זבחים לו ע"א

בפנים בתוך ההיכל בחוץ על מזבח העולה, ועל מנת לתת את הניתנין בחוץ בפנים, וכן אם שחט על מנת שיאכלוהו טמאים או שיקריבוהו טמאים, או על מנת שיאכלוהו ערלים או שיקריבוהו ערלים, או שאמר שהוא שוחט על מנת לשבר עצמות הפסח, או לאכול הימנו (מן הפסח) נא, או לערב דמו של קרבן בדם הפסולים — בכל אלה, למרות שחשב בעבודת הקרבן לעשות דבר אסור, ואפילו דבר הפוסל את הקרבן — הקרבן כשר,

שאין מחשבה פוסלת את הקרבן אלא במחשבת אכילה או הקטרה חוץ לזמנו וחוץ למקומו, והפסח והחטאת נפסלים במחשבה שלא לשמן.

א גמרא ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' יהודה הפוסל במחשבה להניח למחר או להוציא לחוץ? אמר ר' אלעזר: תרי קראי כתיבי [שני מקראות כתובים] בנותר, כתוב אחד אומר: "לא תותירו ממנו עד בקר והנותר... באש תשרופו" (שמות יב, י), וכתוב אחד אומר: "לא יניח ממנו עד בקר" (ויקרא ז, טו), וכתוב זה הנוסף, אם אינו ענין לעצם האיסור להניח, שכבר נאמר בפסוק אחר, תנהו לענין מחשבת הינוח שלא רק אם הניח בפועל, אלא גם אם חשב לעשות כך הרי הוא פוסל.

ושואלים: ולדעת ר' יהודה האי קרא להכי הוא דאתא [פסוק זה, לכך הוא שבא]? האי מיבעי ליה לכדתניא [פסוק זה נצרך לו לכמו ששנויה בברייתא]: נאמר "ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר", ומן המלים "ובשר זבח תודת שלמיו" (ויקרא ז, טו) למדנו לתודה שנאכלת ליום ולילה.

חליפין של תודה, וכן וולדות או תמורות של תודה, מנין שאף הם נאכלים ליום ולילה? תלמוד לומר: "ובשר" שהוא"ו בא לרבות. חטאת ואשם מנין שהם נאכלים רק ליום ולילה? תלמוד לומר: "זבח", לרבות זבחים אחרים.

ומנין לרבות שלמי נזיר איל שמביא הנזיר בסוף נזירותו ושלמי פסח? תלמוד לומר: "שלמיו" בלשון רבים. לחמי תודה, וחלות ורקיקים שבקרבן הנזיר מנין שהם נאכלים ליום ולילה? תלמוד לומר: "קרבנו", כולן קורא אני בהן "לא יניח ממנו עד בקר". משמע שהפסוק נצרך ללמדנו כמה וכמה הלכות בענין זמן אכילת הקרבנות!

ומשיבים: אם כן, אם רק לצורך זה, לימא קרא [שיאמר הפסוק] "לא תותירו ממנו עד בקר" כמו בפסוק האחר, מאי [מהו] "לא יניח"? אם אינו ענין להינוח, תנהו ענין למחשבת הינוח.

ומקשים על המקור שהביא ר' אלעזר: התינח [זה נוח] להסביר דברי ר' יהודה בענין מי שחשב להניח את האימורים למחר, אבל לפסול כשחשב להוציא לחוץ מאי איכא למימר [מה יש לומר]? הרי זה אינו נלמד מכאן!

ועוד יש לטעון כנגד דברי ר' אלעזר: והרי טעמא [הטעם] של ר' יהודה סברא הוא ולא מן המקרא! דתניא [ששנויה ברייתא], אמר להם ר' יהודה לחכמים: אי [אין] אתם מודים שאם הניחו למחר שהוא פסול? אף חישב להניחו למחר — פסול. ואם כן, ר' יהודה אומר דברו מפני הסברה, שהוא מחשיב מחשבה כמעשה! ומקשים: אלא תאמר כי טעמא [הטעם] של ר' יהודה סברא הוא, ולא מן המקרא? אם כן, וניפלוג נמי [ושיחלוק גם כן] ר' יהודה בכולהו [בכולם], ויפסול אף בשאר המקרים המובאים במשנה מפני אותה סברה!

ודוחים: בהי ניפלוג [באיזה מהם יחלוק]? אם בשוחט על מנת שיהא שובר עצמות הפסח ועל מנת לאכול ממנו נא, הלוא גם אם עשה כן בפועל, זיבחא גופיה מי מיפסיל [הזבח עצמו האם נפסל] על ידי כך? הרי זריקת הדם היא המרצה ומכפרת!

וכן אם אמר על מנת שיאכלוהו טמאים ושיקריבוהו טמאים, זיבחא גופיה מי מיפסיל [הזבח עצמו האם נפסל] במעשה הזה? וכן שיאכלוהו ערלים ושיקריבוהו ערלים, זיבחא גופיה מי מיפסיל [הזבח עצמו האם הוא נפסל] אם נעשה בו כן? לישנא אחרינא [בלשון אחרת] אפשר לומר: כל כמיניה [וכי בכוחו] לעשות את הדברים הללו התלויים בדעת אחרים?

וכן במה ששנינו שאם חשב לערב דמן בדם הפסולין שהוא כשר, ר' יהודה אינו חולק, כי הוא הולך לטעמיה [לשיטתו], שאמר: אין דם מבטל דם, ולכן גם אם היה מערב את הדם בפועל לא היה נפסל. וכן כשחשב ליתן את הניתנין למעלה למטה, ואת אלה שניתנים למטה למעלה, ר' יהודה לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר: דם הניתן שלא למקומו במזבח נמי [גם כן] מקומו קרינא ביה [אנו קוראים בו] ונרצה הקרבן.

ושואלים: וליפלוג [ושיחלוק] בניתנין בפנים שנתנן בחוץ, והניתנין בחוץ שנתנן בפנים שהרי מפורש במקרא שחטאת שדמה ניתן בפנים נפסלה!

ומשיבים: במקרה זה קסבר [סבור] ר' יהודה כי לפסול את הקרבן במחשבת חוץ למקומו בעינן [צריכים אנו] שיהא זה מקום שיהא משולש, בזריקת הדם באכילת הבשר ובהקטרת האימורין ששלושתם כשרים בו, והוא חוץ לעזרה, שהיה כשר לכך בזמן היתר הבמות. אבל מחשבה על זריקה בהיכל שאין בו שלושה אלה (שאין בו הקרבת בשר ואימורין) אינה פוסלת.

ושואלים: ומי אית ליה [והאם יש לו, מקבל] ר' יהודה האי סברא [סברה זו] של מקום משולש? והתניא [והרי שנויה ברייתא], ר' יהודה אומר: נאמר בכתוב "לא תזבח לה'... כל דבר רע" (דברים יז, א), ריבה כאן חטאת ששחטה בדרום ולא בצפון העזרה, שהוא מקומה, וכן חטאת שנכנס דמה לפנים כלומר, ששחטה על מנת להכניס דמה להיכל, שהיא פסולה. משמע שפוסלת מחשבה גם על מקום שאינו משולש!

וכלפי זה טוענים: ולית [וכי אין] לו לר' יהודה סברה זו של שלישי (מקום משולש)? והתנן [והרי שנינו במשנה], אמר ר' יהודה: אם הכניס דם חטאת חיצונה לפנים בשוגג — כשר, ונלמד מכאן: הא [הרי] אם הכניס במזיד — פסול, וקיימא לן [ומוחזק בידינו] שפוסל ר' יהודה רק בשכיפר בפועל, שזרק את הדם על המזבח הפנימי.

השתא [מעתה], ומה התם [שם] אפילו עיילי עיילא [הכניס את הדם] בפועל, אי [אם] כיפר — אין [כן] פסולה, אי [אם] לא כיפר — לא, הכא דחשיב חשובי [כאן שהוא רק חושב מחשבה] להכניס פנימה, לא כל שכן שלא יפסול? ומשיבים: תרי תנאי ואליבא [שני תנאים הם שנחלקו ועל פי שיטת] ר' יהודה, בענין מקום משולש.

ושואלים עוד על הברייתא: וסבר ר' יהודה שחטאת ששחטה בדרום

inside the Sanctuary outside the Sanctuary, or the blood that is to be placed outside the Sanctuary inside the Sanctuary; and likewise, if he slaughtered the animal with the intent that ritually impure people will partake of it, or that ritually impure people will sacrifice it, or that uncircumcised people will partake of it, or that uncircumcised people will sacrifice it; and likewise, with regard to the Paschal offering, if he had intent during the slaughter to break the bones of the Paschal offering, or to eat from the meat of the Paschal offering partially roasted, or to mix the blood of an offering with the blood of unfit offerings, in all these cases, although he intended to perform one of these prohibited acts, some of which would render the offering unfit, the offering is fit.

The reason is that intent does not render the offering unfit except in cases of intent to eat or to burn the offering beyond its designated time and outside its designated area, and in addition, the Paschal offering and the sin offering are disqualified by intent to sacrifice them not for their sake.

GEMARA: The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Yehuda, who deems the offering unfit if there was intent to leave it over until the next day or to take it out of its designated area? Rabbi Elazar said: There are two verses that are written with regard to notar. One verse states: “You shall let nothing of it remain until the morning, and that which remains of it until the morning you shall burn with fire” (Exodus 12:10), and one verse states: “He shall not leave any of it until the morning” (Leviticus 7:15). If the additional verse is not necessary for the matter of the prohibition against leaving it overnight, which is already mentioned by the first verse, apply it to the matter of intent of leaving it overnight, which would therefore be prohibited as well.

The Gemara asks: But according to the opinion of Rabbi Yehuda, does this verse come to teach this idea? This verse is necessary for him to derive that which is taught in a baraita: The verse states: “And the flesh of the sacrifice of his peace offerings for thanksgiving shall be eaten on the day of his offering; he shall not leave any of it until the morning” (Leviticus 7:15). From the words: “And the flesh of the sacrifice of his peace offerings for thanksgiving,” we learned with regard to a thanks offering that it is eaten for a day and a night.

With regard to animals exchanged for thanks offerings, and the offspring of thanks offerings, and the substitutes of thanks offerings, from where is it derived that they too are eaten for only a day and a night? The verse states: “And the flesh [uvesar],” and the additional “and” includes them. With regard to a sin offering and a guilt offering, from where is it derived that they are eaten for only a day and a night? The verse states: “Sacrifice,” to include other types of offerings.

The baraita continues: And from where is it derived to include the peace offering of a nazirite, i.e., the ram that a nazirite brings at the close of his term of naziriteship, and the peace offering of Passover? The verse therefore states: “His peace offerings,” in the plural. With regard to the loaves of the thanks offering, and the loaves and wafers that are part of the offering brought by a nazirite, from where is it derived that they are eaten for only a day and a night? The verse states: “His offering.” With regard to all of them I will read the phrase “He shall not leave any of it until the morning” as being applicable. Evidently, this verse is necessary to teach numerous halakhot concerning the allotted time to partake of offerings.

The Gemara answers: If so, let the verse state: And you shall let nothing of it remain until the morning, as stated in the other verse. What is indicated by the phrase “He shall not leave any of it”? If it is not necessary for the matter of the prohibition against leaving it overnight, apply it to the matter of intent to leave it overnight.

The Gemara now questions the source cited by Rabbi Elazar: This works out well to explain the opinion of Rabbi Yehuda with regard to one who had intent to leave the sacrificial portions overnight. But with regard to disqualifying the offering due to one who had intent to remove them from the Temple, what can be said to explain the source of Rabbi Yehuda, as it cannot be derived from these verses?

And furthermore, the statement of Rabbi Elazar can be questioned, as the rationale of Rabbi Yehuda is based on logical reasoning and is not derived from a verse. This is as it is taught in a baraita: Rabbi Yehuda said to the Rabbis: Do you not concede that if he left it over until the next day that it is disqualified? So too, if he intended to leave it over until the next day it is disqualified. Clearly, Rabbi Yehuda bases his opinion on logical reasoning, as he equates intent with action. The Gemara asks: Rather, is the rationale of Rabbi Yehuda based on logical reasoning and not derived from the verse? But if so, Rabbi Yehuda should also disagree with regard to all of the other cases in the mishna due to the same reasoning.

The Gemara rejects this: With regard to which case should Rabbi Yehuda disagree? Should he disagree with regard to one who slaughters the offering with intent to break the bones of the Paschal offering, or with intent to partake of the Paschal offering while it is partially roasted? Even had he actually realized such intent, would the offering itself thereby be disqualified? It presumably would not, as the presenting of the blood effects acceptance.

Likewise, if a rite was performed on the condition that ritually impure individuals will partake of it, or that ritually impure individuals will sacrifice it, i.e., burn the sacrificial portions on the altar, would the offering itself be disqualified if such actions occurred? Likewise, if it was done with the intent that uncircumcised individuals will partake of it, or that uncircumcised individuals will sacrifice it, would the offering itself be disqualified if this occurred? The Gemara presents another version of this question: Is it in his power to execute these actions that are contingent upon the will of others?

With regard to a case where one had intent to mix their blood with the blood of unfit offerings, where Rabbi Yehuda also does not disagree with the ruling of the mishna that the offering is valid, he conforms to his line of reasoning, as he says: Blood does not nullify blood. Therefore, even if one would actually mix the two types of blood, it would not be disqualified. Likewise, in cases where one had intent to place the blood that is to be placed above the red line below the red line, or those that are to be placed below the red line above the red line, Rabbi Yehuda conforms to his line of reasoning, as he says: Blood that was not placed in its proper place on the altar is also considered to be placed in its proper place, and it effects acceptance of the offering.

The Gemara suggests: And let him disagree with regard to a case of blood that is to be placed inside the Sanctuary that was placed outside, and blood that is to be placed outside the Sanctuary that was placed inside, as the verse explicitly states that an external sin offering whose blood was sprinkled inside is disqualified (see Leviticus 6:23).

The Gemara explains: Rabbi Yehuda holds that in order to disqualify an offering with the intent to perform a rite outside its designated area, we require that the intended place have threefold functionality, i.e., for the presenting of the blood, for the eating of the meat, and for the burning of the sacrificial portions on the altar, which is true only of the area outside the Temple courtyard, which was valid for these three activities during an era in which it was permitted to sacrifice offerings on private altars. Therefore, intent to present the blood in the Sanctuary, which lacks these three elements, does not disqualify the offering, as the meat and sacrificial portions are never eaten or burned there.

The Gemara asks: And does Rabbi Yehuda accept this reasoning that it must be a place of threefold functionality? But isn’t it taught in a baraita: Rabbi Yehuda says that the verse states: “You shall not sacrifice to the Lord your God an ox, or a sheep, that has a blemish, even any evil thing” (Deuteronomy 17:1). The verse included here a sin offering that one slaughtered in the south and not on the northern side of the Temple courtyard as required, and likewise a sin offering whose blood entered inside, i.e., it was slaughtered with the intent that its blood would be brought inside the Sanctuary, that they are disqualified. This indicates that an offering slaughtered with improper intent with regard to a place that lacks threefold functionality nevertheless renders the offering not valid.

The Gemara responds: And does Rabbi Yehuda not accept the requirement of a place of three functions? But didn’t we learn in a mishna (82a) that Rabbi Yehuda said: If he brought the blood into the Sanctuary unwittingly, the blood remains fit for presenting, from which it may be inferred: But if he brought it in intentionally, it is unfit. And we maintain that Rabbi Yehuda deems it unfit only where one actually effected atonement, i.e., he presented the blood on the inner altar.

Now, it stands to reason that if there, where one actually brought the blood inside, only if he effected atonement, yes, it is unfit, but if he did not effect atonement it is not unfit, then here, where he merely thought to bring it inside, all the more so is it not clear that it should be valid? The Gemara answers: There are two tanna’im, and they disagree with regard to the opinion of Rabbi Yehuda concerning a place with threefold functionality.

The Gemara asks: And does Rabbi Yehuda hold that with regard to a sin offering that one slaughtered in the south,