שבת קלו ע"ב

דף קלו - ב

אם עכשיו, לאחר שנתקדשה, אשת ישראל היא - חולצת.

אבל אם עכשיו לאחר שנתקדשה, אשת כהן היא, ואם תחלוץ תאסר עליו, ^[1] אינה חולצת. וסמכינן על הא דאמרו רבנן דלאו נפל הוא.

ורב שרביא משמיה דרבא אמר: אחת זו שנתקדשה לישראל, ואחת זו שנתקדשה לכהן, הרי היא חולצת.

אמר ליה רבינא לרב שרביא: באורתא, בערב, אכן אמר רבא הכי, כדקאמרת משמיה, דאחת זו ואחת זו חולצת. אבל לצפרא, בבוקר, הדר ביה ואמר כדקאמר רבינא משמיה, שאם אשת כהן היא אינה חולצת.

אמר ליה רב שרביא לרבינא: שריתוה, התרתם אותה להנשא ללא חליצה, ועברתם על דברי רבן שמעון בן גמליאל דאמר שעד שלושים יום הרי הוא נפל.

יהא רעוא, דתשרון תרבא, שתתירו אף חלב באכילה.

שנינו במשנה: רבי יהודה מתיר באנדרוגינוס.

אמר רב שיזבי אמר רב חסדא: לא לכל דבר אמר רבי יהודה שאנדרוגינוס זכר הוא. שאם אתה אומר כן, שהוא זכר לענין כל דבר. אם כן, בערכין, אם אמר אחד "ערכו של אנדרוגינוס זה עלי", וכי יערך, ויתחייב המעריך הנודר בדמי ערכו?

ומנלן דאכן אנדרוגינוס לא מיערך?

דתניא: כתיב: "והיה ערכך הזכר", והיה לו לכתוב "זכר", ומיתורא דה' ממעטינן: ולא טומטום ואנדרוגינוס.

יכול לא יהא טומטום ואנדרוגינוס נערך בערך איש, אבל יהא נערך בערך אשה?

תלמוד לומר: "הזכר", וכתיב בתריה: "ואם נקבה היא". וממעטינן מיתורא ד"ואם" - ולא טומטום ואנדרוגינוס. שדין ערכין נוהג דוקא במעריך זכר ודאי, נקבה ודאית. ולא במעריך טומטום ואנדרוגינוס.

ולאחר כן אמרו לאכלה להביא בן ח' שאין שחיטתו מטהרתו כלומר בן ח' חדשים בבהמה גסה טהורה על דעת כמו שאמרו בפרק א' ממסכת בכורות (דף ח) בבהמה גסה יולדת לט' חדשי[ם] ומה שתלד בהמה גסה טהורה בחודש ח' הרי הוא כמת ולא תועיל בו השחיטה להוציאו מידי נבילה לענין הטומאה כמו שמועלת בטריפה מכאן הראיה שהקדמנו ממה שאמרו ויש מן הבהמה שאינה מטמאה פרט לטריפה ששחטה ותמצא כמותה בשחיטת חולין (עב) בפרק בהמה המקשה לילד:

דתני בהדיא במתניתא דבי ר' חייא ודבי ר' אושעיא איזה בן ח' כל שלא יצאו לו חדשיו. ר' אומר סימנים ניכרין בו שערו וצפרניו שלא גמרו וכדרך שבן שמנה חדשים באדם נפל כך בן ח' בבהמה גסה וכן ד' בדקה נפל. רשב"ג אומר כל ששהה באדם ל' יום אינו נפל וכו'. והלכתא כת"ק דאמר בן שמנה אין שחיטתו מטהרתו אלא אמרינן מת היה ונבילה היא ומטמאה שאין שחיטה מועלת בנבילה דתנינן מתניתין סתמא כוותיה בפרק בהמה המקשה לילד ופירשנוהו שם. מי יש במינו שחיטה מי אין במינו שחיטה בן ח' חי אין שחיטתו מטהרתו. לפי שאין למינו שחיטה. וסוגיא דשמעתא שאין שחיטתו מטהרתו בפחות משמנה ימים אלא בדמוחזק לן שכלו חדשיו כגון שהיתה בהמה קשורה לו בביתו ט' חדשים לגסה וד' לדקה וילדה וברי לן שלא עלה [עליה] זכר בביתו וזה ששנינו במשנתנו סתם תינוק בן יום א' מטמא בזיבה. ומטמא בנגעים ומטמא בטמא מת. וזוקק ליבום ופוסל מן היבום ומאכיל בתרומה ופוסל בתרומה ונוחל ומנחיל וההורגו חייב והרי הוא לאביו ולאמו ולכל קרוביו כחתן שלם ואמרינן בגמרא למאי הלכתא אמר רב פפא לענין אבלות לימא מתניתין דלא כרשב"ג דתניא רשב"ג אומר כל ששהה באדם ל' יום אינו נפל הא לא שהה (ספק) ספיקא הוי. ומפרקינן דקים ליה ביה שכלו לו חדשיו. ודין כל השנוים במשנה זאת דינם אחד במוחזק לן ביה שכלו לו חדשיו ומיהא הוו (מיתא) [מתאבלין] באלי בריה דרב דימי בריה דרב יוסף ורב כהנא בינוקא דשכיב בגו תלתין יומין דהוו מוחזקין שכלו לו חדשיו:
אתמר מת בתוך ל' ועמדה ונתקדשה אמר רבינא משמיה דרבא אם אשת ישראל היא חולצת אם אשת כהן היא אינה חולצת ורב שרביא משמיה דרבא אמר אחת זו ואחת זו חולצת.

א"ל רבינא לרב שרביא באורתא אמר רבא הכי כי דאמרת לצפרא הדר ביה. א"ל יהא רעוא דתשרי תרבא כלומר עתה תאסר ואחר שעה תתירה. יהי רצון שתתיר אף החלב. והלכתא כרבינא משמא דרבא. והאמר רבינא והדר ביה רבא מההיא:

ר' יהודה מתיר באנדרוגינוס פי' למולו בשבת אמר רב שיזבי אמר רב חסדא לא לכל א"ר יהודה אנדרוגינוס זכר הוא.

טמטום ואנדרוגינוס אינם נערכים ר"ל שאם אמר אחד מהם על עצמו ערכי עלי או שאמר אחר עליהם ערך פלני עלי אינו חייב כלום שלא נתנה תורה ערכים אלו הקצובים אלא לזכר ודאי ולנקבה ודאית כמו שיתבאר במקומו:

תוס' בד"ה דתניא הזכר כו' והא אדרבה צריך מיעוט גבי ערכין למעוטי אנדרוגינוס כו' עכ"ל ר"ל מדאיצטריך מיעוט בערכין דלא הוי זכר ש"מ דלגבי מילה הוי זכר אע"ג דממעט ליה נמי בערכין מנקבה ליכא למשמע מיניה מדאיצטריך דבמילה הוה נקבה אלא דהוה נקבה מצד נקבותיו במלתא דשייך בנקבה אבל דהוי נמי זכר מצד זכרותו לגבי מילה מדאיצטריך למעטיה מזכר בערכין וק"ל:

בא"ד ועוד אומר רבי כו' ולא גבי חובה הלכך לא שייך התם יושב ובטל כיון כו' עכ"ל ודאי דכן הוא כדברי מהרש"ל שהוא תירוץ אחר דבנדבה אם אינו קדוש הוי קולא וכמ"ש התוס' בהדיא פ' המפלת אבל דברי התוס' כאן מגומגמים ויש בהם עירבוב וכצ"ל תחלתו וסופו להחמיר הוא הלכך לא שייך התם יושב ובטל ועוד סבר רבי כו' ולא גבי חובה והוי קולא כיון שאינו מחוייב שום קרבן עכ"ל כצ"ל נ"ל:

בד"ה הזכר כו' טומטום קדוש מספיקא משום דכל כמה דמצינן לאוקמא קרא למעט אנדרוגינוס ממעטים כו' ולית לן לאוקמי קרא למעוטי טומטום כו' עכ"ל ר"ל דהיכא דליכא אלא חד מיעוטא אית ליה לרב חסדא דליכא לאוקמא מסברא אלא לאנדרוגינוס דהוי בריה בפני עצמה לרב חסדא ולא למעוטי טומטום דלא הוי רק ספיקא אבל היכא דאיכא יתורא דמיעוטא ודאי דמעטינן מיניה נמי טומטום אפי' לרב חסדא דומיא דעשירי ספק ובהרת ספק וכל זה לרב חסדא דס"ל אנדרוגינוס בריה הוא אבל למ"ד אנדרוגינוס ספיקא הוא אדרבה לית לן לאוקמי כלל אפי' יתורא דקרא למעט אנדרוגינוס כדפריך התם גבי אנדרוגינוס איצטריך קרא למעוטי ספיקא וכמ"ש התוס' לעיל וק"ל:

בא"ד וקשה לי לרב חסדא אמאי ממעט רב בנדה טומטום שראה לובן כו' עכ"ל לא ידענא מאי קושיא דרב חסדא נמי לא קאמר דמסברא אית לן לאוקמא קרא לאנדרוגינוס ולא לטומטום דהוי ספיקא אלא למ"ד דאנדרוגינוס בריה בפני עצמה הוי והשתא כיון דרב ס"ל בהדיא בפ' הערל כמ"ד דאנדרוגינוס נמי ספיקא הוי וכמ"ש התוס' לקמן א"כ ליכא שום סברא לאוקמא מיעוטא טפי באנדרוגינוס מלאוקמא בטומטום ואדרבה באנדרוגינוס איכא למיפרך איצטריך קרא כו' וכמ"ש התוס' לקמן וצ"ע:

בא"ד מיהו הא ל"ק דה"א כשראה לובן ואודם כא' יתחייב ממ"נ כו' עכ"ל דבריהם צריכין ביאור דהא לפי מה שכתבו לעיל בהך דבכורות דפריך גבי אנדרוגינוס איצטריך קרא למעוטי ספיקא כו' דאם הוא אמת שהפסוק חושבו זכר למה ימעטנו שלא יהיה קדוש כו' א"כ תיקשי נמי הכא כיון שהאנדרוגינוס ספק למה ימעטנו כשראה לובן ואודם דאם הוא זכר יתחייב אלובן ואם הוא נקבה יתחייב אאודם אבל דבריהם מבוארים בזה בתוס' פרק המפלת וז"ל שם דהתם בבכורות פריך שפיר דממעט אנדרוגינוס מהזכר יתירא דכתיב גבי עולה ולהכי פריך איצטריך קרא למעוטי ספיקא כיון דקמי שמיא גליא אם נקבה הוא אמאי צריך למעוטי ואם הוא זכר ובא למעוטי משום דמשונה משאר זכרים א"כ ש"מ דזכר הוא ולא ספק אבל הכא דכתיב מזכר ועד נקבה איכא למימר דממעט ליה משום דמשונה הוא והוי ספיקא משום דלא ידענא אי מזכר ממעט ליה והוי זכר או מנקבה ממעט ליה והוי נקבה כו' עכ"ל ע"ש וע"פ דברים אלו יתפרשו דבריהם דהכא שהקשו בזה תימה כיון דסבר רב אנדרוגינוס ספיקא הוא אמאי קאמר רב מזכר ועד נקבה זכר ודאי כו' ר"ל דקשיא להו אלישנא דתלמודא כיון דאנדרוגינוס ספק הוא לא הל"ל למעוטו מזכר ודאי ונקבה ודאית דמשמע ולא אנדרוגינוס שהוא ספק דלא איצטריך למעוטי ספיקא אלא שימעטו משום דמשונה הוא והכי הל"ל דאם הוא זכר ימעט אנדרוגינוס מזכר משום דזכר משונה הוא ואם נקבה הוא ימעט אותו מנקבה משום דנקבה משונה הוא והתוס' דהכא קצרו קצת בדבריהם בזה ומה שיש לדקדק בזה בדברי התוס' פ"ק דחגיגה ע"ש בחידושינו באורך:

בתוס' ד"ה ואם אשת כהן היא וכו' דתנן התם אם קדמו וכנסו אין מוציאין מידם וכו' והא דקתני התם אם כנסו דוקא דיעבד היינו משום חלוצת אחיו ולא משום כהונה ע"ש:

ד"ה דתניא הזכר וכו' הא מזכר ונקבה לחוד לא הוה ממעט להו אלא מיתורא דואם כו' והא דאיצטריך כל זכר וכו' לרבות אנדרוגינוס כי היכי דלא נילף כו' והשתא מאי קפריך דבלא יתור כו' כצ"ל:

בא"ד ועוד אומר רבי דההוא קרא וכו' כצ"ל ותירוץ הוא אקושיא דלעיל:

בא"ד כיון שאינו מחייב שום קרבן מ"ר ר"ל והוי קולא:

ד"ה הזכר ולא טומטום וכו' וכיון דאמרת דספיקא הוא איצטריך קרא כו' למה ימעטנו שלא יהא קדוש לעולה וכו' כצ"ל:

בא"ד ונראה לרבי דשפיר פריך דהתם וכו' דהיכי נעביד מספיקא וכו' אסור לסמוך משום עבודה בקדשים אם לא כו' נ"ל להגיה ואסור לסמוך משום עבודה בקדשים ועולת נדבה פסולה אם לא וכו':

בא"ד וקשה לי לרב חסדא וכו' וכ"ת משום דאיכא קרא יתירא דדריש לה לטומטום וכו' כצ"ל:

בא"ד ואם הוא נקבה ימעט אותו מנקבה וכו' ר"ל אם התורה חושבו זכר א"כ הוא ממועט מתיבת זכר וכן אם חושבו נקבה ממעט אותו מנקבה דהא ליכא ספיקא קמי שמיא ולמה תפס רב שניהם דמשמע דממעטו מכח בריה נ"ל ודו"ק:

רש"י בד"ה הזכר כו' ואנדרוגינוס והא כו' הד"א:

תוס' בד"ה דתניא הזכר כו' ועוד אומר רבינו דההוא כו' כצ"ל. ונ"ב תירון הוא כדמוכח להדיא בפ' המפלת בתוס':

בא"ד הלכך לא שייך התם כו'. נ"ב פי' והוא קולא כמשמעו שאינו קדוש כלל ולא משום שהוא יושב בטל ולא צריכא להאי שינויא דחיקא דלעיל ודו"ק:

בד"ה הזכר ולא טומטום כו' אלא טומטום ודאי צריך קרא שיש מהן זכרים כו' אנדרוגינוס דממעטי כו' וקשה לרבי אמאי כו' הא אשה לא כו' כצ"ל:

אם אשת ישראל היא חולצת. לדעת הלבוש אה"ע סי' קנ"ט דצריך לגרש תחלה כדי שיהי' ברצונו ליבמה מיושב קושי' תוס' ד"ה אם אשת כהן היא וכו'. אלא שכבר פי' בשב יעקב חלק א"ע סי' מ' דבספק גם הלבוש מודה שאין צריך לגרש תחלה ע"ש:

אמר רב שיזבי וכו' עיין דברי רב שיזבי ב"ב קכ"ז ע"א ומה שתמה שם הרא"ש על הרי"ף וכן הרז"ה בשמעתין. י"ל ע"פ פי' רשב"ם דב"ב למעיין שם. אלא שצל"ע כיון דרב שרבי' אסיק בתיובתא בב"ב קכ"ז ע"א הנ"ל. וכן מבואר ר"פ יוצא דופן תלד לרבות טומטום ע"ש. וא"כ איך אפשר לפרש קרא כדרב שיזבי זכר בשעת לידה נימול לשמנה והרי וטמאה ז' ימי' מפסיק בין וילדה זכר לוביום השמיני ימול ואיך נאמר דביום השמיני ימול תלי' בתנאי דוילדה זכר דרחוק ממנו. וטמאה ז' ימים דקרוב לוילדה זכר לא תלי' בי'. מיהו לרב אסי לעיל קל"ה ע"א כל שאין אמו טמיאה לידה וכו' י"ל הכי קאמר קרא אשה כי תזריע וילדה בשעת לידה זכר ולאפוקי טומטום שנקרא. ועוד תנאי שני וטמאה ז' ימים למעוטי יוצא דופן או גיורת אז כשנתקיימו ב' תנאים ביום השמיני ימול ואם יחסר א' מב' תנאים אלו לא יהי' נימול לשמנה אלא לפ"ז מוכח הלכה כרב אסי והרי"ף לעיל לא הכריע ע"ש. וי"ל דרי"ף ס"ל דכ"ע דרשי הכי אלא רב אסי ס"ל דנימול לשמנה תלי' בהני ב' תנאים. ואינך ס"ל דחילול שבת הא דתלי' בהנ"ל אבל בחול נימול לשמנה ודלא כדאמרינן לעיל קל"ה ע"ב הא בהא תליא דליתא דלא תליא הא בהא וכ"כ כ"מ פ"א ממילה גבי אנדרוגינוס שכן דעת רמב"ם דדחי' שבת ונימול לשמונה לא תלי' בהדדי ודלא כש"ס הנ"ל וה"נ י"ל בהרי"ף וק"ל:

הזכר ולא טומטום. עמ"ש מהרש"א בחולין כ"ב ע"ש ולא הרגיש דט"ס הוא בתוס' דשמעתין ד"ה הזכר וכצ"ל דהא עולת נשים לא בעי סמיכה והוה עבודה בקדשים ועולת ראי' בעי סמיכה כצ"ל וק"ל: