זבחים סה ע"ב

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף סה - ב

שנינו במתניתין: שיסע את גוף העולה ולא הבדיל דאין חותך את הגוף לגמרי.

תנו רבנן: זה שכתוב "ושסע" מפרשים: אין שיסוע אלא ביד, וכן הוא הכתוב אומר לגבי שמשון ששיסע את כפיר האריות שבא לקראתו "וישסעהו כשסע הגדי" ושם זה היה ביד, ונקרא שיסוע.

שנינו במתניתין: אם שינה בקרבנות, כגון שהבדיל בחטאת שמלק שני סימנין, או שלא הבדיל בעולה ומלק סימן אחד, פסול הקרבן!

ודייקינן: מתניתין הסוברת שהבדלת שני סימנין פוסלת בחטאת דלא כרבי אלעזר ברבי שמעון. דתניא: אמר רבי אלעזר ברבי שמעון: שמעתי שמבדילין דהיינו שאם הבדיל שני סימנים בחטאת העוף אין הקרבן נפסל.

והוינן בה: מאי בינייהו אלו התנאים, במה נחלקו?

אמר רב חסדא: מיצוי חטאת העוף מעכב איכא בינייהו בין תנא - קמא ורבי אלעזר ברבי שמעון.

שהפסול בחטאת העוף הוא רק באופן שנעשתה לגמרי כמו עבודת עולת העוף, ונחלקו אם באופן זה שוה עשייתה לעשיית עולת העוף.

תנא קמא סבר: מיצוי חטאת העוף שאחר הזאת הדם על קיר המזבח היה ממצה את דמה מעכב את הקרבן, ואם לא מיצה פסול. וכיון דקא מצי לדם בעל כרחו ממצה את הדם שאם לא כן הקרבן פסול, קעביד מעשה עולה בחטאת העוף נמצא שנעשתה חטאת זו לגמרי כמו עולה, הן בהבדלת סימנים והן שנעשה בה מיצוי ^[113] כעולה ופסולה.

ורבי אלעזר ברבי שמעון סבר מיצוי חטאת העוף לא מעכב את הקרבן. ואם הבדיל שני סימנים בחטאת. אינו חייב לעשות בה מיצוי, ולכן החטאת כשירה ^[114] שאינה לגמרי כעבודת עולה. כי בעולה יש מיצוי ובחטאת זו לא נעשה מיצוי, והבדלת הסימנים שעשה מחתך בשר בעלמא הוא אך איננו כמעשה עולה.

רבא אמר: שהייה בסימן שני בעולת העוף איכא בינייהו בין תנא קמא לרבי אלעזר ברבי שמעון, בשחיטת שני סימנין של בהמה הדין הוא שאם שהה בין שחיטת סימן אחד לשני פסל, ולענין מליקה בעולת העוף נחלקו, דתנא - קמא סבר שהייה בסימן שני [דהיינו שהייה בין סימן ראשון לסימן שני] בעולת העוף לא פסלה ואף - על - גב שצריך בעולת העוף מליקת שני סימנין, מכל - מקום כשרה המליקה גם כששהה בין סימן אחד לשני, ודוקא בבהמה פוסלת שהייה בין שני הסימנים משום שכל זמן שלא שחט את הסימן השני עדיין הבהמה חיה ולא נגמרה השחיטה, ואם שהה בין הסימנים יש כאן שהיה באמצע השחיטה, מה שאין כן במליקה שבסימן אחד מת העוף ונגמרה עבודת המליקה, והבדלת הסימן השני אינה חלק מעבודת המליקה, אלא מצות הבדלה בעלמא היא, והיא כעבודה בפני עצמה, ומשום כך כשמלק בחטאת העוף שני סימנין והבדיל פוסל את החטאת משום שעשה בה כמעשה עולה כי עולה שמלקה בצורה כזו הרי זו מליקה כשירה, ואף על גב דבחטאת העוף אי אפשר לעשות הבדלה בסימן שני בלי שהייה ממליקת סימן ראשון, וזאת מכיון שצריך לחתוך רוב בשר יחד עם מליקת הסימן הראשון, וחיתוך זה הוא שהייה בין סימן ראשון לשני, מכל מקום נפסלת החטאת במליקת שני הסימנים ואע"פ ששהה ביניהם משום שגם בעולה כששהה אינו פוסל, והרי זה "כמעשה עולה ".

ורבי אלעזר ברבי שמעון סבר שהייה בעולת העוף בין סימן לסימן פסלה, ומשום כך חטאת העוף שמלקה בשהייה בין סימן אחד לשני לא נפסלה שאינה "כמעשה עולה" מליקה זו ששהה בין סימן לסימן בעולה אינה כשרה, ולכן אף - על - גב דהבדיל בחטאת סימן שני, מכל מקום כיוון דשהייה בין סימן אחד לשני, הרי הבדלתו היא כמחתך בשר בעלמא הוא ולא כעבודת הבדלה.

אביי אמר: לדעת כל התנאים שהייה בעולת העוף בין מליקת סימן אחד לשני פוסלת, ומחלוקת תנא קמא ורבי אלעזר ברבי שמעון היא בדין חיתוך רוב בשר בחטאת העוף אם הוא מעכב, שתנא - קמא סובר שחיתוך רוב בשר בחטאת העוף לא מעכב, ומשום כך יש אפשרות שיעשה מעשה עולה בחטאת כשיבדיל שני סימנין בלא חיתוך בשר והרי זה כמעשה עולה, ויפסל ^[115], ורבי אלעזר ברבי שמעון סובר שחיתוך רוב ^[116] בשר מעכב, ומשום כך אין אפשרות לעשות חטאת כמעשה עולה מפני שכאשר חותך רוב בשר הרי הוא שוהה ^[117] בין סימן לסימן, וממילא אין זה "כמעשה עולה" שהרי שהייה בעולה פוסלת.

ואביי ורבא בפלוגתא דרבי זירא ורב שמואל בר רב יצחק נחלקו, דחד מאמוראים אלהאמר: שהייה בסימן שני בעולת העוף אם היא מעכבת איכא בינייהו בין תנא קמא ורבי אלעזר ברבי שמעון, וחד מאמוראים אלו אמר: רוב בשר מעכב בחטאת העוף איכא בינייהו בין תנא קמא ורבי אלעזר ברבי שמעון.

ודייקינן: מכלל מחלוקתם שנחלקו אם רוב בשר מעכב שמעינן דלכולי עלמא בעינן חיתוך רוב בשר בחטאת העוף בתחילה.

אין, דהכי הוא דתניא: כיצד מולקין חטאת העוף? חותך חוט השדרה ומפרקת בלא רוב בשר [שאם חותך לפני המליקה רוב בשר הרי החטאת נעשית מתה ונבלה היא] עד שמגיע לוושט או לקנה, הגיע לוושט או לקנה חותך סימן אחד או רובו של סימן ורוב בשר עמו, ובעולה חותך שנים או רוב שנים.

אמרוה ^[118] למחלוקת אמוראים זו שנחלקו בביאור מחלוקת תנא קמא ורבי אלעזר ברבי שמעון קמיה דרבי ירמיה, אמר רבי ירמיה:

לא שמיע להו לאמוראים אלו הא דאמר רבי שמעון בן אליקים משום רבי אלעזר בן פדת משום רבי אלעזר בן שמוע, שאמרו: אומר היה רבי אלעזר ברבי שמעון: שמעתי שמבדילין בחטאת העוף ולא נפסל הקרבן, ומאי "לא יבדיל" שאמר הכתוב בחטאת העוף?

הערות

^[113] והעיר בשיטה מקובצת, הלא בחטאת זו עשה הזאה כדינה, ואם כן אין זה כמעשה עולה שדינה במיצוי כל דמו, וכאן חלק מהדם לא היה במיצוי אלא בהזאה. וביאר השטמ"ק שהדין מיצוי כל דמו אינו מעכב אלא רק למצווה. ואם כן זה עדיין כמעשה עולה.

^[114] ברש"י מבואר רק שמכיון שלא מיצה אין מעשה עולה ואינו נפסל. אך לגבי האיסור דלא יבדיל לא הזכיר רש"י כלום. [ואדרבא מדברי רש"י בד"ה שמבדילין היה נראה שיש איסור] אך התוס' [ד"ה ורבי אלעזר] הבינו בדבריו שכשלא מיצה ואין מעשה עולה אין גם איסור. ומנין הוציאו זאת מרש"י? וביאר החזון איש שאם היה איסור הרי זה עצמו סיבה לפסול. ואם רואים שהפסול רק כשיש מעשה עולה, הרי מוכח מזה שגדר האיסור של לא יבדיל הוא שלא לעשות כמעשה עולה. וכשאינו כמעשה עולה אין איסור.

^[115] תמה בזה בקרן אורה דנמצא שתנא קמא הפוסל בהבדלה הוא רק כשלא חתך רוב בשר ויש כאן מעשה עולה. והלא באופן זה פסול גם לרבי אלעזר ברבי שמעון משום החסרון שלא חתך רוב בשר שמעכב לשיטתו, ומה נפקא מינא בין תנא קמא לראבר"ש הלא לשניהם פסול לתנא קמא משום הבדלה. ולראבר"ש משום שלא חתך רוב בשר. ותירץ שתנא קמא פסול גם כשחתך רוב בשר בין הסימנים. גזירה משום אופן שלא יחתוך רוב בשר, ואז פסול משום הבדלה. ופסלו משום זה אף כשחתך רוב בשר.

^[116] ולדעה זו שרוב בשר מעכב, הרי זה מכלל עבודת המתיר של הקרבן ומחשבת פסול שחישב בשעת מליקת רוב בשר פוסלת הקרבן. אלא שהרוב בשר הוא רק חצי מתיר, והמתיר השלם הוא הסימן האחד עם רוב בשר.

^[117] יש לדעת אף שרוב בשר מעכב, אך מדוע אי אפשר לחתכו אחר מליקת הסימן השני, וכי נאמר שגם בזה יהיה חסרון של שהיה מה ששוהה בין הסימן הראשון לרוב בשר? וצ"ע.

^[118] כל זה הוא פירוש רש"י בסוגיא, והכל תלוי אם עשתה כל עבודת החטאת כעבודת עולה פסול. ואם היה חילוק מעבודת העולה כשר. והתוספות וביתר הרחבה בשיטה מקובצת חולקים עליו. מכח קושיות מהסוגיא בחולין. וכן חולקים בסברא שהיכן נאמר שפסול חטאת תלוי בזה שיעשה כל עבודותיה כמו עבודות עולה. ועל כן פירשו שכל המחלוקת רק כשעשה ההבדלה אחר ההזאה וקודם המיצוי, ולרב חסדא הסברא היא כך, לראבר"ש אין המיצוי מעכב בחטאת ומאחר שכבר היזה ונשלמה עבודת הקרבן המעכבת שוב מה שמבדיל אינו שייך לעבודת הקרבן ואינו פוסל. ותנא קמא סובר שמיצוי מעכב וכל זמן שלא מיצה עדיין זוהי עבודת הקרבן ואם הבדיל זה חשוב הבדלה. ופסול. ורבא אמר שהמחלוקת אם שהיה במליקת עולת העוף פוסלת, שראבר"ש סובר שפוסלת, ולכך ההבדלה שעשה אחר ההזאה. מכיון ששהה הרבה קודם ההבדלה שוב אין לזה שם מליקה, כיון שהשהיה פוסלת את המליקה, ואין זו מליקה מובדלת ואינה פוסלת. ותנא קמא סובר שהשהיה אינה פוסלת את המליקה, ואם כן יש מליקה מובדלת אף על פי ששהה ופסול. ואביי מפרש שמחלוקתם אם רוב בשר מעכב, וראבר"ש סובר שרוב בשר מעכב במליקה ואחר שחתך רוב בשר העוף דינו כמת ומטמא טומאת נבילות. ושוב מה שמוסיף ומחתך הסימן השני אין לזה שם מליקה כיון שהוא כמת. ואין ההבדלה פוסלת. אך תנא קמא סובר שאין רוב בשר מעכב ויכול לגמור הסימן השני לפני רוב בשר והעוף עדיין חי ויש לזה שם מליקה. ואם כן זו מליקה מובדלת ופסול.

א שנינו במשנה כי לאחר הסרת המוראה ומה שעמה מגוף העולה, שיסע את הגוף ולא הבדיל. ועל הכתוב בענין זה, תנו רבנן [שנו חכמים]: משמעות "ושסע" שנאמר במקרא (ויקרא א, יז) — אין שיסע אלא ביד, וכן הוא אומר: "וישסעהו כשסע הגדי ומאומה אין בידו" (שופטים יד, ו).

ב שנינו במשנה: לא הסיר את המוראה וכו' הבדיל בחטאת — פסולה. ומעירים: מתניתין [משנתנו] לפיה אין מבדילים בחטאת, שלא כשיטת ר' אלעזר בר' שמעון. דתניא [ששנויה ברייתא], אמר ר' אלעזר בר' שמעון: שמעתי שמבדילין בחטאת העוף.

ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם]? כלומר, במה תלויה מחלוקתם? אמר רב חסדא: מיצוי דם חטאת העוף על קיר המזבח לאחר הזאת הדם, האם הוא מעכב איכא בינייהו [יש ביניהם], התנא קמא [הראשון, של משנתנו] סבר: מיצוי חטאת העוף מעכב, וכיון שלאחר שמבדיל עושה בהכרח מצוי דם, נמצא כי קעביד [עושה] מעשה עולה בחטאת העוף, הבדלה ומיצוי, ודבר זה פוסל את החטאת, כפי ששנינו בפרק הבא (סו,א).

ור' אלעזר בר' שמעון סבר: מיצוי חטאת העוף לא מעכב, וגם אם יבדיל יכול הוא שלא למצות את דמה, ולא יהא זה כמעשה עולה, ולפיכך, הבדלה זו שהוא עושה מחתך בשר בעלמא [בלבד] הוא, ואינה נפסלת.

רבא אמר: גם אם שניהם סבורים כי מיצוי חטאת העוף מעכב, דין שהייה בסימן שני בעולת העוף האם הוא מעכב (פוסל) איכא בינייהו [יש ביניהם], אם שהה במליקה בין סימן ראשון לשני, כפי שמליקת החטאת נעשית (כמבואר להלן, שכשחותך את הסימן הראשון חותך עמו את רוב הבשר שבצואר העוף, ויש בכך שהייה), התנא קמא סבר [הראשון סבור]: שהייה בסימן שני בעולת העוף לא מעכב (לא פוסל), ואם כן, כאשר מבדיל בחטאת העוף, אף על גב דשהייה [אף על פי ששוהה בו בסימן השני] — קא עביד [הריהו עושה] מעשה עולה בחטאת, ופסולה.

ור' אלעזר בר' שמעון סבר: השיהוי מעכב ופוסל בעולת העוף. וכיון שכשמולק את החטאת בהכרח שהייה [שהה בו] בסימן השני — אין זה מעשה עולה, וכשהוא חותכו — מחתך בשר בעלמא [בלבד] הוא.

אביי אמר: כולם מודים ששהייה פוסלת בעולה, ואולם נחלקו האם בהכרח יש שהייה בחטאת. ובשאלה האם רוב בשר מעכב איכא בינייהו [יש ביניהם מחלוקת] כלומר, מה יהא הדין אם לא חתך את רוב בשר הצואר לאחר חיתוך הסימן הראשון, כפי שצריך לעשות בחטאת. לדעת תנא קמא אין זה מעכב, ואם לאחר הסימן הראשון אינו שוהה בחיתוך רוב הבשר, וחותך מיד את הסימן השני — נמצא שהוא עושה מעשה עולה, ופוסל. ולדעת ר' אלעזר בר' שמעון דין זה מעכב, וכיון שאי אפשר בלא שהייה בחטאת נמצא שגם אם הוא מבדיל אינו עושה בה מעשה עולה.

ומעירים: ורבא ואביי נחלקו בפלוגתא [ובמחלוקת] של ר' זירא ור' שמואל בר רב יצחק, חד [אחד מהם] אמר: שהייה בסימן שני בעולת העוף מעכב איכא בינייהו [יש ביניהם] בין התנא של משנתנו לבין ר' אלעזר בר' שמעון, וחד [ואחד מהם] אמר: רוב בשר מעכב איכא בינייהו [יש ביניהם].

ושואלים: כיון שנחלקו אם רוב בשר מעכב, מכלל הדברים משמע דבעינן [שצריכים אנו] לדעת הכל שיחתוך רוב בשר בתחילה (לכתחילה)? ומשיבים: אין [כן], והתניא [וכן שנויה ברייתא]: כיצד מולקין חטאת העוף? כשהוא מולק בצפורנו מצד העורף חותך חוט שדרה ומפרקת (עמוד השדרה) בלא רוב בשר עד שמגיע לוושט או לקנה, הגיע לוושט או לקנה, חותך סימן אחד או רובו ורוב בשר עמו, ובעולה — חותך שנים (שני סימנים) או רוב שנים. עד כאן נסוב הדיון לפי ההבנה, שלדעת ר' אלעזר בר' שמעון, אף שלכתחילה אין להבדיל בחטאת, מכל מקום כשר הדבר בדיעבד.

ומסופר, אמרוה קמיה [אמרו אותה מחלוקת האמוראים לפני] ר' ירמיה, אמר: לא שמיע להו [האם לא שמעו] הא [הלכה זו] שאמר ר' שמעון בן אליקים משום (בשם) ר' אלעזר בן פדת משום ר' אלעזר בן שמוע, אומר היה ר' אלעזר בר' שמעון: שמעתי בחטאת העוף שמבדילין, שאין כלל איסור להבדיל. ומאי [ומה פירוש] "לא יבדיל" האמור בתורה לגבי חטאת העוף (ויקרא ה, ח)?

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

§ The mishna teaches that after removing the crop and the feathers and innards that emerged with it, the priest ripped the bird lengthwise and did not separate the two halves of the bird. In this regard the Sages taught in a baraita: The verse states: “And he shall rend” (Leviticus 1:17). The act of rending is performed only by hand, and so too, the verse states with regard to Samson: “And he rent it as one would have rent a kid, and he had nothing in his hand” (Judges 14:6).

§ The mishna teaches that if the priest did not remove the crop, or he changed any detail of the sacrificial rite after he squeezed out the blood, the offering is valid. If he separated the head from the body of a bird sin offering, it is disqualified. The Gemara says: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, as it is taught in a baraita that Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, said: I heard that one may separate the head from the body of a bird sin offering.

The Gemara asks: What is the reason for the difference between them, i.e., what is the basis of the disagreement? Rav Ḥisda says: The difference between them concerns the question of whether squeezing out the blood of a bird sin offering after its blood has been sprinkled is indispensable. The first tanna, whose opinion is cited in the mishna, holds that squeezing out the blood of a bird sin offering is indispensable. And since squeezing out the blood is indispensable, the priest will have to squeeze out the blood after separating the head from the body, and he will have performed the rite of a bird burnt offering on a bird sin offering, which disqualifies the offering (see 66a).

And Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, holds that squeezing out the blood of a bird sin offering is not indispensable. Consequently, if the priest would separate the bird’s head from its body, he would refrain from squeezing out the blood, in which case the rite is dissimilar to that of a bird burnt offering. And the separation of the head is considered as though the priest was merely cutting flesh, and the offering is valid.

Rava says there is an alternative explanation of the dispute: It is possible that all agree that squeezing the blood of a bird sin offering is indispensable, and there is a difference between them with regard to whether interrupting the pinching before severing the second siman, i.e., the gullet or windpipe, one of the organs that must be cut in the ritual slaughter, of a bird burnt offering disqualifies the offering. The first tanna holds that interrupting the pinching before severing the second siman of a bird burnt offering does not disqualify the offering, and therefore, if the priest separates the head of a bird sin offering from its body, even though he interrupted the pinching before severing the second siman, he has performed the rite of a bird burnt offering on a bird sin offering, which disqualifies it.

And Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, holds that interrupting the pinching of a bird burnt offering disqualifies the offering. Therefore, in the case of a bird sin offering, since the priest interrupted the pinching before severing the second siman, even if he separates the head from the body he is merely cutting flesh, i.e., it is an insignificant act because he is not performing the rite of a burnt offering on a sin offering, and the offering is not disqualified.

Abaye says there is a third explanation of the dispute between the tanna’im: It is possible that all agree that interrupting the pinching before severing the second siman disqualifies a bird burnt offering, and there is a difference between them with regard to whether cutting the majority of the flesh of the nape of a bird sin offering is indispensable.

The Gemara points out: And Rava and Abaye disagree with regard to the issue that is the subject of the dispute between Rabbi Zeira and Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak. One says that the difference between the first tanna and Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, concerns whether interrupting the pinching before severing the second siman of a bird burnt offering disqualifies the offering. And one says that the difference between them concerns whether cutting the majority of the flesh of the nape of a bird sin offering is indispensable.

The Gemara asks: Since there is a dispute concerning whether cutting the majority of the flesh of the nape of a bird sin offering is indispensable, can it be deduced by inference that all agree that we require the priest to cut the majority of the flesh ab initio? The Gemara responds: Yes; and similarly it was taught in baraita: How does one pinch the nape of a bird sin offering? Using his thumbnail, the priest cuts the spine and nape, without cutting through the majority of the flesh, until he reaches either the gullet or the windpipe. Upon reaching the gullet or the windpipe, he cuts one siman entirely, or at least the majority of it, and he cuts the majority of the flesh with it. And in the case of a bird burnt offering, he cuts the two simanim or the majority of the two simanim.

The Gemara relates that the Rabbis said this dispute between the amora’im concerning the reason for the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, before Rabbi Yirmeya. Rabbi Yirmeya said: Have they not heard that which Rabbi Shimon ben Elyakim said in the name of Rabbi Elazar ben Pedat, in the name of Rabbi Elazar ben Shammua: Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, used to say: I heard that one may completely separate the head of a bird sin offering from its body. And what is the meaning of the verse that states: “But shall not separate it” (Leviticus 5:8)?

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

גמרא רבא אמר שהייה כו'. בתד"ה וראב"ש איתא כ"פ רבה וכ"נ מדאקדמיה לאביי. ויש לדחות:

רש"י ד"ה (מאי בינייהו) [ת"ק] . ולקמן תנן כו'. מה שנדפס בגליון צ"ל תנא הוא שבוש. ראה בר"פ דלקמן:

תוס' ד"ה הבדיל כו' לא מלק למעלה נמי כשר. עיין ת"י יומא דף ג ע"ב ד"ה אי מה מילואים:

(סה סע"ב) ר"א בן פדת משום ר"א בן שמוע אומר היה ר"א בר' שמעון.—רחוק הוא שר"א בן שמוע יאמר בשם ר"א בר' שמעון הצעיר הרבה ממנו, כי ר"ש היה חבירו של ר"א בן שמוע. ולכן אפשר שיש למחוק המלות "משום ר"א בן שמוע", וגם בתוס' ד"ה "ורבי" השמיטו מלות אלה. או שצ"ל להיפך: משום ר"א בר"ש אומר היה ר' אלעזר בן שמוע.

(סה ב תוספות) ד"ה הבדיל וכו' קשה ממליקת עולה וכו'.—נראה לומר שמאחר שדרשו בחולין (כא א): "ואת השני יעשה עולה כמשפט חטאת בהמה" הרי יש ללמוד נמי: מה חטאת בהמה למעלה אף עולת העוף למעלה, והוי כאילו שנה עליו הכתוב לעכב.

הא כיצד קודר את העור סביבות הזפק כמין ארובה ונוטל נוצה ועור שכנגד הזפק עם הזפק אבל בלא קדירה לא שהעור נמשך אחריו ונוטל יותר: וכן הוא אומר. בשמשון והתם מפרש בהדיא דביד הוה: מתני'. דקתני הבדיל במליקת חטאת שמלקה בשני סימנין פסול דלא כרבי אלעזר: שמבדילין. שאם הבדיל לא פסל: מאי בינייהו. כלומר במאי קמיפלגי: ת''ק סבר. מיצוי בתר הזאה בחטאת העוף מעכב וכיון דבעל כרחו ממצה דם אי אמרת מבדיל קעביד כל מעשה עולה בחטאת מליקה מובדלת ומיצוי דעולה מיצוי הוא דעביד בה ולקמן (דף סו.) תנן דחטאת העוף שעשאה כמעשה עולה לשם חטאת פסולה: ור''א בר''ש סבר לא מעכב. הילכך אם רצה להבדיל יבדיל ולא ימצה לאחר הבדלה ולא עבד ליה מעשה עולה ואי משום דשינה בהבדלה כיון דלאו מעשה עולה מצי למימר בה חיתוך בשר בעלמא הוא: ה''ג שהייה בסימן שני בעולת העוף איכא בינייהו. בעולת העוף הצריכו ב' סימנים ושהה שיעור שהייה בין סימן לסימן איכא בינייהו אי פסיל בה בשהייה בין סימן לסימן כבהמה או לא: ת''ק סבר שהייה בסימן שני בעולת העוף לא פסלה. דלא דמי לשחיטת בהמה דטעמא דבהמה בעיא ב' סימנים משום דלא נפקא חיותא בסימן אחד הילכך שם שחיטה על שניהם אבל עוף בסימן אחד פסקא חיותא ועולת העוף מצות הבדלה בעלמא הוא דאיכא עלה אבל שם מליקה אינו חל אלא על הראשון ולא מהניא שהייה לפסול בשני וחטאת שהבדיל בה אע''ג דבלא שהייה אי אפשר בין סימן לסימן כדתני לקמן בשמעתין שבתחילה חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר הגיע לסימן חותכו ורוב בשר עמו וההיא חתיכת רוב בשר אף על גב דאית ביה שיעור שהייה כיון דבעולה שהייה בין סימן לסימן לא פסלה אי עבדיה בחטאת עביד מעשה עולה בחטאת: ור''א בר''ש סבר שהייה בסימן שני בעולת העוף פסלה. הלכך חטאת שהבדיל בה כיון שא''א לה בלא שהייה בין סימן לסימן אין כאן מעשה עולה דבעולה שהייה ליכא ומחתך בשר בעלמא הוא: רוב בשר מעכב איכא בינייהו. ודכולי עלמא שהייה בעולה בסימן שני פסלה והכא בהא פליגי לת''ק חיתוך רוב בשר בחטאת לא מעכב אי לא מחתיך ליה ואי אמרת מבדיל עביד ליה שני סימנין בלא שהייה ויש כאן מעשה עולה ורבי אלעזר ברבי שמעון סבר רוב בשר בחטאת מעכב וחתיכתו אחר סימן ראשון הוא וכיון דלא סגי בלא שהייה בינתיים אין כאן מעשה עולה: מכלל דבעינן רוב הבשר לכתחילה. מדקמיפלגי בעיכובא מכלל דכולהו מודו לכתחילה בעי לחתוך רוב בשר אחר הסימן: שדרה. חוט השדרה: מפרקת. עצם הצואר: בלא רוב בשר. המקפת סביב כדאמרינן בהכל שוחטין (חולין דף כ:) נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבילה ומטמאה ואפילו מפרכסת הילכך אי הוה חותך רוב בשר קודם הסימן הויא ליה מתה ולא מהניא בה מליקה וסימנין הלכה למשה מסיני הן: שנים או רוב שנים. בהכל שוחטין (שם דף כא.) אמרינן שנים לרבנן רוב שנים לר''א בר''ש והתם פליגי בה בקראי: אמרוה קמיה דר' ירמיה. להך פלוגתא דהנך אמוראי דפליגי בטעמא דר''א ברבי שמעון:

הבדיל בחטאת ולא הבדיל בעולה פסול. בחטאת ניחא כדדרשינן בת''כ חטאת היא שאם מלקה שלא לשמה פסולה וה''ה דכל ששינה בה פסולה אבל בעולה קשה מנלן ועוד דמהקטרה ילפא מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו אף כאן כו' ומה הקטרה אינה מעכבת אף הבדלה אינה מעכבת וכן קשה ממליקת עוף שעשאה למטה כיון דעשאה למטה מהקטרה ילפא דון מינה ומינה וכי היכי דלא הקטיר למעלה כשר לא מלק למעלה נמי כשר: כיצד קרב המתיר. כל הנך משניות דהכא ודפ''ק דמכילתא ודמנחות צריכי לדקדק אמאי צריכי כולהו: קעביד מעשה עולה בחטאת. מה שזה למעלה וזה למטה לא חשיב ליה שינוי: ורבי אלעזר בר''ש סבר מיצוי בחטאת לא מעכב. הילכך אם רצה להבדיל יבדיל ולא ימצה אחר הבדלה ולא עביד מעשה עולה ואי משום דשינה בהבדלה [כיון דלא מיצה] כמעשה עולה א''כ כי מבדיל הוי חיתוך בשר בעלמא כך פירש בקונטרס וקשה דבפ''ק דחולין (דף כא:) דדריש רבי אלעזר בר''ש כמשפט חטאת העוף מה להלן כשהוא אוחז הראש בגוף ומזה ויליף מיניה בעולת העוף שאין חותך אלא רוב שנים היכי יליף הא אי בעי מבדיל לגמרי בחטאת והיינו יכולין לפרש כשהוא אוחז הראש בגוף ומזה אם ירצה קאמר ומדקאמר מה להלן בסימן אחד היינו שאם ירצה לא יחתוך כ''א סימן אחד אבל קשה מברייתא דהתם לעיל דקתני שנים או רוב שנים ומפרש התם שנים לרבנן או רוב שנים לר' אלעזר בר''ש לוקמה כולה כרבי אלעזר בר''ש דאי בעי שנים ואי בעי רוב שנים ובפרק העור והרוטב (שם דף קכג.) נמי גבי טלית שנקרעה רובה שוב אינה חיבור וטהורה ומוקי לה בטלית טבולת יום דכיון דלא חס עלה ואטבלה ליכא למימר דילמא חייס ולא קרע רובה אבל כשאינה טבולת יום גזרינן ופריך אלא מעתה לרבי אלעזר בר''ש ליגזר דילמא לא אתי למיעבד רובא והשתא אי אין אסור לחתוך כל השנים ל''ל למגזר שם כלל דילמא חייס ונראה לפרש כל סוגיא זו בהבדלה שלאחר הזאה אבל קודם הזאה כולי עלמא לא פליגי דפסולה דאמר קרא לא יבדיל ודוקא רבי שמעון בן אליקים דלקמן אית ליה הך סברא לרבי אלעזר בר''ש דיכול להבדיל כל השנים ואפילו קודם הזאה ולית ליה איסור פסול בהבדלה כלל דהא מפרש לא יבדיל דקרא אין צריך להבדיל וסוגיא דחולין פרק קמא (דף כא:) וההיא דהעור והרוטב (שם דף קכג.) דלא כוותיה אלא כרב חסדא ורבה ואביי והכי פירושא דכולה שמעתא מאי בינייהו פי' מאי טעמייהו אמר רב חסדא מיצוי חטאת העוף מעכב איכא בינייהו דרבנן סברי מיצוי חטאת העוף מעכב וכשהזה עדיין לא נגמרה מצוותה הילכך כשהבדיל סימן שני לאחר הזאה לא חשיב מחתך בשר בעלמא ופסול משום שעשה מעשה עולה בחטאת שיש כאן הבדלה בשנים קודם מיצוי כמו בעולה ור''א בר''ש סבר דמיצוי אינו מעכב וכבר נגמרה כל מצוותן וכשמבדיל לאחר הזאה אינו אלא מחתך בשר בעלמא והשתא צ''ל דרב חסדא [סבר] דשהייה בסימן שני בעולת העוף לא מעכב דאי מעכב אמאי פסול לרבנן כשהבדיל לאחר הזאה אין כאן מעשה עולה שהרי שהה ואין הכשרה של עולה בכך ואי אפשר לו לעשות הזאה בין מליקת סימן ראשון לסימן שני שלא ישהה ורבה מפרש שהייה בסימן שני בעולת העוף מעכב איכא בינייהו דלרבנן לא מעכב ולרבי אלעזר בר''ש מעכב ואביי מפרש דרוב בשר מעכב איכא בינייהו ורבנן סברי רוב בשר לא מעכב ולכך זימנין דלא חתיך רוב בשר עם סימן הראשון (מ''מ אסור להבדיל עם סימן הראשון אפילו לאחר ההזאה) גזרינן אטו היכא דלא חתך רוב בשר ור''א ברבי שמעון סבר רוב בשר מעכב ולכך לא פסל דאין כאן מעשה עולה שכבר חתך רוב בשר עם סימן ראשון וכשמבדיל לאחר ההזאה מתה עומד ומבדיל ופסול לאביי דפ''ק דחולין (דף כ:) דפריך תקשי לך עולת העוף דבעיא שני סימנין וכי מתה עומד ומולק ולית ליה טעמא דכדי לקיים מצות הבדלה והדר קאמר אמרוה רבנן קמיה דרבי ירמיה פי' הנך טעמי דרב חסדא ורבה ואביי אמר להו לא שמיעא להו הא דאמר ר''ש בן אליקים משום רבי אלעזר בן פדת אומר היה ר''א ברבי שמעון שמעתי שמבדילין בחטאת העוף ומאי לא יבדיל א''צ להבדיל פי' ולא צריכין לכל הנך טעמי דפריש רב חסדא ורבה ואביי ואף קודם ההזאה מותר להבדיל וא''ת דלדידהו דאסור להבדיל קודם הזאה ואפילו לרבי אלעזר בר''ש א''כ מאי קאמר לעיל מתניתין דלא כר''א בר''ש הא לכאורה מתני' קודם הזאה דומיא דרישא דקתני חטאת העוף כיצד היתה נעשית מלק ראשה ממול ערפה ואין מבדיל ומזה מדמה על

דף סה - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד