ואפילו אֵלֶּה וְכָאֵלֶּה
זבחים קא ע"א
"(ויקרא י, יט) וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה, ואפילו אלה וכאלה אין אני מבזה קדשי שמים!".
אמר אהרן, אפילו לא רק מתו שני בני אלה, אלא היו מתים גם שני בני הנותרים, גם אז לא הייתי ממעט כהוא זה בהשתדלותי במעשה המצוה!
כעין זה אמרו במסכת סנהדרין דף כא ע"א:
"וקאמר ליה נביא {נתן לדוד}: (שמואל ב יב, ח) וְאִם מְעָט וְאֹסִפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה. כָּהֵנָּה - שית, וְכָהֵנָּה - שית.
כשם שפירוש כָּהֵנָּה שש נשים נוספות על אלו שהיו לו, כך פירוש כָּאֵלֶּה שני בנים נוספים על אלו שכבר מתו.
וקשה,
הכיצד העלה אהרן אפשרות של אסון כזה בדיבורו, הרי אמרו בכמה מקומות שאמירה כזו היא הרת אסון!
במסכת מועד קטן דף יח ע"א:
"פנחס אחוה דמר שמואל, איתרע ביה מילתא {ישב שבעה}, על שמואל למישאל טעמא מיניה. חזנהו לטופרי דהוו נפישן, אמר ליה: אמאי לא שקלת להו? - אמר ליה: אי בדידיה הוה, מי מזלזלת ביה כולי האי? הואי (קהלת י') כשגגה שיצא מלפני השליט, ואיתרע ביה מילתא בשמואל".
במסכת כתובות דף סב ע"ב:
"יהודה בריה דר' חייא חתניה דר' ינאי הוה, אזיל ויתיב בבי רב, וכל בי שמשי הוה אתי לביתיה, וכי הוה אתי הוה קא חזי קמיה עמודא דנורא. יומא חד משכתיה שמעתא, כיון דלא חזי ההוא סימנא, אמר להו רבי ינאי: כפו מטתו, שאילמלי יהודה קיים לא ביטל עונתו. הואי (קהלת י') כשגגה שיוצא מלפני השליט ונח נפשיה".
במסכת בבא מציעא דף סח ע"א:
"אמר ליה מר בר אמימר לרב אשי: אבא עביד הכי, וכי אתו לקמיה - מהימן להו. - אמר ליה: תינח היכא דאיתיה לדידיה, אי שכיב ונפל שטרא קמי יתמי מאי? הוי (קהלת י') כשגגה שיוצא מלפני השליט, ונח נפשיה דאמימר".
שתי תשובות בדבר:
א) החושש ש"לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן" הוא רבי יוסי והחולק עליו הוא רבי טרפון, כמבואר בהרחבה בקישור זה. ורבי יהודה, שאת דבריו גמרתנו מבררת פה, סובר במחלוקת זו כרבי טרפון, כמו שאמרו בכמה מקומות, כגון במסכת בבא בתרא דף קסח ע"א: "רבי יוסי סבר: אסמכתא קניא, ורבי יהודה סבר: אסמכתא לא קניא".
ב) אמירת הדברים יכולה אמנם להביא לידי קיומם, שכן "ברית כרותה לשפתים" (מועד קטן דף יח ע"א וסנהדרין דף קב ע"א). אבל מאידך גיסא, דוקא משום עוצמת הדיבור, מתוך עצם מסירות הנפש שמתלווה לו, נחשב כאילו כבר נתקיים המעשה ונשלמה הכפרה שבעטיו, וכבר אין צורך במיתה עצמה. כך היה בעקידת יצחק. וכך היה בנפילת אברהם אבינו, וחנניה מישאל ועזריה לכבשן האש. שכן אין מצערין לו לאדם שימות לו מת, אלא כדי לנסותו שיקבל עליו את הדין בלב שלם. וכדברי רשב"י: "אם מת לאדם בן לא יהא קורא תגר שהבן מרצה אותו להקב"ה... אם באו יסורים על האדם יעמוד בהן ויקבלן למה שאין סוף למתן שכרו (מדרש תנחומא פרשת כי תצא סימן ב)".
