הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"כדי נסבה"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
זבחים צח ע"א
"וחטאת מנלן? אמר רב חסדא, אמר קרא: (ויקרא טז) והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו - משלו, ולא משל ציבור ולא משל מעשר. ביום, (ויקרא ז) מביום צוותו נפקא! כדי נסבה. בידו הימנית, מדרבה בר בר חנה נפקא! דאמר רבה בר בר חנה אמר ר"ל: כל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינו אלא ימין! כדי נסבה.
ואיבעית אימא: סבר לה כרבי שמעון, דאמר: אצבע לא בעיא כהונה, כהונה בעיא אצבע."
1.
רב חסדא מביא מקור מפסוק לדין בברייתא שקרבן חטאת נקרב רק משלו.
1.1
וצריך לומר, שהברייתא בודאי הכירה פסוק זה ורב חסדא אמר ממסורת רבותיו שזהו הפסוק שהיה מקור לפני חכמים בברייתא.
2.
דין נוסף היה בברייתא שכל הקרבנות קרבים רק ביום ונלמד מקרבן חטאת. שואלת על כך הגמרא: הרי נלמד מהפסוק "ביום צוותו". עונה הגמרא "כדי נסבה" – זאת אומרת שבאמת הברייתא לא היתה צריכה לומר את ההיקש של הקרבנות לקרבן חטאת.
2.1
גם כאן צריך לומר שהברייתא בודאי הכירה פסוק זה ורבה בר בר חנה אמר ממסורת רבותיו שזהו הפסוק שהיה מקור לפני חכמים בברייתא.
3.
לגבי שני הדינים לעיל הגמרא מקבלת את קושית הגמרא ומסיקה "כדי נסבה". כלומר, הדרשה בברייתא עצמה לא נצרכת.
3.1
"כדי נסבה" - 9 מופעים בש"ס כולל 5 מהם ב 3 סוגיות מקבילות: זבחים דף צח - 2 מופעים; מנחות דף פג - 2 מופעים; חולין דף כב. +"כדי נסביה" - בזבחים דף צט - הדף הבא.
4.
רש"י מסכת סוטה דף יט עמוד ב: "כדי נסבה - שלא לצורך דהא אפילו מיכתב לא כתבינן"
זה המקור היחיד ברש"י בש"ס שהוא מסביר ביטוי זה כשהוא מוזכר בגמרא בפירוש.
5.
האם הכוונה היא שה"אמירה" מיותרת אבל היא נכונה מבחינת תוצאתה, כגון, הדין הנלמד!
5.1
האם הכוונה היא, שהגירסא במקור משובשת? [לא כרש"י לעיל].
6.
בסוגיה אחרת רש"י מגביל את היקף השימוש בהסבר משנה/ברייתא על ידי הביטוי "כדי נסבא" [ייתור].
רש"י מסכת קידושין דף ה עמוד ב: "ותנא סיפא מילתא דסתרא לרישא - בתמיה וכי אמרינן בכל דוכתא כדי נסבה מידי דלא איצטריך למיתניה ותנייה בכדי אבל סיפא דסתרא לרישא לא תני תנא".
כלומר, כשלפעמים בש"ס, כשהגמרא מסבירה "ייתור" של רישא במשנה בכך שהרישא נאמרה אגב הסיפא ["איידי דתנא..."] לא אומרים שהרישא מיותרת [="כדי נסבה"].
7.
ואולי ניתן לומר, לגבי הדין לעיל בסעיפים 2-3. אחרי שהגמרא סיכמה "כדי נסבה" היא מביאה "איבעית אימא...". זאת אומרת שלפי דעה זו הביטוי "בידו בימנית" שמובא במשנה לא מיותר [הוא לא "כדי נסבה"], כי יש בזה צורך לשיטת רבי שמעון.
7.1
לפי זה, אולי אפשר למצוא בכל מקום בש"ס שמובא בו "כדי נסבה" דעה שלפיה הדין/דרשה במשנה נצרך ואיננו מיותר.
7.1.1
וזה אולי ההבדל בין "כדי נסבה" לביטוי "תני..." [=תיקון גירסא].
8.
הליכות עולם שער שלישי פרק ב:
יג. פעמים שונה במשנה מילתא דלא צריכא בכדי והוא לשון הגמרא בכמה דוכתי כדי נסבה כלומר בחנם לקח משנתנו דבר זה, ושיטפא בעלמא אגב ריהטא, פ"ק דר"ה אמר רב חסדא פסח בכדי נסבה, וכן בפרק אלו מציאות סימנים כדי נסבה, ודכוותייהו טובא:
משמע מדבריו כרש"י, לעיל בסעיף 4.
9.
על כל זה ראה "בית אהרן", חלק ה ערך "איידי" ובעמוד תקלג האם "כדי נסבה" אינו אמת.
ובספר "דברי סופרים" כרך ב, עמוד ס.
10.
ואולי ניתן לתת הסבר נוסף לביטוי הנדון.
של"ה - כללי התלמוד (י) כלל למד אות ריד:
הוא דן בנושא של סוגיות מקבילות עם הסברים שונים:
ריד. לפעמים נמצא שבמקום אחד יתרץ כן ובמקום אחד תירוץ אחר. וכתבו התוספות פרק ארבע מיתות (סנהדרין דף ס"ה (ב ד"ה יצא), דדרך הגמרא הוא כן.
10.1
ומתייחס לסוגייתנו שגם היא סוגיה מקבילה:
והביאו ראיה מפרק קמא דחולין דף כב א), דאמר דידו הימנית מדרבה בר בר חנה נפקא, ומשני כהונה בעיא אצבע, ובסוף פרק (פרה) [התודה] (מנחות דף פג א) משני כדי נסבה, ובסוף דם חטאת (זבחים דף צח א) משני הנך תרי שנויי(ם).
מכל מקום מי שיוכל למצוא טעם לדבר, טוב עושה.
וכן מצינו בתוספות עצמם בפרק קמא דחולין דף ז' (א ד"ה אלא), אשר תירץ מקום הניחו לנו אבותינו.
והקשו התוספות, למה לא תירץ כמו שתירץ בפרק במה בהמה (שבת נו ב), וכתבו מה שכתבו. וטעם הדבר למה ישנה התירוצים, נלמוד מתשובות הרשב"א שאלה רח"צ, כתב וזה לשונו בקצור: על מה שהגמרא הבבלי שינה התירוץ מה שתירץ בירושלמי. אפילו בגמרתינו יארע כן, שיתרץ במקום אחר בענין אחר ובמקום אחר בענין אחר, והוה כאיכא דאמרי,
וגדולה מזו הרבה בגמרתינו סוגיות מתחלפות, והוה כלישנא אחרינא וכדברי רבינו תם ז"ל, וכל שכן שיארע כן הבבלי והירושלמי, עד כאן.
11.
והשל"ה ממשיך במקום אחר:
של"ה - כללי התלמוד (יא) כלל ה"א אות רכט:
רכט. כתב הר"ן ז"ל בפרק (כל הגט) [השולח] (גיטין טז א מדפי הרי"ף): יש בתלמוד סוגיות מתחלפות בחילוף המסכתות, ולא ידענו על איזו נסמוך.
גם בריש המביא כדי יין (ביצה דף ל א) גבי הנח להם לישראל כו', מיחלפא ההוא סוגיא בסוגיא דפרק השואל (שבת דף קמח ב).
ובההיא פירקא גופיה (ביצה דף לב א) גבי מסיקין בכלים, מיחלפא בסוגיית כל הכלים (שבת דף קכד ב).
וכן כתבו התוספות ז"ל בפרק הוציאו לו (יומא דף סא ב ד"ה נזיר),
ובפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מה ב ד"ה רבי אליעזר), כמה סוגיות מתחלפים בחילוף המסכתות.
וכתבו התוספות בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף סה ב ד"ה הואיל), ובריש כריתות דף ג ב), משני איצטריך סלקא דעתך אמינא וכו'. ודרך התלמוד בכמה מקומות כן,
וכלעיל בסעיף 10.1:
בפרק קמא דחולין כב א) ידו הימנית (מדרבא) [מדרבה בר בר חנה] נפקא, ומשני, כהונה בעיא אצבע.
ובסוף פרק התודה (מנחות פג א) משני כדי נסבא.
ובסוף פרק דם חטאת (זבחים צח א) משני הנך תרי שינויי.
והבאתי לעיל (אות ריד) תשובת הרשב"א (סי' רח"צ) מה שכתב בזה.
וכל זה כתב הר"ן ז"ל בפרק קמא דקידושין דף יג ב) בשם הרמב"ן ז"ל.
וסיים בה שמפני שלא נשנו כאחד לא נאמר בהם איכא דאמרי.
ודברי רבינו תם ז"ל בנדה דף כ"ג (ב תוד"ה אמר), ועל דרך זה [יש] ליישב לרש"י ז"ל שפירש בפרק קמא דחולין בענין אחד, ובפרק שני פירש בענין אחר, דהוה כלישנא אחרינא.
נראה מסיכום דבריו, שסוגיות מקבילות שיש בהם הסברים/דינים/נימוקים שונים לנשוא מסויים נובעות מהעובדה שכל סוגיה נלמדה בבבית מדרש אחר [במקום אחר; בתקופה אחרת].
12.
לפי האמור בסעיפים האחרונים ניתן אולי לומר שמשמעות הביטוי "כדי נסבה" הוא, שהדברים שנראים מיותרים נאמרו בבית מדרש אחר.
12.1
לפי הנ"ל, הכוונה בסוגייתנו היא, ששתי הדרשות נכונות כי כל דרשה נאמרה/נדרשה בבית מדרש אחר. והגמרא קובעת "כדי נסבה" כדי ללמדנו שהדרשה במשנתנו היא המיותרת [אולי כי היא נאמרה בבית מדרש "פחות חשוב"].
12.2
ומדוע עורך המשנה, או עורך הברייתא שיבצה במשנה? על זה אפשר לומר "ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה"!
