הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
מאי טעמא; מתקיף
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
זבחים צז ע"א
"גמ'. מאי טעמא דרבי טרפון? דאמר קרא: +דברים טז+ ופנית בבקר והלכת לאהלך, הכתוב עשאו לכולן בקר אחד. מתקיף לה רב אחדבוי בר אמי: וכי אין פיגול ברגל ואין נותר ברגל? וכי תימא הכי נמי, והתניא, רבי נתן אומר: לא אמר רבי טרפון אלא זו בלבד! אלא כדרב נחמן אמר רבה בר אבוה, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו"
מבנה הסוגיה:
1.
גמ'. מאי טעמא דרבי טרפון?
הגמרא שואלת מה טעמו של רבי טרפון במשנה.
2.
תשובה:
דאמר קרא: +דברים טז+ ופנית בבקר והלכת לאהלך,
הכתוב עשאו לכולן בקר אחד.
הגמרא מביאה דרשה מפסוק.
3.
מדוע הגמרא משתמשת בביטוי "מאי טעמא" ולא "מנלן", שמתאים כאשר הגמרא מחפשת מקור מפסוק לדין במשנה, והרי באמת הגמרא מביאה פסוק.
[הצירוף: "מאי טעמא... [ד]אמר קרא" כ- 120 מופעים בש"ס]
3.1.
אפשרות א' להסבר: על סמך דברי תוס' [בערכין, שם, וכן שם, בד"ה "מאי טעמיה דרבי אליעזר"], שמשמע מדבריו, שכאשר הדרשה מוציאה את הפסוק מפשוטו, על זה נאמר "מאי טעמא". ובודאי כך כאשר המקור לא מובא על ידי התנא עצמו אלא על ידי אמורא, או על ידי סתמא דגמרא, כבסוגייתנו, לעיל בסעיף 2.
3.2
אפשרות ב' להסבר: הגמרא ידעה שבסופו של דבר הנימוק לרבי טרפון הוא מהסברא של רב נחמן ולכן שאלה כבר בתחילת הדיון "מאי טעמא" ולא "מנלן".
3.3
אפשרות ג' להסבר: בסוגייתנו הביטוי "מאי טעמא דרבי טרפון" נקבע מפני שיש מחלוקת בין תנאים - בין רבי טרפון לחכמים, ובמקום שהגמרא תשאל לגבי כל אחד מהם "מנלן?" היא מעדיפה את הביטוי "מאי טעמיה" [למרות שבסוגייתנו היא שואלת בניסוח זה רק לגבי רבי טרפון].
3.4
אפשרות ד' להסבר:
אומר רבי יוסף קארו בכללי הגמרא ["הליכות עולם" עמוד שג, סעיף תח]
חח. בפרק י' דעירובין [פ"ז דערכין] (ערכין דף כה ב) ד"ה ור"ש, כתבו התוספות:
תימה שבתחלה שואל "מאי טעמא" דר"י, אלמא טעמא דר"ש מסתבר טפי, ואח"כ שואל מ"ט דר' שמעון אלמא טעמא דר"י מסתבר טפי עכ"ל.
ויש לתמוה על תמיהתם שכן דרך הגמרא שאחר שנתן טעם לשבח לר"י שייך למבעי א"כ מ"ט דר"ש
ונ"ל שאין זה תוספות אלא מאיזה חכם אחרון
מדברי התוס' כמו שהם מובאים בדבריו [בלי ההערה של רבי יוסף קארו] משמע, שהביטוי "מאי טעמא דרבי..." מלמדנו שעורך הגמרא סובר, שהדעה החולקת היא המסתברת יותר.
[ולכן התוס' בסוגיה המובאת שם מקשה כיצד הגמרא שואלת "מאי טעמא" על כמה תנאים.
3.4.1
אמנם רבי יוסף קארו לא מקבל את האמור בתוס', וסובר שאין זה מדברי תוס' עצמם!
3.4.2
בכל אופן, לפי תוס' יוצא שסוגייתנו שפותחת ב"מאי טעמיה דרבי טרפון" מתכוונת לפסוק שלא כמותו.
3.5
אפשרות ד' להסבר ה"מהלך":
בספר "הליכות עולם", בפירוש "יבין שמועה" – עמוד רפו, כללים רצו, רצז מביא שני פרושים נוספים לביטוי "מאי טעמא":
3.5.1
האחד – שאלת ברור: באיזה אופן מתבצע הדין [הקניין].
3.5.2
השני - "באיזה עניין", באיזה מקרה מדובר.
וכדברי רש"י במסכת מועד קטן דף יט עמוד א: מאי טעמא ימים לא בטלו - כלומר: באיזה ענין לא בטלו ימים?
3.6
בסוגייתנו שני פירושים אלה לכאורה, לא מתאימים. ואולי מפני שאצל חכמים הגמרא שאלה "מאי קאמר", כלומר, "באיזה עניין", לכן הגמרא שאלה על רבי טרפון "מאי טעמא", כאילו כוונתה היא לשאול "באיזה עניין" – בהשאלה מהמשמעות לגבי חכמים.
4.
המשך הסוגיה:
רב אחדבוי "מתקיף" על הדרשה:
מתקיף לה רב אחדבוי בר אמי: וכי אין פיגול ברגל ואין נותר ברגל?
עיקר הקושיה היא מכח סברא.
4.1
מדוע הגמרא משתמשת בביטוי "מתקיף", שמתאים לקושייה על סברא, והרי הדין של רבי טרפון נלמד מפסוק - לעיל בסעיף 2.
5.
הגמרא מנסה לענות ודוחה מברייתא שמוסבת על משנתנו:
וכי תימא הכי נמי, והתניא, רבי נתן אומר: לא אמר רבי טרפון אלא זו בלבד!
6.
הגמרא מביאה סיבה אחרת לדינו של רבי טרפון:
אלא כדרב נחמן אמר רבה בר אבוה, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו
הגמרא מביאה נימוק לרבי טרפון מדינו של רב נחמן. נשאלת השאלה: כיצד מביאים נימוק לתנא מדינו של אמורא?
7.
אלא יש לומר בפשטות, שהנימוק של "כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו" הוא נימוק שמבוסס על מציאות עובדתית, ועובדה זו בודאי שהיתה ידועה לרבי טרפון.
