שבת קמ ע"א

לפי שאין עושין אותה אלא לגוון, שצריכים את החלמון רק להוסיף צבע נאה לתבשיל, ואולם אין בכך כדי לבטל את חשיבות החלבון כאוכל ולעשותו כפסולת, ולכן אין בזה ברירה ממש.

א איתמר [נאמר] חרדל שלשו מערב שבת. למחר, בשבת, אמר רב: משנה בו וממחו (ממיס אותו) ביין או מים באמצעות כלי אבל לא ביד, וזהו השינוי.

אמר ליה [לו] שמואל: ביד?! אטו [וכי] בכל יומא [יום] ממחו ליה [אותו] ביד?! והלא מאכל חמורים הוא אם עושים אותו בצורה זו! ובודאי אין זו דרך עשייתו בימי החול, ואין אם כן להתיר את המסתו בשבת בכלי. אלא אמר שמואל להיפך: ממחו ביד לעשות שינוי ואינו ממחו בכלי כדרכו.

בענין זה אתמר [נאמר] שנחלקו גם אמוראי ארץ ישראל. שר' אלעזר אמר: אחד זה ואחד זה, בין ביד בין בכלי — אסור. ור' יוחנן אמר: אחד זה ואחד זה — מותר. אביי ורבא דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: אין הלכה כר' יוחנן שהתיר.

לאחר זמן קם [עמד] ר' יוחנן בשיטתיה [בשיטתו] של ר' אלעזר, שהסכים לשיטה זו הלכה למעשה, ואסר בכל מקרה, וקם [עמד] ר' אלעזר בשיטתיה [בשיטתו] של שמואל האוסר לעשות רק בכלי. ועל כך אביי ורבא דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: הלכה כר' יוחנן שאסר הכל.

ומסופר: אימיה [אימו, אומנתו] של אביי עבדא ליה [עשתה לו] חרדל, ולא אכל. דביתהו [ אשתו ] של זעירא עבדא ליה [ עשתה לו] לר' חייא בר אשי תלמידו, ולא אכיל [אכל]. אמרה ליה [לו]: לרבך עבידי ליה [עשיתי לו] ואכל, ואת לא אכלת [ואתה אינך אוכל]? אמר רבא בר שבא: הוה קאימנא קמיה [היייתי עומד לפני] רבינא ובחשי ליה בשופתא דתומא [ובחשו לו חרדל בעמוד העלי של השום] ואכל.

אמר מר זוטרא: לית הלכתא ככל הני שמעתתא [אין הלכה ככל האמרות הללו], אלא כי הא דאתמר [כמו זו שנאמר]: חרדל שלשו מערב שבת, למחר הריהו ממחו בין ביד בין בכלי ונותן לתוכו דבש. וכשהוא ממחה לא יטרוף בחוזק וכדרך אומנות, אלא מערב אותו בנחת.

שחליים (מין ירק) ששחקן מערב שבת, למחר נותן לתוכן שמן וחומץ, וממשיך (מכניס) לתוכן אמיתא. ולא יטרוף אלא מערב. וכן שום שריסקו מערב שבת, למחר בשבת הוא נותן לתוכו פול וגריסין, ולא ישחוק אלא מערב, וממשיך את אמיתא לתוכן ושואלים: מאי [מהי] אמיתא? ומשיבים: היא נינייא (נענע, מנתה). אמר אביי: שמע מינה [למד מכאן] כי האי [זו] הנינייא הריהי מעליא לתחלי [מעולה, יפה, לשחליים].

ב ועוד שנינו במשנה שעושין אנומלין (משקה יין) בשבת. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: עושין אנומלין בשבת, ואין עושין אלונטית. ומסבירים: ואיזו היא אנומלין ואיזו היא אלונטית? אנומלין היא תערובת של יין ודבש ופלפלין. אלונטית היא תערובת של יין ישן ומים צלולין ואפרסמון, דעבדי לבי מסותא למיקר [שעושים אותו לאחר רחיצה בבית המרחץ להתקרר] מחום הרחצה ויש בכך מעין רפואה, ולכן אסור לעשותה בשבת.

אמר רב יוסף: זימנא חדא עלית בתר [פעם אחת נכנסתי אחר] מר עוקבא לבי באני [לבית המרחץ]. כי נפקי, אתאי אשקיין חמרא חד כסא, וחשי מבינתא דראשי ועד טופרא דכרעי [כאשר יצאתי, בא והשקה אותי יין זה כוס אחת, וחשתי בצינתו משערות ראשי ועד ציפורן רגלי]. ואי אשקיין כסא אחרינא — הואי מסתפינא דלמא מנכו לי מזכותא דעלמא דאתי [ואם היה משקני כוס אחרת (נוספת) — הייתי חושש שמא מנכים לי מזכות העולם הבא] אם הייתי נשאר חי לאחר מכן. ושואלים: והא [והרי] מר עוקבא הוא זה דשתי כל יומא [ששותה כל יום] משקה זה ואיך אינו ניזוק? ומשיבים: שאני [שונה] מר עוקבא דדש ביה [שהוא רגיל בו].

ג משנה אין שורין את צמח החילתית בפושרין כדי להכין ממנו משקה לרפואה. אבל נותן אותו לתוך החומץ כתבלין רגיל. ואין שולין (שורים) את הכרשינין במים לברור אותם מפסולתם, ולא שפין אותן ביד להסיר מהם הפסולת אבל נותן אותם לתוך הכברה או לתוך הכלכלה (סל), ואם יצאה הפסולת יצאה.

ואין כוברין (מנפים, מסננים) את התבן בכברה, וכן לא יתננו על גבי מקום גבוה בשביל שיצא המוץ מנשיבת הרוח. אבל נוטל הוא תבן בכברה ונותן לתוך האיבוס של בהמה, ואם נפל המוץ אינו חושש.

ד גמרא איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: שרה חלתית בשבת בשוגג, מאי [מה] דינו? תרגמא [הסבירה] רב אדא נרשאה [מהעיר נרש] קמיה [לפני] רב יוסף: שרה — חייב חטאת.

אמר ליה [לו] אביי: אלא מעתה אם שרה אומצא במיא [חתיכת בשר במים] הכי נמי דמיחייב [כך גם כן תאמר שיתחייב]? והרי אין זה בישול כלל! אלא אמר אביי: אסור הדבר מדרבנן [מדברי סופרים] כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול.

בעא מיניה [שאל ממנו] ר' יוחנן מר' ינאי: מהו הדין האם מותר לשרות בשבת את החלתית בצונן? אמר ליה [לו] ר' ינאי: אסור. והקשה לו ר' יוחנן: והא אנן תנן [והרי אנחנו שנינו במשנה]: אין שורין את החלתית בפושרין, ונלמד מכאן: הא [הרי] בצונן מותר!

אמר ליה [לו] ר' ינאי: אם כן מה בין לי ולך. כלומר, כאן ההבדל בין ידיעותי וידיעותיך, שאני יכול לדון בהלכה באופן מעמיק יותר, כי במקרה זה אין לסמוך על משנתנו, לפי שמתניתין יחידאה [משנתנו כדעת יחיד] היא, דתניא [שכן שנינו] בתוספתא: אין שורין את החלתית לא בחמין ולא בצונן, ר' יוסי אומר: בחמין — אסור, בצונן — מותר. ונמצא שמשנתנו שאינה אוסרת בצונן היא רק כדעת ר' יוסי, ואין ללמוד הלכה ממנה.

ושואלים: למאי עבדי ליה [למה עושים אותה], את החלתית השרויה? ומשיבים: ליוקרא דליבא [לכובד הלב], שמי שחש כאב בלבו שותה חלתית לרפואה. מסופר: רב אחא בר יוסף חש ביוקרא דליבא [בכובד הלב]. אתא לקמיה [בא לפני] מר עוקבא לשאול בעצתו. אמר ליה [לו] מר עוקבא: זיל שתי תלתא תיקלי חילתתא בתלתא יומי [לך שתה משקל שלושה שקלים חלתית בשלושה ימים]. אזל אישתי חמשא [הלך ושתה ביום החמישי] בשבת ומעלי [ובערב] שבת. לצפרא אזל [בבוקר הלך] ושאל בי מדרשא [בבית המדרש] מה לעשות בשבת. אמרו ליה [לו]: תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של רב אדא, ואמרי לה [ויש אומרים] כי תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של מר בר רב אדא: שותה אדם בשבת חלתית אפילו קב או קביים ואינו חושש משום גזירת רפואה, שאף בריאים שותים אותה.

אמר להו [להם] רב אחא בר יוסף: בענין ההיתר לשתות — לא קמיבעיא [נשאלה] לי השאלה, כי קא מיבעיא [כאשר נשאלה] לי — הרי זה בענין ההיתר לשרות מאי [מהו] דינו? אמר להו [להם] רב חייא בר אבין: בדידי הוה עובדא [בי עצמי היה מעשה], ואתאי שאילתיה [ובאתי ושאלתיו] לרב אדא בר אהבה אותה שאלה ולא הוה בידיה [היתה בידו] תשובה לכך. אתאי שאילתיה [באתי ושאילתיה] מרב הונא, ואמר: הכי קאמר [כך אמר] רב: שורה בצונן ומניח בחמה שיתחמם מעט על ידי כך ויהא ראוי לשתיה.

ושואלים: האם פסק כמאן דשרי [כמי שהתיר] לשרות חלתית בצונן? ומשיבים: אפילו למאן דאסר [לדעת מי שאוסר], הני מילי [דברים אלה] אמורים דווקא היכא [היכן] שלא אישתי [שתה] כלל, אבל הכא [כאן] כיון דאישתי חמשא ומעלי שבתא [ששתה ביום חמישי וערב שבת], אי [אם] לא שתי [ישתה] בשבת — הריהו מיסתכן בכך, ולכן הותרה לו שריית החלתית.

ה ומביאים בדרך אגב סיפור נוסף על רב אחא בר יוסף: מיסתמיך ואזיל [היה נשען והולך] רב אחא בר יוסף אכתפיה [על כתיפו] של רב נחמן בר יצחק בר אחתיה [בן אחותו]. אמר ליה [לו] רב אחא: כי מטינן לבי [כאשר נגיע לבית] רב ספרא עיילינא [הכניסני]. כי מטו עייליה [כאשר הגיעו הכניסו] רב נחמן. בעא מיניה [שאל ממנו] רב אחא מרב ספרא: מהו הדין ביחס לכסכוסי כיתניתא בשבתא [לשפשוף וריכוך כתונת בשבת] כשהיא נעשית נוקשה לאחר כביסה? האם לרכוכי כיתניתא קא מיכוין — ושפיר דמי [האם לרכך את הכתונת הוא מתכוון — ומותר], או דילמא לאולודי חיורא קמיכוין — ואסיר [שמא להוליד, להוסיף, לובן הוא מתכוון — ואסור]? אמר ליה [לו] רב ספרא: לרכוכי קא מיכוין ושפיר דמי [לרכך הוא מתכוון — ומותר].

כי נפק אתא [כאשר יצא ובא] רב אחא מבית רב ספרא, אמר ליה [לו] רב נחמן: מאי בעא מר מיניה [מה שאל אדוני ממנו] מרב ספרא? אמר ליה [לו] רב אחא בעי מיניה [שאלתי ממנו]: מהו הדין ביחס לכסכוסי כיתניתא בשבתא [לשפשוף וריכוך כתונת בשבת], ואמר לי: שפיר דמי [יפה הדבר, מותר].

ושאל רב נחמן בר יצחק: ותבעי ליה למר סודרא [ושתישאל לו לאדוני אותה שאלה ביחס לשפשוף סודר]? ענה לו: בענין סודרא [סודר] לא קמיבעיא [נשאלה] לי השאלה, דבעי [ששאלתי] מרב הונא, ופשיט [ופתר] לי שמותר (רי"ף).

ושאלו רב נחמן: ותיפשיט ליה למר מסודרא [ושתפתר לו לאדוני בעיה זו מסודר]? אמר ליה [לו] רב אחא: יש להבדיל בין המקרים, התם [שם] בכותונת — מיחזי כי אולודי חיורא [נראה כהולדת, עשיית לובן], ואילו הכא — לא מיחזי כאולודי חיורא [כאן בסודר — אינו נראה כעשיית לובן], שאין מקפידים כל כך על לובנו של סודר, ובודאי מתכוונים רק לרככו.

אמר רב חסדא: האי כיתניתא [כותונת זו]

Because it is only made to enhance the color of the food. That does not negate the egg-white as significant food in the sense that it would be considered waste, and therefore, no actual selection is performed.

It is stated: With regard to mustard that one kneaded on Shabbat eve, on the following day, Shabbat, Rav said: One may dissolve it in wine or water with a vessel, but not with his hand, as using a vessel diverges from the normal method of preparation.

Shmuel said to him: Why may he not dissolve it with his hand? Is that to say that he dissolves it with his hand every day? If it is prepared in that manner, it is donkey food. Certainly dissolving by hand is not the manner in which mustard is prepared during the week. Therefore, dissolving mustard with a vessel should not be permitted on Shabbat. Rather, Shmuel said the opposite: He may dissolve it with his hand as a divergence from the typical method of preparation, but he may not dissolve it in the usual manner, with a vessel.

It is stated that amora’im from Eretz Yisrael also disputed this issue, as Rabbi Elazar said: Both this and that, dissolving by hand and with a vessel, are prohibited; while Rabbi Yoḥanan said: Both this and that are permitted. Abaye and Rava both said: The halakha is not in accordance with the lenient opinion of Rabbi Yoḥanan.

Subsequently, Rabbi Yoḥanan stood and adopted the opinion of Rabbi Elazar and prohibited both methods of dissolving. Rabbi Elazar stood and adopted the opinion of Shmuel, who prohibited using a vessel but permitted it by hand. Given these stances, Abaye and Rava both said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, who prohibited both methods.

The Gemara relates: Abaye’s mother, actually his foster mother, prepared mustard for him, and he did not eat it. Ze’eira’s wife prepared mustard for Rav Ḥiyya bar Ashi, her husband’s student, and he did not eat it. She said to him: I made this for your rabbi and he ate it, and you do not eat it? Rava bar Shabba said: I was standing before Ravina, and they stirred mustard for him with the inner part of the garlic, and he ate it.

Mar Zutra said: The halakha is not in accordance with any of these statements. Rather, it is in accordance with this one, as it was stated: Mustard that one kneaded on Shabbat eve, on the following day he may dissolve it either by hand or with a vessel, and he may place honey in it. And when he dissolves it he may not beat it forcefully as would a craftsman, but he may mix it gently.

Cress that one ground on Shabbat eve, on the following day he may place oil and vinegar in it, and add amita into the mixture, and he may not beat it, but he may mix it. Similarly, garlic that one crushed on Shabbat eve, on the following day, he may place beans and grits in it, and he may not pound, but mix, and he may add amita into the mixture. The Gemara asks: What is amita? The Gemara answers: It is mint. Abaye said: Learn from this that adding mint is beneficial for cress.

We also learned in the mishna: One may prepare anumlin on Shabbat. The Sages taught in a baraita: One may prepare anumlin on Shabbat. However, one may not prepare aluntit. The baraita explains: And what is anumlin and what is aluntit? Anumlin is a drink, which is a mixture of wine, honey, and pepper. Aluntit is a mixture of aged wine and clear water and balsam, which they prepare for use after bathing in a bathhouse to cool down from the heat of the bathhouse. It is prohibited to prepare it on Shabbat because it is a form of remedy.

Rav Yosef said: On one occasion, I followed Mar Ukva into a bathhouse. When I exited, he came and gave me one cup of this wine to drink, and I felt its chill from the hairs on my head down to the toenails on my feet. And if he had given me another cup to drink, and if I would have survived it, I would have feared a reduction of my merit in the World-to-Come. The Gemara asks: Didn’t Mar Ukva drink this wine every day? How was he not harmed? The Gemara answers: Mar Ukva was different, as he grew accustomed to it.

MISHNA: One may not soak asafoetida in lukewarm water to prepare a medicinal drink from it; however, one may place it into vinegar like a standard spice. And one may not soak vetches in water in order to separate them from their chaff, nor rub them by hand so as to remove their chaff. However, one may place them into a sieve or into a basket, and if the chaff gets removed, so be it.

One may not sift straw in a sieve, and similarly, one may not place it on a high place so that that the chaff blows away in the wind; however, one may take the straw in a sieve and place it into the trough of an animal, and one need not be concerned if the chaff is removed in the process.

GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: If one unwittingly soaked asafoetida on Shabbat, what is the halakha? Rav Adda from the city of Naresh interpreted it before Rav Yosef: If one soaked it, he is liable to bring a sin-offering.

Abaye said to him: But if that is so, if one soaked a piece of meat in water, would you also say that he is liable? No cooking was performed at all. Rather, Abaye said: It is prohibited by rabbinic decree, so that one will not conduct himself on Shabbat in the manner in which he conducts himself during the week.

Rabbi Yoḥanan raised a dilemma before Rabbi Yannai: What is the halakha with regard to soaking asafoetida in cold water on Shabbat? Rabbi Yannai said to him: It is prohibited. Rabbi Yoḥanan asked: Didn’t we learn in the mishna: One may not soak asafoetida in lukewarm water, indicating that it is permitted to soak it in cold water?

Rabbi Yannai said to him: If so, that is the difference between my knowledge and yours, as I am able to analyze the halakha more profoundly. In this case, the mishna is not a reliable source, as the mishna expresses an individual opinion. As it was taught in the Tosefta: One may neither soak asafoetida in hot water nor in cold water. Rabbi Yosei says: In hot water it is prohibited; in cold water it is permitted. The mishna that does not prohibit cold water is in accordance with the individual opinion of Rabbi Yosei, but the halakha is not ruled based on that opinion.

The Gemara asks: For what purpose is soaked asafoetida prepared? The Gemara answers: As a cure for heaviness of the heart. One who feels a pain in his heart drinks asafoetida. The Gemara relates: Rav Aḥa bar Yosef felt heaviness in his heart. He came before Mar Ukva to ask his advice. Mar Ukva said to him: Go drink the weight of three shekels of asafoetida in three days. He went and drank on Thursday and Shabbat eve. In the morning, he went and asked in the study hall if he could drink it on Shabbat. They said to him: The Sage from the school of Rav Adda taught, and others say, that the Sage from the school of Mar bar Rav Adda taught: A person may drink asafoetida on Shabbat, even a kav or two kav, and he need not be concerned about the decree prohibiting medicine, because asafoetida is drunk by healthy people as well.

Rav Aḥa bar Yosef said to them: With regard to drinking, I have no dilemma. When I raised a dilemma, it is with regard to soaking asafoetida; what is the halakha? Rav Ḥiyya bar Avin said to them: There was an incident that happened with me, and I came and asked that question to Rav Adda bar Ahava, and he did not have an answer for it. I came and asked Rav Huna, and he said that this is what Rav is saying: One may soak asafoetida in cold water and place it in the sun to warm it so it will be fit to drink.

The Gemara asks: Was Rav’s ruling according to the opinion of the one who permitted soaking asafoetida in cold water? The Gemara answers: His ruling could be even according to the opinion of the one who prohibited doing so; this prohibition applies only when he had not drunk asafoetida at all; however, here, since he drank it on Thursday and on Shabbat eve, if he does not drink on Shabbat he would thereby be endangered. Therefore, he is permitted even to soak the asafoetida.

The Gemara relates another incident involving Rav Aḥa bar Yosef: Rav Aḥa bar Yosef was walking and leaning on the shoulder of Rav Naḥman bar Yitzḥak, his sister’s son. Rav Aḥa said to him: When we arrive at Rav Safra’s house, bring me in. When they arrived, Rav Naḥman brought him in. Rav Aḥa then raised a dilemma before Rav Safra: What is the halakha pertaining to rubbing and thereby softening a linen shirt that is hard after being laundered on Shabbat? Does one intend to soften the shirt, and one may well do so? Or perhaps he intends to generate whiteness in the shirt, and it is prohibited? Rav Safra said to him: He intends to soften, and one may well do so.

When Rav Aḥa emerged and came from Rav Safra’s house, Rav Naḥman said to him: What dilemma did the Master raise before Rav Safra? Rav Aḥa said to him: I raised the following dilemma before him: What is the halakha pertaining to rubbing and thereby softening a linen shirt on Shabbat, and he said to me: One may well do so.

Rav Naḥman bar Yitzḥak asked: And let the Master raise the same dilemma with regard to rubbing a scarf. He replied: I did not raise the dilemma with regard to a scarf, as I raised it before Rav Huna. And he resolved it for me and said that it is permitted (Rif).

Rav Naḥman asked him: And let the Master resolve the dilemma with regard to a shirt from Rav Huna’s ruling with regard to a scarf. Rav Aḥa said to him: There is a difference between the cases: There, in the case of a shirt, it appears that one is generating whiteness, whereas here, in the case of a scarf, it does not appear that one is generating whiteness, as people are not so particular with the whiteness of a scarf, and one’s intention is undoubtedly to soften it.

Rav Ḥisda said: With regard to this linen shirt,