גיטין יא ע"א

דף יא - א

בגוים בעלי שמות מובהקין של עובדי כוכבים שחתמו. ומאחר ואינו מצוי שיהודים יקראו בשמות כאלה, לפיכך אין לחשוש שיבואו לסמוך עליהם. שהרי כולם יודעים שעובדי כוכבים הם. ^[10]

ושואלת הגמרא: היכי דמי - אלו שמות נחשבים שמות מובהקין?

אמר רב פפא: שמותיהם של דייני עובדי כוכבים, כגון: הורמיז, ואבודינא, בר שיבתאי, ובר קידרי, ובאטי, ונקים אונא.

אך הגמרא מדקדקת:

משמע מדבריך: אבל אם החותמים הם בעלי שמות שאין מובהקין. מאי - מה הדין? לא מכשירים אף בעדי מסירה, מטעם החשש שיבואו לסמוך עליהם!

לפי זה יש להקשות על לשון המשנה:

אי הכי - אם כך - אדתני סיפא - מה ששנתה המשנה בסופה: "לא הוזכרו [גיטין ושחרורים לפסול] אלא בזמן שנעשו בהדיוט". ומשמע, אבל הנעשים בפני דייני הערכאות כולם כשרים. קשה: הרי לפי תירוצך "בשמות מובהקין" גם באלו הנעשים בפני ערכאות יש לחלק. ואם כן, לפלוג - שיחלק התנא - וליתני - וישנה - בדידה - בדין הערכאות עצמו [שנחתם גט בפניהם], וכך יאמר: במה דברים אמורים - שניתן להכשיר גיטין אלו מכח עדי המסירה - רק כאשר החותמים נקראים בשמות מובהקין של עובדי כוכבים. אבל אם החותמים הם בעלי שמות שאין מובהקין - לא!

ומתרצת הגמרא:

הכי נמי קאמר - כך גם התנא התכוון לומר. דהיינו: במה דברים אמורים שב שרים: בשמות מובהקין. אבל בשמות שאין מובהקין - נעשה - נחשבים הם - כמי שנעשו - כשאר שטרי מכר שנעשו - בהדיוט, ללא דייני הערכאות - ופסולין הם. והטעם: משום שאנשים אלו אינם מקפידים על שם הטוב ואין נזהרים מלחתום בשקר. ^[11]

ואי בעית אימא - ואם תרצה [תירוץ אחר], אומר: סיפא - סיום המשנה "לא הוזכרו וכו', כלל אינו מתייחס לגיטי נשים, אלא אתאן - בא להתייחס - לגיטי ממון. ואינו המשך לדברי רבי שמעון, כפי שסברנו מקודם. אלא הוא סיום דבריהם של חכמים הראשונים במשנה, המכשירים את כל השטרות העולים בערכאות של עובדי כוכבים כגון שטרי מכר ^[12] והכי קאמר - וכך אומרת המשנה: לא הוזכרו בבית המדרש גיטי ממון דפסולים - שהם פסולים - אלא בזמן שנעשו בגוי הדיוט, שאינו מקפיד על שמו הטוב ולא איכפת לו לחתום בשקר.

ומביאה הגמרא ברייתא הנמצאת בתוספתא של מסכת זו [פרק א הלכה ט], אשר בה מבוארת מחלוקתם של חכמים ורבי עקיבא, כפי שאמרה רבי שמעון לחכמים שבצידן. וכן מובאת שיטתו של רבן שמעון בן גמליאל בעניין גיטי נשים ושחרורי עבדים.

תניא: אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: ^[13] כך אמר רבי שמעון לחכמים בצידן: לא נחלקו רבי עקיבא וחכמים על כל השטרות העולין בערכאות של עובדי כוכבים. [ושניהם מסכימים] שאף על פי שחותמיהן עובדי כוכבים - כשרים, ואפילו גיטי נשים ושחרורי עבדים. ^[14] במה כן נחלקו? לא נחלקו אלא בזמן שנעשו בהדיוט. שרבי עקיבא מכשיר, אפילו בשאר שטרות.

וחכמים, פוסלים בשאר שטרות, חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים - שכשרין.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף אלו [גיטי נשים] אינן כשירין אלא במקום שאין ישראל חותמין על השטרות - לפי שאין העובדי כוכבים מניחים להם לחתום. וממילא, כולם יודעים שהחותמין הינם עובדי כוכבים ^[15] ולא יבואו לסמוך עליהם.

אבל במקום שישראל חותמין על שטרות - אם כן, אף בשמות מובהקין של עובדי כוכבים - לא מכשירים גיטין אלו. לפי שאם נכשיר אותם, יבואו להכשירם גם בשמות שאינם מובהקים. ^[16]

ומקשה הגמרא:

מקום שאין ישראל חותמין נמי ליגזור - גם כן נגזור - אטו - משום - מקום שישראל חותמין, ונפסול שם את הגיטין שנחתמו על ידי עובדי כוכבים. וכעין שגזרנו על שמות מובהקין [שאין בהם חשש], משום שמות שאינן מובהקין?

ומיישבת הגמרא:

יש להבדיל בין החלפת שמות להחלפת מקומות. שמא בשמא - שם מובהק בשם שאינו מובהק - מחליף - דרכם של האנשים להחליף ולטעות ביניהם. אבל אתרא באתרא - במקום במקום [מקומות שבהם מניחים ליהודים לחתום עם מקומות שבהם אין מניחים] לא מחליף - לא יבואו לטעות ולהחליף! ולפיכך, אין לגזור על מקום שאין ישראל חותמין. וגיטין שנחתמו שם על ידי עובדי כוכבים ונמסרו בפני עדי מסירה יהודים - הרי הם כשרים.

ומספרת הגמרא: רבינא סבר לאכשורי - להכשיר - שטרות שנעשו בכנופיאתה דארמאי - מקום שמתקבצים בו באופן עראי חשוביהם של הגוים לדון ולשפוט, שלא על פי ציווי המלך - על סמך דברי משנתנו. ^[17] אמר ליה רפרם: והרי ערכאות תנן - שנינו במשנתנו, ^[18] ודוקא אם נעשה בפני דייני עובדי כוכבים הקבועים על פי צו המלך, שאינם משקרים מפני אימת המלך - כשר. וממשיכה הגמרא בעניין שטר הנכתב בלשון עובדי כוכבים אך נמסר בפני עדי ישראל: אמר רבא: האי שטרא פרסאה - שטר חוב שכתבוהו בלשון פרסי ^[19] וחתמו בו פרסיים [גוים] הדיוטות - דמסריה ניהליה - שמסרו לו [למלוה] - באפי סהדי - בפני עדים - ישראל. אם אינו פורע לו חובו - הדין הוא: מגבינן ביה - גובים על ידו מנכסי הלווה בני חרי ^[20] - [שהם] בני חורין שאינם משועבדים לאיש.

ושואלת הגמרא: והא - והרי - לא ידעי - אין הם [עדי המסירה] יודעים - למיקרא - לקרוא פרסית. ואם כן, לא ידוע להם מה כתוב בשטר, ^[21] וכיצד יוכלו להעיד בעתיד על הלואה זו.

ועונה הגמרא: בדידעי - מדובר שהעדים יודעים לקרוא פרסית.

ושוב שואלת: והא בעינא - והרי צריכים אנו שיהיה - כתב על גבי קלף מעובד במי עפצים ^[22] שאינו יכול לזייף. וליכא - ואין, שהרי קלפי הפרסיים אינם מעובדים בעפצים. ובגלל זה, ניתן למחוק את הסכומים הכתובים בהם ולהשאיר את החתימות. ואחר כך לכתוב שוב בשקר סכום גדול.

ועונה הגמרא: כאן מדובר - בדאפיצן - בקלפים שעיבדו אותם, ואינם יכולים להזדייף.

ושאלה נוספת: והא בעינא - והרי צריכים אנו - לקיים את ההלכה: צריך שיחזור ויכתוב מעניינו של שטר בשיטה אחרונה של השטר, כדי למנוע מהרוצה לזייף להוסיף שם מה שירצה וליכא - ובשטרי הפרסיים אין עושים כן. ^[23]

ועונה הגמרא: כאן מדובר בדמהדר - בשחזר וכתב בשורה אחרונה עניינו של שטר.

אלא שיש להקשות: אי הכי - אם כך - שנתקיימו כל התנאים המכשירים את השטר, שיגבו על ידו ממשעבדי - ממשועבדים - נמי - גם כן?! ומדוע רבא אמר שגובים עמו רק מנכסים בני חורין?

ומתרצת הגמרא: שטר זה לית ליה קלא - אין לו קול בין הבריות. לפי שבשטר רגיל - היהודים החתומים בו - הם המפיצים ומפרסמים את עניין ההלואה והקרקעות שנשתעבדו בעקבותיה. אך בשטר זה, שנחתם על ידי גוים, נבצר מהלוקח [הבא לקנות קרקע מהלווה], מלדעת את עניין השעבוד. ולכן אין גובים ממנו את הקרקע שקנה וגובים רק מקרקעות בני חורין, הנמצאות בחזקת הלווה עצמו.

וממשיכה הגמרא בעניין שמות עובדי כוכבים:

בעי מיניה - שאל ממנו - ריש לקיש מרבי יוחנן:

תניא אמר ר' אלעזר בר' יוסי כך אמר להם ר' שמעון לחכמים לא נחלקו ר"ע וחכמים על כל השטרות העולין בערכאות שכשרים. ואפילו בלא עידי מסירה חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים שפסולים בלא עידי מסירה אבל בעידי מסירה דברי הכל כשרים על מה נחלקו על גיטי נשים שנעשו בהדיוט שר"ע מכשיר בעידי מסירה וקסבר עידי מסירה דייקי וחכמים פוסלין מפני הטעם שפירשנו ורשב"ג אומר אף אלו כשרים גיטי נשים בהדיוט א"כ אערכאות קאי במקום שאין ישראל חותמין.
וי"ל על מה נחלקו בזמן שנעשו בהדיוט אשאר שטרות ובלא עידי מסירה וכל הברייתא כפשוטה ואתיא כהאי לישנא דאמרינן לא הוזכרו גיטין דפסולין אלא בזמן שנעשו בהדיוט אלא שאין טעמו של ר' עקיבא מחוור ואפשר דמשום דמסתפי דאי משקרי נתפסין למלך בגניבה ומש"ה לא הוו מפסדי נפשייהו וכת' שטרא דשקרא וגרסא דכולהו נסחי כדכתיבנא וכת' תניא כל השטרות העולין בערכאות של כותים אע"פ שחותמיהן כותים ר"ע מכשיר בכולם וחכמים פוסלין בגיטי נשים ושחרורי עבדים א"ר אלעזר בר' יוסי אמר להם ר"ש לזקנים לא נחלקו ר"ע וחכמים על שטרות העולין בערכאות של כותים שאע"פ שחותמיהן כותים שכשרים על מה נחלקו על שנעשו בהדיוט שר"ע מכשיר בכולן וחכמים פוסלין בגיטי נשים ושחרורי עבדים רשב"ג אמר אף גיטי נשים ושחרורי עבדים כשרים שאין ישראל חותם וגרסא זו התוספתא מסכמת לפי מה שפי' ראשון אע"פ שאין הלשון דומה למה שכתוב בגמר' ורש"י ז"ל מחק והגיה ודבריו מפורשין בפירושיו.

והא בעינן כתב שיכול להזדייף וליכא. ק"ל מכדי רבא כמאן אמר לשמעתיה כר"א דאמר עידי מסירה דר' מאיר בשטרא לא מיחייב כלל עד דאיכא סהדי דקמייהו אוזפי' ור' אלעזר לא בעי כתב שאינו יכול להזדייף שהרי שנינו אין כותבין לא על הנייר המחוק ולא על הדפתרא וחכמי' מכשירין ואמרי' מאן חכמים ר"א היא ואיכא למימר דהכא פריך אליבא דר"א תלמידו של ר"י דאמר לא הכשיר ר' אלעזר אלא בגיטין בשטרו' לא משום דלראיה קיימי וחיישינן דלמא הוה ביה תנאיה וזייפיה אבל בגיטין שאין יכול להזדייף ליכא למיחש לאחלופי שעידי מסירה מכירין ועוד אני עתיד לפר' זה בפ' המביא תניין בפ' בתרא דמכילתן בס"ד.

והא בעינן צריך שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה. פי' לאו למימרא דבגיטין ושטרות העולין בערכאות דאמרן דכשרים לא בעינא אלא משום דקשה א"ה ממשעבדי נמי קס"ד דהכא בדלא מהדר עסקינן ומ"ה לא עדיף ממשעבדי ולהכי אקשי' והא אפילו לבני חרי נמי בעינן שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה ופריק בדאהדר ופריך א"ה אפילו ממשעבדי לית ליה קלא.
ויש לפרש דבגיטין לא בעינן שיחזור ומתירין אותה בעידי מסירה כדאמרי' באידך פירקי' לקמן שאפילו על החרס ועל הנייר המחו' שיכולין להזדייף כשר בעידי מסירה לאלתר והכא נמי לאלתר עסקינן. ומיהו בעידי חתימה צריך לחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה בגיטי נשים.ויש אומרים שסומכין על מה שכותבין בו בשיטה אחרונה ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין וז"א שהרי צריך הדבר לאומרו כדאמרינן בפ' המגרש לר' יהודה.
וי"א שאין צריך להחזיר עניינו של שטר כלל בגיטי נשים שהרי כותבין בו כדת משה וישראל ובמקו' שריר וקיים קאי ובמקום שכתוב שריר וקיים נמי אין למידין משיטה אחרונה משום דהא שטר דאין כתוב בו שריר וקיים כשר הוא וחוששין שמא בלא שריר וקיים חתמו ובא הוא וזייף שיטה אחרונה וכתב בה שריר וקיים לפי שלא תקנו חכמים שריר וקיים במקומה ומה שאמרו שהיו כותבין בו מושל עם משה בגט מנהג היה להם ואפילו בגט ממון ואע"פ כן אין ללמוד משיטה אחרונה כלל אפילו מגיטי נשים, וכן השיב הראב"ד ז"ל.
אבל במקום שכתוב בו שריר וקיים י"א שלמדים בכל השטרות ואינו עיקר ובפ' הראוי לו אאריך אם יאריך הקב"ה ימי וראיתי כל סופרי הדיינין כותבין זה כדת משה וישראל בלבד בשיטה אחרונה שאין הדבר צריך ללמוד ממנו.
והוי יודע שכל הגיטין והשטרות שיש עליהם עידי חתימה ישראל אם לא החזיר מענינו של שטר בשיטה אחרונה אין השטר נפסל אלא שאין למידין משיטה אחרונה לפי שאין לחוש לזיוף יותר מאותה שיטה שאין העדים מרחיקין מן הכתב לא יותר משיטה אחת אבל בשטרות שאין שם עידי חתימה אם לא החזיר מענינו של שטר בשיטה אחרונה ונראה בסוף השטר פסול ואם כתוב בו משם למטה כלום חוששין לומר דזייפו. וככר כתבתי שכל זה לדעת ר"א אבל לר' יוחנן אפילו שטר שיכול להזדייף ואפי' בשאר שטרות מכשיר ר' אלעזר בעידי מסירה וכיון דסוגיין כר' אלעזר הלכתא כותיה והכי פסק ר"ה ז"ל ולא כן כתב ר"ח ז"ל.

בעא מיני ר"ל מר"י עדים החתומין על הגט ושמותיה כשמות הכותים מהו וכו'. י"ל "מהו" לחוש שמא כותים הם וא"ל לוקוס ולוס הכשרנו ומשום דאפי' כותים נמי כשרים בעידי מסירה ואתיא כר"ש אליבא דר"ע וכ"ש כר"ע ובאלו יש לחוש שמא בהדיוט נעשו ואפילו בעידי מסירה נמי פסולין לר"ש ורבנן כדפרישית לעיל ולפי' אינו מחוור ועוד שהיל"ל וחששנו ואין הכשרנו סתם בעידי מסירה.
וי"מ לא בא לידינו אלא לוקוס ולוס והכשרנו משום דשכיחי ישראל טובא דמסקי ההוא שמא ואומרים שישראל הם וכשרי' בלא עדי' אחרים.
וי"מ כגון שהוא יודע שהם ישראל וכך שאל מי חיישינן שאם אתה מכשיר אתי למימר גיטי נשים שחותמיהם כותים כשרים בלא עידי מסירה או לא א"ל לא הכשרנו אלא לוקוס ולוס וגרסי' הכי דוקא לוקוס ולוס דלא שכיחי בישראל דמסקי בשמייהו כלומר ולא אתו למישרינהו אלא בידוע, אבל שמהתא אחריני דשכיחי בהו ישראל לא שאם אתה מתיר בידוע יתירו מן הספק, וצ"ע.
ול"נ כלשון ראשון ור' יוחנן קל הוא שהקל בשאינו ידוע והכשירן בעידי מסירה ושמות מובהקין וכן אמר ליה לא בא מעשה בידינו בשאלתך ולא הורינו בהאי לקולא לתלות אותן בישראל אלא בשמות מובהקים שהכשרנו דכדי הוא ר"ש לסמוך עליו בספק כותיה אבל בגט הפסול לכותים לד"ה לא סמכנו על הספק לומר ישראל הם ולשון הגמר' עולה יפה עם הפי' הזה.

אבל שמות שאינן מובהקין מאי פסול אדתני סיפא וכו', ליפלוג וליתני בדידה. בערכאות גופייהו וכו'.

אבל שמות שאין מובהקין נעשו כשאר שטרות של מכר שנעשו בהדיוט בלא ערכאות דהנהו ודאי פסילי דלאו דינא דמלכותא, הוא דלא קפדי אאורועי נפשייהו וחתמי שיקרא, ועל כרחיך האי נעשו בהדיוט אשאר שטרות קאמר העומדים לראיה דהתם איכא לאיפלוגי בין הדיוט לערכאות דאלו בגט אשה לענין כריתות הדיוט וערכאות שוין. כך פירש רש"י ז"ל. עד כאן לשונו.
והקשה עליו הרמב"ן נ"ר חדא דכל ליפלוג וליתני [בדידה] דמקשינן אינו אלא לומר דעדיפא מינה הוה ליה לאיפלוגי, ומיהו מאי דמפליג מעיקרא נמי ניחא, אבל הכא תיקשי לן היא גופה, והכי הוה ליה למימר אלא הא דקתני סיפא לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט, במאי אי בשמות מובהקין אפילו בהדיוט כשרין, אי בשאינן מובהקין אפילו ערכאות נמי. ועוד, דמאי קאמר נעשו כשאר שטרות שנעשו בהדיוט מי דמי פסולו של זה לפסולו של זה, ומאי תליא מילתא במילתא ואינהו לא דמי אהדדי, דפסולא דגיטי ממון בשנעשו בהדיוט ובלא עדי מסירה משום דמרעי נפשייהו ופסולא דגיטי נשים בשמות שאינן מובהקין ואפילו בעדי מסירה משום דאתי למיסמך עלייהו, ומאי נעשו. ועוד דלכאורה משמע דכי משנינן במסקנא ואי בעית אימא סיפא אתאן לגיטי ממון דעד השתא לא אוקימנא לה בגיטי ממון אלא בגיטי נשים.
ונ"ל דלא קשה ולא מידי והכי פירושא אבל שמות שאינן מובהקים מאי לא וכולה מתניתין בשמות מובהקין ובעדי מסירה וסיפא דקתני לא הוזכרו אלא בשעה שנעשו בהדיוט אף על גב דאיכא שמות מובהקין ועדי מסירה פסול משום דחיישינן לשמא תלתה עצמה בנכרי או משום דגזרינן גיטי נשים שנעשו בהדיוט ובעדי מסירה אטו גיטי ממון דאיכא למיפסלינהו גזרה דלמא אתי למיסמך עלייהו בלא עדי מסירה כדסמכינן עלייהו כשעלו בערכאות ובלא עדי מסירה ומכיון שאתה מחזר אחר הכשר שטרות שנעשו בנכרים ופסולם לומר בערכאות כשר ובהדיוט פסול, ליפלוג וליתני בערכאות גופייהו ולימא במה דברים אמורים בשמות מובהקין אבל בשמות שאינן מובהקין לא, ומשני הכי נמי קאמר, והא דקתני סיפא לא הוזכרו לאו לאיפלוגי בין ערכאות להדיוט מיתניא, אלא דוגמא נקטה לומר בערכאות גופייהו לא אמרו אלא בשמות מובהקין ובעדי מסירה אבל שמות שאינן מובהקין אפילו בעדי מסירה לא, דילמא אתי למסמך עלייהו ונעשו כשאר שטרות שנעשו בהדיוט, דאילו בשמות מובהקין ובעדי מסירה פסולין דגזרינן בעדי מסירה אטו בלא עדי מסירה דילמא אתי למיסמך עלייהו גזרינן נמי בהא דילמא אתי למיסמך עלייהו, והאי דנסיב ליה שאר שטרות דוגמא לזו, ואף על גב דשאר שטרות גופייהו אכתי לא שמעינן דפסילי בעדי מסירה גזירה משום בלא עדי מסירה, ותלי לתניא בדלא תניא, משום דאגב אורחיה קא משמע לן תנא דמתניתין דבשאר שטרות גזרינן אפילו עידי מסירה ושמות מובהקין אטו בלא עדי מסירה וזכר לדבר בא ללמד ונמצא למד (פסחים כה, ב).
אי נמי איכא למימר דההיא מיתניא לדברי רבי שמעון דברייתא דאמר להם לחכמים כך, השיבן רבי שמעון לחכמים בצידן וכו' עד לא נחלקו אלא בזמן שנעשו בהדיוט שרבי עקיבא מכשיר וחכמים פוסלין חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים. והא דאמרינן במסקנא ואיבעית אימא סיפא אתאן לגיטי ממון, לאו למימרא דעד השתא לא משמע לן סיפא גופא בגיטי ממון, אלא הכי קאמר ואיבעית אימא האי סיפא דאיירי בגיטי ממון לאו רבי שמעון קתני לה לאיפלוגי או לדוגמא לגיטי נשים ולומר גיטי נשים בשמות שאינן מובהקין כגיטי ממון שנעשו בהדיוט, אלא תנא קמא קתני לה ולאיפלוגי בגיטי ממון גופייהו והכי קאמר כל השטרות של ממון העולין בערכאות של נכרים כשרין, ולא הוזכר פסול בגיטי ממון אלא בשנעשו בהדיוט, ומיהו מעיקרא נמי היא גופא בגיטי ממון משמע לן. כנ"ל פירוש לפירושו של רש"י ז"ל.
עוד נ"ל דמעיקרא נמי סיפא בגיטי ממון משמע להו דאי בגיטי נשים לא שנא ערכאות ולא שנא הדיוט, ותדע לך דבכולהו נוסחאי לא כתיב בהו בפירוקא דנעשה כמי שנעשו בהדיוט, נעשו כשאר שטרות שנעשו בהדיוט. ואם איתא דמעיקרא היה משמע להו בגיטי נשים והשתא חדית לה אוקימתא ואוקמה בשאר שטרות הוה ליה לפרושי בהדיא הוה ליה כשאר שטרות שנעשו בהדיוט. וכיון דפירקה רבי זירא למתניתין ואמר ירד רבי שמעון לשיטתו של רבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי, מיד שמעינן דכולה מתניתין בעידי מסירה ובשמות מובהקין וסיפא בשאר שטרות ואפילו בעידי מסירה וטעמא דפסול דסיפא משום גזרה וכמו שכתבנו ומתניתין הכי קתני ולא הוזכרו פסול בכענין זה אלא בשאר שטרות כשנעשו בהדיוט, ולפיכך הקשו אבל שאינן מובהקין בגיטי נשים מאי פסול אדתני סיפא וכו' כלומר אדמחזר תנא לחלק בשטרות בין פסולין לכשרין ומחלק בין גיטי נשים לשאר שטרות לפלוג בגיטי נשים גופייהו, ומשני אין הכי נמי ושאר שטרות שנעשו בהדיוט דנקט בסיפא לדוגמא נקטינן לגיטי נשים והכי קאמר. זה נ"ל ועולה יפה לפי דעתי יותר.

תניא אמר רבי אלעזר ב"ר יוסי כך אמר רבי שמעון לחכמים בצידן. כלומר להביא ראיה לדבריו.

לא נחלקו רבי עקיבא וחכמים על כל השטרות העולות בערכאות של גויים שאף על פי שחותמיהן נכרים כשרים. כלומר בין גיטין בין שאר שטרות, והאי כדיניה והאי כדיניה, דבשאר שטרות אפילו בשמות שאינן מובהקין ובלא עידי מסירה דלא אתי לאורועי נפשייהו ודינא דמלכותא דינא וגיטי נשים ושחרורי עבדים בשמות מובהקין ועידי מסירה לא נחלקו אלא בזמן שנעשו בהדיוט שרבי עקיבא מכשיר בכולן בשמות מובהקין ובעידי מסירה דאינהו משוי ליה שטרא וחכמים פוסלין בשאר שטרות דגזרינן עידי מסירה אטו בלא עידי מסירה כיון דמכשרינן בערכאות אפילו בלא עידי מסירה חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים דהנהו אפילו בהדיוט כשרין כיון דאיכא שמות מובהקין ועידי מסירה דלא גזרינן גיטי נשים בעידי מסירה אטו גיטי ממון בלא עידי מסירה כיון דגיטי ממון גופייהו בעידי מסירה מדינא כשרין אלא דגזרינן בהו עידי מסירה אטו בלא עידי מסירה לא גזרינן, דגזירה לגזרה היא.

רשב"ג אומר אף אלו כשרין. כלומר אף גיטי נשים אלו שאתם מכשירין הני מילי במקום שאין ישראל חותמין שהגוים אינן מניחין לחתום והילכך הכל יודעין דגוים נינהו ולא אתו למיסמך עלייהו, ולא גזרינן מקום שאין ישראל חותמין אטו מקום שישראל חותמין דאתרא באתרא לא מיחלף אבל במקום שישראל חותמין אפילו בשמות מובהקין פסולין דגזרינן מובהקין אטו שאינן מובהקין דשמא בשמא מיחלף.
ולענין פסק הלכה: כתב הר"א אב בית דין ז"ל מסתברא דהילכתא כרבי שמעון דסוגיין דשמעתא כותיה ומשום בעיא דריש לקיש דלקמן (בע"ב) דבעא מיניה מרבי יוחנן בעדים החתומין על הגט ושמותיהן כשמות הנכרים מהו, ואהדר ליה לא בא לידנו אלא לוקוס ולוס כלומר דשמות מובהקין נינהו ואכשרנום קאמר הרב ז"ל דסוגיא דשמעתא כותיה דרבי שמעון, ומיהו לקמן (גיטין יא, א בד"ה בע"א) נפרש אותה בעיא בע"ה בדרך אחר דאין ראיה ממנה לרבי שמעון כלל. ור"ח ז"ל כתב יש מי שאומר מדאוקמינן ליה (לעיל י סוף ע"ב) לרבי שמעון כרבי אלעזר דהלכתא כותיה בגיטין אי מזדמן ליה כרבי שמעון לא פסלינן ליה. ולדבריו לכתחלה מיהא לא מכשרינן ליה וכן כתב בסוף ברייתא דאמר להן רבי שמעון לחכמים בצידן. והני מילי כולהו לאו דסמכא, ורבינו אלפסי ז"ל לא ביאר מזה כלום.

אמר רבא האי שטרא פרסאה דמסריה ניהליה באפי סהדי ישראל מגבינן ביה מבני חורין. פירוש שטרא פרסאה סתם דנעשה בהדיוט הוא ואפילו הכי כיון דמסרינן ניהליה באפי סהדי ישראל גבי מבני חורין. אבל ממשעבדי לא דלית ליה קלא כדאסיקנא הכא. ואקשינן עליה והא לא ידעי למיקרי, והא בעיא כתב שאינו יכול להזדייף, והא בעיא שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה, ואוקימנא בדידעי למיקרי, ובדאפיצן, ובמהדר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה. ומסתברא דהא דאקשינן הכא והא לא ידעי למיקרי, והא בעינא כתב שאינו יכול להזדייף, והא בעינא שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה, הוא הדין נמי דאיכא לאקשויי הכי לשטרות העולות בערכאות של גויים כשרין דמתניתין, דבעי' שיחזור בשיטה אחרונה, וכתב שאינו יכול להזדייף, ועידי מסירה דידעי למיקרי', ותדע לך דהא בגיטי סהדי דמסרי קמייהו גיטא צריכי למקרייה כדאיתא בפירקין דלקמן (גיטין יט, ב) ומאי שנא שאר שטרות, ואף על גב דעלו בערכאות נמי אמאי לא חיישינן לזיופי, או לא אפיץ, או לא מהדר בשיטה אחרונה, אלא דלגבי גיטי נשים דמתניתין מיהא לא איפשר למיפרך הכין דהא בשכתבו ישראל עסקינן דנכרי פסול לכתוב את הגט לר"א דאמר עידי מסירה כרתי, ומתניתין רבי אלעזר היא וכיון שכן אשטרא דכתבי ישראל ליכא למיפרך דאינהו בקיאי למכתב בכתב שאינו יכול להזדייף, ומהדרי מעניינו של שטר בשיטה אחרונה, ועידי מסירה נמי הא ידעי למקרייה וכיון דעל כרחין גיטי נשים דמכשר ר"ש כשכתבו ישראל, כולה מתניתין נמי כשכתבו ישראל ולאו משום שיהא צריך בגיטי ממון לכך כלומר שיכתבנו ישראל אלא כיון דאפשר דכולה מתניתין בחד גוונא ובשכתבו ישראל לא מצי לאקשויי אמתניתין והא בעיא וכו', דהא איכא כיון שכתבו ישראל כנ"ל. והרב בעל העיטור ז"ל שכתב (במאמר ח קיום טופסין) דהא דאמר רבא בשטרא פרסאה דנעשה בהדיוט ומסריה באפי סהדי ישראל אבל בערכאות דמתניתין לא מקשינן האי קושיא. לא נתחוורו דבריו. וכתב הרמב"ן ז"ל דהוא הדין נמי דהוה מצי לאקשויי אערכאות דמתניתין אלא דהכא משום דבעי למיפרך אי הכי אפילו ממשעבדי נמי, הוא דמקשה ואזיל אבל במתניתין דלא אידכר בני חרי ומשעבדי לא פריך.

והא דאקשינן: והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף. איכא דקשיא ליה, מיהו רבא דמגבי בה כלל כמאן כר"א דאמר (לעיל גיטין י, ב) עדי מסירה כרתי ורבי אלעזר לא בעי כתב שאינו יכול להזדייף כדתנן לקמן (גיטין כא, ב) אין כותבין לא על נייר מחוק ולא על הדיפתרא וחכמים מכשירין ואוקימנא לה (לקמן גיטין כב, א) כרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי
ואיכא למימר דהכא פריך אליבא דר' אלעזר תלמידו של רבי יוחנן דאמר לקמן (גיטין כב, ב) לא הכשיר רבי אלעזר אלא בגיטי נשים אבל בשאר שטרות לא ומדאקשינן הכא אליביה שמע מינה דהלכה כותיה ואף על גב דפליג עליה רבי יוחנן ואמר דאפילו בשאר שטרות מכשיר רבי אלעזר, ואי נמי איכא למימר דאפילו רבי יוחנן מודה בשאר שטרות דלא הכשיר בהן רבי אלעזר אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא דרוב תנאין שבשאר שטרות לא דכירי להו סהדי לאורך ימים. ובפרקין דלקמן במקומה (גיטין כב, ב) נאריך בה בע"ה.

והא דאקשינן נמי: והא בעינן שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה. יש לפרש דלאו למימרא דאי לא מהדר דפסלינן לה לכוליה שטרא, אלא שיטה אחרונה לבד, ומשיטה אחרונה קא פריך. וי"ל דכוליה שטרא מיפסל והכי נמי משמע מדפריך בהדיא הא בעינא שיחזור.
וראיתי לרמב"ן נ"ר דודאי בשטר שחותמיו ישראל אף על גב דלא מהדר לא פסלינן אלא שיטה אחרונה ודבר פשוט הוא מדאמרינן בבבא בתרא (קסב, א) אין למדין משיטה אחרונה דכולה חששא משום דעדים שהרחיקו מן הכתב שיטה אחת כשר, ודילמא זייף וכתב בה מאי דבעי כדאמרינן במקומה, אבל לרבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי אי לא מהדר בשיטה אחרונה פסול דדילמא זייף ביה טובא וכתב ביה מאי דבעי אבל כי מהדר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה כשר דעידי מסירה מדכר דכירי לזמן מרובה דזהו שטר שנמסר בפניהם, וכן נמי שטרא פרסאה דחותמיו נכרים אי לא מהדר, כוליה פסול דהא אינהו לא דייקי למיחתם סמוך לכתב. וקשיא לי דהא לקמן (גיטין יט, ב) נמי גבי שטרא פרסאה דחתמי עליה סהדי ישראל פרכינן נמי הכי.
ונ"ל דלאו מכוליה שטרא פרכינן אלא משיטה אחרונה והא דפרכינן סתמא דמשמע דכוליה פסיל משום דבשטרא פרסאה חזקה דלא מהדר ביה כלל וכל שיטה ושיטה יש בו תוספת ענין או חיוב, ומגבי ביה נמי דקאמר רבא בכולי חיובי דשטרא קאמר, ומשום הכי פריך ליה והיכי מצי גבי ליה כוליה ואפילו בחיובא דבשיטה אחרונה, והא בעינא שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה.

בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן עדים החתומים על הגט ושמותיהן כשמות הנכרים מהו. פירש רש"י ז"ל דמדקא בעי סתם שמע מינה דבמביא בארץ ישראל קאמר ואיבעיא ליה אי מכשרינן מיהא בעידי מסירה, ואהדר ליה לא בא לידנו אלא לוקוס ולוס דשמות מובהקין דנכרים נינהו ואכשרנום בעידי מסירה דלא אתון למיסמך עלייהו אבל בשמות אחרים לא מכשרינן להו אפילו בעידי מסירה. וקשיא לי, ריש לקיש אליבא דמאן קא בעי לה דאפילו ר"ש לא מכשר אלא בשמות מובהקין אבל בשמות שאין מובהקין לא דגזרינן דילמא אתו למיסמך עלייהו, וכל שכן לרבנן דאפילו בשמות מובהקין פסלי. י"ל דאליבא דרבי שמעון קא בעי לה והכא שאני דלא ידעינן אי נכרים נינהו אי ישראלים נינהו ובכי הא לא גזרינן כוליה האי. ואי נמי איכא למימר דאפילו לרבנן קא מבעיא ליה דאפילו לרבנן נמי בכל כי האי גונא דאיכא למימר דישראלים נינהו ואיכא עידי מסירה כולי האי לא גזרינן, וכן נראה מדברי רש"י ז"ל שכתב בסמוך דאליבא דרבנן דמתניתין אתיא דפירש הוא ז"ל איתיביה גיטין הבאין ממדינת הים אף על פי ששמותיהן כשמות הנכרים כשרים ואפילו בלא עידי מסירה וכל שכן בעדי מסירה דלא מחזקינן להו אלא בישראל לפי שרוב ישראל שבחוץ לארץ וכו' ואת אמרת לוקוס ולוס דוקא, התם כדקתני טעמא, וכי אמר רבי יוחנן בארץ ישראל שאין רוב השמות כשמות נכרים הלכך מספקינן דלמא נכרים נינהו ופסולים ואפילו בעידי מסירה כרבנן דמתניתין.
ויש לתמוה על דבריו ז"ל דאי כרבנן דמתניתין היכי אכשר אפילו בשמות מובהקין כלוקוס ולוס דהא לרבנן אפילו בשמות מובהקין פסול גזירה שמות מובהקין אטו שמות שאינן מובהקין. ואי נמי דאפילו בשמות מובהקין גזרי רבנן דילמא אתי למסמך עלייהו. אלא דאיכא למימר כיון דשמות מובהקין נינהו דאיכא למימר דרובא לא סמכי עלייהו, משום מיעוטא דאתי למיסמך עלייהו בכי הא דאיכא למימר נמי דילמא ישראלים נינהו כולי האי לא גזרינן.
ואי ק"ל לוקוס ולוס הא לא מסקי ישראלים בשמהתייהו, ובודאי נכרים נינהו, לא היא דהא אמרינן בגמ' דלא שכיחי ישראל דמסקי בשמהתייהו. ומדנקטינן לישנא דלא שכיחי דמסקי משמע דלאו שמות מוחלטין דלא מסקי ישראלים בשמהתייהו לעולם קאמרינן, ותדע דלרבנן גזרינן בשמות מובהקין דילמא אתי למיסמך עלייהו ואי לא מסקי לעולם ישראל בשמות מובהקין דנכרים היכי אתו למיסמך עלייהו כנ"ל לפי פירושו של רש"י ז"ל. ולפי פירוש זה סוגיא דשמעתא לא אתיא כרבי שמעון ולית לן ראיה למיפסק כותיה מדפליג על רבנן דמתניתין וכמו שכתבתי למעלה (י, ב בד"ה רשבג"א).
ורבינו שמואל פירש בענין אחר וזה לשונו: בעא מיניה ר"ל מרבי יוחנן וכו' שמועה זו יותר מארבע לשונות ראיתי בה וכולן שבוש, דלא אתי ר"ל ור' יוחנן לקבוע הלכה כרבי שמעון דמתניתין ואין אדם יכול להעמידה, ברם כך ראיתי לפרשה ושיטת ר"ח ז"ל כמוני בעא מיניה ר"ל מר' יוחנן עדים החתומים על הגט ושמותיהן כשמות הנכרים מהו מי חיישינן שמא נכרים חתמוהו והשליח או האשה או הבעל לא דקדקו יפה והיו סבורין שישראלים הם וטעו או שמא ידעו שנכרים הם והחתימו במתכוין שטעו בין גט לשאר שטרות שחותמיהן נכרים כשרים מי אזלינן בתר רוב שמות כאלו שהם נכרים ופסלינן ליה לגט כרבנן דמתניתין דקיימא לן כוותייהו או דלמא זיל בתר רוב גיטי ישראל שלא הוחזקו לטעות ולהחתים נכרי וכשר ותלינן ליה בישראל, אמר ליה לא בא לידנו אלא גט שכתוב בו לוקוס ולוס והכשרנו דודאי כיון שאין רגילין ישראל בזה השם ודאי לא טעה השליח והבעל להחתים אנשים כאלה שדומים בשמותם לנכרים עד שחקר ופשפש אחריהם ונודע לו שישראלים הם והחתימם אבל שמהתא אחריני שדומין קצת לשמות ישראל שיכולין מכתיבי הגט לטעות בהן ולומר שישראל הם משום דשכיחי ישראל אחד מאלף דמסקי בשמהתייהו לא נכשירנו לגט שמא טעו המכתיבים הללו והחתימום בתורת ישראל עכ"ל. וקשה קצת דהיאך אפשר דיעמדו לפני הבעל והסופר ולא יכירו אם נכרים הם או ישראלים ויבואו לסמוך עליהם ולהחתימם בגט.

דברים שכתבנו בחותמיהן גוים פירושו בלא עידי מסירה ישראל אבל כל שיש עידי מסירה ישראל אפי' נעשה השטר על ידי הדיוטות מגבין בו מבני חרי ויש מפרשים כן אף בהודאות ומתנות ובלבד בשיהו עידי המסירה יודעים ענין השטר כגון שידעו לקרותו וכן שיהא כתב שאין יכול להזדייף ושיחזור מענינו של שטר והוא שאמרו כאן שטרא פרסאה דמסריה באפי תרי סהדי ישראל מגבינן ביה מבני חרי והעמדנוה בידעי למקרי ובכתב שאין יכול להזדייף ובחזרת ענין השטר ואמרי' עלה דוקא מבני חרי והוא ששאלו אי הכי תגבי ממשעבדי ותירץ לית ליה קלא ואנו מפרשים שכל שנעשה בהדיוטות אין לו קול וזהו שנאמר שטרא פרסאה ולא נאמר דעבידא בערכאות ובפרק שני אמרו שטרא פרסאה דעבידא בערכאות ומתוך כך אנו גורסי' בה ממשעבדי כמו שכתבנו והוא עיקר הדברים:

זה שאמרו בתקון שטרות שלנו שצריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה כבר ביארנו במקומו שאם לא החזיר אין פוסלין את השטר בכך אלא שאין למדין מאותה שיטה מפני שדרך העדים להניחה ושמא כתב זה בה מה שרצה ומכל מקום בשטר שאין בו חתימה אלא שניתן בעידי מסירה ולדעת הפוסקים שאף שטרות כשרות בעידי מסירה כמו שיתבאר במה שאמרו הלכה כר' אלעזר בגיטין שיש מי שאומר בגיטין דוקא ויש מי שאומר אף בשטרות כמו שיתבאר בע"ה ולדעת האומר כן אם לא החזיר מענינו של שטר בשטה אחרונה עד שיראה לכל שהשטר נסתיים לשם ונחוש לכל מה שנכתב למטה הימנו פסול שמא כמה שטין כתב ואחר שכן בשטר הנעשה על ידי גוים כל שלא החזיר גם כן השטר פסול שמא הרחיקו כמה שיטין ואע"פ שלא הקשו והא בעינן שיחזיר וכו' אלא בשמועת האי שטרא פרסאה שפירושה על ידי הדיוטות לאו למימרא דבשטר העשוי בערכאות לא נבעי הכי דודאי בעינן ולא הוצרך להקשות עליה כן דהואיל וממשעבדי גביא וכמו שכתבנו לשיטתנו פשיטא דבעינן הכי אבל זו שלא אמרו בה לגבות אלא מבני חרי היה עולה על דעתו שאף בלא חזרת ענין יאמר כן והקשה לו והא בעינן וכו' אף לבני חרי:

אף בגיטי נשים צריך שיחזירו מענין הגט בשיטה אחרונה ויש שסומכין על מה שכותבים בשטה אחרונה ודן דיהוי ליכי מנאי ספר תירוכין וכו' ואינו כן שאין זה חזרת ענין אלא ענין הצריך ומכל מקום מובהקים שבסופרים אין כותבין בשטה אחרונה אלא כדת משה וישראל ומרחיבין את האותיות עד שתתמלא כל השיטה מהם והוא במקום שריר וקיים שבשאר שטרות וכבר בארנו במקומו שבשטר שכתוב בו שריר וקיים למדין משטה אחרונה לדעת קצת ואף לדעת האומר שאף בזה אין למדין הוא מפני שגט הפשוט אין צריך בו שריר וקיים ושמא חתמו בלא שריר וקיים וזייף בשטה אחרונה וכתב בה שריר וקיים אבל בגיטי נשים תקנו בו כדת משה וישראל והביאו ראיה לזה ממה שאמרו במסכת ידים קובלנו עליכם פרושים שאתם כותבים מושל עם משה בגט ור"ל שהיו מונין למלכות וכותבין בסוף כדת משה וישראל אלמא תקנת חכמים היא וקצת גאונים כתבו שכל המחק הנראה בו במקום כדת משה וישראל וכשיעור כדת משה וישראל פסול כענין האמור בשריר וקיים באחרון של בתרא:

זה שאמרו והא בעינן כתב שאין יכול להזדייף ותירץ לו בדעפיצין יש מתמיהין על מנהגנו שאין מדקדקין לכתוב בגוילין דעפיצן כלל עד שפרשו אחרוני הרבנים שתקון שלנו כעיפוץ שלהם שמתוך שכח הסיד גדול אין יכול להזדייף והביאו ראיה ממה שאמרו במנחות פרק הקומץ רבא ל"א ב' קרע הבא בשני שטין יתפור בשלש לא יתפור ולא אמרן אלא בעתיקא אבל בחדתא לית לן בה ולאו חדתא חדתא ממש ולאו עתיקא עתיקא ממש אלא הא דאפיצן הא דלא אפיצן אלמא כותבין ספר תורה אף בדלא אפיצן ואם כן היאך אמרו במסכת סופרים אין כותבים ספר תורה על הדפתרא ופרשו בו דמליח וקמיח ולא עפיץ ותרצו בה דתקון שלנו כעיפוץ שלהם ואיני מבין ראייתם שאם כן אף תקון שלהם היה כן לפעמים וזה לא שמענו ומכל מקום יש פוסקים לדחות זו של סופרים מזו של מנחות ולפסוק כר' יהודה שחלק בה להכשיר אף על הדפתרא ומכל מקום הסברא נכונה שכל שעבודו בסיד והכתיבה במקום כשר ודאי אינו יכול להזדייף:

למדת לשיטתנו שאין חלוק בגיטי נשים בין ערכאות להדיוטות שאם בעידי מסירה ובשמות מובהקים לר' שמעון או במקום שאין ישראל חותמין לרבנן אף בהדיוטות כשרים ואי לאו הכי אף בערכאות פסול כמו שכתבנו ואם כן זה שאמרו בסוגיא זו אבל בשמות שאין מובהקין נעשה כמי שנעשו בהדיוטות וכו' אין פירושו בגט אשה שנעשה בהדיוט אלא נעשה כשאר שטרות שנעשו בהדיוט בלא עידי מסירה שבודאי פסולים הם שלא הוכשרו בלא עידי מסירה אלא בערכאות ויש פוסלין בהדיוטות על כל פנים ולדעתי הדין עמהם אם אנו מכשירין מה שהכשרנו בלא עידי ישראל שיעידו שלדעתם נכתב ובכל דקדוקי הגט דהדיוט ודאי לאו אדעתא דישראל קא עביד או שמא יש שם צד עישוי או איזה צד של פסול ובערכאות כשר דלא מרעי אנפשיהו ואדעתא דישראל כתבי ומכל מקום יראה לי שאף בערכאות צריך שיכתוב על דעת ישראל ושיעידו בדקדוקיו כמו שכתבנו למעלה ומעתה אף בהדיוטות כן זהו מה שנראה לנו בסוגיא זו לענין פסק ולענין ביאור ואע"פ שנתבלבלו בה מפרשים הרבה פשוטה היא וכשתעיין יפה במה שפסקנו יצא לך באור ההלכה על אפניה בדברים פשוטים ואי אתה צריך בה לכמה בלבולים שנכתבו בה בחדושין ללא צורך אלא שמכל מקום דרוש וקבל שכר:

גדולי המפרשים כתבו שהשטרות הנעשות בכתביאות שלנו דינן כנעשות בערכאות ודנין בהם כשטר הנעשה בערכאות בכל הדרכים שהזכרנו ואף הם עשו בה מעשה בנרבונא ומכל מקום יש לפקפק בה שאע"פ שאין בהם שום חשד מכל מקום אין שני עדים חתומים בשטריהם ולא סמכה תורה להוציא ממון על פי עד אחד אפי' היה שקול כרבו של עולם ומכל מקום אם היו שני עדים חתומים בה ודאי כשר ולענין גיטין מיהא הואיל ואין להם שיכות בענין גט יראה שצריך שיהא נכתב על דעת ישראל ובהודעת דקדוקיו ואף בערכאות כן לדעתי כמו שכתבנו:

אבל שמות שאינן מובהקין לא. אדתני לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט לפלוג בדידה וליתני בד"א בשמות מובהקין אבל [בשמות] שאין מובהקין לא ה"ק בד"א בשמות מובהקין אבל שמות שאין מובהקין נעשו כמו שנעשו בהדיוט ופסולין ואי ק' כיון דסופרי ישראל כתבו ובעדי מסירה של ישראל מסרו מ"ש הדיוטות מערכאות של עובדי כוכבים י"ל משום גט מעושה הוא דתנן בשלהי מסכתין גט מעושה בעובדי כוכבים פסול ובישראל כשר והעובדי כוכבים חובטים אותו ואומר' לו עשה מה שישראל אומר לך הילכך בערכאות של עובדי כוכבים דלא חשידי לקבול שוחדא ולא עבדי אלא דינא ולא מעשי אגיטא בלא דייני הדין שידונו חכמי ישראל כשרים וליכא למיחש לגט מעושה אבל הדיוטות דחשידי לקבל שוחדא ולא עבדי דינא וכופים לגרש בלא הסכמת חכמי ישראל פסול דלמא מעושה הוא ומשום גזירה זו הן פסולין כל גיטין הנעשין בפניהן איבעי' תימא סיפא אתאן לגיטי ממון. וה"ק לא הוזכרו גיטי ממון דפסולין אלא בזמן שנעשו בהדיוט פי' דמקבלי שוחדא ומשהדי שקרא ולאו ר"ש קאמר אלא ארישא קאי ות"ק קא"ל דדוקא שטרות העולים בערכאות של עובד כוכבים כשרים אבל לפני הדיוטות של עובדי כוכבים פסול וכיון דאוקימנן ר"ש כר' אלעזר הלכתא כוותיה דהא קי"ל כר' אלעזר בגיטין:

רבינא סבר לאכשורי שטרא בכנופיא דארמאי א"ל רפרם ערכאות תנן דלא מרעי נפשייהו. אמר רבא האי שטרא פרסאה דמסריה ביה לוה באפי סהדי מגבינן ביה מבני חרי פי' כתוב היה בלשון פרס וחתום בעדים פרסיים ומסרו הלוה למלוה בפני עדי ישראל כיון דאיכא עדי מסירה מגבינן ביה למלוה מבני חרי דלוה ולא ממשעבדי והא לא ידעי למיקרי פי' עדי מסירה ומה יעידו בדידעי:

והא בעינא כתב שאינו יכול להזדייף וליכא בדעפיץ:

והא בעינא שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה בדמהדר אי הכי אפילו ממשעבדי נמי לית ליה קלא פי' שעדים החתומים על השטר מפקי ליה לקלא ואיבעי להו ללקוחות לאיזדהורי אבל הכא דלית ליה קלא לא ידעי לאיזדהורי ומש"ה לא גבי ממשעבדי ואי חתמי ביה ישראל אמרינן לקמן דגבי ממשעבדי ואי ק' כיון דידעי עדי מסירה הרי הודה לפניהם ובלא האי שטרא נמי גבי בפני עדים. תשובה הני מילי מלוה על פה ואי טעי' למחר וליומא אוחרא פרעתיך נאמן אבל עכשיו כל זמן שהשטר בידו אינו נאמן לומר פרעתי ואע"פ שאינו גובה אלא מבני חרי אינו נאמן לומר פרעתיך משום דאף שטרך בידי מאי בעי ומכאן סיוע למה שכתבתי בגט פשוט גבי הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין דאי טעין ואמר פרעתיך דלא מהימן משום דאף שטרך בידי מאי בעי ודלא כר"י ז"ל דאמר התם כיון דמלוה על פה אי טעין ואמר פרעתי נאמן והא הכא דאע"ג דלא גבי אלא מבני חרי אינו נאמן לומר פרעתיך תניא גיטין הבאין ממדינת הים ועדים חתומים עליהן אע"פ ששמותיהן כשמות עובדי כוכבים כשרים שרוב ישראל שבחו"ל שמותיהן כשמות עובדי כוכבים:

בד"ה ליפלוג וליתני כו' וי"ל דגזרינן בהדיוט גיטי נשים אטו שאר כו' עכ"ל אע"ג דהוי כעין גזירה לגזירה כמ"ש בחידושי הרשב"א וכה"ג נמי כתבו התוספות לקמן גבי מקום שאין חותמין לגזור כו' דמסתבר למקשה כיון דחיישינן כולי האי להא נמי הוי ליה למיחש ומהרש"ל כתב על דברי התוספות וא"ל א"כ מאי פריך ליפלוג וליתני בדידה אדרבה בהא עדיפא כו' שהרי לפי האמת לא גזרינן כולי האי ונ"ל דלק"מ כו' עכ"ל ע"ש באורך בתירוצו ואין להאריך בדחוקיו ונ"ל לפי מה שנדקדק ומאי קושיא דליפלוג בדידה דהיינו כולה בערכאות בין שמות מובהקין ובין שאינן מובהקין דאדרבה נימא דהשתא הוה מפליג כולה בשמות מובהקין ובין ערכאות ובין הדיוטות אלא דאיכא למימר כיון דמעיקרא נקט ברישא דמתני' ערכאות ה"ל לפלוגי כולה בערכאות וממילא פסול דהדיוטות נמי הוה משתמע מדיוקא דערכאות דקתני אבל השתא שמות מובהקין בהדיא לא משתמע כיון דלא הוזכר ברישא בהדיא מובהקין וליכא לדייק מיניה אינן מובהקין וה"ל לפלוגי ביה וזה ברור ותו לא מידי ודו"ק:

בד"ה נעשה כו' פי' בשאר שטרות שנעשו בהדיוט דפסולי כו' עכ"ל דלא ניחא להו למימר דהמתרץ שבק סברת המקשה וכמו שנעשה בהדיוט בגיטי נשים קאמר דפסולים דגזרינן בהדיוט גיטי נשים אטו שאר שטרות כו' כמ"ש לעיל דא"כ לא אתיא כרבנן ועוד היאך תלה מלתא דפסיקא לפסול דהיינו שמות שאינן מובהקין במלתא דלא פסיקא כ"כ דהיינו הדיוט בגיטי נשים דליכא למיפסל אלא משום גזירה לגזירה כמ"ש לעיל ודו"ק:

בד"ה לא נחלקו כו' וחכמים פוסלין בשאר שטרות כו' דכשירין בערכאות בלא עדי מסירה איכא למיגזר כו' עכ"ל דליכא למימר דטעמייהו נמי כרשב"ג דלא ס"ל דעדי מסירה כרתי אלא בגיטין ולא בשאר שטרות דהיינו היכא דלא קני אלא בהאי שטרא אבל בשטרי ראיה בעלמא אמאי פסולים ע"י עדי מסירה אי לאו משום גזירה דערכאות ודו"ק:

בפרש"י שטרא פרסאה כו' וחתמו פרסיים הדיוטות עליו עכ"ל כתב הרא"ש דלדברי התוס' לא מתוקמא בהדיוטות דהא פסלי רבנן שטרי הדיוטות אפילו בעדי מסירה אלא מתוקמא בערכאות כי מתני' והקשה לדבריהם דא"כ לא ה"ל לרבא למימר מימרא באנפי נפשיה אלא לפרש מתני' דערכאות דדוקא לגבות מבני חרי אבל ממשעבדי לא גבי ועוד האריך ע"ש ול"נ ליישב דהאי שטרא פרסאה דערכאות דנקט הכא היינו שנכתב בלשון פרסי ולכך הוא גרוע מערכאות דמתני' דלא הוה אלא חותמיהן עובדי כוכבים אבל כתב ישראל הוא כמ"ש התוס' לעיל ולהכי לא גבי הכא בערכאות ממשעבדי דלית ליה קלא כיון שהוא נכתב בלשון פרסי וכצ"ל לפי' ר"ת לעיל בד"ה וגובה מנכסים משועבדים כמ"ש לעיל ובהכי ניחא נמי מאי דקשיא ליה להרא"ש דכל הני פירכי והא לא ידעי כו' והא בעינא כתב כו' דה"ה דשייכי נמי אמתני' ע"ש דאינו כן דמתני' איירי בכתב ישראל אלא שחותמיהן עובדי כוכבים וכ"ה בחדושי רשב"א וק"ל:

תוס' בד"ה אבודיינא הכל שם אחד כו'. נ"ב פי' דלא תאמר אבו דיינא ושתי מלות הן ולכך אמר הכל שם אחד ולא שהיה שמו אבו לבד ודיינא כנוי לו ודו"ק:

בד"ה לפלוג וליתני בדידיה כו' וי"ל דגזרינן כו'. נ"ב וא"ל א"כ מאי פריך ליפלוג וליתני בדידיה אדרבה בהא עדיפא לפלוג דאפילו בשמות מובהקים גזרינן בהדיוטות אטו שאר שטרות וזה הוא חדוש גדול שהרי לפי האמת לא גזרינן כולי האי ונ"ל דלא קשה מידי כי לא תוכל לומר דהדיוטות פסולים אפי' בעדי מסירה ושמות מובהקים אלא אחר שנדע דתנא איירי בעדי מסירה ושמות מובהקים אבל כל זמן שלא נדע דמתני' איירי בכה"ג א"כ בהדיוטות דפסילי הוא כפשוטו ואין בו שום רבותא וא"כ ליתני שפיר בדידיה ולפלוג בשמות מובהקים דשמעינן מיניה לכל הפחות דאינם מובהקים פסולים אפילו בעדי מסירה ודו"ק. (עיין במהרש"א):

גמ' לפלוג וליתני כו'. המושכל ראשון דכיון דמוקי למתני' בעידי מסירה ושמות מובהקין הדיוטות אמאי לא ע"כ [הא דקאמר] לא הוזכרו כו' בשמות שאינן מובהקין איירי א"כ לפלוג כו' וק"ל [ומתורץ בזה קושית תוס' ורש"ל ומהרש"א] [ואולי לזה פי' רש"י שמות דייני עובדי כוכבים הן וק"ל. מדברי הגאון המחבר. ור"ל דבהדיוטות איירי באינן מובהקין] אח"כ מצאתי כזה במלחמות וסתרו אח"כ ע"ש שמאריך מאד בשמעתין:

גמ' וחכמים פוסלים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים. א"ל לימא לעיל מנינא לאפוקי לרבנן שוין גיטין ושחרורין להכשיר בהדיוטות דז"א דתנא דברייתא דלעיל סבר גיטי נשים ושחרורין פסולין אפילו בערכאות כ"ש בהדיוטות ולמה לי מנינא למעוטי שלא תימא דשוין בהכשר בהדיוטות ולעיל איירי ג"כ בשמות מובהקין וק"ל:

גמ' רשב"ג אומר כו'. אה"נ דפליג בערכאות וכן קאמר לא נחלקו ר"ע וחכמים כו' ולא קאמר ר"ע וחכמים ורשב"ג:

גמ' מקום שאין ישראל חותמין נמי ליגזור כו'. אפ"ל דבמקום שאין ישראל חותמין מכשיר אפילו באינן מובהקין וע"ז פריך דנגזור אטו שמות שאינן מובהקין במקום שישראל חותמין דהוי רק ב' גזירות כמו מובהקין במקום שישראל חותמין וק"ל דלא כתוס' (כ):

ברש"י ד"ה הורמיז כולן שמות דייני עובד כוכבים כו'. אף דלכאורה סהדי הדיוטות חותמין רק החתימות הוא ע"פ ערכאות וכמ"ש הרא"ש ואולי דמפרש כן דמאי חזא ר"פ למינקט הני טפי מכמה אלפים שמות ואפשר לומר דלרבותא נקיט הני אע"ג דקרובים לשמות ישראל ואין ביניהם רק הפרש מועט הורמיז הורמין וכו':

ברש"י בד"ה חוץ מגיטי נשים לא גרסי' ברישא. לאפוקי בעל המאור דגריס כן ומפרש וכן במלחמות גריס כן ומפרש בע"א עיין עליהם:
שם בזה הדבור שטרי מכר דקיימי לראיה ועליהן כו' סמכינן פסול דאימא שיקרא חתים אבל גיטי נשים כו'. רש"י מפרש הכל בלא עידי מסירה ר"ל שאר שטרות דכשירין בערכאות ר"ל כדינייהו בישראל בלא עידי מסירה דא"צ עידי מסירה בשטרי ראיה ופסולין בהדיוטות ר"ל כדינייהו אבל בעידי מסירה ג"כ כשירין ואפילו הדיוטות וגיטין ושחרורין כ"מ שמזכירין ר"ל כדינייהו דאף בישראל אין כשירין רק בעידי מסירה ולפ"ז אין טעם למה ר"ע מכשיר ולזה פירש ר"י בע"א ועיין באשר"י באורך:

ברש"י בד"ה שטרא פרסאה כו'. דוק בפי' רש"י וראה באשר"י ונ"ל דרש"י לטעמיה דפסול [דחכמים] דלעיל בלא עידי מסירה. ומה שקשה הא מודה ר"א במזוייף כו' דלמא אתי למיסמך כו' הגע עצמך וכי בשביל זה לא ישלם זה לזה אם הוא שטר הלואה וכן בשטר מכירה סוף סוף הענין אמת הוא וגבי גט פסלו רבנן לשטרא מהאי טעמא דלמא אתי למיסמך עלייהו ה"נ ודאי עצמות השטר פסול מ"מ גבי מבני חורין דאף דהדיוטות הן ומרעי נפשייהו וחיישינן דלמא חתמו שקר בלי ידיעת הלוה והמוכר הא הכא חזו סהדי ישראל דמסר הלוה או המוכר בעצמו מדעתו שטר ראיה על ההלואות או המכירה לישראל חבריה ואף שגוף ההלואה לא ראו מ"מ למה לא יגבה מבני חורי ומשום גזירה דלמא אתי למיסמך לא נפסיד לזה חיובא שלו וקמ"ל אף דגוף הענין לא ראו רק המסירה וכיון דכתב ולשון פרסי לא יוחשב אפילו לראיה כמו בכתב שלנו דדלמא לא חשש למסור חספא כזה לחבירו כיון דפרסאי הוא קמ"ל דראיה שפיר הוא דאי לאו קושטא הוא לא הוי מסר לחבריה שטר זה שכתוב בו חובתו בפני עדים. ועוד דפי' דלמא אתי למסמך עליה ר"ל וימסור ג"כ בפני עידי חתימה ומה בכך כיון דהוא הלוה מסר לו למלוה הרי קושטא הוא והענין אמת ואזדא ליה חששא דמרע נפשייהו וחתמו שקר בזיוף (ל). והא דפריך והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף כו' והא צריך שיחזור וכו' דאף בשטר ישראל לא מועיל המסירה והוי כחספא בעלמא אף לר"א דאמר עידי מסירה כרתי צריך על גבי דבר שאינו יכול להזדייף ואי לא"ה לא אלים מסירה כזה ליחשב להודאה (מ) ופריך ממשעבדי נמי וכו' ואף דהשטר מצד עצמו פסול משום דלמא אתי למיסמך מ"מ מצד עידי מסירה יגבה ממשעבדי דס"ד דאית ליה קלא ומשני לית ליה קלא על ידן אלא ע"י עדים החתומים והכא החתימה כלא היה והא דפריך והא לא ידעי למקרי משום דכל עצמות ענין עידי מסירה הוא שהם עיקר העדים ולא עידי חתימה והחתימה רק משום תיקון העולם שמא ימותו ע"מ כו' ודרך העולם שאם יבא לדון מביא עידי מסירה שהם העיקריים והם לא ידעו למיקרי כיון דכתב ולשון פרסי והיאך מסהדי עליה דמלתא לאחר זמן ששטר שכתוב בו כך וכך נמסר בפניהם ואולם זה אינו מחוור לי מ"ש פסול דלמא אתי למיסמך מפסול דיכול לזייף או חזרת שיטה אחרונה ומדצריך חזרת שיטה ובדעפיץ משמע מניה דאף דאינו גובה ממשעבדי משום דלית ליה קלא מ"מ תורת שטר עליו שלא יוכל לטעון פרעתי ולגבות מיתמי וכה"ג להכי פריך שפיר הא צריך וכו' דמבני חורי ודאי גבי ולא צריך רבא לאשמעינן אי לאו דגביא ביה בכל אנפי מבני חורי כבשטר דעלמא והשתא הדרא קושיא לדוכתיה הא פסול כיון דחתימי עליה סהדי פרסאה משום דלמא אתי למיסמך עלייהו ולהכי פירש האשר"י דאיירי בלא חתימי סהדי עליה. ועיין במסקנת האשר"י כשמסדר לסוף הדינים תמצא שכן כוונתו. ואולם ראיתו דאפילו בשטרי ממון [גזרינן דלמא אתי למסמך] מהאי שטר מתנתא דהוי חתימי עליה תרי גיסי אינו נראה ראיה לענין שטרי ראיה. ואם נאמר דאיירי [לפרש"י] בשמות מובהקין וכר"ש א"ש אבל בסמוך משמע ברש"י דהלכה כרבנן אצל לוקיס ולוס ומי דחקו כאן לכך ודו"ק:
ואמתני' לא פריך כל הני פירכות דהכא קסמיך אקושיא אי הכי ממשעבדי נמי אבל במתני' אה"נ דגבי ממשעבדי בערכאות וק"ל וכ"מ ברשב"א בשם הרמב"ן ועי"ל דמתני' איירי מיהו בלשון מובן ליהודים רק השתנות בכתב אבל כאן איירי בלשון פרסי וכפרש"י ולהכי פריך והא לא ידעי כו' ואגב פריך אחריני ועוד מתני' מצי איירי בכתב ישראל דומיא דגט דע"כ איירי בכתב ישראל וכפרש"י לעינ דלא קאמר רק שטרות העולין בערכאות אבל כאן קאמר שטר פרסאה כו' ודו"ק:

בתוס' בד"ה לפלוג כו'. ק"ק לי לתירוצם למה יעשו רבנן לפסול תרתי ולעשות ב' גזירות משום חדא טפי הו"ל לפסול חדא משום תרתי דהיינו לא יועיל ערכאות בשאר שטרות בלא עידי מסירה משום גזירה שיסמוך אח"כ בהדיוטות נמי בלא עידי מסירה וישאר על דינו שאר שטרות וגיטי נשים בהדיוטות [להכשיר בעידי מסירה] ואפשר משום דרוב שטרות נעשין בערכאות לא רצו לפסול בלא עידי מסירה:
קושיות ח"ש יש ליישב ראיתי מי שמיישב ג"כ מדנקיט ערכאות משמע אבל לא הדיוטות דדוחק לומר לרבותא דפסול [בגיטין] נקיט ערכאות ואילו מובהקין לא משתמע השתא כלל ודו"ק:

בתוס' בד"ה נעשה כו' פירוש בשאר שטרות כו'. דא"ל לפי האמת כסברת המקשה ולפסול [אף] בגיטין בהדיוטות משום גזירה לגזירה הא רבנן דבסמוך לא גזרו וכמ"ש התוס' בסמוך וסברא דחוקה מצד עצמו דהוי גזירה לגזירה גם כאשר הקשיתי לעיל [למה יעשו כו'] ועוד הוי תלי תניא בדלא תניא דהיאך יתלה פסול דגיטי נשים בשמות שאינן מובהקין דטעמו משום חדא גזירה דלמא יסמוך עליה ואלו בנעשין בהדיוטות ובשמות מובהקין פסולין משום גזירה לגזירה והיאך יאמר שזה פסל כנעשה בהדיוטות כאילו פשיטא טעמו טפי לפסול משא"כ בסברת המקשה דלא איירי מתני' בפסול דאינו מובהקין רק בפסול הדיוטות גרידא ודו"ק:

בתוס' בד"ה לא נחלקו כו' וחכמים פוסלין בשאר שטרות דגזרינן כו'. דלא ניחא לומר דרבנן כרשב"ג דדוקא בגיטין סבר כר"א ולא בשאר שטרות כיון דלא מצינו לרבנן דסברי כן בהדיא בשאר דוכתי ועוד דבשאר שטרות היינו בשטר מתנה אבל בשטרי ראיה מהני לכ"ע:

בא"ד רשב"ג אומר אף אילו כשירין כו' כלומר כו'. יש ליישב מאי פירשו בזה טפי מרש"י ומהי תיתי לפרשבע"א לפי' ר"י ודו"ק:

בתוס' בד"ה והא בעינן כו' לר"א פריך. ר"ל ר"א אמורא דס"ל אליבא דר"א תנא דצריך [בשאר שטרות] דבר שא"י להזדייף ולאפוקי מר"י אליבא דר"א:

בתוס' בד"ה בדאפיצן משמע כו' ודיפתרא פסול בכולהו. ר"ל בספר תורה תפלין ומזוזות:

רש"י ד"ה כשרים במקום. כלומר אף כו' שאתם מכשירין. לשון שאתם אינו מכוון דע"כ רשב"ג פליג על ר"ש דאמר דחכמים מכשירין בעדי מסירה ושמות מובהקין. והל"ל אף אלו כו' שהם מכשירין. דא"א לפרש דזהו מדברי ר"ש שאומר דרשב"ג אמר אז לחכמים דר"ע דהרי הן היו בדור שלפניו אבל עיקר פירושו דחוק דהכי הל"ל אף אלו אינן כשרין אלא במקום שאין כו'. ולע"ד נל"פ דרשב"ג קאי על חכמים דר"ש שהיו אומרים חוץ מגיטי נשים כו' כלישנא דת"ק דמתניתין:

תד"ה שבתאי. גרסי' כו' אבל שבתאי כו'. נראה דצ"ל שיבתאי. כי שבתאי אשכחינן בסנהדרין (ח) שהוא שם חכם ועי' בסה"ד אות שי"ן. והתוס' בנזיר (ג ב) בד"ה היכא הביאו ג"כ הר"ר שבתאי:

תוס' ד״ה בטאי וכו' בעי ברמות רוחי'. נ"ב ול"ד אדרבה מהתם מוכח דאינו שם ישראל שמא י"ל כיון שרצה להיות נחשב מכלל ישראל ממילא היה משנה שמו ממה שהיה נקרא בעבדות:

בשמות מובהקין ע' פירש"י דלא כפי' תוס' לעיל ד' ע"א ד"ה מודה וכו' והרשב"א דכ' שם דכיון דסמכי' על עדי חתימה ה"ל מכלל תורף הגט ופסול כמו כתב הגט עצמו. כ' בנכרי ושמות מובהקין אינו בגדר עדות אלא כטיוטא בעלמא ואינו בכלל כתיבה ע"ש. ובסברא זו יש לחלק בין חתימת קרובים לחתימת גוים ומשו"ה פי' רש"י פ' ז"ב דחתימת תרי גיסי משוו לשטר חספא משא"כ הכא בחתימת גוים בשטר מתנה הוה ס"ל דמהני עדי מסירה ולא הוה חספא ע"י גוים דהוו בטיוטא בעלמא ורק למיחש משום למיסמך עליהו ולמימסר באפיהו וכבר כתבתי לעיל דס"ל דאין לפסול ולבטל מתנתו של זה שקנאה בדינו משום חשש שיארע בשטר אחר:

ואי בעית אימא וכו' דלא קפדי אאוריע נפשייהו עכ"ל רש"י. מלשון זה הוכיח הרא"ש דלרש"י כשר בהדיוט ע"י ע"מ ובערכאות אפי' בלא ע"מ וק' קושי' תוס' ארש"י ובתומים סי' ס"ח סקכ"ח יישב קו' תוס' לרש"י ע"ש. ולא עיין בלשון רש"י ד"ה אלא בשמות שאינן מובהקין וכו' דנעשו כשארי שטרות הנעשין בהדיוט עכ"ל ע"ש. ולזה עוררני בני הרבני מוה' שמואל וואלף נ"י. ומה שנלע"ד בישוב דברי רש"י ז"ל דס"ל דהסוגי' ממש כהתוס' אך בואי בעית אימא דקאי ארבנן דמתני' ולרש"י רישא ר"מ דמדסיפא ר"ש אליבא דר"א ש"מ רישא לאו ר"א. ולר"מ דע"ח כרתי לא הוזכרו ע"מ כלל ולא מעלין ולא מורידין לכן פירש"י דמשום אוריע נפשיהו הוא אבל אי לא"ה כשרים. ובפלוגתא דר"ע ורבנן נמי מודה רש"י לפי' תוס' דרבנן גזרו ע"מ אטו ליכא ע"מ. אך הכל לר"ש אלא ת"ק ס"ל לא נחלקו ר"ע ורבנן בזה מעולם וכ"כ בתומים סי' ס"ח ססק"ח ע"ש. ונהי לא קיי"ל כר"מ אלא כר"א מ"מ באוקימתא דמתני' ס"ל ת"ק דמשנתינו ר"מ ולא הוזכר מי שגזר אליבא דר"א מובהקים אטו אינו מובהקים במתני'. ולא הוזכרה פלוגתת ר"ע ורבנן אלא אליבא דר"ש ולא קיי"ל הכי ומש"ה ס"ל לרש"י דשטרי פרסאה בהדיוט ובע"מ הוה וגובה מב"ח ולא גזרינן אטו בלא ע"מ. ועיין סמ"ע סי' ס"ח סק"ה וסק"ח וצריך ביאור טעם תליית סברת פלוגתתם ואבאר בעה"י. דרמב"ם וסייעתו ס"ל שטרות העולות בערכאות של נכרים היינו שהשטרות כבר נחתמים בעדי גוים ונכתב בשטר שהעדים ראו נתינת המעות. ושוב אח"ז מביאים השטר המחותם לפני הארכי ומקיים אותו ובנימוסיהם שאין הארכי מקיים אלא אחר החקירה מי הם העדים אם נאמנים ואם כל הכתוב בשטר אמת ונכון ואח"כ מקיימו וחזקה לא מרעי' נפש בשיקרא אי לאו דאתברר קמי' לא הוה חתם ונמצא הכל תלוי בהארכי. וס"ל לרי"ף ורמב"ם דבעי' עדים דאינם ידועים בקבלת שוחד דנהי דלקבל שוחד לאסהידו שקרא לא חשיד מ"מ חשידי לאצלוי' דינא כיון שתלוי בדעתו ומחשבתו ויכול להתנצל ולתת אמתלאות לאצלוי' דיניו. וה"נ כיון שאינו מעיד שנעשה הכל בפניו ממש אלא ע"י חקירתו ודרישתו ובקיאתו בהאמנת העדים החתומים וכל זה הוה כעין אצלוי דינא ומשו"ה בעי' לאסהודי עליהו דלא ידועי בקבלת שוחד. ולפ"ז ממילא לא גבי ממשעבדי דאע"ג דקול יוצא לארכי כדאיתא בירושלמי והרמב"ן מפרש סוגי' דשמעתין עפ"י הירושלמי מ"מ לא גבי ממשעבדי כיון דעדיין לא נכשר השטר עד דמקבלי ב"ד ישראל סהדי עליהו דהארכי ומזה לא יצא קול ונ"ל הך דבעי' סהדי להנ"ל יצא להרי"ף מהאי גופא כיון דגרס לקמן בפ"ב דגבי מבני חורי ולא ממשעבדי וק' אמאי הא קול יוצא לארכי אע"כ משום דעכ"פ אין קול דלא ידועי' מקבלי שוחד ולא ידעו הלקוחות להזהר. ושיטת הרא"ש וסייעתו דהשטר נכתב ולא הוזכר בו נתינת מעות ולא חתמו עדים אלא מביאין הטופס ההוא לפני הארכי ולפניו נעשה כל המעשה והוא יחתום עליו ועדים העומדים לפניו מזומנים לחתום שטרות ונראה שגם יש בהם ישראלים ממונים לחתום שטרות דהרי תנן אע"פ שחותמיהם גוים ש"מ יש שחותמיהם ישראל שגם מהם עומדים לפני הארכי לנאטיריו"ן כאשר הוא כן בארץ אשכנז כעת. ומשו"ה לשיטה זו אין לתמוה מה שתמה רשב"א איך אפשר שיטעה ישראל וימסור בפני עדי גוים ויחשוב שישראל הם. ולהנ"ל לק"מ כיון שלא נחתם השטר ע"י עדים שביררו להם הישראלים אלא שם במקום הארכי אחר שנעשה כל המעשה בפניו הוא קורא לשנים מהמזומני' לפניו ויחתמו ואם אין שמותיהם מובהקים יטעה בעל השטר ויסבור שהם מהישראלים העומדים ג"כ שם לנאטיריו"ן ויבוא למסור לפניהם וא"ש. וכיון שכל המעשה נעשה ע"י הארכי א"כ לא בעי' לאסהודי דלא מקבלי שוחד שהרי לאסהודי שיקרא לא נחשדו מעולם הערכאות. וכיון דמבואר דקול יוצא לארכי ממילא גבי ממשעבדי בין תבין:

רבינא סבר לאכשורי בכנופיאת' וכו' נ"ל דכנופיאת' נהי ערכאות לא הוה מ"מ הדיוטות נמי לא הוה וס"ל לרבינא כלישנא בתרא לעיל סיפא אתאן לגיטי ממון וכולא רבנן היא נמצא י"ל ברישא הזכירו ערכאות לרבותא דג"נ ושחרורי עבדים דפסולי' אפי' בעש"נ וסיפא בגיטי ממון לא הוזכרו לפסול אלא בשנעשו בהדיוט ולא בכנופי' דכשר. אך רפרם ס"ל כלישנא קמא דכולא סיפא ר"ש היא ורבנן לא הזכירו הדיוט אלא ערכאות בין לפסול דגטי נשים בין להכשירא דשארי שטרות ולא בכנופי':

מגבינן בי' מבני חרי. הנה רמב"ם ס"ל שטרי הלואה העולה בערכאות של נכרים בלא ע"מ לא גבי ממשעבדי דלא כל כמיניהו לעשות קנין שיעבוד אבל פרעתי לא מצי למיטען וראב"ד השיג דגם פרעתי מצי טעין כמו בכתיבת יד והקשה בתומים א"כ בנעשה בהדיוט וע"מ ישראל דאמרינן גבי מבני חרי ולא מצי איירי בטוען להד"מ תיפוק לי' האיכא ע"מ ואיך יטעון להד"מ אע"כ פרעתי וש"מ אע"ג דלא גבי ממשעבדי מ"מ לא מצי למטען פרעתי ע"ש ולק"מ דמצי מיירי דכתיב בי' נאמנות או אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני ומיהו בלי ע"מ אפי' בערכאות ש"נ לא מהני דה"ל כשטר מתנה דלאו כל כמינייהו לגמר שיעבד לשעבד נפשי' ליתן לו נאמנות או לפסול כל העדים אבל הכי מצי מיירי כנ"ל דע"י ע"מ משתעבד ולא מצי למטען פרעתי וממשעבדי לא גבי. והנה רמב"ם מוסיף דגם שטרי הודאה פסולי' בגטי נשים בעש"נ ונדחקו בטעמא והאמת הפשוט כמ"ש בש"ג פ' מי שמת דר"ל חייב אני לך מנה בשטר והוא אינו חייב לו ועי"ז השטר נשתעבד לו ונראה ה"ה הומ"ל שטרי אודיתא והוא פשוט. עוד כתב רמב"ם שטרי מחילה והא ודאי קשי' והריב"ש כ' אהרמב"ם אגב שוטפי' כתבי' ומ"מ יש ליישב קצת דמיירי שיש בידו של מלוה שטר מקויים על הלוה ואינו מחזיר לו שטרו אבל כותב לו שטר מחילה וס"ל לרמב"ם בישראל מהני ובעש"נ לא מצי להקנות לו הלואתו ששטרו בידו. ויש בזה פלוגתא עיין סמ"ע סי' י"ב ס"ק כ"א וש"ך שם ס"ק י"ז. ועי' תוס' כתובות מ"ד ע"א ד"ה והלכתא וכו' וק"ל:

תוספות בד"ה ליפלוג וליתני בדידיה וא"ת אדרבה תיקשי כו' למה פסלו בהדיוט כו' עכ"ל. ולפי מה שכתבתי בסמוך לשיטת רש"י ז"ל יש ליישב קושיית התוספות בענין אחר דדוקא בערכאות סובר רבי שמעון דלא גזרינן מובהקים אטו שאינן מובהקין כיון דאף באינן מובהקים ליכא חשש איסור דאורייתא אף אי אתי מיסמך עלה בלא ע"מ דקושטא דמילתא יש לנו לומר דכיון דערכאות לא מרעי נפשייהו א"כ מיד הבעל בא לאשתו ומסתמא מסרו לה בע"מ ישראל אלא דאנן חיישי' להחמיר שמא טעה הבעל למסור ג"כ בערכאות וזה חששא רחוקה לכך לא מחמרינן עוד לגזור אף במובהקין דכולי האי לא גזרינן משא"כ בהדיוטות דבאינן מובהקים איכא חשש פסול דאורייתא דשמא הוא מזוייף לגמרי ומעולם לא נכתב בציווי הבעל אלא היא שכרתן וא"כ בדליכא ע"מ בטל לגמרי ומש"ה אף בע"מ הו"ל לגמרי כמזויף מתוכו דלמא אתי למיסמך בלא ע"מ דסברי ישראל נינהו לכך מודה ר"ש דגזרינן אף במובהקין ואף דאליבא דאמת לא גזרינן אף בהדיוטות כדמוכח ברייתא דבסמוך מ"מ לא הוי מצי לאקשויי מזה מידי כנ"ל לשיטת רש"י ז"ל. מיהו הא דפשיטא להו לרש"י ותוספות דלקושטא דמילתא מכשרינן בגיטין אף בהדיוטות במובהקים היינו משום דברייתא דבסמוך משמע להו הכי. ולפי מה שאפרש בסמוך דרש"י ז"ל סובר דת"ק דמתניתין לא ס"ל כברייתא דבסמוך אפ"ה א"ש דהא הכא פירש"י כן אליבא דשינויא קמא דהאי שנעשו בהדיוט ר' שמעון קאמר לה דאיהו תנא דברייתא ודו"ק. או שנאמר דרש"י סובר דקושטא דמילתא דלא שייך לחלק בגיטי נשים היכא דאיכא ע"מ בין ערכאות להדיוטות אלא דאפ"ה לא מצי המקשן להקשות בפשיטות כדפרישית. אבל רוב הקדמונים גרסי בברייתא דבסמוך להיפך דבהדיוטות מכשיר ר"ע בכולן ורבנן מכשרי בגיטי ממון ופסלו בהדיוטות וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל ובעל המאור וכ"כ הרשב"א והר"ן ז"ל בחידושיהם בטעמים שונים ולפמ"ש הטעם מתבאר בפשיטות דבהדיוטות שייך למיגזר טפי אף במובהקים כיון דאיכא חשש זיוף בדליכא ע"מ ודו"ק:

בד"ה נעשה כמו שנעשו בהדיוט כו' דפסולי אף בשמות מובהקין וע"מ שלא יבא להכשיר בלא ע"מ כמו בערכאות כו' עכ"ל. ואין להקשות מה ראו חכמים לפסול בהדיוטות בע"מ דלא ליתי למיטעי אף בלא ע"מ כמו בערכאות ואדרבה היה להם לפסול בלא ע"מ אף בערכאות דלא אתי למיטעי אף בהדיוטות ולהכשיר בע"מ בתרווייהו הא ליתא דהא ללישנא דדינא דמלכותא דינא לא שייך לגזור שום דבר בערכאות כיון דדינא דמלכותא הוא להכשיר ערכאות לגמרי וכן נמי לאידך לישנא ניחא להו למיפסל טפי בהדיוטות דלא שכיחי כמו ערכאות דשכיח ועוד כיון דע"כ לא סגי בהדיוטות בלא ע"מ ישראל וא"כ לעולם יוכל להחתים אותן העידי מסירה גופייהו אם לא שע"מ אין יודעין לחתום וזה לא שכיח משא"כ בערכאות דכשירין מדינא אף בלא ע"מ בשטרי ממון לא רצו לגזור משום הדיוטות דזימנין דלא משתכחי עידי ישראל ואיכא נעילת דלת אם נפסול בערכאות ובזה נתיישב היטב לשון הירושלמי ע"ש ודו"ק:

רש"י בד"ה אתאן לגיטי ממון כו' דלא קפדי אאורועי נפשייהו. לכאורה משמע מלשונו דלפ"ז היכא דאיכא ע"מ כשר אף בהדיוטות לשיטת רש"י ז"ל דלא ס"ל מה שכתבו התוס' לגזור אף בע"מ אבל הרא"ש ז"ל הקשה ע"ז דהא ע"כ חכמים דברייתא דמייתי בסמוך פסלי בגיטי ממון בהדיוטות אף בע"מ דאי ס"ד דבלא ע"מ איירי א"כ מ"ט דר"ע דמכשיר דבהדיוטות בלא ע"מ לא מצינו שום טעם להכשיר ובסמוך אכתוב שיטת הרא"ש ז"ל אבל באמת אין מלשון רש"י ז"ל שום הכרע דאפשר דאיהו נמי ס"ל דרבנן פסלי בהדיוטות אף בע"מ אפי' במובהקין כמ"ש התוס' אלא הא דנקט רש"י בלישנא דלא קפיד אאורועי נפשייהו וכן בסמוך בד"ה חוץ מגיטי נשים כו' כתב דבהדיוטות פסולין דאימר שיקרא חתום היינו דעיקר מילתא נקיט דהא דמפלגינן בין ערכאות להדיוט בממון היינו משום דהדיוטות מרעי נפשייהו ומשום הכי פסולי אף במובהקין בלא ע"מ וממילא פסלינן אפילו בע"מ דגזרינן דאתו להכשיר אף בלא ע"מ כמו בערכאות. ועי"ל דרש"י ז"ל מילתא דפסיקא נקיט דבלא ע"מ פסול בהדיוטות לכ"ע משום דמרעי נפשייהו משא"כ בדאיכא ע"מ לא פסיקא ליה דהא לר' עקיבא כשר אף בגיטי ממון. אמנם לפי מה שאפרש בסמוך דרש"י ז"ל סובר דחכמים דמתניתין פליגי לגמרי אברייתא דבסמוך אם כן א"ש טפי דהכא לת"ק דמתניתין איירי מש"ה פירש"י ז"ל דבממון נמי לא מיפסל בהדיוטות אלא בלא ע"מ כמו בגיטי נשים וק"ל:

גמרא אמר רבא האי שטרא פרסאה כו' ופירש"י ז"ל דאיירי שחתמו הדיוטות עליו והוכרח לפרש כן דאי בערכאות כשירים אף לגבות ממשעבדי לפי גירסתו לקמן בפ' שני דף י"ט ע"ב אע"כ דהכא איירי בהדיוטות וכבר כתבתי שהרא"ש ז"ל הקשה עליו דא"כ לא אתיא מילתא דרבא כחכמים דברייתא דפסלי בממון בהדיוט אף בע"מ ע"ש שהרא"ש ז"ל האריך בזה ונ"ל דקושייתו היינו משום דקי"ל הלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו. אמנם לענ"ד יש ליישב שיטת רש"י ז"ל שפירש כן לשיטתו דמשמע מפירושו לעיל דברייתא דר' שמעון הביא סמך לדבריו לחלוק על חכמים דמתניתין ואמר להם לא נחלקו ר"ע וחכמים בדור שלפנינו בערכאות אלא בהדיוטות וא"כ מדאמר איהו לא נחלקו כו' משמע דחכמים דמתניתין נמי סברי דבערכאות הוא דנחלקו ר"ע וחכמים דר"ע מכשיר אף בגיטי נשים וחכמים פסלי בגיטין אבל בהדיוטות דשאר שטרות לא נחלקו וכן נראה מלשון המשנה דקאמר ר"ש לא הוזכרו בהדיוטות ופרש"י לא הוזכרו בבה"מ לפסול אלא בהדיוטות מכלל דלת"ק מה שהוזכרו בבה"מ לפסול היינו בערכאות דגיטין ולא בהדיוטות דשאר שטרות וכן מצאתי להדיא בתוספתא דלת"ק פליגי ר"ע וחכמים בערכאות בגיטין וא"כ סובר רש"י ז"ל דרבא סובר כחכמים דמתניתין דבלא"ה משמע משיטת רש"י ז"ל בסמוך גבי לוקוס ולוס דקי"ל הלכתא כחכמים דמתניתין וכמו שאפרש שם מיהו כל זה לשיטת רש"י ז"ל משא"כ לשיטת התוס' א"א לפרש כן שהם כתבו לעיל דלחכמים דמתניתין לעולם לא שני להו אף בממון בין היכא דאיכא ע"מ או לא דמיקרי מזוייף מתוכו ולדידהו איירי הכא מילתא דרבא בערכאות וקמ"ל דאע"ג דאיכא ע"מ אפ"ה לא גבי ממשעבדי ולקמן בפ"ב נמי לא גרסי ממשעבדי כ"כ הרא"ש בשם התוס' והקשה ג"כ עליהם דסוגיא דשמעתין לא משמע הכי ופירש הרא"ש ז"ל דמילתא דרבא איירי שאין כאן ע"ח כלל ע"ש באריכות ובסמוך אכתוב מה שיש לדקדק בדבריו ודו"ק:

תוספות בד"ה והא בעינן כו' לר' אלעזר פריך כו' עכ"ל. כוונת' דלקמן פליגי אמוראי ר' יוחנן ור' אלעזר דלר' יוחנן מכשיר ר"א התנא בשטרות ג"כ לכתוב על דבר שיכול לזייף וסמכינן אע"מ ור' אלעזר בן פדת סובר דלא מכשיר ר"א דמתניתין אלא בגיטין ולא בשטרות וכמ"ש שם רש"י ז"ל ותוס' הטעם. והרא"ש ז"ל בשמעתין דקדק מזה דמדפריך סתמא דתלמודא הכי והא בעינן כתב שא"י לזייף אלמא דקי"ל כר"א בן פדת לגבי דר' יוחנן אע"ג דבעלמא הלכה כר"י דהוא רבו דר"א. אבל קשיא לי על דברי הרא"ש ז"ל דהא איהו גופא מפרש מילתא דרבא בדליכא ע"ח כלל וא"כ לפ"ז לא מקשה הש"ס מידי אף אליבא דר"א בן פדת דע"כ הא דקאמר דלא מכשר ר"א התנא כתב שיכול לזייף בשאר שטרות היינו משום דגזרינן דילמא אתי למיסמך עלייהו בלא ע"מ וכאן לא שייך האי גזירה דכיון דליכא כלל ע"ח לא מצינו למיסמך אע"מ לחוד וא"כ למה יופסל בכתב שיכול להזדייף אע"כ דאפ"ה מקשה הש"ס שפיר משום דמשמע ליה דהא דמכשיר ר"א שטרי פרסאה היינו אע"פ שאין הע"מ זוכרין בעל פה כל פרטי עניני השטר אלא שיודעין שזה השטר נמסר בפניהם דהכי משמע סתמא דלישנא מדלא קאמר דמקרי להו שטרא לע"מ אע"כ דבלא"ה כשר וא"כ מקשה הש"ס שפיר והא בעינן כתב שא"י לזייף פי' דניחוש באמת שמא זייף איזה דבר והעדים אינן יודעים ובכה"ג גופא צריך לפרש הא דקאמר בסמוך והא צריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה ולשיטת הסוברים דלא מיפסל כל השטר בהכי א"כ מאי מקשה הש"ס ואי אשיט' אחרונה לחוד מקשה דלמא איירי שהע"מ יודעין שלא זייף השיטה אחרונה אע"כ דסתמא דלישנא משמע ליה שאין העדים זוכרין מדלא קאמר בהדיא מקרי להו באפייהו כו' וא"כ לפ"ז לא דייק הרא"ש ז"ל מידי דלעולם אליבא דר' יוחנן נמי מקשה הכא והא בעינן כתב שא"י לזייף וא"כ ניחוש שמא זייף באמת איזה דבר ובחדושי לח"מ סי' מ"ב הארכתי בזה מאד אח"כ מצאתי שהש"ך הרגיש קצת במה שכתבתי ודוק היטב:

(יא א תוספות) בטאי גרסינן דבטי שם ישראל וכו' שהיה עבד וכו'.—אינו מובן, דאפשר שזה שהיה עבד השאיר לעצמו את השם "בטי", שהיה לו בגיותו, שכן בזמנם היו הגרים רגילים שלא להחליף את שם גיותן בשם חדש של ישראל, שכן מצינו את אונקלוס הגר (מג' ג א) ובלוריה הגיורת (ר"ה יז ב ויבמ' מו א) ונפטיים הגר (יבמ' צח א).

דין דשטר העולה בערכאות אינו כשר אלא כשנעשה במקום קיבוצם עם קיום השופט:

רבינא סבר לאכשורי בכנופי' דארמאי א"ל רפרם ערכאות תנן. וכתב הרי"ף דוקא ערכאות דלא מקבל שוחדא ואין כוונתו שאין מקבלין שוחד כל עיקור. כדאית' בפ' כל כתבי. לעדות שקר לא מרעי נפשייהו כי אין הדרך למקבלי שוחד לעשות זיוף:

דין שטר גיותי שנמסר בפני סהדי ישראל גובים בו מבני חורי אפילו חתמו בו הדיוטות. וכן אפילו לא חתמו בו עדים כלל גובה מבני חרי. ואם חתמו בו ערכאות גובה ממשעבדי אפילו לא נמסר בפני עדי ישראל. וכן אם חתמו בו עדי ישראל גובה ממשעבדי ואם היה כתב ישראל ולא חתמו בו עדים אפילו נמסר בפני ישראל לא גבי ממשעבדי:

אמר רבא האי שטרא פרסא' דמסר' נהלי' באפי' סהדי דישראל מגבינ' בי מבני חורי והוא דידע ישראל למקרי השטר פי' וקראו השטר בעת שנמסרו' לפניהם ואח"כ מכירין שזהו השטר שנמסר לפניהם, וגם צריך שיהא עשוי כהלכתו ככל תיקון שטרי ישראל כגון כתב שאינו יכול להזדיי' דהיינו קלף שמעובד בעפצים או קלפי' שלנו שעיבוד' טוב כמו עיבוד עפצים שהי' מקודם וכן פסק ר"ת לעניין ס"ת שקלפי' כשרים וגם צריך להחזיר מעניינו של שטר בשיט' אחרונ'. זה הכלל שלא יהא חסר. בו שום דבר הגורם לפסול השטר או לפסול ההקנאה ככל דת ישראל. וכתב ר"י דאיירי בחתמו עליו ערכאות דאי איירי בחתמו עליו הדיוטות כמו שפי' רש"י אפי' בעדי מסירה פסול משו' דחיישינן דלמא אתי להכשיר בלא עדי מסיר' כמו בערכאות. ולא נהירא דמה ראו חכמים לפסול שטר שהוא כשר מדאורייתא שהרי נמסר בפני ישראל משום גזירה דלמא אתא לאכשורי בלא סהדי ישראל מה בכך שהרי אף אם תכשר אותו אינה אלא דבר שבממון ומה ראית' לפסול ולאבד ממון משום גזירת ממון אחר. בפרט גזירה כזו דלא שכיחי שהרי כ"ע ידעי דהדיוטות פסולים ודוקא ערכאות הוא דכשרים. דאל"כ נגזר ערכאות אטו הדיוטות וא"כ למה לן למגזר בשלמא גבי גט איכא למגזר דאתא למיסמך למיסמך ונתיר א"א. ועוד דבמתניתן דערכאות והדיוטות פסולי' בודאי דומי' דערכאות קאמר דהיינו בלא עדי מסירה ומשום דלא קפדי מאורעי נפשייהו ומשום הכי נראה כ"ה דמזכיר בסוגיא ערכאות והדיוטות אמרי בלא עדי מסירה ישראל, וכן פי' רש"י וא"כ הכא איירי שפיר דחותם עליו הדיוטות ואף זה מזויף מתוכו מאחר דמכשיר' עדות עכו' אלא משום דהדיוטות לא מיהמני מ"ה היכא דאיכא סהדי ישראל כשר למיגבי מבני חורי וכן פסק הרמב"ם להדיא ומ"מ נרא' דברי הרא"ש בזה דאף אם לא חתמו בו כלל סהדי כשר למגבי מבני חורי אם מסרו לו השטר בפני סהדי ישראל ודוקא שטר פרסאות בלא עדים או בעדי הדיוטות אבל חתמו בו ערכאות אית לי' קלא אף בלא עדי מסירה וגבי אף ממשעבדי כדאית' לקמן בפ' ב' סי' י"ו, וכן איתא בירושלמי וזו דעת הראשוני' ורוב האחרונים ואף דמצריך ר"א עדי מסירה דוקא בשטר קנין דומי' דגיטי נשי' אבל בשטרי מקח וממכר והלוואה שאינו אלא לראי' בעלמ' לא. ושטר הנעשה בערכאות כבר כתבתי בסי' כ"ג דהאידנא לא קפדי מלכות והאי שטר פרסאה דלא גבי אלא מבני חורי כתבו האחרונים דוקא דלא חתימי עלה ישראל אבל אי חתימי עלה סהדי ישראל גבי אף ממשעבדי דסהדי החתומים על השטר הוא דאפקי לקלא, ומ"ה נראה שאפי' היה כתב של ישראל ולא חתמו עלה סהדי דישראל אלא מסרו בפניהם דלא גבי ממשעבדי אף דק"ל כר"א דאמר עדי מסירה כרתי אף בשטרות מ"מ סהדי החתומים בשטר הוא דאפקוהו לקלא וכן פי' רש"י ועיקור.

דין עדים החתומים על הגט ושמותיהם כשמות העכו' אפילו הוא שמות מובהקים ונמסר בעדי מסירה ישראל אפילו דכי פסול. ואם הוא בשעת הדחק שהוא ממרחקים ויש לחוש לעיגון וכל כיוצא בזה מכשירין בשמות מובהקים:

בעי מניה ר"ל מר' עדים החתומים על הגט ושמותיהם כשמות העכו' מהו. פי' אי אזלינן בתר רוב החתומים על הגט שהם ישראלי' וכשר אפילו בלא עדי מסירה לר"מ ולר"א בעדי מסירה או אזלינן בתר השמות ואמרו דעכו' הם ולא מכשירין אפי' בעידי מסירה דשמא אתי למיסמך עלייהו דאף ר"ש לא מכשיר גט בערכאות ובעידי מסירה אלא בשמות מובהקים שהכל יודעי' שהן של עכו' ולא אתי למיסמך עלייהו בלא עידי מסיר' והכא איירי באינם מובהקי' דהא קבעי ליה אי אמרינן של ישראל הן אמר ליה לא בא לידינו אלא לוקס ולוס והכשרנו. ודוקא לוקס ולוס דלא שכיחי ישראל דמסקי כשמותייהו אבל שמות אחרינא דשכיחי ישראל דמסקי כשמתייהו לא. ופי' רש"י משום דשמות מובהקים הן וא"כ משמע להדי' דפסק כר"ש ומ"ה פסק הראב"ד כר"ש ואח"כ מסיק איתיב' גיטי' הבאים ממדינת הים והעדים החתומים עליהן שמותיהם כשמות העכו' כשרים מפני שרוב ישראל שבח"ל שמותיהן כשמות העכו'. התם כדקתני טעמא מפני שרוב ישראל שבח"ל שמותיהן כשמות הגוים ופי' רש"י וכי אמר ר"י בא"י דאין רוב שמותיהן כשמות העכו' הילכך מספקינן דלמא עכו' הם ופסולים אפי' בעידי מסירה כרבנן דמתני' ע"כ. א"כ משמע להדי' דבעי רש"י לפרושי אליבא דרבנן ודבריו תמוה' דהא מכשיר ר"י בלוקס ולוס משום דהוי שמות מובהקים וכר"ש דמתני' ולא כרבנן ובחידושי ריטב"א בא לישבו מאחר דקאמר לא שכיחי משמע שאינו מוחלט לעכו' ויכול להיות שהו' ישראל אלא דלא שכיח. וכן שמות מובהקים דגזרינן לעיל דלמא אתי למיסמך עלייהו ע"כ איירי באינה מוחלט דוקא לעכו' אלא דלא שכיחי ואי לא מסקי ישראל לעולם בשמתייהו אמאי אתי למסמך עלייהו ואמאי גזרינן ומ"ה לוקס ולוס דאיכא תרתי לטיבותא חדא דיכול להיות שישראלים הם אע"פי ששמות מובהקין הם כדפי' ר"י. ואף אם עכו' הם מאחר דאיכא עדי ישראל במסירה והם שמו' מובהקין לא גזרינן דאתי למסמך עלייהו ולא פליגי רבנן עלייהו אלא בעכו'. ודאי זה העולה מדבריו. והשתא א"ש דברי ר"ל ור"י אליבא דרבנן. ואני אומר שאין אנו צריכים לכל זה דאפי' תימא הלכה כרבנן מ"מ כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשע' הדחק ואפשר שהיה לחוש לעיגון או שלא תהא זקוקה ליבם והיינו שעת הדחק וכה"ג אשכחן לקמן בפ' ב' גבי כולכם כתובו גט לאשתי כו' והוי גט מוקדם ואמר ריב"ל כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק אף דהלכה כרבנן ותדע דה"נ שעת הדחק הוי שהרי ר"י לא היה יודע אם היו עכו' או ישראלים אלא מכח דלא שכיחי הר' לך שהובא ממרחקים שאפי' ע"י החקירה לא היה יכול לברר מי הם החתומים אבל לעולם בלא שעת הדחק לא מכשירין מכל אלו משמע דהלכתא שפיר כרבנן. ועוד פי רשב"א פי' אחר וכתב שלוקוס ולוס היו ישראלים כו' והרא"ש הביאו ואינה ע"ד האמת לפי קוצר דעתי: