|
תפוח אחד ביד / רפי זברגרמעילה יז ע''א-ע"ב
הקדמההמשנה בדף ט''ו פסקה כי כל הנבלות מצטרפות זו עם זו (לשיעור כזית) וכל השרצים מצטרפין זה עם זה (לשיעור כעדשה) להתחייב במלקות על אכילתם. דם השרץ והבשר מצטרפין זה עם זה (לטמא בכעדשה) בהמשך המשנה קובע רבי יהושע כלל המציין כי רק בשני דברים שחומרת הטומאה שלהם, וכן שיעור טומאה שלהם שווה, רק במקרה זה יכולים להצטרף לחייב בשיעור טומאה.
הנושאהגמרא דנה במקור האיסור של דם שרץ שלמדנו במשנה, ותוך כדי מספרת סיפור מרתק: שאל רבי מתיא בן חרש את רבי שמעון בן יוחאי בעיר רומי: מנין לדם שרצים שהוא טמא? רבי מתיא שם לב כי התורה לא אוסרת במפורש דם שרצים, ולכן שאל את רבי שמעון מה המקור לאיסור זה? אמר ליה, דאמר קרא (ויקרא י''א, כ''ט): וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ. אמרו לו תלמידיו: חכים ליה בן יוחאי. אמר להם: תלמוד ערוך בפיו של רבי אלעזר בר רבי יוסי, שפעם אחת גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת, ושלא ימולו את בניהם ושיבעלו את נדות. ענה לו רבי שמעון כי המקור הוא מייתור האות ו' במילה וְזֶה על איסור שרץ. תלמידי רבי מתיא אמרו לרבם כי ניכרת חכמתו של רבי שמעון. הוא ענה להם, שאין זה מחכמתו שלו, אלא שמע זאת מרבי אלעזר, בעקבות גזירת מלכות רומי על ישראל על שמירת שבת, קיום מצוות מילה, וסגירת מקוואות כנגד שמירת איסור נידה, כפי שנלמד בהמשך. הלך רבי ראובן בן איסטרובלי וסיפר קומי, והלך וישב עמהם. אמר להם: מי שיש לו אויב יעני או יעשיר? אמרו לו: יעני. אמר להם: אם כן לא יעשו מלאכה בשבת כדי שיענו. אמרו: טבית אמר, ליבטל ובטלוה. חזר ואמר להם: מי שיש לו אויב יכחיש או יבריא? אמרו לו: יכחיש. אמר להם: אם כן ימולו בניהם לשמונה ימים ויכחישו! אמרו: טבית אמר, ובטלוה. חזר ואמר להם: מי שיש לו אויב ירבה או יתמעט? אמרו לו: יתמעט. אם כן לא יבעלו נדות. אמרו: טבית אמר ובטלוה. הכירו בו שהוא יהודי, החזירום. אמרו מי ילך ויבטל הגזרות? ילך רבי שמעון בן יוחאי שהוא מלומד בנסים. ואחריו מי ילך? רבי אלעזר בר רבי יוסי. חכמים החליט לשלוח את רבי שמעון בן יוחאי כדי לבטל את הגזירות כיוון שהוא ''מלומד בניסים'' (במערה). ביקשו למנות מלווה לרבי שמעון, ורבי אלעזר בנו של רבי יוסי התנדב. אמר להם רבי יוסי: ואילו היה אבא חלפתא קיים יכולין אתם לומר לו תן בנך להריגה? אמר להם רבי שמעון: אילו היה יוחאי אבא קיים, יכולין אתם לומר לו תן בנך להריגה? אמר להו רבי יוסי: אנא אזלין, דלמא עניש ליה ר' שמעון דקא מסתפינא. קביל עליה דלא ליענשיה, אפילו הכי ענשיה. רבי יוסי, אביו של רבי אלעזר אמר לחכמים כי הוא "אינו מאשר" לבנו ללכת, כמו שאם היו מבקשים מאביו של רבי יוסי (אבא חלפתא) לאשר לבנו ללכת, כנראה גם היה מסרב. רבי שמעון ענה לו שגם אביו (יוחאי) היה מסרב, ובכל אופן הוא (רבי שמעון) הסכים ללכת. כשהיו מהלכין בדרך נשאלה שאלה זו בפניהם: מנין לדם השרץ שהוא טמא? עקם פיו רבי אלעזר בר רבי יוסי ואמר (שם): וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא. אמר ליה רבי שמעון: מעקימת שפתיך אתה ניכר שתלמיד חכם אתה, אל יחזור הבן אצל אביו. וכאן מגיעים לקשר של הסיפור לגמרתנו: כשהלכו רבי שמעון ורבי אלעזר לרומי, שאלו אותם את השאלה שרבי מתיא שאל את רבי שמעון לעיל: מה המקור לאיסור דם שרץ? ורבי אלעזר ענה ''בחצי פה'' אך רבי שמעון שמע זאת ואמר לו כי אמנם ניכר שאתה תלמיד חכם (ומכאן ''ידע'' רבי שמעון לענות לרבי מתיא לעיל), אך לא עונים תשובה במקום הרב (רבי שמעון), והעניש אותו באמירה ''שלא יחזור הבן (רבי אלעזר) לאביו (רבי יוסי). יצא לקראתו בן תמליון, רצונכם אבוא עמכם? בכה רבי שמעון ואמר: מה שפחה של בית אבא, נזדמן לה מלאך שלש פעמים, ואני לא פעם אחת יבא הנס? מכל מקום קדים הוא. נסיים את סיפור השליחות: השד בן תמליון הציע לרבי שמעון להצטרף ולסייע להם בבית המלכות. רבי שמעון הצטער שהוא נזקק לשדים ולא למלאכים, כמו שהגר, שפחת אברהם זכתה לסיוע ממלאך שלש פעמים. בכל אופן קיבל רבי שמעון את הצעת בן תמליון להצטרף למסע. על בברתיה דקיסר, כי מטא התם אמר: בן תמליון צא, בן תמליון צא! וכיון דקרו ליה, נפק אזל. השד נכנס לגוף של בת הקיסר, וכשהגיעו לקיסר, קרא רבי שמעון לבן תמליון לצאת מגופה ואמנם השד יצא. אמר להון: שאילו כל מה דאית לכון למישאל, ועיילינהו לגנזיה לשקול כל דבעו, אשכחו ההוא איגרא, שקלוה וקרעוה. והיינו דאמר רבי אלעזר בר רבי יוסי: אני ראיתיה בעיר רומי, והוו עליה כמה טיפי דמים. בעקבות סיוע זה לבת הקיסר, הציע הקיסר לחכמים לבקש כל בקשה והיא תיענה. הם הלכו לבית גנזיו ומצאו את האיגרת של שלושת הגזירות וקרעוה. באותה הזדמנות ראו בבית הגנזים את פרוכת המקדש עם טיפות דם, הוכחה כי הזאת הדם של פר ושעיר של יום כיפור נגעו בפרוכת עצמה, ולא רק היזו את הדם כנגדה (מחלוקת במסכת יומא).
מהו המסר?1. רבי ראובן בן איסטרובלי היה תנא מתקופת רבי שמעון בר יוחאי, אשר לא חשש להיכנס ''לגוב האריות'', לנסות להציל בכך את עם ישראל מהגזירות הקשות. ניסה והצליח, ואמנם כל הגזירות בוטלו. במלים אחרות: האם מוטב תפוח אחד (או שניים) ביד, מאשר שלושה על העץ? 2. כששמע רבי מתיא את תגובת תלמידיו על חכמתו של רבי שמעון, אמר להם כי מקור ידיעתו של רבי שמעון בנושא זה אינה נובעת מחכמתו הגדולה (והוא אכן חכם גדול) אלא מתורה ששמע מפיו של רבי אלעזר בן רבי יוסי. 3. רבי שמעון נזכר בהמשך שהתחייב שלא להרע לרבי אלעזר ואמנם הצילו. מה קרה לרבי שמעון בזמן אמיתי? ככל הנראה, כמו בכל זמן אמיתי, מגיבים לפי המצב הנתון, ושוכחים, או שמים בצד ''חשבונות'' נוספים.
לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב. |