נקודת הנשמה הטהורה / רפי זברגר
ברכות מז ע''ב - מח ע''א
הקדמה
המשנה בתחילת הפרק (נ''ה) עוסקת בברכת הזימון של שלשה אנשים (הסבר המשנה במאמר על דף נ''ה).
בין היתר פסקה המשנה שם כי נשים, עבדים וקטנים אינם מצטרפים לזימון.
בשלהי הדף הקודם ובתחילת הדף שלנו מרחיבה הגמרא את הדיון בדין זה. במאמר זה נתמקד במימרא של רבי יוחנן להגדרת "קטן'' ובדיונים על מימרא זו.
הנושא
אמר רבי יוחנן: קטן פורח מזמנין עליו.
רבי יוחנן פסק כי קטן שיש לו שערות (פורח בלשון חכמים), למרות שעדיין אינו בגיל בר מצוה - אפשר לצרפו לזימון.
תניא נמי הכי: קטן שהביא שתי שערות מזמנין עליו, קטן שהביא שתי שערות מזמנין עליו, ואין מדקדקין בקטן.
מביאה הגמרא ברייתא לחזק את דברי רבי יוחנן. הברייתא מחולקת לשלשה חלקים כדלהלן:
קטן שהביא שתי שערות מזמנין עליו – קטן פורח מותר לזמן עליו.
ושלא הביא שתי שערות - אין מזמנין עליו – דין זה לכאורה ניתן להסיק מהרישא. דווקא קטן פורח יכול להצטרף לזימון , אך קטן שלא הביא שערות (אינו פורח) אינו יכול להצטרף לזימון.
ואין מדקדקין בקטן – דין זה לכאורה אינו ברור דיו, והגמרא מיד תשאל על כך.
הא גופא קשיא, אמרת הביא שתי שערות – אין, לא הביא – לא, והדר תני: אין מדקדקין בקטן, לאתויי מאי? לאו לאתויי קטן פורח.
הגמרא בהבנה הראשונה חושבת כי יש סתירה בין הרישא והמציעתא של הברייתא מול סופה של הברייתא. ברישא משמע שקטן יכול להצטרף לזימון רק אם הוא פורח, ואם אינו פורח אינו רשאי להצטרף. אך בסיפא משמע לכאורה כי ''לא מדקדקין בקטן", במשמעות שאפילו אינו פורח, גם יכול להצטרף.
כדי לתרץ זאת, ''מתקנת'' הגמרא את משמעות הסיפא וסוברת שלא מדקדקין אם הגיע לגיל שלש עשרה או לא. וגם אם לא הגיע לגיל שלש עשרה, אך הוא פורח – יכול להצטרף, וזוהי בדיוק הלכתו של רבי יוחנן.
ולית הלכתא ככל הני שמעתתא, אלא כי הא דאמר רב נחמן: קטן היודע למי מברכין – מזמנין עליו.
למרות דברי רבי יוחנן והסייעתא של הברייתא לדבריו, קובעת הגמרא כי אין הלכה כמותם, אלא כדברי רב נחמן. הפרמטר הקובע לפי שיטת רב נחמן – הבנת הקטן למי מברכים. אם אמנם קטן הגיע לבגרות ובשלות עד כדי שיודע כלפי מי מיועדות הברכות – זהו קטן הכשר להצטרף לזימון.
הראשונים חלוקים האם זהו הפרמטר היחיד (רש''י) או שמא צריך גם שהקטן יהיה פורח כדי להצטרף לזימון (תוספות).
הגמרא מספרת סיפור המלמד כיצד לבדוק האם קטן מבין למי מברכים:
אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה, אמר להו רבה: למי מברכין? אמרי ליה: לרחמנא.
אביי ורבא כשהיו קטנים, נשאלו על ידי רבה למי מברכים. הם ענו כי מברכים לקדוש ברוך הוא.
ורחמנא היכא יתיב? רבא אחוי לשמי טללא, אביי נפק לברא, אחוי כלפי שמיא.
כשרבה שאל אותם שוב היכן מקומו של הקדוש ברוך הוא. רבא הצביע כלפי תקרת החדר, ואביי יצא החוצה והצביע כלפי השמים.
אמר להו רבה: תרווייכו רבנן הויתו,
רבה אמר לשניהם, כי הם עוד יהיו גדולי תורה בישראל.
היינו דאמרי אינשי: בוצין בוצין - מקטפיה ידיע.
וזהו משל שאומרים אנשים ביחס לדלעת (ויש מפרשים שרף אילן), שכבר בצעירותם, ניתן להבחין אם יגדלו לטובה, ויתנו פרי טוב או לא.
לגבי פסק ההלכה נעיין בדברי הרמ''א (שו''ע או''ח קצ''ט, י'):
יש אומרים, דאין מצטרפין אותו כלל עד שיהא בן שלש עשרה שנה, דאז מחזקינן ליה כגדול שהביא ב' שערות.
לפי הרמ''א (המייצג דעת הרבה ראשונים) קטן מגיל שלש עשרה אינו מצטרף לזימון, גם אם הוא פורח וגם אם מבין למי מברכים (בניגוד לפסק הגמרא). מבהיר הרמ''א, כי אמנם פורח הוא פרמטר הכרחי, אך לאחר שהגיע לגיל שלש עשרה ישנה חזקה כי הביא שערות (פורח).
לדעת הראשונים ופסק הרמ''א יש להסביר כי המושג ''הלכתא'' בגמרא אינו תמיד פסיקה סופית, אלא דעת אחד האמוראים, ולכן אינה מחייבת בכללי הפסיקה.
הכלל של "הלכה כרב נחמן בדיני'' גם אינה תופסת כאן, שכן מדובר ''באיסורים'' ולא בדיני ממונות (דיני = דיני ממונות).
מהו המסר?
המשל בפי אנשים בוצין בוצין - מקטפיה ידיע מלמד אותנו כי יש נטיות לב, מוח ושכל כבר בגיל ילדות מוקדמת.
כמו בדלעת שמגלים את ''טבעו'' כבר בשלב מוקדם של הגדילה, כך גם אצל ילדים. ניתן להבחין את ''טבעו'' של הילד, ולאיזה כיוון הוא נוטה, כבר מגיל צעיר, בשנות נערותו. כלומר, אדם נברא עם "מהות פנימית", ומטרת המחנך הטוב (וכמובן גם ההורים המחנכים) לגלות ולזהות נקודות אלו, ולפתח אותן כמה שאפשר.
לפי החסידות זוהי ''נקודת הנשמה הטהורה'' שמתגלית אצל הילד בצורה טבעית, ויש לשים לב אליה. זהו ניצוץ קטן של קדושה, המהווה סימן לאור גדול שעתיד להתגלות. ולכן:
- ילד המגלה רגישות יתרה – זהו ניצוץ של חסד שרצוי לפתחו ולרוממו.
- ילד המגלה עקשנות – זהו ניצוץ של ''גבורה''. ולכן אל להורים להיבהל מנקודה זו, אלא לנסות להסיטה לכיוונים חיוביים של גבורה ואומץ.
- ילד המגלה סקרנות אינו אלא ניצוץ של ''חכמה'', אשר רצוי לתת לה כלים טובים לפיתוחה ולגדילתה.
- ילד "שמח'' מגלה בשמחתו ניצוץ של עבודת ה' בשמחה. וגם כאן כדאי לפתחו בכיוונים של עשיית הטוב מתוך שמחה והתלהבות.
לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו
לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.
ולע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]
