לראות רחוק / רפי זברגר

מעילה יג ע''א 

הקדמה

נלמד את חציו הראשון והעיקרי של המשנה בעמוד א', וננסה לקצור ממנה מסרים חינוכיים.

הנושא

כל הראוי למזבח ולא לבדק הבית, לבדק הבית ולא למזבח, לא למזבח ולא לבדק הבית - מועלין בה.

המשנה פותחת בכללים הנוגעים להקדש אשר חל בהם דין מעילה, ומחולקת לשלשה חלקים:

• המקדיש דבר אשר גופו ראוי לשימוש במזבח, אך לא ניתן להשתמש בו לבדק הבית, אם בגלל שאין בהם שימוש בבדק הבית, או עקב איסור להקדיש לבדק הבית, דברים הראויים למזבח.
• המקדיש דבר שראוי לבדק הבית, אך אין בגופו שימוש במזבח.
• המקדיש דבר שאין אפשרות להשתמש בגופו, לא במזבח וגם לא לבדק הבית.

כל אלו כאמור, יש בהם דין מעילה. ועתה המשנה מביאה דוגמאות לסוגים שונים:

1. כיצד? הקדיש בור מלא מים
אם אדם הקדיש בור מלא מים, הרי גם המים הוקדשו ואפשר להשתמש במים לבדק הבית לעשות בו טיט, אך אסור להשתמש במים אלו למזבח. שכן, לניקוי איברים פנימיים היו משתמשים במים של אמת המים שעברה בעזרה. וגם לניסוך המים לא השתמשו כי אם במי השילוח.

2. אשפות מלאות זבל
כלים המלאים גללי בהמה, שאינם ראויים לא למזבח ולא לבדק הבית.

3. שובך מלא יונים
היונים ראויות למזבח (קרבן עוף) ולא לבדק הבית (הראוי למזבח אין מקדישין לבדק הבית, כדלעיל).
השובך אינו ראוי, כיוון שאין זה כדאי לעקור אותו ממקומו ולמכור אותו.

4. אילן מלא פירות
רש''י מסביר כי מדובר בפירות גפן, הראויים למזבח לצורך ניסוך היין, ולא לבדק הבית, כיוון שעצי גפן דקים ולא ראויים לבניין. גם פירות ביכורים אינם שייכים למזבח כיון שכהן מקבלם.

5. שדה מלאה עשבים
עשבים אינם ראויים לא למזבח ולא לבדק הבית.

מועלין בהם ובמה שבתוכה
בכל הדוגמאות לעיל מועלים גם ב-''כלי'' וגם בתוכן הפנימי שבתוך ה''כלי'', כיוון שהקדשת ה''כלי'' מקדשת גם את התוכן בתוכו. וכאמור בכלל בתחילת המשנה, יש מעילה, ולא משנה אם ראוי למזבח ו/או לבדק הבית, או שאינו ראוי.
עתה עוברת המשנה לדוגמאות שמועלין רק באופן חלקי – רק בהם ולא במה שבתוכם. העיקרון בכל המקרים זהה - התוכן הוכנס לכלי לאחר ההקדש, ולכן רק הכלי מקודש ויש בו מעילה, ולא בתוכנו:

1. אבל אם הקדיש בור ואחר כך  נתמלא מים
כאמור, בזמן ההקדש הבור היה ריק, ורק לאחר מכן הכניסו בו את המים. כנ''ל בכל שאר הדוגמאות:

2. אשפה ואחר כך  נתמלא זבל

3. שובך ואחר כך  נתמלא יונים

4. אילן ואחר כך  נתמלא פירות
למרות שהאילן "גידל" פירות, אין מעילה בגידולי הקדש.

5. שדה ואחר כך נתמלאה עשבים
למרות שהעשב גדל בשדה, הנימוק זהה לפירות האילן – אין מעילה בגידולי הקדש.

מועלין בהם ואין מועלין במה שבתוכה
לפי תנא קמא, בכל הדוגמאות הללו מועלין רק ב"כלי" אבל לא בתוכן שבתוך "הכלי", כיוון שהתוכן לא היה קיים בזמן ההקדש.

רבי יוסי אומר: המקדיש את השדה והאילן מועלין בהן ובגידולה מפני שהן גידולי הקדש

רבי יוסי חולק על תנא קמא וסובר בשני המקרים האחרונים, שמועלים גם בגידולים, כיוון שלדעתו יש מעילה בגידולי הקדש, ''הנובעים'' מן ההקדש.
יש לומר כי רבי יוסי סובר שכשאדם מקדש, אין הוא מקדש רק את מה שנראה וקיים עכשיו, אלא גם את ''כוח הולדה'' של ההקדש, זהו הכוח "הגנוז" בתוכו.  חכמים חולקים וסוברים כי אדם מקדיש רק את הקיים בעת ההקדש, ולא את מה שיצמח מכוחו.

מהו המסר?

סברת רבי יוסי בהקדש (מקדישים גם את הפוטנציאל הגלום בתוך ההקדש), יכולה להתבטא יפה גם בדוגמאות הבאות המייצגות עולמות נוספים:

• כשנותנים אמון בילד/תלמיד, מתכוונים לא רק על היכולות הנוכחיות, אלא מאמינים בלב שלם להתקדמות ושיפור יכולות במסגרת הפוטנציאל שלו.
• כשאדם מקבל תפקיד חדש, מגדירים עבורו את גבולות הגזרה. אבל בעצם מתכוונים להכיל גם את אפשרויות הצמיחה של התפקיד.  נרחיב ונאמר, כי בעל תפקיד המבצע רק את מה שהוגדר לו ולא מעבר לכך, הרי שהוא לא מילא באופן אופטימאלי את תפקידו. מצפים מכל בעל תפקיד "לראות רחוק" ובעקבות כך להגדיר חזון. להבין את המצבים המשתנים, היכולות המתפתחות וכן הלאה על זה הדרך. 

לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו 

לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.
ולע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]