קיום מצוות בזמן אבילות
זבחים קא ע"א
"ודילמא אגב מררייכו פשעתו בה ואיטמאי?
גירסת כת"י מינכן ועוד "אגב טרדייכו", והפירוש, שמא מתוך הטירדה והצער במות נדב ואביהוא לא שמרתם היטב על החטאת, והיא נטמאה. פירוש "פשעתו בה" הוא כמו פשיעה בשומר חינם, לא שהזיק בעצמו אלא שלא שמר כפי הצורך.
וכתב רש"י:
"מררייכו - צעריכם.
שאני מבזה קדשי שמים - להסיח דעתי מהם אפילו אלה וכאלה אבלות אירעוני אין אני מבזה כו' והיינו דכתיב כאלה ולא כתיב אלה".
למרות שרש"י גרס 'מררייכו' הוא פירש בדומה לגירסת 'טרדייכו', שכל החשד לא היה אלא שמא בהיסח הדעת נטמאה החטאת בשוגג. כוונתו לשלול שלא נפרש שמא מתוך המרירות פשעו וטימאו בכוונה, למרות שלפירוש זה מסייעים לכאורה דברי אהרן: "אין אני מבזה קדשי שמים", ולכאורה משמע שביזוי נעשה במכוון. אולם ודאי שאהרן לא היה חשוד על כך, וככתוב: (ויקרא י, ג) וַיִּדֹּם אַהֲרֹן, שקיבל עליו את הדין.
אלא שגם הזנחה כזו בעת צער שכזו נחשבת לביזוי קדשי שמים, כי גם אָבֵל מסוגל וחייב להיות מרוכז במעשה המצוה. כמו שאמרו במסכת סוכה דף כה ע"א:
"וכל היכא דטריד הכי נמי דפטור {כדין חתן הפטור מקריאת שמע}?! אלא מעתה טבעה ספינתו בים דטריד, הכי נמי דפטור? וכי תימא הכי נמי - והאמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה, חוץ מן התפילין, שהרי נאמר בהן פאר! - הכא טריד טירדא דמצוה, התם - טריד טרדא דרשות".
הוי אומר שגם טרדה רבה של אבילות אינה מהווה היתר, אפילו שלא להתכוין בקריאת שמע.
וכן שם בדף כה ע"ב:
"אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: אָבֵל חייב בסוכה. - פשיטא! - מהו דתימא: הואיל ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: מצטער פטור מן הסוכה - האי נמי מצטער הוא, קמשמע לן: הני מילי - צערא דממילא, אבל הכא - איהו הוא דקא מצטער נפשיה, איבעי ליה ליתובי דעתיה (רש"י: חובה עליו ליישב דעתו למצוה)".
למרות שהאבל בודאי שרוי בצער, אין בכך כדי לפוטרו כדין מצטער הפטור מהסוכה.
אלא שלעניין כוונה בתפילת העמידה, שהיא כעבד העומד לפני רבו, מצאנו קולא, במסכת עירובין סוף דף סד ע"ב:
"אמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה: יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שחרב בית המקדש ועד עכשיו, שנאמר: (ישעיהו נא, כא) לָכֵן שִׁמְעִי נָא זֹאת עֲנִיָּה וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן.
מיתיבי: שיכור מקחו מקח וממכרו ממכר, עבר עבירה שיש בה מיתה - ממיתין אותו, מלקות - מלקין אותו, כללו של דבר: הרי הוא כפיקח לכל דבריו, אלא שפטור מן התפלה.
- מאי יכולני לפטור דקאמר - נמי מדין תפלה".
מכאן מקור לדברי המהר"ם מרוטנבורג שהביא הטור אורח חיים הלכות תפלה סימן צח:
"א"ר חייא בר אשי אמר רב כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל.
רבי חנינא ביומא דרתח פירוש ביום שהיה כועס לא הוה מצלי.
רבי אליעזר אומר הבא מן הדרך אל יתפלל תוך ג' ימים.
ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אף המיצר.
שמואל לא הוה מצלי בביתא דאית ביה שכרא מפני הריח שטורדו.
רב פפא לא הוה מצלי בביתא דאית ביה הרסנא.
וכתב הר"ם מרוטנבורק אין אנו נזהרין עתה בכל זה שאין אנו מכוונין כל כך בתפילה".
