מנחות קד ע"א

ואמר ר' יהושע בן לוי: ואף ההוא גברא [אותו אדם] כלומר, אני, על פלטר סמיך [סומך], ואין דעתי מיושבת לענות לו כראוי.

ושואלים: מאי הוי עלה [מה היה עליה]? כלומר, כיצד מתרצים קושי זה? אמר רב יוסף: ר' יהודה מוריינא דבי נשיאה הוה [מורה ההוראה של בית הנשיא היה] ואורי ליה כשמעתיה [והורה לו לבית הנשיא כשמועתו, כמסורת הלכה שבידו] שדם הנבילה מטמא.

דתנן [שכן שנינו במשנה], ר' יהודה אומר: ששה דברים הריהם מקולי (הקלות) של בית שמאי ומחומרי (חומרות) של בית הלל, ואחד מהם הוא דינו של דם נבילות — שבית שמאי מקילים ומטהרין דם נבילות (שאין דם נבילות מטמא), ואילו בית הלל מחמירים בדין זה ומטמאין דם נבילות. ולכך הורה ר' יהודה לבית הנשיא להחמיר בדם הפרידה שמתה. שכן אמר ר' יוסי בר' יהודה: אף כשטמאו בית הלל בדם הנבילה — לא טמאו אלא ברביעית דם דווקא. וטעמו של שיעור זה: הואיל ודם שיש בו שיעור רביעית יכול לקרוש ולעמוד כדבר מוצק על כשיעור כזית, כשיעור בשר הנבילה המטמא.

א משנה אין מתנדבין לנסכים יין בשיעור לוג אחד, או שנים או חמשה לוגים. שאין שיעורי יין אלה נוהגים במנחות הנסכים. אבל מתנדבין שלשה לוגים של יין (כשיעור נסכי כבש "רביעית ההין". במדבר טו, ד), וכן ארבעה כשיעור נסכי איל, "שלשית ההין". שם ו), וכן ששה כשיעור נסכים לפר, "חצי ההין". שם י). ומששה לוגים ולמעלה נודבים כל שיעור. שהרי מכאן ואילך כל מספר לוגים יכול להתחלק באופן שחלק ממנו ראוי לנסכים של פר, וחלק אחר — לנסכים של איל, וחלק אחר — לנסכים של כבש.

ב גמרא שנינו במשנתנו שאין יכול אדם לנדוב לנסכים חמישה לוגים יין, לפי שאין שיעור זה נוהג בנסכים. ובענין זה מביאים, איבעיא להו [נשאלה להם, לחכמים]: האם יש קבע לנסכים, שכאשר נדר שיעור מסויים של לוגי יין, נקבעו כולם כאחד, ואינו יכול לחלקם ולהקריבם לחוד, או אין קבע לנסכים, ויכול לחלקם ולהקריבם לחוד?

ומבררים: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? כגון דאייתי [שהביא, שנדר להביא] חמשה לוגים של יין. ומעתה יש לדון: אי אמרת [אם אתה אומר] שאין קבע לנסכים — משיך [מושך] מתוך חמשת הלוגים שנדר ומקריב ארבעה מינייהו [מהם], דחזי [שראויים] לנסכי איל, ואידך [והלוג האחר, החמישי], שאינו שיעור הראוי לנסכים — הוי [הינו] נדבה, שיפדוהו, והדמים שהתקבלו עבורו יקנו בהם קרבנות עולה הקרבים על המזבח בשעה שאין קרבים בו קרבנות אחרים ("קיץ המזבח"). ואולם אי אמרת [אם אומר אתה] שיש קבע לנסכים, ואין להפריד בין הלוגים להקריבם לחוד — עד שינדוב עוד לוגי יין, באופן דממלי להו [שימלא אותם, שישלים את מספר לוגי היין שנדב] לכלל המספר הראוי לנסכים, לא קרבי [לא קרבים].

אם כן מאי [מה] הדין? אמר אביי: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לבעיה זו ממה ששנינו במשנה כי ששה שופרות (קופות שצורתן כצורת שופר, פיו צר מלמעלה — לקבלת המעות בו, והולך ומתרחב כלפי למטה — להכיל בו את המעות) היו במקדש לצורך מעות נדבה. ואמרינן [ואומרים אנו]: כנגד מי היו עושים שישה שופרות אלה? האחד, כנגד מותר חטאת, אם הפריש מעות לקרבן חטאת שהתחייב בו, וקנה בהן בהמה לקרבנו, ונשאר בידו מן המעות — הריהו מניח מעות אלה בשופר עליו היה כתוב "מותר חטאת". והשני למותר אשמות, שהמעות שהשתיירו בידו לאחר שקנה בהן אשם, היה מניח בשופר עליו היה כתוב "מותר אשמות". וכן בשאר השופרות שהיו מיועדים לצורך מותר אשם נזיר, ומותר אשם מצורע, ומותר קינין, ומותר מנחת חוטא.

ואם איתא [יש] מקום לומר שהנודר חמישה לוגים יין, יפריש מהם ארבעה לנסכי איל והלוג החמישי ילך לנדבה, אם כן ליתקין [שיתקינו] במקדש שופר אחרינא [אחר], נוסף, כנגד מותר נסכים!

ודוחים: אפשר לומר כי לא תיקנו במקדש שופר מיוחד למותר נסכים, שכן דווקא בהנך [אלה] הששה תיקנו שופרות במקדש, משום שלנדבת צבור (להקרבת העולה ל"קיץ המזבח", שהוא מקרבנות הציבור) אזלי [הולכות] המעות הללו, ונדרש זמן עד שתצטברנה די מעות כדי לקנות בהן בהמה, ומשום כך התקינו להן שופרות, שתישמרנה בהם בינתיים. מה שאין כן, הני [אלה] מותרות נסכים, הריהם שכיחי [מצויים], ואין צורך לשומרם בינתים, שהרי אפשר דמצטרפי [שיצטרפו] מותרות נסכים דמר ודמר בהדי הדדי [של אדם זה ושל אדם זה ביחד], כדי שיעור נסכים ראוי, וקרבי [ויקרבו] מיד, ולכך לא תיקנו להן שופר מיוחד.

אמר רבא: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לבעיה זו ממה ששנינו בבריייתא על הנאמר בפרשת הנסכים "כל האזרח יעשה ככה את אלה להקריב אשה ריח ניחוח לה' " (במדבר טו, יג) — כתוב יתר זה מלמד שמתנדבין נסכים לעצמם, ולא רק כנסכים הבאים עם הקרבן. וכמה הוא שיעור הנסכים אותו מתנדבים? — שלשת לוגין, שהוא כשיעור הנמוך ביותר של נסכי הקרבנות (של נסכי הכבשים).

ומנין לנו שאם רצה להוסיף על שיעור זה שיוסיף? תלמוד לומר (מלמדנו הנאמר) הכתוב בדין הנסכים "ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר ושלישית ההין לאיל ורביעת ההין לכבש יין..." (שם כח, יד), ובאה לשון הריבוי "יהיה לפר" להורות — שיש נסכים נוספים הבאים לעצמם. יכול יהא הדין שיפחות בנדבת הנסכים אף משלושה לוגים יין? תלמוד לומר: "כל האזרח יעשה ככה", להדגיש שאין לפחות משלושה לוגים יין.

ומעתה יש לברר את הנאמר בברייתא זו: מאי [מה] עניינו של יוסיף, שלמדתנו הברייתא שמותר להוסיף על שיעור שלושה לוגים יין? אילימא [אם תאמר] שהכוונה ללמד שמותר לנדב לנסכים גם ארבעה וששה לוגים יין — לכך אין צורך בלימוד מיוחד, שהרי מאי שנא [מה שונה, במה התייחד] שיעור שלשה לוגים שמותר לנודבו? — משום דחזו [שראויים] לנסכי כבש, אם כן ארבעה וששה לוגים נמי חזו [גם כן ראויים הם] ששיעור זה ראוי לנסכי איל (ארבעה לוגים) ולנסכי פר (ששה לוגים)! אלא לאו [האם לא] כוונת "יוסיף" לחמשה לוגים יין, שאף אלה נידבים, הגם שאין כשיעור זה בנסכים הקרבים עם הקרבנות. ומעתה שמע מינה [למד מכאן] כי אין קבע לנסכים. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכך הוא.

אמר רב אשי בשאלה: והא אנן [והרי אנחנו] לא תנן הכי [לא שנינו כך במשנתנו] שמתנדבים חמישה לוגים! שהרי שנינו במשנתנו כי אין מתנדבין לוג שנים וחמשה, ומתוך שקתני [שנה] התנא במשנה דינם של חמשה לוגים דומיא [בדומה] לדינם של שנים לוגים, ודאי שווים הם בדינם. ומעתה נאמר: מה שנים לוגים, הכוונה היא שלא חזו [לא ראויים] כלל, שהרי הם פחותים משיעור נסכים. אף חמשה לוגים נמי [גם כן] הכוונה שלא חזו [לא ראויים] כלל, שאין הם כשיעור נסכים, ויש קבע לנסכים ולכך אי אפשר להפריד ארבעה מהם ולהקריבם!

ודוחים: מידי איריא [וכי שייכים הדברים]? הא כדאיתא, והא כדאיתא [זה כמו שהוא, וזה כמו שהוא], ששני לוגים אכן אינם ראויים כלל, ואילו חמישה לוגים — ארבעה מהם ראוים להקרבה, והחמישי ילך לנדבה.

ג אמר אביי: אם תמצא לומר ולהכריע כי אין קבע לנסכים — הא [הרי] אין קבע לנסכים, ואין מקום לדיון נוסף בענין. ואולם אם תמצא לומר כי יש קבע לנסכים, יש לומר כי כל נדר עד עשרה לוגים יין פשיטא [פשוט] לי מהו דינו. שהרי הנודר לוג אחד, וכן שנים, וכן חמישה לוגים — אינם קרבים, עד שישלים מספר הלוגים כשיעור הקרב; שלושה לוגים וכן ארבעה וששה — הריהם קרבים, שהרי שיעורם הוא כשיעור נסכי הכבש והאיל והפר. ואף מכאן והלאה, שנדרשים אנו לצירופים שונים לכלל שיעור נסכים, הרי אלה צירופים ברורים (שבעה לוגים — מהם שלושה ראויים לכבש, וארבעה לאיל; שמונה — ראויים לשני אילים; תשעה — מהם ששה ראויים לפר, ושלושה לכבש; עשרה — מהם ששה ראויים לפר, וארבעה לאיל). ואולם באחד עשר לוגים

Rabbi Beivai concludes: And that man, i.e., I, relies on a baker. Therefore, my mind is not sufficiently settled to answer the question properly.

The Gemara asks: What conclusion was reached about this question? Rav Yosef said: Rabbi Yehuda was the halakhic decisor of the house of the Nasi, and he instructed them according to his tradition that the blood of an animal carcass is impure.

As we learned in a baraita: Rabbi Yehuda says that six matters are among the leniencies of Beit Shammai and among the stringencies of Beit Hillel. They include the blood of a carcass, which Beit Shammai deem ritually pure, as in their opinion only the flesh of a carcass imparts impurity; and Beit Hillel deem it ritually impure. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, said: Even when Beit Hillel deemed it impure, they deemed it impure only when it is in the quantity of at least a quarter-log, since that amount, were it to congeal, could constitute an olive-bulk, which is the minimum amount of the flesh of a carcass that is deemed impure.

MISHNA: One does not pledge a libation of one log, two log, or five log of wine, because there are no existing libations with those measures of wine. But one pledges a libation of three log, which is the measure of wine brought with a lamb, or four log, which is the measure of wine brought with a ram, or six log, which is the measure of wine brought with a bull. And one may pledge a libation of six log and beyond, as any greater amount can be composed of combinations of these three.

GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: Is there a fixed amount for libations, in that when one vows to bring a certain number of log of wine they are not offered separately, or is there no fixed amount for libations, and it is permitted to divide them and offer them in smaller amounts?

The Gemara clarifies: What are the circumstances? It is a case where he brought five log of wine. If you say that there is no fixed amount for libations, then he removes and offers four of them, as those are suitable for the libations of a ram, and the other log, which is not of sufficient volume, is allocated for communal gift offerings. Either it itself is offered, or it is redeemed and the money is used to buy offerings for the repletion of the altar, i.e., for times when the altar is idle. But if you say that there is a fixed amount for libations and the wine may not be divided and offered separately, then it is not offered itself or redeemed with money and offered until he adds to the existing measurement such that the total number of log may be offered as an independent libation.

What is the halakha? Abaye said: Come and hear the answer from a mishna (Shekalim 6:5): There were six collection horns for communal gift offerings, and we say: For what were they designated? They were designated for funds left over from the purchase of sin offerings, for funds left over from the purchase of guilt offerings, for funds left over from the purchase of a guilt offering of a nazirite, for funds left over from the purchase of the guilt offering of a leper, for funds left over from the purchase of pairs of birds, and for funds left over from the purchase of the meal offering of a sinner.

And if it is so that there is no fixed amount for libations, and if one vowed to bring five log then four are offered as a ram’s libation and the fifth can be redeemed and its money used for a communal gift offering, then let them institute an additional collection horn in the Temple for funds left over from the purchase of libations.

The Gemara responds: These six horns are dedicated to funds that go to communal gift offerings, and these log of wine left over from libations are common, so there is no need to store them, since it is possible that the libation of this person will be combined with the libation of another person together in order to reach the desired amount, and then it is offered immediately. Therefore, no additional horn was necessary for the money from the redemption of libations.

Rava said: Come and hear a resolution to the dilemma from a baraita: The Torah states with regard to libations: “All that are home born shall do these things in this manner, in presenting an offering made by fire, of a pleasing aroma to the Lord” (Numbers 15:13). As this verse is superfluous, the various terms in it are used to derive halakhot. The term “home born” teaches that one may pledge libations even when they are not sacrificed together with an offering. And how much is the minimum volume that is offered? Three log, which is the smallest measurement of a libation in the Torah, i.e., the libation that is offered with a lamb.

And from where is it derived that if one desires to add to this amount he may add? The verse states with regard to libations associated with the additional offerings for the New Moon: “And their libations: Half a hin of wine shall be for the bull, and one-third of a hin for the ram, and one-quarter of a hin for the lamb” (Numbers 28:14). From the superfluous “shall be” one may understand that there are others, and derive that independent libations may also be brought. Can one decrease the amount of wine in a libation to less than three log? The verse states: “All that are home born shall do these things, in this manner” (Numbers 15:13), i.e., one may not bring less than three log of wine.

The Gemara clarifies: What does the baraita mean when it says that one may add to the minimum of three log for an independent libation? If we say it means that it is permitted to offer four or six log, then what is different about three log that it was specified? It is because it is suitable for the libations of a lamb. If so, then four or six log are also suitable, as four log is offered as the libation for a ram and six log is offered as the libation for a bull. Rather, in saying that one may add, isn’t the baraita referring to five log of wine, despite the fact that it is not a measurement used with any of the offerings? And learn from this baraita that there is no fixed amount for libations. The Gemara affirms: Indeed, learn from the baraita that this is so.

Rav Ashi said: But didn’t we learn this in the mishna: One does not pledge a libation of one log, two log, or five log of wine? Rav Ashi continues: In phrasing the mishna in this manner, the tanna teaches that the status of five log is similar to the status of two log: Just as two log are not suitable at all to be offered independently, so too, five log are also not suitable at all to offer, as there are no libations of this size. This demonstrates that there is a fixed amount to libations, and one may not divide them into two.

The Gemara responds: Are the cases comparable? This, two log, is as it is, and that, five log, is as it is, and there is no reason to compare them. Four of the five log are offered, with the fifth allocated for a communal gift offering.

Abaye said: If you say that there is no fixed amount for libations, then there is no fixed amount for libations, and no further discussion is necessary. If you say that there is a fixed amount for libations, then the halakha of up to ten log of wine is obvious to me. One log, two log, or five log may not be brought, since these amounts are not offered as standard libations, but three, four, or six log are brought, as their amount is equivalent to those of standard libations. Between six and ten log may also be brought, since these amounts can be composed of a combination of the various wine libations. With regard to eleven log,