הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"תנא"-"אמורא"
[תנאים ואמוראים]
זבחים צה ע"א
"אמר ריש לקיש: מעיל שניטמא - מכניסו בפחות משלש על שלש ומכבסו, משום שנא': +שמות כח+ לא יקרע. מותיב רב אדא בר אהבה: העבין והרכים אין בהן משום שלש על שלש! אגב אביהן חשיבי.
והא בעי שבעת סממנין, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: דם חטאת ומראות נגעים צריכין שבעת סממנין, ותניא: אלא שאין מכניסין מי רגלים למקדש!
וכי תימא, דמבלע להו בהדי שבעה סממנין ומעבר להו לכולהו כחד, והתנן: העבירן שלא כסדרן או שהעביר שבעתן כאחד - לא עשה ולא כלום! וכי תימא, דמיבלע להו בהדי חד מסממנין, והא צריך לכסכס שלש פעמים בכל אחד ואחד תנן! אלא דמבלע להו ברוק תפל, דאמר ריש לקיש: רוק תפל צריך שיהא עם כל אחד ואחד"
הגמרא מביאה דין של ריש לקיש. בשלב הבא מביאה הגמרא קושיה של רב אדא בר אהבה על ריש לקיש ממשנה במסכת כלים.
בשלב הבא הגמרא מקשה "והא בעי...". רש"י מפרש שהקושיה היא על המשנה, ותוס' מפרש שהקושיה היא על דברי ריש לקיש. לפי תוס' מבנה הסוגיה ברור מאד. הגמרא הקשתה ממשנה על ריש לקיש. תירצה את הקושיה, ומקשה קושיה נוספת מדינו של רב נחמן.
לפי רש"י קצת קשה, כיצד הגמרא מקשה ישירות על המשנה, ובעיקר שבלי ביטוי פתיחה מיוחד. ושטי גדול יותר לשתי השיטות: כיצד מקשים מאמורא על אמורא – לפי תוס', ומאמורא על משנה – לפי רש"י. מדובר על קושיה מרב נחמן בשם רבה בר אבוה.
נסיון קצת דחוק ליישב: רבה בר אבוה היה תלמיד מובהק של האמורא "רב". כידוע, מעמדו של האמורא "רב" הוא גדול מאד, כמו מעמד של "תנא" לעניינים מסויימים ["רב – תנא הוא – ופליג"]. ייתכן אם כן, שיש כאן קושיה על ריש לקיש מדברי "רב". אבל לפי רש"י שהקושיה היא על המשנה, נשארת התמיהה – אפילו אם נאמר שהקושיה היא מדברי רב - עדיין קשה, מפני שלא מקשים על משנה מאמורא – אפילו מאמורא כמו "רב".
ואולי יש לומר באופן כללי: כאשר הגמרא מקשה מאמורא על תנא מדובר במקרים שהגמרא יודעת שדברי האמורא היו ידועים כבר בתקופת המשנה. ואם מדובר בתקנת חכמים קדומה הדבר יותר ברור [במפרשים מובא שהדין של רב נחמן בסוגייתנו הוא מדרבנן – ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רסט]
