|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
הצב למינהו להביא הערוד וכן הנפילים וסלמנדרא – צב ים
"תנו רבנן: הצב למינהו להביא הערוד וכן הנפילים וסלמנדרא, וכשהיה רבי עקיבא מגיע לפסוק זה אומר: מה רבו מעשיך ה'! יש לך בריות גדלות בים ויש לך בריות גדלות ביבשה, שבים אילמלי עולות ביבשה מיד מתות, שביבשה אילמלי יורדות לים מיד מתות; יש לך בריות גדלות באור, ויש לך בריות גדלות באויר, שבאור אילמלי עולות לאויר מיד מתות, שבאויר אילמלי יורדות לאור מיד מתות, מה רבו מעשיך ה" (חולין, קכז ע"א).
שם עברי: צב ים שם באנגלית: Sea Turtles שם מדעי: Chelonioidea
שם נרדף במקורות: בן נפילים
הנושא המרכזי: מהו בן נפילים?
בכמה עדי נוסח של סוגייתנו נכתב "ובן הנפילים" (למשל בערוך נכתב בן נפיל) בניגוד לגרסה "וכן הנפילים" שלפנינו. בשורות הבאות נדון לפי הגרסה "ובן הנפילים" שנראית כאן סבירה יותר משום שהוספת המילה "וכן" במשפט מיותרת. העדפת הגרסה "ובן הנפילים" על "וכן הנפילים" מתבקשת גם לאור שאלת המהרש"א (חידושי אגדות, שם): "וכן הנפילים כו'. אם הנפילים דקרא קאמר הוא קשה להבין דמשמע במקראות דבני אדם גבורים הם ולא שרץ ומין צב. גם סלמנדריא דקאמר הכא מין צב. בתרגום יונתן אתנמת (תנשמת) דקרא פירוש סלמנדרא ודו"ק". רש"י אמנם גרס "וכן הנפילים" אך פירש: "שרץ מין צב". לזיהוי "בן הנפילים" הוצעו כמה הצעות בהן תמוהות. ל. לוויזון(1) מביא את דעתם של בוקסטורף ובעקבותיו לנדאו (הרמ"ל) שמצאו דמיון בצליל בין "בן נפילים" ובין בעל חיים הנקרא Nauplium. על פי תיאורו של פליניוס זיהה גסנר את Nauplium כמין רכיכה השייכת לסדרת הסילוניות (ראש-רגליים) ונקראת נאוטילוס (תמונה 1). ממשפחת השייטנים. לוויזון דוחה את זיהוי זה בכל מכל: א. נאוטילוס הוא רכיכה ולא זוחל. ב. Nauplium איננו נאוטילוס. ג. ה- Nauplium או הנאוטילוס אינם דו-חיים אלא חיים במים בלבד ולכן מהווים קבוצה טקסונומית שונה לחלוטין מכדי להשוותם או להכלל בשם "צב". ד. לנאוטילוס קונכייה במבנה שונה לגמרי מכסות גוף הצב והמינים הנוספים שהוזכרו יחד עם "בן הנפילים" (ערוד וסלמנדרה). ה. לפי זיהוי זה לא מובנת התוספת "בן" לשם החיה. לוויזון עצמו מקבל את דעתו של בוכארט (Bochart) שהסתמך על חוקרים ערבים שזיהו את "בן הנפילים" עם החומט הרפואי (Scincus scincus) תמונה 2) (על החומט הרפואי ראו במאמר "האי חמרא דימא שרי, תורא דימא אסיר" (עבודה זרה, לט ע"א)). בערבית מכונה לטאה זו גם בשם "סמכ אל-רמאל" (سمك الرمال - "דג החולות"), בשל יכולתה הטיפוסית "לשחות" ולצלול במהירות בתוך חול רך. בספרות הרפואה והטבע הערבית והיהודית-ערבית של ימי הביניים (כגון בכתבי הרמב"ם, רב סעדיה גאון, אבן סינא ואחרים), ה"שקנק" נזכר לעיתים מזומנות כבעל סגולות מרפא שונות וכמרכיב בתרופות מסורתיות. מתוך המקורות הרבים המצוטטים על ידי בוכארט עולה, כי את החומט היו צדים בגדות הנילוס; האמינו כי הוא נוצר מביצי תנין שנותרו מוטלות על הגדות. היוונים קראו לכן ללטאה זו "תנין היבשה" (Κροκόδειλον τὸν χερσαῖον) וכינו את החומט "בן נפילים" כלומר "בן הענקים", כיוון שלפי אותה אמונה הוא צאצא של התנין. בוכארט ציטט גם קטע מהמחבר הערבי דמירי (Damir) שלפיו החומט המצרי נולד בים סוף, וניזון שם מדגים ואילו ביבשה מלטאות, ובטוח כי חומט זה הוא הנקרא "בן נפילים". המלבי"ם (ויקרא, שמיני, ק"י) פירש: "... ובן הנפילים הוא הנקרא (ריזן שילד קרעטא) השוכן במים והוא שורץ ביציו ביבשה, וסלמנדרא נברא מן האור כמ"ש במד' ש"ר (פט"ו) זעזע את הישוב והראה למשה את הצב. זעזע את המים והראה לו את בן הנפילים. זעזע את האש והראה לו את הסלמנדרא וכו'". "ריזן שילד קרעטא" פירושו צב ענק. ריזן (Rizen) = ענק / ענקי, שילדקרעטע (Shieldkrete) = צב (מורכב מהמילים: שילד - מגן/שריון, קרעטע - יצור/שרץ). הצב "השוכן במים והוא שורץ ביציו ביבשה" הוא כמובן מין של צב ים. צבי ים אכן מגיעים לגדלים מרשימים. אורך גופו של צב ים ירוק כ-1.4 מ' ומשקלו כ-110–190 ק"ג (תמונה 3). צב ים גלדני (תמונה 4) עשוי להגיע לאורך 2.5 מטר ומשקל של עד 900 ק"ג. צבי הים נתונים לסכנת הכחדה מסיבות שונות ובין השאר גם בגלל ציד למטרת מאכל. ז. עמר(2) הסיק מהמדרש ש"בן נפילים" יצור גדול מאוד בעל זיקה למים. הזיהוי המסתבר ביותר לדעתו הוא שהכוונה לאחד משני הזוחלים הגדולים ביותר באזור המזרח: תנין היאור (Crocodylus niloticus) (תמונה 5) או כוח הנילוס (Varanus niloticus) (תמונה 6). שניהם מסוגלים לשהות במים פרקי זמן ממושכים. זיהויים אלו עולים בקנה אחד עם הזיהוי של ת"ש ות"ו לַצָּב בכינוי "תנין היבשה".
תמונה 1. נאוטילוס צילם: Manuae תמונה 2. חומט רפואי
(1) ל. לוויזון, Die Zoologie des Talmuds , פרנקפורט א"מ 1858, עמ' 226.
|
