חולין לה ע"ב

מחשש שמא תשב (ישבה) עליהן אשתו נדה, אבל בפירי לא אמרינן [בפירות אין אנו אומרים] שמה שנעשה בטהרת תרומה נחשב טמא לקודש. ומעירים, ור' יצחק, בפירי נמי [בפירות גם כן] אמר, שפירות אוכלי תרומה מטמאים את הקודש, ולאו דווקא במדרס.

מתיב [מקשה] על כך ר' ירמיה מדיפתי: ומי אמרינן בפירי [והאם אומרים אנו בפירות] שהטהור לתרומה נחשב טמא לקודש? והתנן [והרי שנינו במשנה]: אין הכהן רשאי לקבל יין של תרומה מעם הארץ, החשוד על טהרת התרומה, אבל אם אמר לו עם הארץ: "הפרשתי לתוכה לתוך חבית יין זו רביעית של קדש (יין המיועד לנסכים)" — נאמן לומר על התרומה שבתוכה שהיא טהורה, מפני שאינו חשוד לטמא את הקודש. ומכאן שלא קא מטמא ליה [שאין מטמאה] התרומה לקדש. ואי אמרת [ואם אומר אתה] כדברי רב יצחק, שטהרתה של תרומה טומאה היא נחשבת אצל הקדש, אם כן תטמא תרומה לקדש!

אמר ליה [לו]: לגבי טומאה בחבורין קאמרת [אומר אתה]? מתרומה שהיא מצויה יחד עם הקודש בכלי אתה מביא ראיה? טומאה בחבורין שאני [שונה], דמגו [שמתוך] שמהימן עם הארץ על טהרת הקדש — מהימן נמי [גם כן] על טהרת התרומה המצויה עמו.

מתיב [מקשה] רב הונא בר נתן על רב יצחק ממה ששנינו: השני שבחולין מטמא משקה חולין, שעושה אותו ראשון לטומאה, ופוסל אוכלי (מאכלי) תרומה, שהם פסולים לאכילה, אך אינם מטמאים תרומה אחרת, והשלישי שבחולין מטמא משקה קדש, עושה אותו ראשון לטומאה, ופוסל אוכלי קדש, בחולין שנעשו על טהרת הקדש. והרי זה בניגוד למה שאמר רב יצחק, שהאוכל שלישי בחולין שנעשו על טהרת הקודש טהור לאכול בקודש, ואינו פוסלו!

ומשיבים: דבר זה תנאי [מחלוקת תנאים] היא, דתניא [ששנויה ברייתא]: חולין שנעשו על טהרת קדש — הרי הן כחולין רגילים, ואין בהם כלל שלישי לטומאה.

ר' אלעזר ברבי צדוק אומר: הרי הן כתרומה, לטמא שנים, שאם נגעו בטומאה יש בהם ראשון ושני, ולפסול אחד, שהשני עושה שלישי, אבל השלישי אינו עושה רביעי. ור' יצחק הולך בשיטת ברייתא זו.

א ושבים לדון במשנתנו, ר' שמעון אומר: בעלי חיים שלא יצא דם בשחיטתם הוכשרו בשחיטה עצמה לקבלת טומאה. אמר רב אסי, אומר היה ר' שמעון: דווקא שחיטתו מכשרת ולא דם השחיטה.

ומציעים: לימא מסייע ליה [האם נאמר שמסייע לו] לרב אסי מה ששנינו במשנה, ר' שמעון אומר: הוכשרו בשחיטה, מאי לאו [האם אין] הכוונה: בשחיטה ולא בדם? ודוחים: לא, כוונתו שלא רק בדם הם מוכשרים, אלא אף בשחיטה.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו בברייתא, אמר להן ר' שמעון: וכי הדם מכשיר? והלא שחיטה מכשרת! ומשיבים: גם מכאן אין ראיה גמורה, ויש להסביר שהכי קאמר [כך הוא אומר] להן: וכי דם בלבד מכשיר? אף שחיטה נמי [גם כן] מכשרת.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו, ר' שמעון אומר: דם המת (בהמה שמתה מעצמה) אינו מכשיר לקבל טומאה; מאי לאו [האם לא] נדייק מכאן: הא [אבל] דם שחיטה מכשיר? ודוחים: לא, יש לדייק: הא [אבל] דם חללים (הרוגים) מכשיר, כלומר, דם של בהמה שנהרגה, ולא שמתה מעצמה. ומקשים: אבל דם שחיטה לשיטתך, מאי [מה] יהא דינו, לא מכשיר?

אם כן לישמעינן [שישמיע לנו] ר' שמעון רק שדם שחיטה אינו מכשיר, ואנו נבין שכל שכן שדם המת אינו מכשיר! ומשיבים: גם אם דם שחיטה מכשיר, עדיין דם המת איצטריכא ליה [הוצרך לו לומר] שאינו מכשיר, שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: הואיל ודם חללים מכשיר, מדוע דם המת אינו מכשיר? מה לי קטליה איהו [אם הרג אותו הוא], מה לי קטליה [אם הרג אותו] מלאך המות? על כן קא משמע לן [משמיע לנו] ר' שמעון שדם המת אינו מכשיר.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו, ר' שמעון אומר: דם מגפתו (פצעו), שיוצא מהפצע, אינו מכשיר. מאי לאו [האם אין] לדייק מכאן: הא [אבל] דם שחיטה מכשיר? ודוחים: לא, הכוונה היא הא [אבל] דם חללים מכשיר. ושואלים: אבל דם שחיטה מאי [מהו] לפי זה, לא מכשיר?

אם כן לשמעינן [שישמיע לנו] רק שדם שחיטה אינו מכשיר, ואנו נבין שכל שכן שדם מגפתו אינו מכשיר! ומשיבים: למרות שדם שחיטה אינו מכשיר, עדיין דם מגפתו איצטריכא ליה [הוצרך לו לומר] שגם כן אינו מכשיר, שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: הואיל ודם חללים מכשיר, מה לי קטליה כולה [אם הרג את הבהמה כולה] מה לי קטליה פלגא [אם הרג אותה למחצה], לכן הוצרך להשמיענו שאינו מכשיר.

ושואלים: ומאי שנא [ובמה שונה] דם חללים שהוא מכשיר לדעת ר' שמעון? דכתיב [שכן נאמר]: "ודם חללים ישתה" (במדבר כג, כד), ומכאן שהוא חשוב משקה; והרי ביחס ל

דם שחיטה נמי כתיב [גם כן נאמר]: "על הארץ תשפכנו כמים" (דברים יב, טז), הרי שהושווה למים! ומשיבים: ההוא [אותו פסוק] לא ללמד לענין הכשר לטומאה הוא בא, אלא למישרי [להתיר] דמן של פסולי המוקדשין בהנאה כאילו היו מים הוא דאתא [שבא],

as with regard to garments there is concern lest his wife sit upon them when she is impure with the impurity of a menstruating woman. But with regard to produce, we do not say that if it was prepared with the purity of teruma it renders sacrificial food impure, and Rabbi Yitzḥak states his halakha with regard to produce as well.

Rabbi Yirmeya of Difti raises an objection to the opinion of Rabbi Yitzḥak: And do we say with regard to produce that if it was prepared with the purity of teruma it renders sacrificial food impure? But didn’t we learn in a mishna (Ḥagiga 24b): It is not permitted for a priest to accept teruma wine from an am ha’aretz, but if an am ha’aretz says to the priest: I separated and placed into this barrel of teruma wine a quarter-log of sacrificial wine, he is deemed credible? And this indicates that teruma does not render the sacrificial food impure. And if you say with regard to teruma that its state of purity is impurity vis-à-vis sacrificial food, let the teruma render the sacrificial food impure.

Rabbi Yitzḥak said to Rabbi Yirmeya of Difti: Are you are saying that there is an objection to my opinion based on the case of impurity in a case of food items, the teruma wine and the sacrificial wine, that are attached in one barrel? Impurity in a case of food items that are attached is different, as, since the am ha’aretz is deemed credible with regard to the sacrificial food, he is deemed credible with regard to the teruma as well.

Rav Huna bar Natan raises an objection from a baraita to the opinion of Rabbi Yitzḥak with regard to rendering sacrificial food impure with fourth-degree ritual impurity: Non-sacred food that is impure with second-degree impurity renders impure through contact a non-sacred liquid, which assumes first-degree impurity, and disqualifies teruma foods, in the sense that those foods are impure but do not transmit impurity to other food. And non-sacred food that is impure with third-degree impurity renders impure through contact a sacrificial liquid and disqualifies sacrificial foods, in the case of non-sacred food items that were prepared on the level of purity of sacrificial food. This contradicts the opinion of Rabbi Yitzḥak, who said that there is nothing that confers fourth-degree impurity in sacrificial food other than consecrated sacrificial food alone, but not non-sacred food prepared with the purity of sacrificial food.

The Gemara answers that this matter is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: The halakhic status of non-sacred food items that were prepared on the level of purity of sacrificial food is like that of non-sacred foods, and they are incapable of assuming third-degree impurity.

Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, says: The halakhic status of non-sacred food items that were prepared on the level of purity of sacrificial food is like that of teruma. Accordingly, a primary source of ritual impurity is able to render two items impure: The food item with which it comes into contact assumes first-degree impurity, and the food item with which that came into contact assumes second-degree impurity. And that item is able to disqualify one further item, which assumes third-degree impurity but will not render sacrificial food impure with fourth-degree impurity. According to both opinions in this baraita, non-sacred food prepared with the purity of sacrificial food does not disqualify sacrificial food. According to the mishna in Teharot, it does disqualify sacrificial food.

§ The mishna states (33a): In the case of one who slaughters a domesticated animal, an undomesticated animal, or a bird, and blood did not emerge from them, Rabbi Shimon says: They were rendered susceptible to ritual impurity by means of the slaughter itself. Rav Asi said that Rabbi Shimon would say: It is its slaughter that renders it susceptible to ritual impurity, and not the blood that emerges during the slaughter.

The Gemara suggests: Let us say that the mishna supports the opinion of Rav Asi. Rabbi Shimon says: They were rendered susceptible to ritual impurity by means of the slaughter itself. The Gemara asks: What, is it not that Rabbi Shimon is saying: By means of the slaughter and not by means of the blood from the slaughter? The Gemara answers: No, perhaps Rabbi Shimon is saying: The animal can be rendered susceptible to ritual impurity by means of blood and also by means of slaughter.

The Gemara suggests: Come and hear a baraita is support of Rav Asi’s statement. Rabbi Shimon said to the Rabbis: Is it blood that renders the animal susceptible to ritual impurity? But isn’t it slaughter that renders it susceptible? This indicates that Rabbi Shimon holds that it is specifically the slaughter and not the blood that renders the flesh susceptible to impurity. The Gemara rejects this proof. This is what Rabbi Shimon is saying to the Rabbis: Is it blood alone that renders the animal susceptible to ritual impurity? Slaughter too renders it susceptible.

The Gemara suggests: Come and hear a baraita contrary to Rav Asi’s statement. Rabbi Shimon says: Blood of the animal that is dead of natural causes does not render food items susceptible to ritual impurity. What, is it not that one may infer that blood of slaughter renders food items susceptible to ritual impurity? The Gemara rejects this proof. No, infer that blood of animals that are killed renders food items susceptible to ritual impurity. The Gemara asks: But with regard to blood of slaughter, what then is the halakha; that it does not render food items susceptible to ritual impurity?

If so, let Rabbi Shimon teach us that blood of slaughter does not render the animal susceptible to ritual impurity, and we will conclude that all the more so that is the halakha with regard to blood of the animal that is dead as a result of natural causes. The Gemara answers: It was necessary for Rabbi Shimon to teach the halakha of blood of the animal that is dead as a result of natural causes, as it could enter your mind to say: What difference is there to me if one killed the animal himself, and what difference is there to me if the animal was killed by the angel of death? In both cases the blood should render the animal susceptible to ritual impurity. Therefore, Rabbi Shimon teaches us that unlike blood of an animal that was killed, blood of an animal that is dead as a result of natural causes does not render food items susceptible to ritual impurity, and no inference may be drawn with regard to blood of slaughter.

The Gemara suggests: Come and hear another baraita contrary to Rav Asi’s statement. Rabbi Shimon says: Blood of the wound of an animal does not render other items susceptible to ritual impurity. What, is it not that one may infer that blood of slaughter renders food items susceptible to ritual impurity? The Gemara rejects this proof. No, infer that blood of animals that are killed renders food items susceptible to ritual impurity. The Gemara asks: But with regard to blood of slaughter, what is the halakha; that it does not render food items susceptible to ritual impurity?

If so, let Rabbi Shimon teach us that blood of slaughter does not render the animal susceptible to ritual impurity, and we will conclude that all the more so that is the halakha with regard to blood of its wound. The Gemara answers: It was necessary for Rabbi Shimon to teach blood of its wound, as it could enter your mind to say: What difference is there to me if one killed the entire animal, and what difference is there to me if one killed half of the animal, i.e., wounded it? In both cases the blood should render the animal susceptible to ritual impurity. Therefore, Rabbi Shimon teaches that unlike the blood of an animal that was killed, the blood from an animal’s wound does not render food items susceptible to ritual impurity, and no inference may be drawn with regard to blood of slaughter.

The Gemara asks: What is different with regard to blood of animals that are killed that they render food items susceptible to ritual impurity? It is due to the fact that it is written: “Behold, they are a people that rises up as a lioness, and as a lion he lifts himself up; he shall not lie down until he eats of the prey and drinks blood of carcasses” (Numbers 23:24). The fact that the blood of a carcass, which in the context of the verse is referring to an animal that was killed, is mentioned in the context of drinking, indicates that it is a liquid that renders food items susceptible to ritual impurity.

With regard to blood of slaughter it is also written: “Only, you shall not eat the blood; you shall pour it upon the earth as water” (Deuteronomy 12:16). The parallel to water ostensibly indicates that the blood of slaughter should also render food items susceptible to ritual impurity. The Gemara answers: That verse is not written with regard to susceptibility to impurity. The purpose for which it comes is to permit benefit from the blood of disqualified consecrated animals.