דף נד - ב
ודוחה הגמרא: אי משום ששייר גם את ערב הפסח - לאו שיורא הוא.
כי אפשר לומר דהא, כי משנתנו שלא הביאה את ערב פסח, מני - רבי יהודה היא! ולפיו לא היו בערב פסח עשרים ושבע תקיעות.
דאמר רבי יהודה: מימיהם של כת שלישית, לא הגיעה לומר [תהלים קטז] "אהבתי כי ישמע ה"', בקריאת ההלל הראשונה שלה, מפני שהיו עמה מועטין. ונמצא שלא תקעו בה על שלש קריאות, ולא היו בה אלא ארבעים ושתים תקיעות.
ותמהה הגמרא על הדחיה הזאת: כיצד אמרת שמשנתנו לא הביאה ערב פסח משום שרבי יהודה היא!?
והא אמרת לעיל שרישא היא דלא כרבי יהודה, כי לפיו תקיעה ותרועה נחשבות לתקיעה אחת!
ומיישבת הגמרא את התמיהה על הדחייה:
ודלמא האי תנא של משנתנו סבר לה כוותיה דרבי יהודה בחדא, שאין בערב פסח קריאת הלל שניה ושלישית בכת השלישית, ופליג עליה בחדא, שהתנא במשנתנו אינו קורא לתקיעה ולתרועה תקיעה אחת!?
ואם כן, שלא שייר התנא את ערב הפסח, תחזור השאלה הקודמת: אלא מאי עוד שייר דהאי שייר!?
ומשנינן: שייר ערב הפסח שחל להיות בערב שבת, שיש בו ארבעים ושמונה תקיעות.
כי אמנם אפיק שית, הוצא את שש התקיעות של קריאת ההלל השניה והשלישית וכרבי יהודה, אך, ועייל שית. יש להוסיף את ששת התקיעות שלפני שבת.
שנינו במשנה: ואין מוסיפין על ארבעים ושמונה.
והוינן בה: וכי לא מוסיפים תקיעות על מספר זה?
והא איכא ערב הפסח שחל להיות בשבת תקיעות במספר גדול מזה.
דאי סבר התנא במשנתנו לפי רבי יהודה, האומר שלא היו בו תקיעות על קריאת ההלל השניה והשלישית בכת השלישית - חמשין וחדא תקיעות איכא!
עשרים ואחת תקיעות שבכל יום, ועוד תשעה של מוספים, ועוד שמונה עשרה תקיעות, שלש תקיעות על כל אחת משלשת הקריאות של שתי הכתות [הראשונה והשניה]. ועוד שלש תקיעות על הקריאה הראשונה של הכת השלישית. וביחד הן חמישים ואחת תקיעות.
אי לרבנן - חמשין ושבע תקיעות היו, היות ויש להוסיף לדעתם את ששת התקיעות על שתי קריאות ההלל הנוספות של הכת השלישית.
ומשנינן: כי קתני - מידי דאיתיה בכל שנה, יום החל בכל שנה.
אבל ערב הפסח שחל להיות בשבת, דליתיה שאינו בכל שנה ושנה - לא קתני.
ופרכינן: וכי אטו ערב שבת שבתוך החג - מי איתיה בכל שנה?
והרי זימנין דלא משכחת ליה, והיכי דמי - כגון שחל יום טוב ראשון בערב שבת, שאז חל שמיני עצרת ביום שישי, ואין ערב שבת בתוך החג.
ומשנינן: לעולם יהיה בחג הסוכות ערב שבת שבתוך החג, כי לא יקרה אף פעם שיחול יום טוב ראשון של חג הסוכות בערב שבת.
כי, היות ואם מקלעינן, יארע שצריך לחול יום טוב ראשון בערב שבת - מדחי דחינן ליה שלא יארע כך באמצעות עיבור חודש אלול [על אף שנראתה בו הלבנה ביום ל' אלול, ואין צריך לעברו].
ומאי טעמא מעברים את אלול [שלא כדין] כדי לדחות את יום טוב ראשון שלא יחול בערב שבת?
כי כיון דאם איקלע יום טוב הראשון של חג להיות בערב שבת, הרי יום הכיפורים שלפניו - אימת הוי?
בחד בשבת! שהרי הוא ארבעה ימים לפני חג הסוכות. ונמצא שהשבת ויום הכיפורים שלאחריו הם שני ימים רצופים של שבתון גמור.
הלכך דחינן ליה, על ידי שמעברים את חודש אלול, כדי שלא יהיו שני ימים רצופים של שבתון, ולא יסריחו המתים, ולא יכמשו הירקות.
ותמהינן: ומי דחינן ליה בגלל יום הכיפורים הרצוף לשבת?
והא תנן: חלבי תמיד של בין הערביים של שבת - קריבין ביום הכיפורים שחל במוצאי שבת דברי רבי עקיבא. רבי ישמעאל אומר אינם קריבים בו.
ואמר על כך רבי זירא: כי הוינן בי רב כאשר הייתי בבית מדרשו של רב בבבל, הוה אמרי הייתי סבור כי הא דתניא:
יום הכיפורים שחל להיות ערב שבת לא היו תוקעין בו לפני השבת, לפי שאין צורך להבטיל את העם ממלאכה, שהרי הם שובתים מכח השבתון של יום הכיפורים.
וכמו כן אם חל יום הכיפורים במוצאי שבת - לא היו מבדילין במוצאי שבת על הכוס בין קודש לקודש כדרך שמבדילים במוצאי שבת בין שבת ליום טוב שאחריו, כיון שיום הכיפורים הנכנס הוא חמור כמו יום שבת היוצא, בכך ששניהם אסורים במלאכה.
הייתי סבור כי ברייתא זו - דברי הכל היא, בין לרבי עקיבא ובין לרבי ישמעאל, החולקים אם חלבי שבת קרבים ביום הכיפורים.
אבל כי סליקית להתם, כשעליתי לארץ ישראל, אשכחתיה לרבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי, דיתיב וקאמר: ברייתא זו - רבי עקיבא היא! אבל רבי ישמעאל חולק עליו.
ומשמע שיתכן יום הכיפורים הצמוד לשבת, אלא שנחלקו אם חלבי השבת קרבים אז ביום הכיפורים או לאו!
ומשנינן: לא קשיא.
הא, משנתנו, שלפיה העמדנו שדוחים את יום הכיפורים כדי שלא יחול בצמוד לשבת - רבנן היא.
הא שמצינו שחלבי שבת קרבים ביום הכיפורים, ומשמע שהם יכולים להיות צמודים היות ולא דוחים את יום הכיפורים - אחרים [רבי מאיר] היא.
דתניא, אחרים אומרים: אי אפשר לעבר את חודש אלול כדי להפריד בין השבת ויום הכיפורים, היות וכלל הוא: אין בין עצרת לעצרת, ואין בין ראש השנה לראש השנה [לאחר שנחלק את כל ימות השנה לשבע] אלא הבדל של ארבעה ימים בלבד. ואם היתה שנה מעוברת - חמשה ימים.
ואין להוסיף על ההפרש ביניהם אפילו לצורך.
מיתיבי לרבי אחא, דאמר תוקעין לכל מוסף ומוסף, מהא דתניא:
ראש חדש שחל להיות בשבת - שיר של ראש חדש דוחה שיר של שבת.
ואי איתא שתוקעים על כל מוסף ומוסף - לימא גם שיר דשבת, ולימא נמי גם שיר דראש חדש!
אמר רב ספרא: מאי "שיר של ראש חודש דוחה שיר של שבת? - דוחה לקדם, שמקדימים שיר של ראש חודש לפני של שבת!
והוינן בה: אמאי? והא תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם!
אמר רבי יוחנן: עושים זאת לידע שהוקבע ראש חדש בזמנו.
והוינן בה: וכי האי היכירא עבדינן?
הא היכירא אחריתא עבדינן!
דתנן: חלבי תמיד של שחר לפני שהיו מקטירים אותם - היו ניתנין על הכבש, מחצי כבש ולמטה, במזרח הכבש.
וחלבים של מוספין - ניתנין מחצי כבש ולמטה, במערב הכבש.
ושל ראש חדש - ניתנין תחת כרכוב המזבח ולמטה. שהוא בחצי העליון של הכבש.
אי משום ערב הפסח לאו שיורא היא הא מני ר״י היא תמיהא מלתא דהא בכל דוכתא דחקינן ומשנינן בהכי כי היכי דלא תקשי ואלו הכא דחקי׳ באיפכא לאוקומי מתניתין יחידאי כי היכי דתקשי לן אמאי לא תני ר״ה שחל להיות בשבת ול״ק דהכי אורחא דתלמודא כה״ג בלחוד דלא לאחזוקי תנא בשיירנא כל היכא דאפשר למדחי דלא שייר עד דמוכרח לן להדיא דשייר מידי דלית ליה דחייה וכדאמרינן בפ״ק דב״ק אי משום חצי כופר הא לאו שיורא הוא הא מני רבי יוסי היא ואיתא נמי בכתובות ושם פיר':
כל ימים של כת שלישית לא הגיעו לאהבתי מפני שעמה מועטין ופסחיהן מיעוטין ובצרו שית תקיעות מכת שלישית שלא תקעו אלא לפרק א׳ ולא הוו להו תקיעות של הלל אלא כ״א ושמעינן מהכא דעד אהבתי חשיב פרק א׳ כדכתיבנא לעיל וסבר ר״י שאין אומרים הלוים הלל אלא בכדי שחיטת פסחים של אותה כת ואם גמרו לשחוט הכהנים פסחיהם קודם גמר ההלל מפסיקין אותו אבל חכמים אומרים שלעולם גומרין אותו פעם אחת לכל כת וכת ופרכינן והא אמרת דרישא דחשיב תר״ת לשלש דלא כרבי יהודה וכו׳ אלא מאי שייר דהאי שייר שייר ערב הפסח שחל להיות ע״ש אפיק שית דבצרי מהללא לר׳ יהודה ועייל שית שתוקעין בע״ש למלאכה והבדלה:
ולא מוסיפין על מ״ח והא איכא ערב הפסח שחל להיות בשבת דלר׳ יהודה נ״א. פי׳ כיצד כ״א שבכל יום וט׳ דמוסף שבת וכ״א דשחיט׳ הפסח הרי נ״א ואי לרבנן שגומרין את הלל הם נ״ז שהם מוסיפין שם תקיעות יותר:
כיון דליתיה בכל שנה לא קא חשיב ופרכינן אטו ע״ש שבתוך החג נמי איתיה בכל שנה והא זמנין דמקלע י״ט א׳ בע״ש ואין תוקעין למילוי המים שאינו דוחה י״ט כדאיתא לעיל ואע״ג דדחו ודאי תקיעות דערב שבת כדמוכח בשבת ובחולין ופרקינן דלא משכחת לה שיהא יו״ט בערב שבת דאי מקלע הכי י״ה אימת הוי בחד בשבא שהרי ד׳ ימים ולא יותר יש מי״ה עד י״ט ולא אפשר דמקלע י״ה בחד בשבא משום ירקיא ומשום מתיא כדאיתא בר״ה שב״ד הקובעין את החדשים דוחין אותו מפני כן והרשות בידם בכך כדכתיב אשר תקראו אותם תקראו אתם אפי׳ שוגגין ואפילו מוטעין ואפילו מזידין כדאיתא התם ופרכינן ומי דחינן ליה דלא ליקלע בחד בשבא והתנן חלבי שבת פי׳ של תמיד בין הערבים קרבין בי״ה הבא אחריו ביום ראשון אלמא מיקלע ולא דחינן ליה:
ותו א״ר זירא כי הוינן בבבל אמרינן הא דתנן י״ה שחל להיות ערב שבת לא היו תוקעין. פירוש לא היו צריכין לתקוע להבטיל ולהבדיל כשאר ערבי שבתות שהרי גם היום לא עשו מלאכה:
ולמוצאי שבת לא היו מבדילין. פי׳ חל להיות י״ה באחד בשבת לא היו מבדילין בתפילה למוצאי שבת שהרי קדושה אחת הן ואצ״ל שאין מבדילין על הכוס דהא ליכא כוס כדאמרינן התם גבי זמן דיום הכפורים אבל למוצאי י״ה בליל יום ב׳ היו מבדילין כשם שמבדילין בכל מוצאי י״ה משא״כ בט׳ באב שחל להיות בא׳ בשבת שכיון שנדחית במ״ש הבדלה על הכוס דליכא כוס נדחית לגמרי ואין לה תשלומין ואפילו למ״ד שאם לא הבדיל במ״ש מבדיל והולך עד יום רביעי כדאיתא בפרק ערבי פסחים שאני הכא שאין חיוב בהבדלה על הכוס במוצאי שבת זו שהוא בליל תשעה באב שלא קבעו הבדלה על הכוס כשהענו אלא כשהעשירו כדאיתא בברכות וכל ישראל עניים מרודים בלילה זו ולא חייבוהו הבדלה על הכוס ונדחה לגמרי. מורי נר״ו בשם רבו רבינו הגדול ז״ל:
ל״ק הא רבנן הא אחרים דתניא אחרים אומרים אין בין ר״ה לר״ה אלא ד׳ ימים בלבד. פירוש הא דמקלע י״ה בחד בשבת אחרים היא דסברי שאין מעברין חדשים לשום צורך כלל אלא שנוהגין בסדר הידוע לעולם אחד מלא ואחד חסר הלכך אין בין חג זה לחג שבשנה אחרת אלא ד׳ ימים כיצד ששה חדשים מלאים ק״פ ימים וששה חדשים חסרים קע״ד הרי שנ״ד והשנה הם חמשים שבועות נשארו ד׳ ימים שאינה שבוע:
ואם היתה שנה מעוברת חמשה. פי׳ שלעולם חדש העבור חסר והוא כ״ט יום הכ״ח הם ד׳ שבועות נשאר יום אחד:
א״ר ספרא מאי דוחה לקדם. פי׳ לאו כדקאמרת דאמרי׳ להו לתרווייהו אלא דמקדי׳ ר״ח מקמי שבת:
ואמאי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם כיון דהוו תרווייהו חיובא דיומא:
214ימים לסיום הש״ס