שבת קכו ע"א

דף קכו - א

אמר רבי אבא אמר רבי כהנא:  בין שהפקק קשור בחלון, בין שאינו קשור, והוא שמתוקן ומוכן לכך מאתמול.

אמר ליה רב ירמיה: ולימא מר דרבנן אומרים בין שהפקק תלוי ובין שאינו תלוי אלא נגרר על הארץ מותר לפקוק בו, והוא שקשור. ^[1]

אבל אם הפקק אינו קשור גם רבנן מודים שאסור לפקוק בו.

דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כמחלוקת כאן במשנתינו, כך מחלוקת בנגר הנגרר [במסכת עירובין] והתם לדברי הכל בעינן קשור.

דתנן: נגר - יתד המשמש בתור בריח שתוקעין אותו בחור שבמפתן הנגרר שקשור בדלת אבל אינו תלוי באויר אלא נגרר בארץ, נועלין מותר לנעול בו במקדש דכיון דקשור הוא מערב שבת אין בנעילתו משום בונה, אלא כל איסורו הוא מטעם שבות ואין שבות במקדש.

אבל לא נועלין בו במדינה מחוץ למקדש מטעם שבות דדמי לבונה.

והמונח על גבי קרקע כאן - במדינה וכאן - במקדש אסור. דכשתוקעו בשבת בונה הוא, ויש בו איסור תורה אף במקדש. [ובתוספות כתבו דהאיסור הוא מדרבנן מטעם טלטול].

רבי יהודה אומר: המונח על הארץ ואינו קשור מותר במקדש דכיון דמוכן הוא לכך מערב שבת אין בו משום בונה. והנגרר על הארץ והוא קשור מותר אף במדינה.

ותניא, איזהו נגר הנגרר שנועלין בו במקדש אבל לא במדינה, כל שקשור ותלוי וראשו מגיע לארץ. ^[2]

רבי יהודה אומר: זה שקשור אף במדינה מותר. אלא איזהו נגר שבמדינה אסור כל שאינו לא קשור ולא תלוי, ושומטו וכשהוא שומטו מן החור ומניחו בקרן זוית על גבי הקרקע.

ואמר רבי יהושע בר אבא משמיה דעולא: מאן הוא התנא דנגר הנגרר? רבי אליעזר היא דאמר גבי פקק החלון דבעינן קשור ותלוי. ואם כן משמע דרבי יהודה דאמר בנגר דבעינן קשור, כרבנן דפקק החלון סבירא ליה. ומשמע דרבנן בעו קשירה ודלא כדברי רבי אבא דאמר דלא בעינן קשור לדעת רבנן.

אמר ליה רבי אבא: אנא דאמרי דלא בעינן קשור, סובר כי האי תנא. דתניא, קנה שהתקינו בעל הבית להיות פותח ונועל בו, בזמן שקשור ותלוי בפתח, פותח ונועל בו. אין קשור ותלוי אין פותח ונועל בו.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: מתוקן בהזמנה בעלמא אף על פי שאינו קשור גם כן מותר לפתוח ולנעול בו. ואני [רבי אבא] סובר שרבנן דמתניתין סוברים כרשב"ג דלא בעינן אפילו קשור.

אמר רב יהודה בר שילת אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דסגי בהזמנה בעלמא.

והוינן בה: ומי אמר רבי יוחנן הכי:

וחכ"א בין כך ובין כך פוקקין בו. ומיבעיא לן מאי בין כך ובין כך אמר רבה בר כהנא בין קשור בין שאינו קשור אותו פקק פוקקין בו.

והוא שמתוקן. כלומר שהתקינו לפקק בו. היכי דמי תיקון זה כדאמרינן בסוף המוצא תפילין:
ת"ר סיכי קמצים וחבילי עצים שהתקינן לפירצה שבחצר. בזמן שקשורין ותלוין נועלין בשבת ואין צ"ל ביו"ט. א"ל ר' ירמיה ולימא מר בין תלוי בין שאינו תלוי והוא שקשור כלומר כבר נעשה בו מעשה לשום כלי.

דאמר רבה ב"ב חנה א"ר יוחנן כמחלוקת כאן בפקק החלון כך חלוקתן בנגר הנגרר בקשור ותלוי בלבד. אבל לא לענין מקדש ומדינה. ותניא בסוף עירובין.

איזהו נגר הנגרר שנועלין בו במקדש אבל לא במדינה:
שומטו ומניחו בקרן זוית. דייקינן מינה מדקתני ושומטו ומניחו מכלל שאם הוא קשור שאם אינו יכול לשומטו ולהניחו בקרן זוית שפיר דמי.

ואמרינן מאן תנא נגר הנגרר צריך להיות קשור ותלוי ר' אליעזר והא ר' יוחנן סבר כי חכמים חלוקין על ר' אליעזר סבירא להו כר' יהודה דאסר בשאינו קשור ולא תלוי ולא בתלוי אבל אם הוא קשור אע"פ שאינו תלוי שרי. וא"ל ר' אבא לר' ירמיה אנא דאמרי והוא שמתוקן אע"פ שאינו לא קשור ולא תלוי כי הא מתניתא דתני בקנה שהתקינו בעה"ב להיות פותח ונועל בו.

ואמר רשב"ג מתוקן אע"פ שאינו קשור ואמר משמיה דר' יוחנן הלכה כרשב"ג דקאי רשב"ג כחכמים.

הא דאמרי' בכולהו שמעתי' בתלייה וקשירה בין בפקק בין בנגר בין בקנה. בכולן תלייה משום גזירת בנין נגעו בה כר"א דכל דתלוי מטלטל הוא ולא מבטל ליה וקשירה דכולהו משום היתר טלטול ותו לא מידי:

המונח כאן וכאן אסור. פירש רש"י ז"ל: בשתוקעו בשבת הוי בונה ואסור מדאורייתא, ובתוס' פירשו דאין כאן אלא איסורא דרבנן, דומיא דנועלין במקדש אבל לא במדינה דליכא אלא איסורא דרבנן.

כבר ביארנו בפקק החלון שאם נתקן לכך אינו צריך שיהא תלוי באויר ולא אפי' קשור כלל מ"מ נגר הנגרר ר"ל יתד שתוקעין בחור שבמפתן ונועלין בו את הדלת והוא נגרר ר"ל שקשרוהו בדלת בחבל ארוך וראשו נגרר לארץ אם היה קשור ותלוי אפי' לא היה תלוי לגמרי באויר אלא שראשו מגיע לארץ נועלים בו אבל אם לא היה תלוי כלל אלא שהחבל ארוך כל כך שהוא נגרר כלו בארץ עד שאדם שומטו ומניחו בקרן זוית הרי זה כמי שלא נקשר ואין כאן הוכחה שלנעילה הוא עומד ובמקדש מותר והוא שיהא קשור בדלת עצמה ששבות בעלמא הוא אבל אם לא היה קשור בדלת אלא במזוזה אין זה כלום ואף בקשור במדינה אסור ושמא תאמר ומאי שנא נגר שאתה צריך בו במדינה לקשור אף לר' יהודה שהלכה כמותו וכבר ביארנו שיש מתרצים מפני שאין בו התקנה הא אם היה בו התקנה לכך לא היה צריך קשור ואין שיטת הסוגיא מוכחת כן שא"כ היה לו לתרץ כן ולא הוצרך לומר אנא דאמרי וכו' ועיקר הדברים שבנגר לא מתורת טלטול נגעו בה שאלו כן לא היה צריך קשור ודיו בהתקנה אלא משום בנין שכל שאינו קשור הרי הוא כבונה ואע"פ שאמרו ר' אליעזר היא מפני שדומה לשטתו ומ"מ הפרש יש ביניהם וי"מ בנגר מפני שאין בה צורת כלי הא אם עשו לו בית יד או קלוסטרא בראשו או שום תורת כלי אינו צריך קשור ויש פוסקים כר' אליעזר ומפני שסתמו של נגר הנגרר בעי קשור אלא שגדולי הפוסקים כתבוה כשטתנו ומכח סתמא אחרינא שאמרו מדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין ר"ל שפוקקין בדבר שאינו קשור ותלוי ומודדין מקוה ומטלניות וקושרין קשר שאינו של קיימא כמו שיתבאר בפרק אחרון במעשה שפקקו את המאור בטפיח ומ"מ יש משיבים על אותו מעשה שלא בא אלא לאפוקי מדר' אליעזר שהיה אוסר בתוספת אהל ואין משם ראיה לפסוק כר' אבא שאמר בין קשור בין שאינו קשור שלא נחלק ר' אבא אלא במה שעושה פקק החלון כלי שזה אומר בקשור וזה אומר בהתקנה לבד אבל לפקוק בטפיח שהוא כלי גמור לא נחלקו שמותר לרבנן שאין חוששים לתוספת אהל עראי ולדעתם נגר הנגרר ופקק החלון אין הבדל ביניהם ושניהם צריכים קשור וכן לדעתם קנה שהתקינו להיות פותח ונועל בו בעי קשור ואין הלכה כרשב"ג שאמר מתוקן אע"פ שאינו קשור ומ"מ לשיטה זו פי' מותקן ר"ל הזמנה בעלמא אבל תקון בידים תורת כלי עליו ורבן שמעון בן גמליאל אינו מצריך לתורת כלי ואע"פ שר' יוחנן שפסק כמותו הצריך בכסויי הכלים תורת כלי סבר לה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא או שמא פקק החלון ונגר הנגרר חמירי הואיל והם תשמיש במחובר מה שאין כן בקנה:

ולענין ביאור סוגיא יש לשאול לדעת ר' אסי אמר ר' יוחנן שאמר למעלה אבל במניח נעשה כסוי לחבית ואינו מזקיק לתורת כלי שאין ר' יוחנן מצריך תורת כלי בכסויי כלים אלא לטלטלן בחצר ממקום למקום או לעשותו כסוי לכתחילה בשבת אבל במונח מערב שבת על הכלי על דעת כסוי הראוי להיות קבוע מקומו מוכיח עליו ואין צריך תורת כלי אחר ומ"מ כבר פסקנו כלשון ראשון שבמניח נעשה בסיס וכו' ואין כסוי ניטל אא"כ יש עליו תורת כלי:

קנה שהתקינו בעה"ב להיות פותח ונועל בו כו' פי' כך הוא הקנה למנעול כמו הפקק לחלון שאם הי' קשור ותוי דמי לדלת שנוטלין ופותחין בה ואם לאו דמי לבנין כך הוא זה הקנה אם הוא קשור ותלוי דמי למפתח שנועלין ופותחין בו ואם לאו דמי האי נעילה דנעיל בהאי קנה כבנין:

בד"ה בין קשור כו' ופריך ולימא מר בין תלוי כו' והוא שקשור כר"י כו' עכ"ל ר"ל דהשתא שפירש והוא שמתוקן לאו של מעשה הוא פריך שפיר ולימא דבעי קשור אבל אי הוה פי' והוא שמתוקן בתיקון של מעשה לא הוה פריך מידי דהא דבעי בנגר קשירה היינו משום שלא עשה בו מעשה אבל הכא דעביד ביה מעשה והכינו לכך יש תורת כלי עליו ולא בעי קשירה וק"ל:

בד"ה והמונח כו' ליכא איסורא אלא משום טלטול וכי ההיא דקנה כו' דמיירי משום טלטול כו' עכ"ל. וכן האריכו התוס' לקמן להוכיח מההיא דקנה כו' וממאי דפריך עליה מחריות של דקל דכולה שמעתין לרבי אבא בר כהנא ולר"י משום איסור טלטול הוא ולא משום איסור בנין ויש לדקדק דאמאי שבקו התוס' בכל זה ראייתם דלעיל שכתבו בפשיטות דטעמא דנגר הנגרר ע"כ משום טלטול דאם לא כן מאי ראיה מנגר לפקק דלא שייך ביה בנין אלא תוספת אהל ושרו רבנן בלא קשירה כדמוכח במי שהוציאוהו ונראה ליישב שבעלי התוס' לא נראה להם ראיה גמורה לומר לר' יוחנן בתוספת אהל ולא שייך בנין ולא בעי קשירה ולית להו ראיה גמורה דכולה שמעתין בטלטול איירי אלא מההיא דקנה כו' ומדפריך עלה מחריות כו' כמ"ש התוס' לקמן אלא שהוצרכו לראייתם דלעיל משום דקשיא להו מנליה דתלמודא דר' יוחנן משום איסור טלטול נגע ביה בנגר הנגרר בההיא דקנה כו' ופריך עליה מחריות כו' דאימא דר"י נמי משום איסור בנין נגע ביה כמו שמואל דסבר הכי בעירובין כמ"ש התוס' לקמן ואהא תירצו לעיל דמשמע ליה לתלמודא דר' ירמיה וכן ר"י דמדמה הך דפקק לנגר הנגרר ע"כ משום איסור טלטול הוא דאי משום בנין לא הוה מדמה ליה פקק לנגר הנגרר דלא שייך בפקק בנין כו' ודו"ק:

בד"ה שקשור ותלוי כו' והשתא א"ש הא דתנן כו' דאי אמרת דוקא נקט כו' אם כן השתא לא הוי מונח דר"י כמונח דתנא קמא כו' עכ"ל לכאורה קשה דבנגר גופיה דקיימינן ביה ה"מ לדקדק כן דאי אמרת דוקא נקט ראשו מגיע לארץ כו' א"כ לא היה נגרר דר' יהודה כמו נגרר דת"ק דנגרר דר"י ע"כ אפי' שני הראשים מונחים בארץ אלא שקשור ולא תלוי ור"י לא אוסר אפי' במדינה אלא שאינו קשור כלל ונגרר דת"ק דשרי במקדש לא הוי אלא דוקא בקשור ותלוי וראשו מגיע לארץ ויש ליישב דמנגרר לא הוי קשיא להו כ"כ דאימא דתרווייהו נגרר מקרו ות"ק לא התיר אפי' במקדש אלא ההוא דנגרר דקשור ותלוי וראשו מגיע לארץ ואסרו במדינה ובא ר"י להתיר בתרווייהו באותו נגרר דאיירי ביה ת"ק דשרי אף במדינה והוסיף להתיר אף בנגרר ושני ראשין מונחים לארץ אף במדינה אבל ממונח קשיא להו שפיר דא"נ תרווייהו מונח מקרי מכל מקום דחוק דר"י לא איירי כלל בההוא מונח דאיירי ביה ת"ק דא"כ היכי קאמר המונח במקדש דההוא במדינה נמי שרי כו' ודו"ק:

בגמ' ותניא איזהו נגר הנגרר וכו' כצ"ל:

אמר ר' יהושע בר אבא משמיה דעולא מאן תנא וכו' נ"ל הא דאמר ואמר ר' יהושע הוי כמו ועוד דאמר ר' יהושע וכו' ודו"ק נ"ל:

ברש"י ד"ה נועלין וכו' דכיון דקשור בו מיוחד וכו' כצ"ל:

בתוס' ד"ה הכל מודים וכו' כדאיתא בעירובין וכו' דפריך התם והא אמר רבה בר בר חנה וכו' דהיינו נמי תוספת אהל עראי דפליגי בה ר"א ורבנן וכו' דמהאי טעמא היה מקפיד רב וכו' ר"ל ע"י עשיית המחיצה דס"ל וכו' וא"כ לדידיה הרי מחיצה זו להתיר כן משמע באשר"י:

ד"ה בין קשור בין שאינו קשור וכו' והא בפקק לא שייך בנין אלא תוספת אהל עראי ותוספת אהל עראי שרו רבנן וכו' כצ"ל:

ד"ה והמונח וכו' אכיסוי קרקעות שהחמירו וכו' כצ"ל:

בא"ד ואסרו טלטולם במקדש בקנים ובמקלות וכו' כצ"ל:

ד"ה שקשור ותלוי וראשו מגיע לארץ וכו' והשתא אתי שפיר הא דתנן במשנה והמונח כאן וכאן אסור היינו וכו' כצ"ל:

גמ' ומי אמר ר"י הכי והתנן כסוי הכלים כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ר' יהודה כו' ור' יוחנן לרב יהודה כו'. נ"ב פי' עם רב יהודה:

גמ' שנועלין בו במקדש אבל לא במדינה. עיין פי"א מ"ד דכלים:

בין קשור בין שאינו קשור והוא שמתוקן. כבר כתבתי לעיל שדברי תוס' צ"ע במ"ש סוף ד"ה בין קשור מעירובין מ"ד ומאי ראי' מהתם דלמא למסקנא אתי' כרשב"ג וכן הק' מגיני שלמה. ולפע"ד להגיה בתוס' וצ"ל עירובין צ"ד והיינו שמואל נגיד לגלימי' ולא הי' מקושר ואיהו הא פסק כר' יהודה בנגר דבעי קשירה אע"כ אפי' אי טעמא משום בנין מ"מ תוס' אהל לא בעי קשירה אפי' לר' יהודה א"כ מאי פריך מפקק לנגר אע"כ שמעתין משום טלטול ולא משום בנין. מיהו כל זה תוס' לשיטתו אבל לרש"י דלא שייך בנין עראי במחיצה א"כ לק"מ מגלימא דשמואל דבמחיצה מן הצד הוה ויפה פירש שמעתין משום בנין. גם הכרח השני שכ' תוס' ד"ה והמונח וכו' דמדמייתי על ההוא דקנה הך דחריות ש"מ משום טלטול. גם זה לק"מ לרש"י דמפרש לקמן לר' יוחנן בעי תורת כלי מלבד לאותו דבר שהוכן לכך והשתא שפיר אע"ג דהך דקנה מיירי משום בנין ונימא נמי מתקן דרשב"ג היינו שהי' ראוי לנעול בו כראוי ויהי' כלי מוכן לזה מ"מ אין מועיל זה לאיסור טלטול לר' יוחנן דבעי עוד תורת כלי אחר. וכ"ת דרשב"ג מיירי נמי מזה שהוא מתוקן בתורת כלי אחר להפוך בו זיתים על זה הקשה מחריות דהא רשב"ג בעלמא לא בעי תורת כלי וא"ש. אך תוס' לטעמי' דס"ל לקמן ד"ה וכי תימא וכו' דלא בעי תורת כלי אלא לאותו דבר נמצא אי ס"ד קנה נמי מתורת בנין ורשב"ג בעי מתוקן לבנינו וממילא איתקן נמי לטלטול ולק"מ מחריות ושפיר הוכיחו לשיטתם דשמעתין משום טלטול ולא משום בנין:

ולכאורה שיטת הרי"ף נוטה לדברי תוס' הללו דאי טעמא משום בנין אין להשוות פקק לנגר שהוא תחלת בנין צריך קישור משא"כ פקק. ושמעתין דמשוו אהדדי מפרש משום טלטול ורי"ף פסק כשמואל דעירובין דמפרש משום בנין מש"ה פסק בנגר דבעי קישור ופקק לא בעי קישור. וקנה דשמעתין מיירי כעין מפתח לא כעין נגר וכשיטת ר"ת. אבל אי אפשר לומר כן דמנ"ל למיפסק הכי דלמא ע"כ לא קאמר שמואל משום בנין והלכה כר' יהודה משום דאיהו ס"ל לעיל ס"פ במה טומנין דחשב סגי' א"כ קשה ליה למימר דר' יהודה בעי קשר משום טלטול דבהא בחשב סגי' ע"כ דחיק ומפרש ליה משום בנין אבל להרי"ף דפסק כמ"ד חשב בעינן שפיר י"ל בנגר בעי קשר משום טלטול וכמ"ש מהרש"ל ומהרש"א בשמעתין דלמאן דבעי חשב י"ל בנגר בעי קשר וה"ה פקק ומנ"ל להרי"ף להקל בפקק אע"כ הא ליתא:

והר"ן כ' ביישוב הרי"ף דנגר שהוא מוקצה ונוטלו מבין העצים בעי קשר אבל סתם פקק א"א שלא התקינו לאורך ורוחב החלון וכבר ניתן בחלון למודדו מע"ש ה"ל כמו ישב דחריות לא בעי קשר אלו דבריו. וצ"ל הא דפריך ש"ס מפקק אנגר היינו להס"ד לא ידע שיש שום תקנה לטלטול כ"א קשר אבל לבסוף דרשב"ג סגי' לי' אפי' בחשב. א"כ עכ"פ לדידן בעי' ישב ובישב מיהו סגי וא"כ הוה קשר דנגר במקום ישב. ופקק שנתכוין למדת החלון מע"ש ה"ל כמו ישב כצ"ל להר"ן אליבא דהרי"ף ועיין עוד בסמוך אי"ה:

ולימא בר בין תלוי וכו' פירש"י אמאי פשיט ליה לקולא. והקשה אבן עוזר מ"ט לא פירש בקיצור דהא בהדיא אמר ר' יהודה דבעי קישור וכו' ותו איך משני לי' אנא דאמרי כרשב"ג אכתי תיקשי אמאי פשיט מר לקולא כרשב"ג ולא כר' יהודה לחומרא. ונלע"ד משום דאמר רבב"ח אר"י כמחלוקת כאן כך מחלוקת בנגר הנגרר וי"ל בשני אופנים או דממש מחלוקתן שונות וכי היכי דבעי' התם קישור לר' יהודה ה"ה הכא בפקק ולחומרא. או י"ל דלא ממש כי התם אלא כי היכי דבנגר כשהוא מונח הוה בנין גמור וע"י הקישור נעשה רק כמוסיף ושרי ולא בעי תו תלוי דמוסיף על אהל עראי שרי כך מחלוקתם כאן דמוסיף על אהל עראי ושרי. אלא דבפקק במונח הוה נמי רק מוסיף ולא בעי קישור ולקולא. ע"כ שאיל לי' מ"ט דפשיט מר לקולא נימא לחומרא והשיב אנא דאמרי כרשב"ג דאמר אפי' בקנה שהוא נגר לא בעי קישור מכ"ש בפקק דאפי' ר' יהודה מודה ואין לעשות פלוגתא רחוקה דלרשב"ג אפי' נגר לא בעי קישור ולר' יהודה אפי' פקק ליבעי קישור לא אמרי' הכי. ולפ"ז לפסק הלכה אע"ג דבנגר פסקינן כר' יהודה מ"מ בפקק לא בעי קישור וכפסק הרי"ף:

ולימא מר וכו' פירש"י לר"א ה"ל כבונה בו לכתחילה אין פירושו כבונה בו בתחלה אלא כמוסיף על אהל לכתחלה מבלי שהותקן מתחלה לכך:

ואמר רבב"ח אמר ר"י כמחלוקת כאן וכו' ותו מייתי ואמר ר"י בר אבא משמי' דעולא מאן תנא נגר הנגרר ר"א הוא. הנה לעיל ל"א ע"ב פליגי לעולא כיון דכתיב ע"פ ה' יחנו כסותר ע"מ לבנות במקומו דמי. ור' יוחנן לא ס"ל האי דרשא ועיין הך דרשא ג"כ בעירובין נ"ה ע"ב. ובירושלמי איכא למ"ד דלא מחייב משום בונה אלא ע"ג קרקע ופריך מקרשים במשכן ומשני אדנים כקרקע דמי כיון דכתיב ע"פ ה' יחנו וא"כ למאן דלית לי' ע"פ ה' יחנו לא הוה אדנים כקרקע ואפ"ה הוה קרשי המשכן בנין ויש לחייב אפי' אינו בונה ע"ג קרקע. והנה יש להבין מ"ט לא יחשב נגר בנין גמור כתוחב קרש בתוך האדן. וצ"ל כנ"ל דהקרש הוה כקרקע משום דכתיב ע"פ ה' יחנו משא"כ נגר עיין רש"י ותוס' עירובין ק"ב ע"א ד"ה נקמז וכו'. ולפ"ז י"ל עולא לטעמי' דס"ל ע"פ ה' יחנו מש"ה הוה נגר בנין עראי ודומה לפקק. אבל למאן דלא ס"ל ע"פ ה' יחנו הוה בנין קבע ואינו דומה לפקק לכן מייתי גם מר' יוחנן דלית לי' ע"פ ה' יחנו ואפ"ה אמר כמחלוקת כאן. וי"ל נמי סברא בהיפוך דנגר דין הוא שלא יהיה בנין קבוע משום שאינו מבטלו שם שהרי חוזר ונוטלו משם וחוזר ונותנו ונוטלו תמיד ולכך עשוי מתחלה משא"כ קרשי המשכן כשנטלם משם אינו חוזר ונותנו אלא במקום אחר והוה בנין אחר במקום אחר. ור' יוחנן לטעמי' דלית לי' ע"פ ה' יחנו דהוה קרשים סותר ע"מ לבנות במקומו. אבל למאן דס"ל דקרשים הוה סותר ע"מ לבנות במקומו הוה נגר בנין גמור כמו קרשים ולא דמי לפקק. קמ"ל גם עולא אמר מאן תנא נגר ר"א ומדמה נגר ופקק להדדי:

המונח במקדש. עיין פי' רבינו יהונתן שברי"ף עירובין שפי' דמונח אסור מדרבנן כיון שאין בו שום היכר נראה כעץ בעלמא שהוא אסור לטלטל וה"ל בנין קבוע דמבטל ליה התם. פי' כיון שאסור לטלטלו נמצא אם נתנו בדלת אסור ליטלו משם בשבת ומבטלו שם לאותו שבת וה"ל בנין דאורייתא והשתא נהי דהנגר הזה אינו מוקצה ומותר ליטלו ולא מבטלו התם מ"מ מדרבנן אסור דמחזי כעץ בעלמא. אמנם זה הוא דעתו של ר' יהודה אבל שמואל הכריע להקל בנגרר כר' יהודה אבל נגר המונח אסור מן התורה דהוה בנין גמור כתוחב יתד בכותל ע"ש שזה הוא כוונתו. ובזה יובן תועלת גלוסטרא ובוכנא דאז לא מתחלף בעץ בעלמא ולא מבטיל לי' התם:

כל שקשור ותלוי וראשו מגיע לארץ. להתוס' דהוה משם טלטול כ' שהחמיר במקדש כמו קנים ומקלות. עמ"ש אני עני לעיל קכ"ד ע"א גבי קנים ומקלות מפירש"י ותוס' דמנחות. אמנם מ"ש תוס' מש"ה מחמיר ר"א במדינה משום דהוה תשמיש בית צ"ע א"כ לא מקשו תוס' בסמוך דשמואל אדשמואל דהא תשמיש בית שאני וכן לקמן דפריך מחריות אדרשב"ג דקנה מאי קושי' דלמא תשמיש בית שאני ולא שייך בזה תי' מהרש"א. וכן מאי קאמר לקמן נגר נמי סתמא דלמא ראה רבי דבריו של ר"א בטלטול שהוא תשמיש בית וקבע הלכה כמותו וראה דבריהם של חכמים בבנין והיינו פקק שיש עליו תורת כלי כמו טפיח וקבע הלכה כחכמים ומ"ט דר"י נפחא לפסוק בפקק כר"א. ע"כ נלע"ד אע"ג דבהרז"ה מבואר דסברא דתשמיש בית סברא פשוטה היא מ"מ צ"ל דהתוס' לא ס"ל הכי אלא לר"א דמחמיר בתוספת עראי כפקק ודומה. והשתא נהי דבנגר לא שייך בנין משום דאינו מבטל ליה התם מ"מ כיון דאי הוה מבטל ליה הוה בנין א"כ השתא הוה תשמיש בית ומחמרינן בטלטול דילי' אבל רשב"ג דמתיר קנה מונח ולית לי' איסור תוספת אהל כלל לא שייך לומר דאוסר טלטול משום תשמיש בית ושפיר פריך מחריות. וכן לקמן פריך שפיר נגר הנגרר נמי סתמא הוא ואי ס"ד בפקק ס"ל לרבי וסתם כרבנן דליכא משום תוספת ממילא לא בעי נגרר קשור ותלוי משום תשמיש בית. וכן נמי רמי תוס' שמואל אדשמואל לפי הס"ד דתוס' דשמואל נמי מפורש נגר משום איסור טלטול ותוספת אהל לית לי' כר"א א"כ לא שייך חומרא דתשמיש בית וקשה הא שמואל ס"ל חשב ולא בעי קשר וא"ש הכל בעה"י. אך קשה לי מאד לומר דקנה לשיטת ר"ת דמוקי במפתח איך יאמר עליו שהוא תשמיש בית ומש"ה בעי קשור ותלוי'. ומה יתרץ ר"ת את"ק דרשב"ג מ"ט בעי בקנה קשור ותלוי וצ"ע:

כל כסויי הכלים וכו' לפירש"י בעי ר' יוחנן תורת כלי מלבד מה דחזי לכסוי' בו כליו. וצ"ל כמ"ש הראשונים דבשלמא חרס קטנה לעיל קכ"ד ע"ב אתי מכלי גדול אבל הכסוי אינו נחשב כמו הכלי עצמו דנימא כשאינו עליו הוה כבא מכלי גדול זה לא נימא וה"ל כצרורות ועפר אי לאו דיש לו תורת כלי לשום דבר. ונ"ל דזה הוכיח ר' יוחנן מהך מתני' דפליגי בכלי דמחברי בארעא אי בעי בית אחיזה או לא ואי ס"ד דכסוי כלי שייך לכלי פשיטא דככלי גופא דמחברא בארעא דמי דמסברא זו כ' ר"ן להקשות על רמב"ן לעיל קכ"ה ע"א גבי תנורא דמתא מחסי' ע"ש והיינו דקבע ר' יוחנן דינו אהך מתני' ולא אמתני' דר"פ כל הכלים וכו' וק"ל: