מדוע עדיף לאדם לברך בעצמו?

הרב דב קדרון

חולין קו ע"א

בגמרא נאמר שכאשר כמה אנשים אוכלים ואין להם חובה לזמן, כגון ששני אנשים אכלו לחם, או שלשה אנשים אכלו פירות - אם שניהם "סופרים", כלומר יודעים לברך בעצמם, מצוה על כל אחד מהם שיברך בנפרד ולא יברך אחד עבור שניהם. רק אם אחד מהם "בוּר" שאינו יודע לברך בעצמו - יש עליו לשמוע את הברכה מחברו ולצאת ידי חובה מדין "שומע כעונה".

ב"בירור הלכה" (למסכת ברכות) מובאת מחלוקת מה הדין אם הבור הוא בור גמור שאינו מבין אפילו את לשון הקודש ואת מילות הברכה. לפי דעה אחת אין אפשרות להוציא אותו ידי חובתו כשאינו מבין את המילים שהוא שומע. אולם לפי דעה אחרת הוא יכול לצאת ידי חובה, כשם שאדם שלא מבין עברית יוצא ידי חובת שמיעת מגילת אסתר בעברית. הסמ"ג (מצווה כז) דוחה את הראיה ממגילת אסתר, כי שם העיקר הוא פרסום הנס, וזה מתקיים גם במי שלא מבין את מילות המגילה .אולם בעל ערוך השולחן (או"ח קפה,ה) טוען שמלשון הגמרא במגילה (יז,א) מוכח שמי שלא מבין יוצא גם ידי חובת קריאה בשמיעה מאחר.

בכל אופן, מי שיכול, צריך לברך בעצמו ולא לשמוע את הברכה מאחר, כאשר אין זימון. מה הטעם לכך?

מסופר שכאשר הגרי"ש אלישיב זצ"ל עבר ניתוח על ידי רופא שלא היה יהודי וגם לא ידע עברית, הוא שאל איך אומרים תודה בשפתו של הרופא, והתאמץ לומר לו זאת. כאשר שאלו אותו מדוע הוא התאמץ כל כך לומר את התודה, והרי אחרים יכלו לומר זאת בשמו, השיב: גם בחזרת הש"ץ, כאשר מגיע החזן ל"מודים", כל אחד ואחד אומר מודים דרבנן, כי להודות אי אפשר באמצעות שליח. לומר תודה אתה צריך בעצמך. ייתכן שזוהי גם הסיבה שכל אדם שיודע צריך לברך את הברכה האחרונה בעצמו ולא לשמוע מזולתו.