הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "ויש אומרים"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

זבחים קב ע"א

"כתנאי; +שמות ד+ ויחר אף ה' במשה - רבי יהושע בן קרחה אומר: כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם וזה לא נאמר בו רושם; ר"ש בן יוחי אומר: אף זה נאמר בו רושם, שנאמר: +שמות ד+ הלא אהרן אחיך הלוי, והלא כהן הוא! הכי קאמר, אני אמרתי: אתה כהן והוא לוי, עכשיו הוא כהן ואתה לוי; וחכמים אומרים: לא נתכהן משה אלא שבעת ימי המלואים בלבד; ויש אומרים: לא פסקה כהונה אלא מזרעו של משה, שנאמר: +דברי הימים א כג+ ומשה איש האלהים בניו יקראו על שבט הלוי, ואומר: +תהלים צט+ משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו. מאי ואומר? וכי תימא, לדורות הוא דכתיב, ואומר: משה ואהרן בכהניו."

הגמרא מציינת שדבריו של רב בסוגיה הקודמת היא שמשה רבנו היה כהן כל ימיו, ודבריו מתאימים לשחטת "ויש אומרים". בסוגייתנו מדובר על סוגיה שאינה הלכתית אלא "הסטורית".

הליכות עולם שער ראשון פרק ג

א. בכנויי החכמים אשר לא נקבו בשמות. אחרים אומרים רבי מאיר. ויש אומרים רבי נתן.
והעלו להם אלו השמות משום מעשה שהיה בסוף הוריות שבקשו לזלזל ולעקור כבודו של רשב"ג נשיא ישראל וקנסינהו דלא לימרו שמעתתא משמייהו ואסיקו לר' מאיר אחרים ולר' נתן יש אומרים.

והיה קשה למורי החכם נר"ו על זה הכלל קושיא נצחת שהרי נמצא בהרבה מקומות דתני אחרים ורבי מאיר וכן במקומות אחרים.
אח"כ מצאתי בכריתות שאומר שכשהיה רבי מאיר אומר דבריו בשם אלישע בן אבויה אשר בשם אחר יכונה אז היו אומרים עליו אחרים אומרים.
והתוס' ז"ל כתבו הך אחרים אינו רבי מאיר.
והכי נמי איכא טובא יש אומרים שאינו רבי נתן. ..

לפעמים בש"ס יש מחלוקת בין רבי מאיר ל"אחרים". מוכרחים לומר שלא תמיד "אחרים" – הוא רבי מאיר.
ה"כריתות" מעלה אפשרות מיוחדת, שרק במקרים שרבי מאיר אמר את דבריו משם "אלישע בן אבויה", שהוא עצמו כונה "אחר", אז גם דברי רבי מאיר יכונו "אחרים אומרים".
לי נראה [חידוש]: "אחרים" ו"יש אומרים" – בלשון רבים. רשב"ג לא הוריד אותם מגדולתם. להיפך: הוא נתן להם מעמד של "רבים". אמנם לא מצאתי לזה אסמכתא.
נשאלת השאלה האם כאשר רבי מאיר מכונה "אחרים" גם קיימים כללי הפסיקה בין התנאים, למשל רבי מאיר ורבי יהודה – הלכה כרי יהודה. אם נמצא מחלוקת בין רבי יהודה ל"אחרים" גם תהיה הלכה כרבי יהודה? או אולי – להיפך: הלכה כ"אחרים" שנחשב כרבים מול יחיד. בש"ס מופיע "רק" פעמיים מחלוקת בין רבי יהודה ו"אחרים". שני המקומות עוסקים בדברי אגדה ובשניהם מופיע גם "רבי מאיר" עצמו.

בסוגייתנו ""ויש אומרים" – הוא רבי נתן. ויוצא שרב פסק כדעת יחיד – רבי נתן, ולא כחכמים. ואם נסביר ש"ויש אומרים" – משקלם כשל רבים ולא כשל יחיד, הרי שרב לא פסק כיחיד. מצד שני מופיע בברייתא גם "חכמים", קשה להכריע בין שני סוגי ה"רבים": "חכמים" או "ויש אומרים".
כמובן, שכל דברינו נאמרים בהסתייגות, מפני שסוגייתנו איננה סוגיה "הלכתית". אבל יתכן שזוהי בדיוק מטרת עורך הגמרא – להשתמש עם "ביטויים" זהים בסוגיות הלכתיות ובסוגיות שאינן הלכתיות.