דלג לתוכן
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף נג - א

עלה הכהן בכבש עם מזרק הדם בידו, ופנה [באמצעות הכבש הקטן המוביל] ל"סובב", וכשהגיע למקום הסובב, הוא פנה ימינה, וכדמפרש ואזיל.

ה"סובב" היה המקום שבו הצטמצם רוחבו של המזבח בשיעור של רוחב אמה אחת מכל צד וכך נוצר מקום הילוך שעליו היו סובבים הכהנים בבואם ליתן את הדם של החטאות על קרנות המזבח. גובה הסובב היה חמש אמות מעל היסוד, שהם שש אמות מעל הקרקע. וראשו של המזבח היה גבוה מהסובב שלש אמות. בארבע הזויות שבראש המזבח למעלה הזדקרו הקרנות, כאשר השטח של כל קרן היה אמה על אמה. ובא לו תחילה לקרן דרומית מזרחית, שבה הוא פוגע תחילה בפנותו ימינה. שהרי הכבש היה עומד בדרום המזבח, ונמצא שהעולה על הכבש, פניו לצפון, וימינו לצד מזרח. וכיון שקיימא לן ש"כל פניות שאתה פונה יהיו דרך ימין", יש לו לפנות ימינה לכוון מזרח, והקרן הראשונה שהוא פוגש היא הקרן הדרומית מזרחית, ונותן עליה באצבעו את מתנת הדם הראשונה.

ולאחר שנתן את הדם על הקרן הדרומית מזרחית הרי הוא ממשיך לסובב את המזבח כאשר פניו מופנים אל המזבח. ולפיכך פנייתו הבאה ימינה היא פניה לצדו הצפוני של המזבח, עד שמגיע לקרן מזרחית צפונית, ונותן עליה את מתנת הדם השניה. ומשם הוא ממשיך, כאשר פניו מופנים אל המזבח, ופונה לצד ימינו לצדו המערבי של המזבח והולך עד שמגיע לקרן צפונית מערבית, ונותן עליה מהדם, ומשם הוא פונה ימינה ומגיע לקרן הרביעית, מערבית דרומית, ונותן עליה מהדם.

שיירי הדם - היה שופך [1] על יסוד דרומי של המזבח.

ונאכלין בשר החטאות לפנים מן הקלעים של חצר המשכן, ובמקדש לפנים מחומת העזרה.

ונאכלין לזכרי כהונה בלבד.

ואכילתם היא בכל צורת מאכל, בין צלי ובין מבושל.

וזמן אכילתן הוא ליום ולילה [2] עד [3] חצות. ומדאורייתא זמן אכילתם הוא עד הבוקר אלא שגזרו חכמים לאכלם עד חצות בלבד כדי שלא יבואו לידי מכשול אם יאכלם למחר ויתחייב בכרת משום איסור אכילת נותר.

גמרא:

והוינן בהאי דינא דנתינת דם חטאת - היכי עביד מתנת אצבע בקרן?

ומשנינן: פליגי בה רבי יוחנן ורבי אלעזר.

חד אמר: מקום נתינת הדם בקרן אינו דוקא בחודה של קרן אלא הרי הוא [4] נותן על קיר המזבח בשטח הסמוך לחודה של קרן, [5] אמה אילך מצדה האחד, ואמה אילך מצדה השני [והיינו, על אחד משני הצדדים של הקרן].

וחד אמר: מחטא [נתינת דם חטאת נקראת כך, וכלשון הכתוב "הכהן המחטא אותה"] ויורד כנגד חודו של קרן.

ומבאר הגמרא מחלוקתם: אליבא דרבי אלעזר ברבי שמעון דאמר מצות הנתינה היא על הקרן הבולטת למעלה מראש המזבח ולא על דופנות המזבח, וכלשונו של רבי אלעזר ברבי שמעון "היא עצמה [דהיינו, עיקר מצותה של נתינת דם חטאת] אינה נעשית אלא בגופה של קרן", דכולי עלמא לא פליגי שנותן על כל הקרן הבולטת, ולאו דוקא בחוד הזוית שלה שהרי כל שטח הקרן הבולטת נקראת "קרן".

כי פליגי רבי יוחנן ורבי אלעזר אם חייב לתת על חודה של קרן או שיכול ליתן על האמה הסמוכה לחוד הקרן, אליבא דרבי, שהכשיר ליתן מן הדם גם על הקיר של המזבח שמתחת לקרן הבולטת, שגם הוא איקרי קרן. [ובלבד שיהיה למעלה מחוט הסיקרא] ופליגי מהי משמעותה של אותה "קרן" שבדפנות המזבח -

מר סבר שיכול ליתן על אמה אילך ואמה אילך מחוד הזוית, משום שכל אותה אמה בדופן המזבח הנמצאת מתחת לקרן הבולטת שהיא מכוונת כנגד "קרן" שמעליה, נמי "קרן" הוא.

ומר סבר - כנגד חודה, אין. טפי לא, משום שרק חוד הזוית של דופנות המזבח איקרי קרן [חוץ מהקרן הבולטת למעלה בראש המזבח, ותו לא.

מיתיבי מהא דתניא: חטאת הציבור והיחיד, כיצד סדר מתן דמן? היה עולה לכבש ופנה לסובב, ובא לו תחילה לקרן דרומית מזרחית, וטובל באצבעו הימנית, באצבע המיומנת [שהיא האצבע הסמוכה לאגודל, שניתן לעשות בה מלאכה כשלעצמה מבלי להזדקק לסיוע של שאר האצבעות, כגון, להושיט ולטבל] שביד ימין, ונוטל באצבעו המוטבלת מן הדם שבמזרק, וחומר [מושך] את הדם בגודלו [באגודלו] למעלה, ובאצבעו הקטנה למטה, כדי שיפול הדם כולו על המזבח. ומחטא ויורד כנגד חודה של קרן, עד שמכלה כל הדם שבאצבע. וכן הוא עושה בכל קרן וקרן. ואם כן מוכח מהאי ברייתא שנותן את הדם על חודה של קרן, ותיקשי למאן דאמר אמה מכאן ואמה מכאן!?

ומתרצינן: הכי קאמר תנא דברייתא: [6] מצוה לכתחילה ליתן את דם החטאת בחודה של קרן, אך אי עבד אמה אילך ואמה אילך, לית לן בה לפוסלה, והרי היא כשירה בדיעבד.

והשתא מבארינן: מאי רבי ומאי רבי אלעזר ברבי שמעון, היכן מצינו שנחלקו בכך?

דתניא: דמים העליונים, של הקרבנות שדמן ניתן למעלה, הרי הם ניתנין על דופן המזבח החל מחוט הסיקרא ולמעלה, ובכלל זה גם דמי חטאת, שניתנים למעלה מחוט הסיקרא. דמים התחתונים של קרבנות שדמן ניתן למטה הרי הם ניתנין מחוט הסיקרא ולמטן - דברי רבי.

רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: במה דברים אמורין, שדמים עליונים כשרים ליתנם על דופן המזבח למעלה מחוט הסיקרא, בעולת העוף, שלא נאמר בה "קרן". אבל בחטאת בהמה, דכתיב בה "קרן", הרי היא עצמה [עיקר מצותה] של מתן דמה אין נעשית אלא על גופה של קרן [הבולטת מראש המזבח].

אמר רבי אבהו: מאי טעמא דרבי? דכתיב ביחזקאל [מג], בתיאור המזבח "וההראל [כך שמו של המזבח בספר יחזקאל] ארבע אמות. ומהאראל ולמעלה, ארבע".

והוינן בהאי קרא: וכי מידת גובהו או רוחבו של המזבח ארבע אמות הוא דהויא!?

אמר רב אדא בר אהבה: מקום קרנות הוא ארבע אמות, לפי שכל קרן היא אמה על אמה.

ותמהינן: וכי מקום קרנות הוא "ארבע אמות", שלשון זו מתפרשת כאילו תופסים הקרנות שטח מקום של ארבע על ארבע אמות, בעוד שהם תופסים בו רק שתים על שתים? ומתוך כך מוכיחינן: אלא אימא - רשות קרנות הוא ארבע. והיינו שכל השטח אשר מראש הקרן ולמטה ממנו על דופן המזבח, עד חוט הסיקרא, ראוי הוא למתן דם חטאת בהמה, ושטח זה מראש המזבח עד חוט הסיקרא גובהו הוא ארבע אמות, וכדברי רבי.

תנן התם: חוט של סיקרא צבוע אדום חוגרו למזבח סביב באמצע גובהו, להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים.

והוינן בה: מנא הני מילי שהמזבח נחלק לשנים לענין מקום הדמים?

ומשנינן: אמר רב אחא בר רב קטינא: שנאמר "והיתה הרשת עד חצי המזבח", ודרשינן מתוך שראינו שהקפידה תורה על חצי המזבח - התורה נתנה מחיצה להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתו נים.

שנינו במשנה: שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי.

תנו רבנן: "אל יסוד המזבח" האמור בשפיכת שיירי דם חטאת חיצונה - זה יסוד דרומי.

אתה אומר זה יסוד דרומי, או אינו אלא יסוד מערבי, וילמוד סתום מן המפורש, מחטאות פנימיות שמפורש בהן "אשר פתח אהל מועד", שהוא היסוד המערבי!? אמרת, ילמד ירידתו מן הכבש ושיירי הדם בידו מיציאתו מן ההיכל ושיירי הדם בידו. מה יציאתו מן ההיכל שופך את הדם על יסוד מערבי שהוא בסמוך לו למקום יציאתו, אף ירידתו מן הכבש ישפוך ליסוד דרומי שהוא בסמוך לו למקום ירידתו, שהרי הכבש בדרומו של המזבח הוא.

תניא: רבי ישמעאל אומר: זה וזה, שיירי דמן של החטאות הפנימיות והחטאות החיצוניות ישפך אל יסוד מערבי.

רבי שמעון בן יוחאי אומר: זה וזה אל יסוד דרומי.

והוינן בה: בשלמא למאן דאמר זה וזה יסוד מערבי ניחא, דהוא קסבר ילמוד דם חטאות החיצוניות שהוא סתום, שלא נאמר בו היכן מקום שפיכת שייריו, מן המפורש, מדם הפנימיות שנאמר בו "אל יסוד העולה אשר פתח אוהל מועד" שהוא היסוד המערבי.

אלא למאן דאמר זה וזה יסוד דרומי, תיקשי, מאי טעמא? והא כתיב בשפיכת שיירי הדמים הפנימיים "אל יסוד אשר פתח אהל מועד" שהוא היסוד המערבי!?

ומשנינן: אמר רב אסי: קסבר האי תנא, כוליה מזבח, בצפון העזרה קאי, ונמצא שבצאת הכהן הגדול מן פתח ההיכל עם שיירי דם החטאת הפנימית, הוא נפגש תחילה ביסוד הדרומי של המזבח, ולא ביסוד המערבי. וממילא הפסוק האומר ליתן את הדם אל היסוד "אשר פתח אהל מועד" איירי ביסוד הדרומי, ומכאן לומדים גם כן לחטאות החיצוניות שישפכו ליסוד הדרומי. לישנא אחרינא: כוליה פתח ההיכל בדרום המזבח קאי, שהיה המזבח כולו צפונית לפתח ההיכל, ונמצא שהיוצא ממנו פוגש את דרומו של המזבח. [ולישנא זו היא כלישנא קמא אלא דנקטה לשון אחרת].


הערות

[1] במשנה [לקמן סג א] מבואר ששיירי חטאות חיצוניות היו נשפכין על יסוד דרומי מערבי, ומפרש רש"י הטעם מאחר ולרוח דרומית לא היה יסוד אלא אמה בקרן זו. ובליקוטי הלכות הבין שהכונה לאמה יסוד שהיא ממש בקרן זוית, שהיא משותפת לרוח מערב ולרוח דרום, ותמה שהרי מלבד מה שהיה אמה יסוד לקרן זוית זו שהיא משותפת למערב ולדרום, היה גם כן יסוד עוד אמה נוספת לדרום, ואם כן כשהיה יורד מן הכבש שהוא בדרום היה פוגע תחילה באמה זו שהיא של רוח דרום בלבד, והרי למדנו בגמרא שצריך לשפוך ליסוד שפוגע בו תחילה, והניח בצ"ע. והרש"ש דן האם כשיורד מהכבש ופניו כלפי המזבח וצריך הוא ליתן השיריים בקרן דרומית מערבית אם יפנה דרך ימין כלומר יקיף למזרח צפון מערב עד שיבוא לקרן זו, או שילך לשמאלו ויבוא מיד לשם, והביא מדברי רש"י [סב ב] שכתב כאופן השני.

[2] רש"י מפרש שהחמירו עד חצות כדי שלא יבוא לאכול אחר עלות השחר ויתחייב כרת. והגרעק"א בברכות [ב א] מבאר הטעם שרש"י פירש כן, ולא כתב שהגזירה היא כדי שלא יבוא לידי איסור של בל תותירו, וביאר שהרי נחלקו שם רבן גמליאל ורבנן האם גם בקריאת שמע של ערבית תיקנו חכמים לקרוא עד חצות, ולפי רבן גמליאל שלא היתה שם תקנה זו, בהכרח צריך לחלק שדוקא באכילת קדשים תיקנו כדי שלא יבוא לעבור על אכילת נותר שהוא חמור מצד שהוא עבירה בקום ועשה וגם שהוא בכרת, מה שאין כן בקריאת שמע שהוא נעקר בשב ואל תעשה ואין בו כרת, ועל כל פנים לדברי רבן גמליאל לא היו מתקנים בקדשים עד חצות כדי שלא יבוא לעבור על בל תותירו, שהרי הוא בשב ואל תעשה ואין בו כרת, ורש"י רצה לפרש הטעם שהוא נכון לדעת הכל.

[3] התוס' בפסחים [קכ ב ד"ה] כתבו שבדיעבד אם לא אכל עד חצות יכול לאכול עד הבוקר, ורק שעבר על איסור מדרבנן. אולם השאגת אריה [סימן ד] דקדק מלשון רש"י בברכות [שם] שכתב "ואסרום באכילה קודם זמנן", שמשמע מזה שאחר חצות אסור לו לאכול.

[4] בליקוטי הלכות דן שלכאורה יוכל ליתן באותו הרוח באמה הסמוכה לקרן מכאן ובאמה הסמוכה לקרן בצד השני, על דרך משל ברוח מזרחית יתן באמה הסמוכה לקרן מזרחית צפונית וכן באמה הסמוכה לקרן מזרחית דרומית, וכמו כן יתן על דרך זה ברוח מערבית סמוך לשתי הקרנות, אבל תמה על זה שהרי גם בחטאת כתוב "סביב", ובאופן הזה לא יתקיים דין "סביב", שהרי נתן רק לרוח מזרח וצפון, ולא לשאר הרוחות, והניח בצ"ע. אולם באמת כדבריו מפורש בדברי התוס' לקמן [נז א ד"ה למה] שאינו יכול ליתן לשתי הקרנות שבאותו הרוח.

[5] החק נתן [לקמן נד ב] כתב שיש לומר שגם לרבי יש דין לכתחילה ליתן בקרן עצמה, אולם הליקוטי הלכות דייק מדברי הרמב"ם [מעשה הקרבנות ה ז] שאפשר אפילו לכתחילה ליתן עד למעלה מחוט הסיקרא.

[6] הקרן אורה דן שיתכן שגם כשנותן בקרן עצמה, וכן לפי רבי אלעזר ברבי שמעון שלעולם נותן על הקרן, מצוה ליתן בחודה של קרן, וכן דייק מדברי הרמב"ם שלא חילק בדין לכתחילה בין הקרן עצמה ובין מחוט הסיקרא ולמעלה. אולם מדברי התוס' [לקמן נד ב ד"ה ומלאו] במה שהקשו על רש"י מבואר שדוקא כשנותן למטה מהקרנות מצוה ליתן בחודה, וכמו שהעיר הגריעב"ץ שם.

עלה בכבש של המזבח ופנה ימינה לסובב ושם היה מהלך לכיוון מזרח, וכך בא לו תחילה לקרן דרומית מזרחית ונותן עליה באצבעו מדם החטאת עליה, אחר כך לקרן מזרחית צפונית ונותן שם מתנה שניה, וכן צפונית מערבית, מערבית דרומית, ומשם ירד מן המזבח. שירי הדם שבמזרק היה שופך על יסוד דרומית (שמדרום למזבח). ונאכלין חלקי הבשר של החטאת לפנים מן הקלעים (בתוך העזרה), לזכרי כהונה בלבד, ונאכלים בכל מאכל כלומר, יכול להתקינם לאכילה בכל דרך שרוצה, ליום ולילה עד חצות הלילה.

א גמרא ומבררים: היכי עביד [כיצד הוא עושה] בהזאת דם החטאת בקרנות? ר' יוחנן ור' אלעזר נחלקו בכך, חד [אחד מהם] אמר: נותן אמה אילך ואמה אילך, יכול להזות את הדם במרחק של אמה לכל צד, וחד [ואחד מהם] אמר: מחטא (מזה) ויורד כנגד חודו של קרן.

ואומרים: אליבא [לפי שיטתו] של ר' אלעזר בר' שמעון שאמר: היא, הזאת החטאת עצמה אינה נעשית אלא בגופה של קרן כלומר, באותו מבנה בן אמה על אמה המצוי בראש כל אחת מן הקרנות, דכולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חלוקים] שאין צורך שיזה דווקא על חודה של קרן, שהרי בכל אופן הוא מקיים את הציווי "ונתן על קרנות מזבח העולה" (ויקרא ד, כה). כי פליגי [כאשר חלוקים הם] הרי זה אליבא [לפי שיטתו] של רבי, שהבין כי הקרן המוזכרת בתורה משמעה — זוית המזבח (בחציו העליון), מר סבר [חכם זה סבור]: אמה אילך ואמה אילך הזאה כנגד קרן הוא נחשב, ומר סבר [וחכם זה סבור]: הזאה כנגד חודה — אין [כן], היא נחשבת הזאה על הקרן, טפי [יותר מכאן] — לא.

על דעת הסבור שניתן לתת אמה הילך ואמה הילך, מיתיבי [מקשים] מברייתא: חטאת הציבור והיחיד כיצד מתן דמן? היה עולה לכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית, וטובל באצבעו הימנית, ואיזו היא — אצבע המיומנת שבימין כלומר, זו שאדם משתמש בה יותר מן האחרות, והיא הסמוכה לאגודל, מן הדם שבמזרק, וחומר (אוסף) בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה, ומחטא (מזה) ויורד כנגד חודה של קרן עד שמכלה כל הדם שבאצבע, וכן היה עושה בכל קרן וקרן. הרי שצריך שיזה על חודה של קרן!

ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר]: מצוה לכתחילה בחודה, אבל אי עבד [אם עשה] אמה אילך ואמה אילך לית לן [אין לנו] לפקפק בה, אלא גם בזה מתקיימת המצוה.

הזכרנו שיש מחלוקת תנאים בדבר, ושואלים: מאי [מהי] שיטתו של רבי, ומאי [ומהי] שיטתו של ר' אלעזר בר' שמעון? דתניא [ששנויה ברייתא]: דמים העליונים שמצוה לתיתם בחצי המזבח העליון, כגון דם החטאת — ניתנין מחוט הסיקרא (פס של צבע אדום) שהיה באמצעו של המזבח ולמעלה, דמים התחתונים ניתנין מחוט הסיקרא ולמטן, אלו דברי רבי.

ר' אלעזר בר' שמעון אומר: במה דברים אמורין — בעולת העוף, שיכול לעשות אותה בכל מקום למעלה מחוט הסיקרא, אבל בחטאת בהמה — היא עצמה אין נעשית מצותה אלא על גופה של קרן, כפי שהוזכר בתורה "על קרנות מזבח העולה" (ויקרא ד, כה).

אמר ר' אבהו: מאי טעמא [מה הטעם] של רבי, שדמים עליונים ניתנים מחוט הסיקרא ולמעלה? דכתיב [שנאמר] לגבי המזבח: "וההראל (המזבח) ארבע אמות, ומהאראיל ולמעלה הקרנות ארבע" (יחזקאל מג, טו), ותוהים: וכי גובה הקרנות ארבע אמות הוא דהויא [הן]? אמר רב אדא בר אהבה: הכוונה היא — ומקום קרנות ארבע שזהו שטחן הכולל של קרנות המזבח, ארבע על ארבע אמות. ותוהים: וכי מקום קרנות ארבע הויא [הוא]? והרי אם שטחה של כל קרן הוא אמה על אמה, נמצא ששטחן הכולל הוא שתי אמות מרובעות! אלא אימא [אמור] כך: רשות קרנות ארבע כלומר, שבתוך ארבע אמות מן הקרן ולמטה הריהו נחשב בגדר הקרן, ובכל תחום זה ניתן להזות מדם החטאת.

תנן התם [שנינו במשנה שם] במסכת מדות: חוט של סיקרא חוגרו את המזבח באמצע, להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים. ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? אמר רב אחא בר רב קטינא, שנאמר: "והיתה הרשת עד חצי המזבח" (שמות כז, ה), הרי שהתורה נתנה מחיצה במזבח, ולשם מה נעשה הדבר — להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים. ורשת זו היתה רק במזבח שבמשכן, אבל במקדש עשו חוט של סיקרא כסימן.

ב שנינו במשנה: שירי הדם של חטאת חיצונה היה שופך על יסוד דרומי. תנו רבנן [שנו חכמים]: "ואת כל דמה ישפוך אל יסוד המזבח" (ויקרא ד, לד) — זה יסוד דרומי. אתה אומר: זה יסוד דרומי, או אינו אלא יסוד מערבי,

וילמד סתום מן המפורש, שהרי נאמר בחטאות הפנימיות ששופך את דמן על היסוד המערבי, שהוא בפתח אוהל מועד (ראה לעיל זבחים נא,א)! אמרת בתשובה לכך: ילמד ירידתו מן הכבש (לאחר ההזאה על מזבח החיצון) ליציאתו מן ההיכל במתן דמים פנימיים, מה ביציאתו מן ההיכל שופך את השיריים בסמוך לו, והוא יסוד מערבי, אף ירידתו מן הכבש שופך בסמוך לו, והיסוד הסמוך לירידתו מן הכבש הוא יסוד דרומי.

ועוד בענין זה תניא [שנויה ברייתא], ר' ישמעאל אומר: זה וזה, הן שיירי הדמים הפנימיים והן שיירי הדמים החיצוניים, שופך ליסוד מערבי. ר' שמעון בן יוחאי אומר: זה וזה ליסוד דרומי.

ושואלים: בשלמא למאן דאמר [נניח לדעת מי שאומר] יסוד מערבי — קסבר [סבור הוא]: ילמד סתום מן המפורש, וכיון שמפורש ששיירי חטאות הפנימיות ניתנים ביסוד מערבי, אף חטאות החיצוניות ביסוד מערבי.

אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] כי גם שיירי הדמים הפנימיים ניתנים על יסוד דרומי, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? אמר רב אסי, קסבר האי תנא [סבור תנא זה]: כוליה [כל] המזבח בצפון העזרה קאי [עומד], כך שקצהו הדרומי נמצא בדיוק מול מרכז פתח ההיכל, ולכן יסוד דרומי הוא הסמוך ביותר לפתח ההיכל, ומתקיים בו "פתח אוהל מועד". לישנא אחרינא [לשון אחרת] על אותו ענין, באותה משמעות: כוליה [כל] הפתח בדרום קאי [עומד], וכשיוצא ממנו נותן את הדם בסמוך ליסוד דרומי.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

He ascended the ramp of the altar and turned right to the surrounding ledge and he continued east, and he came to the southeast corner and sprinkled the blood of the sin offering there and then to the northeast corner and sprinkled the blood there, and then to the northwest corner and sprinkled the blood there, and the southwest corner, where he performed the fourth sprinkling and descended from the altar. He would pour the remainder of the blood on the southern base of the altar. And the meat portions of the offering are eaten within the curtains, i.e., in the Temple courtyard, by the males of the priesthood. And they are eaten prepared in any form of food preparation, on the day the offering is sacrificed and during the night that follows, until midnight.

GEMARA: How does the priest perform the rite of sprinkling the blood on the corners of the altar? There is a dispute between Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar. One says that the priest places the blood within a cubit on this side or a cubit on that side. He places the blood wherever he wants, provided that it is within one cubit of the corner of the altar. And one says that he sprinkles the blood on the outer edge of the corner of the altar, and it flows down on both sides of the altar.

The Gemara comments: According to the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who says that the sprinkling of the blood of a sin offering itself is performed only on the actual corner, the one-by-one-cubit projection above each corner of the altar, everyone agrees that the blood may be sprinkled anywhere on the corner, and this will be a fulfillment of the verse: “And put it upon the corners of the altar of burnt offering” (Leviticus 4:25). When they disagree is only according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who holds that the blood may be sprinkled anywhere above the red line on the edge of the altar. One Sage holds that the blood may be sprinkled on the cubit on either side of the edge, because a cubit on this side and a cubit on that side is still considered to be on the corner. And one Sage holds that on its edge, yes, it is fit, but any further on either side is not.

The Gemara raises an objection to the opinion that one cubit on either side of the edge is still considered on the edge, from a baraita: With regard to communal sin offerings and individual sin offerings, how is the placement of their blood on the altar performed? The priest would ascend the ramp of the altar and turn right to the surrounding ledge and he continued east, and he would come to the southeast corner. And he would then dip with his right [haymanit] finger, the most dexterous [hamyumenet] of the right hand, i.e., the index finger, of the blood that is in the bowl, and would gather the blood with his thumb above and his smallest finger below, so that it would remain on his finger. And he would sprinkle the blood and move his hand down on the outer edge of the corner, until he would finish sprinkling all the blood that was on his finger. And he would act similarly at each and every corner. This baraita states explicitly that the blood must be sprinkled on the actual edge.

The Gemara answers: This is what the baraita is saying: The optimal manner to perform the mitzva is to sprinkle the blood on the edge of the corner. But if he did the sprinkling on the cubit on this side, or the cubit on that side, we have no problem with it, and he has still fulfilled the mitzva.

The Gemara discusses the aforementioned dispute. What is the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and what is the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon? This is as it is taught in a baraita (Tosefta 6:11): The blood that must be placed on the upper half of the altar, e.g., the blood of a sin offering, is placed anywhere from the red line that circumscribed the middle of the altar and above. The blood that must be placed on the lower half of the altar is placed anywhere from the red line or below it. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi.

The baraita continues: Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon says: In what case is this statement said? It is said with regard to a bird burnt offering, as its blood may be placed anywhere above the red line. But with regard to an animal sin offering, the placement itself may be performed only on the actual corner of the altar. This is based on the verse that states: “And the priest shall take of the blood of the sin offering with his finger, and put it upon the corners of the altar of burnt offering” (Leviticus 4:25).

Rabbi Abbahu says: What is the reason for the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi? As it is written: “And the altar shall be four cubits; and from the altar and above there shall be four corners” (Ezekiel 43:15). The Gemara asks: Was the altar only four cubits wide? Rav Adda bar Ahava said: And the total area of the four corners, which were each one square cubit, was four cubits. The Gemara asks: Was the area of the corners four square cubits? If the four corners would be placed together the area would be only two square cubits. Rather, say that the domain of the corners is four cubits. In other words, the verse means that the blood may be sprinkled up to four cubits beneath the actual corners of the altar.

We learned in a mishna there (Middot 35b): A red line circumscribed the altar in the middle, to separate between the area for the blood that must be placed on the upper part of the altar and the area for the blood that must be placed on the lower part of the altar. The Gemara asks: From where is this matter derived? Rav Aḥa bar Rav Ketina said it is derived from a verse, as it is stated: “And you shall put it under the ledge round the altar beneath, and the net will reach halfway up the altar” (Exodus 27:5). The Torah provided for a separation on the altar, to separate between the area for the blood placed on the upper part of the altar and the area for the blood placed on the lower part of the altar.

§ The mishna teaches: He would pour the remainder of the blood on the southern base of the altar. The Sages taught in a baraita: Concerning the phrase: “At the base of the altar” (Leviticus 4:30), mentioned with regard to pouring the remainder of the blood of the sin offering of a king, this is referring to the southern base of the altar. The baraita challenges: Do you say that this is referring to the southern base, or is it referring only to the western base?

The baraita suggests: And one can derive the meaning of this unspecified phrase from the meaning of the explicit phrase, as follows: You said that one can derive the location of the priest’s descent from the ramp of the external altar after sprinkling blood of the sin offering by comparing it to his exit from the Sanctuary with the blood that remained after having sprinkled blood inside the Sanctuary. The verse states with regard to the bull offering of the High Priest: “And all the remaining blood of the bull he shall pour out at the base of the altar of burnt offering, which is at the entrance of the Tent of Meeting” (Leviticus 4:7). Just as upon his exit from the Sanctuary the priest pours the remainder of the blood on the side closest to him, the western side, so too, upon his descent from the ramp of the external altar after sprinkling blood from the sin offering, he pours the blood on the side closest to him, which is the southern side.

It is taught in another baraita: Rabbi Yishmael says: This and that, both the remainder of the blood sprinkled inside the Sanctuary and the remainder of the blood sprinkled on the external altar, are poured on the western base of the altar. Rabbi Shimon ben Yoḥai says: This and that are poured on the southern base of the altar.

The Gemara clarifies: Granted, according to the one who says that the blood is poured on the western base of the altar, it is clear how he derived his halakha. He holds that one can derive the meaning of an unspecified phrase from the meaning of the explicit phrase. Therefore, just as the remainder of the blood sprinkled inside the Sanctuary is poured on the western base of the external altar, the same is done with the remainder of the blood sprinkled on the external altar.

But according to the one who says that the blood is poured on the southern base of the altar, what is the reason? Rabbi Asi said: This tanna holds that the entire external altar stands in the north of the Temple courtyard. Therefore, the southern base is in the center of the courtyard, opposite the entrance to the Sanctuary. This is what the verse is referring to when it states: “At the entrance of the Tent of Meeting” (Leviticus 4:7). The Gemara presents another formulation of Rabbi Asi’s explanation: The entire entrance of the Sanctuary stands in the south of the altar. Accordingly, when the priest exits the Sanctuary the southern base is the first one he encounters.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

גמרא אף ירידתו מן הכבש בסמוך לו. נסתפקתי (לפי הצד שכתבתי במדרש איכה בפתיחה דוזכור את בוראך. דכשיורד מן המזבח צריך לילך דרך אחוריו ופניו למזבח ע"ש) אם צריך להקיף לימין דהיינו מן הדרום למזרח ולצפון ולמערב עד הקרן. או פונה לשמאל שהוא סמוך לקרן. וראיתי לרש"י לקמן (סג ב) במתניתין בסופה שכתב ולג"ד הנעשים בה למטן אינו עולה ואינו מקיף אלא עומד על הרצפה בקרקע. לא הבינותיו דאם כוונתו דכיון דאינו עולה רק שעובדם בעומדו על הקרקע אינו בדין דהקפת ימין. ז"א כדמוכח ביומא (טו ב) גבי זריקת דם התמיד ע"ש ובפירושו. ושם (עח ב) ובש"מ טובא. ואם ר"ל דא"צ ליקרב לשם אלא עומד באשר הוא עומד ועושה עבודתם. גם ז"א דהלא הגשה צריך ליגע הכלי בקרן. וחטאת העוף ג"כ ילפינן מינה. ובשפיכה נמי צריך לילך עד היסוד דשפיכה היא בקרוב כדפירש' לעיל (לז). ולענין ספיקתנו תמצא מבואר ברש"י לקמן (סב ב) ד"ה שני כבשים. וע"ש דמוכח מדבריו ג"כ דיורד מן הכבש דרך אחוריו ופניו המזבחה:

רש"י ד"ה וחומר. מושך כו'. נראה כוונתו לפרש וחומר דהוא מלשון מרוח בהיפך אתוון ור"ל שהוא ממרח את הדם שלא ישאר ממנו מודבק באצבעו. ונראה דלא היה בגירסתו תיבות מלמעלה מלמטה שלפנינו בגמרא וכמו שהעתיק. ולהרמב"ם בחבורו פי' אחר בזה ע"ש ולפירושו א"ש תיבות מלמעלה מלמטה והכוונה שסומך את הדם בראשו מלמעלה שלא יפול לארץ ומלמטה לצד הגוף שלא יתפשט להלאה:

גמ' אף ירידתו. עיין לקמן דף פא ע"א תוד"ה אבל:

עלה בכבש ופנה לסובב. מפני שדמה ניתן למעלה על הקרנות ובאצבע צריך לעמוד על גבי סובב אבל בכל שאר הדמים שהן התחתונים מן החוט ולמטה בקרן זוית המזבח עומד על הרצפה וזורק מן הכלי למזבח וכל מקום שיגיע למזבח כשר: ובא לו לקרן דרומית מזרחית. שבה הוא פוגע ראשון כדקיימא לן לקמן (דף סב:) כל פינות שאתה פונה יהו דרך ימין והכבש בדרום וכשעולה בו ופניו למזבח הוי ימינו למזרח ובא לימינו למזרח ובא לאותו קרן והולך ומקיף בסובב דרך ימין ופניו למזבח מן הדרום למזרח וממזרח לצפון ומצפון למערב דהיינו דרך ימין: על יסוד דרומית. בגמרא יליף לה: לפנים מן הקלעים. לפי שבמשכן היו קלעים היקף לחצר אהל מועד ובמקום הקלעים היתה חומת העזרה בבית שלמה או בית עולמים ובחטאת כתיבא בחצר אהל מועד במקום קדוש תאכל (ויקרא ו): לזכרי כהונה. דכתיב הכהן המחטא אותה (שם) לאפוקי נשים שאינן ראויות לחיטוי ובויקח קרח גבי חטאת ואשם ומנחה כתיב כל זכר יאכל אותו: בכל מאכל. משום דקתני בפסח ואינו נאכל אלא צלי לקמן (דף נו:) תני בכולהו ובכל מאכל: ליום ולילה. כדילפינן בפ' שלישי (לעיל דף לו.) ובשר זבח תודת שלמיו למדנו שנאכלת ליום אחד חטאת ואשם מנין תלמוד לומר זבח ובקדשים לילה הולך אחר היום דכתיב לא יניח ממנו עד בקר (ויקרא ז): עד חצות. סייג עשו חכמים לתורה להרחיק אדם מעבירת כרת כדתנן בברכות בפרק קמא (דף ב.) כל הנאכלין ליום אחד מצותן כו': גמ' היכי עביד. מתנת אצבע בקרן: אמה אילך. כשהוא עומד אצל זוית המזבח נותן בתוך אמה של מקצוע לאיזה רוח שירצה או לדרום או למזרח בקרן דרומית מזרחית וכן בכל קרן: מחטא ויורד. לשון הכתוב הכהן המחטא אותה (ויקרא ו): אליבא דרבי אלעזר. לקמן מייתי פלוגתייהו: היא עצמה. כלומר כל עצמה ועיקר מצותה אינו אלא שם: דכ''ע לא פליגי. דלא בעינן חודה דקרן כתיב ואמה על אמה ברום אמה הנתון בראש המזבח בכל זוית וזוית בכל מקום שבה קרוי קרן: כי פליגי אליבא דרבי. דמכשר לה מחוט הסיקרא ולמעלה ואע''ג דלא בקרן: מר סבר. כי היכי דקרן הויא אמה על אמה אף כל שתחתיו כנגדו הוי קרן: ומר סבר. כיון דקרא לאו אקרנות ממש קפיד בשאר המזבח לא שייך לשון קרן אלא בחודה של זוית: המיומנת שבימין. אצבע הרגילה למלאכה ולא שאר אצבעות מוכנות להושיט ולטבל היינו שאצל גודל מיומנת אמנט''ר בלע''ז: וחומר בגודלו ובאצבע קטנה. מושך את הדם שבאצבע כלפי למטה שיפול כולו למזבח: חומר. לשון נחמרו בני מעיה (חולין דף נד.) דנוריי''ר בלע''ז: ומחטא. זריקת חטאת קרוי חיטוי כמו הכהן המחטא אותה: כנגד חודה. רבי היא דמכשר למטה מן הקרן להכי תנא לה בחודה: בד''א. דדמים העליונים כשירין למעלה מן החוט מיד: בעולת העוף. שנעשית למעלה כדאמרינן בפרק קדשי קדשים (לקמן דף סד:): אבל חטאת בהמה. דכתיב בה קרן בהדיא אינה נעשית כו': וההראל. מזבח: ארבע אמות הוא דהואי. בתמיה וכי אין גובהו או רוחבו אלא ארבע אמות: מקום קרנות ארבע. כלומר הקרנות תופסין ארבע אמות במזבח דכל קרן אמה על אמה: ומקום קרנות ארבע הויא. בתמיה והרי אין הקרנות אוכלין במזבח אלא שתי אמות מן המזרח למערב ושתים מן הדרום לצפון היינו שתים על שתים: אלא. על כרחך ה''ק קרא רשות קרנות ארבע כלומר שם רשות הקרנות תופסת למטה מהן ארבע אמות דהיינו עד החוט דכוליה הוי קרן: הרשת. כעין ציור מצוירת בקליעה ושל נחשת הויא בתחתיו של מזבח עשוי כנפה וגבוה עד חציו של מזבח: התורה נתנה מחיצה. מדקפיד אחצי מזבח: אל יסוד המזבח. האמור בחטאת החיצונה: או אינו אלא יסוד מערבי. כדאשכחן בפנימיות לעיל אשר פתח אהל מועד וילמד סתום מן המפורש: ילמד ירידתו מן הכבש. בחיצונות ושירי הדם בידו מיציאתו מן ההיכל [ושיריים הפנימיים בידו מה יציאתו מן ההיכל] ביסוד מערבי שהוא סמוך לו: אף ירידתו מן הכבש. נשפכין ליסוד דרומי שהוא סמוך לו: זה וזה. חיצונים והפנימים: סתום. החיצונים: מפורש. פנימים שכתוב בהן יסוד מערבי דכתיב אשר פתח אהל מועד: מ''ט. הא כתיב בפנימיים אל יסוד אשר פתח אהל מועד: קסבר כוליה מזבח בצפון פתח ההיכל קאי. ואין המזבח לפני הפתח כלום אלא אמה של יסוד דרומי אי נמי בצפון העזרה קאי והוו חמש אמותיו כנגד הפתח ואמה אחת מהן יסוד דרומי אישתכח דכי נפיק מן הפתח רואה יסוד דרומי לפניו מכוון באמצע הפתח ואית דגרס כוליה פתח בדרום מזבח קאי והיא היא כל פתח ההיכל לדרומו של מזבח הוא:

כוליה מזבח בצפון קאי. פירש בקונטרס בצפון פתח ההיכל קאי ואין מן המזבח לפני פתח ההיכל כלום אלא אמה של יסוד דרומית א''נ בצפון העזרה קאי והוו חמש כנגד הפתח אחת מהן יסוד דרומי אישתכח דכי נפיק מן הפתח יסוד דרומי לפניו מכוון באמצע הפתח וכלשון זה אחרון נראה דלקמן פרק קדשי קדשים (דף נח.) מוכח דלמאן דאמר כוליה מזבח בצפון קאי האי חמש אמות כנגד הפתח דהא תנן (תמיד דף כט.) מערכה שניה של קטרת היה משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות מוקי לה כרבי יוסי דבעי לפני הפתח וקסבר כוליה מזבח בצפון קאי:

הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד