דלג לתוכן
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף ח - ב

אבל חטאת דעבודת כוכבים, שנכתבה בפרשה בפני עצמה ואינה נכללת בחטאת חלב, מנלן ששינוי קודש או שינוי בעלים מעכב בה?

וכן מיבעי לן בשלשת החטאות שנכתבו בפרשת קרבן עולה ויורד, ולא נאמרו בפרשת חטאת חלב:

חטאת של עדים [שהושבעו שבועת העדות לבוא ולהעיד, וכפרו בשקר בידיעת העדות, ולא העידו] שחייבים להביא קרבן חטאת עולה ויורד על שמיעת קול אלה.

וכן חטאת הבאה על שבועת שקר הקרויה "ביטוי שפתיים ".

וכן חטאת הבאה לכפר על טומאת מקדש וקדשיו, מנלן שאם לא יעשו אותן לשמן - יפסלו?

ופשטינן: חטאת דעבודת כוכבים אתיא בלימוד של "מה מצינו" מחטאת חלב, שהרי היא שווה לה, שכן היא באה על חיוב כרת כמותה של חטאת חלב, שהיא באה על חטא בשגגה שעל זדונו חייבים כרת.

והנך כולהו [חטאות שמיעת קול, ביטוי שפתיים וטומאת מקדש וקדשיו, ש] אתיין בלימוד של במה הצד משלשת החטאות של חלב, מצורע ונזיר.

[החטאת על טומאת מקדש וקדשיו, על אף שיש בזדונה כרת, אין ללומדה במה מצינו מחטאת חלב, שכן הקיל בה הכתוב בכך שהדל מביא חטאת עוף].

תנו רבנן: קרבן פסח שהקריבו בזמנו, בערב פסח, אם עשאו לשמו, הוא כשר. אבל אם עשאו שלא לשמו הרי הוא פסול. ואם הקריבו בשאר ימות השנה, שאז הוא קרב בתורת שלמים ולא בתורת פסח, נמצא דינו להיפך - אם עשאו לשמו, לשם קרבן פסח, הרי הוא פסול, שאין זה זמן של קרבן פסח, אבל אם עקר ממנו את שם "קרבן פסח" על ידי שעשאו שלא לשמו, הרי הוא כשר, וקרב בתור קרבן שלמים. [1]

(של"ו קבאיצ"ן ממה"ר רצ"א ב"א סימן) אלו סימנים לשמות האמוראים שיוזכרו בסוגיא זו.

ודנה הגמרא: מנא הני מילי שפסח הנעשה בשאר ימות השנה שלא לשמו - כשר?

אמר אבוה דשמואל: אמר קרא "ואם מן הצאן קרבנו - לזבח שלמים לה'". ודרשינן - דבר הבא רק מן הצאן, דהיינו קרבן פסח, שקרב רק מן הצאן, יהא לזבח שלמים. וכיון שאילו יקריב אותו בערב פסח לשם שלמים יפסל, בהכרח שהפסוק בא להשמיענו שאם בא להקריב קרבן פסח בשאר ימות השנה, חייב להקריבו לשם שלמים, כי זהו הכשרו להקרב שלא בזמנו [2].

אך מקשה הגמרא: אם המקור להכשירו בשאר ימות השנה דוקא באופן שנקרב שלא לשמו נלמד ממקרא זה, אימא: רק אם יקריבו לשם שלמים - אין [אכן, אז הוא יוכשר], אבל אם יקריבנו לשם מידי אחרינא, כגון לשם עולה, הוא לא יוכשר. ואי אפשר לומר כן, שהרי לשון הברייתא "אם שחטו בשאר ימות השנה שלא לשמו, כשר" - משמעותו היא שאפילו אם שחט את הפסח לשם עולה או חטאת - הוא כשר לשלמים!? [3]

ומתרצת: אמר רבי אילא אמר רבי יוחנן: נאמר בפסוק זה "לזבח", ותיבה מיותרת היא, שהיה יכול לומר "ואם לשלמים", ונכתבה כדי לרבות כל זבח, שאם נשחט הפסח בשאר ימות השנה לשם כל זבח - כשר [4].

והוינן בה: אם נאמר שפסח כשר כל השנה בהקרבתו "לשם כל זבח", אימא שכוונת התורה היא לומר, שלכל זבח דשחיט את הפסח בשאר ימות השנה לשמו, להוי כוותיה! ואם ישחוט את הפסח בשאר ימות השנה לשם עולה, יחשב עולה!?

ודחינן: אי הוה כתיב ביתור הפסוק "לשלמים ולזבח", היה אפשר לבאר את כוונת התורה כדקאמרת, שיחשב ככל זבח ששחט לשמו, כי כך תתפרש משמעות הכתוב - או לשלמים או לכל זבח אחר.

אבל השתא, דכתיב "לזבח שלמים", נמצא שמשמעות הכתוב היא: לכל זבח דשחיט ליה, ואפילו לעולה - שלמים להוי!

ועדיין הוינן בה: מנין לך לדרוש מיתור תיבת "לזבח" להכשיר פסח שנשחט לשם כל זבח? אימא - "לזבח" כלל, "שלמים" פרט, ולפי י"ג המידות שהתורה נדרשת בהן אמרינן: כלל ופרט - אין בכלל אלא מה שבפרט. ואם כן, רק אם שחט את הפסח לשם שלמים, אין [אכן, הוא כשר], אבל אם שחטו לשם מידי אחרינא, לא הוכשר, שלא נעקר ממנו שם פסח, והרי הוא כקרבן פסח שנשחט שלא בזמנו בלא עקירת שמו, שהוא פסול!? ומתרצינן: גם אם תימצי לומר ש"לזבח" הוא כלל, ו"שלמים" הוא פרט, הרי נאמר אחריהם "לה'", ובכך הדר וכלל, חזר הכתוב וכלל את כל דבר שהוא כעין הפרט [שכך הוא אופן הדרש במידה של כלל ופרט וכלל], ונכללו בכך גם שאר הזבחים, שאם שחט פסח לשמם, יהיה כשר [5]. ואין נפקא מינה אם נכשיר לשם כל זבח מיתור תיבת "לזבח", או מהלימוד של כלל ופרט וכלל.

מתקיף לה רבי יעקב מנהר פקוד: וכי אפשר לומר ש"לה'" חזר וכלל ולדרוש כלל ופרט וכלל? והא לא דמי כללא בתרא לכללא קמא [ובאופן שהכלל הראשון והכלל האחרון אינם דומים אין דורשים בהם את המידה של כלל ופרט וכלל]. שהרי כללא קמא, דהיינו "זבח", מרבי את הפסח ששחטו לשם זבחים [קרבנות - בהמה], ותו לא, ואילו מכללא בתרא, דהיינו "לה'", אפשר ללמוד שכשר אם שחטו לשם כל קרבן דקרב לה', ואפילו אם שחטו לשם עופות, [6] ואפילו אם עשאו לשם מנחות?!

ומתרצינן: הא תנא - תנא דבי רבי ישמעאל הוא, שהוא דריש בכללי ופרטי אפילו כי האי גונא שאין הכלל האחרון דומה לכלל הראשון, ואם כן גם כאן יתכן לדרוש כך: כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט - מה הפרט [שלמים] מפורש שהוא שלא לשמו של פסח, ועוקר אותו מפסח, וכשר להקריבו בשאר ימות השנה בתור קרבן שלמים, אף כל שהוא שלא לשמו, כגון שהקריבו לשם עולה, עוקר ממנו את שם פסח וכשר בתור שלמים! [7].

ומקשינן: אם הפסוק נדרש בכלל ופרט וכלל נלמד ממנו גם כך: אי מה הפרט [שלמים] מפורש שהוא דבר הבא בנדר ונדבה, אף כל קרבן הבא בנדר ונדבה, ונמצא כי רק אם עשאו לשם עולה ושלמים הבאים בנדר ונדבה - אין [אכן, הוא יוכשר], אבל אם עשאו לשם חטאת ואשם - לא נעקר שם פסח ממנו, והוא פסול, ואינו עולה אפילו בתורת שלמים!?

אלא ודאי אין ללמוד בפסוק זה כלל ופרט וכלל, כי אין לשון "לזבח שלמים" משמש בלשון של כלל, כי "זבח שלמים" הוא ביטוי אחד, ואי אפשר לחלקו לכלל ולפרט ולומר ש"זבח" הוא כלל ו"שלמים" הוא פרט. אלא כל המקור להכשיר פסח שלא לשמו בשאר ימות השנה נלמד מיתור הכתוב, שהיה אפשר לכתוב "שלמים" גרידא ונכתב "לזבח שלמים", ודרשינן: "לזבח" ריבויא הוא, וייתרו הכתוב לרבות את כל הקרבנות, שאם שחט פסח לשמן נעקר ממנו שם פסח, ובשאר ימות השנה הוא כשר.

ושוב מקשינן כדלעיל: אם "לזבח" ריבוי הוא אימא - לכל דשחיט ליה להווי כוותיה, ואם ישחטנו לשם עולה יהיה עולה, ואם ישחטנו לשם חטאת יהיה חטאת?

ומתרצינן: אמר רבי אבין: פסח זה הוקדש תחילה לשם קרבן שנאכל, ולפיכך כאשר הוא נשחט בשאר ימות השנה שלא לשמו ונעקר שמו ממנו, אין נעקר דין אכילתו.


הערות

[1] הצל"ח בפסחים [סא א] דייק מדברי הרמב"ם שפסח בשאר ימות השנה כשר רק כשנעשה בשינוי קודש, אבל לגבי שינוי בעלים עדיין דיני פסח עליו ונפסל. שהרי משמע מדבריו [פי"ח ממעה"ק הי"ב] שפסח בשאר ימות השנה אינו צריך עקירה, ומאידך כתב [פט"ו מפסוהמ"ק הי"א] שלא בזמנו אם שחטו שלא לשמו כשר, ואם בשינוי בעלים פסול, ובהכרח שנשאר בו דיני פסח לגבי מחשבת לשם בעלים. ודבריו מחודשים מאד, שהרי למאן דאמר שאין צריך עקירה נעשה שלמים, [ראה תוד"ה בשאר], ושלמים כשרים אף בשינוי בעלים, ולא ביאר סברתו, אלא דימה דין זה למה שדנה הגמרא בסמוך שאם ישחטנו לשם זבח אחר יפסל, ונקט שהטעם לכך, כי גלי קרא שכשר רק לשם שלמים, ולא לשם זבח אחר, וכן גלי רק בשינוי קודש ולא בשינוי בעלים. ונראה שדעתו כי אין העקירה נעשית על ידי מחשבת פסול, אלא על ידי חלות שם קרבן אחר, ונמצא שאין הפסח נעשה שלמים ממילא אלא על ידי שחיטה, ולכן בשינוי בעלים אין השחיטה עוקרת, כי אינה מתייחסת לבעלים. ודוחק, וראה באבן האזל [פט"ו מפסוהמ"ק הי"א] ובהערות הבאות.

[2] מסקנת סוגיא זו, שמסברא קיימא לן שפסח נדחה רק לשלמים ולא לשאר קרבנות. ומה שהוא נדחה לשלמים אף שחשב לשאר קרבנות, הוא משום דכתיב "לזבח" ומרבה שיהיה לשלמים אפילו נשחט לזבח אחר. ומו"ר הגראי"ל דן האם מותר לכתחילה לחשב לשם זבח אחר, כי עדיין לא נעשה שלמים אלא על ידי עקירה זו, וכל האיסור בשינוי קדש הוא רק לגרום שלא יעלה לחובתו. או כיון שדינו להיות שלמים, נחשב כמחשבת שינוי קדש בשלמים, ואסור לשנות במחשבתו מיעודו. [וראה בטהרת הקדש לדף ט א שמותר לשחטו לשם זבח אחר משום שלא הקדישו מתחילה לשלמים]. והראה שנחלקו בזה רש"י ותוס', שרש"י [במשנה] כתב שבשאר ימות השנה כשר, כי דינו כשלמים, ושלמים כשרים שלא לשמן. ומשמע שיש בזה איסור מחשבה של שינוי קדש. ואילו תוס' בסוגיין [ד"ה לשמו] נקטו שיכול לחשב לכתחילה לשם כל זבח [ראה שם בהערה 10]. וכן משמע בתוס' להלן [ט א ד"ה דילמא ובהערה שם, וכן בדף קטו א ד"ה פסח]. [ויתכן שנחלקו אם בעקירת שם פסח חלה קדושת שלמים חדשה, ומחשבת העקירה יכולה להעשות לשם כל זבח, או שאין העקירה משנה את שם הקרבן, אלא קובעת לעשותו כדיני שלמים שבו, מדין פסח גופו או משום שיש בפסח קדושת שלמים מתחילתו, ואם כן אסור לשנות בו, ולהלן נרחיב]. ועוד דן, אם עצם המחשבה "לשם זבח אחר" עוקרת את הפסח, או רק מפני שכלול בה "שלא לשם פסח", ונפקא מינה למחשב "שלא לשם פסח" בלבד ולא חישב לשם זבח אחר אם פוסל. ואמר דלא גרע מ"לשם חולין", ולא מיבעיא לדעת הרמב"ם [פט"ו מפסוהמ"ק הי"א] שפוסל בפסח, אלא אפילו אם אינו פוסל, היינו רק משום ש"אין חולין מחללין קדשים", אך שם הקרבן ודאי נפקע, שהרי בחטאת אינו מרצה [כדלהלן מו ב], וכן "שלא לפסח" יעקרנו, וראה הערה 6. והקרן אורה הקשה מנא לן שאף קודם הפסח הוא כשר כשנשחט לשם שאר זבחים, והרי למאן דאמר שאחר הפסח אינו צריך עקירה, יתכן שרק אחר הפסח הוא כשר, כי נעשה מאליו לשלמים, אך קודם הפסח שצריך עקירה, לא יהא לשלמים אלא אם יעקרנו לשמם דוקא. ותירץ, שכל הריבוי מ"לזבח" נצרך רק לקודם הפסח, כי לאחר הפסח שנעשה ממילא שלמים, [כי שמו מתחילתו נחשב שהוקדש לשלמים כדלקמן]. ודאי שיהא שלמים אף אם יעשה לשם זבח אחר. והוסיף, שגם מה שמשמע בפסחים [ס ב] שצריך עקירה על ידי שחיטה, היינו דוקא קודם הפסח, שהקרבן עומד לפסח, אבל אחר הפסח אפילו למאן דבעי עקירה די בעקירה בפה וראה בהערה 4 ובהערות על תוס'.

[3] הצל"ח [שם] הקשה הרי כבר למדנו שפסח בשאר ימות השנה יהיה לשלמים, ואם כן למה אם ישחטנו לשם עולה או זבח אחר יפסל, והרי שלמים ששחטן שלא לשמן כשרים, והיינו שהבין כי בקושית הגמרא לא היה צד שלא יהיה שלמים, אלא רק שיפסול במחשבה שלא לשמה, ולכן הוכיח מכך כדבריו הנ"ל, שנשאר הקרבן בדיני פסח, ולכן סלקא דעתך שלא הוכשר אלא לגבי שלמים ומחשבתו לקרבן אחר היא מחשבת פסול. אמנם בפשטות ביאור הקושיא הוא, שלא נדרוש "לזבח שלמים" שבכל אופן שישחוט הפסח יהיה דינו כשלמים, אלא שיהיה דינו כפי שחושב בשחיטתו - וממילא צריך לחשוב לשם שלמים, כי רק בכך יהיה כשר, ואילו במחשבתו לשאר קרבנות יפסל, שהרי אין דינו שוה להם ואינם מועילים לעקירה, והרי הוא שוחט פסח בשאר ימות השנה. ואין ראיה כהצל"ח. וראה בטהרת הקודש ובשפת אמת. ומסתבר כי אם יהיה דינו כפי שחשב, ואפילו חטאת ועולה, בהכרח שכבר בעת ההפרשה תחול הפרשה לפסח ולכל קרבן שהוא ראוי לו, וכן הוא אופן ההפרשה בכל פסח הנעקר לשלמים, [וכעין דברי הגרי"ז בהערה 7 לתוס']. ויש לדון אם יכולה ההפרשה לחול קודם שהוא חייב בחטאת עולה ושלמים, או שקרבן זה עולה לו רק אם היה מחויב בו מעיקרא.

[4] בשפת אמת דייק מכאן שרק על ידי שחיטה נעשה הפסח לשלמים, כי אילו כשעבר זמנו נעשה ממילא לשלמים, למה ריבתה התורה רק זבחים, והרי גם אם ישחטנו לשם קרבן עוף או מנחה יהא כשר בשלמים ששחטן שלא לשמן, ובהכרח שאין די במה שעבר זמנו שיהיה ממילא לשלמים, אלא צריך הפקעה בשחיטה לשם קרבן אחר הראוי לו, ואז נעשה שלמים, אבל מחשבה לקרבן עוף ומנחה לא שייכת בבהמה, ואינה עוק רת. אך בזבח תודה נקט שלמסקנת הגמרא כל מחשבה לשם קרבן אחר מפקיעה את שם הפסח, וממילא נשאר בו רק שם שלמים שבו, ולכן גם לשם קרבן עוף ומנחה יהא כשר, שהרי נאמר ריבוי "לה"' - "כל דלה"' והיינו בין לפי תוס' שלמדו ריבוי מיעוט וריבוי, ובין לרש"י ש"לזבח" ריבוי הוא, שודאי הוא מרבה כל מה שהיינו למדים בכלל ופרט וכלל, ובכלל זה מנחות שבאות בנדר ונדבה. ובתוס' [ד"ה אי] משמע שלעופות ומנחות אינו כשר, שהרי מקשינן בגמרא דכל דשחיט ליה להני כוותיה, ומתרצינן שהדרשה היא מדלא כתיב "לשלמים יזבח", והרי בקושית הגמרא ודאי שלא שייך שיהיה הפסח כקרבן עוף ומנחה, ואם כן יקשה לכאורה מה שכתבו תוס' ש"שלמים" לא צריך כלל, שהרי צריך לומר "שלמים" כדי ללמד שהפסח כשר גם כששחט לשם עוף או מנחה, ובהכרח שאינו כשר בכלל "שלמים".

[5] בפנים מאירות הקשה, הרי אחר הכלל ופרט לא מקשינן שוב "לכל מאי דשחיט להוי כוותיה", כי לשם כך נאמר "שלמים" לומר שאפילו אם שחט לשם זבח אחר, יהיה שלמים. ואם כן למה לעיל לא יתרץ כן, ולמה צריך לדרוש מדלא כתיב "שלמים וזבח". וכתב שאי אפשר לדרוש ממה שנאמר "שלמים", כי אילולי נאמר "שלמים" הוה אמינא שהפסח עצמו כשר לכל הזבחים, ואינו נפסל שלא לשמו, אך אין הוא נעקר משם פסח לשם שלמים, ולכן מקשינן לעיל, ורק כאן דילפינן כלל ופרט וכלל אין למדים לכל הזבחים שיהיה כמותם, כי אין זה כעין הפרט.

[6] רש"י פירש ששחטו לשם חטאת העוף. והב"ח גרס "עולת העוף", וב"שלום רב" הביא שהגר"מ שפירא ביאר טעמו, משום שאמרו [בכריתות ח ב] שרק דבר הקרב כליל נחשב "לה"', וזה שייך רק בעולה ולא בחטאת. ותמה מו"ר הגראי"ל, שאם כן, נמצא שכללא בתרא ממעט לשם כל קרבן שאינו כליל, ואילו בגמרא משמע שכללא בתרא מרבה יותר מכללא קמא. וראה שער המלך [פ"א מחגיגה]. ולכאורה ממה שהוצרך רש"י לפרש שחשב לשם "קרבן עוף" ולא "לשם עוף" סתם, משמע ש"לשם עוף" סתם אינו עוקר כיון שאינו "לשם זבח אחר", והרי זה כחושב "לשם חולין" שלא נכלל ב"כל דלה"' ואינו עוקר משם פסח. [ראה הערה 2]. ומו"ר הגראי"ל ביאר שכוונת רש"י לפרש שנחשב שינוי אף על פי ששוחט במציאות בהמה ולא עוף או מנחה, כי דיני הקרבנות חלוקים, ולפיכך שייך שיכוון לשם "קרבן עוף" או "לשם מנחה". אך אילו היו דיניהם שוין, פשיטא שמחשבה לשנות מהמציאות אינה נחשבת שינוי קדש. וכבר הבאנו לעיל שהאור שמח [פט"ו מפסוהמ"ק הי"א] כתב שמחשבה "לשם חולין" מעכבת רק בשחיטה, כי שאר עבודות אינן שייכות בחולין, ובהכרח צריך לפרש שהכוונה לשם מנחה מתפרשת על העבודה שכנגד העבודה בזבח, [כחושב על קמיצה נגד שחיטה וכו'], וכן משמע ממה שאמרו במנחות [ג ב] שקומץ לשם זבח פוסל, [וראה שם בחידושי הרשב"א, ובקרן אורה שם ד א נקט שגם קמיצה לשם חולין פסולה, וצ"ע].

[7] רש"י פירש שקושית הגמרא היא, שמהכלל ופרט נלמד רק להכשיר רק באופן ששחטו שלא לשמו, אך יצא "לשמו", שהוא פסול. ותמה השפת אמת, הרי לכך אין צריך למעט מכלל ופרט, כי ודאי שפסח שנעשה לשמו שלא בזמנו, פסול הוא, וכמו שכתב רש"י עצמו [ד"ה בשאר], ששנה הכתוב לעכב בקביעות זמנו בבין הערביים. ובעולת שלמה תירץ, שבמקרא זה לא נאמר אלא ששחיטתו לשמו פסולה שלא בזמנו, אך עדיין אפשר להכשיר בשאר העבודות שנעשו לשמו שלא בזמנו, ולכך הוצרך הלימוד של כלל ופרט.

חטאת של עבודה זרה, שנתייחד לה מקום ופרטי דינים מיוחדים בספר במדבר (טו, כז— לא), או חטאת של שמיעת הקול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו, שגם להן דינים מיוחדים הכתובים לעצמם (ויקרא ה, א— יג) שלא כתיב בהו [נאמר בהן] דבר זה, מנלן [מנין לנו] שפסולות שלא לשמן?

ומשיבים: חטאת של עבודה זרה אתיא [באה, נלמדת] מחטאת חלב, שכן היא באה לכפר על חיוב כרת כמותה, והנך כולהי אתיין [וכל אותן האחרות באות, נלמדות] בשיטת הלימוד של מה הצד, מחטאת חלב ומחטאת של נזיר ושל מצורע.

א תנו רבנן [שנו חכמים]: קרבן פסח בזמנו כלומר, בזמן מצוותו, בארבעה עשר בניסן אחר הצהרים, אם שחטו לשמו — כשר, שחטו שלא לשמו — פסול, כאמור במשנה. וקרבן שהקדיש לשם פסח, אם שחטו בשאר ימות השנה לשמו כלומר, לשם פסח — הרי הוא פסול, שחטו שלא לשמו — כשר.

ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו] שבשאר ימות השנה, אם שחטו שלא לשמו כשר? אמר אבוה [אביו] של שמואל, אמר קרא [הכתוב] בפרשת השלמים: "ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים לה' "(ויקרא ג, ו), לומר: דבר (קרבן) הבא מן הצאן בלבד, שהוא קרבן הפסח, אם אינו ראוי לפסח — יהא לזבח שלמים.

ומקשים: אם כן אימא [אמור] כששחטו לשם שלמים — אין [כן], אבל אם שחטו לשם מידי אחרינא [דבר אחר] — לא! אמר ר' אילא אמר ר' יוחנן: יכול היה להיאמר "לשלמים", ונאמר "לזבח" — לרבות כל זבח.

ושואלים: אם כן, אימא [אמור] שכל מה דשחיט [ששוחט] את הפסח לשמו להוי [שיהיה] כמותה, כגון אם שחטו לשם עולה — שיהא עולה, ולא יהיה שלמים!

ומשיבים: אי הוה כתיב [אם היה כתוב] "לשלמים וזבח" — היינו צריכים לפרש כדקאמרת [כמו שאתה אומר], השתא דכתיב [עכשיו שנאמר] "לזבח שלמים", הרי זה לומר: לכל דבר דשחיט ליה [ששוחט אותו] — שלמים להוי [יהיה]. ומקשים: מדוע נלמד כך?

אימא [אמור] באופן אחר: "לזבח" — הרי זה כלל, "שלמים" — פרט, והרי זה כלל ופרט, ולפי כללי מדרש ההלכה: אין בכלל אלא מה שבפרט, אם נשחט לשם שלמים — אין [כן], מידי אחרינא [לשם דבר אחר] — לא, והוא פסול!

ומשיבים: מה שנאמר "לה' "— הדר [חזר] וכלל, והרי זה כלל ופרט וכלל, והרחיב את הפרט לכל שהוא כעין שלמים, דהיינו כל מיני הקרבנות.

מתקיף לה [מקשה על כך] ר' יעקב מנהר פקוד: כיצד יכול אתה ללמוד כאן במידת כלל ופרט וכלל? הא לא דמי כללא בתרא לכללא קמא [הרי אינו דומה הכלל האחרון לכלל הראשון], שהרי כללא קמא [הכלל הראשון] מרבי [מרבה] זבחים ותו לא [ולא יותר], שהרי נאמר "לזבח", ואילו כללא בתרא [הכלל האחרון] שהוא אומר "לה' ", כוונתו כל דבר שהוא לה', ואפילו שחט את הפסח לשם עופות ואפילו למנחות!

ומשיבים: הא תנא דבי [הרי התנא מבית מדרשו] של ר' ישמעאל בכללי ופרטי דריש כי האי גוונא [בכללים ופרטים הוא דורש כעין זה] וכך היא השיטה:

כלל ופרט וכלל אי [אין] אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש, שהוא פסח שנשחט שלא לשמו אלא לשם שלמים וכשר, אף כל קרבן פסח שנשחט לשם כל קרבן אחר שלא לשמו וכשר.

ומקשים: אי (או) נאמר, מה הפרט מפורש דבר הבא בנדר ובנדבה שהוא שלמים, אף כל דבר הבא בנדר ובנדבה, ולפי זה: דווקא אם שחטו לשם עולה ושלמים — אין [כן], אבל אם שחטו לשם חטאת ואשם שהם באים חובה ולא נדבה — לא!

אלא צריך לומר באופן אחר: אין כאן דרשת כלל ופרט וכלל, אלא לשון "לזבח" רבויא [ריבוי] הוא, והיא באה לרבות כל דבר.

ומקשים, ועדיין אימא [אמור]: לכל דבר דשחיט ליה להוי כוותיה [שהוא שוחט אותו לשמו שיהיה כמותו], ושייעשה הפסח הזה חטאת או אשם וכיוצא בו!

אמר ר' אבין:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

From where do we derive these halakhot with regard to a sin offering brought for idol worship, which has unique halakhot, as detailed in Numbers 15:27–31, and with regard to which the term: For a sin offering, is not written? Likewise, from where do we derive them with regard to the sin offerings that are brought for the hearing of the voice, and for an utterance of the lips, and for the defiling of the Temple or its sacrificial foods, which also have unique halakhot (Leviticus 5:1–13), and with regard to which the term: For a sin offering, is not written either?

The Gemara answers: With regard to a sin offering brought for idol worship, these halakhot are derived from the halakhot of a sin offering brought for eating forbidden fat, as idol worship is also punishable by karet, similar to consumption of forbidden fat. And with regard to all these other sin offerings, which are brought for transgressions not punishable by karet, these halakhot are derived by analogy from the common element of the aforementioned three sources, namely, a standard sin offering, the sin offering of a nazirite, and the sin offering of a leper.

§ The Sages taught: When a Paschal offering is sacrificed at its appointed time, on Passover eve after noon, if it is sacrificed for its sake, it is fit; if it is sacrificed not for its sake, it is unfit, as stated in the mishna. And when an offering consecrated as a Paschal offering is sacrificed during the rest of the days of the year, if it is sacrificed for its sake, it is unfit; if it is sacrificed not for its sake, it is fit.

The Gemara presents a mnemonic for the names of the amora’im mentioned in this discussion: Shin, lamed, vav; kuf, beit, alef, yod, tzadi, nun; mem, mem, heh, reish; beit, tzadi, alef; beit, alef.

The Gemara asks: From where are these matters derived, i.e., that if a Paschal offering is sacrificed during the rest of the year it is fit if sacrificed not for its sake? Shmuel’s father says: The verse states: “And if his offering for a sacrifice of peace offerings unto the Lord is of the flock” (Leviticus 3:6), indicating that an offering that is brought only from the flock will be a sacrifice of peace offerings. The Paschal offering fulfills this criterion.

The Gemara challenges: Say that if it is sacrificed for the sake of a peace offering, yes, it is fit, but if it is sacrificed for the sake of some other offering, it is not fit. Rabbi Ila says that Rabbi Yoḥanan says: The redundant expression “for a sacrifice” in Leviticus 3:6 is stated to include any type of sacrifice.

The Gemara asks: If so, say that a Paschal offering should be rendered as any offering for which one slaughters it; for example, if it is slaughtered for the sake of a burnt offering, it should be rendered a burnt offering.

The Gemara answers: If the phrase: For peace offerings and a sacrifice, was written in the verse, it would be as you say. Now that it is written: “For a sacrifice of peace offerings,” it indicates that for whatever type of offering one slaughters it, it will be a peace offering.

The Gemara challenges: Say that: “For a sacrifice,” is a generalization and: “Of peace offerings,” is a detail, and according to the principles of biblical hermeneutics, wherever there is a generalization and a detail, the generalization includes only that which is specified in the detail. Accordingly, if the offering is sacrificed for the sake of a peace offering, yes, it is fit; but if it is sacrificed for the sake of another offering, it is not fit.

The Gemara answers: With the term: “Unto the Lord,” the verse then generalized again. Therefore, the verse is formulated as a generalization, a detail, and a generalization, as the Gemara will explain.

Rav Ya’akov of Nehar Pekod objects to this suggestion: But the latter generalization is dissimilar to the former generalization. The former generalization: “For a sacrifice,” includes only slaughtered offerings and nothing more, whereas the latter generalization: “Unto the Lord,” includes any offering unto the Lord. And accordingly, even if the Paschal offering was sacrificed for the sake of bird offerings, or even for the sake of meal offerings, it should be fit, as these are brought “unto the Lord.”

The Gemara responds to this objection: The school of Rabbi Yishmael taught generalizations and details even in examples like this case.

The Gemara explains: Since “unto the Lord” is a second generalization, the verse is formulated as a generalization, and a detail, and a generalization, and you may deduce that the verse is referring only to items similar to the detail. Just as the items mentioned in the detail are clearly defined as a case where a Paschal offering was sacrificed not for its own sake, and nevertheless it is fit, so too, in any case where it was sacrificed not for its sake but for the sake of another offering, it is fit.

The Gemara asks: If the verse is referring only to actions similar to the detail, then just as the items mentioned in the detail are clearly defined as a peace offering, which is a matter that is brought as a vow offering or as a gift offering, so too, a Paschal offering should be fit only if it was sacrificed for the sake of any offering that is brought as a vow offering or as a gift offering. Accordingly, if it was sacrificed for the sake of a burnt offering or a peace offering, yes, it is fit, as these are brought as a vow offering or as a gift offering; but if it was sacrificed for the sake of a sin offering or a guilt offering, it is not fit, as these are not brought as a vow offering or as a gift offering.

The Gemara therefore rejects the exegetical method of generalizations and details in favor of that of amplifications and restrictions: Rather, the term: “For a sacrifice,” is not a generalization, but an amplification, which includes any type of offering. Therefore, if a Paschal offering is sacrificed for the sake of any type of offering during the rest of the year, it is fit.

The Gemara challenges: If so, say that it adds that a Paschal offering should be rendered as any offering for which one slaughters it. Why does Shmuel’s father interpret that it is rendered a peace offering specifically?

Rabbi Avin says:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

תוס' סד"ה הלכך. עיקר פירכא סמיך אותו כו'. ר"ל על ותו מי גמירי כו'. ובחנם הגיהו:

תד"ה הנך. וע"ק חטאות פנימיות לר"ש כו'. הוא לקמן (מג):

בא"ד מה להנך שכן פיגול פוסל בהן תאמר בחה"פ. ואע"ג דלקמן (יד) אמרינן מודה היה לפסול. היינו בתר דקי"ל פסול שלא לשמן ילפינן פיגול מק"ו כדאיתא שם:

תד"ה ואם. דלא הוה צריך למכתב לזבח שלמים כו' ואם עז כו' מדכתיב לעיל אם מן הבקר מכלל כו'. כצ"ל:

תד"ה (הנמעל"ד) הלכך וכו' אע"ג דלעיל לא קאי אעיקר פירכא סמיך אמי גמירי וכו' כצ"ל:

ד"ה שמיעת קול דלא כתיב על חטאתו וכו' אבל כתיב על חטאתו כצ"ל:

בתחילתו תוס' בסוף הדיבור עיקר פירכא סמיך אותו מי גמרי מהדדי. עכ"ל. הרב ברכת הזבח והרב צאן קדשים נתקשו בדבריהם והגיהו ושמעתי מהרב מהר"ר הלל נר"ו (בעל מצודות) שתמה שכונת התוס' דסמיך על ותו מי גמרי דפריך הש"ס בע"א וז"ש סמיך אותו כלומר על ותו והוא פלא ודוק:

(ח ב תוספות) ד"ה ואם וכו' ונראה דמיתורא דריש וכו'.—עי' לקמן (ט א): "והא מדכתיב אם כבש אם עז מכלל דלאו במותר פסח כתיב", ומזה משמע כפי' רש"י כאן, ועי' בפי' רש"י שם.

חטאת דעבודת כוכבים. דכתיב בפ' שלח לך ולא כתיב בהאי עניינא וכן חטאת דשמיעת הקול לא כתיב בההוא עניינא דההוא עניינא בחטאת דשגגת כרת קיימא כדילפינן בהוריות (דף ב.): שמיעת הקול. שבועת העדות ושמעה קול אלה (שמיעת הקול) ושבועת ביטוי וטומאת מקדש וקדשיו בחד עניינא כתיבי בקרבן עולה ויורד ושמעה קול אלה או נפש כי תשבע לבטא או נפש אשר תגע וגו' ומוקמא לה במסכת שבועות בטומאת מקדש וקדשיו: אתיין במה הצד. מחטאת חלב וחטאת נזיר ומצורע דכי פרכת מה לחטאת חלב שכן כרת חטאת נזיר ומצורע יוכיחו מה לחטאת נזיר ומצורע שכן יש עמהן דמים אחרים חטאת חלב תוכיח הצד השוה שבהן כו' אף אני אביא חטאת דשמיעת הקול ומחטאת חלב וחדא מהני לא אתיא דאי מחטאת חלב וחטאת נזיר איכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן אינן באין בדלות תאמר בשבועת ביטוי שהיא בעולה ויורד אי מחטאת חלב וחטאת מצורע איכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן אינן בשאלה תאמר בשבועה שישנה בשאלה: שלא לשמו פסול. כדאמרי' (לעיל דף ז:): בשאר ימות השנה לשמו פסול. כדאמרי' במס' פסחים (דף סא.) שחטו קודם חצות פסול דכתיב בין הערבים וכמה פעמים שנה הכתוב בקביעות זמנו בי''ד בין הערבים: שלא לשמו כשר. כדמפרש ואזיל: מנהני מילי. דבשאר ימות השנה שלא לשמו כשר: ואם מן הצאן קרבנו כו'. לאו קרא יתירא קא דריש אלא משמעותא דקרא משמע ליה הכי ואם דבר הבא מן הצאן דהיינו פסח שאינו בא אלא מן הצאן היה קרבנו הרי הוא לזבח שלמים ועל כרחך שלא בזמנו קאמר דאי בזמנו הא ילפינן ליה לעיל דפסול: ואימא שלמים אין כו'. שחטו לשם שלמים ליתכשר אבל שחטו לשם עולה ליפסיל וברייתא קתני שלא לשמו כשר ואפילו שחטו לשם עולה או לשם חטאת: לזבח. קרא יתירא הוא דמצי למכתב לשלמים: אימא לכל דשחיט להוי כוותיה. שחטו לשם עולה יהא עולה דהא אתרבי ליה כל זבח: ה''ג אי הוה כתיב לשלמים וזבח כדקא אמרת. דאי כתב הכי הוה משמע יהא כשלמים או כשאר זבח: השתא דכתיב לזבח שלמים. הכי משמע לכל זבח שיזבחנו לשמו שלמים יהיה: ואימא לזבח כלל כו'. אמאי דריש להאי זבח שלמים הכי דרוש הכי דבר הבא מן הצאן יהא לכל הזבחים כלל שכשר שלא לשמו כי הדר כתב שלמים פרט שלא הכשרתיו בעקירת שמו אלא א''כ שחטו לשלמים אבל שחטו לשם זבח אחר פסול: ואפי' לעופות. שחטו לשם חטאת עוף: אף כל שהוא שלא לשמו. יצא לשמו: חטאת ואשם לא. שחטו לשם חטאת ואשם יהא פסול אפילו לשלמים: אלא לזבח רבויא הוא. אינו לשון כלל ולא דרשי' ליה בכלל ופרט שאין כללות ופרטות באין מרבוי לשון אלא ממשמעות המקראות וכגון (ב''ק דף סג.) בכל אשר תאוה נפשך כלל וכן מן הבהמה כלל בקר וצאן פרט אבל לזבח שלמים שתי תיבות דבוקות הן כאילו כתיב לזבח השלמים וקרא יתירא בעלמא הוא דהוה מצי למכתב לשלמים וכל מקרא של לשון ייתור אינו לכלל ופרט אלא לרבות וכמאן דכתיב לשלמים וזבח דמי דאיתרבו ליה כל הזבחים:
לא קאי ואע''ג דבפרק דם חטאת (לקמן דף צב.) תנן תורה אחת לכל החטאות היינו במילתא דכתיבא התם אשר יזה מדמה על הבגד ומיהו איכא דאית ליה הך סברא לר' שמעון בריש מסכת מנחות (דף ג:) וא''ת למה לי למכתב בחטאת חלב עכובא בכל עבודות לכתוב בחדא ונימא מה שלמים לא חלקת למצוה אף חטאת לא תחלוק כדקאמר לעיל וי''ל דכי האי גוונא זמנין דטרח ליה קרא וכתב א''נ אתי לדרשא אחרינא וא''ת מנא לן בחטאת נזיר עכובא בשנוי בעלים ויש לומר מחטאת חטאתו אע''ג דלעיל לא קאי עיקר פירכא סמיך אותו מי גמירי מהדדי: חטאת דעבודת כוכבים אתיא מחטאת חלב שכן כרת כמותה. יש ספרים שכתוב בהן חטאת דעבודת כוכבים וטומאת מקדש וקדשיו ואינו נראה דאע''ג דכרת כמותה מכל מקום איכא למיפרך מה לחטאת חלב שכן אינה באה בדלות כדפרכינן לעיל גבי חטאת מצורע: שמיעת קול. דלא כתיב לחטאתו גבי עבודה מנלן עכובא אבל כתיב לחטאת על דברים אחרים ואין בכך כלום: (ה''ג) הנך כולהו אתיין במה הצד. הקשה רבינו תם מה להנך שכן אין באין בדלי דלות תאמר בהנך ותירץ כיון דדלי דלות גופיה פסולה שלא לשמה היינו מנחת חוטא דפסולה שלא לשמה כדתנן בריש מנחות (דף ב.) ומפיק לן מדכתיב כי חטאת היא אין סברא שמה שבאין בדלי דלות יגרום להם בעשירות להיות כשירין שלא לשמן כיון שהדלי דלות עצמן פסול וקשה א''כ לעיל דפריך גבי מצורע מה להנך שכן אינן באין בדלות תאמר במצורע מאי קושיא והלא דלות היינו חטאת העוף וחטאת העוף פסולה שלא לשמה כדתנן בפרק קדשי קדשים (לקמן דף סד:) ומפיק ליה בתורת כהנים מחטאת היא וכיון דפסולה בדלות היאך יש לה לגרום בעשירות הכשר שלא לשמה ואם תאמר והא בחטאת חלב למדה משלמים בהיקש למצוה והיכי ילפי' שאר חטאות במה הצד הא בעיא היא לקמן פרק איזהו מקומן (דף נ.) אי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב לאו פירכא היא כלל דכולהו חטאות נמי ילפי' למצוה משלמים ולעכב הוא דילפינן בשאר חטאות מהנך דכתיב עכובא בגופייהו ואם תאמר וחטאות הצבור כגון שעירי ראשי חדשים ומועדות מנלן הא לא אתו במה הצד דמה להנך שכן שנוי בעלים פוסל בהן מה שאין כן בקרבן צבור כדאמר לעיל (דף ד.) דשנוי בעלים ליתא בצבור כביחיד אע''ג דלא שייך שנוי בעלים בצבור מ''מ פירכא טובה היא כדאשכחן בפ''ק דקדושין (דף ה:) מה לכסף שכן פודין בו הקדשות ומעשר שני תאמר בחופה וכן פרק החובל (ב''ק דף פח.) מה לאשה שאינה במילה ועוד קשה חטאות פנימיות לרבי שמעון דאמר כל שאינו על מזבח החיצון אין בו משום פיגול איכא למיפרך מה להנך שכן פיגול פוסל בהן תאמר בחטאות הפנימיות ויש לומר דבפר העלם דבר של צבור כתיב חטאת הקהל היא ודריש מינה בת''כ שפסול שלא לשמו אם כן אשכחן צבור וגם פנימי לעכב ולמצוה ילפינן משלמים: הגה''ה בשאר ימות השנה לשמו פסול. היינו קודם הפסח דבעי עקירה או כגון דנדחו בעלים לפסח שני אבל אח''כ לא דפסח בשאר ימות השנה שלמים ושלמים לשם פסח קשחיט כדאמר בפ' תמיד נשחט (פסחים דף סד.) ובפ' שני דחולין (דף ל.) ומיהו איכא למ''ד בסוף אלו דברים (פסחים דף עג:) דבעי עקירה: לשמו פסול (כתוב) בקונטרס דלא חזו למילתייהו ורבינו ש''י הגיה כדאמר בפסחים (דף סא.) שחטו קודם חצות פסול שנאמר בין הערבים וכמה פעמים שנה הכתוב בקביעות זמנו בארבעה עשר בין הערבים וסוגיא דהש''ס נמי משמע לקמן בגמרא הפסח ששחטו שחרית דמבין הערבים נפיק ואין לומר דנפיק מדדרשינן הכא לזבח שלמים שצריך שיעקרנו לזבח שלמים דדילמא הני מילי למצוה אבל לעכב לא: ואם מן הצאן קרבנו. פי' בקונטרס לאו קרא יתירא דריש אלא ממשמעות דקרא משמע ליה הכי וזהו תימה דאי לא מייתי קרא יתירא מנא ליה לאוקומי בפסח ונראה דמייתורא דריש דלא הוה צריך למכתב לזבח השלמים דאשלמים קאי [ועי''ל] דבסמוך דריש כשב לרבות פסח לאליה ופירש רבינו ש''י דמיותר דמדכתיב בתר הכי בשלמים ואם מן העז קרבנו מכלל דעד השתא איירי בכשב וה''נ י''ל מדכתיב לעיל אם מן הבקר קרבנו מכלל דהכא בצאן מיירי אם כן הצאן מיותר הוא למותר פסח. ברוך: אי הוה כתב לזבח השלמים כדקאמרת. הוה ליה למימר אי הוה כתב לזבח כדקאמרת דשלמים לא צריך כלל: אלא לזבח רבויא הוא. משמע ליה לגמרא שהוא רבויא כדאמר (ב''ק דף סג.) בכל כללא כל רבויא דמשמע ליה לחלק בין כל לבכל הילכך לא דרשינן ליה בכללא ופרטא אלא בריבה ומיעט ובקונטרס האריך בפירושו:
הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד