איך מותרות קטניות לאשכנזים בפסח?

הרב דב קדרון

חולין צו ע"ב

במשנה נאמר שאם נתבשל ירך עם גיד הנשה - הבשר אסור אם הגיד לא בטל בשישים. קביעה זו תלויה לכאורה בשאלה הנידונת בהמשך הפרק, האם יש בכלל טעם בגיד הנשה? ולהלכה נפסק שאין איסור בטעם היוצא מגיד הנשה ("אין בגידין בנותן טעם"). אם כן, קשה מדוע המשנה אסרה את הבשר.

ב"בירור הלכה" מובאת מחלוקת בעניין זה. יש אומרים שמה שאוסר את הבשר אינו הטעם הנפלט מגיד הנשה עצמו, אלא הטעם הנפלט מהשומן של גיד הנשה שאסור מדרבנן, ובשומן לכל הדעות יש טעם. אולם תוספות כותבים בשם ריב"ם ששומן הגיד אינו אוסר גם אם נתן טעם בבשר, מפני שהאיסור בשומן הוא רק מדרבנן, גזרה משום הגיד עצמו, וכיוון שהגיד עצמו אינו אוסר את התבשיל שהתבשל בו, לא החמירו חכמים לאסור את הטעם של השומן שלו, שהרי לא ייתכן שיהא הטפל (השומן שאסור מדרבנן) חמור מן העיקר (הגיד עצמו).

סברה דומה לזו כתב מרן הרב קוק זצ"ל (אורח משפט סימן קיא, ועוד פוסקים לפניו) בפולמוס המפורסם שהיה בקשר להיתר שמן שומשומין בפסח לאשכנזים. יהודי אחד ביפו המציא מכונה שיכולה להפיק שמן שומשום בלי להרטיב את גרעיני השומשום. כנגד הרבנים שסברו שאסור לאשכנזים להשתמש בשמן הזה בפסח משום המנהג לאסור קטניות, כתב הרב קוק זצ"ל שלא ייתכן שהמנהג לא לאכול קטניות יהיה חמור יותר מהאיסור המקורי של חמץ בחמשת מיני דגן. וכשם שמותר לאכול בפסח את חמשת מיני הדגן עצמם, כל זמן שלא נרטבו ולא החמיצו, כך גם הקטניות מותרות באכילה, אף לאשכנזים, כל זמן שהן יבשות וידוע שלא נרטבו כלל.