זבחים נג ע"א

עלה בכבש של המזבח ופנה ימינה לסובב ושם היה מהלך לכיוון מזרח, וכך בא לו תחילה לקרן דרומית מזרחית ונותן עליה באצבעו מדם החטאת עליה, אחר כך לקרן מזרחית צפונית ונותן שם מתנה שניה, וכן צפונית מערבית, מערבית דרומית, ומשם ירד מן המזבח. שירי הדם שבמזרק היה שופך על יסוד דרומית (שמדרום למזבח). ונאכלין חלקי הבשר של החטאת לפנים מן הקלעים (בתוך העזרה), לזכרי כהונה בלבד, ונאכלים בכל מאכל כלומר, יכול להתקינם לאכילה בכל דרך שרוצה, ליום ולילה עד חצות הלילה.

א גמרא ומבררים: היכי עביד [כיצד הוא עושה] בהזאת דם החטאת בקרנות? ר' יוחנן ור' אלעזר נחלקו בכך, חד [אחד מהם] אמר: נותן אמה אילך ואמה אילך, יכול להזות את הדם במרחק של אמה לכל צד, וחד [ואחד מהם] אמר: מחטא (מזה) ויורד כנגד חודו של קרן.

ואומרים: אליבא [לפי שיטתו] של ר' אלעזר בר' שמעון שאמר: היא, הזאת החטאת עצמה אינה נעשית אלא בגופה של קרן כלומר, באותו מבנה בן אמה על אמה המצוי בראש כל אחת מן הקרנות, דכולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חלוקים] שאין צורך שיזה דווקא על חודה של קרן, שהרי בכל אופן הוא מקיים את הציווי "ונתן על קרנות מזבח העולה" (ויקרא ד, כה). כי פליגי [כאשר חלוקים הם] הרי זה אליבא [לפי שיטתו] של רבי, שהבין כי הקרן המוזכרת בתורה משמעה — זוית המזבח (בחציו העליון), מר סבר [חכם זה סבור]: אמה אילך ואמה אילך הזאה כנגד קרן הוא נחשב, ומר סבר [וחכם זה סבור]: הזאה כנגד חודה — אין [כן], היא נחשבת הזאה על הקרן, טפי [יותר מכאן] — לא.

על דעת הסבור שניתן לתת אמה הילך ואמה הילך, מיתיבי [מקשים] מברייתא: חטאת הציבור והיחיד כיצד מתן דמן? היה עולה לכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית, וטובל באצבעו הימנית, ואיזו היא — אצבע המיומנת שבימין כלומר, זו שאדם משתמש בה יותר מן האחרות, והיא הסמוכה לאגודל, מן הדם שבמזרק, וחומר (אוסף) בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה, ומחטא (מזה) ויורד כנגד חודה של קרן עד שמכלה כל הדם שבאצבע, וכן היה עושה בכל קרן וקרן. הרי שצריך שיזה על חודה של קרן!

ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר]: מצוה לכתחילה בחודה, אבל אי עבד [אם עשה] אמה אילך ואמה אילך לית לן [אין לנו] לפקפק בה, אלא גם בזה מתקיימת המצוה.

הזכרנו שיש מחלוקת תנאים בדבר, ושואלים: מאי [מהי] שיטתו של רבי, ומאי [ומהי] שיטתו של ר' אלעזר בר' שמעון? דתניא [ששנויה ברייתא]: דמים העליונים שמצוה לתיתם בחצי המזבח העליון, כגון דם החטאת — ניתנין מחוט הסיקרא (פס של צבע אדום) שהיה באמצעו של המזבח ולמעלה, דמים התחתונים ניתנין מחוט הסיקרא ולמטן, אלו דברי רבי.

ר' אלעזר בר' שמעון אומר: במה דברים אמורין — בעולת העוף, שיכול לעשות אותה בכל מקום למעלה מחוט הסיקרא, אבל בחטאת בהמה — היא עצמה אין נעשית מצותה אלא על גופה של קרן, כפי שהוזכר בתורה "על קרנות מזבח העולה" (ויקרא ד, כה).

אמר ר' אבהו: מאי טעמא [מה הטעם] של רבי, שדמים עליונים ניתנים מחוט הסיקרא ולמעלה? דכתיב [שנאמר] לגבי המזבח: "וההראל (המזבח) ארבע אמות, ומהאראיל ולמעלה הקרנות ארבע" (יחזקאל מג, טו), ותוהים: וכי גובה הקרנות ארבע אמות הוא דהויא [הן]? אמר רב אדא בר אהבה: הכוונה היא — ומקום קרנות ארבע שזהו שטחן הכולל של קרנות המזבח, ארבע על ארבע אמות. ותוהים: וכי מקום קרנות ארבע הויא [הוא]? והרי אם שטחה של כל קרן הוא אמה על אמה, נמצא ששטחן הכולל הוא שתי אמות מרובעות! אלא אימא [אמור] כך: רשות קרנות ארבע כלומר, שבתוך ארבע אמות מן הקרן ולמטה הריהו נחשב בגדר הקרן, ובכל תחום זה ניתן להזות מדם החטאת.

תנן התם [שנינו במשנה שם] במסכת מדות: חוט של סיקרא חוגרו את המזבח באמצע, להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים. ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? אמר רב אחא בר רב קטינא, שנאמר: "והיתה הרשת עד חצי המזבח" (שמות כז, ה), הרי שהתורה נתנה מחיצה במזבח, ולשם מה נעשה הדבר — להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים. ורשת זו היתה רק במזבח שבמשכן, אבל במקדש עשו חוט של סיקרא כסימן.

ב שנינו במשנה: שירי הדם של חטאת חיצונה היה שופך על יסוד דרומי. תנו רבנן [שנו חכמים]: "ואת כל דמה ישפוך אל יסוד המזבח" (ויקרא ד, לד) — זה יסוד דרומי. אתה אומר: זה יסוד דרומי, או אינו אלא יסוד מערבי,

וילמד סתום מן המפורש, שהרי נאמר בחטאות הפנימיות ששופך את דמן על היסוד המערבי, שהוא בפתח אוהל מועד (ראה לעיל זבחים נא,א)! אמרת בתשובה לכך: ילמד ירידתו מן הכבש (לאחר ההזאה על מזבח החיצון) ליציאתו מן ההיכל במתן דמים פנימיים, מה ביציאתו מן ההיכל שופך את השיריים בסמוך לו, והוא יסוד מערבי, אף ירידתו מן הכבש שופך בסמוך לו, והיסוד הסמוך לירידתו מן הכבש הוא יסוד דרומי.

ועוד בענין זה תניא [שנויה ברייתא], ר' ישמעאל אומר: זה וזה, הן שיירי הדמים הפנימיים והן שיירי הדמים החיצוניים, שופך ליסוד מערבי. ר' שמעון בן יוחאי אומר: זה וזה ליסוד דרומי.

ושואלים: בשלמא למאן דאמר [נניח לדעת מי שאומר] יסוד מערבי — קסבר [סבור הוא]: ילמד סתום מן המפורש, וכיון שמפורש ששיירי חטאות הפנימיות ניתנים ביסוד מערבי, אף חטאות החיצוניות ביסוד מערבי.

אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] כי גם שיירי הדמים הפנימיים ניתנים על יסוד דרומי, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? אמר רב אסי, קסבר האי תנא [סבור תנא זה]: כוליה [כל] המזבח בצפון העזרה קאי [עומד], כך שקצהו הדרומי נמצא בדיוק מול מרכז פתח ההיכל, ולכן יסוד דרומי הוא הסמוך ביותר לפתח ההיכל, ומתקיים בו "פתח אוהל מועד". לישנא אחרינא [לשון אחרת] על אותו ענין, באותה משמעות: כוליה [כל] הפתח בדרום קאי [עומד], וכשיוצא ממנו נותן את הדם בסמוך ליסוד דרומי.

He ascended the ramp of the altar and turned right to the surrounding ledge and he continued east, and he came to the southeast corner and sprinkled the blood of the sin offering there and then to the northeast corner and sprinkled the blood there, and then to the northwest corner and sprinkled the blood there, and the southwest corner, where he performed the fourth sprinkling and descended from the altar. He would pour the remainder of the blood on the southern base of the altar. And the meat portions of the offering are eaten within the curtains, i.e., in the Temple courtyard, by the males of the priesthood. And they are eaten prepared in any form of food preparation, on the day the offering is sacrificed and during the night that follows, until midnight.

GEMARA: How does the priest perform the rite of sprinkling the blood on the corners of the altar? There is a dispute between Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar. One says that the priest places the blood within a cubit on this side or a cubit on that side. He places the blood wherever he wants, provided that it is within one cubit of the corner of the altar. And one says that he sprinkles the blood on the outer edge of the corner of the altar, and it flows down on both sides of the altar.

The Gemara comments: According to the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who says that the sprinkling of the blood of a sin offering itself is performed only on the actual corner, the one-by-one-cubit projection above each corner of the altar, everyone agrees that the blood may be sprinkled anywhere on the corner, and this will be a fulfillment of the verse: “And put it upon the corners of the altar of burnt offering” (Leviticus 4:25). When they disagree is only according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who holds that the blood may be sprinkled anywhere above the red line on the edge of the altar. One Sage holds that the blood may be sprinkled on the cubit on either side of the edge, because a cubit on this side and a cubit on that side is still considered to be on the corner. And one Sage holds that on its edge, yes, it is fit, but any further on either side is not.

The Gemara raises an objection to the opinion that one cubit on either side of the edge is still considered on the edge, from a baraita: With regard to communal sin offerings and individual sin offerings, how is the placement of their blood on the altar performed? The priest would ascend the ramp of the altar and turn right to the surrounding ledge and he continued east, and he would come to the southeast corner. And he would then dip with his right [haymanit] finger, the most dexterous [hamyumenet] of the right hand, i.e., the index finger, of the blood that is in the bowl, and would gather the blood with his thumb above and his smallest finger below, so that it would remain on his finger. And he would sprinkle the blood and move his hand down on the outer edge of the corner, until he would finish sprinkling all the blood that was on his finger. And he would act similarly at each and every corner. This baraita states explicitly that the blood must be sprinkled on the actual edge.

The Gemara answers: This is what the baraita is saying: The optimal manner to perform the mitzva is to sprinkle the blood on the edge of the corner. But if he did the sprinkling on the cubit on this side, or the cubit on that side, we have no problem with it, and he has still fulfilled the mitzva.

The Gemara discusses the aforementioned dispute. What is the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and what is the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon? This is as it is taught in a baraita (Tosefta 6:11): The blood that must be placed on the upper half of the altar, e.g., the blood of a sin offering, is placed anywhere from the red line that circumscribed the middle of the altar and above. The blood that must be placed on the lower half of the altar is placed anywhere from the red line or below it. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi.

The baraita continues: Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon says: In what case is this statement said? It is said with regard to a bird burnt offering, as its blood may be placed anywhere above the red line. But with regard to an animal sin offering, the placement itself may be performed only on the actual corner of the altar. This is based on the verse that states: “And the priest shall take of the blood of the sin offering with his finger, and put it upon the corners of the altar of burnt offering” (Leviticus 4:25).

Rabbi Abbahu says: What is the reason for the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi? As it is written: “And the altar shall be four cubits; and from the altar and above there shall be four corners” (Ezekiel 43:15). The Gemara asks: Was the altar only four cubits wide? Rav Adda bar Ahava said: And the total area of the four corners, which were each one square cubit, was four cubits. The Gemara asks: Was the area of the corners four square cubits? If the four corners would be placed together the area would be only two square cubits. Rather, say that the domain of the corners is four cubits. In other words, the verse means that the blood may be sprinkled up to four cubits beneath the actual corners of the altar.

We learned in a mishna there (Middot 35b): A red line circumscribed the altar in the middle, to separate between the area for the blood that must be placed on the upper part of the altar and the area for the blood that must be placed on the lower part of the altar. The Gemara asks: From where is this matter derived? Rav Aḥa bar Rav Ketina said it is derived from a verse, as it is stated: “And you shall put it under the ledge round the altar beneath, and the net will reach halfway up the altar” (Exodus 27:5). The Torah provided for a separation on the altar, to separate between the area for the blood placed on the upper part of the altar and the area for the blood placed on the lower part of the altar.

§ The mishna teaches: He would pour the remainder of the blood on the southern base of the altar. The Sages taught in a baraita: Concerning the phrase: “At the base of the altar” (Leviticus 4:30), mentioned with regard to pouring the remainder of the blood of the sin offering of a king, this is referring to the southern base of the altar. The baraita challenges: Do you say that this is referring to the southern base, or is it referring only to the western base?

The baraita suggests: And one can derive the meaning of this unspecified phrase from the meaning of the explicit phrase, as follows: You said that one can derive the location of the priest’s descent from the ramp of the external altar after sprinkling blood of the sin offering by comparing it to his exit from the Sanctuary with the blood that remained after having sprinkled blood inside the Sanctuary. The verse states with regard to the bull offering of the High Priest: “And all the remaining blood of the bull he shall pour out at the base of the altar of burnt offering, which is at the entrance of the Tent of Meeting” (Leviticus 4:7). Just as upon his exit from the Sanctuary the priest pours the remainder of the blood on the side closest to him, the western side, so too, upon his descent from the ramp of the external altar after sprinkling blood from the sin offering, he pours the blood on the side closest to him, which is the southern side.

It is taught in another baraita: Rabbi Yishmael says: This and that, both the remainder of the blood sprinkled inside the Sanctuary and the remainder of the blood sprinkled on the external altar, are poured on the western base of the altar. Rabbi Shimon ben Yoḥai says: This and that are poured on the southern base of the altar.

The Gemara clarifies: Granted, according to the one who says that the blood is poured on the western base of the altar, it is clear how he derived his halakha. He holds that one can derive the meaning of an unspecified phrase from the meaning of the explicit phrase. Therefore, just as the remainder of the blood sprinkled inside the Sanctuary is poured on the western base of the external altar, the same is done with the remainder of the blood sprinkled on the external altar.

But according to the one who says that the blood is poured on the southern base of the altar, what is the reason? Rabbi Asi said: This tanna holds that the entire external altar stands in the north of the Temple courtyard. Therefore, the southern base is in the center of the courtyard, opposite the entrance to the Sanctuary. This is what the verse is referring to when it states: “At the entrance of the Tent of Meeting” (Leviticus 4:7). The Gemara presents another formulation of Rabbi Asi’s explanation: The entire entrance of the Sanctuary stands in the south of the altar. Accordingly, when the priest exits the Sanctuary the southern base is the first one he encounters.