ממה נפשך מן השמים הראו לו אופן אחד דוקא, ובשלמא חלומות אביי ורבא אף על פי שהיו נוסח אחד ובלילה אחת, יתכן שאביי ראה בשעה אחת ורבא בשעה אחרת, אבל כאן אדם אחד ראה חלום אחד, ויש להדחק שראה נוסח אחד כ"ד פעמים בכ"ד עתים ומזל שעה גורם.

מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד, הֶרְאוּהוּ חֲלוֹמוֹ וּפִתְרוֹן חֲלוֹמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. נראה לי בס"ד בזה לפרש מה שאמר להם (בראשית מ, ח) הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי, פירוש הָאֱלֹהִים הֶרְאָה לכם גם הפתרונים ואם כן סַפְּרוּ נָא לִי ובזה יתברר לכם אם אני פותר אמת, והוא ראה ברוח הקודש שֶׁכָּל אֶחָד רָאָה פִתְרוֹן חֲלוֹמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ.

הִשְׁכִּים וְנָפַל לוֹ פָּסוּק לְתוֹךְ פִּיו, הֲרֵי זוֹ נְבוּאָה קְטַנָּה. בזה יובן בס"ד הכתוב (ישעיהו נא, טז) וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךָ, שאפילו פָּסוּק לְתוֹךְ פִיךָ, ובזה בְצֵל יָדִי, זו הנבואה, כִּסִּיתִיךָ, דאמרו רבותינו ז"ל יד כינוי לנבואה שנאמר הָיְתָה עָלַי יַד ה', וכן וְיַד ה' עָלַי חָזָקָה.

לְעוֹלָם יְצַפֶּה אָדָם לַחֲלוֹם טוֹב עַד עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, מְנָא לָן? מִיּוֹסֵף. יש להקשות, כאן משמע דיותר מן כ"ב לא יצפה, ומהיכא מוכח זה מיוסף, ודילמא שם אתרמי הכי, ואפילו ביותר מן כ"ב גם כן יתקיים?
ונראה לי בס"ד, כיון דחזינן שהגיד הכתוב שניו קודם שראה החלום, והגיד שנותיו שמלך בהם, דכתיב: יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וכו' (בראשית לז, ב), וכתיב: 'וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה' משמע דנחת הכתוב ללמדנו זה, כדי שנדע שיעור המוגבל לחלום טוב הוא כ"ב שנה ולא יותר.
ונראה לי בס"ד הטעם שהוא עד כ"ב שנה, כי ידוע ברכת כהנים מסוגלת לעשות החלום טוב, וידוע שיש בברכת כהנים 'שם בן כ"ב אותיות' לכך זמן חלום טוב הוא כ"ב שנה, כנגד שם בן כ"ב דברכת כהנים, שבהם מתפללים להטבת חלום.

כָּל הַלָּן שִׁבְעָה יָמִים בְּלֹא חֲלוֹם, נִקְרָא 'רַע'. נראה לי בס"ד הטעם, כי באותיות שֶׁבַע רמוז מיתוק שם אלהים דיודי"ן [אל״ף למ״ד ה״י יו״ד מ״ם = 300] שהוא ש', בשם הוי"ה דיודי"ן שהוא ע"ב [יו"ד ה"י וי"ו ה"י = 72] וזהו צירוף 'שֶׁבַע' וידוע החלום בא מן הויו"ת המכוסים בשם אלהים. והא דנקרא 'רַע' מפני כי החלום מחזיק אמונה בלב האדם, כי רואה בעיניו כמראה הנבואה, ואם אינו רואה חלום שבע ימים, נמצא חסר מן אמונה. ואם תחסר אֱמוּנָה [102] מן שֶׁבַע [372] ישאר מספר רַע [270], לכן נקרא 'רַע'.

יְטִיבֶנּוּ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה. נראה הטעם בברכה של ישראל כתיב: וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה (ויקרא כו, ח) וזו היא מדרגה הקטנה, ותפסת מועט תפסת, נמצא הַשְּׁלֹשָׁה נחשבים כְּשִׁשִּׁים, לכן יש בהם כח להמשיך הטבה מן ששים אותיות דברכת כהנים.

הַאי מַאן דְּעַיִל לְמָתָא וְדָחִיל מֵעֵינָא בִּישָׁא, לִינְקוֹט זָקְפָא דְּיָדָא דְּיַמִּינֵיהּ בְּיָדָא דִּשְׂמָאלֵיהּ וְזָקְפָא דְּיָדָא דִּשְׂמָאלֵיהּ בְּיָדָא דְּיַמִּינֵיהּ. נראה לי בס"ד בזה מובן מה שאמר אליעזר (בראשית כד, מט) אִם תַּעֲשׂוּ חֶסֶד עִם אֲדוֹנִי הַגִּידוּ לוֹ, וְאִם לֹא הַגִּידוּ לִי וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל, והוא כי הם היה להם ארס של עין הרע, ועל כן ראה לבן את אליעזר עומד על הגמלים על העין, שראה אותו עושה כונות והכנות לבטל עין הרע של אנשי העיר, ואחר שנכנס לביתם והכניס שם הממון העצום שהביא עמו, אז אם יסכימו ליתן את רבקה ליצחק אין לו לחוש מעין הרע שלהם בשביל הממון כשיוציא אותו מביתם לילך לעירו, יען כי כיון שנתרצה אביה בקדושיה ליצחק נעשה הממון שלה, ולא יטילו עין הרע.
אבל אם לא ירצו לתת לו את רבקה יש לו פחד על הממון מעין הרע שלהם כשיקחנו ויוציאנו מביתם, ואז יהיה נצרך לעשות הסגולה הזאת דְּלִינְקוֹט זָקְפָא דְּיָדָא דְּיַמִּינֵיהּ בְּיָדָא דִּשְׂמָאלֵיהּ, וְזָקְפָא דְּיָדָא דִּשְׂמָאלֵיהּ בְּיָדָא דְּיַמִּינֵיהּ, ולזה אומר: וְאִם לֹא הַגִּידוּ לִי וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל, מלת אוֹ היא ר"ל: וְכֵן, דאמר להם: אֶפְנֶה עַל יָמִין וְכֵן עַל שְׂמֹאל.

"וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר", מְנָא יָדַע? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד, הֶרְאוּהוּ חֲלוֹמוֹ וּפִתְרוֹן חֲלוֹמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. קשה, מה שאלה זו, והלא הפתרון הוא מכוון היטב בענין החלום שכל שאלה זו, והלא הפתרון הוא מכוון היטב בענין החלום שכל השומעו יראה לו בעין שכלו שֶׁטּוֹב פָּתָר?
ונראה לי הכונה דאם הכונה שראה בהשערת השכל שֶׁטּוֹב פָּתָר, מה יתרון יש לשר האופים על זולתו בראיה זו, שכל אדם יש לו מוח בקדקדו לידע בהשערת שכלו שטוב פתר, וכיון דאמר וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים, משמע שהיה לו ראיה יתירה בדבר זה, שלא ראה אותה זולתו, ולכן אמר מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֶחָד רָאָה חֲלוֹמוֹ, וּפִתְרוֹן חֲלוֹם חֲבֵרוֹ, ולכן אמר וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר, דלאו על ראיה שכלית קאמר, אלא ראיה ממש שראה בחלום, שהגידו לו הפתרון של חלום שר המשקים כאשר פתר לו יוסף הצדיק עליו השלום.

תֵּדַע, דְּלָא חָזִי אִינִישׁ, לָא דִּקְלָא דְּדַהֲבָא, וְלָא פִּילָא דְּעַיִּל בְּקוּפָא דְּמַחֲטָא. יש להקשות למה לא אמר 'פילא דסליק לאגרא'? ונ"ל זה אפשר להיות מהרהור היום, כגון שראה ביום אדם עב וגס הרבה, אשר קומתו ועוביו עולה שיעור ארבעה או חמשה גופים של שאר אדם שראהו עולה בסולם לאגרא, ויתבהל מאד על המראה איך גוף גדול בעוביו וקומתו יוכל לעלות בסולם לאגרא?! ולכך בלילה ראה פיל שהוא בריה גדולה בכמותה בעוביה ובקומתה עולה בסולם לאגרא, כי זה יתהווה מן מראה שראה בעיניו ביום ויתפלא בו. אך אי אפשר שיזדמן שיראה ביום חפץ גדול נכנס בְּקוּפָא דְּמַחֲטָא, כדי שיצטייר בלילה בדלומו שהפיל נכנס בְּקוּפָא דְּמַחֲטָא.

אֵין מַרְאִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא מֵהִרְהוּרֵי לִבּוֹ.. וְאִי בָּעִית אֵימָא מֵהָכָא: "וְרַעְיוֹנֵי לִבְבָךָ תִּנְדַּע". קשה, מה חסרון מצא בראיה דפסוק רַעְיוֹנָךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ סְלִקוּ (דניאל ב, כט), שהביא פסוק זה. ונ"ל בס"ד, דהתם יש לפרש דאיירי שאותם רעיונים הוציאם גם כן בדבור בפיו, ולכן ראה אותם בחלום, אבל רעיונים שלא היו אלא רק בלב ולא הוציאם בפה אין רואה אותם בחלום. לכך הביא פסוק זה דְּרַעְיוֹנֵי לִבְבָךָ, שלא אמר רַעְיוֹנְךָ בסתם, אלא פירש אפילו על רעיונים שלא היו אלא בלב דוקא.
ואי הוה מביא האי קרא לחודיה לא הוה מיניה הוכחה גמורה על החלום, דהא אמר רַעְיוֹנֵי לִבְבָךָ תִּנְדַּע ולא נזכר חלום, לכך הביא גם כן פסוק רַעְיוֹנָךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ סְלִקוּ, דמשמע חלום, דהא קאמר עַל מִשְׁכְּבָךְ.

לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב עיין מהרש"א בח"א שהקשה מחלומותיו של יוסף הצדיק ונדחק בזה ולענ"ד נראה דחלום שיוכל להתקיים אף אם לא יראוהו לו בחלום אין מראין לו כי ע"י החלום יוכל לבוא לידי גרעון כי חדוותי' מפכחא לי' אבל חלום שעקר קיומו יבוא על ידי מה שחלם ודאי מראין לו וחלמותיו של יוסף אלמלא החלום לא נתקנאו בו אחיו ולא מכרוהו למצרים ולא בא הדבר לידי קיום וחלום כזה ודאי מראין לו ומה שהקשה מהרש"א ממה דאמרינן בשמואל כי חזא חלמא וכו' אולי על אחרים הראו לו והיו אוהביו ולכן על חלמא בישא אמר החלומות שוא ידבר ועל חלמא טבא אמר בלשון בתמי':

וההיא שעתא. דחלם אמיה לא הות: יצפה. שיתקיים: מיוסף. שלא נתקיימו השתחואות הללו עד עשרים ושתים שנה כשירד יעקב למצרים שכבר היה הרעב שתי שנים דכתיב כי זה שנתים הרעב (בראשית מה): לאדם טוב מראין לו חלום רע. כדי שידאג ולא יחטא ושיכפר לו עצבונו: לאדם רע מראין לו חלום טוב. כדי לשמחו שיאכל עולמו: ודוד לא ראה חלום טוב והא כתיב וכו'. לא גרסינן הכי אלא גרסינן והא כתיב לא תאונה אליך רעה וגו'. קשיא לרב הונא דאמר לאדם טוב מראין לו חלום רע ומשני איהו לא חזי אחריני חזו ליה חלום רע: וכי לא חזי איהו מעליותא הוא. כיון דלא חזי חלום רע כדקאמר שלא יבהילוהו וחלום טוב לא כל שכן דלא חזי דהא קתני כל ימיו של דוד לא ראה חלום טוב אם כן לא חזי חלום כלל: אלא שבע. ז' לילות ילין ולא יפקד בשום חלום הרי הוא רע ושונאים אותו ואין מראין לו כלום: ומשני דחזי ולא ידע מאי חזי. אדם טוב מראין לו חלום טוב ועד שלא יקיץ משתכח ממנו כדי שלא ישמח: זקפא. גודל: עלי עין עולי עין. שליטין על העין ולא העין עולה בהן: אטרפא דנחיריה דשמאליה. דופן השמאלי של חוטמו: האי מאן דחליש. מי שחלה: דסני לי לחדי לי. ומתוך כך ישוב חרון אף מעלי: הרהורי לבו. מה שהוא מהרהר ביום: רעיונך. מחשבותיך וכן כל לשון רעיון שבמקרא אינו לשון רצון אלא לשון מחשבה וזה יוכיח ורעיוניה יבהלוניה (דניאל ד') וכי רצונו של אדם מבהלו אלא מחשבותיו מבהלין אותו: דקלא דדהבא. דבר שלא הורגל לראות ולא הרהר בו מעולם: קופא דמחטא. נקב המחט:

שבע זימנין לגזרו עלך. כך הוא הלחש שבע זימנין לגזרו עלך ויש מפרש דשבע זימנין צריך לומר חלמא טבא חזאי וכן לענות אחריו. אבל ר''י לא היה רגיל לאומרו אלא שלש פעמים: פותרי חלומות. פירש ר''י דמזל שעת הלידה גרים ואין הדבר תלוי בחכמה:

ברכות נה ע"ב