|
לעשות, לעשות ועוד פעם לעשות / רפי זברגרברכות כח ע''ב - כט ע''א
הקדמההמשנה השנייה בדף כ''ח עוסקת בתפילת שמונה עשרה. הגמרא בתחילתה דנה על קריאת השם ''שמונה עשרה'' למרות שיש תשע עשרה ברכות. הברכה התשע עשרה היא ''ברכת מינים'' ששמואל הקטן תיקנה, כמתואר בברייתא בשלהי דף כ''ח, ובתחילת דף כ''ט: תנו רבנן: שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה. הברייתא קובעת רבי שמעון הפקולי (מוכר צמר גפן לפי רש''י) תיקן את שמונה עשרה, אך יש להעיר כי חכמי כנסת הגדולה תיקנו תפילה זו כבר עשרות שנים לפני כן, ומכיוון שהתפילה נשתכחה, חזר ותיקנה שמעון הפקולי (ריטב''א). אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת הצדוקים? רבן גמליאל ראה צורך לתקן תפילה כנגד האפיקורסים שהסיתו את ישראל (הלכות תפילה לרמב''ם, א', ב') והוא חיפש אדם ''ראוי'' לתקנה עמד שמואל הקטן ותקנה. שמואל הקטן, עליו מסופר שהיה עניו וצדיק גדול, קם ותיקן את ברכת המינים. לשנה אחרת שכחה, והשקיף בה שתים ושלש שעות ולא העלוהו. מסופר כי לאחר שנה מעת התקנה, ירד לתיבה להיות חזן, ואז שכח את הברכה שהוא עצמו תיקן, במשך זמן ארוך (כשלש שעות), ולמרות זאת השאירו אותו להיות חזן. להלן הדיון על סיפור זה.
הנושאהגמרא ממשיכה לדון בשכחת שמואל הקן את ברכת המינים (שכאמור, הוא עצמו תיקנה): אמאי לא העלוהו? והאמר רב יהודה אמר רב: טעה בכל הברכות כלן - אין מעלין אותו, בברכת הצדוקים - מעלין אותו, חיישינן שמא מין הוא. שואלת הגמרא, מדוע לא העלו אותו מהיותו שליח ציבור (הפעולה נקראת העלאה, כיוון שחזן ''יורד אל התיבה"). והרי רב יהודה בשם רב פסק כי טעות בברכה מינים של שליח ציבור מחייבת העלאה, מחשש שהוא מין ואינו מסכים לתוכנה. שאני שמואל הקטן דאיהו תקנה. עונה הגמרא כי אין לחשוש ששמואל הקטן הפך להיות מין חס וחלילה, כיוון שהוא בעצמו תיקן את הברכה הזאת. וניחוש דלמא הדר ביה? ממשיכה הגמרא להקשות: אולי גם האדם עצמו שתיקן את הברכה הנ''ל בכל אופן חזר בו, והפך חס וחלילה להיות מין. אמר אביי: גמירי, טבא לא הוי בישא. עונה אביי כי אין לחשוש מכך כשמדובר באדם שהיה צדיק מעיקרו, אלא רק מאדם שפעם היה רשע וחזר בתשובה. ולא? והכתיב (יחזקאל י''ח, כ''ד): וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל כְּכֹל הַתּוֹעֵבוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה הָרָשָׁע יַעֲשֶׂה וָחָי כׇּל צִדְקֹתָו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא תִזָּכַרְנָה בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּם יָמוּת. הגמרא לא מרפה וממשיכה להקשות והרי מהפסוק ביחזקאל משמע שאין ביטחון לאף אחד, גם צדיק יכול להפוך עורו. ההוא - רשע מעיקרו, אבל צדיק מעיקרו לא. עונה (אביי) כי הפסוק מדבר על אדם שהיה רשע בעיקרו, ולכן אין ביטחון בדרכיו, מה שאין כן שמואל הקטן שהיה כאמור צדיק מקדמא דנא. ולא? והא תנן (אבות ב', ד'): אל תאמין בעצמך עד יום מותך. שהרי יוחנן כהן גדול שמש בכהונה גדולה שמנים שנה ולבסוף נעשה צדוקי. גם על כך מקשה הגמרא מהמשנה באבות, שם נכתב כי אין ביטחון עד יום המוות, כמו שקרה ליוחנן כהן גדול, אשר שימש בכהונה שמונים שנה (!) ובכל אופן נעשה צדוקי בסופו. אמר אביי: הוא ינאי, הוא יוחנן. רבא אמר: ינאי לחוד ויוחנן לחוד. ינאי - רשע מעיקרו, ויוחנן - צדיק מעיקרו. מחלוקת אביי ורבא לזיהויו של יוחנן כהן גדול. לפי אביי זהו ינאי המלך, שהרג כמעט את כל חכמי ישראל, ולפי רבא מדובר בשני אנשים שונים לגמרי. הניחא לאביי, אלא לרבא קשיא! אומרת הגמרא כי לפי אביי ניתן להבין שלא העלו את שמואל הקטן, כיוון שהוא היה צדיק מלכתחילה, לעומת יוחנן כהן גדול שהיה רשע, לאחר מכן הפך להיות כהן גדול, ולבסוף נעשה צדוקי. אלא לרבא, שמדובר בשני אנשים שונים, כך שיוחנן גם היה צדיק מעיקרו, ובכל אופן נפל בזקנותו. ולאור זאת מדוע לא חששו כי גם שמואל הקטן חזר בו והפך למין אמר לך רבא: צדיק מעיקרו נמי דלמא הדר ביה. עונה רבא כי הוא חולק על דעת אביי, וסובר כי גם צדיק מעיקרו יכול ליפול בהמשך דרכו. ולכן מיד שואלת הגמרא: אי הכי אמאי לא אסקוהו? לאור שיטה זו לא ברור כאמור לעיל, מדוע השאירו את שמואל הקטן כשליח ציבור ולא חששו שמא חזר בו? שאני שמואל הקטן דאתחיל בה. רבא משנה מעט את המקרה וסובר כי שמואל הקטן כבר החל את ברכת המינים ושכח את ההמשך. במקרה כזה מסכים רבא שאין לחשוש שהוא חזר בו מדרכו (כי אחרת מדוע התחיל את הברכה). דאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי יהושע בן לוי :לא שנו אלא שלא התחיל בה, אבל התחיל בה – גומרה. מוכיחה הגמרא את תשובת רבא מדעת רבי יהושע בן לוי הסובר שאם החזן התחיל את הברכה ושכח את ההמשך, לא מורידים אותו אלא מחכים שייזכר בתוכן הברכה.
מהו המסר?
לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב. |