מדוע הכהנים קדושים ולא הלויים?

הרב דב קדרון

חולין קל ע"ב

בגמרא נאמר שאסור לתת מתנות כהונה לכהן עם הארץ, וב"בירור הלכה" מובאת שיטת הר"ש (בפירושו למסכת חלה ד,ט) והרא"ש (תוספות הרא"ש ד"ה לא) שיש בעניין זה שלוש דרגות: א. לכהן עם הארץ אסור לתת בכלל מתנות כהונה. ב. לכהן חבר, שאינו עם הארץ, אבל אינו מקפיד על דיני טומאה וטהרה - מותר לתת מתנות כהונה שאין בהן קדושה ואין צורך לשמור אותן בטהרה. ג. לכהן חבר שמקפיד על דיני טומאה וטהרה מותר לתת כל מתנות כהונה.

ה"משך חכמה" (במדבר ג,מה) מבאר שיש שתי דרגות של מתנות שניתנות לכהנים וללויים: מתנות שיש בהן קדושה ומתנות שאין בהן קדושה. אלו שיש בהן קדושה ניתנות לכהנים, כי עבודת הכהנים היא בגדר "תשמיש קדושה", כי הם משרתים ישירות את ענייני הקדושה, לכן בכהנים עצמם יש קדושה וכך גם במתנות שניתנות להם. ואילו המתנות שאין בהן קדושה ניתנות ללויים, שהם בגדר של "תשמיש דתשמיש", כי הם משרתים את הכהנים, שזהו שימוש משני לענייני הקדושה, וכיוון שעבודתם אינה קדושה גם בהם ובמתנותיהם אין קדושה.

כאן בסוגייה אנו רואים שבמתנות לכהנים עצמם יש שתי דרגות: מתנות שיש בהן קדושה ומתנות שאין בהן קדושה. לפי זה צריך לומר שהכהנים מבצעים שני תפקידים: תשמיש קדושה, בעבודת שירות ישירה של ענייני הקדושה, ותשמיש משני. אפשר להסביר זאת על פי תוספות במסכת קידושין (כג,ב בתירוצם השני) הסוברים שהכהנים בעבודתם מבצעים שתי שליחויות: שליחות של הקב"ה ושליחות של עם ישראל. בשליחות של הקב"ה יש קדושה ובשליחות של עם ישראל אין קדושה. כנגד כל סוג של שליחות יש להם סוג מתאים של מתנות.