יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ
תענית ח ע"א
"רבא אמר: אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל - בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים, שנאמר: (קהלת י, י) אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל וְהוּא לֹא פָנִים קִלְקַל".
כשביקש ה' לשלוח את משה להושיע את ישראל, בתום משא ומתן ארוך הפטיר משה ואמר: (שמות ד, יג) בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח. ותמוה, עד עתה רק תיאר משה את הקשיים הצפויים, לאמור, הנני לקיים מצוותך אלא שהדבר לא ייצלח. לפיכך האריך ה' להשקיט את כל חששותיו אחת לאחת:
מִי אָנֹכִי – כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת.
מַה שְּׁמוֹ – אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה.
לֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי – לְמַעַן יַאֲמִינוּ.
לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי – אָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ.
ומדוע זה מרד משה לפתע במצות ה' ללא שום נימוק?
גם תשובת ה' צריכה הסבר: הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ. מה ענין אהרן לכאן, מה ענין יציאתו לקראתו לכאן, מה מעלים או מורידים מבטי ראייתו ושמחת לבו?
ואין לומר שרצה משה לכבד את אחיו הגדול, ושלפיכך הניח ה' את דעתו שגם אהרן חפץ בשליחותו של משה. אין לומר כן, כי לא יעלה על הדעת שמשה יעדיף את כבוד אחיו על פני כבוד מצות רבונו, "דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין"?!
בשלהי שנת ה'תשפ"ו השתתפתי בפתיחת שנת הלימודים של תינוקות של בית רבן. תלמידי כתה א' החדשים התקבלו בשירים ובתרועות כנהוג. ומנהג חדש נוסף, תלמידי כתה א' אשר אח גדול להם בכיתה הבוגרת נעמדו בצד אחיהם לעיני הקהל, כאשר האח הגדול מברך את אחיו הצעיר ומקבל את פניו בהתרגשות ובחום. ואז התחוורו לי דברי הפסוק.
גם עתה דברי משה לא היו סירוב, אלא טענה שסברה רבה יש בה. באומרו שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח התכוין לאהרן, ונימוקו עימו. רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר: "לא הקפדן מלמד" (מסכת אבות פרק ב משנה ה). ואף שאביו ציוהו לפני מותו: "זרוק מרה בתלמידים" (מסכת כתובות דף קג ע"ב), ביארה שם הגמרא שאינו אלא רק לפרהסיא מן השפה ולחוץ כדי להודיע נשיאותו. לפיכך טען משה: כיצד ראוי אני להיות רבן של ישראל, והלא קפדן אנכי, כאשר שנינו: "רבי אלעזר בן עזריה אומר בשלשה מקומות בא משה לכלל כעס ובא לכלל טעות" (ספרי במדבר פרשת מטות). ואף לאחר מותי לא יספידוני על רוך לב, אלא דוקא: וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה (דברים לד, יב). ולמה יהו ישראל תלמידים שלמודן קשה עליהם כברזל בשביל רבם שאינו מסביר להם פנים?! אין זאת אלא שאהרן הוא המיועד להיות רבן של ישראל; ומתרי טעמי: א) כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא (שמות ד, יד) – גם דַּבָּר לדור וגם דברי תורה מדבר בלשונו. ב) אף הנה הוא: אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה! (מסכת אבות פרק א משנה יב).
ענהו ה': אמת דיברת בכל דבריך, אבל במסקנתך שגית. אמת שאהרן הוא הטוב שבמסבירי הפנים ומאירי הפנים. ודוקא משום כך אתה הוא הראוי ביותר לקבל תורה מסיני ולתתה אחר כך לכל ישראל, ואפס בלתך. כי הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ, ובדיוק לזאת נצרך כל תלמיד על מנת שלמודו ברור יהיה לו כבוקר. ורק תלמיד שכזה ראוי להוראה, כפי אשר דרש רבי יאשיה ואיתימא רב נחמן בר יצחק: (מסכת סנהדרין דף ז ע"ב) "אם ברור לך הדבר כבקר - אמרהו, ואם לאו - אל תאמרהו".
וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם (מיכה ו, ד). "כיון שיצאו ישראל ממצרים נתמנו להן ג' פרנסים טובים, אלו הן משה ואהרן ומרים" (תוספתא מסכת סוטה פרק יא הלכה ד). אף משה לא היה בא למלכות שליחותו אילולא אהרן ומרים, בהתיצבותם מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ (שמות ב, ד).
