סקר
האורך של מסכת חולין:






 

מחשבה לכיוונים חיוביים / רפי זברגר

נידה טז ע''ב - יז ע''א 

 

הקדמה

בתחילת הגמרא (ט''ז:) צוטטה ברייתא אשר קבעה כי המשמש מיטתו לאור הנר – הרי זה מגונה.

הגמרא תנמק הנהגה זו בדף הבא (להלן בגוף המאמר). באותו עמוד, הובא בגמרא דין נוסף באותו נושא:

אמר רבי יוחנן: אסור לאדם שישמש מטתו ביום.  

רבי יוחנן "מרחיב" את דין הברייתא, וקובע הלכתית, כי ממש אסור (ולא רק מגונה) לשמש מיטתו ביום.
הגמרא מביאה מחלוקת אמוראים למקור דינו של רבי יוחנן:

(אמר רב המנונא) מאי קרא שנאמר (איוב ג', ג'): יֹאבַד יוֹם אִוָּלֶד בּוֹ וְהַלַּיְלָה אָמַר הֹרָה גָבֶר - לילה ניתן להריון ויום לא ניתן להריון.

יש גרסאות שונות מיהו בעל מימרא זו – רב המנונא או רבי יוחנן בעצמו. בכל מקרה נלמד מפסוק בספר איוב המלמדנו כי שימוש בלילה יכול להביא הריון, אך שימוש ביום לא, ולכן בעצם אין לשמש ביום.

ריש לקיש אמר מהכא (משלי י''ט, ט''ז): שֹׁמֵר מִצְוָה - שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ, בּוֹזֵה דְרָכָיו - יָמוּת

ריש לקיש לומד מהסיפא של הפסוק ( בּוֹזֵה דְרָכָיו – יָמוּת) כי אין לבזות את "דרכינו". דרך, בבחינת ''דרך גבר בעלמה" (משלי ל', י''ט)), כלומר שימוש מיטה. ואומר שלמה המלך במילים אלו, כי אדם המשמש מיטתו באופן העלול לבזות – סופו עלול להיות לא טוב (נראה כי המילה  יָמוּת בפסוק לאו דווקא).
בהמשך המאמר נלמד את הגמרא המסבירה מדוע שימוש ביום או לאור הנר, עלול להביא לידי ביזיון.

 

הנושא

בדף י''ז ממשיכים את הדיון בהלכת רבי יוחנן ומסבירים אותו:

אמר רב חסדא אסור לו לאדם שישמש מטתו ביום שנאמר (ויקרא י''ט, י''ח): לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'.

רב חסדא מנמק את הלכת רבי יוחנן כי אין לשמש מיטתו ביום משום ''ואהבת לרעך כמוך''. מיד שואלת הגמרא:

מאי משמע?

איך לומדים ממצוות אהבת הרע שלא לשמש מיטתו ביום?

אמר אביי: שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו.

מסביר אביי את רב חסדא ואומר כי אם ישמש לאור יום (או לאור הנר בלילה) עלול לראות בגוף אשתו דבר מגונה, עובדה שלא ידע עליו קודם, וידיעה זו עלולה לגרום לו מחשבת גנות על אשתו.

אמר רב הונא: ישראל קדושים הם ואין משמשין מטותיהן ביום.

פשט דברי רב הונא הוא הסבר נוסף להלכת רבי יוחנן, כי זו "מידת קדושה", לשמש בלילה ולא ביום, ומכיוון שישראל קדושים, הרי הם משמשים רק בלילה (ללא נר).
יש להעיר כי אביי ורב הונא כנראה לומדים את מקור הדין כמו ריש לקיש (הפסוק במשלי). שכן, לפי רבי יוחנן, שימוש ביום נאסר משום חוסר אפשרות ללדת בעקבות כך, ולא משום גנאי או ''ישראל קדושים''.

אמר רבא: ואם היה בית אפל – מותר. ותלמיד חכם מאפיל בכסותו ומשמש.

רבא מוסיף עוד שתי הלכות לאור ההסברים לעיל, ופוסק כי מותר לשמש ביום כאשר הבית אפל, שהרי אז לא יראה בה דבר מגונה, וגם אין בכך בעיית של ''ישראל קדושים''. כמו כן מוסיף רבא כי תלמיד חכם יכול אף לשמש ביום כשהבית אינו אפל, מכיוון שהוא ''מאפיל'' על ידי כסותו. גם באופן זה אינו יכול לראות דבר מגונה, וכנראה שגם בכך נפתרת בעיית הקדושה.

גם כאן, יש להעיר כי רבא כנראה יסבור כריש לקיש, ולא כרבי יוחנן כמוסבר לעיל.
לאור דברי רב חסדא, המסביר כי איסור תשמיש ביום, הוא מדין ''ואהבת לרעך כמוך'', נרחיב מעט בנושא זה:
הרמב''ם (פרק ו' מהלכות דעות הלכה ב') מגדיר את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" באופן הבא:
מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר: ואהבת לרעך כמוך. לפיכך צריך לספר בשבחו, ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו, ורוצה בכבוד עצמו. והמתכבד בקלון חבירו - אין לו חלק לעולם הבא.

כמו כן, מרחיב הרמב''ם (פרק י''ד מהלכות אבלות, הלכה א') ומדגים את יישום ההלכה במספר אופנים:
מצות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה, וללוות האורחים, ולהתעסק בכל צרכי הקבורה - לשאת על הכתף, ולילך לפניו ולספוד, ולחפור ולקבור, וכן לשמח הכלה והחתן, ולסעדם בכל צרכיהם - ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור. אף על פי שכל מצות אלו מדבריהם, הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך. כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות.
למרות שהרמב''ם קובע כי דוגמאות אלו הינן מצוות מדרבנן ולא מדאורייתא, אך הוא מציין כי הן מבוססות ובנויות על מצוות ''ואהבת לרעך כמוך''.

 

מהו המסר?

היום למדנו הרחבה מאוד מעניינת של מצוות ''ואהבת לרעך כמוך''. זו אינה רק מצווה חיובית לעשות פעולות מסוימות, או להימנע מעשיית דברים אחרים, כפי שלמדנו ברמב''ם, אלא גם דאגה "שלא נחשוב מחשבות לא טובות".  
כמו שלמדנו היום על איסור שימוש לאור יום, שמא ''נגלה'' משהו שלא ידענו עליו קודם לכן, ובעקבות כך נחשוב מחשבות לא טובות, הרי זהו לימוד כללי לחיים, לעשות כל מאמץ שלא להגיע "לגילויים" ומחשבות מעין אלו.
"הרחבה" מעניינת זו של המצווה, מנתבת אותנו לקיומה של המצווה במצבים נוספים בחיים. להלן מספר דוגמאות:

  • אם נעיף מבט על האנשים המאחרים לתפילה, ביום שבו אנחנו הגענו בזמן (גם אם זה לא קורה כל יום), הדבר עלול להביאנו למחשבות לא טובות עליהם, ולכן נשתדל להימנע מלהביט לכיוונם.
  • הסתכלות על אדם במצבים ''לא מחמיאים'' עלולים  לעלות מחשבות לא טובות. למשל אדם שיש עליו לכלוך, בגדו לא מסודר או לא אסתטי, מחלה לא נעימה וכדו' – במקרים מעין אלו, לא נפנה מבטנו לכיוון אחר, אלא "נפנה מחשבותינו" לכיוונים חיוביים. לא נשפוט לפי מראה חד פעמי. לא נתייג אדם לפי מבט עין חטוף, אלא נחשוב על המבט הכללי הטוב, ותמיד תמיד יש הרבה דברים טובים בכל אדם. 

 

 

לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו 

לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.
ולע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר