הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "והתניא" - בניחותא

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

זבחים צד ע"א

"מאי בינייהו? אמר אביי: מטלית פחותה משלש איכא בינייהו, מאן דאמר ראוי, הא נמי ראוי, דאי בעי חשיב עליה; מ"ד דבר המקבל טומאה, הא מיהא לאו בת קבולי טומאה היא.
רבא אמר: בגד שחישב עליה לצורה איכא בינייהו, מ"ד ראוי, הא נמי ראוי, דאי בעי מבטיל ליה למחשבתיה; מ"ד דבר המקבל טומאה, השתא מיהא לאו בת קבולי טומאה היא.
רבא אמר: עוצבא דחשיב עלה לקצעה איכא בינייהו, מ"ד ראוי, הא נמי ראויה; מאן דאמר דבר המקבל טומאה, הא לאו מקבלה טומאה עד דמקצע לה;
והתניא, רבי שמעון בן מנסיא אומר: עוצבא שחשב עליה לקצעה - טהורה עד שיקציענה."

ספר "מבוא התלמוד"

"מה. כל היכא דאיתמר ורמינהו והתנן והתניא והא אנן תנן קושיא היא ולפרוכי קא אתורי
ופעמים תמצא והא תנן והא תניא בסיוע וההפרש שביניהן שהראשון כתוב בלא אלף וקרינן לה בתימה
והשני כתוב באל"ף וקרינן ליה בניחותא "

בסוגייתנו כתוב "והתניא", ורש"י מפרש "בניחותא", כלומר, הגמרא מביאה ברייתא שמתאימה לדברי רבא [השני]. ובסוגייתנו כתוב "והתניא" ולא "והא תניא", ובכל אופן זה מתפרש כ"בניחותא", ולא כדברי ה"מבוא התלמוד". אמנם יש גירסא אחת [מופיע ב"עדי נוסח" – בר אילן – קולמבה 141], עם הצורה "והא תניא" ומתאים לדברי ה"מבוא התלמוד".

ויש לשאול מה ההבדל בין הביטוי "והא תניא" כשבא בניחותא, שמשמעותו שיש הוכחה מברייתא לדברי האמורא לבין הביטוי "תניא נמי הכי" שמשמעותו דומה.
ואולי יש לומר שתי אפשרויות: א. באופן כללי, "והא תניא" מובא על ידי האמורא עצמו [רבא] כאילו אמר "דתניא..." [ובאמת לא ברור מה ההבדל בין "והא תניא" לבין "דתניא"], ואילו "תניא נמי הכי" נאמר על ידי חכמים אחרים או על ידי עורך הגמרא. ואפשר להוסיף: לפי הגירסא שבמקום "רבא" [השני בסוגיה] יש לגרוס "רבינא" [שהיה מעורכי הגמרא] הרי שאפשר להסביר ש"והא תניא" נאמר על ידי האמורא עצמו, אבל דווקא על ידי אמוראים אחרונים שהיו בין עורכי הגמרא ["עורך הגמרא"].