איזו הלכה לא כתובה בשולחן ערוך?

הרב דב קדרון

חולין קב ע"א

בגמרא מובאות שלוש דעות בקשר לאיסור אבר מן החי: א. האיסור נוהג בכל בהמה, חיה או עוף, בין טמאים ובין טהורים. ב. האיסור נוהג רק בבהמות, חיות ועופות טהורים. ג. האיסור נוהג רק בבהמות טהורות. ב"בירור הלכה" מובא שלדעת רוב הראשונים הלכה כדעה האמצעית, שהאיסור נוהג בבהמות, חיות או עופות טהורים בלבד, וכך כותב גם הרמב"ם בהלכותיו (מאכלות אסורות ה,א).

עוד מובא ב"בירור הלכה" שהטור (יו"ד סימן סב) מדגיש שאיסור אבר מן החי אינו נוהג בבעלי חיים טמאים. על כך מקשה הבית יוסף מדוע טרח הטור לכתוב זאת, והרי הטמאים אסורים באכילה בלאו הכי, ולכאורה המשמעות היחידה לכך שאין איסור אבר מן החי נוהג בהם היא שמי שאוכל אבר מן החי כזה אינו מקבל פעמיים מלקות, אולם בזמן הזה אין עונשים בעונש מלקות, ואין דרכו של הטור לכתוב דברים שאין להם השלכה מעשית בזמן הזה. ואכן מרן רבי יוסף קארו, לפי שיטתו, לא הזכיר הלכה זו בשולחן ערוך.

אולם בעל שלחן גבוה (יו"ד סימן סב ס"ק א) מקשה עליו שיש גם בימינו השלכה מעשית להלכה זו לעניין ביטול, שכן מה שאסור מדין אבר מן החי נחשב ל"בריה" שאינה בטלה בתערובת עם אוכל כשר, ולכן חשוב גם בימינו לדעת מה מוגדר כאבר מן החי שאינו בטל ברוב, ומה אינו מוגדר כן, ובטל ברוב.

את הקושיה הזו אפשר ליישב באופן פשוט: ייתכן שהסיבה שלא מופיעה הלכה זו בשולחן ערוך היא משום שזה דבר לא מצוי ולא שכיח, שיתערב אבר מן החי של בהמה טמאה באוכל כשר, ולכן לא התייחס לכך מרן המחבר.