דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 224ימים לסיום הש״ס
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף קנח - ב

גמרא:

שנינו במשנה, שלדעת בית הלל נכסי צאן ברזל הם בחזקתן.

ודנה הגמרא: בחזקת מי? רבי יוחנן אמר: בחזקת יורשי הבעל. כיון שהם קנויים לו עד זמן הגרושין, לכן הוא מוחזק בהם ויורשיו מקבלים אותם.

ורבי אלעזר אמר: בחזקת יורשי האשה. כיון שלמעשה היא הביאה את הנכסים, והוא מקבל אותם על מנת להחזירם.

ורבי שמעון בן לקיש משום בר קפרא אמר, יחלוקו.

וכן תני בר קפרא - הואיל והללו באים לירש, יורשי הבעל שהם קנויים לו בינתיים, והללו באים לירש, יורשי האשה שהיא הביאה אותם מבית אביה, לכן, מספק, יחלוקו.

מתניתין:

נפל הבית עליו ועל אמו, על רחל אשת יעקב ועל בנה יוסף,

יורשי הבן, שהם אחיו מיעקב, כגון ראובן, אחי יוסף, אומרים: האם, רחל, מתה ראשונה, ויוסף ירש אותה, ולכן הם יורשים את יוסף [129].

ויורשי רחל אומרים: יוסף מת ראשון, ולא ירש את אמו, ולכן הם יורשים אותה -

אלו ואלו, בית שמאי ובית הלל, שנחלקו במשנה הקודמת, כאן מודים, שיחלוקו מספק.

אמר רבי עקיבא [חולק על תנא קמא]: מודה אני בזו, שהנכסים בחזקתן.

והיינו, שבית הלל חולקים אף במשנתינו, וסוברים שהנכסים בחזקתן, כפי שיבואר בגמרא מי מוחזק בהם.

אמר לו בן עזאי: על חלוקין אנו מצטערים, אנו מצטערים שבמשנה הקודמת נחלקו בית שמאי ובית הלל, אלא שבאת לחלק עלינו את השווין, ואתה מוסיף מחלוקת במה שחבריך אומרים שהם שווים.

גמרא:

דנה הגמרא: לפי בית הלל, הסוברים נכסים ב"חזקתן": בחזקת מי הם הנכסים?

רבי אילא אמר, בחזקת יורשי האם,

רבי זירא אמר, בחזקת יורשי הבן. כפי שיבואר לקמן.

כי סליק רבי זירא, כאשר עלה לארץ ישראל, קם בשיטתיה דרבי אילא, הוא הודה לדברי רבי אילא, שבחזקת יורשי האם.

אמר רבי זירא: שמע מינה, אוירא דארץ ישראל מחכים. האויר של ארץ ישראל החכימו, ולכן עמד על אמיתת הדברים והודה לדברי רבי אילא.

ומבארת הגמרא: וטעמא מאי, מה היא סברתו שבחזקת יורשי האם הם? - הואיל והוחזקה נחלה באותו השבט של האם, לכן משאירים בחזקת יורשי האם, [130] שהיא מתייחסת לשבט אביה.

שנינו במשנה: ואמר לו בן עזאי, על החלוקין אנו מצטערים וכו':

אמר רבי שמלאי: עדא אמרה, מכאן אנו לומדים כי בן עזאי, תלמיד חבר דרבי עקיבא הוה. היה תלמידו וגם חבירו של רבי עקיבא, דקאמר ליה בלשון נוכח, "שבאת", מכך שהוא פנה אליו בלשון נוכח, שהיא לשון של חבר.

ועתה דנה הגמרא במה שהיה ידוע, שהיה דין אחד בדיני ממונות, ששלחו אותו מארץ ישראל לבבל, והיתה עליו קושיא, ואף על פי כן פוסקים אותו להלכה. והגמרא דנה מהו אותו הדין ששלחו משם, ומה קשה עליו.

שלחו מתם: בן שלוה בנכסי אביו, בן אשר שיעבד את נכסי אביו כערבים להלואתו, בחיי אביו, ומת הבן בחיי אביו, ואחר כך מת אביו, בנו מוציא מיד הלקוחות. הבן שלו, שהוא הנכד, מוציא את הנכסים מיד הלקוחות. וזו היא ההלכה שקשה בדיני ממונות. אך הגמרא דוחה שהלכה זו אינה נכונה, ובודאי היא משובשת, ולא נאמרה כך, כי:

לוה, מאי מפיק!? מה ולמה מוציא הלווה מיד הלקוחות שמכר להם הוא או אביו, בגלל שהוא לוה!?

ועוד, לקוחות - מאי עבידתיה!? הרי כלל לא נזכר בתחילה שהיו לקוחות בשעה שלווה הבן בחיי האב!?

הערות

[129] הרשב"ם מדגיש שמדובר שלרחל אין בנים אחרים אבל אם יש לה בן נוסף בנימין שנולד מאדם אחר לא מיעקב אז ראובן לא יקבל כלום כיון שלבנימין ודאי מגיע חצי כיון שהוא יורש את אמו. והספק אם אמו מתה אחרי יוסף א"כ יוסף ירש חצי וראובן יורש את יוסף כיון שהם אחים מאותו אבא. נמצא שבנימין ודאי בחצי ועל החצי השני יש ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי אבל תוס' חולקים שכאן זה לא שייך שמה שהוא מוחזק בחצי לא עושה אותו מוחזק בהכל.

[130] באיילת השחר העיר, שזה מובן בקרקעות, אבל במטלטלין לא מצאנו חשיבות לשבטים. ולכן, יתכן שמישהו ממשפחתה יקבל, למרות שהוא בן לשבט אחר, ומשפחת בנה הוא מאותו השבט. לכן צריך לומר, שהכוונה היא, שהוחזקה נחלה באותה משפחה.

א גמרא שנינו במשנה שבית הלל אומרים שהנכסים בחזקתם, ואנו מבינים שהכוונה היא לסוג נוסף של נכסים, שאינם נכסי מלוג, אלא נכסי צאן ברזל — מה שהביאה האשה מבית אביה, והבעל קיבל על עצמו להחזירם כפי שהיו. ושואלים: בחזקת מי הנכסים הללו? ר' יוחנן אמר: בחזקת יורשי הבעל, שהם באחריותו. ור' אלעזר אמר: בחזקת יורשי האשה, שהרי נכסים אלה מבית האשה באו ושלה הם.

ור' שמעון בן לקיש משום (בשם) בר קפרא אמר: יחלוקו. וכן תני [שנה] בר קפרא בברייתות שבידו: הואיל והללו באין לירש והללו באין לירש, ואין ראיה לאחד מהם — יחלוקו.

ב משנה נפל הבית עליו ועל אמו ומתו שניהם, ואולם לא ברור מי מהם מת ראשון. ובאים קרובי האם (מצד משפחת אביה) וטוענים שהבן מת לפני אמו, ולכן הוא לא זכה ברכוש האם, והם יורשיה. וקרובי הבן (מצד אביו) תובעים את רכוש האם בטענה שהיא מתה תחילה ובנה ירש אותה, ורק אחר כך מת. במקרה זה, אלו ואלו (בית שמאי וגם בית הלל, שחלקו עליהם במשנה הקודמת) מודין שיחלוקו. אמר ר' עקיבא: מודה אני בזו שהנכסים בחזקתן. אמר לו בן עזאי: על חלוקין אנו מצטערין, כלומר, לא די שאנו מצטערים על המחלוקת הראשונה, בין בית הלל ובית שמאי, אלא שבאת לחלק עלינו את השוין את הדבר שבו הם מסכימים?!

ג גמרא על מה שאמר ר' עקיבא במשנה שהנכסים בחזקתן, יש לשאול: בחזקת מי? ר' אילא אמר: הכוונה היא בחזקת יורשי האם. ר' זירא מבבל אמר: בחזקת יורשי הבן. מסופר: כי סליק [כאשר עלה] ר' זירא מבבל לארץ ישראל, קם בשיטתיה [עמד בשיטתו] של ר' אילא, כלומר, חזר בו מדבריו וקיבל את שיטת ר' אילא, ואילו בבבל קם [עמד] רבה והחזיק בשיטתיה [בשיטתו] של ר' זירא. אמר ר' זירא, שמע מינה [למד מכאן] שאוירא [שאוירה] של ארץ ישראל מחכים, שהרי כשעליתי לארץ ישראל קיבלתי את שיטת ר' אילא שאף הוא היה מארץ ישראל, ואילו רבה שנשאר בבבל מחזיק בשיטתי.

ושואלים: וטעמא מאי [ומהו הטעם] שהנכסים בחזקת יורשי האם? אמר אביי: הואיל והוחזקה נחלה באותו שבט של האם, שהיו הנכסים ברשותה מתחילה, והיא שייכת לאותו שבט, ולכן שוב אין מוציאים מהם לתת לקרובי הבן, שאביו בן משפחה אחרת.

ד שנינו במשנה שאמר לו בן עזאי: על החלוקין אנו מצטערין אלא שבאת לחלק עלינו את השווים. על סגנון דבריו של בן עזאי אמר ר' שמלאי, עדא אמרה [זאת אומרת]: בן עזאי תלמיד חבר של ר' עקיבא הוה [היה], דקאמר ליה [שהוא אומר לו] בלשון נוכח "שבאת", ולא אמר לו בלשון של כבוד ומורא "שבא רבינו" וכיוצא בזה.

ה שלחו מתם [משם, מארץ ישראל] הלכה זו: בן שלוה בנכסי אביו בחיי אביו, ומת האב — בנו מוציא מיד הלקוחות, והלכה זו היא שקשה בדיני ממונות שהסברה בה קשה, אף שברור שהיא הלכה פסוקה. ועל עצם ההלכה תוהים: אם הבן לוה מנכסי האב מאי מפיק [מה יש לו להוציא]? שהרי הוא צריך לשלם ולא לקבל! ועוד, לקוחות מאי עבידתיה [מה מעשיהם], הרי לא נזכרו כאן כלל לקוחות! אלא אי איתמר [אם נאמר] הדבר, הכי [כך]

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

GEMARA: The mishna teaches that according to Beit Hillel, the guaranteed property that the wife brought with her to the marriage retains its previous ownership status. The Gemara asks: In whose possession does the guaranteed property remain? Rabbi Yoḥanan says: It remains in the possession of the husband’s heirs, since the husband is liable to compensate his wife for guaranteed property in the event of loss. And Rabbi Elazar says: It remains in the possession of the wife’s heirs, as the property came from her father’s house and belongs to her.

And Rabbi Shimon ben Lakish says in the name of bar Kappara: They divide the property between them. And likewise bar Kappara teaches in a baraita: Since these heirs come to inherit and those heirs come to inherit, and neither can prove his claim, they divide the property between them.

MISHNA: If the house collapsed on a son and upon his mother, and it is unknown who died first, the following claims arise: The mother’s paternal family claims that the son died first, and therefore they inherit from the mother, and the son’s heirs claim that the mother died first and her son inherited from her, and therefore they inherit from the son. In this case, both these Sages and those Sages, Beit Shammai and Beit Hillel, concede that they divide the property between them. Rabbi Akiva said: In this case I concede that the property retains its previous ownership status. Ben Azzai said to Rabbi Akiva: We are already troubled by those cases where Beit Shammai and Beit Hillel are in disagreement. But do you come to bring upon us a disagreement with regard to the case where they agree?

GEMARA: The mishna states that according to Rabbi Akiva, the property retains its previous ownership status. The Gemara asks: In whose possession does the property remain? Rabbi Ila says: It remains in the possession of the mother’s heirs. Rabbi Zeira, when he was still in Babylonia, said: It remains in the possession of the son’s heirs. When Rabbi Zeira ascended to Eretz Yisrael, he adopted the opinion of Rabbi Ila, whereas Rabba, in Babylonia, adopted the opinion stated by Rabbi Zeira. Rabbi Zeira said: Conclude from this incident that the air of Eretz Yisrael makes one wise, as when I ascended to Eretz Yisrael I accepted the opinion of Rabbi Ila, who was also from Eretz Yisrael, whereas Rabba, who remained in Babylonia, accepted my former opinion.

The Gemara asks: And what is the reason that the property remains in the possession of the mother’s heirs? Abaye says: Since the inheritance was initially in the possession of that tribe of the mother, it is not removed from their possession in order to transfer it to the son’s heirs, who are from a different tribe.

The mishna teaches: Ben Azzai said to Rabbi Akiva: We are already troubled by those cases where Beit Shammai and Beit Hillel are in disagreement. But do you come to bring upon us a disagreement with regard to the case where they agree? Rabbi Shamlai said: That is to say that ben Azzai was a disciple-colleague of Rabbi Akiva and not just a disciple, since he said to him: Do you come, in the second person, rather than using the more formal third person.

§ The Sages sent a ruling from there, Eretz Yisrael: With regard to a son who borrowed money based on the security of his father’s property during his father’s lifetime, and whose father subsequently died, his son repossesses the property from the buyers. And this is the most difficult halakha to understand with regard to monetary law. The Gemara clarifies the ruling: If the son borrowed, what does he repossess? He needs to repay a debt, not to collect payment. Moreover, what is the relevance of the buyers in this matter? There is no mention of them in the premise. Rather, if this matter was stated, it is in this manner

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

בחזקת מי. אמרי ב"ה דהיינו צאן ברזל מה שהכניסה לו בכתובה דקבל עליו הבעל אחריות:

א)הדברים נראים לעין שרבינו היה גורס מחלוקת דר' אילא ור' זירא על משנה ראשונה דנפל הבית עליו ועל אשתו ועי' בשמ"ק כאן שכ' דעיקר הגירסא הוא כגירסא דידן ואף שרשב"ם ז"ל לא גרס כן ע"ש ונראה שצ"ל ואף דרגמ"ה לא גרס כן וכוון לדברי רבינו כאן.אמר ר' אילא בחזקת יורשי הבעל הואיל דבאחריות הבעל קיימי:

ור' זירא אמר בחזקת יורשי האשה. הואיל והיא הכניסתן לו:

אמר ר' זירא אוירא דארעא דישראל מחכים. כלומר מאחר שעליתי לארץ ישראל הבנתי בדעתי שכן הוא עיקר כדאמר ר' אילא בחזקת יורשי הבעל:

וטעמא מאי אמר אביי הואיל והוחזקה נחלה באותו שבט. של בעל כלומר מאחר שהיא הכניסתן לו והוא קבל עליו אחריותן דמי כמו שלו הן הנכסים שאם נאבדו עליו לפורעו הרי הן חשובין כמו משבט אביו היו שעליו אחריותן:

נפל הבית עליו ועל אמו. יורשי הבן כגון אחין מן האב אומרים האם מתה ראשונה ואחר כך הבן ונפלו הנכסים ביד הבן והרי אנו יורשים. ויורשי האם אומרים הבן מת ראשון ולא באו נכסים לידו והרי אנו יורשין של אם:

אלו ואלו. ב"ש וב"ה:

מודים שיחלוקו. הואיל דהללו באין בכח ירושה והללו באין בכח ירושה. אבל התם הללו באין לירש והללו בעל חוב וכתובת אשה באין בתורת חוב פליגי בה דנכסים בחזקתן: אמר ר' עקיבא מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן שאין כאן אלא ממון אחד בלבד ולא בעלי חוב:

בחזקת מי. ר' אלעזר אומר בחזקת יורשי האם. שברשות האם היו תחלה:

ר' יוחנן אמר בחזקת יורשי הבן. משום דמה מצינו בכל מקום הבן קודם לשאר יורש אף כאן יורש הבן קודם והרי הן בחזקתן:

אמר לו בן עזאי על החלוקים. במקום שחולקין ב"ש וב"ה:

אנו מצטערין. דאיכא מחלוקת דלא מצינן למיקם אליבא דהלכתא מפני מחלקותם אלא שבאת לחלוק עלינו את השוין דלא סבירא לך כוותייהו דיחלוקו: אמר ר' שמלאי מדקאמר ליה בן עזאי כך לר' עקיבא בלשון הטוח ולא אמר ליה בלשון כבוד ש"מ דבן עזאי תלמיד חבר היה של ר' עקיבא משום הכי לא חלק לו כבוד כל כך שהלכו שניהן ללמוד תורה לפני ר' אליעזר הגדול ולפי שהיה בן עזאי בחור לא היה יכול לסבור סברא כר' עקיבא בתלמוד וגמר גמרא והדר הלך בן עזאי לפני ר' עקיבא להסביר סברא:

שלחו מתם בן שלוה בנכסי אביו. כלומר על נכסי אביו בחיי אביו ומת הבן בחיי אביו ואחר כך מת האב:

בנו של בן. מוציא מיד הלקוחות. ומקשי' בן שלוה בנו ממאן מפיק. מי היה כאן לוקח. אלא הכי שלחו מתם. בן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת הבן בחיי אביו ואחר כך מת אביו והחזיק הלוקח כמו שמכר לו הבן. בנו של בן מוציא מיד הלקוחות וזו היא שקשה [בדיני ממונות] שדבר תימה הוא:

הא דאמרינן וזו היא שקשה בדיני בממונות. ואתינן למיפשטא ממתני' (קנז,א)ודחינן לה קשיא לן וליפשוט מהא דתנן בכתובות (נ"ב א') ולא בראוי כבמוחזק בכתובה והוא הדין לבעל חוב כדפרישנא ביש נוחלין.
ויש לומר ההיא בשאר ראוי כגון כופר דלוה דאינו משתלם אלא לאחר מיתה וכגון זרוע ולחיים דלעיל, אי נמי פירושה כגון דאחוה ואחי אבוה דהוא ראוי כדתנן והמיבם אשת אחיו אבל בנכסים דאבהתי לא סלקא דעתך והתם נמי אמרי' בגמ' ולא בראוי כבמוחזק דסיפא לאיתויי נכסי דאבא דאבא אלמא מתני' גופא בשאר ראוי היא והשתא סלק' דעתך דסיפא דההיא משום שבח תנא לה ונכסי דאבא דאבא מוחזקי' הוו לבעל חוב ממה נפשך. ומיהו למסקנא דדינא ניחא דכולהו הוי ראוי כבכור.

יד. נפל הבית עליו ועל אמו אלו ואלו מודים שיחלוקו א"ר עקיבא מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן אמר לו בן עזאי על חלוקין אנו מצטערין אלא שבאתה לחלוק עלינו את השוים. מתני' במי שהיו [לו] אחים מאביו שלא מאמו ואחים מאמו שלא מאביו ולא היו לו בנים, ונפל הבית עליו ועל אמו, ואין ידוע איזה מהן מת ראשון. אחיו מאביו אומרים האם מתה ראשונה וירש הבן חלקו בנכסיה, ואח"כ מת הבן, ולנו לירש את חלקו בנכסי אמו. ויורשי האם אומרים הבן מת ראשון ואחר כך מתה האם. אלו ואלו מודים שיחלוקו. אמר רבי עקיבא מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן. ומסקנא דגמרא כרבי עקיבא. ומאי בחזקתן, בחזקת יורשי האם הואיל והוחזקה נחלה באותו השבט. ודוקא בשמא ושמא כדבעינן למימר קמן:

גמרא. בחזקת מי רבי יוחנן אמר בחזקת יורשי הבעל וריש לקיש אמר משמיה דבר קפרא יחלוקו וכן תני בר קפרא הואיל והללו באים לירש והללו באים לירש יחלוקו. כך היא עיקר הגירסא אף על פי שרשב"ם ז"ל אינו גורס כן. ומתניתין דנפל עליו הבית ועל אמו הכי גרסינן רבי אילעאי אמר בחזקת יורשי האם רבי זירא אמר בחזקת יורשי הבן וכי סליק רבי זירא לאוירא דארעא דישראל ואחכמיה קם בשיטתיה דרבי אילעאין דמסתברא כוותיה. וכדאסיקנא טעמא דהואיל והוחזקה נחלה באותו שבט והללו באים לירש והללו באים לירש יחלוקו. הילכך לענין פסק הלכה במתניתין קמייתא דנפל עליו הבית ועל אשתו קיימא לן כבר קפרא דרביה דרבי יוחנן הוא וטעמיה דבר קפרא משום דליכא הכא חזקה להאי טפי מהאי דליכא למימר דליהוו בחזקת יורשי הבעל דהאי נכסי האשה נינהו ואם בא למכור אינו מכור וכן נמי ליכא לאוקמינהו בחזקת האשה דלאו בידה נינהו. ועוד שאם פחתו או הותירו הכל לבעל הילכך כיון שאין מוחזק מחבירו והללו באים לירש והללו באים לירש יחלוקו. אבל במתניתין דנפל הבית עליו ועל אמו קיימא לן כרבי עקיבא כיון דשקלינן וטרינן אליביה ומאי בחזקתן בחזקת יורשי האם. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק ה' דנחלות. אבל תמהני בזו שפסק שם באב שנשבה ומת בן בתו במדינה ואינו ידוע אם האב מת בשביה קודם דיחלוקו ולא ידעתי למה שאף בזו הוחזקה נחלה לשבט האם דכמתניתין ממש היא שבשניהם היינו טעמא לפי שאין הבן יורש את אמו בקבר וברייתא דתניא יחלוקו משמע דכתנא קמא דמתניתין אתיא דאמר נמי בנפל הבית עליו ועל אמו דאלו ואלו מודים שיחלוקו ולא ידעתי טעם לדבריו כלל. הר"ן ז"ל. עיין במגיד משנה שם.

בא"ד אמר רב אסי נוטל כו' אז יחזור על האחין אי כלקוחות שלא באחריות אז לא יחזור על האחין ולכך נוטל רביע כו' עכ"ל כצ"ל:

גמ' יורשי הבעל ורא"א בחזקת יורשי האשה כו' כי סליק ר' זירא קם בשיטתיה דר' אילא כו' כצ"ל:

בפרשב"ם בד"ה ומתמה גמ' לוה מאי מפיק כו' יוציא מיד הלקוחות מה שמכר להן אביו או הוא עכ"ל נראה מפירושו למאי דס"ד בן שלוה כו' לא מיירי בבן הבן שמוציא מיד הלקוחות אלא הבן שלוה גופיה מוציא מיד הלקוחות ומת דקאמר לא קאי אבן אלא אאביו אבל התוס' הבינו גם למאי דס"ד בן שלוה כו' נמי הא דקאמר בנו מוציא כו' היינו בבן הבן ומקשה כיון דלא לקחו מאביו כלום אלא לוה מהם מאי מפיק שייך ביה שהרי אינו בחזקתן וק"ל:

תוס' בד"ה הואיל והוחזקה כו' סובר כיון דתטלם כו' עכ"ל כצ"ל:

גמ' קם רבה בשיטתיה דר' זירא נ"ב לרשב"ם לא גרס אבל ברי"ף ורא"ש גריס שפיר:

ר"ש בד"ה בחזקת מי כו' דקאמרי ב"ה הס"ד:

בד"ה מ"ט כו' באותו שבט של אם כצ"ל:

בד"ה אלא אי אתמר כו' ומוקי למתניתין יורש אחוה דההיא קשיא וכו' והתלמוד מפרש דלא תסייעיה ממתניתין ולעולם קשה בדיני ממונות כו' כצ"ל והד"א:

ר"ש בד"ה נפל הבית. (בסופו). וירשתי כל הנכסים. כצ"ל:

ר"ש ד"ה אלו ואלו. ותנן ספק בן תשעה לראשון כו' וחייבין א"ת. כצ"ל ומלת עליו מיותרת:

ר"ש ד"ה אלא אי איתמר. בא חנוך בן ראובן ומוציא כו'. כצ"ל:

בא"ד וכשם שהראוי אינו משתעבד כך אינו נמכר. לעיל (קנ"ז) בד"ה אלא כי תיבעי לך כתב דאלמוה רבנן לשעבוד יותר מקנין כ"כ התוס' כאן. וא"כ הוה מכירה ק"ו משעבוד:

תד"ה הואיל. כיון דתטלם כשתצא. הוא כדפסקינן ביבמות (ס"ו ב') כר"י דהדין עמה:

אמר רבי שמלאי עדא אמרה בן עזאי תלמיד חבר דרבי עקיבא הוה דקאמר שבאת לחלוק וכו'. וכי האי גוונא אמרו פרק תפלת השחר דף כ"ז דרבי ירמיה בר אבא תלמיד חבר דרב הוה דקאמר ליה מי בדלת ולא א"ל מי בדיל מר ע"ש:

גמ' בחזקת מי. הנכסים דקאמרי בית הלל נכסים בחזקתן בחזקת מי קאמרי בית הלל: בחזקת יורשי האשה. הוא דקאמרי לה דהיא הנעלת ליה מבית אבוה: בחזקת יורשי הבעל. שאם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לו ויכול היה למוכרן הלכך לא דמי לנכסי מלוג: יחלוקו. כדמפרש לקמן הואיל והללו באין לירש הכל והללו באין לירש הכל יחלוקו שהרי לשניהם יש טענת חזקה כדפרישית היא הנעלת ליה מבית אבוה והוא מתוך שקיבל אחריות עליו קנאן והרי הן כממונו והאי דאמרי בית הלל נכסים בחזקתן היינו בחזקת שניהן ויחלוקו: מתני' נפל הבית עליו ועל אמו. כגון שנפל הבית על רחל אשת יעקב באלמנותה ועל יוסף בנה מיעקב ולא היה לה עוד בן מיעקב ולא מאיש אחר שעכשיו טענותיהן שוות שיורשי האם כגון אחיה מאביה אומרים הבן מת ראשון והיא מתה אחרונה וירשנו כל נכסיה ויורשי הבן כגון ראובן בן יעקב מלאה טוען כל הנכסים ואומר רחל מתה תחלה וירש יוסף את כל נכסיה ואח''כ מת הוא וירשנו כל הנכסים: אלו ואלו מודים שיחלוקו. דשניהם באין מכח טענת ירושת נכסים שהוחזקה בהן האשה לבדה בחייה באלמנותה בלא בעל ולא דמי לנפל הבית עליו ועל אביו דלעיל דהתם זה בא מכח ירושה וזה בא בטענת שטר חוב וגם נפל הבית עליו ועל אשתו יש שם נכסים שמוחזק בהן בעלה ויש שם נכסים שמוחזקת האשה בחזקת אביה אבל הכא כל הנכסים הוחזקה בהן וקנאתן לאחר מות בעלה ואבד כח בעלה וזכותו מהן וכיון ששניהן באין בחזקת ירושה ותובע כל אחד כל הנכסים הוו ספק וספק וחולקין הלכך לא מיתוקמא אלא כגון שלא נשאר לרחל שום זרע אבל אם יש לה עוד בן כגון שיש לה שני בנים לרחל יוסף מיעקב ובנימין בנה מאיש אחר שהוא אחי יוסף מאמו וראובן בן יעקב מלאה אומר רחל מתה תחלה וירש יוסף חצי נכסיה ואתה החצי ואחר כך מת יוסף וירשתי חלקו ובנימין אומר לא כי אלא יוסף מת תחלה ואחר כך מתה אמי וירשתי כל נכסי' על זאת נשאלתי מרבותי שבלותי''ר ותשובותיי להם בסוף הפרק צרופות ובחונות ואומר אני שאין לראובן כאן כלום משום דהוי בנימין יורש ודאי במקצת וראובן ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי שכל מקום ששנים באים מכח ירושה ויודעין לטעון מכח מי הן באין לירש וכל אחד תובע כל הנכסים יחלוקו דהוי ספק וספק וחולקין כגון במתני' שנפל הבית עליו ועל אמו ואין לרחל עוד בן אחר אלא זה המת בלבד וכל היכא שהאחד תובע את הכל והאחד תובע החצי הנה זה שתובע הכל קרוי ודאי הואיל והוי ודאי במקצת ואידך ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי והנני מביא ראיה מן השמועות הפסוקות בפרק החולץ (יבמות דף לה:) דתנן ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון יוציא והולד כשר וחייבין עליו אשם תלוי ואמרינן בגמרא (שם דף לח.) ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא שהוא אביו של יבם ספק אמר אנא בר מיתנא אנא ופלגא דידי ויבם אמר ליה את ברא דידי את ולית לך ולא מידי הוי יבם ודאי וספק הוי ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי מינה שמעינן דכ''מ שהאחד יורש במקצת והשני ספק אם יש לו חלק בנכסים או לא דודאי יורש את הכל הלכך מתני' דנפל הבית עליו ועל אמו דאמרי' יחלוקו לא מתוקמא אלא כגון שאין לאם בן אחר אלא זה המת שעכשיו טענותיהן שוות שיורשי האם תובעין כל הנכסים ויורשי הבן תובעין כל הנכסים הוו להו ספק וספק וחולקין דומיא דסבא ויבם בנכסי ספק או סבא וספק בנכסי יבם שחולקין כדאמרינן בהחולץ אבל אם יש לה בן שני קיים יזכה בכל הנכסים דהוי איהו ודאי במקצת ויורשי הבן ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי: אמר ר''ע מודה אני בזו כו'. משום דנקט תנא קמא לישנא דמודים אמר איהו נמי מודה אני כלומר ואני מודה וחולק עליך דלדברי ב''ה נמי אמרינן הכא נכסים בחזקתם ובגמרא מפרש בחזקת מי וטעמא נמי מפרש: אמר ליה בן עזאי על חלוקין [וכו']. דבית שמאי [ובית] הלל דלעיל אנו מצטערין על שלא הושוו לדעת אחת ואתה באתה לחלוק ולומר חולקין היו בית שמאי ובית הלל במה שחביריך אומרים שהן שוין: גמ' בחזקת מי. אדר' עקיבא קאי: בחזקת יורשי האם. כדמפרש לקמיה הואיל והוחזקה נחלה לאותו השבט שכל ימי חיי האשה לאחר שמת בעלה היה כל ממונה בחזקתה והרי היא משבט אביה ואפילו כתובתה ותוספתה שגבתה מבעלה משבאו לידה הרי הן בחזקת שבט אביה שהיא מתייחסת אחר שבט אביה: בחזקת יורשי הבן. דמשמת בעלה היה בן ראוי ליורשה קודם לכל קרוביה מצד האב: קם רבה בשיטתיה דרבי זירא לא גרסינן ליה ובפר''ח נמי לא גרס ליה: אמר ר' זירא שמע מינה אוירא דארץ ישראל מחכים. שמשעליתי לא''י נתתי את לבי לצאת משיטתי הראשונה ולעמוד על אמיתת דברים: מאי טעמא. הדר ביה ר' זירא: באותו השבט. של אם: יש גורסין כאן בעו מיניה מרב ששת בן מהו שיירש כו' ולקמיה מפרשינן לה: עדא אמרה. זאת אומרת עדא כמו הדא: תלמיד חבר. פשיטא לן דמתחלה היה תלמידו והדא אמרה דלבסוף היה חבירו דקאמר ליה שבאת ולא קאמר שבא רבינו: שלחו מתם בן שלוה כו'. משבשתא היא ולקמן מתרץ לה ומשום דבמסקנא דייק לה ממתניתין דנפל הבית עליו ועל אביו נקט ליה הכא ונראית גירסת רבינו חננאל דגרס לה מקמי נפל הבית עליו ועל אשתו דהא על משנת נפל עליו ועל אביו הוקבעה בגמרא דמינה מייתי לה ראיה להך מילתא: ומתמה גמרא לוה מאי מפיק. וכי בשביל שלוה ממון בחיי אביו יוציא מיד הלקוחות מה שמכר להן אביו או הוא: אלא אי איתמר הכי איתמר בן שמכר בנכסי אביו כו'. כגון ראובן שמכר חלקו הראוי לירש בנכסי יעקב אביו ומת ראובן בחיי יעקב אביו ואח''כ מת יעקב בא חנוך בן ראובן ומוציא הנכסים שמכר ראובן אביו מנכסי יעקב מיד הלקוחות מפני שהן ראוי ולא באו ליד ראובן מעולם שיזכו בהן לקוחות מכחו וכשם שהראוי אינו משתעבד כך אינו נמכר כדתנן בבכורות בפרק יש בכור לנחלה (דף נב:) ולא האשה בכתובתה ולא הבנות במזונותם ולא היבם כולם אין נוטלין בשבח ולא בראוי כבמוחזק וכן הלכה ולא חיישינן להאי דדחי במסקנא ומוקי למתני' ביורשי אחוזה דההיא קשיא וההיא פירוקא אינו אלא להקשות על מה שאמר וזו היא שקשה בדיני ממונות והתלמוד מפרק דלא תסייעיה ממתניתין ולעולם קשה בדיני ממונות ומכל מקום אע''פ שקשה בדיני ממונות כן הלכה כדשלחו מתם קשה היא וכן הלכה כמותה אפס דין קשה הוא בלא טעם כדמפרש ואזיל:

שחלקו ובא בע''ח ונטל חלקו של אחד מהם כו' כי אמר רב אסי נוטל רביע בקרקע ורביע במעות ומסיק דמספקא ליה אי הוו כלקוחות שלא באחריות פי' דאי כיורשים הוו אז יחזרו על האחין אי כלקוחות [שלא] באחריות הוו אז [לא] יחזרו על האחין ולכך נוטלין רביע ואמאי נוטלו הא הוו להם אחיהם ודאי בפלגא והם ספק בחלקם ואין ספק מוציא מידי ודאי וע''ק דהלכתא בלא טעמא הוא שבשביל שהוא ודאי בחלק זה יהא ודאי בחלק אחר ע''כ נראה לר''י כמו שתירץ ריב''א דהכא מיירי שפיר שיש לה בנים אחרים לאם והא דקרי ליבם ודאי לפי שהוא יורש הסבא ודאי אבל הספק אינו יורש ודאי הסבא אבל הכא הוי אלו ספק כמו אלו בחלק המגיע לבן ולא שייך כאן כלל ספק וודאי: אמר ר''ע מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן. אין לפרש כמו שפירש''י בב''מ פרק המפקיד (דף לז: ושם) דר''ע שמותי הוה מתלמידי ב''ש דהא הלכה כמותו מחבירו וגם בפ''ק דיבמות (דף טז) פליג ר''ע בצרת הבת . על בית שמאי ועוד מאי באת לנו לחלק את השוין הלא כיון דב''ש מודו בהא דנכסים בחזקתם כ''ש ב''ה ע''כ נראה לפרש מודה אני בזה למאן דמפרש בגמרא בחזקת יורשי האם הוו מודה אני בזה אע''ג דס''ל כבית הלל דכתובה הוי בחזקת יורשי הבעל אלו הוי בחזקת האם ולמאן דאמר בחזקת יורשי הבן הו' מודה אני בזה אע''ג דנכסי מלוג הוו בחזקת יורשי האשה הכא מודינא דהוו בחזקת יורשי הבן: הואיל והוחזקה נחלה באותו שבט. וא''ת בנפל הבית עליו ועל אשתו אמאי לא אמר בחזקת יורשי האשה מהאי טעמא וי''ל כיון דהכניסתם לו אם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לו הוי כמוחזק ולמ''ד בחזקת יורשי האשה סובר כיון דתטלם כשתצא וגם הכניסתם לו הוו בחזקתן. מ''ר: . לוה מאי מפיק. הלא לא לקחו מאביו כלום ואינם בחזקתן: '

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד