חולין כ ע"א

דף כ - א

ואי סלקא דעתך, מחזיר דוקא אמרו, הרי שמשנתנו המכשרת מליקה מהעורף אף היא מדברת בשהחזיר הסימנים, אם כן תיקשי: מאי איריא מולק דכשר מהעורף, והרי אפילו שוחט מן העורף נמי יהא כשר? שהרי מחזיר הסימנים לאחורי העורף ושחט אותם בלבד, ולא נעשה העוף טריפה קודם שחיטה על ידי שבירת המפרקת. ^[143] אלא לאו, שמע מינה, דבני רבי חייא אף מחזיר אמרי. ואם מלק בלא שהחזיר, ודאי כשר. ומתניתין מדברת בלא אהדר הסימנים, אלא חתך השדרה והמפרקת קודם מליקת הסימנים. ולכן רק מליקה כשרה באופן הזה, אבל שחיטה באופן כזה פסולה, שהרי נטרפה קודם לכן על ידי שבירת המפרקת.

אמר רבי ינאי: יקבלו הרובין, הנערים בני רבי חייא, את תשובתן. שיש להקשות עליהם ממשנתנו, דקתני "נמצא, כשר בשחיטה פסול במליקה. כשר במליקה פסול בשחיטה", למעוטי מאי?מה באה המשנה להשמיענו? אם לומר שהצואר כשר לשחיטה ופסול למליקה, והעורף כשר למליקה ופסול לשחיטה, הרי כבר נשנה כל זה לפני כן במשנה.

לאו, האם לא בהכרח, שאמרה זאת המשנה למעוטי מחזיר הסימנים לאחורי העורף, דלא, שאינו כשר במליקה, אלא צריך דוקא שיחתוך המפרקת קודם הסימנים. אף על פי שבשחיטה כשר בהחזיר הסימנים. וזה באה המשנה להשמיענו, שיש אופן נוסף שלא הוזכר לפני כן, שהוא כשר בשחיטה ופסול במליקה [ואגב הרישא נשנתה גם הסיפא, דכשר במליקה פסול בשחיטה]. וקשיא לבני רבי חייא, שמכשירים המליקה בהחזיר סימנים לאחורי העורף?

ומתרצינן לבני רבי חייא: אמר רבה בר בר חנה: לא זו באה המשנה למעט, אלא למעוטי שן וצפורן המחוברים לגוף האדם, שפסולים לשחיטה, אף על פי שהמליקה מצוותה דוקא בצפורן מחוברת לגוף הכהן. ^[144] וזו כונת המשנה ש"כשר במליקה", דהיינו בצפורן מחוברת, "פסול בשחיטה".

וכמו שהצפורן המחוברת פסולה לשחיטה, הוא הדין שן המחוברת, ולא שהשן כשרה במליקה. ואגב הסיפא נשנתה גם הרישא, "כשר בשחיטה פסול במליקה".

ומקשינן: שן וצפורן, הא בהדיא קתני להו במשנה בפרקין, דפסולין בשחיטה. שכך שנינו "חוץ ממגל קציר והמגרה והשנים והצפורן"? ומתרצינן: אלא, אמר רבי ירמיה: משנתנו ד"נמצא כשר בשחיטה פסול במליקה", למעוטי מוליך ומביא, שכשר בשחיטה להוליך ולהביא את הסכין על צואר הבהמה, ואילו מליקה מצותה דוקא ללחוץ עם הצפורן על העורף ולרדת בעומק עד הסימנים. ואם הוליך והביא הצפורן על העורף, פסולה המליקה.

ומקשינן: הניחא למאן דאמר מוליך ומביא במליקה פסול. אלא למאן דאמר מוליך ומביא במליקה כשר, שנחלקו בזה אמוראים לקמן, מאי איכא למימר?

ומתרצינן: בני רבי חייא סברי לה כמאן דאמר מוליך ומביא במליקה פסול. ואם כן, לשיטתם, אפשר להעמיד את המשנה שבאה למעט מוליך ומביא במליקה.

אמר רב כהנא: מצות מליקה כך היא: קוצץ ויורד בצפורן לתוך הסימנים, ואינו עושה הולכה והובאה, וזו היא מצותה.

סבר רבי אבין למימר: קוצץ ויורד, אין. אבל מוליך ומביא, לא. שהולכה והובאה פוסלת במליקה.

אמר ליה רבי ירמיה לרב אבין: לא כן, אלא, כל שכן דמוליך ומביא במליקה כשר. שמלבד אותם דברים שפסלה התורה אם עשה המליקה כשחיטה, כגון סכין וצואר, הרי כל מה שיעשה כמו בשחיטה עדיף הוא, ובכלל זה מוליך ומביא.

ומאי "זו היא מצותה" דאמר רב כהנא, דמשמע שרק כך כשרה המליקה? אימא, אף זו היא מצותה. שגם אם לא הוליך והביא כשרה המליקה וכל שכן אם הוליך והביא.

אמר רבי ירמיה אמר שמואל: כל מקום בצואר הכשר בשחיטה, הרי המקום שהוא כנגדו בעורף, דהיינו, "מול העורף", שהוא כנגד הצואר, כשר במליקה.

ודנה הגמרא: מה בא שמואל לחדש? אם להשמיענו שכל מול העורף כשר למליקה, הרי להדיא שנינו כן במשנתנו. אלא, ודאי עיקר החידוש בדבריו הוא במה שניתן לדייק מהם שדוקא מקום הכשר בשחיטה כשר כנגדו במליקה, הא המקום הפסול בשחיטה פסול כנגדו במליקה.

למעוטי מאי? הרי ודאי לא בא למעט שלמעלה מהצואר שפסול לשחיטה כנגדו פסול למליקה. שהרי המקום הזה הוא העורף ממש ופשיטא שהוא פסול שהרי "מול העורף" נאמר בתורה.

אילימא למעוטי עיקור סימנין, שנעקרו הסימנים והוזזו ממקומם, שעל ידי כן נפסל הצואר מלשחוט בו, ובא שמואל לומר שהעורף שכנגדו אף הוא פסול למליקה אם נעקרו הסימנים, אין לומר כן, דהא תני רמי בר יחזקאל, אין עיקור סימנין פוסל בשחיטת עוף!

הרי שבעוף אפילו לענין שחיטה אינו פוסל עיקור סימנים.

ומתרצינן: אמר רב פפא, למעוטי ראשו של עוף, שהשחיטה פסולה בו. ובא שמואל להשמיענו שאף המליקה פסולה אם עשאה בראשו של העוף.

ותמהינן: ראשו, הרי פשיטא שהוא פסול למליקה, דהא "ממול ערפו" אמר רחמנא, ולא בראשו?!

ומתרצינן: מאי ראשו? - שיפוי ראשו, בסוף הראש, שמתחיל לשפע שם לעבר מול העורף. כגון דנקט משיפוי ראשו, שהתחיל שם את המליקה, ומלק מיעוט של הסימנים, והגרים ואזל עד דמטא תתאי. המשיך בשיפוע למטה עד שהגיע למול העורף, ומלק שם רוב של הסימנים. ואף על פי שהרוב היה במקום הראוי למליקה, מכל מקום פסולה המליקה, משום שהמיעוט הראשון היה שלא במקום הכשר למליקה.

ודין זה מצינו גם לענין שחיטה. וכדרב הונא אמר רב אסי.

דאמר רב הונא אמר רב אסי: הגרים שליש, ששחט השליש הראשון של הסימן שלא במקום הכשר לשחיטה, ואחר כך שחט שני שליש במקום הראוי לשחיטה - פסולה! והשמיענו שמואל, דכשם שהשחיטה נפסלת בגלל המיעוט הראשון שלא היה במקום כשר, אף על פי שהרוב היה במקום כשר, הוא הדין במליקה שנפסלת בכך.

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: הא דתני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנין פוסל בשחיטת עוף, לא אמרן אלא למאן דאמר אין שחיטה לעוף מן התורה. שנחלקו התנאים, ויש תנא האומר שהעוף אינו חייב בשחיטה מן התורה אלא מדרבנן לפי שלא נאמר בתורה אלא "וזבחת מבקרך ומצאנך", ומותר מן התורה לאכול עוף גם אם הרגו אותו על ידי דיקור או עקירת סימנים. וכיון שכל השחיטה בעוף אינה אלא מדרבנן לכן אמר רבי בר יחזקאל שעיקור הסימנים אינו פוסל בשחיטתה.

אלא ש"מ אף מחזיר ובלא מחזיר עיקר מליקה אלא שובר מפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לסימנין ומתניתין בדלא אהדר כלומר ומתניתין דקתני כשר במליקה פסול בשחיטה בדלא אהדר אלא שובר מפרקת וכענין זה פסול בשחיטה א"ר ינאי יקבלו הרובין את תשובתן שאומרי' אף מחזיר ומתניתין בדלא אהדר שכן מצינו כשר בשחיטה פוסל במליקה דקתני כשר וכו' וכשר למעוטי מאי שאינו כשר^א)נראה דמפרש דר' ינאי פליג על הא דאמרי הרובין דמתני' בדלא אהדר דמשמע דמחזיר סימנין לאחורי העורף ושוחט כשר וע"ז הוכיח ממתני' דפסול. ואכן אפשר להגיה בדברי רבינו בכ"מ שכתוב לשון שחיטה צ"ל לשון מליקה ובמקום מליקה צ"ל שחיטה ובזה יהי' עולה פירושו מכוון כפירש"י. בשחיטה מאי לאו למעוטי שאינו מחזיר סימנים לאחורי העורף ושוחט כלומר שאינו שוחט מאחורי הצואר וזו כשר במליקה לאחורי הצואר וזו היא שאמרן כשר במליקה פסול לא למעוטי שן וציפורן כלומר דשן וציפורן דפסול בשחיטה:

שן וצפורן בהדיא קתני להו חוץ ממגל קציר והמגרה והשינים והציפורן וכו' למעוטי מוליך ומביא דכשר בשחיטה ופסול במליקה:

למעוטי מאי למעוטי עיקור סימנין. כלומר דבשחיטה פסול ולמליקה כשר:

והתני רב יחזקאל אין עיקור סימנין לעוף כגון דנקט מראשו כו'. כלומר דלא שבר המפרק' ממש במליקה אלא כגון דנקט מראשו והגרים ואזיל עד דמטא תתאי וכדרב הונא אמר רב אשי וכו' כלומר כשם שהגרמה פסול בשחיטה כך במליקה:

א"ל ר' ירמיה כ"ש דמוליך ומביא במליקה כשר. פירש"י ז"ל משום דכל היכא דאפשר למעבד בשחיטה טפי עדיף. ואיכא דק"ל בני ר' חייא דסברי מוליך ומביא במליקה פסול דאלמא לא מבעי למעבד בשחיטה אמאי סברי אף מחזיר סי' הא הוא בדרך שחיטה.
וי"ל מחזיר סי' לאו דרך שחיטההוא אלא בדיעבד הלכך במליקה נמי בדיעבד כשר ומ"ד נמי מחזיר דוקא לאו משום דדרך שחי' בעי אלא שלא תעשה בה מעשה טרפה קודם עיקר מליקה שהיא חתיכת סי' ומ"ד מחזיר אפי' בדיעבד לא משום דרחמנא אמר ממול ערפו ואם החזיר הסי' לאו ממול עורף הוא דסי' מיקרו צואר ועוד כדרכו בעי'.

למעוטי שן וצפורן. פירש"י ז"ל במחובר וה"ק כשר במליקה כגון צפורן מחובר פסול בשחיטה וה"ה לשן ואיידי דתנא סיפא תנא רישא שן וצפורן בהדיא תני להו שפסולין בשחיט' ולהכשיר במליקה נמי פשיטא דמליקה בעצמו של כהן היא זה תורף פירושו.
ואין זה נכון, חדא דהו"ל למימר צפורן ל"ל לאדכורי שן דאי משום מתני' דקתני השינים והצפורן ההוא בתלוש הוא ועוד שכולה סוגיא ארישא דהא מתני' קיימא דהיינו כשר בשחיטה פסול במליקה.
לפיכך נראין הדברי' כגי' ר"ח ז"ל שהוא גורס למעוטי סכין וצפורן וכך פירוש' רישא למעוטי סכין דהיינו כל שהוא שם תלוש שבעולם הכשר בשחיטה ופסול במליקה וסיפא למעוטי צפורן דהיינו מחובר שפסול בשחיטה וכשר במליקה ושיטה דמתני' קא פריש ברישא וסיפא ואקשינן סכין וצפורן בהדיא קתני להו גבי שחיטה תנא ברישא דמתני' וגבי מליקה נמי תנינא במתני' מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה דאלמא מליקה בתלוש היא פסולה ובעצמו של כהן היא.
ומה שהשיב רש"י ז"ל ואמר דהא בתלוש לא מקריא מליקה ואפי' מליקה פסולה איני יודע מהו שאעפ"י שאין מליקה אלא בעצמו של כהן מ"מ ראוי הוא לומר כשר בשחיטה פסול במליקה לומר שאינה נק' מליקה. ועוד הא מנ"ל אדרבה מצינו שעקם הכתוב ב' וג' תיבות ללמד שמליקה בעצמו של כהן כדתניא בפ' קדשי קדשים והקריבו הכהן אל המזבח ומלק. וכי תעלה על דעתך שזר קרב על גבי מזבח אלא מגיד שלא תהא מליקה אלא בעצמו של כהן ועוד דתנן מלק בסכין.

הא דא"ר ירמיה כל הכשר בשחיטה כנגדו בעורף כשר במליקה. כך פירש"י ז"ל דלאו בהלכות שחיטה איירי דא"כ איכא למפ' טובא כל הלכו' מליקה לאו בהלכות שחיטה נינהו בתלוש ומחובר ומוליך וקוצץ אלא בהכשר מקום מיירי ופרכינן הא פסול דע"כ שמואל משום הך דיוקא נקט לה דאי משום היא גופה לאשמועינן דמול עורף כשר במליקה בהדיא קתני לה במתני' אלא שמואל פסול אתא לאשמועינן ולמעוטי מאי ואוקימנא למעוטי שפוי ראשו משהתחיל הראש לשפע דהיינו שפוי דכובע שכדרך שאמרו בבהמה כך אמרו בעוף דמשפוי ולמעלה שחיטתו פסולה וקמ"ל שמואל דאף מליקתו פסולה.

הא דאמרינן כדתני' רמי בר יחזקאל אין עיקור סי' לעוף. לא אמרן אלא למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה. כל שפסק סי' שלו או חותכן בצואר כשר מן התורה הא אם חנק אותו או רצץ ראשו באבן ודאי אסור ושמא תאמר עיקור סי' מלחי כמרצץ את מוחו דמי או כשובר את רגלו קמ"ל כחותך סי' במקו' שחיט' הוא והוא שעקרן אדם ביד בשעת שחיטה דמחמת עצמו טרפה היא ולהכי קאמר שאם היה שוחט ועקר סימן בידו מותר ואפי' גזרת חכמים אין בו ואע"פ שגזרו בשאר הלכות שחי' כגון שהיה וחלדה בזו לא גזרו.
ואקשינן אדרבה למ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה הכי גמירי לה לפי שיש בעיקור סי' בבהמה חומר בשעת שחיטה שהיא נבלה מהלמ"מ וגמירי בעוף דמשהתחי' בשחיטה אם נעקרו אין בו נבלות אלא טרפות ודאי יש בו ולהוציאו מידי נבלה איתמר א"נ לומר שאם חתכן בסכין בראשן כשוחטן במקום שחיטה הן דליכא בהו הגרמה כלל אבל למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה לא מיתוקמא דמדבריהם מיהא יש בו עיקור.
וא"ת דילמא רמי בר יחזקאל נמי דבר תורה קתני אף שהיה וחלדה אין בו, ועוד א"ב הו"ל למימר הכי אין עיקור בעוף דבר תורה וטפי עדיף לן לתרוצ' לדבר הנוהג מלהעמידה דבר תורה (וא"כ ק"ו) [ואמר רבינא אמר רבין בר קיסרי] למליקה איתמר לומר שאינה נבלה שאין הלכה בנבלות שלה אלא בשעת שחיטה אבל בשעת מליקה הרי הוא כעוקרו קודם לכן שהיא טרפה ואין טרפות מליקה אוסרתה דסי' שהרי הוא שובר מפרקת ומטרף קודם לכן וכיון שנשברה מפרקת חיבור בסי' בלחי מה יועיל לו הלכך אין עיקור, וכבר כתבתי מזה למעלה.
ומצאתי אני המעתיק עוד כתב יד לרבי' המחבר ז"ל וז"ל עוד יש לי לפ' עיקור סי' כפשוטו שנעקרו מן הלחי לגמרי ובין בשעת שחיטה ובין שלא בשעת שחי' דינן שוה וכדאמרינן בר"פ א"ט והאיכא עיקור סי' ומה שאמרו אלו הן הלכות שחיטה לישנא בעלמא נקט לפי שהטבח צריך לידע הלכה זו שאם נשמטו לו בשעת שחיטה אסורה דאל"כ שמא יארע לו כן ולא ידע דאסור ומה שאמרו אין עיקור סי' בעוף לא להכשיר סי' שנעקרו מאליהן קודם שחיטה אלא אם עקרן בסכין כאלו שחטן במקומן ולית בהו הגרמה באותו מקום דהכי גמירי לה, ולישנא דגמרא דמליקה לומר שאם בא כהן לעקרן בצפורן לאחר שחתך מפרקת כמולק אותם במקום שחיטה הוא דהיינו נמי גמרא דהלמ"מ וההיא דאמרי' סי' שנדלדלו ברובן לאו דוקא דנדלדלו ברובן דא"כ כעקורין חשיבי ובכלל עיקור סי' הוא דנבלה אלא סירכיה דמתני' נקט דקתני נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת בטרפות וכולה אליב' דרע"ק א"נ עיקור סי' שנעקרו כולן נבלה ונדלדלו רובן דאיקפל איקפולי טרפה וא"ת מ"ש מנקובת הוושט דנבלה התם מקום שחי' הכא לאו מקום שחיטה ומיהו נעקרו כולן כיון דלא חיי כלל לא גרע מנטילת ירך וחלל שלה, ע"כ מה שמצאתי אני בענין העיקור.

מאי איריא מולק אפילו שחט נמי. דהא סימנין קא שחט, דלא הקפידה תורה שתהא שחיטה מן הצואר דוקא כמו שהקפידה במליקה שתהא ממול עורף, דשחיטה בסימנין תליא, והיינו דשוחט בצדדים שחיטתו כשרה, ומולק מן הצדדין מליקתו פסולה, והילכך אף במחזיר סימנים להדי עורף ושחט שחיטתו כשרה.

ברש"י ז"ל למעוטי שן וצפורן. ופירש הוא ז"ל דאכשר במליקה פסול בשחיטה קאי והיא עיקר, ורישא אטו סיפא נקטה, והכי קאמר כשר במליקה צפורן מחוברת, דהא מצותה בעצמו של כהן ופסול בשחיטה דמחובר פסול בשחיטה. וכן נמי שן מחוברת פסולה לשחיטה, ואיידי דנקט צפורן נקט שן. ואקשיה שן וצפורן מחוברין בהדיא קתני להו, דהא קתני להו במתניתין (טו, ב) חוץ מן השנים והצפורן, ואוקימנא במחוברת. וכתב הוא ז"ל דאי אפשר לפרש למעוטי שן וצפורן תלושין, ורישא דוקא, כלומר כשר בשחיטה פסול במליקה. דמליקה בציפורן תלושה אפילו מליקה פסולה לא מיקריא, דאין מליקה אלא בציפורן מחוברת ופסול שלה [היינו] בשדבר אחר גורם לה, כגון שהיא מן הצדדין או מן הצואר וכיוצא בהן.
ויש להקשות לפירושו, חדא דאי במליקה פסול בשחיטה קא דייקינן לל"ל למעוטי שן, לימא למעוטי צפורן ותו לא, ועוד מאי קאמר שן וצפורן, בהדיא קתני להו, דשן מחוברת במתניתין ליכא, (דהשנים) [דהשינים] דקתני לאו במחוברין, אלא בתלושין, ו[א]שנים קתני, מפני שחונקין, וצפורן בלחוד הוא דאוקימנא במחוברת, אלא למעוטי סכין וצפורן גרסינן, והיא גרסתו של ר"ח ז"ל, וכולה מתניתין דוקא כשר בשחיטה פסול במליקה למעוטי סכין, והוא הדין לכל שאר הדברים, חוץ מעצמו של כהן, וכשר במליקה פסול בשחיטה למעוטי צפורן מחוברת, ואקשינן סכין וצפורן בהדיא קתני להו. צפורן דתנן חוץ מן הצפורן, ואוקימנא במחוברת, וסכין שפסול במליקה דתנן ומייתי לה בסמוך (כ, ב) מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה. ומה שאמר רש"י ז"ל דמליקה בסכין אפילו מליקה פסולה לא מיקריא. הכא הא לא קתני מליקתו פסולה אלא פסול במליקה, ועוד מנא ליה דלא, דאי משום דעיקר מליקה בגופו של כהן, אם כן מולק מן הצואר לא תהא אפילו מליקה פסולה, דהא ממול ערפו כתיב, ואילו במתניתין קא תני מן הצואר מליקתו פסולה.

קוצץ ויורד אין מוליך ומביא לא. שהתורה חלקה לגמרי בין שחיטה למליקה אמר ליה רבי ירמיה כל שכן דמוליך ומביא במליקה כשר דלא אשכחן דחלקה תורה אלא בממול עורף אבל בהלכותיה כל שאתה יכול לעשות מליקה כשחיטה כדי שתעשה עיקר מליקה, דהיינו בסימנין בחיות אתה עושה ונהי שהתורה התירה אפילו בדריסה אבל כל שכן דאם הוליך והביא כדי שלא תחנק קודם גמר מליקה שהוא כשר וטעמא דמאן דאמר נמי אף מחזיר סימנין מהאי טעמא הוא דקאמר.

וכדרב הונא אמר רב אסי הגרים שליש ושחט שני שליש טרפה. והא דאיפשיטא ליה טפי בשחיטה מבמליקה, משום דשאר הלכות שחיטה אינן נוהגות במליקה, דהיינו שהייה דרסה חלקה שפוסלין בשחיטה ואינן פוסלין במליקה, וטעמא דהגרמה שפסולה אפילו במליקה, משום ד[מ]מול ערפו אמר רחמנא, וקא משמע לן שמואל דכי היכי דבשחיטה התחלת מקום שאינו ראוי פסול אף על גב דעביד לבסוף רובא בשחיטה, הכי נמי במליקה דפסול.

גר' רש"י ז"ל למעוטי שן וציפורן פרש"י ז"ל שן וצפורן מחובר' שן פסולה בשחיטה משום מחוברת ובמליקה לפי שאינה בעצמה של כהן וצפורן כשרה במליקה וזו היא מצותה ופסולה בשחיט' משו מחובר ומשום סיפא נקט לי' דצפורן כשר במליקה ופסול בשחיט' וכיון דאשמעינן לצפורן ה"ה לשן דפסול בשחיטה דתרווייהו משום מחובר הוא ואיידי דתני סיפא תני רישא דפסול במליקה כשר בשחיטה: ואקשי' שן וצפורן בהדיא קתני לה פי' רש"י ז"ל במתני' דלעיל חוץ ממגל קציר והמגיר והשיני' וצפורן מפני שהם חונקין ואינו מחוור חדא דכיון דלא מפרשי אלא סיפא דכשר במליק ופסול בשחיטה למה לי' למינקט שן דפסול בשניהם ועוד דכל זו פיסול מחובר ופיסול עצמו של כהן האיך אפשר לשחוט ולמלוק בשן מחוברת בבעלי חיים וכ"ש בשינו של כהן דהא בעי ימין וליכא. ואע"ג דגידמת חולצת בשני' התם ליכא קפידא דאוריית' שתחלוץ בימין כדפרישת בדוכתא ועוד ושן מחוברת לא תנינא לעיל דהא השיני דקתני תלושין הן ופסולין מפני שהן חונקין וכדפרי' תלמודא לעיל בדוכתא ויותר יש לפרש לפי גרסא זו דשן וצפורן דנקט לפרושי רישא וסיפא דשן תלושין כשרה בשחיטה ופסולה במליקה וצפורן מחוברת פסול בשחיטה וכשר במליקה ואמרי' שן וצפורן בהדי קתני לה דהא בהדי' קתני דצפורן פסול בשחיט במתני דלעיל ושן נמי תלושה הא קתני דכשר בשחיטה דהא לא פסול אלא בשני' דוקא מפני שהם חונקים והא דנקט שן וצפורן ולא נקט סכין וצפורן וכל דבר תלוש איידי דתני להו לעיל בחדא השינים והצפורן נקטינהו הכא כנ"ל ור"ח ז"ל גורס והיא גרסת התוס' ורוב ספרים למעוטי סכין וצפורן ומפרש רישא וסיפא דסכין כשר בשחיטה ופסול במליקה וצפורן בהיפך כדפריש' ואקשי' סכין וצפורן בהדיא קתני להו לפסלא דהא קתני לעיל צפורן בפיסול שחיטה וקתני בדוכתא סכין בפיסול מליקה וכדתנן מלק בסכין מטמא בגדים וכו' כדמייתי לה לקמן:

אבל מולך ומביא לא פי' דסברי דגזירת הכתוב הוא שלא לעשו' מליק' בתורה שחיטה כלל:

אמר ליה רבי ירמיה כ"ש וכו' פי' דכל שאנו עושין מליקה הדומה לשחיטה עדיפא טפי:

אמר רבי ירמיה אמר שמואל כל הכשר בשחיטה כנגדו בעורף כשר למליקה הלשון מוכיח כפי' רש"י ז"ל דשמואל לאו בהלכות שחיטה ומליקה איירי דא"כ ה"ל למימר כל הכשר בשחיטה כשר במליקה מאי כנגדו בעורף ועוד דהא ודאי לא שויא שחיטה ומליקה בהכשרם ולא בפיסולם דאיכא בינייהו שן וצפורן ומוליך ומביא אלא ודאי דשמואל לא איירי אלא במקום שחיטה ומליקה וה"ק כל המקום הכשר לשחיטה כנגדו בעורף המקום כשר למליקה ודייקא עלי' הא פסול פסול ולאו מהכרח דלישנא דדלמא שוין בהכשרם ואינן שוין בפיסולם לגמרי אלא טעמא כדפי' רש"י ז"ל דמשמע לן דשמוא' האי דיוקא אתיא לאשמעינן דאילו מימר' גופא מתני הוא כל הצואר כשר לשחיט' כל העורף כשר למליקה אלא ודאי דשמואל דיוקא דמתני' אשמעינן דהעורף דוקא כשר למליק' וצואר דוקא כשר לשחיטה ולא בהיפך וא"ת א"כ אמאי נקט מימרא בהכשירו לימא בהדיא כל הפסול בשחיטה כנגדו פסול במליקה וי"ל דהא ליתא דאנן לא הוה ידעי' אכתי שפיר מאי הפסול וניחא ליה דקאי אלישנא דמתני' דאיירי בהדיא בהכשר מקומות ואשמעינן איהו דדוקא קתני להו תנא כנ"ל ואמרי' למעוטי מאי אילימא למעוטי עיקור סימנים כלומר דפסול בזה ובזה והא תני וכו' וא"ת והיכא אפשר לאוקמי בהכי דהא מה"ש ומליקה היא ושמואל לא איירי אלא במקומותם לפי' רש"י ז"ל וי"ל דהא נמי מקום הוא דקמ"ל דכשם שהשחיטה פסולה במקום עקורים כך המליקה פסולה בהם דאע"ג דעיקור סימנים אינו עושה טריפה ולא נבלה הכי אגמריה רחמנא למשה שלא תועיל שחיטה בצואר ולא מליקה בעורף בסימנים עקורים, וכן נראה מפי רש"י ז"ל אלא שלשונו קצר ובכאן חזר רש"י ז"ל והודה דעיקור סימנים הוא שנעקרו הסימנים ממקומם וכדמוכח לקמן בפ' אלו טרפות ואף על גב דלעיל כתב דעיקור סימנין כגון שפסק את הגרגרת, ונראה שרבי סובר דתרי עיקור סימנים הם שפסק את הגרגרת בשעת שחיטה או שנעקרו הסימנין קודם גמר שחיטה.

והא תנא רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנין לעוף משמע לן דשמואל לא פליג עלי'. כלל, וא"ת ונימא דשמואל הכשרי' אתא לאשמועי' כפשט' דמימרא וכי הא דתנן רמי בר יחזקאל שכשם שהשחיטה כשרה בעיקור סימנין כך כנגדו בעורף כשר למליקה י"ל א"כ מאי קמ"ל פשיטא דכיון שהשחיט' שהיא בסימנין עצמן אינה נפסלת בעיקורן כ"ש מליק' שעיקרן בעורף ואיפכא מבעי' ליה כל הכשר במליקה כנגדו בצואר כשר לשחיט'.

וכדרב אשי אמר רב דאמר הגרים שליש ושחט שני שלישים פסולה פי' ואתיא כלישנא קמא דלעיל דפסל לה לדברי הכל בין לרבנן ובין לרבי יוסי בר יהודה ומיהו עדיין קשה דא"כ אתי' הא דלא כהלכתא דהא אנן ס"ל בין לרב הונא ובין לרב יהודה וכולהו אמוראי דלעיל דהגרים שליש ושחט שני שלישים כשרה דהא איכא רובא בשחיטה ונפקא חיותא בשחיטה ולכך י"ל דהכא לדוגמא נקיטי' לה דע"כ לא מכשרי אלא לפי שהגרמ' הוא בצואר אבל הכא שהוא למעלה מן הצואר בשיפוי ראשו דברי הכל פסולה וכן פי' רבי ז"ל:

הגרים במליקה והתחיל בעורף ממש וכשהגרים שליש חזר לו למקום מליקה ומלק שני שליש יראה לי שאף לדעת המכשיר ענין זה בשחיטה מ"מ במליקה פסול על מקום מול עורף הקפידה תורה אלא שדבר זה יש לפקפק בו ומ"מ אחר שכתבנוה מצאנוה בהדיא בקצת חבורים שלחכמי נארבונה:

בפרש"י בד"ה אמר שמואל כל הכשר כו' דאי סבר מוליך ומביא במליקה פסול כו' והאיכא תלוש כו' ואי קסבר מוליך ומביא כשר במליקה כו' עכ"ל יש לדקדק טובא בדבריו דמאי קאמר והאיכא תלוש הא לא שייך למימר לא כשר ולא פסול במליקה בתלוש דלא מקרי מליקה כלל כפירושו לעיל וגם מה קאמר ואי קסבר מוליך ומביא כשר מה יתקן בזה ברישא דכל הכשר כו' דהאיכא תלוש ואם נימא דתלוש לא קשיא ליה השתא כפירושו לעיל כמ"ש א"כ מאי קושיא אימא דהרישא לגופא אתא דכל הכשר כו' היינו מוליך ומביא ולא דייק מינה הא פסול פסול דהא ממילא מהרישא דכל הכשר כו' לא תדייק הסיפא הא פסול פסול דכה"ג מצינו בפ' בא סימן כל הכשר לדון כשר להעיד ויש שפסול לדון וכשר להעיד וע"ק למה תלה קושיית והאיכא קוצץ ויורד דפסול בשחיטה כו' ואי קסבר דמוליך ומביא כשר כו' ועוד אמאי לא תקשי להו אסיפא והאיכא מחובר דפסול בשחיטה וכשר במליקה ומיהו בהא איכא למימר דלאו קושיא היא דאפשר לשמואל ס"ל כרבי חייא דמחובר כשר בשחיטה ונ"ל ליישב דבריו דה"ק דתלמודא מדקדק מדברי שמואל דע"כ לאו בהלכות שחיטה קמיירי דאי הלכות דרישא גופה אתא לאשמעינן הא האי כללא ליתא דאי סבר כו' הא איכא מוליך ומביא כו' והאיכא תלוש לפי דאית דמפרשי דלעיל ואי קסבר מוליך ומביא כשר דבהכי מיירי דכל הכשר כשר ולדיוקא אתא דכל הפסול פסול דהשתא אין לחוש אע"ג דכללא דרישא ליתא בכל מילי כגון בתלוש ובשמאל דעיקרו לדיוקא אתא קשה הא כללא דסוטה נמי ליתא דהאיכא קוצץ כו' ודו"ק:

תוס' בד"ה אילימא למיעוטי כו' דקאמר בסמוך אלא למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה אין עיקר כו' עכ"ל כצ"ל:

ד"ה לא למעוטי שן וצפורן וכו' והא דלא קאמר למעוטי דורס וכו'. ר"ל לפרש"י דשינויא דמשני למעוטי שן וצפורן קאי אסיפא והרישא איידי דסיפא אבל לאותן מפרשים ל"ק מידי דאינהו ס"ל דהא דקאמר למעוטי שן וצפורן ארישא קאי דהשתא הוי הסיפא איידי דרישא אבל רישא איידי דסיפא לא אמרינן וק"ל:

ד"ה אילימא למעוטי וכו' תימה דקאמר בסמוך למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה אין עיקור וכו' כצ"ל:

ד"ה לא אמרן וכו' היכא משכחת נבלת עוף טהור וכו'. ר"ל דכיון דאינה צריכה שחיטה אפי' מתה מעצמה לא מקרי נבלה ותירץ דזה אינו דנהי דלא בעי שחיטה נחירה מיהא בעי וכל שלא נחרה אלא מתה מעצמה מקרי נבלה:

בא"ד דכיון דתבר שדרה ומפרקת הויא טרפה. פי' כשלא שיבר רוב בשר עמה כדמוקי לה לקמן ולכך לא הוי כ"א טריפה כשמולק אחר כך הסימנים לא גרע מנוחר הסימנים שמטהרה מידי נבילה למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה אבל אם יש שחיטה לעוף מן התורה א"ש שמטמא במשא כי מליקת סימנים לא חשיב שחיטה כלל ולכך אין מטהרה מידי נבלה:

רש"י בד"ה אמר שמואל כו' כמול עורף ופרכינן הד"א:

בד"ה לא למעוטי כו' ימין ומלק בשמאל כו' כצ"ל:

בד"ה לא אמרן כו' שהבאתי מפרק שני כו' כצ"ל:

גמרא אר"י יקבלו הרובין א"ת דקתני נמצא כו'. עמש"כ בס"ד בשבת (קיב ב):

שם כגון דנקט משיפוי ראשו והגרים כו' וכדר"ה כו'. ל"י אם הכוונה דמלק שם בשיפוי ראשו מיעוט הסימנים. או אפי' דלא נגע בסימנים כלל עד דמטא למול עורף מ"מ פסולה דהואיל דמול העורף עצמו ג"כ במצות מליקה כמו הסימנים פסיל ביה ג"כ הגרמה. ודברי רש"י נאחזין בסבך:

תד"ה לא למעוטי. וא"ת כו' היאך שן כשרה במליקה כו'. הן הגמרא לא קאמר דשן כשר במליקה אלא למעוטיה דפסול בשחיטה והכוונה דלעולם התנא לא כוון באמרו כשר במליקה כו' אלא על ציפורן אך ממילא משתמע כמו דציפורן פסול בשחיטה מטעם מחובר ה"ה דגם שן פסול. וכן מתבאר בפרש"י:

גמ׳ ושחט שני שלישים כצ"ל:

תוס' ד"ה אלימא וכו' מידי נבלה למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה. נ"ב ומנחירה לא קשיא הא נטרף בנקינת הושט דלמ׳׳ד אין שחיטה לעוף מן התורה איכא למימר נחירתו היא שחיטתו ולא מפסיל בה (כדאמרינן לעיל דף יז א׳ לענין כיוצא בו) מ"מ בשאר טרפות דבהמות כ"ע מודי שכנגדן בעוף:

בא"ד וניחא השתא. נ"ב לבה"ג

א"ר ינאי יקבלו הרובים את תשובתם. דקדק לומר הרובים י"ל כך דלהי"מ דפירש"י דשן וצפורן תלוש קאמר. היה להם הכרח דאי במחובר א"כ מאי קאמר הא בהדי' קתני לה והשניים והצפורן, הא אפשר לפרש טעם שניהם מפני שהם חונקין וכמו שצריכים לפרש כן לרבא לעיל י"ו ע"ב ובתו' שם ד"ה תלוש בסוף הדבור וא"כ לא שייך לומר בהדי' קתני לה, משו"ה מפרשי לה אשן וצפורן תלוש, אלא דלפ"ז לק"מ קו' ר' ינאי דאיכא למימר דבאמת אתי למעוטי מחובר וזה לא תני בהדי', אך ר' ינאי הקשה כן להרובים הנערים בני ר"ח ור"ח מכשיר שחיטה במחובר כדלעיל ט"ו ע"ב ע"ש וגם בזה מיושב שיטת הרא"ם הנ"ל לולי שפי' כן לשיטת רש"י בחומש ורש"י לא ס"ל כי"מ הנ"ל.

למעוטי שן וצפרן גי' ר"ח שברשב"א סכין וצפרן כשר בשחיטה סכין תלוש וכשר במליקה צפורן מחובר, והשתא לק"מ כיון דלא הוה מליקה כלל איך תנן פסול במליקה דהא לא הוה מליקה כלל, די"ל איידי דתנא פסול בשחיטה והתם שחיטה פסולה הא דהוי' כיון דאינו מפורש אלא דרשה רחוקה דיליף רבי מויקח המאכלת ור"ח קרי ליה וי"ו אאפותא ויצדק שפיר פסול בשחיטה איידי נקט נמי פסול במליקה, כמו ברישא מלקמן הצוואר מליקתו פסולה אע"ג דלא הוה מליקה כלל מ"מ נקט כן איידי דשחט מן העורף דלא הוה רק שחיטה פסולה שהרי לא קבע רחמנא מקום לשחיטה וליכא רק שחיטה פסולה וה"נ נקט איידי, ואמנם כל זה לגי' ר"ח דבבא דכשר במליקה צריכה למעוטי צפרן מחובר נקט לישנא פסול במליקה איידי דבבא דפסול בשחיטה, אבל לרש"י דלא גרס סכין אי ס"ד דשן וצפרן תלוש קאמר הוה בבא דפסול בשחיטה משנה שאינה צריכה רק איידי דפסול במליקה וא"כ ק' שפיר איך שייך פסול במליקה הא לא הוה מליקה כלל, וליכא למימר איידי דהא הך גופה משנה שאינה צריכה היא ועיי' רשב"א וק"ל:

ומאי זו היא מצותה אף זו היא מצותה, עיין במשנה זבחים ס"ח ע"א מלק בסכין פירש"י לאו שחיטה היא מפני שהוא מחליד מפני שהיא דורס, וי"ל ממ"נ אי לא החזיר סי' אחורי עורף ולא חתך נמי רוב בשר א"כ ע"כ תחליד הסכין תחת הבשר ואי החזיר סי' ע"כ ס"ל דדרך מליקה כך הוא והיינו כבני ר"ח וא"כ לדדהו ע"כ קוצץ ויורד כמסקנא דשמעתין וה"ל או מחליד או דורס, אמנם למ"ש לעיל ביישוב דברי הרא"ם אין זה מוכרח וק"ל:

אמנם לקמן בשמעתין דפלוגתי' דמחליד ודורס עדיין לא אסיק אדעתי' דחותך מפרקת בלא רוב בשר הוצרך לדחוק בענין מחליד וכמ"ש תוס' ד"ה מפני שהוא מחליד עיי' וק"ל.

והא תני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימן בעוף ולא מצי למימר כל הכשר בשחיטה דהיינו עיקור בעוף כשר נמי במליקה, דאיפכא ה"ל למימר כל הכשר במליקה דהיינו עיקור כשר נמי בשחיטה דיותר פשוט להתיר עיקור במליקה מלהתירו בשחיטה וא"כ איך תלה היתר מליקה בשחיטה ותלי תני' בדלא תני':

אמנם נ"ל דכל זה לר"א ברי' דרבא דס"ל דלמ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת יש עיקור, אבל למסקנא דרב אשי דאדרבא אי יש שחיטה לעוף מה"ת יש לומר כי כך נאמרה ההלכה, א"כ שפיר י"ל דמסברא חצונה ה"א יש עיקור במליקה כמו בשחיטת בהמה וכדלקמן בש"ס כ' ע"ב דחמרי' אי מה להלן בבהמה רוב שנים וכו' א"כ ה"נ ה"א דיש עיקור קמ"ל שמואל כל הכשר לשחיטת עוף דהיינו עיקור שכך נאמר ההלכה כשר נמי בעיקור ולא נילף לפסול מבהמה, וא"ש שיטת הפוסקי' לעיל בסוגי' דהגרמא כלישנא בתרא דר' אסי דפליגי בהגרי' שליש ושחט ב' שליש והלכה כריבר"י דמכשר, וה.רשב"א הקשה משמעתין דר"פ מוקי בהגרי' שליש ושחט שני שליש לאיסור. והא"ש דודאי ר"פ לא הי' לו אוקמתא אחרת בהא דכל הכשר בשחיטה וכו' אבל למסקנא בטלה לי' אוקמתא דר"פ וכנ"ל:

ויש לזה קצת סיוע ממה דנדחק הש"ס במסקנא ההוא פליגא והו"מ לשינויי דמעיקור לא מיירי שמואל אלא ממקום הכשר לשחיטה לאפוקי שיפוי ראשו ולא מיירי מסי' עקורים והרשב"א הרגיש בק' זו ולפי הנ"ל ניחא דס"ל להש"ס כיון דהלכתא כלישנא בתרא דהגרי' שלי' כשר א"כ לא קיי"ל כתי' של ר"פ אלא כמסקנת רב אשי דלמ"ד יש שחיטה כך נאמרה ההלכה ותלי הכשר עיקור דמליקה בהכשר עיקור דשחיטה ופריך שפיר, אלא שהלשון דמסיים שם לקמן הא פסול פסול אינו מדוקדק שפיר לפ"ז דהא עיקור הק' מכל הכשר כשר וק"ל.

אין עיקור סי' בעוף, הקשו התלמידים א"כ לעיל לימא דמתני' כשר במליקה פסול בשחיטה היינו עיקור סי' והיינו לרבא בר קיסי, וי"ל דלא שייך בזה ההיפוך כשר בשחיטה פסול במליקה, דאע"ג דאיכא למימר איידי מ"מ עכ"פ צריך שיהי' הדבר אמת אלא שהמשנה אינה צריכה על זה נאמר דנקיט חדא איידי אידך אבל הכא לענין עיקור לא שייך כלל לומר כשר בשחיטה פסול במליקה וק"ל:

לא אמרן אלא למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה, העלו בתוס' דלהך מ"ד הא דכתיב נבלה וטרפה לא יאכלו הכהנים משום טרפה נקטו אבל נבלה לא הוה, ולפ"ז לא הותרה נבלה כלל לכהנים יותר מלישראלים. ולפ"ז צ"ע לקמן ק"כ ע"א ר"ל דריש הנפש לרבות השותה ועביד הש"ס צריכותא ופריך נבלה נמי אשתרי מליקה וכו' ולפי הנ"ל מאי קושיין הא שמעתה לריש לקיש אזלא דאית לי' בנזיר כ"ט ע"א אין שחיטה לעוף מה"ת ע"ש ולא אשתרי נבלה בעוף כלל, ולקמן ג"כ מבואר בתוס' ד"ה חלב וכו' דלריה"ג אתי' נפש לשום דרשא נמצא עקור ק' הש"ס שם לריש לקיש מרא דשמעתא דהנפש וא"כ ק' כנ"ל ולפמ"ש לעיל לקיים דברי הרא"ם די"ל אף מחזיר סי'. אחורי עורף ואפ"ה מוליך ומבי' כשר ויש לומר נמי ריש לקיש ס"ל כר"ח דמחובר כשר לשחיטה, וא"כ אין הכרח מנזיר דס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת די"ל הכהן יחזור הסי' אחורי עורף ויוליך ויביא וישחוט בציפורן ודברים אלו מבוארים לקמן כ"ח ע"א בתו' ד"ה רבי היא וכו' ע"ש ועדיין צ"ע.

בגמ' אמר ר' ינאי יקבלו הרובין וכו' מאי לאו למעוטי מחזיר סימנין. והנה לפי מה שכתבתי איך אפשר למימר דאתי לומר כשר בשחיטה מחזיר סימנין הרי זה הוא עיקור סימנין וצריך לומר דכך הקשה ר' ינאי למעוטי מחזיר ונידוק באמת ממשנתינו שאין עיקור סימנין בעוף אפילו בשחיטה. אלא דלפי זה קשה אדרבה נימא איפכא למעוטי מחזיר דפסול בשחיטה משום עיקור וכשר במליקה דאין עיקור במליקה וסיפא דוקא ורישא איידי. ונראה דכך הקשה ר' ינאי דאם אמרת אף מחזיר ליכא למימר דסיפא דוקא ולמעוטי עיקור דפסול בשחיטה דהרי בקושיית ר' ינאי עדיין קיימינן דמוליך כשר במליקה שהרי התרצן הוא שהמציא למעוטי מוליך. [אי נמי אמר ר' ינאי סובב אדלעיל לותיב תיובתא למ"ד מחזיר דוקא ולדידי' אין עיקור בעוף ובזה מתורץ המזרחי] ולפי זה מלק בסכין מטמא בגדים על כרחך משום מחליד דאין לומר דלפי המסקנא דמפרקת ורוב בשר הוה נבילה א"כ הטעם משום רוב בשר ומפרקת דעד כאן לא נדחקו רב הונא ורבא אלא לפי ההוה אמינא שלא תהא מזה סיוע לזעירי אבל להלכתא דקיי"ל כזעירי א"כ פשוט דמלק בסכין הטעם משום מפרקת ורוב בשר. זה אינו דא"כ מאי אריא בסכין אפילו מלק בציפורן כדינו אם חתך רוב בשר קודם הוה נבילה דוכי מתה עומד ומולק וא"כ על כרחך גם לדידן לא מיירי מלק בסכין ברוב בשר וא"כ על כרחך הטעם משום מחליד ואי ס"ד אף מחזיר א"כ קשה הא משכחת בלי החלדה ובהחזיר סימנין וצריך לומר דממ"נ נבילה היא אם החזיר הרי שחט בסכין בסימנין עקורות ואם לא החזיר הוא מחליד וא"כ כבר מוכח ממשנה דזבחים דעיקור פסול בשחיטה בעוף וא"כ למה לי למימר כאן נמצא כשר וכו' וליכא למימר דאתי להורות דעיקור כשר במליקה דא"כ נימא איפכא פסול בשחיטה כשר במליקה וכמ"ש התוס' לענין דורס בסוף ד"ה לא למעוטי וכו' אלא ודאי דמתני' אתי למעוטי מחזיר סימנין במליקה דבעינן דוקא מול עורף כדרכן בלי חזרת סימנין ובשחיטה כשר דאין עיקור סימנין בעוף ומלק בסכין נבילה משום חלדה דאי אפשר דרך מליקה שהוא בלי חזרת סימנין אלא בחלדה אלא דמשם אינו מוכח דמחזיר פסול במליקה דאיכא למימר איפכא דמחזיר כשר במליקה ופסול בשחיטה משום עיקור. אלא דלפי זה קשה הא איכא למימר גם איפכא דסיפא דוקא ולהורות דעיקור פסול בשחיטה ואי ממשנה דמלק בסכין הוה אמינא דעיקור כשר בשחיטה וטעמא דמלק בסכין משום מחליד ומחזיר פסול במליקה ולכן קתני משנתינו כשר במליקה פסול בשחיטה להורות דעיקור פסול בשחיטה. אומר אני לו יהי כן דשני הצדדים שוים על כל פנים מוכח שזה אינו סברא ברורה מצד הסברא שמחזיר כשר במליקה שאם היה זה סברא ברורה בלי ספק לטעות בו כלל וא"כ בודאי מלק בסכין נבילה היינו משום ממ"נ אם החזיר סימנין הרי שחט בסימנין עקורין ואם לא החזיר הרי שחט בחלדה וכבר מוכח דעיקור פסול בשחיטה וא"כ משנתינו למעוטי מאי. הרי הוכחה שאין זה סברא ברורה ואף שגם אידך גיסא להיות מחזיר סימנין כשר בשחיטה אי אפשר להיות מצד הסברא ברור דא"כ אז בודאי מלק בסכין מטעם שודאי מחליד דמלק היינו בלי חזרת סימנין דמחזיר סימנין פסול במליקה וא"כ משנתינו למעוטי מאי מ"מ כיון דשני הצדדים שקולים א"כ עדיין לא שמענו ממשנתינו הכרעה בין הצדדים ולא בא התנא לסתום אלא לפרש אלא ודאי שהתנא סמך עצמו דמסתמא רישא דוקא וסיפא איידי וא"כ רישא למעוטי מחזיר סימנין. ומשני לא למעוטי שן וציפורן ומחזיר כשר במליקה מצד הסברא ודו"ק:

ולפי מה שביררנו מכל הנ"ל דלמסקנא שוחט מעורף פסול אפילו החזיר סימנין משום דאי אפשר בלי עיקור יצא לנו דברי התוס' בד"ה השוחט מן הצדדים כפשטן דכבר ידוע שנחלקו בפירושן הב"י והמהרש"א ולכל א' קשיא דלשיטת הב"י קשה קושיית המהרש"א דמה בין שוחט מעורף לשוחט מן הצדדין ולשיטת מהרש"א קשה קושיית הש"ך דלא מצינו גזירה כה"ג דנגזור אטו לא החזיר ובלא החזיר גופה יהיה כשר בדיעבד וכל זה לשיטתייהו שהיה פשוט אצלן דבמחזיר אפילו מעורף שחיטתו כשרה כדמשמע מדברי הגמרא אי ס"ד מחזיר דוקא מאי אריא מולק אפילו שוחט וכו' אבל לדידי שכתבתי שכל זה דוקא אי אמרינן מחזיר דוקא שאז צריך לומר אין עיקור בעוף [וגם לפי ההוה אמינא דאין עיקור בעוף אפילו בשחיטה יש חילוק בין צדדין לעורף דצדדים כשר גם בבהמה משא"כ מעורף דבבהמה עיקור פסול] אבל כיון דמסיק אף מחזיר יש עיקור בעוף בשחיטה וא"כ שוחט מעורף תמיד פסול ושפיר יש חילוק בין צדדין לעורף. אלא דקשיא דלשיטת התוס' נסתר כל זה דלשיטת התוס' אין עיקור טרפה כלל רק שאין שחיטה מועלת בו א"כ ודאי דבמליקה כשם שדורס ושאר דיני שחיטה כשרים כך עיקור כשר ולכך מחזיר דוקא כדי להנצל מטרפות פסיקת השדרה שזה אינו תלוי בשחיטה לחלק בו בין מליקה לשחיטה וא"כ לדברי התוס' נסתר כל הנ"ל ודברי הגמרא כפשטן דמחזיר כשר גם מן העורף וא"כ נסתר פירושו בדברי התוס' בד"ה השוחט מן הצדדין:

ואומר אני לפרש דברי התוס' דלא כב"י ודלא כמהרש"א דעד כאן לא נחלקו ב"י ומהרש"א אלא בשוחט מן הצדדין בלי חזרת סימנין דלהב"י אפילו דיעבד טרפה ולמהרש"א כשר בדיעבד. אבל זה פשוט לכולהו דבמחזיר דוקא דיעבד הוא דכשר לשיטת התוספות ונחלקו התוס' על רש"י לדינא דלרש"י כשר לכתחלה אפילו בלי חזרה ולהתוס' אפילו במחזיר דוקא דיעבד. ואומר אני אף דפשטן של דברי התוס' משמע כן מ"מ לבי לא כן ידמה מתרי טעמי חדא ממה שכתבו התוס' מצינן לפרש דוקא דיעבד והוה להתוס' למימר בקיצור השוחט וכו' דוקא דיעבד ואפילו החזיר ועוד דמסיימי התוס' ובקונטרס לא פירש כן והוה להו למימר ובקונ' לא פסק כן. ולכן נלע"ד דבמחזיר לא נחלקו התוס' על רש"י לדינא כלל וגם להתוס' בשוחט מצדדים ומחזיר סימנין מותר לכתחלה ולא נחלקו התוס' על רש"י אלא בפירוש המשנה דלרש"י פירוש המשנה גם לכתחלה אלא דנקט לשון דיעבד משום מולק ולהתוס' אין זה סברא וסברי דכשרה היינו דיעבד ומוקי התוס' משנתינו בלא החזיר ואז דוקא דיעבד אלא דהוה קשה להתוס' בדברי הגמרא דדייק מסתברא כמ"ד אף מחזיר והוכיח זה מסיפא דמלק מן העורף וקשה נידוק זה מרישא דתנן השוחט מן הצדדין שחיטתו כשרה דוקא דיעבד ואי במליקה מחזיר דוקא א"כ גם רישא מיירי במחזיר דאי לא החזיר מאי אריא מלק מצדדין פסולה אפילו מעורף נמי פסולה אלא בודאי בהחזיר א"כ אמאי דיעבד דוקא ולא לכתחלה ולכן כתבו התוס' דמזה לא היה יכול להוכיח דמצינן לפרש דוקא דיעבד ואפילו החזיר ונימא באמת דלא החזיר אפילו דיעבד טרפה ולכן לא היה יכול להוכיח מרישא דאף מחזיר ואף דאי אפשר לומר כן דמחזיר דוקא דיעבד ולא החזיר אפילו דיעבד לא דא"כ קשה למה תנן בסיפא השוחט מן העורף שחיטתו פסולה הרי אפילו מן הצדדין פסולה וכמו שהקשה מהרש"א. אלא דא"כ על כרחך יצטרך להביא סיפא ועדיף לי' להקשות מסיפא לחוד וכל דברי התוס' הוא רק דמצינן לפרש כן כל זמן שלא שנינו סיפא השוחט מן העורף ועל זה כתבו בקונ' לא פירש כן דלדידהו עכ"פ הפירוש כשרה הוא דיעבד ורש"י מפרש דכשרה היינו לכתחלה אלא דהתוס' מדויל ידייהו משתלמי דלדידהו דכתבו בדבור המתחיל מסתברא דלכתחלה פליגי אבל בדיעבד לכ"ע כשרה בכל ענין וא"כ מסיפא קאמר שפיר מסתברא דהמולק מן העורף משמע בדין מליקה לכתחלה שהיא מן העורף. וא"כ כל זה מסיפא אבל מרישא אפילו מחזיר דוקא מ"מ המולק מן הצדדין ודאי דלא מיירי כדין מליקה לכתחלה וא"כ מיירי באינו מחזיר ואין להקשות א"כ מאי אריא צדדין אפילו מעורף נמי זה אינו דין העורף עכ"פ בדיעבד כשר משא"כ לצדדין ואולי התוספות כתבו כן לשיטת רש"י דפירש בגמ' דלענין דיעבד פליגי ולהכי נתחכם במשנה לפרש כשרה היינו לכתחלה משום דהוה קשה לי' דא"כ למה לא מקשה מרישא וכנ"ל ועל זה כתבו התוספות דאפילו לשיטתו מצינן לפרושי וכו' וכנ"ל אלא שבקונ' לא פירש כן. ונחזור לדלעיל שכתבתי טעם למה לא מתרץ לבני ר' חייא דסיפא דוקא כשר במליקה עיקור פסולה בשחיטה וכתבתי דאם מחזיר כשר א"כ כבר מוכח ממשנה דזבחים דמלק בסכין וכו' דעיקור פסול בשחיטה. ומעתה מתורץ מה שהקשיתי לרב הונא דמוליך ומביא כשר ומלק בסכין משום חלדה וא"כ ממילא ממועט מחזיר סימנין דאל"כ ליכא חלדה וא"כ משנתינו למעוטי מחי וניחא לי עתה דלרב משנתינו סיפא דוקא וכשר במליקה עיקור פסול בשחיטה דלדידיה לא שמענו זה ממשנה דמלק דמלק היינו דרך מליקה בלי חזרת סימנין דחזרה פסול לדידיה ולכך הוה תמיד חלדה:

עוד נלע"ד לתרץ דאף דמאן דאמר מוליך ומביא כשר במליקה לא מוקי מלק בסכין משום דורס משום דמליקה יש גם בלי דרסה דהיינו מוליך ולא מוקי במליקה כהנ"ל דקוצץ דאיכא דרסה משום דלמ"ד מוליך כשר א"כ עדיף טפי להוליך ולהביא במליקה מלהיות קוצץ ויורד וכמ"ש בגמרא לרב כהנא דזו היא מצותה היינו אף זו היא מצותה וכ"ש מוליך ומביא ופרש"י בהדיא דכי עביד מליקה כשחיטה עדיף טפי וא"כ היכי קאמר סתם מלק בסכין נבילה הא אדרבה מעשה מליקה לכתחלה היא בלי דרסה אבל במחזיר סימנין אף לבני ר' חייא אף מחזיר סברי ופירש"י דמצוה למלוק שדרה ומפרקת תחלה וכו' אלא שאם החזיר סימנין אף זו היא מצותה וא"כ שפיר שנינו מלק בסכין נבילה משום חלדה ואין להוכיח מזה דמחזיר סימנין פסול במליקה דאף אם מחזיר כשר מ"מ מלק בסכין היינו כדרך מליקה לכתחלה שהוא בלי חזרת סימנין והוה חלדה ואיצטריך משנתינו כשר בשחיטה למעוטי מחזיר סימנין:

ואומר אני שעל כרחי צריך אני להשאר בתירוץ הראשון דלרב הונא משנתינו סיפא דוקא כשר במליקה עיקור פסול בשחיטה. משום דעכ"פ אין סברא לומר דמוליך ומביא יהיה במליקה עדיף מקוצץ ויורד ולומר במחזיר אף מחזיר דהיינו לכתחלה עדיף בלי חזרת סימנין דממ"נ אי אמרינן דמאי דלא קפיד רחמנא לפסול מעשה שחיטה במליקה כי עביד מליקה כשחיטה עדיף ולהכי מוליך עדיף מקוצץ א"כ במחזיר נמי כיון דכי מחזיר נמי כשר ממילא עדיף להחזיר סימנין להיות בלי חלדה כמעשה שחיטה או קודם חיתוך מפרקת וא"כ כיון דר"ה לא מוקי משום דורס משום דמוליך עדיף וא"כ סתם בסכין היינו במוליך א"כ לפי זה ממילא מוכח דמחזיר סימנין במליקה פסול לגמרי דאי כשר א"כ לא קפיד רחמנא במליקה שלא לחזור סימנין וממילא עדיף לכתחלה להחזיר וא"כ מלק בסכין אמאי נבילה משום חלדה הא סתם מליקה לכתחלה היא בחזרת סימנין וליכא חלדה אלא על כרחך דאי אפשר להחזיר סימנין דבחזרת סימנין פסול במליקה וא"כ משנתינו למעוטי מאי. אמנם לפי מ"ש דבחזרת סימנין מתעקרי הסימנין ואם נימא יש עיקור בשחיטה בעוף א"כ ניחא מתרי טעמי חדא דמלק בסכין ממ"נ נבילה או משום מחליד או משום עיקור ועוד דאיכא למימר אף מחזיר ולכתחלה לא לפי שאין לנו שום ייתור בחזרת סימנין להשוות לשחיטה שהרי גם ע"י עיקור נעשה מעשה פסול בשחיטה. וע"פ זה נלע"ד ליישב מה שפירש"י בד"ה אמר שמואל וכו' ואי קסבר מוליך ומביא כשר וכ"ש קוצץ ויורד וכו' והנה יפלא דבדברי ר' ירמיה לעיל דאף זו היא מצותו פירש רש"י דמוליך ומביא עדיף טפי וכאן פירש רש"י וכ"ש קוצץ דמשמע דאף למ"ד מוליך ומביא כשר היינו אף מוליך ומביא אבל קוצץ ויורד לכתחלה עדיף מדפירש רש"י וכ"ש קוצץ ויורד. ועוד יש לדקדק בדברי רש"י אח"כ שכתב קשיא סיפא דדייקינן הא פסול פסול והא איכא קוצץ ויורד וכו' והנה אח"ז בד"ה ופרכינן הא פסול פסול דעל כרחך משום הך דיוקא נקט לה דאי משום היא גופה דכל מול העורף כשר למליקה הא בהדיא תני לה. הרי שאי איכא למימר דאשמעינן לגופה לא דייקינן כלל הא פסול פסול וא"כ לסברא זו דסובר שמואל מוליך ומביא כשר א"כ איכא למימר דהיא גופה קמ"ל כשר בשחיטה דהיינו מוליך ומביא כשר במליקה ולא דייקינן כלל הא פסול פסול ואיך פירש רש"י קשיא סיפא דדייקינן וכו' וכבר הרגיש בזה מהרש"א ז"ל. ואומר אני בדברי שמואל יש לדקדק דאמר כנגדו בעורף כשר במליקה מלת כנגדו היא מיותרת ומה חסר באמרו כל דכשר בשחיטה בעורף כשר במליקה. בשלמא לפי האמת דלא מיירי שמואל כלל בהלכות שחיטה ומליקה אלא בהכשר מקום לחוד וכדמסיק רש"י א"כ להכי דייק מלת כנגדו שמורה על המקום דכן הוא הפירוש כנגד מקום זה נגד זה אבל אם נימא ששמואל בהלכות שחיטה איירי למה אמר כנגדו וצריך לומר כוונה אחרת משום דשמואל סובר אין עיקור סימנין בעוף וכוונת שמואל גם על הדיוק הא פסול פסול ואי לא הוה אמר כנגדו הוה אמינא כשר בשחיטה היינו שחיטת בהמה וא"כ קשה האיכא עיקור סימנין דפסול בשחיטה וכשר במליקה ולכן אמר כנגדו בעורף להורות דעורף דמליקה היינו באותו צואר שכנגדו כשר בשחיטה דמיירי בשחיטת עוף ובעוף גם בשחיטה אין עיקור נמצא לפי ההוה אמינא דשמואל בהלכות שחיטה ומליקה איירי אין צריך שום הוכחה דדייקינן ההיפוך הא פסול פסול שזה מוכח דמדאמר כנגדו וכנ"ל ולכן שפיר כתב רש"י דקשיא סיפא דדייקינן הא פסול וכו' משא"כ לפי האמת דשמואל לא איירי בהלכות רק בהכשר מקום ולזה כיון באמרו כנגדו צריך רש"י הוכחה דדייקינן הא פסול פסול משום דאי לגופה בהדיא תני לה ודו"ק. ומעתה לפי ההוה אמינא דדייקינן במלת כנגדו למעוטי בהמה שעיקור פוסל בה א"כ מכלל דסובר שמואל דבעוף ליכא עיקור לא בשחיטה ולא במליקה. ואי הוה סבר מוליך ומביא כשר והוה סבר כמו שפירש רבי ירמיה בדברי רב כהנא דאף זו מצותה ומוליך ומביא עדיף טפי דעביד בהכשר שחיטה א"כ תו או מחזיר פסול לגמרי או דמחזיר עדיף טפי דהוה מהכשר שחיטה אבל למימר דמחזיר כשר בדיעבד ולכתחלה אינו מחזיר עדיף זה אי אפשר דמ"ש ממוליך ומביא כנ"ל. ולפי זה מלק בסכין נבילה אין הטעם משום דורס שהרי מוליך ומביא כשר וא"כ הטעם משום מחליד וא"כ ממילא מוכח דמחזיר סימנין פסול במליקה דאל"כ דמחזיר כשר א"כ לכתחלה ראוי להחזיר וא"כ מלק בסכין אמאי נבלה הא ליכא חלדה וכיון דכבר מוכח דמחזיר פסול א"כ משנתינו כשר בשחיטה למעוטי מאי וליכא למימר למעוטי מחזיר שזה כבר שנינו בזבחים מלק בסכין וכו' וליכא למימר סיפא דוקא כשר במליקה דהיינו עיקור פסול בשחיטה דהרי לשמואל ליכא עיקור סימנין בעוף אפילו בשחיטה ולכן פירש רש"י לדידי' וכ"ש קוצץ ויורד וא"כ איכא למימר מלק בסכין משום דורס דסתם מלק היינו קוצץ ויורד דעדיף וכן אפילו אמרינן משום מחליד מ"מ עדיין לא ממועט מחזיר סימנין דיש לומר דמחזיר סימנין במליקה עכ"פ בדיעבד כשר ולכתחלה עושה בלי חזרה דהיינו חלדה ומשנתינו למעוטי מחזיר סימנין ודו"ק:

ומעתה לפי מה שכתבתי ממילא מוכח דלית הלכה כבני ר' חייא דהנה בגמרא קאמר מ"ד משום מחליד מ"ט לא אמר משום דורס קסבר מוליך ומביא כשר במליקה ומדוע לא אמר דמ"ד משום מחליד להכי לא אמר משום דורס משום דסבר כבני ר' חייא וא"כ משנתינו למעוטי מוליך ומביא ואי ס"ד מלק בסכין משום דורס א"כ משנתינו למעוטי מאי דמוליך ומביא ממילא מוכח דפסול ממשנה דמלק בסכין אלא ודאי דלא רצה לאוקמי לרב הונא דלא כהלכתא. ולפי זה לרבא דסבר משום דורס על כרחך דסבר מחזיר פסול במליקה דמשנתנו למעוטי מחזיר דלדידהו ליכא למימר למעוטי מוליך דזה כבר מוכח ממלק בסכין ובזה ניחא מה דאמר רבא אי קשיא לי הא קשיא לי מלת לי הוא מיותר שהרי על זעירי מקשה זה ולא על עצמו. ואומר אני דעל זעירי לא היה יכול להקשות וכי מתה וכו' דהוה אמינא דסבר כבני ר' חייא דמחזיר סימנין וא"כ מפרקת ורוב בשר חותך באחרונה ולכן אמר אי קשיא לי לדידי ודאי מחזיר פסול שהרי משנתינו למעוטי מחזיר לדידי וכנ"ל וא"כ לדידי קשיא וכי מתה וכו' ולפי מ"ש בני ר' חייא דסברי משנתינו למעוטי מוליך ומביא א"כ על כרחך מלק בסכין משום חלדה דאי משום דורס א"כ כבר מוכח משם דמוליך ומביא פסול ומשנתינו למעוטי מאי ולפי זה למ"ד מחזיר דוקא א"כ ליכא למימר משום מחליד שהרי סתם מליקה ליכא חלדה לא מבעיא לרש"י למ"ד מחזיר דוקא אפילו דיעבד א"כ לא משכחת מליקה בלי חזרה אלא אפילו לשיטת התוס' דהיינו לכתחלה מ"מ כיון דלכתחלה מצוה להחזיר איך אמר סתם מלק בסכין מטמא בגדים וצריך לומר משום דורס וא"כ למשנתינו למעוטי מאי ולשיטתי יש ליישב דמ"מ מלק בסכין נבילה משום מחליד ממ"נ אם החזיר יש עיקור סימנין וכנ"ל אבל לשיטת התוס' דאין עיקור טרפה א"כ מוכח דיש חזרה בלי עיקור מדאמר סתם גמ' אי בהחזיר מאי אריא מולק אפילו שוחט וא"כ קשה משנתינו למעוטי מאי אמנם לפי מה שכתבתי אף אי סברי בני ר' חייא משום דורס מ"מ אכתי לא מוכח אלא דקוצץ ויורד עדיף ממוליך ולכך סתם מליקה בדרסה אבל אכתי איצטריך משנתינו למעוטי מוליך ומביא לפסול אפילו דיעבד: