להסביר פנים לאשתו
בבא מציעא נט ע"ב
"אימא שלום דביתהו דרבי אליעזר אחתיה דרבן גמליאל הואי. מההוא מעשה ואילך לא הוה שבקה ליה לרבי אליעזר למיפל על אפיה".
וכי כיצד יכלה אשתו של רבי אליעזר למונעו מלהמשיך בתפילתו וליפול על פניו?
ביארו המפרשים שהיתה מדברת עמו, וכמפסיקים בדיבור, התחינה האישית שמוסיפין בסוף התפילה כבר איננה חלק מתפילת הפנים אל פנים לפני המלך.
ועדיין צריך ביאור, הרי ידע רבי אליעזר והבין מתמול שלשום שכל כוונתה רק לטורדו מתפילתו, ולמה נפנה אליה לענות לה בהיותו עומד עדיין להפטר מלפני מלך מלכי המלכים?
אלא שנמצאנו למדים דהא דאמר רב יהודה אמר רב: (שבועות דף לה ע"ב) "גדולה הכנסת אורחין יותר מהקבלת פני שכינה", לא רק הקבלת אורחין זרים במשמע אלא קל וחומר למכריו ובני ביתו שהקבלת פניהם בשמחה כהקבלת פני שכינה, ובראש כולם אשתו אשר כבשרו, כדדריש רבי עקיבא: (סוטה דף יז ע"א) "איש ואשה, זכו - שכינה ביניהן". שכינה ממש.
ועוד נמצאנו למדים שכשם שבמידה של מעלה: (דברים ד, ז) מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו, כך במידה של מטה חייב אדם להדבק במידותיו ולהסביר פנים לאשתו בְּכָל קָרְאָהּ אֵלָיו, כשקוראת בכל אופן ובכל צורה, בין לצורך ובין ללא צורך ניכר לעין, בין שכוונתה להקניט ובין שכל כמיהתה לזכות בתשומת לב מועטת.
כיוצא בדבר ראה במסכת נדרים לב ע"א - שנתעסק במלון תחלה.
