יבמות קכב ע"ב

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף קכב - ב

ומבארת הגמרא את דבריהם של חכמים: מאי גריעותא דפונדקית, עד שאמרו לו וכי לא תהא כהנת כפונדקית?

אמר רב כהנא: פונדקית זאת, עובדת כוכבים היתה.

ומסיחה לפי תומה היתה: זה מקלו וזה תרמילו, וזה קבר שקברתיו בו.

וכן תני אבא בריה דרב מניומי בר חייא: פונדקית עובדת כוכבים היתה, ומסיחה לפי תומה היתה: זה מקלו וזה תרמילו, וזה קבר שקברתיו בו.

ומקשה הגמרא: והא "איה חברנו" קאמרי לה!?

ומוכח ששאלו אותה, ולא היה זה מסיח לפי תומו.

ומתרצת הגמרא שכך היה המעשה: כיון דחזיתינהו, שראתה אותם כשהם חוזרים בכיא. והיינו, שתחילת הדברים היתה מצידה, כמסיחה לפי תומה.

ואז אמרו לה: איה חברנו?

אמרה להם: מת וקברתיו.

תנו רבנן: מעשה באדם אחד שבא להעיד על האשה, שמת בעלה, לפני רבי טרפון.

אמר לו: בני, היאך אתה יודע בעדות אשה זו? אמר: אני והוא, בעלה המת, היינו הולכים בדרך, ורדף אחרינו גייס, ונתלה בעלה של אשה זו בייחור בענף של זית, ופשחו, ונתקו מהעץ, ועשה ממנו מקל, והחזיר במקל שעשה, את הגייס לאחוריו.

אמרתי לו: אריה, יישר כחך!

אמר לי: מנין אתה יודע שאריה שמי?

שאכן, כך קורין אותי בעירי: יוחנן ברבי יהונתן, אריה דמכפר שיחיא לימים חלה אותו עד, ומת. והשיא רבי טרפון את אשתו של חבירו על סמך עדותו של העד הזה.

ומקשה הגמרא: וכי רבי טרפון לא בעי דרישה וחקירה בעדות אשה?

והתניא: מעשה באדם אחד שבא לפני רבי טרפון להעיד עדות אשה.

אמר לו: בני, היאך אתה יודע עדות זו?

אמר לי: אני והוא היינו הולכין בדרך ורדף אחרינו גייס, ונתלה בייחור תאנה ופשחו והחזיר את הגייס לאחוריו.

אמרתי לו: יישר כחך, אריה!

אמר לי: יפה כוונת לשמי, שכך קורין אותי בעירי: יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שיחיא. לימים חלה, ומת.

אמר לו רבי טרפון בשעה שנטה למות: וכי לא כך אמרת לי ששמך הוא יוחנן בן יונתן דמכפר שיחיא, אריה?

אמר ליה: לא כך אמרתי.

אלא כך אמרתי לך: שמי הוא יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שיחיא. ודקדק עליו שנים ושלשה פעמים, וכיון את דבריו

ורק אז השיא רבי טרפון את אשתו של המת שהעיד זה עליו!

ומשנינן: במחלוקת תנאי היא.

דתניא: אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה, דברי רבי עקיבא

רבי טרפון אומר: בודקין.

וקמיפלגי בדרבי חנינא.

דאמר רבי חנינא: דבר תורה, אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה, שנאמר [ויקרא כד] "משפט אחד יהיה לכם".

ומה טעם אמרו חכמים שדיני ממונות אין צריכין דרישה וחקירה?

כדי שלא תנעול דלת בפני לוין.

ובמאי קמיפלגי?

מר רבי עקיבא סבר: כיון, היות דאיכא כתובה למשקל - כדיני ממונות דמי, והקילו בה שלא יצטרכו דרישה וחקירה.

ומר רבי טרפון סבר: כיון דקא שרינן בעדות זו אשת איש לעלמא - כדיני נפשות דמי, היות והבא עליה דינו בחנק, וצריכים בה דרישה וחקירה.

אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר [ישעיהו נד] "וכל בניך למודי ה', ורב שלום בניך".

הדרן עלך פרק האשה בתרא וסליקא לה מסכת יבמות

א גמרא שנינו במשנה שלא תהא כהנת כפונדקית, ושואלים: מאי גריעותא [מה הגריעות החסרון] של פונדקית שלמדו ממנה קל וחומר לאשה אחרת? אמר רב כהנא: פונדקית זו גויה היתה, ומסיחה לפי תומה היתה, שסיפרה שמת אותו אדם, שזה מקלו וזה תרמילו, וזה קבר שקברתיו בו. וכן תני [שנה] אבא בריה [בנו] של רב מניומי בר חייא: פונדקית גויה היתה, ומסיחה לפי תומה היתה: "זה מקלו, וזה תרמילו, וזה קבר שקברתיו בו".

ושואלים: והא [והרי] "איה חברנו" קאמרי לה [אמרו לה]? משמע שלא סיפרה לפי תומה, אלא כתשובה לשאלה. ומסבירים: כיון דחזיתינהו [שראתה אותם], בכיא [בכתה]. אמרו לה: "איה חברנו"? אמרה להם: "מת וקברתיו". ואם כן תחילת ההודעה היתה מתוך בכייתה שבכתה מעצמה לפי תומה.

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: מעשה באדם אחד שבא להעיד על (בשביל) האשה שמת בעלה לפני ר' טרפון. אמר לו: "בני, היאך אתה יודע בעדות אשה זו?" אמר: "אני והוא האיש שמת היינו הולכים בדרך יחד, ולא היינו מכירים זה את זה. ורדף אחרינו גייס (איש צבא גוי) ונתלה החבר בייחור של זית ופשחו (ושברו) ונמצא בידו מקל כבד, והחזיר את הגייס לאחוריו באיום המקל.

לאחר מכן אמרתי לו בהתפעלות על גבורתו: אריה! יישר כחך. אמר לי: מנין אתה יודע שאריה שמי? שאכן, כך קורין אותי בעירי בכינוי זה: "יוחנן בר' יהונתן, אריה דמכפר שיחיא". ולימים חלה ומת אותו אדם, ועל ידי כך ידע מה שמו, ויכול היה להעיד עליו. והשיא ר' טרפון את אשתו בעדות זו.

ושואלים: וכי ר' טרפון לא בעי [אינו צריך] לדרישה וחקירה בענין זה? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: מעשה באדם אחד שבא לפני ר' טרפון להעיד עדות אשה. אמר לו ר' טרפון: "בני, היאך אתה יודע עדות זו?" אמר לו אותו מעשה: "אני והוא היינו הולכין יחד בדרך ורדף אחרינו גייס, ונתלה בייחור תאנה ופשחו. והחזיר את הגייס לאחוריו. אמרתי לו: יישר כחך אריה! אמר לי: יפה כוונת לשמי, שכך קורין אותי בעירי: "יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שיחיא". לימים חלה ומת.

אמר לו ר' טרפון כדי לבודקו: לא כך אמרת לי ששמך יוחנן בן יונתן דמכפר שיחיא הקרוי אריה? אמר ליה [לו]: לא, אלא כך אמרתי לך, שאמר לי שקוראים לו: יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שיחיא. ודקדק עליו ר' טרפון שנים ושלשה פעמים בחקירות מעין אלה, וכיון המעיד את דבריו, והשיא ר' טרפון את אשתו. משמע מאותו מעשה עצמו שאין די בסיפור דברים בלבד, ויש צורך בחקירה!

ומשיבים, תנאי [מחלוקת תנאים] היא בענין זה. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: אין צורך שיהיו בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה, אלו דברי ר' עקיבא. ר' טרפון אומר: בודקין.

ומעירים, וקמיפלגי [וחלוקים הם] באותו ענין שאמר ר' חנינא. שאמר ר' חנינא: דבר תורה, כלומר, מעיקר דין תורה, אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות יש צורך לבדוק את העדים בדרישה וחקירה, וכשם שמפורש הדבר בדיני נפשות ("ודרשת וחקרת...", דברים יג, טו), כך גם בדיני ממונות, שנאמר: "משפט אחד יהיה לכם" (ויקרא כד, כב), ומכאן למדים שדרך המשפט צריכה להיות שווה בכל העניינים.

ומה טעם אמרו חכמים שדיני ממונות אין צריכין דרישה וחקירה — כדי שלא תנעול דלת בפני לוין. כלומר, שאם יפסלו עדים רבים בחקירות, לא ירצו אנשים להלוות כסף, מחשש שיגיעו להתדיינות בבית דין והעדים ייכשלו בחקירות, ונמצא המלווה מפסיד.

ובמאי קמיפלגי [ובמה, באיזה ענין נחלקו] כאן — בעדות אשה; מר [חכם זה, ר' עקיבא] סבר: כיון דאיכא [שיש] כתובה למשקל [לקחת] כשמת בעלה — כדיני ממונות דמי [נחשב] הדבר ואין צריכים בדיקה, ומר [וחכם זה, ר' טרפון] סבר: כיון דקא שרינן [שאנו מתירים] בעדות זו אשת איש לעלמא [לעולם, לכול] — כדיני נפשות דמי [נחשב] הדבר וצריך לערוך דרישה וחקירה.

ומסיימים את המסכת בדבר טוב: אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר: "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך" (ישעיה נד, יג), כלומר, מתוך שהבנים הם תלמידי חכמים ("למודי ה'"), הרי רב שלומם ונוסף שלום לכל העולם.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

GEMARA: The mishna assumed that an innkeeper is less trustworthy than an ordinary woman, such that the Rabbis argued that if the innkeeper was deemed credible, it should be obvious that an ordinary woman should be deemed credible. The Gemara asks: What was unfavorable about the innkeeper that made her less trustworthy than an ordinary woman? Rav Kahana said: She was a gentile innkeeper, and she was therefore deemed credible only because she was speaking offhandedly when she said that the man died and this is his staff, and this is his bag, and this is the grave in which I buried him. And similarly, Abba, son of Rav Minyumi, son of Ḥiyya, taught: She was a gentile innkeeper, and she was speaking offhandedly, saying that this is his staff, and this is his bag, and this is the grave in which I buried him.

But didn’t they say to her: Where is our friend? This indicates that she was answering their question rather than speaking offhandedly. The Gemara explains: Once she saw them, she cried. They said to her: Where is our friend? Then she said to them: He died, and I buried him. Since she cried before being questioned, the crying was considered the beginning of her account, and she is considered to have been speaking offhandedly.

§ The Sages taught: An incident occurred involving a certain individual who came to testify before Rabbi Tarfon with regard to a woman whose husband had died. He said to him: My son, how do you come to know testimony that the husband of this woman died? He said: He and I were traveling on the road together, and a troop of soldiers chased after us. He hung onto an olive branch, and tore it off to use as a heavy staff to intimidate the soldiers, and forced the troop to withdraw.

After this heroic act I said to him, admiring his bravery: Lion [arye], may your strength continue to be firm. He said to me: From where do you know that my name is Arye? That is what they call me in my city: Yoḥanan, son of Rabbi Yehonatan, the lion from the village Shiḥayya. After a while, he fell sick and died, and consequently the fellow traveler knew his name and could testify about him. And Rabbi Tarfon allowed his wife to marry based on this testimony.

The Gemara asks: But didn’t Rabbi Tarfon require inquiry and interrogation of the witness? Isn’t it taught in a baraita: An incident occurred involving a certain person who came before Rabbi Tarfon to present testimony that a woman’s husband died. He said to him: My son, how do you know this testimony? He told him: He and I were traveling on the road together, and a troop of soldiers chased after us. He hung onto a fig branch, and tore it off, and forced the troop to withdraw by intimidating the soldiers with the branch. I said to him: May your strength continue to be firm, lion. He said to me: You have intuited my name well, for that is what they call me in my city: Yoḥanan, son of Yonatan, the lion from the village Shiḥayya. The man concluded his story: After a while, he fell sick and died.

Rabbi Tarfon said to him, in order to check his story: Did you not tell me that the dead man said that his name was Yoḥanan, son of Yonatan, from the village Shiḥayya, which is called Lion? He replied to him: No. Rather, this is what I told you: He told me that he is called Yoḥanan, son of Yonatan, the lion from the village Shiḥayya. Then Rabbi Tarfon cross-examined him in this manner two or three times, and the witness repeatedly kept his statements consistent, so Rabbi Tarfon allowed his wife to marry. In this version of the story, the mere report of events does not seem sufficient. An interrogation of the witness is also necessary.

The Gemara answers: This is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: The court does not examine witnesses who give testimony concerning the marital status of women by means of the standard procedures of inquiry and interrogation; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Tarfon says: The court must examine them utilizing these means.

The Gemara comments: And they disagree about the statement of Rabbi Ḥanina, as Rabbi Ḥanina said: By Torah law, both cases of monetary law and cases of capital law require scrutiny by means of inquiry and interrogation of witnesses, as it is stated: “You shall have one law” (Leviticus 24:22), indicating that the legal procedures must be the same for each area of halakha. Consequently, since inquiry and interrogation are required for capital law (Deuteronomy 13:15), they are required for cases of monetary law as well.

And for what reason did the Sages say that cases of monetary law do not require inquiry and interrogation of witnesses? So as not to lock the door in the face of potential borrowers. If the procedures for litigation in cases of monetary law were too rigorous, people would be very hesitant to lend money.

And with regard to what do they disagree in the case of testimony that allows a woman to remarry? They disagree as follows: One Sage, Rabbi Akiva, holds that since there is the payment of the marriage contract for the woman to take when her husband dies, it is considered to be like cases of monetary law and does not require inquiry and interrogation procedures. And one Sage, Rabbi Tarfon, holds that since, based on this testimony, we permit a previously married woman to marry anyone in the world, and if her previous husband is still alive, her subsequent relationship will be considered adultery, which is a capital offense, it is considered to be like cases of capital law, which require the inquiry and interrogation procedures.

The tractate finishes on a positive note: Rabbi Elazar said that Rabbi Ḥanina said: Torah scholars increase peace in the world, as it is stated: “And all your children shall be taught of the Lord, and great shall be the peace of your children” (Isaiah 54:13). This indicates that because the children will be Torah scholars, who are taught of the Lord and His Torah, they will live in great peace, and peace will thereby be increased for the entire world.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

הא דתניא בודקין עדי נשים בדרישה ובחקירה. יש מפרשין דהא נמי קודם שהוחזקו, מ"מ כר"ע קי"ל דאמר אין בודקין, וכך פסקו הגאונים ז"ל.
ואוקימנא לפלוגתייהו בדר' חנינא ומר סבר כיון דאיכא כתובה למשקל כדיני ממונות דמי. וקשיא לי וכי מאחר דאיכא דיני נפשות שאין הדין שיהא נאמן למה האמינוהו משום דיני ממונות שבו וכי מקילין על דיני נפשות משום דיני ממונות, ועוד ארוסה מאי איכא למימר דהא ליכא כתובה למשקל.
ואיכא למימר דהכי קאמר, כיון דתקינו רבנן בכל דיני ממונות שאין בהן דרישה וחקירה והדין נותן שתגבה האשה הזו כתובתה על פיהם, אי אפשר שלא להאמין אותם על נשואין שלה דבעי' לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי הילכך איתא לתקנתא דרבנן בכל האי דינא ואי איפשר נמי להחמיר בארוסה יותר מנשואה דא"כ שויתינהו למילי דרבנן כחוכא אי נמי הכי קאמר מן התורה כל הדינין שבתורה בדרישה ובחקירה שכולן בכלל והשתא דתיקון רבנן שלא לידרוש בדיני ממונות עדי נשים דומה למי דומה לדיני ממונות דמי שאין בהן דיני נפשות השתא כלל ויש בהן ממון לפעמים ברובן ומר סבר כיון דשרי' אשת איש דבעלמא אתי לדון דיני נפשות כדיני נפשית דמי ואין מקילין בהן משום ממון שלו, כנ"ל.
ואע"ג דגבי כתובה ליכא משום נעילת דלת שיותר משהאיש רוצה לישא אשה היא רוצה להנשא לא פלוג רבנן בדיני ממונות ואע"ג דבדיני קנסות בעי' דרישה וחקירה הנהו לאו בכלל דיני ממונות נינהו ולא תיקון בהו רבנן מידי, אלא רחמנא קנסינהו ואדינא דרחמנא מוקמינן להו ולא מוספינן אקנסי אבל בשאר כל דיני ממונות לא פלוג רבנן. ועוד דהא חששו משום חינא.
וה"ה לעידי גירושין ולכל דיני גיטין וקדושין שאין צריכין דרישה וחקירה וישנן בבית דין הדיוטות משום האי טעמא גופי' כדי שלא תנעל דלת כדמפורש בדוכתא בסנהדרין (דף ב' ודף ל"ב) וכדאמרינן בפרק המגרש (גיטין דף פ"ח) אביי אשכחי' לרב יוסף דהוה מעשה אגיטי ואמר לי' והא הדיוטות אנן וכו'. ומיהו משמע דלר' טרפון דבעי דרישה וחקירה כיון דקא שריא אשת איש לעלמא אף מומחין נמי בעי' וכי מעשינן אגיטין ודיינינן בעדי מיתה משום דקי"ל כר"ע הוא א"נ עידי גירושין שכיחי ועברינן שליחותייהו עדות מיתה לא שכיחי לר' טרפון.
ירושלמי (טז,ז), כתוב בהלכות רבינו ז"ל, מצאו כתוב בשטר איש פלוני מת איש פלוני נהרג ר' ירמיה אומר משיאין את אשתו ר' בון בר כהנא אמר אין משיאין את אשתו מתני' מסייעא לדין מתני' מסייעא לדין וכו' ולא פסק בה רבינו ז"ל כלום. אבל במס' גיטין בפ' מי שאחזו (גיטין דף ע"א) כתב הא דתניא כשם שבודקין אותו לגיטין כך בודקין למשאות ולמתנות ולעדיות ואמר רב ששת בעדות אשה דאקילו בה רבנן אבל בעדיות דעלמא לא דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם אלמא בכל עדות אשה אפי' מפי כתבם וחזינן בה פלוגתא איכא מאן דאמר דוקא היכא דמקויים אבל אין עדים מצויין לקיימו אין משיאין ואיכא מאן דאמר אע"ג דאין עדים מצויין לקיימו דכיון דקיום שטרות דרבנן כדמפורש בריש מסכ' גיטין (דף ג') בעדות אשה לא תקון רבנן דלא מיבעיא אחמורי דלא מחמרי בה אדאורייתא אלא אפי' קולא נמי מקילין בה טפי מדאורייתא דהא תלמוד מפי כתבם גופי' רחמנא פסלי' ואעפ"כ משיאין והוחזקו משיאין על פי עבד על פי שפחה, אלמא אפילו עד א' כשר לא בעי', ולא דמי לגט דבעי' בפני נכתב ובפני נחתם, דהכא איתתא דייקא טפי ומינסבה ומילתא עבידא לאגלויי והדין סברא עדיפא טפי הלכך אפי' בעד א' מפי כתבו שאינו מקויים משיאין.

פונדקית גויה היתה מסיחה לפי תומה היתה כו' והא איה חברנו קאמרו לה הני חזתינהו בכיא אמרו לה איה חברנו אמרה להם מת וקברתיו. ומהכא שמעינן תרתי חדא כל שהתחיל לומר כמסיח לפי תומו אף על פי ששאלוהו לבסוף והגיד על פי שאלתם נאמן. ועוד דכל שאומרים לו איה פלוני שהלך עמך אין זה מסיח לפי תומו.
גרסינן בר"ה בפרק קמא (כב, א) ומייתינן לה נמי במכלתין בשלהי פרק כיצד (לעיל יבמות כה, א בסופו) אמר רב מנשה זאת אומרת גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה אבל פסול מדברי תורה פסול לעדות אשה. וכתב ר' אלפסי ז"ל דמכל מקום אם מסיח לפי תומו משיאין אשה על פיו דלא גרע מגוי ע"כ. ועבד ושפחה אף על פי שהן פסולין לעדות דבר תורה, מכל מקום אינן נפסלין בעבירה וכשרים הם, דנאמנים הם בעלמא למלתייהו כנשים. אבל הפסול בעבירה נגרע מערכא (בכת"י: מעתה) שהיה נאמן ומחמת (בכת"י: וגרים) פסולו אין מאמינין אותו בעדותו אפילו כנשים.
תניא אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה ר' טרפון ור' עקיבא אומרים בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה וקא מיפלגי בדרבי חנינא דאמר ר' חנינא דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם ומה טעם דיני ממונות אין צריכין דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין וכו'. לן כתנא קמא דאמר אין בודקין. וכן פסקו הגאונים ז"ל. והקשה הרמב"ן נר"ו מאי קאמרינן כיון דאיכא כתובה כדיני ממונות דמי, וכי מאחר דאיכא דיני נפשות שאין הדין נותן שיהא נאמן אלא בדרישה וחקירה למה האמינוהו משום דיני ממונות שבו, ועוד ארוסה דליכא כתובה למשקל (עיין לעיל (יבמות קיח, ב) ד"ה הא דתנן) מאי איכא למימר. ותירץ הוא נר"ו דה"ק כיון דתקינו רבנן בכל דיני ממונות שאין בהן דרישה וחקירה, והדין נותן שתגבה כתובתה על פיהם, אי אפשר שלא להאמין אף על הנשואין שלה דבעינן לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתב ליכי, הלכך איתא לתקנתא דרבנן בכל האי דינא. ואי אפשר להחמיר בארוסה יותר מנשואה דאם כן שויתינהו למילי דרבנן כחוכא. אי נמי הכי קאמר מן התורה כל הדינין בדרישה וחקירה, והשתא דתקון רבנן שלא לדרוש בדיני ממונות, נראה עדי נשים למי דומה, לדיני ממונות דמו שאין בהן עכשיו דיני נפשות כלל ויש ממון ברובן, ומר סבר כיון דרשינן אי אפשר לעלמא דבעלמא אתי לדיני נפשות כדיני נפשות דמו ואין מקילין משום ממון שבו. ואף על גב דבדיני קנסות בעי דרישה וחקירה, הנהו לאו בכלל דיני ממונות נינהו, ולא תיקון בהו רבנן מידי, אלא רחמנא קנסינהו ואדינא דרחמנא מוקמינן להו, ולא מוסיפין אקנסי. אבל בשאר כל דיני ממונות לא פלוג רבנן. ועוד דהא חששו משום חינא. והוא הדין לעדי גרושין ולכל דיני גטין וקדושין שאין צריכין דרישה וחקירה, וישנן בב"ד הדיוטות משום האי טעמא גופיה כדי שלא תנעול דלת כמפורש בדוכתיה בסנהדרין (לב, א) וכדאמרינן בפרק המגרש (גיטין פח, ב) אביי אשכחיה לרב יוסף דהוה מעשה אגיטי ואמר ליה והא אנן הדיוטות. אמר ליה אנן שליחותייהו קא עבדינן מידי דהוה אהודאות והלואות ע"כ.
והרמב"ם ז"ל (הלכות גרושין פי"ג הכ"א) כתב אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל משום התרות עגונה. וזה תימא שלא הוזכר הטעם הזה בגמרא כלל. ונראה שהוא ז"ל מפרש מ"ש בגמרא כיון דאיכא כתובה למשקל כדיני ממונות דמי, לומר דאף על פי שלא הקלו שלא לדרוש ולחקור אלא בדיני ממונות בלבד, אבל דיני נפשות בדיני דאורייתא מוקמינן להו, והכא כיון דשריא אשת איש לעלמא כדיני נפשות דמי ובעינן דרישה וחקירה מדינא משום צד דיני נפשות שבו. והיינו טעמא נמי דמאן דאסר. אבל מאן דשרי סבר דאפילו כן כיון דאית בהו נמי צד ממון הקלו בו משום עגונה. והכא ליכא משום נעילת דלת דמלתא דלא שכיחא היא, אלא משום עגונה בלבד הוא דשרינן לה. וסמכינן שלא לדרוש בעדים משום צד ממון שבו אבל לגבי גיטין וקדושין לכולי עלמא לא בעיא דרישה וחקירה משום נעילת דלת.
כתב בהלכות הרב אלפסי גרסינן בירושלמי (ה"ז) מצאו כתב בשטר איש פלוני מת איש פלוני נהרג ר' ירמי' אמר משיאין את אשתו ר' בון בר כהנא אין משיאין את אשתו מתניתין מסייע לדין ומתניתין מסייע לדין כו'. ולא פסק בה הרב ז"ל הלכתא כמאן בהלכותיו בכאן. אלא שבמס' גיטין בתחלת פרק מי שאחזו (גיטין עא, א) כתב הא דתניא כשם שבודקין אותו לגטין כך בודקין אותו למשאות ולמתנות ולעדות, ואמר רב ששת בעדות אשה דאקילו ביה רבנן, אבל בעדות דעלמא לא דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם אלמא בעדות אשה אפילו מפי כתבם. וכן כתב הרמב"ם (הלכות גרושין שם) וכתב והוא שיכירו שהוא כתב ישראל (בכת"י: ואף הרמב"ם ז"ל כן כתב והוא שיכירו שהוא כתב ישראל) נראה שהוא ז"ל סובר דדוקא כשנתקיים אותו כתב דומיא דההיא דפרק מי שאחזו שהוא כותב ומשליח בפנינו. אבל אם אין עדים מצוים לקיימו אין משיאין. ויש מי שאומר אף על פי שאין עדים מצויים לקיימו, דכיון דקיום שטרות דרבנן כדאיתא בריש פרקא קמא דגיטין (ג, א) לא אחמור רבנן בעדות אשה דליבעי קיום. דאדרבה בכל עדות אשה אקילו כל שכן דלא מחמרי בה. ותדע לך דעיקרא דמלתא שלא מן הדין הוא. דהא מפי כתבם רחמנא פסליה, ואינהו שרו בעדות אשה ועבד ושפחה נמי דפסילי, ואפילו הכי הימנינהו בעדות אשה שלא מן התורה ואף על גב דלגבי גיטין דאיכא נמי משום עגונא ואפילו הכי בעינן בפני נכתב ובפני נחתם (גיטין ב, א) שאני הכא דאיתתא דייקא ומנסבא ומלתא דעבידא לאיגלויי הוא. ולזה הסכים הרמב"ן נר"ו. והלכך אפילו בעד אחד מפי כתבו אף על פי שאינו מקוים משיאין.

סליק פרק האשה שהלך בעלה וצרתה בסייעתא דשמיא. סליקא לה מסכתא דיבמות בסייעתא דשמיא. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען. תהי ידך לעזרני כי פקודיך בחרתי (תהלים קיט קע"ג) בנל"ך ואע"י בילא״ו (ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה ברוך ד' לעולם אמן ואמן)

והא איה חברנו קאמרי לה ומהדרי' דכיון דחזנהו בריה והאי שעתא אמרו לה חברנו ואמרה להם זה מקלו כתב רב אלפס ז"ל מהא שמעי' דהיכא דהתחיל עובדי כוכבים ומזלות להשיח ל"ת אע"ג דהדרי ושיילי מיניה ואמר לן צורתא דמילתא לא נפיק מדין מל"ת ויפה כיוון ז"ל ואף אנו נאמר דשמעי' מהכא דכל שאמרו לעכו"מז קודם שיאמר כלום איש פ' שהלך או שהנחנו בכאן איה הוא שוב אינו נדון במלתא וכן הלכת' ולמ"ד לעיל דמשיאין ע"פ העכו"מז דנתכוון להעיד אתיא הא מתני' כפשטא דאע"ג דלא בכת' מקמי דאמרי לה וזה חברנו משיאין על פיה ואע"ג דכיוצא בזה נתכוון ומיהו לית הלכתא כוותיה:

תנאי היא פי' ותנאי דלעייל נמי פליגי בה אליבא דרבי טרפון דהא תרוייהו מיתנייא בשמי דר' טרפון נינהו ועובדא חדא הוו כדמוכחי מתניתין בהדיא:

במאי קא מפלגי בדר' חנינאי וכו' מר סבר כיון דאיכא כתוב' למשקל כדיני ממונות דמיא ומר סבר כיון דאיכא אשה דשריא לעלמא כדיני נפשות דמיא תמויה מילתא כיון דעיקר עדות העד להתירה לשוק ועדות אשת איש היא והוי דיני נפשות ומאי טעמא דמאן דאמר דלא נבעי דרישה וחקירה משום ממונ' דאית בה דאף על גב דכשתנשא למחר תטול כתובה ממדרש כתובה כיון דלית לן למשרייה אלא בחקירה לא נשרייה ולא תשקול כתובה דהא שריותא לשוק קדים בתר הכי אתי דין שתטול כתובה ורבי' הר"ם ז"ל תי' דמאן דשרי' השת' בזמן הזה טפי דמי האי ענינ' דעדו' אשה לד"מ מלדיני נפשות דהא רוב' דנשי אית להו כתובה הילכך אפי' ארוסה דלית לה כתובה לא מפלגינן בה דאילו דיני נפשות ליתנהו בזמן הזה ומאן דאסר כיון דאיכא איסור אשת איש דאית בה ד"נ לדיני נפשות דמי' וכדידהו דיינינן ליה ולא חיישי' למאן דאית בה כתובה ודכולי עלמא דין הכתובה עצמה לא בעייא דרישה וחקירה מדרבנן ואף על גב דהכא ליכא נעילת דלת דיותר ממה שאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא הא חזינן בכמה דוכתאי דחששו רבנן בכתובה משום חנא לגבות מיתומים קטני' ולמכור שלא בב"ד וכמה מילי אחריני ונכון הוא ומ"ה פי' בשם אחיו הר' פנחס ז"ל דלכ"ע בענין שריותא דאשה ובענין גט וקדושי' לא בעיא דריש' וחקיר' מן התורה מדין עצמה דלא ילפי' דבר מממון אלא לענין דבעי ב' עדים כדבר שבערוה דגבי הא כתיב דבר על פי שני עדים יקום דבר אבל ממון בעי דרישא וחקירה מדאורייתא כדר' חנינא ואף ממון של כתובה בכלל הלכך הכא בהא פליגי מר סבר דבממון של כתובה שורת הדין שלא לתקן בה כלום מדר' חנינא דהא ליכא נעילת דלת אלא שלא חלקו חכמים דבריה' ומיהו לגבי הא מילתא כיון דאית בה דיני נפשות דבעי' לעולם דרישה וחקירה מוקמי' לה על דין תורה ולא נסבי' שאם תנשא תטול כתובה דכיון דאיכ' בה שום צד דבעי דרישה וחקירה אזלי' בתריה ומוקמי' אדין תורה ומר סבר דאדרבה כיון דעיקר גיטין וקדושי' דעלמה לא בעי דרישה וחקירה והכא איכא כתובה שהיתה בכלל תקנת חכמים שלא לעשות בה דרישה וחקירה לית לן למאי למיח' דאית בה אדיני נפשו' ומוקמי' עדות נשואין בדין תורה ועדות כתובה בתקנתא דרבנן דלית לה כתובה לא פלוג רבנן ודינה כנשוא' ודכ"ע בין עדות אשה וכל דיני גיטין וקדושי' ישנן בב"ד הדיוטו' וכי היכי דתקנינהו בכל דיני ממונות דשכיחי ואין בהו חסרון כיס מפני תקנת לווין ותקנ' השוק כדאית' בפ"ק דסנהדרי' דהכ' נמי מילת' דשכיח וחמירא מחסרון כיס ובדריש' וחקירה הוא שנחלקו משום שאפשר מש"כ במומחין דלא אפשר וכדאמרי' בפ' המגרש גבי רב יוסף דהוה מעשה אצלו וא"ל אביי והא הדיוטו' אנן א"ל שליחותייהו עבדי' מידי דהוה אהודאתו והלואותו וה"ה בכל דיני אישות דעבדי' שליחותייהו עד שיבא משיח ויקיים בנו מקרא שכתוב ואשיב' שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה אחרי כן יקרא לן עיר הצדק קריה נאמנ' אכי"ר: סליק פירקא ומכילתא שלב"ע שלום רב לאוהבי תורתיך ואין למו מכשול כיר"א:

תניא אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה. ר"ט ור"ע אומרים בודקין עדי אשה בדרישה וחקירה קא מיפלגי בדר' חנינא דא"ר חנינא ד"ת אחד דיני נפשות ואחד דיני ממונות בודקין בדרישה ובחקירה שנא' משפט אחד יהיה לכם. ומ"ט אמרו דיני ממונות א"צ בדיקה בדרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין מ"ס כיון דאיכא למשקל כתובה כדיני ממונות [דמיא] ומ"ס כיון דשרינן אשת איש לעלמא כדיני נפשות דמיא והלכה כרבנן דרבים נינהו. ועוד כיון דמפי אשה ומפי עבד ושפחה משיאין משום תקנת עגונא הקילו ולא עבדינן דרישה וחקירה וכן פסק הרמב"ם ז"ל:"

גמ' אין בודקין עדי נשים בדרישה ובחקירה ר"ט ור"ע אומרים בודקין כצ"ל וכן הוא בתוספתא ובנ"י וכן נראה להוכיח מתוך שמעתין ומדברי התוס' ודו"ק

תוס' ד"ה פונדקית עובדת כוכבים וכו'. וי"ל דלא היתה ממש מסיחה ל"ת דמה שהוציאה להם מקלו ותרמילו היתה יכולה לעשות כן לעדות כצ"ל. ר"ל דמה שהוציאה מקלו ותרמילו יכול להיות שעשתה כן שיהא עדות שמת וא"כ לא מקרי זה מסיח ל"ת אלא עדות מקרי ואפ"ה נאמנת ולזה הביאו רבנן ראיה שפיר מזה שכ"ש שתהא אשה חשובה נאמנת להעיד ור"ע אמר להם כי אין זה ראיה דודאי אין לך מל"ת גדול מזה וכו':

בא"ד וכן משמע קצת מהירושלמי וכו' כצ"ל ור"ל דמהירושלמי משמע נמי דהא דהוציאה להם מקלו ותרמילו לא הוי מסיח ל"ת ממש אלא הוי ראיה לאמת דבריה ונאמנת דלא גרע מעד אחד אלא שלשון התוס' שלפנינו שכתוב בהן וכן משמע לשון הירושלמי וכו' משמע שלא היתה ממש מסיחה לפי תומה אלא שמביאין ראיה דלא גרע מעד אחד א"א לי ליישב לשון זה דאי קאי אדברי רבנן שהביאו ראיה לר"ע לא שייך לומר דלא גרע מעד אחד שהרי אדרבה רצונם היה להביא ראיה שהאשה המיוחסת לא גרעה מפונדקית ואפשר שטעות הוא בספרים וכן צריך להיות ולא היתה ממש מסיחה ל"ת אלא דלא גרע מעד אחד שכך צ"ל והביאו ראיה אי הכי פירושו דלא היתה מסיחה ל"ת ממש ר"ל שאמרה ל"ת זה מקלו וזה תרמילו אלא שהביאה העובדת כוכבים מקלו ותרמילו לראיה שמת דזה לא גרע מעד אחד ועיין בספר שאלות ותשובות שלי בסימן ק"ל ותמצא שם זאת הסוגיא מבוארת:

רש"י סד"ה הוה בכייא כו' לומר. נ"ב משמע ליה שעם הבכיה לדבר ולקונן והפסיקוה בשאלה:

תוס' ד"ה לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו וכו' וא"ת אם לא ניתנה פריעה עד יהושע היכי גמרינן מינה הא כתיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה וי"ל דהל"מ הוא ויהושע אסמכיה אקרא עכ"ל ראיתי להרב עיון יעקב שכתב וז"ל צ"ע קצת דלפי משמעות הש"ס דתמורה דף י"ז מבואר דיהושע השיב לא בשמים היא ולא רצה להשיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה וכתבתי שם לפי שיהושע היה תלמיד מובהק של משה מותר לו לחדש כמו משה עצמו עכ"ל וק"ק דלדבריו אמאי הקב"ה אמר ליהושע לאומרם לך אי אפשר צא וטורדן במלחמה. ונשארו ההלכות שכוחות ושאלו לשמואל ואמר אלה המצות כמ"ש שם בתמורה. הו"ל להקב"ה לומר להם כיון דליהושע לא שייך אלה המצות וכיון דהוא בסוג משה רבינו ע"ה גם לא בשמי' אינה טענה דהקב"ה יאמר ליהושע בדרך נבואה שאלו הם ההלכות שנשתכחו. ותו דכד דייקת שפיר לא בשמים היא שאמר יהושע היינו אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר. והרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה כתב אם יעיד הנביא שהקב"ה אמר אליו שהדין במצוה פ' כך וכי סברת פ' אמת יהרג הנביא ההוא שאין תורה נתונה אחרי הנביא הראשון וכו' וכן אמרו החכמים האלהיים אלו אמרה לי יהושע בן נון בפומיה לא שמענא מיניה ולא צייתנא ליה זהו תורף דבריו ע"ש וא"כ יפה הקשו ותירצו בתוספות:

הא קמ"ל דעת רצון מילתא היא מכאן הקשה הגאון הרב בכור שור דף ק"ז עמ"ש הרב מגן אברהם בריש א"ח ואני השפל באתי לכלל ישוב דברי הרב מגן אברהם בספרי הקטן ברכי יוסף שם בריש א"ח בס"ד עש"ב:

והא איה חבירנו קאמרי לה. אלמא לאו לפי תומה הוה: הוה בכיא. והיינו לפי תומה דקודם ששאלוה התחילה לומר: ונתלה בייחור של תאנה. אחז בנוף של תאנה ופשחו לעשות ממנו מקל: פשחו. נתקו: יישר כחך אריה. גבור חיל ולב אריה יש לך: יפה כוונת את שמי אריה. שכך קורין אותי בעירי: לא כך אמרת לי יוחנן בן יונתן. דורש וחוקר היה אולי יהפוך את דבריו לא כך אמרת לי דמכפר שיחיא אריה שהכפר היו קורין אריה ולא אותו: דרישה. בדיקות כי האי גוונא לכוין את דבריו: וחקירה. באיזה יום ובאיזה שעה: משפט אחד יהיה לכם. וכיון דאשכחן דכתיב בדיני נפשות ודרשת וחקרת וגו' (דברים יג) הוא הדין לדיני ממונות: כיון דאיכא כתובה למשקל. כשתנשא על פיהם תטול כתובה דמספר כתובה נלמוד כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי: כדיני נפשות דמי. דהבא על אשת איש בחנק הלכך עדי נשים בדרישה וחקירה: הכי גרסינן אמר ר' אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי יי ורב שלום בניך:

הדרן עלך מסכת יבמות

פונדקית עובדת כוכבים (אחת) היתה ומסיחה לפי תומה. וא''ת מאי מייתו רבנן ראיה מן הפונדקית דהא מסיחה לפי תומה היתה ויש לומר דלא היתה ממש מסיחה לפי תומה דמה שהוציאה מקלו ותרמילו (מה) [זה] היתה יכולה לעשות כן לעדות ור' עקיבא אמר להם כי אין זה ראיה דודאי אין לך מסיח לפי תומה גדול מזה כיון דכי [חזיתינהו] בכיא כן משמע קצת בירושלמי דקאמר עשו אותה כמסיחה לפי תומה משמע שלא היתה ממש מסיחה לפי תומה אלא שמביאין ראיה דלא גרעה מעד אחד: אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה. פירש רבינו חננאל דקיימא לן כהאי תנא דלא בעי דרישה וחקירה:

הדרן עלך מסכת יבמות

דף קכב - ב

הדרן עלך פרק האשה בתרא וסליקא לה מסכת יבמות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד