צורתא דשמעתא - ניתוח סוגיות בכלים צורניים                                   לרקע וביאור שיטת הלימוד - לחץ כאן
אברהם ליפשיץ

בדין אם עור הוי בר כבוס

א. אחד הבגד ואחד השק כו'. למימרא, דעור בר כיבוס הוא, ורמינהו: היתה עליו לשלשת - מקנחה בסמרטוט, היתה (על) של עור - נותן עליה מים עד שתכלה! אמר אביי, לא קשיא: הא רבנן, הא אחרים, דתניא הבגד והשק מכבסו, הכלי והעור מגררו; אחרים אומרים: הבגד והשק והעור מכבסו, והכלי מגררו. כמאן אזלא הא דאמר רב חייא בר אשי: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ושכשיכי ליה מסאניה במיא, כמאן? כרבנן.
ב. אמר רבא: ומי איכא למאן דאמר עור לאו בר כיבוס הוא? והכתיב: +ויקרא יג+ והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור אשר תכבס! אלא אמר רבא: קרא ומתניתין ברכין, כי פליגי - בקשין. והאמר רב חייא: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב, ושכשיכי ליה מסאניה במיא! בקשין וכרבנן.
ג. הדר אמר רבא, לאו מילתא היא דאמרי: ניקו נימא ליה לקרא דכי כתיבן ברכין כתיבן, מי לא עסקינן בכלי אכסלגיא הבאים ממדינת הים, וקאמר רחמנא: ניבעי כיבוס? אלא אמר רבא: צרעת כיון דמגופיה קא פרחה, מחלחלא ליה ומשוי לה רך.
ד. אמר רבא: אי קשיא לי הא קשיא לי, כרים וכסתות דרכין נינהו, ותנן: היתה של עור - נותן עליה מים עד שתכלה! אלא אמר רבא: כל כיבוס דלית ליה כיסכוס לא שמיה כיבוס. והא דאמר רב חייא בר אשי: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ושכשיכי ליה מסאניה במיא, שכשוך אין, אבל כבוס לא! אי ברכין וכדברי הכל, אי בקשין וכאחרים.
ה. אי הכי, בגד נמי! בגד - שרייתו זהו כיבוסו. 
 

רקע

הנדון בסוגיא הוא אם עור הוי בר כבוס או לא. 
חמשת המקורות העוסקים בנדון, לפי סדר הופעתם בסוגיא: 
1. משנתנו – בר כבוס
2. משנת שבת – לאו בר כבוס
3. הברייתא בענין דם חטאת – מחלוקת אחרים ורבנן
4. המעשה ברב חייא בר אשי – לאו בר כבוס
5. הפסוק במצורע – בר כבוס

מהמקורות מתקבלים שלוש קבוצות: 
קבוצה א (מקורות 1,2) - בר כבוס
קבוצה ב (מקורות 2,4) – לאו בר כבוס
קבוצה ג (מקור 3) - מחלוקת

את הסתירות בין המקורות הנ"ל מיישבת הגמרא ע"י חמשה משתנים (לפי סדרם):
א. מחלוקת התנאים [אחרים / רבנן]
ב. סוג העור [רכין / קשין]
ג. האדם הלובש [מצורע / לא מצורע]
ד. אופן הכבוס [כסכוס / שכשוך]
ה. החומר [בגד / עור]

הערכים הימניים נוטים יותר לכבוס מאשר השמאליים. 
היחס בין המשתנים הללו הולך ונבנה במהלך הסוגיא. 

מהלך הסוגיא

סעיף א, המשתנה הראשון: מחלוקת התנאים
ארבעת המקורות הראשונים עולים כבר בסעיף זה. אמנם הסתירה הפותחת הסוגיא היא סתירת המשניות בזבחים ובשבת (מקורות 1,2). אביי מתרץ את הסתירה ע"י הברייתא בה מופיעה מחלוקת תנאים, ועפי"ז המעשה ברחב"א תואם לשיטת רבנן, כפי משנת שבת. 



סעיף ב, המשתנה השני: סוג העור
רבא מוסיף את המקור החמישי, הפסוק במצורע ממנו עולה שעור בר כבוס. פסוק זה לא ניתן לתלות כמובן במחלוקת התנאים, ולכן קשה על מקורות 2,3,4, מהם עולה שעור לאו בר כבוס. בתירוצו מוסיף רבא את המשתנה השני: סוג העור. בסעיף זה מיישב רבא את מקורות 3,4. הפסוק (וכן משנתנו) ברכין (לכו"ע), ומחלוקת התנאים (3) בקשין. את המעשה ברחב"א (4) ניתן להעמיד ברכים ולכו"ע או בקשין ואליבא דרבנן (ככל הנראה את סתם משנתנו רבא לא רצה להעמיד כאחרים ולא כרבנן, ולכן הוא העמיד אותה דווקא ברכין). 



סעיף ג, המשתנה השלישי: האדם הלובש
שתי בעיות עדיין קיימות בתרשים האחרון, בעיות הקשורות במקורות 2,5. סעיף זה עוסק במקור 5, הפסוק במצורע. אמנם בסעיף הקודם קבע רבא שהפסוק עוסק ברכין, ולכן הוא לכו"ע, אך כאן חוזר בו רבא, ונמנע מלהעמיד את הפסוק כאוקימתא. כדי ליישב את הפסוק מעלה רבא את המשתנה השלישי האומר שאם האדם הלובש את הבגד הוא מצורע אין חילוק בין רכין לקשין. אמנם, כיוון שההבדל בין מצורע לכל אדם תלוי במשתנה השני, דהיינו שהמצורע הופך את הקשין לרכין, משתנה זה לא משנה את התרשים האחרון. בסופו של דבר בגדי המצורע כולן נחשבים כרכין, ולכן הפסוק הוא אכן לכו"ע בעקבות צירוף המשתנים השני והשלישי.

סעיף ד, המשתנה הרביעי, אופן הכבוס
המשנה בשבת (2) עדיין לא מיושבת ע"פ התרשים. אמנם לכאורה היה ניתן להעמיד אותה בקשין ואליבא דרבנן (כמו את מקור 4, שהרי הם שייכים לאותה קבוצה), אלא שבמשנה שם מדובר על כרים וכסתות, שהם מטבעם רכים ולא קשים. 
[קושי זה נובע מהתוספת שהוסיף רבא לתרשים: תוספת זו מצמצמת את מחלוקת התנאים לקשין בלבד. בכך אנו מרוויחים מחד, את העובדה שהפסוק ומשנתנו הן לכו"ע, אך מאידך יוצא שהמשנה בשבת היא דלא כחד]. 
ליישב זאת מוסיף רבא את המשתנה הרביעי: אופן הכבוס. כבוס העור הוא דווקא ע"י סכסוך (שפשוף), ולא ע"י שכשוך בעלמא, ובשכשוך עוסקת המשנה בשבת. נוסיף משתנה זה לתרשים (כאמור למשתנה השלישי אין בטוי בתרשים):



סעיף ה, המשתנה החמישי, החומר
סעיף זה אינו מתערב בתרשים משום שהוא אינו עוסק בעור. הוא נובע מהמשתנה הקודם: אם שכשוף אינו כבוס מדוע המשנה בשבת מחלקת בין עור לבגד. כדי להסביר חילוק זה צריך לומר שבבגד שרייתו היא כבוסו, דהיינו בגד לא תלוי במשתנה הרביעי. בפשטות נראה שבגד גם לא תלוי בשני המשתנים הראשונים: מחלוקת התנאים, רך וקשה. ולכן ניתן לומר שבגד אסור בכל מקרה ואילו עור תלוי בשלושת המשתנים (1-4), [כאשר המשתנה השלישי אינו שונה מהשני]. 

סיכום

השאלה אם עור בר כבוס או לא תלויה בשלושה משתנים, מהם נגזרים החילוקים הבאים: 
שכשוך במים ללא סכסוך – אינו כבוס [ובכך עוסקת המשנה בשבת (2)]. 
סכסוך ברכין - נחשב כבוס לכו"ע [ובכך עוסק הפסוק במצורע (5, שאפילו בגדים קשין הופכין לרכין), והמשנה בזבחים (1), ואולי גם המעשה ברחב"א (4)]
סכסוך בקשין – נחלקו בכך תנאים: לרבנן לאו בר כבוס, ולאחרים בר כבוס [ובכך עוסקת הברייתא (3) ואולי גם המעשה ברחב"א (4)]
 

כתב: אברהם ליפשיץ  © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.