דלג לתוכן
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף סד - א

ומתרצינן: הכי קאמר: מלקה בכל מקום במזבח כשירה, מיצה דמה בכל מקום במזבח כשירה  כיון שאם היזה ולא מיצה [83] כשרה [84], לכן אין שינוי מקום המיצוי פוסל את החטאת יותר מהיכן שלא מיצה כלל, ומה שאמרנו שכשרה הוא בלבד שיתן את ההזאה הקודמת למיצוי מחוט הסיקרא ולמטה.

ותנאי נוסף נאמר בכשרות ההזאה שיהא הדם שאותו מזים מדם הנפש [מהקילוח שהנפש יוצאת בו] ולא משאר מיני דמים [כמבואר בגמרא לעיל כה א].

שנינו במשנתנו: שלשה דברים היתה אותה קרן דרומית מערבית משמשת מלמטה. זה שאמרנו שאלו השלשה דברים נעשים בקרן מערבית דרומית מהיכן למדים זאת: חטאת העוף הלימוד הוא מהא דאמרן למעלה שממנחה למדנו זאת, הגשות מנחה למדים זאת מדכתיב "והגישה אל המזבח" כמו שדרשנו למעלה. שיירי הדם של חטאות החיצונות שנשפכים לקרן זו למדים זאת מדכתיב "ואת כל הדם ישפוך על יסוד המזבח" ולמדנו למעלה [נג א] שכוונת הכתוב שישפוך את הדם ליסוד הדרומי שהוא הקרוב אליו בשעה שיורד מן הכבש שהרי הכבש בדרום היה עומד, ובכל הדרום אין יסוד אלא באמה שבקרן דרומית מערבית.

שנינו במשנתנו: ושלשה דברים היתה אותה קרן [85] משמשת מלמעלה: ניסוך המים והיין ועולת העוף כשהוא רבה במזרח.

ומקשינן: מזה שאומרת המשנה על עולת העוף שנעשית בדרום מערב "כשהיא רבה במזרח", מוכח שמקומה לכתחילה של מליקת עולת העוף הוא במזרח היא, ומאי טעמא שבמזרח הוא עיקר מקומה?

אמר רבי יוחנן: טעם הדבר שעיקר מקומה של עולת העוף הוא במזרח מפני שקרובה מבית הדשן שבמזרחו של כבש היה מקום הדשן ששם היו מניחים בכל בוקר את תרומת הדשן, ומפני שנאמר להשליך את המוראה והנוצה [פירוש: מקום הרעי של העוף עם בני המעיים] של עולת העוף אל מקום הדשן, לכן לכתחלה היתה עולת העוף נעשית במזרח שהוא הקרוב למקום הדשן כדי שיהיה קל להשליך המוראה והנוצה.

אמר רבי יוחנן: בא וראה כמה גדול כוחן של כהנים שעבדו במקדש שאין לך חלק קל בעופות יותר מאשר מוראה ונוצה, ופעמים - כשעולות רבות נעשות במזרח, ואין מקום במזרח לכולן ונעשות חלקן בקרן דרומית מערבית שהכהן זורקן יותר משלושים [86] אמה, ודבר קל, קשה מאד [87] לזורקו מרחוק, והכהנים גדול היה כוחם שהשליכו נוצה זו למרחק.

זה שאמרנו שבית הדשן היה רחוק מקרן מערבית דרומית יותר משלושים אמה, יש לכך ראיה מהא דתנן: נטל הכהן העושה את עבודת תרומת הדשן מחתה של כסף ועלה לראש המזבח, ופינה את הגחלים שנעשו מעצי המערכה אילך ואילך לצדדי המזבח, ואח"כ חתה לקח במחתה מן הדשן של הגחלים שהתעכלו על גבי המערכה שנקראו המאוכלות הפנימיות שנתאכלו היטיב שעמדו קרוב לאש, ונעשו דשן, ויורד מן המזבח, הגיע לרצפה לסוף הכבש, מחזיר פניו כלפי צפון העזרה - דהיינו כלפי המזבח והולך למזרחו של כבש כעשר אמות מסוף הכבש, והוא רחוק עתה מראש המזבח כ' אמה שהכבש אורכו ל"ב אמה, ומתוכם שתי אמות שהיו מעל המזבח, והתקרב מסוף הכבש לצד המזבח עשר אמות. [על פי ביאור ספר צאן קדשים]

צבר שם את הגחלים על גבי הרצפה רחוק מן הכבש שלשה טפחים - שם היה בית הדשן וזהו מקום שנותנין מוראה ונוצה וכן היו נותנין במקום זה דישון מזבח הפנימי ודישון המנורה.

ומקשינן: מדוע אמר רבי יוחנן שהכהנים הוצרכו לזרוק את המוראה והנוצה של העולה כשעמדו בקרן מערבית דרומית רק יותר משלשים אמה, והלא הני טפי מתלתין וחד הווין מרחק זריקתם, שהרי מקרן מערבית דרומית של מזבח עד אותו מקום במזבח שהוא כנגד בית הדשן היו כ"ב אמה - שש אמות מן הקרן הדרומית מערבית ועד לכבש - וט"ז אמה רוחב הכבש - ומאותו מקום עד לבית הדשן היה גם כן מרחק של כ"ב אמה ובאלכסון היה זורק, וכלל בידינו שכל אמה בריבוע כשמחשיבים אותה באלכסון הרי היא אמה ועוד שני חומשים, ואם כן כ"ב אמה באלכסון הם שלושים אמה וארבעה טפחים, הוסף עליהם שלושה טפחים שהיה בית הדשן רחוק מן הכבש - הרי שלושים ואחת אמה ועוד טפח היה מרחק זריקת מוראה ונוצה של העולה, ומדוע אמר רבי יוחנן שרק יותר משלושים אמות היה זורק?

ומתרצינן: מקום גברא מקום שהכהן היה עומד בשעת הזריקה לא קא חשיב רבי יוחנן, ולכך החשיב רק יותר משלושים, דמקום מעמדו של הכהן היה אמה.

שנינו במשנתנו: כל העולים למזבח עולין דרך ימין ומקיפין את המזבח חוץ מן העולה לג' אלו [ניסוך היין והמים ועולת העוף] שבהן כשעולה למזבח פונה מיד לשמאלו ואינו מקיף את המזבח.

מאי טעמא לא נאמרה באלו שלושה דברים המצווה לעלות דרך ימין?

אמר רבי יוחנן: נסכים לא נאמרה בהן המצווה לעלות דרך ימין ולהקיף את המזבח משום שחששו שמא מעשן המזבח יתעשנו הנסכים בזמן שמקיף את המזבח [88], ויין ומים מעושנים [89] פסולים לנסכים.

ועולת העוף לא נאמרה בה מצוות הקפת ימין שמא תמות העולה בעשן המזבח.

מיתיבי: קשה על זה שאמר רבי יוחנן שחששו שמא יתעשנו הנסכים, ומשום כך לא הקיפו הכהנים המנסכים על המזבח כשהנסכים בידם, והלא נאמר במסכת תמיד: בא לו הכהן הגדול שיכול לעשות את כל עבודות הכהונה, ואינו תלוי בפיס כשאר הכהנים, וכשבא להקיף את המזבח מאין הוא מתחיל, מקרן דרומית מזרחית וממשיך להקיף קרן מזרחית צפונית וממשיך ומקיף קרן צפונית מערבית וממשיך ומקיף קרן מערבית דרומית, נתנו לו יין לנסך והיינו סבורים לומר שהקפה זו שעושה הכהן היא כשהיין בידו, ומוכח שלא חוששים שמא יתעשנו הנסכים בזמן הקפת המזבח וקשה על רבי יוחנן.


הערות

[83] מדברי התוס' במנחות [ט א ד"ה רבי יוחנן] נראה לכאורה, שמיצוי חטאת העוף למעלה אין זה מיצוי כשר, אלא רק מכיון שמיצוי אינו מעכב אין הקרבן נפסל בשינוי זה. אך מרנן החזון איש והגרי"ז הוכיחו מהגמרא במנחות [ב ב, ג א] שזהו מיצוי כשר. שהגמרא מקשה בעולת העוף שמיצה דמה למעלה לשם חטאת העוף, שהדין הוא שלא עלתה לבעלים לשם חובה. והלא מצורת עבודתה מוכח שזוהי עולה ולא חטאת. שחטאת מיצוי דמה למטה והוא מיצה למעלה. ומתרצת הגמרא כיון שמיצה דמה בכל מקום כשירה שוב זהו גם צורת עבודה של חטאת. הרי מבואר כאן שזהו מיצוי כשר. ובהזאה שהיא מעכבת את הקרבן מקומה מעכב. אך מיצוי שאינו מעכב בקרבן אין המקום מעכב את המיצוי ואף אם שינה ועשהו למעלה הרי זה מיצוי כשר.

[84] אך הרמב"ם מכיון שפוסק [פ"ז ממעה"ק ה"ז] שמיצוי חטאת העוף מעכב. אינו יכול לפרש כך את הברייתא שלשיטתו כיון שמיצוי מעכב כמו כן מקומו מעכב ואם מיצה למעלה פסול. וכל הסברא בגמרא שאין שינוי המקום פוסל במיצוי היא כי מיצוי עצמו אינו מעכב. אך לדעת הרמב"ם שמיצוי מעכב הרי גם מקומו מעכב. ועל כן שינה הרמב"ם וכתב [בהלכה ט'] וז"ל ואם הזה בכל מקום כשירה והוא שיתן למטה מעט מדם הנפש. עכ"ל. והיינו שאף אם עשה הזאה למעלה יחזור ויזה למטה ויוכשר הקרבן בכך. ובקרן אורה הקשה בזה, שהרי ההלכה היא שזריקה שלא במקומה מועילה לכפר לבעלים והקרבן פסול [להקטרה ואכילה] ושוב אין מועיל לחזור ולזרוק במקומו כיון שהבעלים כבר נתכפרו. ואם כן אם היזה חטאת העוף למעלה כבר נתכפרו בזה הבעלים. ואיך מועיל שוב לחזור ולהזות דמה למטה, ושמא כוונת הרמב"ם שנתן מתחילה למטה ורק אחר כך למעלה. ובספר מקדש דוד תירץ, שבחטאת העוף שמיצוי מעכב, הרי כל זמן שלא מיצה דמה לא נתכפרו הבעלים, ואם כן בזה אם היזה שלא במקומה [למעלה] יכול לחזור ולהזות למטה כיון שעדיין לא נתכפרו הבעלים, ושוב אפשר לחזור ולהזות במקומו.

[85] הקשו התוספות מדוע צריך לעשותה בקרן דווקא, הלא יכול להתקרב יותר לצד הכבש. וכתבו שאין לומר שצריך מיצוי הדם בקרן דווקא, שהרי הגמרא מקשה לרבי יהודה הסובר שריצפת העזרה קדושה כמזבח, שיזרקו עליה את דם הפסח. וברצפה הלא אין קרן? ומוכח שבשאר הקרבנות [חוץ מחטאת בהמה] אין דין קרן. ומדברי הרמב"ם דייק בקרן אורה שכל הקרבנות מתן דמם על הקרן דווקא. וראיית התוספות מקושיית הגמרא שיתנו דמו של פסח על הרצפה. אמר הגרי"ז שמוכח שברצפה אין את כל דיני מתן דם הנוהגים במזבח, שהרי גם אין בה ריבוע ושאר דינים. וכמו כן אין בה צורך בקרן. אך במזבח לעולם צריך קרן.

[86] כתב הראב"ד [בפירושו למסכת קינים] שהשלכת המוראה והנוצה למקום הדשן, צריכה להיות דווקא ממקום המליקה והמיצוי, והוכיח זאת, שאם לא כן למה היה משליך הרי היה יכול ללכת ולהניח אותם בנחת במקום הדשן, ומוכרח מזה שצריך שיגיעו למקום הדשן ממקום שמלק ומיצה הדם. ומדברי תוס' לעיל [נד א ד"ה ואי] מוכח לא כך. אלא אפשר לעשות המליקה והמיצוי בקרן אחת. ומשם ללכת לקרן דרומית מזרחית ולהשליך לבית הדשן. ובקושיית הראב"ד למה לא ילך ויניח אותם בנחת, המפרש למסכת תמיד [דף כח ב] הביא [לתרץ קושיא אחרת] שהיות שכתוב בתורה והשליך, אין השלכה פחות מעשרים אמות. ואם כן פשוט שאי אפשר ללכת ולהניח בנחת שהרי צריך השלכה לרחוק דווקא.

[87] הקשה השפת אמת מדוע לא קשרו המוראה ונוצה לאבן ויהיה קל לזורקן. ושמא כיון שכתוב והשליך אותה משמע שתהיה לבד בלי דבר אחר.

[88] הקשה השפת אמת הלא אפשר לכסות הנסכים במכסה עד למקום הניסוך, ושוב לא יתעשנו.

[89] יין מעושן מבואר ברמב"ם [פ"ו מאיסורי מזבח ה"א] שפסול לנסכים, אך הלא דברי הגמרא אמורים גם לגבי ניסוך המים. וברמב"ם בפירוש המשניות כאן מבואר שגם במים פוסל העשן.

שכן אם היזה ולא מיצה — גם כן כשירה, ובלבד שיתן בהזאה מחוט הסיקרא ולמטה מדם הנפש.

א שנינו במשנה כי שלשה דברים היו עושים בקרן דרומית מערבית למטה: חטאת העוף וההגשות ושיירי הדם. ומבררים: חטאת העוף — הא דאמרן [זו שאמרנו] במשנה (דף סג,ב) שהיא נעשית שם.

הגשות של המנחה — דכתיב [שנאמר]: "והגישה אל פני המזבח" (ראה ויקרא ו, ז). שירי הדם — דכתיב [שנאמר]: "ואת כל דם הפר ישפך אל יסוד המזבח" (ויקרא ד, ז).

ב ועוד שנינו כי שלושה דברים נעשו בקרן דרומית מערבית מלמעלה: ניסוך המים והיין, ועולת העוף כשהיא רבה במזרח. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] היו עושים את העולה לכתחילה בקרן דרומית מזרחית? ר' יוחנן אמר: מפני שקרובה משאר הקרנות לבית הדשן (המקום בו מניחים את הדשן שמרימים מן המזבח בכל בוקר), ושם משליכים את המוראה והנוצות של עולת העוף.

ולגבי מה ששנינו שניתן לעשותה בקרן דרומית מערבית, אמר ר' יוחנן: בא וראה כמה גדול כחן של כהנים, שאין לך חלק קל בעופות יותר ממוראה (זפק) ונוצה, פעמים שהכהן זורקן יותר מבשלשים אמה כשהוא עושה את עולת העוף בקרן דרומית מערבית, כשהיא רבה במזרח.

דתנן [ששנינו במשנה] לגבי סדר עבודת התמיד שבמקדש: נטל הכהן מחתה של כסף ועלה לראש המזבח, אל מקום המערכה ופינה את הגחלים אילך ואילך וחתה (נטל במחתה) מן הגחלים המאוכלות הפנימיות ויורד. כשירד מן הכבש והגיע לרצפה מחזיר פניו שמאלה כלפי צפון והולך למזרחו של כבש כעשר אמות, ושם צבר את הגחלים על גבי הרצפה, רחוק מן הכבש שלשה טפחים, מקום שנותנין מוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי והמנורה. ומקום זה היה מרוחק יותר משלושים אמה מקרן מערבית דרומית.

ושואלים: עד לשם הני טפי מתלתין וחד הויין [אלה יותר משלשים ואחת אמה הן]! ומשיבים: מקום גברי לא חשיב [מקום האנשים, מקומו של הכהן עצמו, אינו מונה] ולכן יש להחסיר מחשבון זה אמה, שהיא מקום עמידתו של הכהן.

ג שנינו במשנה: כל העולים למזבח היו עולים דרך ימין ומקיפים את המזבח ויורדים דרך שמאל, חוץ מהעולים לשלושה דברים אלה: ניסוך היין, וניסוך המים, ועולת העוף כשהיא רבה במזרח, שהיו פונים מיד לשמאלם. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם הדבר] שאלו לא היו מקיפים דרך ימין? אמר ר' יוחנן: נסכים — שמא יתעשנו בעשן העולה מן המזבח בתוך כדי ההילוך סביב למזבח כולו. ועולת העוף — שמא תמות בעשן.

ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו: כשהכהן הגדול עושה את עבודת התמיד בעצמו, ולאחר שסידר את איברי התמיד על המערכה, בא לו להקיף את המזבח, מאין הוא מתחיל? מקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית, ונותנין לו יין לנסך. הרי שאין חוששים שיתעשן היין!

אמר ר' יוחנן:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

because if he sprinkled the blood but did not squeeze out the rest of it, it is still valid, provided that he places some of the blood of the soul anywhere on the altar from the red line and below. This version of the baraita states that the offering is valid no matter where on the altar its blood was squeezed out; but it is essential that blood is sprinkled on the lower half of the altar.

§ The mishna teaches that there were three matters for which the portion of the southwest corner below the red line served as the proper location: The sacrificing of a bird sin offering, and the bringing of the meal offerings near the altar, and pouring the remaining blood. The Gemara cites sources to prove that each of these three matters was performed at the southwest corner: The source with regard to the bird sin offering is that which we said earlier (63b), that it is derived from a comparison to meal offerings.

The source for bringing meal offerings near the altar at the southwest corner is derived from that which is written: “And he shall bring it to the front of the altar.” The source for pouring the remaining blood at the southwest corner of the altar is as it is written: “And all the remaining blood of the bull he shall pour out at the base of the altar” (Leviticus 4:7), which the Gemara derives to be referring to the southwest corner (see 53a).

§ The mishna teaches that there were three matters for which the portion of the southwest corner above the red line served as the proper location: The water and wine libations, and sacrificing a bird burnt offering when they were numerous in the east, i.e., the southeast corner. The Gemara asks: What is the reason the sacrificial rites of a bird burnt offering were ideally supposed to be performed at the southeast corner of the altar? Rabbi Yoḥanan says: Because it is the closest of all the corners to the place of the ashes, i.e., the place where the ashes from the altar are placed every morning. The crop and feathers of a bird burnt offering are placed there as well.

The Gemara cites a comment pertaining to the mishna’s statement that when the southeast corner of the altar is too crowded, the sacrificial rites of a bird burnt offering can be performed at the southwest corner: Rabbi Yoḥanan says: Come and see how great was the strength of the priests, as you have no parts of birds lighter than the crop and feathers, and there were times when the priest would toss them more than thirty cubits from the southwest corner of the altar to the place of the ashes.

This is as we learned in a mishna (Tamid 28b) describing the procedure of separating the ashes: The priest would take a coal pan of silver and ascend to the top of the altar and clear the upper layer of coals to this side and to that side, and, using the coal pan, scoop up coals from among the inner, consumed coals and descend the ramp. When he reached the floor of the Temple courtyard, he would turn his face to the left, toward the north, and walk about ten cubits along the eastern side of the ramp. There, he would heap the coals upon the floor at a distance of three handbreadths from the ramp. This was the location where one places the crop and feathers, and the ashes removed from the inner altar and the Candelabrum.

The Gemara challenges: The distance from the southwest corner to the location described in that mishna is more than thirty-one cubits. The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan did not consider the space taken up by people, i.e., the priest performing the service, in his calculation.

§ The mishna teaches that everyone who ascends the ramp to the altar ascends via the right side of the ramp, circles the altar until reaching the southwest corner, and descends via the left side of the ramp, with the exception of one ascending in order to perform the wine or water libations, or to sacrifice a bird burnt offering on the southwest corner of the altar. In those cases the priest would ascend directly to the southwest corner. The Gemara asks: What is the reason for these exceptions to the standard practice? Rabbi Yoḥanan says: With regard to the libations, the priest would not walk all the way around the altar lest the wine or water absorb the smoke of the altar fire. And with regard to a bird burnt offering he would not walk all the way around lest the bird die from inhaling the smoke.

The Gemara raises a contradiction from the following mishna (Tamid 33b): If the High Priest was performing the sacrificial rites of the daily offering, after he would place the limbs on the fire on top of the altar and he would come to circle the altar, from where does he start walking? He starts from the southeast corner, continues to the northeast corner, then to the northwest corner, and finally arrives at the southwest corner. And he is given wine to pour on the altar. This indicates that the High Priest circles the altar while holding the wine for the libation, and there is no concern that it will absorb too much smoke.

Rabbi Yoḥanan says:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

גמרא שמא יתעשנו כו'. ק"ק הלא היה יכול לילך דרך הסובב וישפילם למטה מגב המזבח אשר שם המערכה ועשנה עי' ספ"ק דיומא:

רש"י (ברה"ע). מה שנדפס בגליון נ"א ולא הוא שבוש:

רש"י ד"ה צבר. ואפי' הוא מתקרב לכבש כל אמת רוחב הקרן. כצ"ל:

בא"ד ועומד בדרומה ש"ק. ועה"ג ס"א בצפונה. אבל גי' הצ"ק במזרחה. וכ"צ להגיה בתוס':

בא"ד ואע"פ שזה נמשך לצד הכבש אמה של קרן כו' עומד כנגדו כו'. כצ"ל:

תד"ה שירי. דבעי קרן מערבית דרומית. כ"ה גי' הצ"ק:

גמ' פעמים שהכהן זורקן יותר מבשלשים. צ"ל שלשים:

רש"י ד"ה בכל מקום וכו' דסבירא ליה דלא וכו' כצ"ל:

(סד א) שהכהן זורקן יותר משלשים אמה וכו'.—בפתיחתא דאיכ"ר כג: "א"ר חנינא המוראה הזו דבר קל היא והיה הכהן זורקה על הכבש ל"ב אמה לאחורי ידיו". והנה כפי העולה מסוגיא דהכא לא היה שם יותר מל"א אמה וטפח, אלא שי"ל דבמדרש הוא כולל גם את האלכסון מפני שהוא זורק באלכסון מראש המזבח אל הקרקע שאצל הכבש במקום שנותנין את הדשן, וזה יעלה משהו יותר מל"ב אמה אלא דבמשהו לא דק.

והגשתה למזבח הוא דיליף דומיא דהגשה במנחה ומליקה לאו במזבח אלא הזאה ומיצוי: מאי קאמר. קתני הזה דמה בכל מקום ואפילו למעלה מן החוט כשירה והדר תניא ובלבד שיתן מחוט הסיקרא ולמטה והא ליכא למימר דהזה ואח''כ חזר והזה למטה קא מכשרי דהא הזה דמה קתני כל דמה משמע דלא קתני הזה מדמה: מיצה דמה. שהחטאת טעונה מיצוי אחר הזאה כדכתיב והנשאר בדם ימצה וגו' (ויקרא ה) שמקיף הגוף למזבח ודוחק בית מליקתו בקיר והדם מתמצה ויורד: בכל מקום כשירה. כדמפרש טעמא דמיצוי בחטאת לאו עבודה היא ליפסל בשינוי שאפילו עקר המיצוי לגמרי שהזה ולא מיצה כשירה כדאמרן באיזהו מקומן (לעיל דף נב.) והנשאר ימצה שאינו נשאר לא ימצה אלמא איכא דסבירא דלא מעכב ומהאי קרא: ובלבד. שיהא הזאה הנעשית ראשון מחוט הסיקרא ולמטה מדם הנפש: הא דאמרן. דילפינן לעיל מכי חטאת היא האמור במנחה: אל פני המזבח. ודרשינן לעיל דאקרן מערבית דרומית קאי: אל יסוד המזבח. ואמרינן באיזהו מקומן (לעיל דף נג.) ילמד ירידתו מן הכבש בחטאות החיצונות מיציאתו מן ההיכל בסמוך לו והיינו יסוד דרומי ובכל הדרום אין לך יסוד אלא אמה אחת בקרן מערבית דרומית כדאמרינן (שם דף נד.) אוכל בדרום אמה אחת: מבית הדשן. מקום שנותנין שם בכל בקר תרומת הדשן שכתב בה ושמו אצל המזבח והוא במזרחו של כבש וכתיב גבי מוראה ונוצה (ויקרא א) והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן ולקמן מייתי משנה ממסכת תמיד דבמזרחו של כבש הוה והיינו לקרן דרומית מזרחית: שאין לך קל בעוף. ודבר שהוא קל מאד אין נוח לזורקו למרחוק: פעמים שכהן זורקו כו'. כשהיא רבה במזרח ונעשית בקרן מערבית דרומית צריך לזרוק יותר משלשים אמה: דתנן. במסכת תמיד מי שזכה בתרומת הדשן של מחתה נטל מחתה של כסף ועלה לראש המזבח כו': הגיע לרצפה. לסוף הכבש: מחזיר פניו לצפון. כלפי המזבח והולך למזרחו של כבש ומתקרב למזבח עשר אמות ממקום שכלה הכבש דהיינו רחוק מעל ראש המזבח כ''ב אמה: צבר את הגחלים כו'. אלמא התם הוי בית הדשן וכשהוא עושה עולת העוף בקרן מערבית דרומית צריך לזורקה כל אלכסון של כ''ב על כ''ב שהרי מדרום לצפון אמרנו דאיכא כ''ב וממקום שהוא עומד עד מזרחו של כבש אין פחות מכ''ב ואפי' הוא מתקרב לכבש כל אמות רוחב הקרן ואין כאן אלא כ''א תן כנגדה אמה מקום מעמדו שהוא מרוחק מן הצפון לדרום לבית הדשן שהוא עומד בראש המזבח ולא בסובב שכשהיא נעשית במזרח עומד בסובב לפי שיש לו כבש קטן במזרח לפנות הימנו לסובב אבל לצד המערב אין לו [כבש] לפנות לסובב וצריך לעלות על ראש המזבח ועומד בדרומה של קרן והכי תנן במס' סוכה (דף מח.) גבי נסכים עלה ופנה לשמאל ולא תנן בה ופנה לסובב הרי משם ולכבש ה' אמות שהכבש רחב ט''ז באמצע המזבח נמצא ראש המזבח עודף עליו לכל צד ו' אמות הרי כ''ב אמה עם רוחב הקרן ואע''פ שזה נמשך לצד הכבש של קרן הרי נתרחק כנגדה אמה לדרום נמצא בית הדשן עומד כנגדה באלכסון של כ''ב על כ''ב וכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא נמצא תוספת ח' אמות וד' חומשים הרי שלשים אמות וד' טפחים גדולים ובית הדשן היה משוך ממזרחו של כבש שלשה טפחים הרי שלשים וא' אמה וטפח והיינו דפריך טפי (ליה) מתלתין וחדא הויין ומשנינן מקום גברא לא קחשיב [ולא הוי] להו יותר משלשים: מאי טעמא. העולה אין עולה דרך ימין ויקיף והלא דרך ימין מצוה כדאמרן לעיל: יתעשנו. כשיקיף את המערכה בעשן המערכה וקי''ל במנחות (דף פו:) יין מעושן פסול: בא לו להקיף כו'. משנה היא במסכת תמיד גבי כהן גדול שאינו כשאר כהנים לזכות בפייס לעבודה אחת אלא עובד וגומר בכל חפצו כדתנן במסכת יומא (דף יז:) כהן גדול מקריב חלק בראש אמר עולה זו אני מקריב בזמן שהוא (מקריב) רוצה להקטיר מי שזכו בהולכת האיברים מושיטין לו והוא עומד בראש המזבח וזורקן למערכה ולאחר שגמר בא להקיף כו' עד שמגיע לקרן השיתין וקסלקא דעתך והיין בידו אלמא לא חיישינן לשמא נתעשנו:
שאם היזה ולא מיצה כשירה. הא דלא פריך מהכא במסכת מעילה פרק חטאת העוף (דף ח:) לרב אדא בר אהבה ' ואמר דתני רב מיצה דמה דמיצוי חטאת העוף מעכב דמצי למימר הא מני תנא דבי ר' ישמעאל היא דאמר אינו מעכב לעיל פ' איזהו מקומן (דף נב:) כדאמר תרי תנאי ואליבא דרבי ישמעאל והא דפריך התם לרב הונא דתני הזה דמיצוי אינו מעכב ולא משני דאתא כההוא תנא דאמר אינו מעכב ניחא ליה לשנויי טפי לצדדין קתני: הגשות דכתיב והגישה. הוה ליה למימר כדאמרן דמהאי קרא לחודיה לא נפיק: שירי הדם דכתיב. נראה דהיינו שירים החיצונים דבעי קרן מזרחית דרומית: מפני שקרובה מבית הדשן. תימה ולמה הוא הולך עד הקרן שהיה מרחיק מבית הדשן ואין לומר משום דכל דמים טעונין קרן דהא אמר לעיל (דף ס.) גבי מודה רבי יהודה בדמים דנישקליה ונשפוך אדוכתיה ואי כל דמים טעונין קרן מאי קשיא ליה: יותר מל''א אמות. פי' בקונטרס כשהיתה במזרח היה עומד בסובב לפי שבמזרח היה כבש קטן שפנה על סובב אבל במערב לא היה לו כבש לשמאל לפנות בו לסובב וצריך לעלות לראש המזבח ולעמוד בדרומית של קרן והכי תנן במסכת סוכה (דף מח.) גבי נסכים עלה בכבש ופנה לשמאלו ולא תנן בהו ופנה לסובב ונראה דאין משם ראי' שלא היה כבש לסובב במערב אם כן כשהיה נותן ארבע מתנות שבחטאת ותנן פרק איזהו מקומן (לעיל דף נג.) פנה לסובב גבי חטאת וכשהיה מגיע לקרן מערבית דרומית היה צריך לחזור על עקיבו ולכך נראה דהיה שם כבש אבל קשה דלא חשיב ליה לעיל (דף סב:) גבי שני כבשים קטנים יוצאים מן הכבש: מן המאוכלות הפנימיות. אומר ר''ת דגבי גחלים של יום הכפורים לא גרסינן מן המאוכלות הפנימיות דהכא חשבינן להו דשן וביום הכפורים וכן בקטרת של כל השנה בעינן גחלים דוקא כדאמר התם גחלי אש יכול עוממות: צבר את הגחלים. משום דאמר ושמו שלא יפזר: דישון מזבח הפנימי והמנורה. הקשה ריב''א כיון דתרומת הדשן ודישון מזבח הפנימי והמנורה נבלעים במקומן אמאי מועלין בזה יותר מזה דבתרומת הדשן מועלין כדאמר לעיל ס''פ ב''ש (דף מו.) ובדישון מזבח ומנורה תנן במעילה דלא נהנים ולא מועלים וי''ל דשאני תרומת הדשן דגלי קרא ושמו וכי תימא כיון דנבלעין היכי משכחת בהו מעילה שמא לא היו נבלעין מיד ור''ת אומר דתרומת הדשן לא היה נבלע מדלא חשיב להו ביומא (דף כא.) בהדי אינך דנבלעין דישון מזבח הפנימי והמנורה ואומר ה''ר יום טוב דאין זו ראיה דה''נ בת''כ (סדר ויקרא פ' ט) דחשיב ב' בתי דשנים הן אחד בדרום דמוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי והמנורה ולא חשיב תרומת הדשן אף על פי שהיתה שם כדתנן בתמיד:
הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד