סקר
הפרק שהיה לי הכי מאתגר במס' חולין:






 

הבית כהר סיני  / רפי זברגר

ברכות כא ע''ב

 

הקדמה

במשנה בדף הקודם למדנו על מחלוקת תנא קמא ורבי יהודה לגבי דין בעל קרי בברכת המזון (העתק ממאמר קודם):
ועל המזון - מברך לאחריו, ואינו מברך לפניו.

את ברכת המזון (בלשון המשנה: ''לאחריו'') אשר הינה דאורייתא, לא פטרו חכמים לגמרי, אלא חייבוהו להרהר בברכות, בהיותו בעל קרי. לעומת זאת, ברכות שלפני האוכל: נטילת ידים והמוציא, הינן דרבנן, ולכן לא מברכים אותן וגם לא מהרהרים בהן.

רבי יהודה אומר: מברך לפניהם ולאחריהם.

רבי יהודה חולק על תנא קמא וסובר כי בעל קרי יכול לברך גם לפני וגם אחרי האוכל אפילו בפה ולא דווקא בהרהור.

 

הנושא

הגמרא בדף שלנו דנה בשיטת רבי יהודה:

למימרא דקסבר רבי יהודה בעל קרי מותר בדברי תורה, והאמר רבי יהושע בן לוי: מנין לבעל קרי שאסור בדברי תורה, שנאמר (דברים ד', ט'): רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ, וסמיך ליה (שם י'): יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בְּחֹרֵב... 

מה להלן בעלי קריין אסורין אף כאן בעלי קריין אסורין
הגמרא מקשה על רבי יהודה, הסובר כי מותר לבעל קרי לעסוק בלימוד תורה מדבריו של רבי יהושע בן לוי.

רבי יהושע למד מסמיכות הפסוקים בפרשת ואתחנן - בין הפסוק שעוסק במעמד הר סיני, לפסוק העוסק בלימוד תורה של רב לבנו ונכדו, כי בעל קרי אסור בדברי תורה (כמו שנאסר לבני ישראל במעמד הר סיני, ולכן פרשו מנשותיהם שלשה ימים קודם מתן תורה).

וכי תימא רבי יהודה לא דריש סמוכים
מנסה הגמרא לדחות את הקושיא, ולומר כי ייתכן שרבי יהודה לא דורש סמיכות פסוקים, ולכן הוא לא מסכים לדרשת רבי יהושע שממנה הקשינו עליו.

והאמר רב יוסף: אפילו מאן דלא דריש סמוכים בכל התורה, במשנה תורה דריש.
דוחה הגמרא את הקושיא ואומרת, כי גם לדעה שאינה דורשת סמוכים בכל התורה, למרות זאת, בספר דברים היא כן דורשת סמוכים. מכיוון שהסמיכות של רבי יהושע היא מספר דברים, כנראה גם רבי יהודה ידרוש אותם,
אם כן, חוזרת הקושיא למקומה, כיצד התיר רבי יהודה ללמוד תורה לבעלי קרי?
בהמשך, הגמרא מוכיחה שאמנם רבי יהודה לא דרש סמוכים בכל התורה, אך כן דרש סמוכים בספר דברים.

אמרי אין, במשנה תורה דריש, והני סמוכין מבעי ליה לאידך דרבי יהושע בן לוי.
עונה הגמרא כי אמנם כן, רבי יהודה דורש סמוכים בספר דברים. אך דרשתו לסמוכים אלו הינה לדרשה אחרת של רבי יהושע בן לוי, כפי שהגמרא מפרטת מיד:

דאמר רבי יהושע בן לוי: כל המלמד לבנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר חורב, שנאמר (דברים ד', ט'): רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ, וכתיב בתריה (שם י'): יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בְּחֹרֵב...
אותה סמיכות כפי שלמדנו לעיל בדרשה אחרת של רבי יהושע בן לוי, אך הפעם הוא לומד מסמיכות זו כי כל המלמד את בנו תורה, כאילו בנו קיבל תורה מסיני.
לשאלה כיצד רבי יהושע בן קרחה בעצמו למד שני לימודים מאותם סמוכים, יש כנראה לומר כי הלימודים הם מחלקים אחרים של הפסוק הראשון. האיסור לבעל קרי ללמוד תורה נלמד אולי מהמילים  הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, ולעומת זאת הלימוד של אב לבנו כאילו קיבל תורה מסיני, אולי נלמד מהמילים פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.

 

מהו המסר?

החשבת הלימוד של אב לבנו כאילו קיבל הילד תורה מהר סיני בעצם מספרת כי ''הבית'' יכול להפוך ל-''הר סיני''.
המסר העומד מאחורי דברים אלו מלמד כי התורה אינה מדע אלא מסורת עם זהות, קשר והמשכיות. הבן הלומד מאביו בעצם נכנס ל-"סיפור של עם ישראל".
דווקא הלימוד בבית על  ידי אבא שאוהב מאוד את בנו, נותן בו אמון, ובד בבד מראה לו דוגמא אישית – היא היא המתכון המיוחד לחוויית לימוד שהיא מעין קבלת התורה בהר סיני. וכמו שבהר סיני עם ישראל כולו שמע, ראה, הרגיש, חווה וקיבל את התורה מבורא עולם, כך גם אותו ילד אשר זוכה ללמוד תורה מאביו במסירות, ברגישות ובהמון אהבה וחיבה. הילד רואה איך אביו מחובר לתורה, חי את התורה, מכבדה ומתרגש ממנה, כל זה עובר וחודר לליבו.
אם כן, האבא בעצם ממשיך דרכו של משה רבנו, דרכם של אבות האומה, ודרכם של כל הדורות מאז ועד היום. 

 

 

לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו 

לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.
ולע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר