אפשר לסמוך על פסוק שילד אומר?

הרב דב קדרון

חולין צה ע"ב

בגמרא מדובר על האיסור לנחש. בהקשר לכך, מסופר בכמה מקומות בש"ס, שכאשר הייתה לחכמי ישראל התלבטות בעניין מסויים, אמרו לילד: "פסוק לי פסוקך", כלומר אמור לי איזה פסוק אתה לומד עכשיו, ועל פי הפסוק שהילד אמר קבעו דברים מסוימים.

יש מחלוקת בין רבותינו הראשונים בהסבר עניין זה.

לדעת הרמב"ם (הלכות ע"ז יא,ה), אסור להחליט אם לעשות מעשה או לא לעשות על סמך פסוק כזה שנאמר על ידי ילד, ומי שמחליט על סמך זה עובר על איסור ניחוש. מטרת החכמים שעשו זאת הייתה רק לצורך סימן לגבי מה שכבר נעשה, כמו שאמרו כאן בגמרא: "אף על פי שאין נחש יש סימן", כלומר אם הפסוק שאמר הילד היה פסוק טוב וחיובי היה זה סימן טוב ויכול אדם לשמוח בכך, כגון אם קנה בית ויש לו ספק אם עשה עסק טוב, אז יכול לשמוח אם הילד אמר לו פסוק בעל משמעות חיובית, אך אין לזה כל משמעות למעשה, ואסור להחליט מה לעשות או לא לעשות על סמך זה.

לעומת זאת, ראשונים אחרים (הראב"ד בהשגתו והרד"ק בפירושו לשמואל א יד,ט) כתבו שאם ילד אומר פסוק אפשר לסמוך על כך ולהחליט על סמך זה אם לעשות או לא לעשות מעשה, ואין בזה איסור של ניחוש, כי אמרו חז"ל (ב"ב יב,ב) שמשנחרב בית המקדש ניטלה הנבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות, ופסוק שאומר ילד הוא כמו נבואה קטנה שמותר לסמוך עליה, ולא סתם ניחוש.

בין אם מותר לסמוך על כך ובין אם אסור, המלצת הרמ"א (יו"ד קעט,ד) על פי דברי חז"ל היא: "וההולך בתום ובוטח בה' - חסד יסובבנו".