|
צרכים בסיסיים / רפי זברגרברכות ח ע"א
הקדמהכתוב בתהילים (ל''ב, ו'): עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כׇּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא, רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ.
הנושא
הפסוק במשלי שמצטט רבי חנינא משתמש גם במלה ''מצא'', וזאת ביחס לאשה. שהרי, אדם המוצא אשה מוצא טוב. שכן אדם ללא אשה שרוי בלא שמחה, בלא טובה ובלא ברכה (יבמות ס''ב:). במערבא כי נסיב אינש אתתא, אמרי ליה הכי: מצא או מוצא? מצא דכתיב: מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה', מוצא דכתיב (קהלת ז', כ''ו): מוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ הגמרא מרחיבה את העניין, ומספרת כי בארץ ישראל היו שואלים את החתן האם הוא מָצָא או מוֹצֶא. שהרי צוטט לעיל הפסוק המעידה כי מציאת אשה היא דבר טוב (זהו מָצָא). מנגד, יש פסוק בקהלת המכנה מציאת אשה ''מר ממות'' (שם כתוב מוֹצֶא). קצת קשה להבין שאמנם שואלים חתן שאלה ''קנטרנית כזו''. לכן ראוי להזכיר את פירושו היפה של החפץ חיים על השאלה. אדם המוֹצֶא הוא אדם שמחפש כל זמן מה לא טוב. מחפש חסרונות ופגמים, מתלונן ומבקר. לאדם כזה באמת יהיה מר ממוות. לעומתו, אדם שכבר מָצָא, הוא אדם עם עין טובה. אדם אשר מצא באשתו דברים טובים, וכך הוא חי את חייו איתה, בחיפוש הטוב בעין טובה - זה אדם אשר מצא טוב, וממילא גם חי טוב.
גם הפסוק במשלי ביחס לתורה משתמש באותו שורש "מצא", במשמעות שהתורה היא אמנם ''סם חיים'' שאדם המוצא אותה מקבל חיות טובה.
רב נחמן מרחיק לכת, וקובע לאור הפסוק בתהילים המשתמש בהטיה קצת שונה של אותו שורש: תֹּצָאוֹת, כי אדם יתפלל בחייו גם על ''מיתה טובה'', כפי שמייד מרחיבה הגמרא: תניא נמי הכי: תשע מאות ושלשה מיני מיתה נבראו בעולם שנאמר לַמָּוֶת תֹּצָאוֹת , תֹּצָאוֹת בגימטריא הכי הוו. קשה שבכלן: אסכרא , ניחא שבכלן: נשיקה. יש המון סוגי מיתה (תשע מאות ושלש, כגימטריא מלאה של המילה תֹּצָאוֹת). אסכרה היא החמורה ביותר, ומיתת נשיקה היא הקלה ביותר, הגמרא בהמשך ממשילה במשלים את המיתות הללו. ראוי לאדם להתפלל למיתה טובה.
רבי יוחנן מרחיק לכת עוד יותר, וקובע יש להתפלל גם על קבורה ראויה ומכובדת. אמר רבי חנינא: מאי קרא? הַשְּׂמֵחִים אֱלֵי גִיל יָשִׂישׂוּ כִּי יִמְצְאוּ קָבֶר (איוב ג', כ''ב). רב חנינא מצטט פסוק מאיוב המשתמש גם בשורש מצא ביחס לקבורה. אמר רבה בר רב שילא :היינו דאמרי אינשי - ליבעי אינש רחמי אפילו עד זיבולא בתרייתא שלמא. רבה מחזק את דעתו של רבי יוחנן, בכך שאנשים אמנם מתפללים גם על כיסוי מכובד לקברו.
הסבר אחרון של מר זוטרא מייחס את המילים לְעֵת מְצֹא למציאת בית הכסא (שירותים) בכל זמן הנחוץ לכך. רש''י מסביר מדוע לדעת מר זוטרא כל כך חשוב ונחוץ להתפלל לבית הכסא זמין: שיהא דר במקום שיש בית הכסא סמוך לו, לפי שהיתה קרקע של בבל מצולת מים ואין יכולין לחפור שם חפירות, והיו צריכין לצאת בשדות ולהתרחק מאד רש''י מציין כי הצורך הגדול היה דווקא בבבל, שם היה קושי לחפור בורות לעשיית צרכים (בזמנם לא היו שירותים כמו היום) באזור הבית, אלא רק במרחק יותר גדול. אמרי במערבא: הא דמר זוטרא עדיפא מכלהו. אפילו בארץ ישראל (שלפי רש''י לא הייתה בעייה חמורה של חפירות בורות לעשיית צרכים) העדיפו את הסברו של מר זוטרא על כל שאר ההסברים. מדוע?
מהו המסר?הדאגה לצרכים הבסיסיים הינו מסר חשוב גם בנושאי חינוך (ובכלל בחיים):
לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב. |