מה גורם לבלבול: מורא או פחד?

הרב דב קדרון

חולין עה ע"ב

בגמרא מובאת דעתו של רבי שמעון שזורי, שאדם שהוא חולה "מסוכן" ואמר שיכתבו גט לאשתו, אנו מניחים שהתכוון לא רק לכתוב את הגט אלא גם לתת אותו, אלא שבגלל הבלבול שהיה שרוי בו לא אמר זאת, ולכן כותבים ונותנים את הגט.

ב"בירור הלכה" (למסכת גיטין) מובאות כמה דעות ראשונים בשאלה מי נקרא "מסוכן": לפי דעה אחת, כל חולה שמחלתו נמשכה שלשה ימים נקרא מסוכן. אולם הרמב"ם (הלכות גירושין ב,יב) פוסק שהכוונה היא למי "שקפץ עליו החולי במהרה והכביד חליו מיד".

לפי דעת הרמב"ם, מובן שאדם כזה שחווה מחלה קשה באופן פתאומי מאבד את עשתונותיו ומתבלבל. אולם לפי הדעה שמדובר במחלה רגילה, שלא מכבידה בבת אחת, צריך להבין מדוע אנו מניחים ששכח לומר שיתנו את הגט לאשתו?

ייתכן שהמחלוקת ביניהם היא לא רק בהגדרה של "מסוכן", אלא גם בשאלה: מה גורם לאדם להתבלבל, האם "מורא" או "פחד"?

רש"י על הפסוק (דברים יא,כה) "פחדכם ומוראכם יתן ה' וגו'" מסביר ש"פחד" הוא פתאומי ו"מורא" היא דאגה מימים רבים.

נראה שלכל אחד מהמצבים הללו יש השפעה אחרת על האדם, ואולי בזה נחלקו הראשונים. הרמב"ם סבור שפחד פתאומי גורם לאדם לבלבול שיכול לגרום לו לשכוח לומר לתת את הגט לאשתו, ואילו המפרשים האחרים סבורים שמורא של כמה ימים הוא הגורם המשפיע כך על האדם.