בבא בתרא סז ע"ב

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף סז - ב

אמר (רבה) [רבא] אמר רב נחמן: החזיק בחולסית קנה מצולה.

והוינן בה: פשיטא, שקנין החזקה בחולסית מועילה לקנות את המצולה דהא אמר שמואל: מכר לו עשר שדות בעשר מדינות, כיון שהחזיק הקונה באחת מן השדות, ועשה בו קנין חזקה - קנה כולן ^[11]!

ומתרצינן: מהו דתימא: התם בעשר שדות הוא שהועיל הקנין חזקה לכל השדות משום דסדנא דארעא חד הוא, שתשתית הארץ אחד הוא, וכל השדות שקנה תשמישן שוה, לכן הועיל הקנין באחת מן השדות לקנות את כל השדות, אבל הכא בקונה חולסית ומצולה - אין תשמישן שוה, שהרי הא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד, והיינו חושבים לומר, שלא מועיל קנין חזקה בחולסית לקנות את המצולה.

קא משמע לן רבא, שגם כשאין תשמיש שני הקרקעות שוות, כיון שמחוברות זו לזו בסדנא דארעא, קונים בקנין חזקה אחת את כולם.

מתניתין:

המוכר את בית הבד - בית שסוחטים בו זיתים לשמן, מכר עם בית הבד את הים - כלי עגול שהשמן יורד לתוכו, ואת הממל - אבן נקובה שמכניסים בה עץ ומפרכים בה את הזיתים, ואת הבתולות - כלונסאות של ארז שמעמידים בהן את הקורה של בית הבד, וכל אלו קבועים הם שם, לכן נכללים במכירת בית הבד.

אבל לא מכר את העבירים - קרשים שנותנים על הזיתים הכתושים, ומורידים עליהם את הקורה כדי לכבשם, ואת הגלגל - שמגלגלים בו את הקורה להעלותה ולהורידה, ואת הקורה - שטוענים על הזיתים לכבשם ולסחוט את שמנם, כל אלו מיטלטלים הם, ואינם מכורים עם בית הבד.

ובזמן שאמר לו המוכר ללוקח: הוא וכל מה שבתוכו, שמוכר לו את בית הבד וכל מה שבתוכו, הרי כולן מכורין, כל תשמישי בית הבד מכורין עמו ^[12].

רבי אליעזר אומר: המוכר את בית הבד - מכר את הקורה אף שהיא מיטלטלת, כיון שהיא עיקר בית הבד.

גמרא:

מבארת הגמרא: מה פירוש ים המוזכר במשנה - טלפחא [עדשים], שהוא הכלי העגול [כעדשה] שבו שמים את הזיתים לכתישה ^[13].

מה פירוש ממל המוזכר במשנה - אמר רבי אבא בר ממל: מפרכתא, היינו אבן נקובה כעין מכתשת שבה מכניסים את הזיתים ופורכים וכותשים אותם על ידי עלי של עץ ^[14].

מה פירוש בתולות המוזכרות במשנה - אמר רבי יוחנן: אלו כלונסות עמודים של ארז שמעמידין בהן את הקורה. שמעמידים בראש הגת משתי צידי הגת שני עמודים וקובעים בריח ביניהם, ועל הבריח מעמידים את הקורה.

מה פירוש עבירים המוזכרים במשנה - כבשי, לוחות עץ שמניחים על הזיתים בבית הבד, ועליהם מורידים את הקורה, ואינם נמכרים יחד עם בית הבד, כיון שהם מיטלטלים.

מה פירוש גלגל המוזכר במשנה - חומרתא, בורג גדול שבאמצעותו היו מעלים ומורידים את הקורה ^[15].

מה פירוש קורה המוזכר במשנה - קורה הכבידה של בית הבד שכובשים בה את הזיתים.

תנו רבנן בברייתא: המוכר בית הבד - מכר את נסרים ^[16] הקבועים בבית הבד ומונחים סביב הזיתים כדי שלא יתפזרו לצדדים כאשר מכבידים עליהם עם הקורה.

ואת היקבים - מקום מאגר השמן, ואת המפרכות שבהם פורכים וכותשים את הזיתים לפני הכבישה.

ואת הריחים התחתונות - האבן התחתונה הקבועה, אבל לא את העליונה.

שתהליך הוצאת השמן מן הזיתים הוא, שקודם מפרכים את הזיתים במפרכות, ואחר כך טוחנים אותם בריחים, ואחר כך עוצרים אותם תחת הקורה בבית הבד. כמבואר במנחות [פא א].

ובזמן שאמר לו המוכר ללוקח: הוא וכל מה שבתוכו מכורים לך - הרי כולן מכורין.

בין כך ובין כך, גם אם אמר: כל מה שבתוכו אני מוכר לך, לא מכר ללוקח, לא את העבירים - לוחות שמניחים על הזיתים תחת הקורה בשעת כבישה, ולא את השקין העשויים משערות העיזים, ולא את המרצופין - שקים העשויים מעור, שנושאים בהם את הזיתים, שכל אלו מיטלטלים הם, ואינם שייכים דווקא לבית הבד ^[17]. רבי אליעזר אומר: המוכר בית הבד - מכר את הקורה שכובשים בה את הזיתים, משום שלא נקרא בית הבד אלא על שום קורה שהיא קרויה בד, והיא עיקרו של בית הבד.

מתניתין:

המוכר את המרחץ - הוא בית העשוי להתרחץ בו, ויש בו שלושה חדרים זה לפנים מזה, הפנימי מיועד לרחיצה, ובאמצעי פושטים בגדיהם, ובחיצוני עומדים לבושים, וכל החדרים נכללים במכירה, אבל לא מכר את הנסרין, לוחות עץ הנתונים על גבי קרקע המרחץ, שלא ייכוו רגלי הרוחצים מחום הקרקע או שלא יתלכלכו רגליהם ^[18], ואת הספלין שממלאים בהם מים לרחיצה, ואת הבלניות - מגבות, ויש מפרשים ווילונות שבפתח.

שכל אלו תשמישים המיטלטלים הם, לכן אינם מכורים בכלל מרחץ.

בזמן שאמר לו המוכר ללוקח: היא וכל מה שבתוכה אני מוכר לך - הרי כולן מכורין, אף כל תשמישיו המיטלטלים.

בין כך ובין כך, אפילו אמר לו: הוא וכל מה שבתוכו אני מוכר לך, לא מכר בכלל המרחץ, לא את המגורות של מים - בריכות המספקות מים למרחץ, ולא את אוצרות של עצים, שמכונסים בהם עצים לחמם בהם את המרחץ.

והטעם, לפי שאין אלו תשמישים המיוחדים למרחץ כמו אלו שנימנו לעיל, כיון שהם משמשים אותו גם בביתו ולא רק בבית המרחץ.

גמרא:

תנו רבנן בברייתא:

המוכר את המרחץ - מכר את בית הנסרין - חדר שמאכסנים בו את הנסרים בגמר הרחיצה, ואת בית היקמין - חדר שמאכסנים בו את הסודרים שעוטפים בהם את הראש מחמת חום המרחץ, ואת בית הספלים - חדר שמאכסנים בו את הספלים המשמשים לרחיצה, ואת בית הוילאות - חדר שמאכסנים בו את המגבות או את הוילונות.

אבל לא כלל במכירת המרחץ את נסרין עצמן, ולא יקמין עצמן, ולא ספלים עצמן, ולא וילאות עצמן, שכל אלו מיטלטלים הם.

ובזמן שאמר לו המוכר ללוקח: היא וכל מה שבתוכה אני מוכר לך - הרי כולן מכורין, אף כל תשמישיו המיטלטלים.

הערות

^[11] כתב הסמ"ע שדין זה אינו דווקא במכר לו י' שדות, אלא הוא הדין בי' בתים, אף על פי שהם מופסקים ומחולקים כל אחד בנין בפני עצמו, מכל מקום הקרקע שהבתים עומדים עליהם מצרפן אפילו הם בעשר מדינות. [וכ"כ היד רמה סוף אות נ', והנמוקי יוסף, והובא ברמ"א קצב יב].

^[12] אבל שאר תשמישין שאינם מתשמישי בית הבד, אלא מונחים בתוכו להשמר, אינן מכורים. רשב"ם.

^[13] התוס' בנדה [סה א ד"ה הדפין] והר"ש [סוף טהרות] פירשו, שנקרא "ים" - על שם שהמשקין יוצאין על ידו בשפע כמין ים.

^[14] כך פירש הרשב"ם בלשון ראשון, ובלשון אחרת פירש שהכוונה לעלי מעץ שבו פורכים את הזיתים, וכן פירש המאירי. ובפירוש המשניות פירש כהר"י מיגש, שהיא האבן העליונה הטוחנת את הזיתים שבטלפחא.

^[15] כך פירשו הרשב"ם, הר"י מיגש, והרמב"ם בפירוש המשניות. אבל הערוך והרע"ב פירשו, שהכוונה לאבן עגולה עם נקב באמצעה, כעין טבעת, ואותה היו מניחים על ראש הקורה, כדי להכביד על הקורה שעל הזיתים.

^[16] בר"י בן חכמון גרס "את הסירים", ופירש בשם רבינו יוסף הלוי, שהוא הבור שיורד אליו השמן היוצא מן הזיתים בשעה שנכבשים תחת הקורה. וביד רמה [סוף אות נב] כתב: ואת הסירים, שמחמין בהן מים ליתן על גבי זיתים כדי שיצא שמנן. והר"י מיגש גרס "בית האסורים", ופירש שהוא כעין בור לקבל בו את השמן היוצא מן העצירה.

^[17] רב האי גאון כתב, כי כיון שמשנתינו כתבה בסתם שכולם מכורים, הרי זה כולל גם את העבירים והגלגל והקורה. ושלא כדברי הברייתא. וכ"כ היד רמה אות נב, והנמוקי יוסף, ופסקו הלכה כמשנתינו. הרמב"ם [מכירה כה ז] פסק כהברייתא, ובכסף משנה וכן בבית יוסף [סי' רטו] תמה מדוע לא פסק כהמשנה. ועיין בחסדי דוד שתירץ שהדברים הכלולים במכר בית הבד, תלוי בצורת השימוש בבית הבד, ולכן נחלקו הברייתא והמשנה, כיון שהיו ממקומות שונים והיו משתמשים בבית הבד באופן שונה. עיי"ש.

^[18] כך פירשו הרשב"ם והמאירי, אבל התוספות פירש שאלו הם נסרים שהיו מניחים על המים שבבריכה כדי שלא יצטננו. והר"י מיגש מפרש שמדובר בנסרים העשויים כעין איצטבאות שעליהם מניחים כלים, או יושבים עליהם. והרמב"ם פירש, שהם מדפים שמניחים עליהם את הבגדים.

אמר רבה אמר רב נחמן: אם החזיק בחולסית קנה בכך אף את המצולה. ותוהים: פשיטא [פשוט] שכן הוא, דהא [שהרי] אמר שמואל: מכר לו עשר שדות בעשר מדינות, כיון שהחזיק באחת מהן — קנה כולן! ומסבירים: מהו דתימא [שתאמר]: התם [שם] שיש לשדות שימוש אחד, הוא שאנו אומרים שיקנה, משום דסדנא דארעא חד [שהסדן, התשתית של הקרקע אחד] הוא, אבל הכא הא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד [כאן זה שימוש לחוד וזה שימוש לחוד] ולא יקנה, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שבכל זאת בחזקה שמחזיק אחת מהן קונה אף את השניה.

א משנה המוכר בית הבד — מכר בכלל זה את הים ואת הממל ואת הבתולות, שהם מכשירי בית הבד (ועניינם מבואר בגמרא), מפני שכולם קבועים בקרקע בית הבד. אבל לא מכר בכלל בית הבד את העבירים ואת הגלגל ואת הקורה, שהם מכשירי בית הבד המיטלטלים. ובזמן שאמר לו שהוא מוכר "הוא (בית הבד) וכל מה שבתוכו" — הרי כולן מכורין. ר' אליעזר אומר: המוכר בית הבד — מכר את הקורה משום שהיא עיקרו של בית הבד.

ב גמרא ומבארים את המונחים השונים הנזכרים במשנה: "ים" — טלפחא (=עדשה), שהוא המקום העגול שבו שמים את הזיתים לכתישה, קודם כבישתם. "ממל" — אמר ר' אבא בר ממל: הכוונה היא למה שקרוי בארמית מפרכתא, המכשיר בו פורכים וכותשים את הזיתים. "בתולות" — אמר ר' יוחנן: אלה כלונסות עמודים של ארז שמעמידין בהן את הקורה. "עבירים" מהם? הריהם מה שנקרא בארמית כבשי, לוחות עץ שמניחים על הזיתים, ועליהם מורידים את הקורה. "גלגל" — חומרתא, אבן עגולה שמניחים על הקורה. קורה — היא הקורה הכבידה של בית הבד שכובשים בה את הזיתים.

ומביאים, תנו רבנן [שנו חכמים]: המוכר בית הבד — מכר את נסרים שקבועים להחזיק בהם זיתים, ואת היקבים מקום מאגר השמן, ואת המפרכות שבהן פורכים וכותשים את הזיתים לפני הכבישה, ואת הריחים התחתונות האבן התחתונה, הקבועה, אבל לא את העליונה, ובזמן שאמר לו: "הוא וכל מה שבתוכו" — הרי כולן מכורין. בין כך ובין כך, גם אם אמר "כל מה שבתוכו", לא מכר לו לא את העבירים לוחות שמניחים על הזיתים תחת הקורה בשעת כבישה, ולא את השקין ולא את המרצופין (שקי עור) שנושאים בהם את הזיתים, שכולם מיטלטלים, ואינם שייכים דווקא לבית הבד.

ר' אליעזר אומר: המוכר בית הבד — מכר את הקורה שכובשים בה את הזיתים, משום שלא נקרא בית הבד אלא על שום (שם) הקורה שהיא הקרויה בד (עץ), והיא עיקרו של בית הבד.

ג משנה המוכר את המרחץ — לא מכר את הנסרין ששמים על רצפת בית המרחץ ואת הספלין ואת הבלניות (וילונות). בזמן שאמר לו: "היא וכל מה שבתוכה" — הרי כולן מכורין. בין כך ובין כך, לא מכר לו לא את המגורות (מאגרים) של מים ולא את אוצרות של עצים, שעליהם צריך לעשות הסכם מפורש.

ד גמרא תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: המוכר את המרחץ — מכר את בית הנסרין (מחסן הנסרים) ואת בית היקמין (מחסן של כלים בשם זה) ואת בית הספלים ואת בית הוילאות, אבל לא מכר את הנסרין עצמן ולא את היקמין עצמן, ולא את הספלים עצמן ולא את הוילאות עצמן, לפי שהם מיטלטלים, ובזמן שאמר לו: "היא וכל מה שבתוכה" — הרי כולן מכורין. בין כך ובין כך, לא מכר לו את הבריכות המספקות לו מים, בין

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

Rabba actually said that Rav Naḥman said: If one sold another a sand field and a pond, and the buyer took possession of the sand field, he has also acquired the pond. The Gemara asks: This is obvious, as Shmuel says: If one sold ten fields to another in ten different regions, once he takes possession of one of them, he has acquired them all. The Gemara explains why Rav Naḥman’s statement was nevertheless necessary: It is necessary lest you say that there, in the case of the ten fields, the land is all located in one geographic block with a single use, and therefore all the fields are acquired together. But here, in the case of the sand field and the pond, this, the sand field, has a distinct use, and that, the pond, has a distinct use, and therefore taking possession of one of them should not effect acquisition of the other. Therefore, Rav Naḥman teaches us that if the buyer took possession of the sand field, he has acquired the pond as well.

MISHNA: One who sells an olive press without specifying what is included in the sale has sold with it the yam and the memel and the betulot, the immovable elements of the olive press. But he has not sold with it the avirim and the galgal and the kora, the movable utensils of the olive press. When the seller says to the buyer: I am selling you it and everything that is in it, all these components are sold along with the olive press, even the movable utensils. Rabbi Eliezer says: One who sells an olive press has sold the kora as well, as it is the most fundamental element of the olive press.

GEMARA: The Gemara explains the terms used in the mishna. The yam is the lentil, the round stationary container into which the olives are placed before being crushed. As for the memel, Rabbi Abba bar Memel said: This is the crusher, the utensil used to pound and crush the olives. As for the betulot, Rabbi Yoḥanan said: These are the cedar posts [klonsot] that support the beam of the olive press. The avirim are the pressers, wooden boards that are placed on top of the crushed olives, and upon which the beam is lowered in order to press the olives. The galgal is the ḥumrata, a round stone that is placed on the beam to weigh it down. The kora is the heavy wooden beam used to press down upon the olives and thereby extract the oil.

The Sages taught in a baraita (Tosefta, 3:2): One who sells an olive press without specifying what is included in the sale has sold with it the boards that are fixed in place to hold the olives; and the vats for collecting the oil, and the crushers, used to pound and crush the olives before pressing them, and the lower millstone, i.e., the stationary millstone base; but not the upper millstone. But when the seller says to the buyer: I am selling you it and everything that is in it, all these components are sold. Both in this case, where he executes the sale without specification, and in that case, where he adds the phrase that he is selling everything that is in the olive press, he has not sold the wooden boards that are placed on top of the crushed olives when they are being pressed, nor has he sold the sacks, nor has he sold the leather bags for carrying the olives, as these are all movable goods that are not specifically part of the olive press.

Rabbi Eliezer says: One who sells an olive press has sold the heavy wooden beam used to press down upon the olives, as it is called an olive press [beit habad] only due to this beam, the most essential part of the press, and this beam is otherwise known as a bad.

MISHNA: One who sells a bathhouse without specifying what is included in the sale has not sold with it the boards that are placed on the floor, nor has he sold the basins or the curtains [habilaniyot]. When the seller says to the buyer: I am selling you it and everything that is in it, all these components are sold along with the bathhouse. Both in this case, where he executes the sale without specification, and in that case, where he adds the phrase that he is selling everything that is in the bathhouse, he has not sold the tanks of water, nor has he sold the storerooms for wood, as an explicit sales agreement is required for these matters.

GEMARA: The Sages taught in a baraita (Tosefta, 3:3): One who sells a bathhouse without specifying what is included in the sale has sold with it the storeroom for the boards, and the storeroom for the implements called yekamin, and the storeroom for the basins, and the storeroom for the curtains [vilaot], but he has not sold the boards themselves, nor the yekamin themselves, nor the basins themselves, nor the curtains themselves. When the seller says to the buyer: I am selling you it and everything that is in it, all these components are sold along with the bathhouse. Both in this case, where he executes the sale without specification, and in that case, where he adds the phrase that he is selling everything that is in the bathhouse, he has not sold him the pools that supply him with water, whether

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

קמ"ל. דאפי' הכי קנה דסדנא דארעא כלומר כל הקרקע חד הוא:

פיסקא ים טלפחא. לועזין מיי"ש שאוצרין בהו:

ממל. מפרכתא. זה כמו קורנס שמפרכין בו ^א)נראה דצ"ל הזיתים.הענבים שהן עיקר תשמישי הבד:

כלונסאות. אלו עצים שעומדים מיכן ומיכן לקירה ונקובין ומשימין בריח מזה לזה ומעמידי' הקורה על הבריח. עכירין כבשי אותן קצעין שמשימין על הקרשים (דין): קורה קורה ממש:

הנסרים. הם הקרשים שמשכיבין על גבי התמד ויש אומרי' אלו אותם שמקיפין אותן סביב לתמד וקושרין שלא יתפזרו הענבים אילך ואילך:

היקבים. הם הסלים שמביאין בהם הזיתים מן השדה לבית הבד:

ריחים התחתונים. שהיו טוחנים בהן הזיתים ואחר כך משימין הזיתים ביקב כדי להוציא השמן יפה וכל הני שייכי לבית הבד לפיכך נמכרין הם:

העליונה. דהיינו הרכב אינה נמכרת דלא שייכא היא בהדי בד בלבד:

השקין. אלו השקין עצמן שהיו מביאין הענבים או הזיתים בהם לאותו כלי שהוא חוץ לכרם שהוא הולך ובא מכרם לבד ומבד לכרם והוא עשוי מן עור מרצופין שלועזין מאל"ש:

פיס' הנסרים. בית המרחץ שלהן היה עשוי מאבני שיש וכשהאש בוער מתחתיו מתחמם השיש מאד ומשימין נסרים על גבי הרצפה של שיש כדי שיעמדו עליהן הרוחצין:

ספלים. גביעין שמזריקין מהן המים עליהן:

הוילאות. אלו הבגדים שפורשין כנגדן לפתח המרחץ כעין וילון. כל הני לא שייכי למרחץ:

מגורות המים. מקוואות המים שמכניסין אותן דרך סילון למרחץ:

מכר את בית הנסרים. שמצניעין שם הנסרים כן הכי נמי בית היקמין:

יקמין. אלו בגדים שמעטפין ראשיהם במרחץ מפני החום שלא יזיק להם בראשם וכל הני בנינים שייכי למרחץ ולא הוי מטלטלין דה"נ קתני מתני' לקמן:

המשנה הרביעית והכונה יבאר בה מכירת בית הבד ואמר על זה המוכר בית הבד מכר את הים ואת הממל ואת הבתולות אבל לא מכר את העמודים ואת הגלגל ולא את הקורה בזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כלן מכורין ר' אליעזר אומר המוכר את בית הבד מכר את הקורה אמר הר"ם ים האבן שטוחנין בו את הזיתים וממל האבן שטוחנין את הזיתים למעלה בתולות כלונסות של ארז שמעמידין בהם את קורת הבד העמודים הם הנסרים הכבדים שמכבידין אותן את האמתחות ששמין בהם את הזיתים הכתותין ועליהם נתלית האבן וכובשן וגלגל שמגלגל האבן ומגביהה אותה ומכביד על הזיתים והשמן יוצא:

אמר המאירי המוכר בית הבד בסתם מכר את הים ופירשו בגמ' אבן גדולה ועגולה בנויה על גבי אצטבא וצוברין בה מזיתי המעטן וכותשין אותה לתוכה ואת הממל והוא העלי שכותשין בו זיתים אלו קודם שיעצרום בקורה ואת הבתולות והם כלונסות של ארז עומדין זקופים זה מכאן וזה מכאן לצרך לולין לשני ראשי הקורה להעמידה גבוהה שלא תפול על הזיתים בעת שאדם דש את הזיתים עד שיגלגלוה דרך בם והם תקועים מצד ראשיהם התחתונים בגופו של בד ומפני זה נמכרים עמו אבל לא מכר את העמודים והם לוחות ונסרים רחבות ומעמידין אותם על הזיתים והקורה טוענת על אותן הלוחות ולא את הגלגל והוא העץ הנקוב הסובב את הלול ובהיקפו מורידין את הקורה או מעלין ולא את הקורה ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו כלם מכורים וגדולי המחברים פסקו שאף בזו לא מכר את הגלגל ואת הקורה כבריתא האמורה בגמ' והוא תמה ור' אליעזר אומר מכר את הקורה והלכה כת"ק ובגמ' הוסיפו על דברים אלו שמכר את הנסרים והם לוחות עשויות כמין סלון מונחות בפי בית הבד והשמן זב דרך בו ליקב וכן מכר את היקבים והוא הכלי שהשמן יורד לתוכו ובמקום שכובשין אותם בין שתי ריחים מכר את התחתונה שהם נכתשות לתוכו ולא מכר את העליונה הכותשת ואם אמר כל מה שבתוכו הכל מכור אבל לא מכר את השקים או המרצופים והוא מין שקים גם כן וכונסין בהם את הזיתים שלא בבית הבד:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ובאה אחריה המשנה החמישית לבאר ענין החלק החמישי במכירת בית המרחץ ואמר על זה המוכר את המרחץ לא מכר את הנסרים ולא את הספסלים ולא את הוילאות ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כלן מכורין בין כך ובין כך לא מכר את המגורות של מים ולא את האוצרות של עצים אמר הר"ם נסרים לוחות ששמין עליהם הבגדים וספסלים כסאות וילאות כעין יריעות שחוגרין כעין סינר לכסות את הערוה בהם במרחץ:

אמר המאירי המוכר את המרחץ לא מכר את הנסרים והם הנתונים על גבי קרקע המרחץ שלא יכוו רגליהם מחום הקרקע או שלא יטנפו רגליהם ולא את הספסלים העשויים לישב עליהן בחצר ויש גורסין הספלים שנותנין בהם מים לרחוץ ולא את הוילאות שמסתפגין בהם בשעה שיוצאין מן המרחץ ואם אמר הוא וכל מה שבתוכו כולן מכורין ואעפ"כ לא מכר את המגורות של מים והם שמכנסין לתוכן מים ששואבין משם ליתן ביורות בין בימות החמה בין בימות הגשמים ולא את האוצרות שמכנסין העצים לשם:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ומה שנכנס תחת שתי משניות אלו בגמרא אלו הן:

היקמים והם הכלים ששואבין בהם מתוך המגורות הואיל ומיטלטלין הם הרי הם כאלו שהזכרנו שלא נמכרו בכלל המרחץ אא"כ אמר לו הוא וכל מה שבתוכו ומ"מ אע"פ שאמרו שהנסרים והספסלים או הספלים והוילאות והיקמים לא נמכרו אא"כ אמר הוא וכל מה שבתוכו מ"מ מקומות שכל אלו מונחים בהם הרי הם בכללו ונמכרו בכלל המרחץ והוא שאמרו שהמוכר את המרחץ מכר את בית הנסרים ובית היקמים ובית הספסלים ובית הוילאות אבל לא הם עצמם על הדרך שביארנו ואם אמר לו מה שבתוכו כלן מכורים חוץ מן המגורות והאוצרות שנזכרו במשנה ואם אמר לו מרחץ וכל תשמישיו הרי כלן מכורין ויש בזו נסחא אחרת וזה עיקר:

ים טלפחא. היא שקורין לה אלערס"א והיא כמו אבן של ריחיים בנוייה ע"ג איצטבה שעליה טוחנין את הזיתים. מפרכתא. היא ריחיים העליונה שהולכת על הזיתים וטוחנת אותן. כלונסות של ארז שמניחין תחת הקורה ומעמידין אותה עליה בשעה שמגביהין אותן מעל הקופות של זיתים. עכירים כבשי הם כמו לוחין. חומרתא היא שקורין אל"נגול:

תנו רבנן המוכר בית הבד מכר בית הסירים. הוא הבור שיורד אליו השמן בשעה שנכבשין הזיתים תחת הקורה בית היקבים בור שיורד לתוכו היין בשעה שנדרך. ריחיים העליונה לא נתברר לנו איזה הוא:

נ. ומסקנא דאמר רבא אמר רב נחמן מכר לו חולסית ומצולה החזיק בחולסית קנה מצולה במצולה קנה חולסית. מאי חולסית ומאי מצולה. מקום שמוציאין ממנו חול ונקרא חולסית, ואחריו עומק של מים ונקרא מצולה. ואמרינן פשיטא דהא אמר שמואל מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן. ומתמהינן הכי השתא התם סדנא דארעא חד הוא. כלומר עיקר קרקע עולם שכל השדות אדוקין בו אחד היא, וכיון דכולהו שדות חדא תשמישתא נינהו סדנא דארעא משוי להו לכולהו כחדא שדה, אבל הכא דהא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד אימא לא קני חדא בחזקה דאידך, דלא אלים סדנא דארעא לשווינהו כחד דוכתא. ואיכא לפרושי נמי התם עיקר תשמישא דכולהו ארעאתא חד הוא, אבל הכא דהא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד אימא לא קני. קמ"ל. דאפילו היכא דהא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד נמי קני חדא בחזקה דאידך. והוא שהחזיק בה לקנות אותה ואת חברתה. ואין צריך לומר גבי שני בתים דתרויהו חדא תשמישתא נינהו. ודוקא היכא דדעת אחרת מקנה אותן. והוא שנתן לו דמי כולן, כדאוקימנא לדשמואל בפ"ק דקדושין (כז,ב). וכ"ש במתנה דלא שייכי בה דמים. אבל במכר היכא דלא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו. וה"ה במחזיק בנכסי הגר דאין דעת אחרת מקנה אותן, אפילו שני בתים זה לפנים מזה החזיק באחד מהן לקנות את שניהן אותו קנה חבירו לא קנה, ואפילו בשתי שדות ומצר אחד ביניהן כדאיתא בפרק חזקת (לעיל בבא בתרא נג,ב):

ו. המוכר את בית הבד מכר את הים ואת הממל ואת הבתולות אבל לא מכר לא את העבירין ולא את הגלגל ולא את הקורה ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין רבי אליעזר אומר המוכר את בית הבד מכר את הקורה. קסבר לא נקרא בית הבד אלא על שם הקורה. ורבנן סברי אין הכי נמי מיהו בית הבד זבין ליה בד עצמו לא זבין ליה. וקיימא לן כרבנן. חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים, ועוד דהא אסיקנא להא דרבי אליעזר בפירקא דלקמן (בבא בתרא עח,ב) בשיטה, אלמא לית הלכתא כוותיה. (ואהיים) [והים] וממל וכולהו הנהו בגמרא מפרש להו כדבעינן לפרושי לקמן.

וכי תימא מכדי כולהו מתשמישי בית הבד נינהו ולא סלקא תשמישתיה דבית הבד אלא בכולהו, מאי שנא ים וממל ובתולות דמכורין ומ"ש עבירין וגלגל וקורה דאינן מכורין. מסתברא דהיינו טעמא משום דלאו כל בית הבד שכיח ביה כולהו תשמישין דצריכי ליה, אלא איכא בית הבד דלא מטיא ידא דמאריה לאזמוני ביה כולהו מאני תשמישתיה וסמיך במקצתייהו אשאלה ואשכירות למישל ולמיגר מאחריני, וקים להו לרבנן דאפילו בהנך דלא מכפל מרייהו לזמוני ביה כולהו מאני תשמישתיה לא סגיא דלא מזמין בגויה ים וממל ובתולות משום דלא חשיבי וזילי דמיהו וטרח לזמונינהו ולא סמיך אשאלה ושכירות אלא בהנך דיקירי דמיהו, ואמטול הכי לא סמכא דעתיה דלוקח אלא אהנך תשמישין דשכיחי בכל בית הבד. הילכך הנך דסמכא דעתיה דכל לוקח עלייהו מזדבני, אבל שארא אע"ג דהוה ידע דשכיחי ביה כולהו בהאי בית הבד לא מזדבני, דיד בעל השטר על התחתונה ולא זבין ליה אלא בפחות שבתשמישין דשכיחי בבית הבד.

וכי תימא ומאי שנא גבי בית הבד דזבין מקצת תשמישתיה מסתמא ואע"ג דמיטלטלי, ומאי שנא גבי בית וחצר ומרחץ ועיר דלא מזדבן מידי ממאני תשמישתייהו. מסתברא דשאני תשמישתיה דבית הבד, דכיון דלאפוקי משחא קאי, לא חזי לאשתמושי ביה כלל ואפילו על ידי הדחק אלא בהדי מאני תשמישתא. הילכך (מ)הני תשמישתא דשכיחי בכל בית הבד כגופיה דבית הבד דמו, וכי נחית לוקח אדעתא דידהו נחית, ואמטול הכי מזדבני. ואין צ"ל גבי שדה לענין אבנים שהן לצרכה וגבי קנים שבכרם שהן לצרכו דאיכא תרתי, חדא מהאי טעמא דאמרן, ועוד דמחתן אבנים ומוקמי קנים במקום תשמישייהו. ואלו בית וחצר ומרחץ ועיר כולהו מאני תשמישתייהו לאו מעיקרא תשמישי הדבר המכור נינהו אלא צורך חיותא דאינשי נינהו. תדע דכולהו לדירה בלחוד קיימי ואפשר למידר בהו ע"י הדחק בלא מפתח ובלא מכתשת ובלא ריחים. דאיפשר לאיתויי להו קימחה טחונה מדוכתא אחריתי. מפתח נמי לאו מעיקרא תשמישי דידה הוא, דכל כמה דקאי בגויה דביתא לא צריך מפתח. מרחץ נמי, אע"ג דלרחיצה קאי והני תשמישי כולהו מעיקר תשמישי המרחץ נינהו, לאו מילי דאורחיה דבעל המרחץ לאזמונינהו נינהו. דאי עשאו לעצמו לא מייחד ליה מאני תשמישתיה למשבקינהו בגויה אלא כי צריך ליה מייתו ליה למגו ביתיה, ואי לשכר כיון דיקירי עליה לאו אורחיה לאזמוני ליה מאני תשמישתיה לשוכר אלא איהו מוקי לנפשיה לזמן שכירותיה וכי שלים זימניה שקיל דידיה ואזיל.

ומ"ש גבי בית הבד דאע"ג דעביד לשכר נמי אמרת דלא סגיא דלא מזמין ליה מאריה מקצת מאני תשמישתיה דזילי דמיהו. שאני בית הבד, דכיון דלא אפשר לאשתמושי ביה בני אדם הרבה בזמן אחד זה בפני עצמו וזה בפ"ע משום דלא מספיק להו בית הבד, אלא [אי] משתמשי ביה כחדא לא משתמשי ביה אלא בשתוף, לא צריך כלים הרבה ממין אחד. אבל מרחץ, דעביד לאשתמושי ביה כמה בני אדם כאחד, וכל חד מינייהו צריך לאזמוני ליה מאני כל מינא ומינא, טריחא ליה מילתא לבעל המרחץ לאזמונינהו משום דנפישי דמיהו. ועוד דכיון דתדירא תשמישתיהו עבידי דמתברי ומיתכרי ומגנבי. אלא כי מוגר להו בלא מאני תשמישתיה הוא דמוגר להו. וכיון דלאו מידי דשכיח ליה לבעל המרחץ ברוב מרחצאות נינהו לא קני להו, דלאו אדעתא דידהו קא נחית, כדברירנא טעמא גבי שאר תשמישי דבית הבד דלא מזדבני בהדיה.

וכי תימא אי טעמא דמפתח דלא מזדבן בסתמא אגב ביתא משום דלאו מעיקר תשמישי דידה הוא, אמאי לא משנינן הכי אליבא דרבי מאיר. היינו טעמא דכיון דלרבי מאיר דאפילו במידי דאכתי לא אשתמש ביה לדבר המכור ואיפשר דאכתי לא צריך ליה כיון דמתקן להכי מזדבן בהדיה, כל שכן במידי דצריך ליה והוה משתמש ביה ואתי דמזדבן בהדיה:

נא. הרי אמרו המוכר את בית הבד מכר את הים ואת הממל ואת הבתולות אבל לא מכר לא את העבידין ולא את הגלגל ולא את הקורה, ים טלפחא. והוא כלי עשוי כמין עדשה והשמן יורד מן הגת לתוכו, ולפיכך נקרא ים לפי שהמשקין מתכנסין לתוכו. תדע דגרסינן בסוף ע"ז (עה,א) הדפין והעדשין מדיחן, דאי ס"ד דעדשה היינו אבן של ריחים התחתונה שעליה טוחנין את הזיתים הויא לה כגת עצמה ואמאי סגיא לה בהדחה, והא אנן תנן (שם עד,ב) גת של זפת שזפתה גוי מנגבה והיא טהורה, וטהרות ויין נסך התם חדא מחתא מחית להו, אלא על כרחיך בכלי שהמשקין מתכנסין לתוכו קאי. ואשכחן לשון עדשה כהאי גוונא דתניא בסוף תוספת ערובין (תוספתא פ"ח הי"ד) אין ממלאין בעדשה בשבת, ובבראשית רבה בפרשה בהיותם כואבים (פ,ט) ולא יטול עדשה מלאה חמין ויתן על גבי כריסו בשבת.

מאי ממל מפרכתא. והיא אבן שמפרכין בה את הזיתים קודם טחינה, דאי ס"ד היינו רחים העליונה הא בהדיא קתני לה בברייתא דלא מזדבנא. וכ"ת דילמא ברייתא פליגא אמתני' בהא כי היכי דפליגא גבי עבירין וגלגל וקורה היכא דא"ל הוא וכל מה שבתוכה, לא ס"ד, דהא ממל דמתניתין דפרישנא מפרכתא היינו מפרכות דקתני בברייתא דמכורין, ואפ"ה קתני התם דלא מכר את הריחים העליונה, דש"מ (נמי) [דמ]פרכתא לאו ריחים העליונה היא.

בתולות כלונסות של ארז שמעמידין בהן את הקורה. כלומר שמכניסין אותן תחת הקורה ומעמידין אותן עליהן בשעה שרוצין להגביה מעל הקופות של זיתים. עבידין כבשי. והן כמין נשרים עבים שנותנים על גבי הזיתים והענבים תחת הקורה לכבשן כדי שיצא מהן היין והשמן. גלגל חומרתא. היא אבן גדולה שיש לה נקב באמצע כעין חומרתא ותוחבין לה בנקב עץ ארוך עשוי כגלגל וראשו תחוב בקורה בנקב מפולש, וראשו של עץ יוצא מלמעלה ותוחבין בו עץ בצדו מלמעלה כדי לאחוז בו ולסבבו כדרך שמסבבין ברחים של יד, וכל זמן שזה מסבב העץ עולה דרך הנקב שבקורה והאבן עולה מן העץ ומסבבת את הקורה. קורה קורה. כמשמעה אבל הריחים לא איירי בה תנא דהאי מתניתין, דכיון דתחתונה מכורה ועליונה אינה מכורה לא פסיקא ליה, ומילתא דפסיקא ליה קתני דלא פסיקא ליה לא קתני:

נב. ת"ר המוכר את בית הבד מכר את הרחים ואת היקבים ואת המפריכות מכר את הרחים התחתונה אבל לא את העליונה ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין בין כך ובין כך לא מכר לא את העבידין ולא את הגלגל ולא את הקורה ולא את השקין ולא את המרצופין רבי אליעזר אומר המוכר את בית הבד מכר את הקורה שלא נקרא בית הבד אלא על שם הקורה. וליתה להא מתניתא לא לגבי עבידין ולא לגבי גלגל ולא לגבי קורה ולא לגבי שקין ומרצופין, דבהדיא קתני במתני' דאי א"ל הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין, ומדלגבי עבידין וגלגל וקורה מהני גבי שקין ומרצופין נמי מהני. ודקתני נמי מכר את הריחים התחתונה דוקא במחוברת, אבל במיטלטלת כעליונה דמיא דאינה מכורה, דתרויהו חד טעמא נינהו. דכשתמצא לומר דלאו אדעתא דעליונה קא נחית ה"ה נמי לתחתונה היכא דמיטלטלת, דתרויהו חדא מלאכה הוא דמשמשי ולא סגיא ליה בחדא מיניהו לחודה. והאי דמזדבנא במחוברת לאו משום דדעתיה עלויה הוא אלא משום דמיחברא ומגופה דבית הבד היא. ואפילו לרבנן דפליגי עליה דרבי אלעזר במכתשת הקבועה (לעיל בבא בתרא פה,ב) הנ"מ במוכר את הבית דלדירה קאי וסגיא לה דלדירה בלא מכתשת, אבל בית הבד דלמטחן ביה קאי אפילו רבנן מודו דרחים המחוברת לקרקע בית הבד כקרקע דמיא דגופה דבית הבד היא. ובדין הוא דהוה ליה לפלוגי בתחתונה גופה, ואורחא דמילתא קתני דתחתונה אורחה למהוי מחוברת ועליונה מטלטלת. ועליונה אצטריכא ליה, סד"א כיון דמכר את התחתונה דעתיה נמי אעליונה דהא לא סגיא ליה בחדא מיניהו לחודה, קמ"ל דלא מהך טעמא דפרישנא.

הילכך המוכר את בית הבד מכר את הים ואת הממל ואת הבתולות ואת הסירים שמחמין בהן מים ליתן על גבי זיתים כדי שיצא שמנן, ואת היקבים שהן הגתות שבה, כדכתיב (ישעיה טז,י) ויין ביקבים לא ידרוך הדורך, וכתיב נמי (יואל ב,כד) והשיקו היקבים תירוש ויצהר, ואת הרחים התחתונה שנותנין עליה את הזיתים בזמן שמחוברת לקרקע. אבל לא את העליונה, וה"ה לתחתונה בזמן שאינה מחוברת, ולא את העבידין ולא את הגלגל ולא את הקורה ולא את השקין ולא את המרצופין. ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין:

ז. המוכר את המרחץ לא מכר את הנסרים ולא את הספסלים ולא את הוילאות ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין בין כך וב"כ לא מכר את המגורות של מים ולא את האוצרות של עצים. מאי טעמא, דהני מאני כולהו ברוב מרחצאות לאו דבעל המרחץ נינהו כדברירנא לעיל (סי' ו). וסופא נמי היינו כולהו רשותא באנפי נפשיהו נינהו, דהא לא שכיחי ברוב מרחצאות, ואמטול הכי חשיבו למפלג רשותא לנפשיהו, ומידי דחשיב למפלג רשותא לנפשיה לאו אורחיהי דאיניש לאדכוריה בכלל אלא בפרט. ועוד משום דלא שייך בהו לישנא דמה שבתוכה כלל, דהא מאבראי קיימי. דיקא נמי מדלא קתני לא מכר לא את המגורות של מים ולא את האוצרות של עצים שבתוכה כדקתני גבי חצר לענין מרחץ ובית הבד ש"מ. הילכך אי אמר ליה מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך ואילין מצראנהא קני כדבעינן למימר קמן. ואי לא א"ל כל תשמישיו ומצר ליה מצראי בראי וכתב ליה ולא שיירית בזבינאי אילין קדמין כלום נמי קני. ואי ליכא חדא מהני לא קני:

(יט) אבל לא את המטלטלין ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין פי' כל תשמישי הבית הן מכורין בלשון זה ואפי' מאני מיכלא ומישתא אבל פרגמטיא לא. וכן חיטי ושערי וכלי מלבושיו ומצעותיו והתיבות שבבתים אין מכורין שמשימין לתוכן פרגמטיא וכן המטות שכמו שהמצעות אין מכורין כך המטות אינן מכורות אבל שלחן (ודלפקי) [ודלבקי] מכורין הן כשאר כל תשמישין עיין בקונטרס הפסקות שכתבתי שלא מכר כלי תשמישיו:

(כ) חניות הפתוחות לתוכה נמכרות עמה ושאינן פתוחות לתוכה אינן נמכרות עמה קשיא לי דמאי אריא חניות אפילו בתים נמי אם הן פתוחין ויש להן יציאה וביאה בחצר נמכרין עמה ואם לאו אין נמכרין עמה ונ"ל דהאי פתוחות דקאמר לאו ביציאה וביאה הוא אלא פתח שנכנסים שם הקונים לקנות דאע"ג דיש לחנות יציאה וביאה בחצר אם הפתח שנכנסין לשם הקונים הא פתוח לרה"ר חשובה בפ"ע ואינה נמכרת עם החצר עד שיהא אותו הפתח פתוח לחצר:

ים טלפחא. והיא שקורין אלערסהלה והיא כמו אבן של ריחים בנויה על גבי איצטבא שעליה טוחנין את הזתים. ממל מפרכתא והיא הריחים העליונה שמהלכת על הזתים וטוחנן אותם. בתולות כלונס של ארז שמכניסין תחת הקורה ומעמידין אותה עליה בשעה שמגביהין אותה מעל הטיפות של זתים. עכירים כבשי. הן כמו לוחים ועצים שנותנים אותם על הקופות של זתים וגם על הענבים הדרוכין כדי שתרד עליהם הקורה וכובשת אותם ומוציאה כל מה שבתוכה. גלגל חומרתא. והוא העץ המגולגל המעלה את הקורה שקורין לו אלמגזל. תנו רבנן המוכר בית הבד מכר את בית הסורים שהוא הבור שיורד לו הזתים בשעה שהן נכבשים תחת הקורה. ובית היקבים הבור שיורד לתוכו היין בשעה שנדרך. מפרכות היינו ממל שהוא מפרכתא. ריחים התחתונה נראין הדברים שהיא הנקראת ים שעליה טוחנין את הזתים. ריחים העליונה לא נתברר לנו איזו היא. הרא"ם ז"ל.
מתניתין: ולא את השקין ואת המרצופין מפני שאפשר בסלי בסרים שמכניסים בהם הזתים ודורכין עליהם המפרכות וזה שאמרו מכר הנצרים והיקבים וכולן מקלפי דקלין. המוכר את המרחץ מכר בית הנסרים. הנסרים הם שמניחים אותם על הדוד הגדול שבו המים החמים פעמים שאינם רוצים שיצא מהם הבלא למרחץ ומכסים אותו בהם והבית שמצניעים הנסרים בתוכו הוא מכור עם המרחץ. הראב"ד ז"ל.
והרא"ם ז"ל פירש נסרים הן עשוין במרחצאות על גבי האיצטבאות מקום שבני אדם פושטים בגדיהם דיש מקומות שעושים נסרים בבית החיצון של המרחץ כדי שישבו עליהם בני אדם היוצאים מן הבית הפנימי. יקמים הם ספלים של עץ שמשתמשים בהם בבית המרחץ ונותנים בהם מים לפני כל אחד ואחד והוא שקורין לה אקבא"ב. וילאות קורין לה סת"ר תולין אותם במקום שפושטים את בגדיהם ובמקום שרוחצים שם בשעה שהם יוצאין. הרא"ם ז"ל.
והראב"ד ז"ל פירש וכן בית הספלים בית הוילונות לקנח בהם הרוחצים או יריעות שעושים מהם וילון לרוחצים שהם ישנים שם אחר הרחיצה והבתים שהם ישנים בם נמכרים שהם נזכרים על שמם אבל לא הכלים עצמם מפני שמשתמשין בהם תשמישים אחרים שלא בשעת הרחיצה ואינם מיוחדים לאותה מלאכה בלבד אבל הבריכות שמכניסים בהם המים למרחץ ואת בית כינוס העצים שאינם מכורין גם אלה מפני שיש להם שם בפני עצמו כמו שפירשתי בבית המרחץ ובית הבד במכירת החצר ועוד שאין תשמישן מיוחד למרחץ בלבד כי לכל צרכיו הם מספיקין ואפילו ייחד אותם למרחץ. עד כאן.

בין בימות ההמה בין בימות הגשמים. פירוש מספיקות בימות החמה ובימות הגשמים כמו שביל קבוע בין בימות החמה בין בימות הגשמים אבל אם אינם מספיקות אלא בימות הגשמים מכורים ואין לפרש או בימות החמה או בימות הגשמים דלא שכיח שמספיקות בימות החמה ולא בימות הגשמים. תוספות הרא"ש ז"ל.

גמרא אבל לא העליונה ולא את העבירים ולא את הגלגל לא את הקורה ולא את שקין ולא את המרצופין ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין רבי אליעזר אומר כו' כצ"ל ונ"ב כן הוא בס"א:

ר"ש בד"ה הממל ואת בתולת כו' מטלטלי הן ובגמרא כו' כצ"ל:

ר"ש ד"ה מכר את הנסרים. אינם כיבשי דא"כ תקשי אמתניתין כו'. ברייתא זו ע"כ פליגא אמתניתין דבמשנה איתא דאם אמר וכל מה שבתוכו גם העכירין מכורין ובברייתא תני בין כך כו' ע' ברא"ש. יותר ה"ל לומר מסיפא גופא דתני בין כך כו' לא את העכירין. ואולי גירסא אחרת היה לפניו בברייתא עי' רש"ל והגה' הב"ח:

בא"ד ונראה דנצרים גרס והיינו עקל בה"ב. דכן במסכת ע"ז (ע"ה) איתא העקלין של נצרים:

תד"ה ים. ור"ש מגיה כו'. כן הוגה בגליון וישר שכן איתא בהר"ש בשלהי טהרות:

בא"ד ור"ת אומר כו'. בגליון הוגה ור"י. אמת שכן הביאו בנדה אבל לפ"ז צריך להגיה גם לקמן ב' פעמים:

ר"ש במשנה ד"ה הנסרים. שנותנין ע"ג כו' ועומדין עליהם כו'. וכ"מ בס"פ כ"ב דכלים וכ"כ הרמב"ם בחבורו ודלא כבפירושו ונמשך אחריו הרע"ב:

רשב"ם ד"ה מכר את הנסרים. דנצרים. נ״ב כמו סלי נצרים:

מתן מעות הלכך לא קנה אלא אותו שהחזיק דהא הך דשמואל נמי אילו לא נתן מעות לא קנה אלא מה שהחזיק ואם נתן דמי חציין לא קנה בחזקת אחת מהן אלא כנגד מעותיו וא''ת כיון דבנתן דמי כולן מיירי שמואל מה לנו לחזקת אחת מהן והלא קרקע נקנה בכסף ולא צריכה תו חזקה איכא למימר דבמקום שכותבין השטר מיירי דהתם לא קני קרקע במעות אלא בשטר או בחזקה כדאמרי' בפ''ק דקדושין (דף כו) עלה דהך משנה נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף כו' אמר רבא לא שנו אלא במקום שאין כותבין את השטר אבל במקום שכותבין את השטר לא קנה עד שיכתוב את השטר א''נ עד שיחזיק: חדא תשמישתא. כל העשר שדות עומדין לזריעה והלכך כשדה אחת חשובין על ידי סדנא דארעא שמחבר אותן: מתני' המוכר את בית הבד. בית שהבד בו ואותו בית לתשמיש בד לבדו עשוי: מכר את הים. בגמ' מפרש דהיינו בד עצמו כדקמפרש ואזיל ונראה בעיני דכל הנך דקתני בהו מכר קבועין הן שם ואינך דאינן מכורים בכלל בית הבד מיטלטלי הן כדאמרן נמי (לעיל ד' סה.) גבי בית שמכר מכתשת קבועה ולא המיטלטלת: הממל הבתולות. בגמ' מפרש וקבועין הן: עבירים וגלגל וקורה. מיטלטלי הן ובגמ' מיפרשי כולהו: ובזמן שאמר לו הוא. הבית של בד וכל מה שבתוכו אני מוכר לך כולן מכורין ודוקא הני הצריכין לבית הבד אבל שאר תשמישין שמונחין בתוכו להשמר אינן מכורין: מכר את הקורה. כדמפרש טעמא בגמרא דהיינו עיקר בית הבד: גמ' טלפחא. היא עריבה שקורין מיי''ט עגולה כעדשה ועדשה קרי לה בברייתא במסכת ע''ז (דף עה.) עדשים מתרגמינן טלופחין: ממל אמר רבי אבא בר ממל מפרכתא. אבן נקובה שמכניסין בה עץ ומפרכין בה הזיתים בבית הבד דהיינו דומיא דמכתשת ויש מפרשים דהיינו עץ עצמו שמפרכין בו את הזיתים ולפי שהוא תשמישי בית הבד הוא מכור בכלל בית הבד ואע''ג דמיטלטל ולשון ראשון מפירושי ר' חננאל ועיקר: כלונסות. אותן שנועצין בראש הגת מכאן ומכאן ונוקבים זה כנגד זה ונותנים בריחים מזה לזה ומעמידין הקורה על הבריח ובלע''ז קורין להן יזמיילי''ן תאומים ויש מקומות שקורין שרור''ש אחיות: כיבשי. נסרים שנותנין על הזיתים בבית הבד כשמורידין הקורה עליהן לכבשן ומשום דמיטלטלי לא מזדבני: חומרתא. ויי''ן בלע''ז שמגלגלין בה את הקורה להעלותה ולהורידה: קורה. דמתני' היינו קורה כמשמעה שגם בבבל קורין לה כן: מכר את הנסרים. אינם כיבשי דא''כ תקשי אמתני' דהתם קתני לא מכר והכא קתני מכר אלא הן כעין נסרים נתונים סביב הזיתים בבית הבד כדי שלא יתפזרו אנה ואנה בהכביד הקורה עליהם ונראה בעיני שמחוברים שם וקבועים הם שם לעולם ובתוספתא גרס מכר את היצרים ונראה דנצרים גרס והיינו עקל בית הבד שקושרין בהם הזיתים כדי שלא יתפזרו: יקבים. היינו ים החקוקה ועשויה כעין יקב וכדכתיב (יואל ב) והשיקו היקבים תירוש ויצהר והשיקו לשון הומה ורעש שהיין עושה כשנופל מן היקב: המפרכות. היינו ממל דמתני' דפרישנא לעיל מפרכתא: הריחים התחתונה. קבועה היא וטוחנין בה זיתים שבתחלה מפרכין אותן במפרכות ואח''כ טוחנין בריחים ואח''כ עוצרין אותן בבית הבד והכי אמרינן במנחות (דף פו.): ושקין ומרצופין. לשאת בהן זיתים בבית הבד אלא שהמרצופין הן של עור והשקין מנוצה של עזים וכל דמטלטל לא מזדבן: מתני' הכי גרסינן בסדר המשנה המוכר את בית המרחץ. בית שעשוי לרחוץ בו וג' בתים הן זה לפנים מזה כדאמרינן ביציאות השבת (שבת דף י.) פנימי לרחיצה חיצון שעומדין שם מלובשין בינוני שפושטין שם בגדיהם ובתוספתא קתני בהדיא המוכר את המרחץ מכר בתים הפנימים ובתים החיצונים: הנסרים. שנותנין על גבי קרקע המרחץ ועומדין עליהם הרוחצים שלא יכוו רגליהם מחום הקרקע אי נמי שלא יטנפו רגליהן ומשום דמטלטלי לא מיזדבני: ספלים. לתת בהן מים לרחוץ ומיטלטלין: ווילאות. מסך כנגד הפתח ולי נראה בגד שמסתפגין בו דהיינו אלונטית: לא מכר מגורות של מים. בריכות מים ששופכות מים למרחץ: ולא אוצרות של עצים. שהיו לחמם בהן המרחץ והיינו טעמא דאין אלו תשמישין המיוחדין למרחץ כי הנך דלעיל ואין אלו מאני תשמישתיה אלא ממונו הן ליהנות בהם אפי' בתוך ביתו דכשקונה אותם קונה להסיק בביתו ולאפות ולצלות בהן כמו חיטי ושערי. מגורות כמו נהרסו ממגורות (יואל א) כיוצא בו מגורה שהיא מליאה פירות (פסחים דף ט.): גמ' בית הנסרין. בית שמכניסין בו הנסרים לאחר רחיצה: את בית היקמים גרסי' בתוספתא יש מפרשים חדר שמצניעין בו הגיגיות שמשימין בו מים חמין ולא נהירא לי דהיינו נמי בית היורות דקתני בתוספתא ויש מפרשים יקמים סודר שמעטפין בהן ראשן מפני חום המרחץ וכל הני בתים מיחברי לבית המרחץ: אבל לא את הנסרים. דמיטלטלי: ולא הספלים. גרסינן ואית דגרסי ספסלין שיושבין עליהן בבית המרחץ וראשון עיקר דהא במתניתין נמי ספלים גרסינן:

ים טלפחא. היינו עדשים דסוף מסכת ע''ז (דף עה.) דאמר בעו מיניה מרב הונא הני (גודגא) דארמאי מאי א''ל תניתוה מי שהיו גיתיו ובית בדיו טמאים הדפין והלולבין והעדשים מדיחן ופירש נמי הקונטרס התם דעדשה היינו גת עצמה וקשה דהתם תנן דגת צריכה ניגוב ואומר בקונטרס דאברייתא סמכינן דלא נהיגין למעבד ניגוב בגת (ורש''י) מגיה התם בברייתא מנגבן ע''פ התוספת' ומצריך ניגוב לגת (ור''ת) אומר דאפילו אי גרסינן מדיחן לא פליג אמתניתין דעדשים לאו היינו גת אלא כמו שפי' בערוך בערך טלפח מביאין טיט ומערבין בו תבן ונעורת של פשתן ועושים כמין ריחים גדולים ונותנין על הזיתים שיצא שומנן וההוא סגי ליה בהדחה וא''ת לר''ת אמאי לא חשיב במתניתין בד עצמו דמכר וי''ל דפשיטא הוא שהוא עיקרו של מכר ולא נקרא בית הבד אלא על שם בד ויקבים נמי דקתני בגמ' אינו בד עצמו אלא כמו שפירש בערוך יקבים סלים שמביאים בו זיתים והתם נמי גבי מי שהיו גיתיו ובית בדיו טמאים הא דלא חשיב גת עצמו מפני שאין רגילות שיטמא לפי ששומרים אותו מליטמא מפני חשיבותו שלא ימצאו אחר מזומן אם יטמא זה וגם אין כל היד ממשמשין בו שהוא כבד ואי אפשר לטלטל ועוד שכבר פי' דין גת לענין יין נסך דבעי ניגוב והוא הדין לענין טהרות וא''ת בשלמא לפ''ה דכל הנהו דמכר הן מחוברין אלא לר''ת שמפרש טלפחא עיגול של טיט שאינו מחובר ויקבים סלים אמאי מכר כיון שאינן מחוברין וי''ל מפני שאינן חשובין כ''כ ובטלים אגב בד גופיה א''נ לפי שאין עובדין אלא לכך: לא מכר את הנסרים. נראה לר''י דהיינו נסרים שמכסין בהן את החמין כדאשכחן בפרק כירה (שבת דף מ.) אלא א''כ היו חמין שלו מחופים בנסרים:

דף סז - ב

מתניתין:

גמרא:

מתניתין:

גמרא:

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד