סימן הטהרה הפנימי שבכל יהודי

גמרא באמונה  - רעיונות מתוך הדף היומי

הרב נתן קוטלר

חולין סו ע"ב

במשנה נאמר על סימני הטהרה: "ובדגים: כל שיש לו סנפיר וקשקשת" (נט, א). הגמרא בסוגייתנו מביאה על כך ברייתא: "תנו רבנן: אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן, כגון הסולתנית והעפיאן - ה"ז מותר, יש לו עכשיו ועתיד להשירן בשעה שעולה מן המים, כגון אקונס ואפונס כספתיאס ואכספטיאס ואטונס - ה"ז מותר".

שמעתי מידידי ר' משה מרניק מגיד שיעור דף היומי בק"ק שבטי ישורון (רמב"ש א') רעיון נפלא לגבי הטהרה הפנימית. מדובר על שני סוגי יהודים:

"אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן" - ישנם יהודים שברגע הנתון 'הסימן הטהרה שלהם אינו נראה כלפי חוץ', כלומר הם אינם שומרי תורה ומצוות, אך אנחנו מאמינים בטוב הפנימי הגלום בתוכם שהם "עתידים לגדל לאחר זמן", בתהליך ארוך הם ימצאו את הזהות היהודית שלהם ויתקרבו לתורה.

"יש לו עכשיו ועתיד להשירן בשעה שעולה מן המים...ה"ז מותר" - הסוג השני הם יהודים שאמנם גדלו בבתים שומרי תורה ומצוות, אך עקב סיבות שונות, הם השילו מעליהם את היהדות. הגמרא אומרת שיש להם סימן להם סימן טהרה פנימי שאינו משתנה לעולם "יש לו עכשיו ועתיד להשיר בשעה שעולה מן הים...מותר".

בסוגיה המקבילה במסכת עבודה זרה (לט, א) מופיע סיפור על רבי עקיבא: "רבי עקיבא איקלע לגינזק, אייתו לקמיה ההוא נונא דהוה דמי לחיפושא, חפייה בדיקולא, חזא ביה קלפי ושרייה [רבי עקיבא הגיע למקום בשם גינזק, הביאו לפניו את אותו הדג שדומה לדג טמא בשם חיפושא, כיסהו בסל, ופירכס בתוכו ונשרו קליפין ונראו בדפניהם קשקשים דקים]".

יש לשאול מדוע רבי עקיבא התאמץ כל כך לגלות את סימני הטהרה של הדג?

הרב שרגא הכהן רוזנברג בעל ה'בגדי שרד' כתב דרשות נפלאות על סוגייתנו. הרב רוזנברג מזכיר את ברכת יעקב למנשה ואפרים "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (בראשית מח, טז) ומביא את דברי חז"ל שישראל נמשלו לדגים (ב"ר צז, ג).

ה'בגדי שרד' מתאר כיצד בעקבות החופש והחירות שניתנו ליהודים, חלקם עזבו את זהותם היהודית ורצו להדמות לגויים.

אך ה'בגדי שרד' אומר שאפילו יהודי שנראה רחוק לגמרי מדרכי אבותיו ונראה כלפי חוץ ש'אין לו סימני טהרה', אסור לנו להתייאש ממנו. כאשר האנטישמיות מתגברת, ברגעי האמת נשמתו היהודית תתעורר מחדש וסימני הטהרה יתגלו במעשיו. בדרך זו הוא מסביר את מעשה רבי עקיבא והחיפושא:

"'רבי עקיבא איקלע לגינזק אייתי לקמיה ההוא נונא דהוי דמי לחיפושא'...רבי עקיבא ראה גם כן יהודי שעזב התורה והיו בו כל סימני טומאה, לא נמצא בו קשקשת לא רוח תורה ולא מצות.

ובכל זאת לא דחה אותו בידיים ובדק אותו ואמר שיהודי זה שכח התורה מרוב החופש שיש לו בין הגויים ולכן אמר שאם נותנים אותו בדיקולא, אם כופין עליו גיגית ונוטלים ממנו הזכיות ואין נותנים לו רשות להתפרץ בארץ וסוגרים אותו ברחוב יהודים במקום צר ודחוק אז נראים בו מיד סימני טהרה, אם היהודי מרגיש את צער העבדות אז מתחיל לפרכס ר"ל נשמתו היהודית מתעוררת בקרבו והקשקשים מתראים בו, הוא מתחיל לשמור המצות ולהתלבש במדות ובמנהגי היהדות" (בגדי שרד, פרשת ראה עמ' 85).

על ידי מעשה זה רבי עקיבא לימד לדורות שבכל יהודי יש טהרה פנימית, אמנם צריך להתאמץ קצת לגלות אותה, אך היא תמיד קיימת ובכוחה להאיר את העולם.

***

להצטרפות לבית מדרש גמרא באמונה (לקבלת מאמרים ועדכונים על שיעורים - לפי סדר הדף היומי) בוואטסאפ - כאן.

למאמרים נוספים על מסכתות קידושין, בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, סנהדרין, עבודה זרה, הוריות, זבחים, מנחות, חולין (ומסכתות אחרות): https://www.gemarabemunah.co.il

ליצירת קשר: [email protected]