החוץ מחזק את הפנים / רפי זברגר

ברכות יג ע"א - יד ע''ב

הקדמה

אחרי שלמדנו בתחילת המשנה הפותחת את הפרק השני, את ''דיני הפסקות'' בברכות שלפני ואחרי קריאת שמע, מסיימת המשנה בדבריו של רבי יהושע בן קרחה, בדבר משמעות סדר הפרקים בקריאת פרשיות שמע:

אמר ר' יהושע בן קרחה: למה קדמה פרשת שמע ל-והיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך מקבל עליו עול מצות.

ר' יהושע בן קרחה מבין שסדר הפרשיות כפי שכתובות בתורה אינו הסדר הקובע לגבי קריאת פרשיות שמע, שהרי פרשית ויאמר נכתבה בפרשת שלח בספר במדבר, קודם לשתי הפרשיות האחרות (תוספות יום טוב). לכן הוא מסביר את הסדר באופן אחר: בפרשת שמע אנו מקבלים עלינו עול מלכות שמים באמירת ה' אלוקינו ה' אחד, ולכן יש להקדימו לפני קבלת עול מצוות המוזכרות בפרשת והיה אם שמוע (והיה אם שמע תשמעו אל מצוותי).

והיה אם שמוע ל-ויאמר? ש-והיה אם שמוע - נוהג בין ביום ובין בלילה, ויאמר - אינו נוהג אלא ביום בלבד:

נקדים את דברי תוספות יום טוב כי לאחר התשובה לשאלה הראשונה, שיש להקדים עול מלכות שמים לעול מצוות, היה לכאורה להקדים גם את פרשת ויאמר, שהרי גם בה יש קבלת עול מלכות ( לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹקִים, אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם), לכן מסביר רבי יהושע בן קרחה כי הקדמת והיה אם שמע עוסק במצוות תלמוד תורה (וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם) הנוהגת גם ביום וגם בלילה, כנאמר בספר יהושע (א', ח') לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, לעומת מצוות ציצית המתוארת בפרשת ויאמר אשר נוהגת רק ביום, שנאמר (במדבר ט''ו, ל''ט): וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ (לילה לא ''זמן ראיה''). 

הנושא

• הגמרא מרחיבה על דברי רבי יהושע בן קרחה, בנושא קדימויות פרשיות שמע:

  תניא רבי שמעון בן יוחי אומר: בדין הוא שיקדים שמע ל-והיה אם שמוע, שזה – ללמוד, וזה – ללמד.
  והיה אם שמוע ל-ויאמר, שזה – ללמד, וזה – לעשות.

  אומר רבי שמעון בן יוחאי בברייתא, הסבר נוסף לסדר קדימות הפרשיות בשמע.
  בפרשת שמע יש מצווה ללמוד תורה שנאמר (דברים ו', ז'): וְדִבַּרְתָּ בָּם, ואילו בפרשת והיה אם שמוע יש מצווה ללַמד תורה, שנאמר (דברים י"א, י"ט): וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם,
  ומסביר רש''י: אם לא למד תחלה היאך ילמד את בניו. כלומר, אין אפשרות לקיים את מצוות הלמידה לאחרים, אם אדם לא למד בעצמו.
  את פרשת והיה אם שמע יש להקדים לפרשת ויאמר, שב-והיה אם שמוע יש מצווה ללַמד (לעיל), ובפרשת ויאמר יש מצווה לעשות ציצית ואין מצווה ללמד.
  על דברים אלו שואלת הגמרא שתי שאלות:

  אטו שמע ללמוד אית ביה, ללמד ולעשות לית ביה? והא כתיב: ושננתם, וקשרתם, וכתבתם.
  בפרשת שמע, יש בנוסף למצווה ללמוד (לעיל) גם מצווה ללמד ( וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ) וגם מצוות לעשות תפילין ( וּקְשַׁרְתָּ֥ם לְא֖וֹת עַל־יָדֶ֑ךָ וְהָי֥וּ לְטֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֶֽיךָ ) וגם מצווה לעשות מזוזה ( וּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזֻז֥וֹת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ).

  ותו: והיה אם שמוע, ללמד הוא דאית ביה, ולעשות לית ביה? והא כתיב וקשרתם וכתבתם
  גם בפרשת והיה אם שמוע, יש בנוסף למצווה ללַמד (לעיל) גם מצוות לעשיית תפילין ( וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם )  ולעשות מזוזה ( וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ)

  אלא הכי קאמר: בדין הוא שתקדם שמע ל-והיה אם שמוע, שזה ללמוד וללמד ולעשות, והיה אם שמוע ל-ויאמר, שזה - יש בה ללמד ולעשות, ויאמר - אין בה אלא לעשות בלבד.

  בעקבות שאלות אלו ''מתקנת'' הגמרא את לשון הברייתא לאופן הבא: פרשת שמע קודמת שכן יש בה את כל שלושת המרכיבים: ללמוד, ללמד ולעשות. לאחר מכן פרשת והיה אם שמוע שכן יש בה שני מרכיבים: ללמד ולעשות (אין בה מצווה ללמוד), ואחרונה פרשת ויאמר, שכן יש בה רק לעשות מצוות ציצית.

  ותיפוק ליה מדרבי יהושע בן קרחה? 

  ועתה שואלת הגמרא את השאלה המתבקשת: מדוע רבי שמעון בר יוחאי מוסיפים נימוקי קדימויות לאלו שכבר נכתבו במשנה על ידי רבי יהושע בן קרחה?

  חדא ועוד קאמר. חדא - כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו עול מצות, ועוד - משום דאית בה הני מילי אחרנייתא.

  עונה הגמרא תשובה ''אין הכי נמי''. טעמו של רבי יהושע בן קרחה עומד במקומו, אך ניתן לומר שיש הסבר נוסף לקדימויות כמו שפורט לעיל.

מהו המסר?

מתוך הסבר לקדימויות של פרשיות שמע ניתן ללמוד מסרים חינוכיים משמעותיים:

• סדר עבודה חינוכית: הטמעת אמונה בלב (קבלת עול מלכות שמים בפרשיית שמע), לאחר מכן חינוך לקיום מצוות באופן כללי, המביא למשמעת כללית במערכת התורה והמצוות, ולבסוף מצוות תפילין וציצית שהם ''סמלים'' חיצוניים של המצוות (סוף פרשיית והיה אם שמוע, ופרשיית ציצית)
• לפני שעוסקים ב''מצוות זכירה'' (ציצית המזכירה את כל המצוות, וכן תפילין המבטאים את הלב (תפילין של יד) והמוח (תפילין של ראש)) יש להבין מה לזכור. ולכן מלמדים קודם את המצוות מתוך אמונה שלימה.
• ניתן לנסח את הסעיף הקודם באופן שונה מעט: "החוץ" אמור לחזק את ''הפנים''. לא לבנות את החינוך על החיצוניות, אלא להפנים היטב את "הפנים" והמהות, ורק לאחר מכן לעסוק ב-''נראות''.
• ''לצאת החוצה'' ללמד ולחנך אחרים, אחרי שאנחנו מלמדים ומחנכים את עצמנו. שהרי מצווה ללמוד הכתובה בפרשת שמע, קודמת למצווה ללַמד ולעשות של פרשיית והיה אם שמוע ופרשיית ציצית. 

לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו 

לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.
ולע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]