אנושיות במסגרת גבולות / רפי זברגר

נידה נט ע''א

הקדמה

המשנה בדף הקודם קבעה את הכלל: ותולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות.
כלומר, אם יש סיבה והסבר לתלות את מהות הכתם בבגד האשה מסיבות אחרות, הרי אנו תולים ומטהרים אותה.
המשנה הביאה מספר דוגמאות (ע' מאמר על הדף הקודם), ולאחר מכן הביאה סיפור מעשה כדלהלן:

מעשה באשה אחת שבאת לפני רבי עקיבא, אמרה לו: ראיתי כתם.

אשה ספרה לרבי עקיבא כי ראתה כתם, ובאה לשאול שאלת רב.

אמר לה: שמא מכה היתה ביך? אמרה לו: הן, וחיתה.

רבי עקיבא מנסה לתלות כתם בגורמים אחרים, ולכן שאלה אם קבלה מכה, והיא ענתה כי אמנם קבלה מכה, אך הדם נקרש כבר.

אמר לה: שמא יכולה להגלע ולהוציא דם? אמרה לו: הן, וטהרה רבי עקיבא.

לשאלה נוספת של רבי עקיבא, האם הפצע עדיין במצב שיכול ''להתגלות'' מחדש ולהוציא דם (''להתגלע'' בלשון חז''ל).
לאחר שהאשה ענתה בחיוב, טיהר אותה רבי עקיבא מטומאת נידה, כיון שתלה את הכתם באותו פצע.

ראה תלמידיו מסתכלין זה בזה, אמר להם: מה הדבר קשה בעיניכם?
תלמידיו של רבי עקיבא הסתכלו אחד על השני מתוך תמיהה על פסק זה של רבם. רבי עקיבא שם לב לכך ושאלם מדוע לא נראה לכם פסק זה, והוא המשיך והסביר:

שלא אמרו חכמים הדבר להחמיר אלא להקל, שנאמר (ויקרא ט''ו, י''ט): וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכׇל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב - דם ולא כתם.

טומאת כתם כאמור הינה מדרבנן, ואומר רבי עקיבא שחכמים ביקשו למצוא קולות ולא לחפש חומרות. הוא מוכיח מן הפסוק בפרשיית נידה בפרשת מצורע, כי התורה אסרה רק כשיש דם ממש, אך לא אסרה כתמים.
אם כן, כתם הוא דין דרבנן, והם קבעו שיש להקל ולמצוא אפשרויות לתלות את הכתם בסיבות אחרות, וזה מה שביצע רבי עקיבא בסיפור זה.   

הנושא

והתניא: לא אמרו חכמים את הדבר להקל, אלא להחמיר.

מקשה הגמרא על פסיקתו של רבי עקיבא ומקורו מן התורה, מברייתא. שם נכתב כי מטרת גזירת חכמים בכתמים אינה באה כדי להקל על דין תורה, אלא דווקא להחמיר. ולאור זאת, לא ברורה פסיקת רבי עקיבא.

אמר רבינא: לא להקל על דברי תורה, אלא להחמיר על דברי תורה, וכתמים עצמן - דרבנן

רבינא מסביר את הסתירה בין המשנה לברייתא באופן הבא: עיקר גזירת חכמים באה כמובן להחמיר על דין תורה. שהרי התורה אסרה רק דם ממש (כנלמד במשנה) וחכמים גזרו טומאה אף על הכתמים. אך לאחר אותה גזירה, אנו משתדלים לצמצמה עד כמה שאפשר, ואם ניתן לתלות את הכתם בסיבות אחרות, הרי נעשה זאת, כפי שנהג רבי עקיבא בסיפור המתואר במשנה. 

מהו המסר?

למדנו היום מורכבות של החיים. מצד אחד אנו מבקשים לעשות סייגים על מנת שלא לעבור על דברי תורה מפורשים. לכן חכמים הוסיפו וקבעו כי לא רק דם נידה מטמא אשה, אלא גם כתם שהיא רואה בבגדיה (או על "עד").
למרות זאת, אנו לא מחפשים ''חומרות'', ואנו מבקשים לעשות את החיים נוחים ונעימים עד כמה שאפשר. לכן, בתוך מסגרת הגזרה והסייג שקבענו, אנו דווקא מחפשים את הקולות, ואת המקומות שבהם ניתן לתלות ולהקל. לכן, כל כתם שניתן לתת לו ''הסבר ומקור", נצעד בדרך זו בשמחה כדי לטהר את האשה.

עיקרון זה נכון לכל מערכות החיים שלנו, כולל כמובן ענייני חינוך ילדים. נציג מספר דוגמאות:

• אדם קבע לעצמו כללי בריאות מסוימים, כדי לשמור על בריאותו. אך אם יש אירוע משפחתי, יכול הוא להקל מעט כדי לשמור על "שלום בית".
• אם אדם קבע לעצמו סדר לימוד יומי, אך יום אחד הוא מרגיש מותש ואינו יכול לעמוד בסדר יום שקבע. הוא אינו צריך להרגיש ''כישלון'', אלא לנסות להבין את המצב ואולי ללמוד מעט יותר, או בדרך שונה.

נעבור לדוגמאות מעולם החינוך:

• כאשר נקבעו כללים וילד לא הצליח לעמוד בהם, יש לנסות להבין את הסיבה ולא למהר להענישו על כך.
•  אם ילד לא עמד בזמנים, יש לבחון לסייע לו בארגון וסדר, ולא למהר לנזוף בו.
•  ילד שהתחצף או התפרץ בצורה לא יפה, יש לבחון אולי הוא עייף, רעב או סיבה אחרת הגורמת להתנהגות זו.

החינוך האמיתי הוא שילוב של שני המרכיבים. מצד אחד יצירת וקביעת גבולות וכללים ברורים, אך מנגד יכולת להיות גמישים, ניסיון להבין כל מצב לאשורו מתוך אנושיות ולב מבין.   

לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו 

לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.
ולע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]