עציץ נקוב
חולין קכה ע"א
"נקובים כל שהוא - מטמא במגע".
קשה, למה די באפשרות שיגע כדי לטמא והרי לא נגע?
ועוד קשה, הכיצד קי"ל במסכת גיטין דף לז ע"א שעציץ נקוב על גבי יתדות נחשב למחובר, והרי צומח שנעקר מת ויבש למרות שעודנו על הקרקע. ומפורש לקמן בעמוד: "וסימניך: דיקלא", כלומר שאחר ניסור לרוחב הדקל אין העליון יכול לינוק מהתחתון שמולו.
אלא שמידה טובה מרובה ממידת פורענות. והיות שטומאה עולה בנקב, על אחת כמה וכמה קדושה. ולא ביניקה עסקינן בעציץ, אלא בקדושת ארץ ישראל.
