יומא סח ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף סח - א

מה להלן בענין פר הכהן המשיח השריפה נעשתה על ידי ניתוח ולא על ידי הפשט העור [כפי שהגמרא תוכיח להלן]. אף כאן, בפר ושעיר של יום הכיפורים, שריפתם נעשתה על ידי ניתוח ולא על ידי הפשט.

והוינן בה: והתם בפר הכהן המשיח עצמו - מנא לן מנין ששרפוהו לאחר ניתוח בלא הפשט?

דתניא: נאמר [ויקרא ד יא - יב]: "ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וקרבו ופרשו. והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה". הכתוב מלמד שמוציאו כשהוא שלם.

יכול, שמא נאמר שגם ישרפנו שלם, שהרי בהמשך אותו פסוק נאמר "ושרף אותו".

אין לומר כן. שהרי נאמר כאן בשרפת פר הכהן המשיח [שם] "ראשו וכרעיו". ונאמר להלן בהקטרת העולה "ראש" ו"כרעים". שנאמר [ויקרא א, ח]: "וערכו את הנתחים את הראש ואת הפדר". ונאמר עוד [שם פסוק יג] "והקרב והכרעים ירחץ במים, והקטיר המזבחה".

מה להלן - כשם שבעולה ההקטרה נעשתה על ידי ניתוח. אף כאן שריפת פר הכהן המשיח נעשתה על ידי ניתוח.

אי אולי נאמר: מה להלן ניתוח העולה נעשה על ידי הפשט, אף כאן ניתוח פר הכהן המשיח נעשה על ידי הפשט.

תלמוד לומר בענין [פר הכהן המשיח]: "וקרבו ופרשו" מכאן שלא היה מפשיטו.

ומיד הגמרא שואלת: מאי תלמודא? היכן למדנו בפסוק זה, שלא היה מפשיטו?

אמר רב פפא: נאמר בפסוק: "ואת עור הפר ואת כל בשרו ... וקרבו ופרשו. והוציא את כל הפר ... ושרף אותו". הקיש הכתוב את הוצאת קרבו ופרשו [שנאמרו בסוף הפסוק] להוצאת עור הפר ובשרו [שנאמרו בתחילת הפסוק]:

כשם שבשעת ההוצאה היה פרשו בקרבו, כך היה בשרו בעורו [שלא הפשיט את העור מן הבשר]. ואף בשעת השריפה היה כך, שנאמר בהמשך אותו הפסוק "ושרף אותו". ^[179]

שנינו במשנה: מאימתי העוסקים בשריפת הפר והשעיר מטמאין את הבגדים שעליהם? משיצאו חוץ לחומת העזרה. רבי שמעון אומר משיצית האור [משתאחז האש] ברובן.

הגמרא מביאה ברייתא שמבארת את טעמם של חכמים:

תנו רבנן:

נאמר [ויקרא טז, כז - כח] בענין עבודות יום הכיפורים: "ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת ... יוציא את מחוץ למחנה, ושרפו באש את עורותם ואת בשרם ואת פרשם. והשורף אותם יכבס בגדיו ... "

ושלוש מחנות הן: הקדוש שבכולם הוא מחנה שכינה. השני, מחנה לויה. והשלישי, מחנה ישראל. ^[180]

ובפסוק הזה שהוזכר מחוץ למחנה פעם אחת בלבד. משמע שהוא יוצא ממחנה אחד בלבד, דהיינו שהוציא את הפר והשעיר מהעזרה שהיא מחנה שכינה.

אך אי אפשר לומר כן, שהרי פר העלם דבר של ציבור נשרף מחוץ לשלושת המחנות. ובענין פר העלם דבר ^[181] נאמר [ויקרא ד, כ]: "ועשה לפר [העלם דבר] כאשר עשה לפר החטאת ^[182] כן יעשה לו". ודרשו חכמים [תורת כהנים שם]: "לפר" זה פר יום הכיפורים. מכאן שפר יום הכיפורים ופר העלם דבר של ציבור שווים בדיניהם.

ולכן תמהה הברייתא: להלן בענין פר העלם דבר של ציבור. אתה נותן להם - לפר העלם דבר של צבור ופר הכהן המשיח - מקום לשריפתן מחוץ לשלש מחנות. [ולמדנו מהפסוק דלעיל שדין פר יום הכיפורים שוה להם].

ואילו כאן [בענין הפר של יום הכיפורים] אתה נותן להם מקום לשריפתן מחוץ למחנה אחת בלבד?!

אלא ודאי שגם פר יום הכיפורים היה משתלח מחוץ לשלושת המחנות.

ואם כן למה נאמר בפר יום הכיפורים "מחוץ למחנה", שמשמע מחוץ למחנה אחד בלבד [דהיינו חוץ למחנה שכינה]? לומר לך: כיון שיצא השורף חוץ למחנה אחת [מחוץ לעזרה] מיד מטמאים הבגדים.

וזהו המקור לדביר חכמים במשנתנו שהעוסקים בשריפת הפר והשעיר מטמאין את הבגדים שעליהם משיצאו חוץ לחומת העזרה.

ומפרשינן את דברי הברייתא:

שנינו בברייתא: להלן [בפר העלם דבר של צבור] אתה נותן להם שלש מחנות וכו'.

והוינן בה: והתם בפר העלם דבר מנא לן - מנין לנו ששריפתו נעשתה מחוץ לשלש מחנות?

ומתרצינן: דתניא: נאמר [ויקרא ד, יב] בענין פר העלם דבר של הכהן המשיח: "והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה" כלומר, חוץ לשלש מחנות.

ושאלו בברייתא: אמנם אתה אומר חוץ לשלש מחנות אך מנין לך לומר כן? או [אולי] אינו כדבריך, אלא כוונת הפסוק חוץ למחנה אחת בלבד!

ועונה הברייתא: כשהוא [הכתוב] אומר בפר העלם דבר של העדה [שם בפסוק כא]: "והוציא את הפר אל מחוץ למחנה".

שאין תלמוד לומר שאין צורך לומר זאת. שהרי כבר נאמר בהמשך הפסוק "ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון" [והפר הראשון היינו פר הכהן המשיח שהוזכר במקרא דלעיל]. ומאחר שבפר הראשון נאמר "מחוץ למחנה", הרי מובן מאליו שגם פר העדה נשרף מחוץ למחנה! ולמה הוצרך הכתוב לחזור ולומר "מחוץ למחנה"?

בעל כרחך כוונת הכתוב ליתן לו מחנה שניה לומר ששריפתם ^[183] נעשתה גם מחוץ למחנה השני, שהוא מחנה לויה.

וכשהוא [הכתוב] אומר בפרשת צו [ויקרא ו, ד בענין הוצאת הדשן מעל המזבח החיצון ^[184] כשהיה הדשן רב]: "והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה" בענין דשן, שאין תלמוד לומר, שאין צורך לומר זאת, שהרי כבר נאמר [ויקרא ד, יב] בענין פר הכהן המשיח: "והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה ... אל שפך הדשן". ומכאן ששפך הדשן היה מחוץ למחנה. ואם כן למה הוצרך הכתוב לחזור ולומר בענין הוצאת הדשן "מחוץ למחנה"?

בעל כרחך הכתוב בא לומר: תן לו מחנה שלישית. כלומר, שלשת הדברים האלו ^[185] [א. פר הכהן המשיח. ב. פר העלם דבר של ציבור, ג. הוצאת הדשן] - מקומם מחוץ לשלש מחנות.

הגמרא חוזרת לבאר את משנתנו: שנינו במשנה: ומאמתי מטמאין בגדים משיצאו חוץ לחומת העזרה, רבי שמעון אומר משיצית האור ברובן.

וכבר התבאר טעם דברי חכמים בברייתא הנזכרת, כי מאחר שנאמר בענין פר יום הכיפורים "מחוץ למחנה" פעם אחת בלבד, משמע שמיד כשיוצא מחוץ למחנה שכינה [העזרה] הרי הוא מטמא בגדים.

ומקשינן: ולדעת רבי שמעון [שסובר שאינו מטמא את הבגדים עד שתאחז האש ברובן], האי "מחוץ למחנה" המוזכר בענין פר יום הכיפורים, מיותר הוא! שהרי לדעתו אין בגדי השורף נטמאים [אפילו כשיצא משלושת המחנות] עד שתאחז האש ברובן. ומאי עביד ליה - מה הוא לומד מזה?

ומתרצינן: מיבעי ליה, פסוק זה בא לכדתניא בברייתא:

רבי אליעזר אומר: נאמר כאן בפר יום הכיפורים "מחוץ למחנה", ונאמר להלן בענין פרה אדומה "מחוץ למחנה". שנאמר: "והוציא אותה אל מחוץ למחנה ושחט אותה לפניו" [במדבר יט]. ולמדים זה מזה בגזירה שוה:

מה כאן, שריפת פר יום הכיפורים היתה מחוץ לשלש מחנות [שהרי אנו לומדים את שריפת פר יום הכיפורים מפר העלם דבר של ציבור].

אף להלן שחיטת פרה אדומה שנאמר בה "מחוץ למחנה", היינו חוץ לשלש מחנות. וכן, מה להלן, בשחיטת פרה אדומה לומדים מהפסוקים שהשוחט עומד במזרחה של ירושלים. ^[186]

אף כאן פר ושעיר של יום הכיפורים נשרפים במזרחה של ירושלים.

ורבי אליעזר ששנה את הברייתא הזאת, בעל כרחך סובר כדעת רבי שמעון במשנתנו, ש"מחוץ למחנה" שנאמר בפר ושעיר של יום הכיפורים, מיותר הוא, הלכך לומדים ממנו גזירה שוה.

ואולם, לדעת רבנן "מחוץ למחנה" אינו מיותר [אלא בא ללמד שבגדי השורף נטמאים כשיוצא ממחנה שכינה], ואין ללמוד ממנו בגזירה שוה שהפר והשעיר נשרפו במזרחה של ירושלים.

ואם כן נשאלת השאלה: לדעת רבנן, היכא שריף להו? לאיזה רוח של ירושלים שרפו אותם?

ומשנינן: רבנן סוברים כדתניא בברייתא:

היכן הפר והשעיר נשרפין?

הערות

^[179] מרש"י נראה שההיקש הוא מהוצאת הקרב והפרש להוצאת העור והבשר. ואחר כך חוזרים ומקישים את השריפה להוצאה. [ועיין רש"ש]. ונראה שרש"י סובר שאי אפשר להקיש את שריפת העור הבשר לשריפת הפרש. מפני שבפרש עצמו אין לדעת ששרפוהו בפני עצמו אלא לענין ההוצאה. מפני שגנאי להוציאו בפני עצמו. [אבל לשפרו אינו גנאי בפני עצמו. אבל תוספות כתבו שההיקש הוא משריפת הפרש לשריפת הבשר, מפני שגנאי לשרוף את הפרש בפני עצמו. עיין שם.

^[180] ירושלים כולה דינה כמחנה ישראל. והר הבית כולל עזרת נשים דינו כמחנה לויה. ועזרת ישראל דינה כמחנה שכינה. על פי המשנה בכלים א, ח. ועיין שם את חילוקי הדינים שבין המחנות לענין דיני טומאה.

^[181] סנהדרין שהוראו בטעות הוראת היתר באחת העבירות שחייבים עליהן כרת, ועברו רוב הקהל על עבירה זו בהוראתם, ונודע לסנהדרין שטעו, מביאים קרבן פר בן בקר לחטאת, ושורפים אותו מחוץ למחנה. [ויתר דיניו מבוארים בויקרא ד, יג- כא].

^[182] לפי פשוטו של מהקרא כוונת הפסוק לומר שיעשה לו כפי שעשה לפר הכהן המשיח המוזכר בתורה בפרשה הקודמת [שם פסוקים ג-יב]. פר הכהן המשיח. היינו כאשר שגה בדין ועבר עבירה שיש בה כרת על פי טעותו. ומקריב פר לחטאת. ושורפים אותו מחוץ למחנה. [ויתר דיניו מבוארים שם].

^[183] היינו שריפת שני הפרים [של כהן משיח ושל הציבור] שדין שניהם שוה. רש"י סנהדרין מב, ב.

^[184] בכל בוקר היה כהן חותה גחלים מן המזבח ונותנם במזרחו של כבש. ואחר כך פשט את בגדיו ולבש בגדים מיוחדים לכך. והוציא את הדשן הצבור בתפוח [אפר שהיה צבור על המזבח בצורת תפוח] כשהוא התרבה אל מחוץ למחנה.

^[185] רש"י סנהדרין מב, ב.

^[186] בפרה אדומה נאמר "אל נכח פני אהל מועד" [במדבר יט]. דהיינו שיעמוד מול הפתח של אוהל מועד. הלכך עליו לעמוד ממזרח להיכל. ופניו למערב. שפתח ההיכל היה במזרחו.

מה להלן, על ידי ניתוח ולא על ידי הפשט — אף כאן, על ידי ניתוח ולא על ידי הפשט.

ושואלים: והתם [ושם] בפרים הנשרפים מנא לן [מניין לנו] שהיה ניתוח בלא הפשט? ומשיבים: דתניא [שכן שנינו בברייתא]: "ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וקרבו ופרשו והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה אל מקום טהור אל שפך הדשן ושרף אותו" (ויקרא ד, יא-יב) — מלמד שמוציאו שלם. יכול ישרפנו שלם כמו שהוא? נאמר כאן "ראשו וכרעיו" ונאמר להלן בקרבן העולה "ראש וכרעים", מה להלן בעולה על ידי ניתוח כמפורש בכתוב, אף כאן על ידי ניתוח.

ויש להקשות: אי [או] מה להלן בעולה הניתוח הוא על ידי הפשט, אף כאן על ידי הפשט, שצריך להפשיט את עור הבהמות קודם שריפתם, תלמוד לומר: "וקרבו ופרשו". ושואלים: מאי תלמודא [מה הלימוד בכך], כיצד נובע מן המילים "וקרבו ופרשו" שיש להקריבו כמות שהוא? אמר רב פפא: יש כאן כעין היקש, כשם שפרשו בקרבו ואין מוציאים אותו, כך בשרו בעורו ואין מוציאים את העור לבדו.

א שנינו במשנה שנחלקו תנאים מאימתי מטמאין שורפי הפר והשעיר את הבגדים. תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר: "ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר בקודש יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו" (ויקרא טז, כז).

ויש לתמוה: להלן בדין שאר פרים הנשרפים אתה נותן להם שלש מחנות ששורפים את הפרים מחוץ למחנה ישראל (או חוץ לירושלים במקום המקדש), וכאן אתה נותן להם רק מחנה אחת, שמיד בצאתם ממחנה שכינה (העזרה) ישרפום? דבר זה אינו מתקבל על הדעת! אלא אם כן למה נאמר "מחוץ למחנה", אין הכוונה שיוצאים רק ממחנה אחד, אלא לומר לך: כיון שיצא לחוץ למחנה אחת — מיד מטמאים בגדים.

ושואלים: והתם מנא לן [ושם בשאר פרים הנשרפים מניין לנו] שמוציאו חוץ לשלוש מחנות? ומסבירים: דתניא [שכן שנינו בברייתא]: נאמר בפר חטאת הכהן הגדול: "והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה... ושרף אותו..." (ויקרא ד, יב), וכוונתו: שיוציאנו חוץ לשלש מחנות.

אתה אומר שמוציאו חוץ לשלש מחנות, או אינו אלא חוץ למחנה אחת בלבד? כשהוא אומר בפר החטאת שמביאים על חטא העדה: "והוציא את הפר אל מחוץ למחנה" (ויקרא ד, כא), שאין תלמוד לומר ללמד במילים אלה לגוף ההלכה, שהרי לגופה כבר נאמר: "ושרף אתו כאשר שרף את הפר הראשון" (ויקרא ד, כא) ויודעים אנו כבר שכל דיני פר הכהן גם בפר העדה. ומה תלמוד לומר "אל מחוץ למחנה" שנאמר שנית — ליתן לו מחנה שניה, שמוציאים אותו לא רק חוץ למחנה שכינה (תחום המקדש) אלא אף חוץ למחנה נוסף.

וכשהוא אומר "מחוץ למחנה" (ויקרא ו, ד) בהוצאת הדשן שגם שם אין תלמוד לומר ממילים אלה הלכה למעשה, שהרי כבר נאמר בפר הכהן: "והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה אל מקום טהור אל שפך הדשן ושרף אותו על עצים באש על שפך הדשן ישרף" (ויקרא ד, יב), אלא באה חזרה זאת על המילים "מחוץ למחנה" ללמד: תן לו מחנה שלישית שמוציאים אותם אף מחוץ למחנה ישראל. ואם כן למדנו שחטאות הפנימיות נשרפות מחוץ לשלש מחנות, ומה שנאמר בפר ושעיר של יום הכיפורים "מחוץ למחנה" בא ללמד שמיד כשמוציאו חוץ למחנה שכינה (מחומת העזרה), הריהו מטמא בגדים.

ושואלים: ור' שמעון הסבור שאין מטמאים אלא מחוץ לשלשה מחנות, האי [כתוב זה] "מחוץ למחנה" מאי עביד ליה [מה עושה הוא בו], מה למד הוא ממנו? ומשיבים: מיבעי ליה [צריך הוא לו] לכדתניא [לכפי ששנינו בברייתא]: ר' אליעזר אומר: נאמר כאן בפר יום הכיפורים "מחוץ למחנה" ונאמר להלן בפרה אדומה "מחוץ למחנה" (במדבר יט, ג), מה כאן מקום שריפתה חוץ לשלש מחנות — אף להלן בפרה, שריפתה חוץ לשלש מחנות. ומה להלן מדובר במזרחה של ירושלים, שהרי צריכה להיות שריפת הפרה "אל פני אהל מועד" — מול פתח המקדש, מזרחה לו, אף כאן פר ושעיר של יום הכיפורים שריפתם במזרחה של ירושלים.

ושואלים: ורבנן [ולדעת חכמים] היכא שריף להו [היכן שורפים אותם]? ומשיבים: כדתניא [כפי ששנינו במפורש בברייתא]: היכן נשרפין?

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

Just as below it is prepared for burning by means of dissection and not by means of skinning, so too here it is by means of dissection and not by means of skinning.

The Gemara asks: And there, with regard to bull sin-offerings that are burned, from where do we derive that they are cut but not skinned? The Gemara answers: As it was taught in a baraita: “And the skin of the bull and all its flesh, with its head and with its legs, and its innards, and its dung, even the whole bull shall he carry outside the camp to a clean place, where the ashes are poured out, and burn it on wood with fire” (Leviticus 4:11–12). This teaches that he brings it out whole. One might have thought that he should burn it whole. It is stated here: Its head and its legs, and it is stated there, with regard to burnt-offerings, head and legs. Just as there, the burnt-offering is performed by means of dissection, as explicitly stated in the verse, so too here it is by means of dissection.

The Gemara asks: If so, derive the following from the same verbal analogy: Just as there, in the case of burnt-offerings, the dissection is performed with skinning, so too here it is with skinning, and he must remove the skin of the animals before burning them. The Gemara answers: Therefore, the verse states “and its innards, and its dung.” The Gemara asks: What is the derivation from this phrase? Rav Pappa said: Just as its dung is within its innards and they do not remove it, so too, its flesh is in its skin and they do not separate the skin from the flesh.

§ It was taught in the mishna that the tanna’im disagree about the question of at what point the bull and goat render the garments of those who carried them impure. The Sages taught a baraita based on the verse: “The bull of the sin-offering and the goat of the sin-offering whose blood was brought in to gain atonement in the sacred place, shall be taken outside the camp and they shall burn” (Leviticus 16:27).

One might wonder: Below, with regard to other bull sin-offerings that are burned, you give them three camps, meaning that the bulls are burned outside the Israelite camp or, in the time of the Temple, outside Jerusalem. And here you give them only one camp, as they are burned as soon as they are taken out of the Temple courtyard, which is considered the camp of the Divine Presence. This seems unreasonable and is not to be accepted. If so, why is it stated: “Outside the camp”? The intention is not that they leave only one camp, but rather, to say to you: Once it has left one camp it immediately renders the garments of those carrying it impure.

The Gemara asks: And there, with regard to other bull sin-offerings that are burned, from where do we derive that they are removed from all three camps? The Gemara explains: As it was taught in a baraita: It is stated about the bull sin-offering of the High Priest: “Even the whole bull shall he carry outside the camp…and burn it” (Leviticus 4:12), meaning that he should take it outside of three camps.

Do you say that he takes it outside of three camps, or is he required to take it outside of only one camp? When it says with regard to the bull sin-offering brought for the sin of the community: “He shall carry the bull outside the camp” (Leviticus 4:21), that verse requires explanation, as there is no need for the verse to state this, since it was already stated: “And burn it as he burned the first bull” (Leviticus 4:21), which indicates that all the halakhot of the bull sin-offering of a High Priest apply to the bull sin-offering of the community as well. And what is the meaning when the verse states outside the camp? To give it a second camp, i.e., to indicate that it must be removed from the Levite camp in addition to the camp of the Divine Presence.

And when it says: “Outside the camp” (Leviticus 6:4) with regard to removal of the ash, that verse also requires explanation, as there is no need for the verse to state this, since it was already stated with regard to the bull sin-offering of a High Priest: “Even the whole bull shall he carry outside the camp to a clean place, where the ashes are poured out, and burn it on wood with fire; where the ashes are poured out shall it be burned” (Leviticus 4:12). Rather the repetition of the words: Outside the camp, indicates that he should give it a third camp, so that it is burned outside of the Israelite camp as well. Consequently, it has been derived that inner sin-offerings are burned outside of the three camps, and when the Torah states: Outside the camp, with regard to the bull and goat of Yom Kippur, it teaches that as soon as they are taken outside the Temple courtyard, the garments of those carrying them are rendered impure.

The Gemara asks: And what does Rabbi Shimon do with the phrase outside the camp, as he holds that those carrying the bull and goat are rendered impure only once they leave all three camps? The Gemara answers: He needs it for that which was taught in a baraita, that Rabbi Eliezer says: It is stated here, with regard to the bull of Yom Kippur, outside the camp, and it is stated there, with regard to the red heifer, “outside the camp” (Numbers 19:3). Just as here, it is burned outside three camps, so too there the heifer, it is burned outside three camps. And just as there it is burned east of Jerusalem, since the heifer must be burned “toward the front of the Tent of Meeting” (Numbers 19:4), opposite the entrance to the Temple to its east, so too here the bull and goat of Yom Kippur are burned east of Jerusalem.

The Gemara asks: And according to the Rabbis, where do they burn them? The Gemara answers: As it was taught in a baraita: Where are they burned?

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

קלען במקלעות א"ר יוחנן כמין קליעה תנן כלומר היו תולין במוטות כמו קלע כדכתיב ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. תנא לא היה מנתחן ניתוחי עולה לא ע"י הפשט אלא עור ע"ג בשר היה מנתחן דילפי מפר העלם דבר של צבור שנא' בו בפר העלם דבר של צבור על ראשו ועל כרעיו וקרבו ופרשו ונאמר בעולה קרבו ראשו וכרעיו מה להלן ע"י ניתוח שנאמר והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחיה. אף פר העלם דבר ע"י ניתוח. אי מה העולה ניתוחה אחרי הפשט עורה מבשרה. אף זה הפר ניתוחו אחרי הפשיטו ת"ל וקרבו ופרשו שכשם שפרשו בקרבו כך בשרו בעורו למדנו שלא היה מפשיט העור מן הבשר אלא היה מנתחם בעודנו העור דבוק על הבשר. תוספתא [בפ"ג] היכן שורפין אותן אבית הדשן הגדול חוץ לירושלים ולצפונה של ירושלים חוץ לג' מחנות והיקיפין של כהנים היו מעמידין מפני דוחק העם כדי שלא יהו קופצין לראות ונופלין לתוך המדורה וכו':

מאימתי מטמאין בגדים וכו'. ת"ר להלן בפר כהן משיח אתה נותן חוץ לג' מחנות וכאן חוץ למחנה אחת. א"כ מה ת"ל אל מחוץ למחנה ללמד כיון שיצאו חוץ לחומת העזרה מטמאין בגדיהן המוציאין אותן לשורפן כדתנן בזבחים סוף פרק טבול יום. היו סובלין אותן במוטות יצאו הראשונים חוץ לחומת העזרה והאחרונים לא יצאו. הראשונים מטמאין בגדים ואחרונים אין מטמאין עד שיצאו כו'. והתם בפר כהן משיח מנ"ל דחוץ לג' מחנות.

דתניא והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה חוץ לג' מחנות וכו'. ופשוטה בפר כהן משיח כתיב אל מחוץ למחנה אל שפך הדשן למדנו ששפך הדשן הוא חוץ למחנה למה כתיב והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה להוסיף לו חוץ למחנה אחר.

עוד בפר העדה כתיב ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון. והוא פר כהן משיח. וממילא ידעינן דחוץ למחנה ישרף למה כתב בו [אל מחוץ למחנה] ליתן מחנה אחר הרי ג' מחנות. וכתיב והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן.

ש"מ ששפך הדשן במזרח היה. הנה למדנו שפר כהן משיח היה נשרף חוץ לג' מחנות למזרח ירושלים. וכן פר העדה ור' שמעון דאמר משיצת האור ברובן דאישתייר ליה אל מחוץ למחנה מופני גמיר ביה ג"ש מפר כהן משיח.

הגרסא הנכונה וכן היא בת״כ ובפי׳ רש״י ז״ל תנו רבנן יוציא אל מחוץ למחנה להלן אתה נותן שלש מחנות וכאן אתה נותן מחנה א׳ אלא לומר לך כיון שיצא חוץ למחנה אחת מטמא בגדים וה״פ כי לגבי פר העלם דבר של צבור אמר הכתוב שצריך להוציאו וכן לפר יום הכפורים חוץ לשלש מחנות דהא אתקוש התם מדכתי׳ עלה ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת ודרשי׳ התם לפר זו פר יום הכפורים וכאן לא כתב הכתוב אלא מחנה א׳ אלא ודאי לא נאמר כאן מחנה אחת אלא לענין טומא׳ בגדים של המוציאו. ויש גורסין נאמר כאן יוציא ונאמר להלן יוציא מה להלן חוץ לשלש מחנות וכו׳ ולא נהירא דהאי יוציא לגופיה איצטריך ולא לג״ש אלא כך יש לפרש גרסא זו כמו הראשונה ואדרשא דהתם סמכי׳ דנפקא לן מדכתי׳ כאשר עשה לפר החטאת:

ר׳ אליעזר אומר נאמר כאן מחוץ למחנה ונאמ׳ להלן בפרה אדומה מחוץ למחנה מה כאן ביו״הכ חוץ לג׳ מחנות אף להלן חוץ לשלש מחנות ואע״ג דיו״הכ גופיה מהיקש בא סבר לה כמ״ד דבר הלמד בהקש חוזר ומלמד בג״ש והיינו נמי דאמרינן דמה להלן בפרה הוי במזרחה של ירושלם הכא נמי במזרחה. ואלו פרה גופה מהיקיש אתיא דאתקש הזאה להזאה דכתיב בה אל נכח פני אהל מועד כדאיתא בפרק ב׳ דזבחים. ויש שפי׳ דאפילו למ״ד דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בג״ש בקדשים דהא מני רבי שמעון היא דאמר פרה קדשי בדק הבית היא וכחולין דמי לגבי הא:

אע"פ שביארנו שמשיצאו פר ושעיר חוץ לעזרה מטמאים שזהו מחנה אחת שהעזרה מחנה אחת והר הבית מחנה שני וירושלים מחנה שלישי השריפה מיהא לא היתה נעשית אלא חוץ לשלש מחנות שזהו חוץ לירושלים במקום הנקרא בית הדשן ושם היו נשרפים כל חטאות הנשרפות כתקנן כגון פר העלם ופר כהן משיח שכולם שוים לטמא בגדים ולישרף חוץ לשלש מחנות ולצפון ירושלים היה:

בשרו בעורו. דאיתקש עור הפר ואת כל בשרו דברישיה דקרא לקרבו ופרשו דכתיב בתריה:

במזרחה של ירושלים. שכל מקום שנאמר פני אינו אלא פני קדים שעומד בצד המזרח ומזה כנגד פתחו של היכל שהוא במערב:

בפרש"י בד"ה מה להלן כו' כדמפרש ואזיל הס"ד ואח"כ מ"ה וקרבו כו' שמוציאו שלם הס"ד ואח"כ מ"ה ונאמר להלן ראש וכרעים ה"ג ומעולה גמר כו' והקרב והכרעים וגו' הס"ד ואח"כ מ"ה כשם שפרשו בקרבו וכו' שנאמר ואת כו' הד"א ובד"ה ת"ר נאמר כו' למה נאמר אל מחוץ וגו' וגבי פר יוה"כ נמי כתיב החטאת החטאת ואת פר וגו' אתיא כדפרישית הס"ד ואח"כ מ"ה ה"ג אמר מר להלן כו' כצ"ל מפי' ישן ודו"ק:

תוס' בד"ה כשם שפרשו כו' מדאתקש עור ובשר לפרש כו' ליישב פרש"י הס"ד ואח"כ מ"ה תן לו מחנה כו' דיליף מקלל דבית סקילתו חוץ כו' וקשה והא דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בג"ש וכן קשה לר"ש כו' כצ"ל:

בא"ד ופר העלם נמי כו' לאו בהיקש יליף אלא בג"ש דהחטאת כו' עכ"ל לא ידענא מה תקנו בזה דהא ההוא מחנה דכתיב בדשן לא אתיא אפר כהן משיח אלא בהיקש ואם כן ליכא למילף אותה מפר כהן משיח לפר העלם דבר בג"ש דחטאת חטאת דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בג"ש כמ"ש התוס' לעיל ודו"ק:

גמרא ונאמר להלן ראש וכרעים. הגרי"פ הגיה ראשו וכרעיו. אמת שכן הגי' בזבחים. אבל לשון ראשו כתיב בצאן וכרעיו בבקר. לכן יותר נכון הגירסא דכאן ונקיט המכוון לא הלשון ולא גרע מן ושב הכהן ובא הכהן דריש מכילתין. ונראה דלזה כוון רש"י בד"ה ונאמר להלן ראש וכרעים ה"ג:

גמ' שם כשם שפרשו בקרבו כך בשרו בעורו. עפרש"י וק"ל דהא בהוצאה ילפינן ג"כ שהיה בלא ניתוח ואפ"ה לענין שרפה אתיא גז"ש ומפקא מהיקשא. וענין הפשט נמי ויל"ק:

רש"י ד"ה ונאמר להלן (בסופו). ונאמר וקרבו וכרעיו. כ"נ דצ"ל:

רש"י ד"ה ת"ר. לפי שלא למדנו כו' ונשרפין אבית הדשן כו'. עי' זבחים (פג) ברש"י ותוס':

בא"ד הכתובה אחריה והשורף אותם כו'. כצ"ל:

תד"ה כשם. דושרף קאי על עורו ובשרו כו'. כצ"ל:

תד"ה תן. בשלמא מזרחה של ירושלים כו' למיגמר אפר כה"מ כו'. כצ"ל:

בא"ד ועוד תימה כו' שיהא חוץ למחנה אחת מיוה"כ כו'. כצ"ל:

וּמִנַּיִן הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר? דִּירְכָאוֹת הָיוּ עוֹשִׂין. פירש רבינו עובדיה ז"ל אבנים גדולות זה על גבי זה עיין שם והוא מה שקורין בלשון ערבי תאביי"א. אך רש"י ז"ל פירש דִּירְכָאוֹת על אותם בני אדם שמעמידין שם וזה נקרא בלשון ערבי פצווא"ן ולפי דבריו לכך נקראין דִּירְכָאוֹת על שם שהם עומדין על הדרך.

מה להלן וכו'. כדמפרש ואזיל: וקרבו ופרשו והוציא. בת''כ ה''ג לה ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וקרבו ופרשו והוציא מלמד שמוציאו שלם: ונאמר להלן ראש וכרעים ה''ג. ומעולה גמר שנאמרו בה ראש וכרעים בהקטרתה שנאמר וערכו את הנתחים את הראש ואת הפדר ונאמר והקרב והכרעים: כשם שפרשו בקרבו וכו'. שנאמר ואת עור הפר ואת כל בשרו הקיש הוצאת עור ובשר להוצאת קרבו ופרשו מה פרשו בקרבו אף בשרו בעורו וכתיב והוציא ושרף מה הוצאתו בשרו ועורו אף שריפתו כן: ת''ר נאמר כאן מחוץ למחנה וכו'. הגירסא הזו משובשת היא ואי אפשר להעמידה ובמסכת זבחים ובת''כ הכי איתא ת''ר להלן אתה נותן להן ג' מחנות וכאן אתה נותן להן מחנה אחת א''כ למה נאמר אל מחוץ למחנה לומר לך כיון שיצאו חוץ למחנה אחת מטמאין בגדים וגבי פר יום הכפורים תניא לה בת''כ יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו וגו' וקמתמה תנא ואמר הכי להלן בפר העדה וכהן משיח אתה נותן להן לשריפתן חוץ לג' מחנות עזרה והר הבית וירושלים כדיליף לקמן וכאן אתה אומר אל מחוץ למחנה ושרפו דמשמע ששורפן חוץ למחנה שכינה מיד במחנה לויה והלא אף אלו פנימיים ואיתקישו להדדי לשריפה ולטומאת בגדים כדאמרינן גבי פר העלם דבר ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת וכוליה לדרשא ודרשינן לפר זה פר יום הכפורים במס' זבחים (לט.) ובמסכת מנחות (כז.) מייתינן לה ועיקרה בת''כ וגבי פר יוה''כ נמי כתיב החטאת החטאת ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת מה תלמוד לומר חטאת חטאת לפי שלא למדנו שיהו מטמאין בגדים ונשרפין אבית הדשן אלא אלו בלבד מניין לרבות פר משיח ופר העדה ושעירי ע''ז ת''ל חטאת חטאת אלמא כי הדדי נינהו א''כ למה נאמר כאן מחנה אחת לא נאמרה אלא על טומאת הבגדים הכתובה אחריה והשורף אותם יכבס בגדיו ולומר לך כיון שיצאו חוץ למחנה אחת מטמאין בגדים ואף של פר כהן משיח מכאן למד שהרי לא נכתבה בו טומאת בגדים ומריבויא דחטאת חטאת אתיא כדפרישית וה''ג אמר מר להלן אתה נותן להם ג' מחנות וכו': מחוץ למחנה בדשן. בהוצאת דשן המזבח והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה שאין [ת''ל] אינו מלמד כלום דאנא ידענא דאל מחוץ למחנה מוציאין אותו דכתיב בפרים הנשרפים אל שפך הדשן וכתיב בהו מחוץ למחנה: ורבי שמעון. דאמר במתניתין אין מטמאין בגדים עד שיוצת האור ברובן האי מחוץ למחנה דכתיב בפר ושעיר של יום הכפורים מאי עביד ליה: נאמר כאן. בפר יום הכפורים ונאמר להלן בפרה אדומה והוציא אותה אל מחוץ למחנה (במדבר יט): מה כאן. בפרים הנשרפין חוץ לג' מחנות אף שחיטת פרה אדומה חוץ לג' מחנות: ומה להלן. בפרה אדומה במזרחה של ירושלים דכתיב בה אל נכח פני אהל מועד (שם) אלמא עומד במזרח ופניו למערב כנגד פתחו של היכל שהוא בכותל [מערבי] ופתוח למזרח אף כאן וכו': ורבנן. דמפקי ליה לקרא לטומאת בגדים ולית להו גזירה שוה: היכא שריף להו. לאיזו רוח של ירושלים:

כשם שפרשו בקרבו כך בשרו בעורו. פירש''י ואיתקש שריפה להוצאה ותימה לי והא בקדשים אין למידין היקש מהיקש והכא כיון דהוצאה גופה למידין בהיקש מדאיתקש עור ובשר לפרש היכי הדר תו גמרינן מינה שריפה בהיקש ואין לתרץ כיון דנשרפין חוץ לשלש מחנות לא חשיבי עור ובשר שלהם קודש לענין זה שלא יחזרו וילמדו בהיקש אלא חוזרין שפיר ומלמדין בהיקש דהא בפ' איזהו מקומן (זבחים דף נ.) מייתי הא ברייתא דהכא וגמר מינה דבר הלמד בג''ש חוזר ומלמד בג''ש בקדשים אלא יש לומר דשריפה גופה איתקש לפרש כשם שפרשו בקרבו בשעת שרפה כך בשרו בעורו דושרף קאי על בשרו וראשו וכרעיו וקרבו ופרשו ששורף הכל וכשם שפרשו בקרבו דגנאי היה לשרוף הפרש בפני עצמו אף בשרו בעורו מיהו יכולני ליישב פירש''י: תן לו מחנה שלישית. תימה בפר העדה מנלן שלש מחנות אי מפר כהן משיח הא איהו גופיה גמר בהיקש מדשן ודבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש ולמאן דאמר הימנו ודבר אחר לא הוי היקש ניחא דאגב דגמרי מיניה מחנה הכתוב בו גמרינן נמי מחנה דגמר בהיקשא וכן קשה בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מב:) דיליף מקלל דסקילתו חוץ לשלש מחנות מגזירה שוה דפרים הנשרפים ואמאי והא דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בגזירה שוה למאן דאמר באיזהו מקומן דבתר מלמד אזלינן אע''ג דלמד חול הוא וכן בשמעתא דקאמר להלן אתה נותן להם שלש מחנות וכאן מחנה אחת פירוש הא גמרי מהדדי בג''ש דחטאת חטאת בשילהי התערובת (זבח. ם דף פג.) וקשה והא דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בגזירה שוה וכן קשה לר' שמעון דגמר פרה מפר יום הכפורים חוץ לשלש מחנות בגזירה שוה ופר יום הכפורים גופיה בהיקש מפר כהן משיח כדפירש רש''י מדדרשי לפר זה פר יום הכפורים דאיתקש בההוא קרא לפר כהן משיח ולפר העלם ובקרא אחריתי דכתיב ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת שאין תלמוד לומר החטאת החטאת אלא החטאת יתירא לשאר נשרפין הוא דאתא הרי איתקשו להדדי וכל שכן דקשה טפי הכא דגמר פרה בגזירה שוה מפר יום הכפורים ופר יום הכפורים בהיקש מפר כהן . המשיח דאיהו גופיה יליף בהיקש בשלמא מזרחה של ירושלים דגמר יום הכפורים מפרה מצי הדר למיגמר מפר כהן משיח לרב פפא דפרק איזהו מקומן דאמר בתר מלמד אזלינן ומלמד חולין הוא דפרה קדשי בדק הבית היא אבל היכי מלמד יום הכפורים על פרה כיון דמלמד קודש הוא ויש לומר דפר יום הכפורים ופר כהן משיח לא בהיקש גמרי בהדדי אלא בגזירה שוה דעור ובשר ופרש כדלעיל או בג''ש דהחטאת החטאת מהדדי דבכולהו כתיב החטאת ולא כמו שפירש רש''י דהיקש הוא והשתא ניחא דהוה ליה דבר הלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד בגזירה שוה ופר העלם נמי למאן דאמר הימנו ודבר אחר הוי היקש לאו בהיקש יליף אלא בגזירה שוה דהחטאת החטאת ואפילו לר' מאיר דפליג בס''פ התערובות (גם זה שם) אההוא דרשא דחטאת וקאמר אינו צריך הרי הוא אומר לכפר כו' לאו משום דלית ליה גזירה שוה אלא ה''ק אינו צריך גזירה שוה לטומאת בגדים דמקרא דלכפר נפקא אי נמי יליף שריפה חוץ לג' מחנות מגזירה שוה דמחוץ למחנה כרבי שמעון וקשה אמאי איצטריך לרבי שמעון מחוץ למחנה מיותר ללמד על פרה שלש מחנות נגמר לה מפרים הנשרפים כדגמר מקלל בר''פ נגמר הדין (סנהדרין דף מב:) ויש לומר דשמא לרבי שמעון מקלל נמי מפר יוה''כ גמר כמו פרה ועוד תימה לדידן נגמר מקלל שיהא חוץ למחנה מיום הכפורים דמטמא בגדים חוץ למחנה אחת ולא נגמר חוץ לג' מחנות משריפת פרים ויש לומר מסתברא משריפה אית לן למיגמר דאידי ואידי הכשירו שם מקלל לסוקלו ופרים לשורפן אבל טומאת בגדים שחוץ למחנה אחת אינן הכשירו אבל תימה מאי איצטריך קרא בפ' השוחט והמעלה (זבחים דף קז:)

דף סח - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד