|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
הלעיטה תיעה חלתית ופלפלין אכלה סם המות כשרה – פלפל שחור
"אמר שמואל: הלעיטה חלתית טרפה, מאי טעמא? דמינקבה להו למעיינה. מתיב רב שיזבי: אחוזת הדם, והמעושנת, ושאכלה הרדופני, ושאכלה צואת תרנגולים, ושתת מים הרעים, הלעיטה תיעה, חלתית ופלפלין, אכלה סם המות כשרה; הכישה נחש, או שנשכה כלב שוטה מותרת משום טרפה, ואסורה משום סכנת נפשות, קשיא חלתית אחלתית, קשיא סם המות אסם המות! חלתית אחלתית לא קשיא: כאן בעלין, כאן בקרטין. סם המות אסם המות לא קשיא: הא דידה, הא דאדם" (חולין, נח ע"ב).פירוש: אמר שמואל: אם הלעיטה את בהמתו חלתית שהיא עשב חריף מאד הרי היא טרפה, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? דמינקבה להו למעיינה [משום שהיא מנקבת את בני המעיים]. מתיב [מקשה על כך] רב שיזבי ממה ששנינו בברייתא: אחוזת הדם, והמעושנת, ושאכלה הרדופני, ושאכלה צואת תרנגולים, ושתת מים הרעים, או הלעיטה תיעה, חלתית ופלפלין, או אכלה סם המות הרי זו כשרה. הכישה נחש, או שנשכה כלב שוטה מותרת משום טרפה, ואסורה משום סכנת נפשות. ואם כן, קשיא [קשה] מחלתית ששנינו שהיא כשרה, על מה שאמר שמואל שאם אכלה חלתית הריהי טריפה, וכן קשיא [קשה] ממה ששנינו בברייתא זו שאם אכלה סם המות הריהי כשרה, על מה ששנינו במשנה שאם אכלה סם המות הריהי אסורה משום סכנה! ומתרצים: מחלתית על חלתית לא קשיא [קשה]: כאן שאם אכלה חילתית היא כשרה באוכלת עלין של חילתית, שאינם מזיקים כל כך, כאן שהיא טריפה באוכלת קרטין (חתיכות קטנות) של חילתית, שיש בהן חריפות יתירה. וכן מסם המות על ענין סם המות גם כן לא קשיא [קשה], הא דידה [זה שהיא מותרת הרי זה בסם המוות שלה] שאכלה סם מוות שהורג רק בהמות, ואין בו סכנה לאדם. הא [זה] שהיא אסורה בשאכלה סם שהורג אדם (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
אחד ממאפייני ה"פלפל" בספרות חז"ל הוא חריפותו דבר המאושש את זיהויו כפלפל השחור. בסוגייתנו מופיע הפלפל ברשימת מינים שלמרות שלכאורה מסכנים את הבהמה האוכלת אותם אין הם הופכים אותה לטריפה. הסכנה במינים אלו היא חריפותם העלולה לפגוע במעיים. אמנם מינים אלו שימשו כתבלינים אך רק בכמויות קטנות. שמואל עסק במצבים בהם הלעיטו את הבהמה כלומר האכילו אותה בכפייה בכמות גדולה. על קרטין החלתית אמר שמואל "הלעיטה חלתית טרפה, מאי טעמא? דמינקבה להו למעיינה" (חולין, נח ע"ב)(1). ראו עוד על החלתית במאמר "והקורט של חלתית" (עבודה זרה, לט ע"א) ועל התיאה במאמר "הלעיטה תיעה, חלתית ופלפלין, אכלה סם המות כשרה" (חולין, נח ע"ב). . במסכת חולין (צז ע"ב) נאמר: "אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: כל איסורין שבתורה משערינן כאילו הן בצל וקפלוט. אמר ליה רבי אבא לאביי: ולשערינהו בפלפלין ותבלין, דאפילו באלף לא בטלין!". מפרש רש"י: "פלפלין - נותנים טעם באלף כמותן". עוצמת טעם הפלפל גורמת לכך שהוא יורגש גם באלף. טעמו של יין שעירבו בו פלפל חריף ומשום כך אין בו סכנת גילוי: "אריב"ל: שלש יינות הן ואין בהן משום גילוי, ואלו הן: חד, מר, מתוק; חד טילא חריפא דמצרי זיקי, מר ירנקא, מתוק חוליא. רב חמא מתני לעילויא: חד חמר ופלפלין, מר אפסינתין, מתוק מי בארג"(2) (עבודה זרה, ל ע"א). מפרש רש"י: "חד חריף - מחמת פלפלין וסממנים הנתונין בו". ייתכן וטעמו החריף של הפלפל כאשר הוא יבש מונע את האפשרות לאכול אותו כפרי אחר ומשפיע גם על סוג הברכה שיש לברך עליו: "פלפלי - רב ששת אמר: שהכל; רבא אמר: לא כלום. ואזדא רבא לטעמיה, דאמר רבא: כס פלפלי ביומי דכפורי פטור, כס זנגבילא ביומא דכפורי פטור. מיתיבי: היה רבי מאיר אומר, ממשמע שנאמר: וערלתם ערלתו את פריו, איני יודע שעץ מאכל הוא? אלא מה תלמוד לומר עץ מאכל - להביא עץ שטעם עצו ופריו שוה, ואיזהו זה הפלפלין, ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה, וללמדך שאין ארץ ישראל חסרה כלום, שנאמר: ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה! לא קשיא: הא ברטיבתא, הא ביבשתא" (ברכות, לו ע"ב). החריפות המיוחדת של גרגיר פלפל בודד שימשה כסמל לחריפות מחשבתית: "אלא דשמואל לית ליה פירכא. אמר רבא ואיתימא רב נחמן בר יצחק: היינו דאמרי אינשי: טבא חדא פלפלתא חריפתא ממלי צנא דקרי"(3) (חגיגה, י ע"א). הערוך (ערך "פלפל") הסביר את הפתגם: "פירוש שהיה אמורא קטן מכולם כמו שהפלפל קטן מכל מיני תבלין וחריף מכולם כך זה האמורא חריף מכל התנאין שהפליגו עליו".
(1) פירוש: אמר שמואל: אם הלעיטה את בהמתו חלתית שהיא עשב חריף מאד — הרי היא טרפה, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? דמינקבה להו למעיינה [משום שהיא מנקבת את בני המעיים].
|
