מדוע לא כולם נוטלים מים אחרונים?

הרב דב קדרון

חולין קה ע"א

בגמרא נאמר: "מים אחרונים חובה", כי יש סכנה במלח סדומית שיכול לגרום לעיוורון, לכן חייבו חכמים ליטול את הידיים לאחר הסעודה. ב"בירור הלכה" מובא שבמסכת ברכות (נג,ב) יש טעם אחר. שם דורשים מהפסוק (ויקרא כ,ז): "והתקדשתם והייתם קדושים", שצריך ליטול מים ראשונים ואחרונים, ולפי טעם זה מים אחרונים באים כתוספת קדושה וכהכנה לברכת המזון.

עוד מובא ב"בירור הלכה" שנחלקו הראשונים והפוסקים איזה משני הטעמים הוא העיקר. תוספות, הרא"ש, הטור והלבוש סבורים שהטעם הראשון, משום מלח סדומית, הוא העיקר, ולכן לשיטתם בזמן הזה שאין מלח סדומית מצוי בינינו בטל הטעם לנטילת מים אחרונים ואינם חובה, ויש נוהגים כיום כך.

לעומת זאת ראשונים אחרים סבורים שגם בזמן הזה יש ליטול מים אחרונים. יש גם הסבורים שיש סכנה בכל מלח ולפי זה גם בזמננו לא בטל הטעם למים אחרונים, וכן מובא בשם הגר"א שיש טעם למים אחרונים גם על פי הקבלה ולא רק משום מלח סדומית.

השולחן ערוך (או"ח קפא,א) כותב: "מים אחרונים חובה", כלומר שזהו פסק ההלכה העיקרי, אולם הוא מביא בדבריו גם (בסעיף י) ש"יש שאין נוהגים ליטול מים אחרונים".

גם לשיטת המקפידים ליטול מים אחרונים, כותב המגן אברהם (ס"ק א) שאם יש לאדם מים שמספיקים רק לנטילה אחת - עדיף להשתמש בהם למים ראשונים ולא למים אחרונים, מפני שכיום אין לנו מלח סדומית ולכן אינם נחשבים כל כך כחובה.