מה מסמלות שלוש קליפות הבצל?

הרב דב קדרון

חולין קיט ע"ב

בגמרא מובאת המשנה ממסכת עוקצין (ב,ד) האומרת שיש שלוש קליפות בבצל: הקליפה הפנימית נחשבת לאוכל, כי ניתן לאכול אותה עם הבצל. הקליפה האמצעית נחשבת ל"שומר", שכל זמן שאין בה חור היא שומרת על הפרי. הקליפה החיצונית כנראה נבראה לשם יופי, אולם אינה משמשת לכלום וזורקים אותה, כי אין "שומר על גבי שומר", וכך פוסק הרמב"ם (טומאת אוכלין ה,י).

כידוע, המושג "קליפות" משמש לתיאור כוחות הטומאה השליליים. יש עוד הרבה פירות שיש להם שלוש קליפות, וכן בספרי הקבלה והחסידות נאמר שיש שלוש קליפות טמאות.

שלוש הקליפות הטמאות הן כנגד הקנאה, התאווה והכבוד. יש לכך הקבלה: מעשה = תאווה, דיבור = כבוד, מחשבה = קנאה, ויש גם הקבלה כנגד האיברים: הכבד = תאווה, הלב = כבוד, המוח = קנאה.

בכל דבר ניתן להשתמש לצד הטוב או ח"ו לצד הרע.

על פי זה אפשר לומר שבקליפות הבצל, הקליפה הפנימית, הנאכלת, מסמלת את קליפת התאווה, כשם שבתאווה הגשמית ניתן לשלוט ולהשתמש לשם שמים. הקליפה האמצעית שנחשבת ל"שומר" של הפרי היא קליפת הכבוד, על פי שיטת סלבודקא המפורסמת שכאשר אדם נחשב בעיני עצמו למכובד הוא נמנע מלעבור עבירות, אולם זה בתנאי שאין חור בשומר, כלומר שאין החשיבות מביאה אותו לידי גאווה, כי אם יש באדם גאווה, פוקע שם "שומר" ממידת החשיבות. הקליפה החיצונית משולה לקנאה. הקנאה המותרת היא קנאה בדברים טובים וביראת ה', אולם מיד כשמתחיל אדם לעשות את הדברים הטובים באמת, עליו לזרוק את הקנאה ולהפסיק להשתמש בה, כשם שזורקים את הקליפה החיצונית.